הנשיא הבא של ארה“ב: תחזיות והזיות

הבחירות המקדימות לנשיאות מתחילות ביום ג’, שלושה בינואר. הגיע הזמן להוציא את כדור הבדולח הסדוק. תחזית סולידית: מיט רומני יהיה הנשיא הבא. תחזית נועזת: רומני בכלל לא יהיה מועמד. תחזית פראית: 45% יספיקו לאובמה. או להיפך

שבעת המופלאים? שבעת הגמדים? אלה הרפובליקאים המזנקים מקו המירוץ באייווה ביום ג'. קשה להיזכר אימתי היה מירוץ כל כך נזיל, כל כך הפכפך (המקור: גזיר מן העתון USA Today)

הברירה היא בין השערה סולידית ובין ניחוש נועז, או סתם ניחוש פראי. השערות סולידיות מצילות את המשער מפני חרפת הפרכתו. ניחושים פראיים פוטרים אותו מעכבות.

הבה ננסה את שניהם, את הסולידי ואת הפראי.

בשלושה בינואר יהיה הסיבוב הראשון בבחירות המקדימות לנשיאות, באייווה.

שבעה רפובליקאים מנהלים את אחד המאבקים ההפכפכים ביותר שנראו אי פעם. המטוטלת נעה בתנודות עוצרות נשימה. חמישה מן השבעה הספיקו, בשלב כזה או אחר, להוביל. שלושה מן החמישה התרסקו. רביעי צולל. חמישי הוא שווה-ערך של צעצוע ישן ונשכח, ”תנחומא קומא“. הוא נופל, וקם, נופל, וקם. שמו מיט רומני.

כולנו עבדים נרצעים של קלישאות חבוטות ושל מצוות אנשים מלומדה. אין לנו בררה אלא לצטט את ידעוני הפוליטיקה האמריקאית: אם רומני ינצח בשבוע הבא, קשה לראות מי יוכל לבלום אותו. הסיבה: שבוע אחד אחר כך יהיה הסיבוב השני, בניו המפשר. הסקרים מראים יתרון עצום לרומני, זו סביבתו הטבעית, הוא היה מושל מסצ‘וסטס השכנה. עם אייווה ועם ניו המפשר בתרמילו, איש לא יוכל לעצור את תנופתו.

סנטורום, שולי לחלוטין בכל הסקרים במשך חודשים ארוכים, נסק בשבוע שעבר אל המקום השלישי, במרחק נגיעה מן הפיסגה. בגזיר העיתון הזה הוא נראה בנאום שבו תקף את הנשיא אובמה על "חולשתו" כלפי איראן (המקור: Times Republican, עתון באייווה שאינו בהכרח רפובליקאי)

אבל מה יקרה אם איובה תניב תוצאה לא צפויה? היא עשתה כן בעבר. הסקר האחרון, ביום רביעי, מסי.אן.אן מראה מטאור חדש בשמי הרפובליקאים: הסנאטור לשעבר ריק סאנטורום מפנסילווניה, שמרן לתיאבון, דתי עד עמקי נשמתו, שנוא נפשם של ליברלים, מקור לחיקויים מרושעים בתכניות סאטירה בטלויזיה. סאנטורום בילה יותר זמן באייווה מכל יריביו, חרש אותה לאורכה ולרוחבה, אבל נראה רק בקושי על המכ“ם, עם שלושה או ארבעה אחוזים בסקרי דעת הקהל.

הסקר החדש מעניק לו 16%, מעמיד אותו במקום השלישי, דוחק את ניוט גינגריץ‘ למקום הרביעי, ורומז על פוטנציאל של טריפת הקלפים. ראינו בחודשים האחרונים שקפיצה דרמטית, כמעט בן לילה, מחוללת תנופה שאינה נבלמת אלא כמה שבועות אחר כך. אבל סאנטורום זקוק רק לחמישה ימים של תנופה. אם היא תניף אותו אל המקום השני, או אפילו הראשון, אפשר שיתרחשו כמה שינויים מעניינים.

המעניין ביותר יתכן בתחנה השלישית, הקריטית, של הבחירות המקדימות: דרום קרוליינה. המצביעים הרפובליקאים במדינה הדרומית הזו נוטים להיות מן השמרנים והדתיים ביותר בארה“ב. התייצבותם לצד מועמדים ימניים הצילה אותם מהתרסקות פוליטית: רונלד רייגן ב-1976, ג‘ורג‘ בוש הבן ב-2000.

הנטסמן נגד סנטורום. סליחה?

הנה איפוא התרחיש הסולידי: מיט רומני ינצח באיובה ובניו המפשר, יעבור בשלום את דרום קרוליינה (מקום שני, בהפרש קטן; או אפילו מקום ראשון, אם הקולות השמרנים יתפצלו בין ארבעה), ינצח בפלורידה בהפרש קטן ואחר כך במישיגן, מדינת הולדתו, בהפרש גדול, ויבטיח בזה את מועמדותו.

התרחיש הנועז למדי: רון פול, שוחר פירוקה של הממשלה, המטיף למדיניות חוץ פסיבית, ינצח באיובה בהפרש קטן. סאנטורום יהיה במקום השני. רומני יצנח למקום החמישי. שריון הקשקשים שלו יישרט במידה כזאת, שהטוען המורמוני השני בשדה הרפובליקאי, מושל מדינה ושגריר לשעבר, ג‘ון הנטסמן, ימריא למקום השני בניו המפשר, על חשבון רומני. רומני יוכה בדרום קרוליינה, ויפסיד בפלורידה. המירוץ הרפובליקאי יימתח עד הרגע האחרון, זאת אומרת עד ועידת המינוי של המפלגה בסוף חודש אוגוסט. רומני עדיין יהיה המנצח, אבל פצוע וחבול לקראת הבחירות הכלליות. מצב כזה יועיל כמובן לנשיא אובמה.

הרטוריקה הרגילה, "שינוי היסטוריה" וכן הלאה. המדבר הוא ג'ון הנטסמן, מושל יוטה לשעבר, שגרירו הראשון של ברק אובמה בסין, החושק בנשיאות. באייווה אין הוא אפילו פאקטור, נקודה זעירה על המכ"ם. היא אינה מעניינת אותו. הוא מהמר על ניו המפשר, התחנה הבאה, וחורש אותה לאורכה ולרוחבה. החדשות הטובות בשביל הנטסמן הן שנאומו מופיע כאן בראש העמוד הראשון של עתון בקונקורד, בירת ניו המפשר. הסקרים מראים שהוא הוא עומד באיזור שתי הספרות, זאת אומרת מעל עשרה אחוז, אבל לא הרבה יותר. הוא מוכרח להוסיף ולנסוק כדי שחייו האלקטורליים יתארכו מעבר לניו המפשר. קוריוז מעניין: הוא, כמו מיט רומני, שייך לכנסיה המורמונית; הוא, כמו רומני, בן טובים (אבא מיליארדר העוזר במימון מסע הבחירות של הבן). אילו כישורי ניהול והבנה במדיניות חוץ היו הכול, הנטסמן היה מיטיב הרבה יותר בסקרים

בגיל 76, עם כשרון רטורי מוגבל, עם לשון גוף המזמינה פרודיה מרושעת, ד"ר רון פול אינו מועמד טבעי להיות כוכב רוק פוליטי. אבל כוכב רוק הינו. חסידיו, צעירים בהרבה מאלה של כל מועמד אחר, נוהרים מכל רחבי אמריקה כדי להתנדב למסע הבחירות שלו באייווה הקפואה. הסקרים מעמידים אותו סמוך מאוד, מאוד מאוד, למקום הראשון. איש אינו חושב ברצינות שהוא יהיה מועמד הרפובליקאים לנשיאות. רעיונותיו קצת יותר מדיי אקסצנטריים, החל מפירוק הבנק המרכזי וגמור בביטול מס ההכנסה. השקפותיו על מדיניות חוץ גובות ממנו את המחיר היקר ביותר: הוא רוצה להחזיר את אמריקה הביתה, ולבטל את כל סיוע החוץ שלה. הוא גם אחד המעטים בקונגרס, בוודאי היחיד במערכת הבחירות הזו, המוגדר אנטי-ישראלי, אולי אפילו אנטישמי וגזעני. אולי. אבל הוא הג'וקר בחפיסת הבחירות. אם יחליט להתמודד על כהונת הנשיא באופן עצמאי, הוא יגזול קולות בעיקר מן המועמד הרפובליקאי. בהחלט יתכן, בנסיבות מסוימות, שהוא יגזול די קולות במידה שתשאיר את ברק אובמה בבית הלבן. (גזיר מן העתון Democrat Herald, המופיע בטקסס, מדינת הבית של פול)

התרחיש הפראי:

  1. סנטורום מנצח באייווה, רון פול שני, רומני במקום השלישי, גינגריץ‘ רביעי.
  2. הרוח יוצאת ממפרשי גינגריץ‘, והוא יורד למקום החמישי בניו המפשר.
  3. הנטסמן נוחל השג גדול בניו המפשר, כמעט-שוויון עם רומני.
  4. סנטורום מנצח בדרום קרוליינה, וכל יריביו באגף השמרני פורשים.
  5. הנטסמן, בתנופה לאחר ניו המפשר, מנצח בפלורידה. סנטורום, שני צמוד, מנצח בשאר מדינות הדרום, כולל טקסס.
  6. הנטסמן משיג תיקו סנסציוני במסצ‘וסטס, שרומני היה המושל שלה. הוא מנצח במדינות המערב והדרום-מערב.
  7. רומני מנצח רק במישיגן ובאילינוי , אבל מפסיד בכל שאר מדינות המערב התיכון לסנטורום.
  8. העימות הרפובליקאי מגיע אל שיאו במקום לא צפוי, קליפורניה, התחנה האחרונה. הנטסמן או סנטורום, סנטורום או הנטסמן, קצת קשה לקרוא את המספרים ממרחק כזה, אולי צריך עדשות חדשות…

 התחזית הסולידית: עידן רפובליקאי מפציע

2011 מסתיימת בחדשות קצת יותר טובות בשביל הנשיא אובמה: ירידה באבטלה, סימנים של שיפור באמון הצרכן. מעמדו בסקרים השתפר, אבל השיפור הזה הוא רק יחסי לתהום העמוקה שבה היה שרוי חודש אחד קודם. הפופולריות שלו עדיין נמוכה מן הרמה הנחשבת הכרחית לנשיא כדי לחזור ולהיבחר, באמצע ה-40.

אין סיבה מיוחדת להניח ש-2012 תניב חדשות כלכליות מסעירות. בהיעדר שיפור דרמטי, האבטלה תוסיף לעמוד ברמה לא מתקבלת על הדעת בשביל נשיא שוחר בחירה שניה.

  • האם אובמה ישכיל לנצל תרעומת כלפי וול סטריט וכלפי בעלי הכנסות גבוהות, כדי לבודד את הרפובליקאים?
  • האם הרפובליקאים בוושינגטון יוסיפו להתבצר בגבהים אידיאולוגיים שישתקו את פעולת החקיקה, וימאיסו אותם על מצביעים מתונים ובלתי תלויים?
  • האם די צעירים, שחורים והיספאנים יגיעו לקלפיות כדי לתמוך באובמה (שכל הסקרים חוזים לו מיעוט בין הלבנים, לא מפני שהוא שחור, אלא מפני שהוא דמוקרט)?

אם התשובה על כל אחת מן השאלות תהיה חיובית, ברק אובמה יחזור וייבחר.

התרחיש הסולידי: בעוד שנה כעת חיה תבלה משפחת אובמה את פגרת סוף השנה האחרונה שלה בבית הלבן. הדאגה מן המצב הכלכלי והאכזבה ממנהיגותו של הנשיא ינחילו נצחון ברור למיט רומני בנובמבר. זאת לא תהיה תוצאה של התרגשות ושל השראה, אלא ערגה אל שינוי ונכונות להסתמך על כשרונות ניהול במקום על כשרונות רטוריים. הרפובליקאים יזכו ברוב קטן בבחירות לסנאט, וישלימו בזה את השתלטותם על הקונגרס. בשנתיים הבאות תהיה להם חזקה על המערכת הפוליטית.

התרחיש הפראי: רון פול, ציר הקונגרס הזקן מטקסס, שונא הממשלה ושוחר הבדלנות, ייצא בטריקת דלת מן המפלגה הרפובליקאית, ויתייצב כמועמד עצמאי לנשיאות. הוא לא יתקרב כלל לנצח, וידו לא תהיה על העליונה בשום מדינה. אבל הוא ישאב די קולות ממיט רומני כדי לאפשר לברק אובמה לנצח עם פחות מ-45%. כך ניצח ביל קלינטון ב-1992 את ג‘ורג‘ בוש האב (מועמד שלישי, רוס פרו, קיבל 19%, בעיקר על חשבון בוש האב).

או ההיפך.

הבה נקווה שעל אף לוח השנה של המאיה (העולם מסתיים ב-2012) נחזור ונחזה כאן, באי הצלחה ניכרת, גם את 2013.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

Tags: ,

17 Responses to “הנשיא הבא של ארה“ב: תחזיות והזיות”

  1. גיל הגיב:

    לדעתי, רומני יבחר ודי בקלות בסופו של דבר. הוא היחיד ששומר על יציבות בכל הסקרים גם אם לא מנצח בכולם.

    אני חושב גם שאובמה ישוב ויבחר. נכון שהוא לא מבריק בסקרים אבל מצד שני הוא לא מרוסק בהם. יש לו בסיס תמיכה יציב וביחד עם שנה לא נוראית בכלכלה (גם אם כמו שאמרת לא מבריקה במיוחד) ביחד עם המיאוס שיש לאמריקאים מהקונגרס ואזלת היד שלו שמזוהים היום בעיקר עם הרפובליקאים, הוא ינצח בהפרש קטן. בקמפיינים אובמה מבריק, וקשה לי לראות מועמד אפור כמו רומני מתרומם מולו יותר מדי.

    • יואב קרני הגיב:

      דעתי, גיל, היא שבבחירות של 2012 אמריקאים יהיו נוחים הרבה פחות להתפתות לרטוריקה. יתר על כן, רומני יוכל לבסס את מסע הבחירות שלו על מיחזור של נאומי אובמה ותשדיריו מ-2008. הרטוריקה המופלאה ההיא תישמע כל כך נבובה, ויהיה קל לטעון שאובמה הוליך את האמריקאים שולל (ראה למשל את התשדיר הזה, שרומני מקרין עכשיו בניו המפשר).

      אני חושב שאיש עסקים סולידי, עם רגליים על הקרקע, ידבר אל לבם של הבוחרים העצמאים — אלה שבחסדיהם תלוי כל מנצח בבחירות — יותר מנשיא משומש במצב לא כל כך טוב.

      אבל, כרגיל, בהתחשב בשיעור ההימנעות הגבוה, הכול יהיה תלוי בכושר ההתארגנות של המפלגות בשטח.

      ב-2000 הראו הסקרים כמעט פה אחד נצחון מכריע של ג’ורג’ בוש הבן. התארגנות יעילה של הדמוקרטים בשטח הנחילה נצחון לגור במניין הקולות הכללי, אם כי כמובן לא בחבר האלקטורים.

      אם מטה אובמה יצליח לחזור על הצלחת ההתארגנות של 2008, הכול פתוח.

      דעתי. כדור הבדולח באמת סדוק.

      • גיל הגיב:

        השאלה המרכזית היא את מי יאשימו. בהתחשב בזה שיש שפל בהערכת הקונגרס, אני חושב שלפחות חלק מהאשמה תיפול על הרפובליקאים שעשו הכל לחסום כל אפשרות לשינוי.

        • יואב קרני הגיב:

          וזו כמובן האסטרטגיה של אובמה: הוא חוזר ומחייה את מסע הבחירות ההיסטורי של הארי טרומן, 1948, שבו הנשיא היה חשוב כמת עד מוצאי יום הבחירות. הוא העמיד במרכז מסע הבחירות שלו את “הקונגרס הרפובליקאי, העושה-לא-כלום” (the do-nothing Republican Congress). הנה קישור לרשימה ב’ניו יורק טיימס’ בעניין הזה.

  2. רני הגיב:

    דבר ראשון, שנה טובה.

    בראש השנה תמיד טוב לצטט את בעל הבית:

    “קצת קשה לקרוא את המספרים ממרחק כזה, אולי צריך עדשות חדשות…”

    אז מה צריכים אנחנו לומר ממרחק באמת כזה? גם המשקפת של עמיר פרץ לא תעזור. לדעתי, אלו שמתפרנסים מכך, והם רבים, חייבים לעסוק בעניין בלתי סביר, מאוד בלתי סביר, זה. לחובבים אין באמת מה לעשות כאן.

  3. דני פ הגיב:

    המועמדות של הנטסמן היא קצת הזויה. יש לו כל החסרונות של רומני, ועוד כמה. ‘התרחיש הפראי’ שבו הנטסמן עולה במקום רומני הוא בהחלט… פראי.

    מועמדות של רון פול אכן תטרוף את הקלפים. בנו של רון פול, ראנד, יושב בסנאט, ועולה השאלה האם ריצה עצמאית של האבא תפגע בשאיפות נשיאותיות עתידות של הבן. הדעת נותנת, שמשפחת פול לא רוצה שיאשימו אותה בכך שרפובליקן לא יזכה ב-2012, מצד שני ב-2016 סיכוייו של ראנד פול יהיו טובים יותר בהיעדר נשיא רפובליקאי מכהן בבית הלבן.

    בכל אופן, עצם המועמדות המשמעותית של רון פול (מועמד אידאולוגי מאוד, שהכריזמה ממנו והלאה) כבר מערכת בחירות שניה ברציפות מעידה על קיומו של יסוד משמעותי בציבור, הרוצה להחזיר את הממשל הפדרלי לשנות העשרים של המאה הקודמת, הן מבחינת המדיניות הכלכלית והן בתחום מדיניות החוץ. אם שקיעתה של ארה”ב תימשך אין ספק שקולות אלה יילכו ויתגברו.

    הדמוקרטים עשויים לספוג מפלה כבדה בבחירות לסנאט. מספר לא קטן של סנטורים דמוקרטיים פורשים השנה, ובנוסף הדמוקרטים צריכים להגן על אותם מושבים שזכו בהם בקושי ב-2006 (שהיתה שנה טובה מאוד לדמוקרטים). הדמוקרטים ‘יקנו’ איבוד של שני מושבים (שמשמעותו רוב רפובליקני).

    • יואב קרני הגיב:

      הזויה גם הזויה, דני, לכן הרשימה נקראת “תחזיות והזיות”.

      מצד שני, או שלישי, הנטסמן הוא הטוען הרפובליקאי היחיד השנה שעדיין לא התנסה בפלירט קצר עם הפיסגה. אנשים המכירים את הביוגרפיה שלו טוב ממני אומרים עליו, שהוא הרפובליקן היחיד המוכן להיות נשיא “מן היום הראשון”, בהתחשב בנסיונו המגוון בענייני פנים וחוץ.

      כמה מן הפרשנים השמרניים החשובים ביותר בתקשורת האמריקאית — למשל ג’ורג’ וויל, שטוריו מופיעים פעמיים בשבוע במאות עתונים — כותבים עליו בהערכה (גלוש-נא לתחתית רשימתו של וויל ב’וושינגטון פוסט’, שניים בדצמבר 2011. הוא כותב על הנטסמן, כי הוא “השמרני ביותר” מכל המועמדים. אצל וויל זאת מחמאה גדולה. אבל הוא גם מציין בפליאה את העדפתו של הנטסמן להתמודד כ”מועמדם של אנשים שאינם אוהבים את המפלגה הרפובליקאית”).

      אבל אני מסכים איתך, הסיכויים לעליית הנטסמן כמעט לא-קיימים, גם אם ינחל השג בניו המפשר. הוא יוכל אולי לנצח במערב, בדרום מערב ובחוף המערבי — אבל תורן של המדינות האלה יגיע מאוחר מדיי.

      אני גם נוטה להנחתך שרון פול לא יתמודד על הנשיאות באופן עצמאי. ניחוש סביר הוא, שפול לא ירצה לפגוע בסיכוייו של בנו ראנד, הסנטור החדש ממדינת קנטאקי. ראנד יכול לחכות גם שמונה שנים לפני שינסה את כוחו. יש לו זמן. אביו הרי מתמודד בגיל 76.

      אף על פי כן, עדיין תשתתף בבבחירות המפלגה הליברטריאנית, זו הדוגלת בצמצום דרסטי בכוחה של הממשלה הפדרלית. מושל ניו מקסיקו לשעבר, גארי ג’ונסון, רפובליקן, מתדפק עכשיו על דלתותיה, ומנסה להיות מועמדה לנשיאות. כמובן, אין לו כל סיכוי להיבחר בבחירות הכלליות, אבל השאלה היא אם יוכל למלא תפקיד מעין זה של ראלף ניידר בבחירות של 2000. ניידר התייצב שמאלה מן המפלגה הדמוקרטית, ונטל ממנה מספר מספקי של קולות כדי להעניק את הנצחון לג’ורג’ דאבליו בוש. בוש ניצח בזכות הפרש של 537 קולות בפלורידה; ניידר קיבל בפלורידה 97,421 קולות. כל תוספת מיותרת.

      הסקרים מראים למשל שג’ונסון היה מקבל 23% מן הקולות במדינת הבית שלו, ניו מקסיקו (ידידנו גיל, המתגורר בניו מקסיקו, אולי יכול להוסיף על זה). תוצאה כזאת היתה מבטיחה נצחון של אובמה לפחות שם. מירוץ צמוד במיוחד בכמה מדינות נוספות — נניח נוואדה, קולורדו, אולי אורגון — עשוי להעניק משקל מיוחד לקולות הליברטריאניים. ההנחה היא שהצעירים הנלהבים, המסורים לעניינו של רון פול, ומתנדבים בהמוניהם לעזרתו, אינם מצביעים רפובליקאיים טבעיים. הם יעדיפו ליבריטריאן אחר, אם פול לא יתמודד בנפרד.

      נראה.

      נדמה לי שמתפתח עכשיו מאבק סמוי על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לסגן נשיא. מישל באקמאן היא היחידה שאישרה בפומבי, כי היא מעוניינת בסגנות. אחרים לא יאשרו, אבל יקוו להשגים מספיקים במקדימות כדי להישקל (המינוי הרשמי יהיה רק בסוף אוגוסט).

      זיווג אפשרי: רומני עם ריק פרי. זה יעורר מייד אסוציאציות של ג’ון קנדי ולינדון ג’ונסון ב-1960 — המועמד לנשיא ממדינת מסצ’וסטס, כמו רומני, עם מועמד לסגן מטקסס, כמו פרי. זה יהיה צוות מרשים, שני מושלים מנוסים. ההיסטוריה מלמדת שהאמריקאים רואים בכהונת המושל קרש קפיצה טבעי ומבטיח לנשיאות הרבה יותר מכל כהונה אחרת.

      מאחר שאין להניח כי רומני יבחר בהנטסמן למועמד לסגן נשיא — שני מורמונים יהיו קשים קצת לעיכול אלקטורלי — הנטסמן יוכל להישקל רק אם המנצח יהיה גינגריץ’, או, למרבה חוסר הסבירות, פרי או סנטורום.

      לחלופין, העבר הרפובליקאי מלמד אותנו שמצביעי המפלגה הזו מסבירים פנים למי שהגיע למקום השני בסיבוב הבחירות ארבע שנים קודם. רומני היה מס’ 2 ב-2008, ג’ון מקיין היה מס’ 2 ב-2000, בוב דול (1996) היה מס’ 2 ב-1988, ג’ורג’ בוש האב (1988) היה מס’ 2 ב-1980, רונלד רייגן (1980) היה מס’ 2 ב-1976.

      הנטסמן, אם יגיע למקום השני, או לפחות למקום שלישי מכובד, יעמוד בעמדת זינוק מצוינת בעוד ארבע שנים (אם אובמה יחזור וינצח, ולא יישב רפובליקן בבית הלבן), או אפילו בעוד שמונה שנים. הוא יהיה אז רק בן 59, ויהיה לו זמן להכין את הקרקע. כמובן, שמונה שנים הן נצח בפוליטיקה, ואיש אינו יכול לסמוך על זכותו הטבעית להתמודד. דור חדש יעלה, וירצה את חלקו.

      מה שטוב הוא שיינתנו לנו עוד כל כך הרבה הזדמנויות לנחש את העתיד. עונת הבחירות הנצחית הזו היא זמנם הקלאסי של נרקומנים פוליטיים.

  4. ori hippo הגיב:

    משיק לא רלוונטי: תנחומא קומא? יש בגוגל התיחסות רק לנחום תקום.

    בהנחה שאובמה ייבחר, והרפובליקאים יתחזקו בקונגרס, שזה התרחיש הסולידי, האם אפשר לצפות לארבע שנים של חוסר שיתוף פעולה ביניהם, כפי שבערך היה בשנה האחרונה? האם 2013 תחפתח בהחמרת המצב הכלכלי?

    • יובל הגיב:

      “נחום תקום” אפילו בספרות היפה: http://goo.gl/jMU8r

    • יואב קרני הגיב:

      הלא רלוונטי: אני מסתמך כאן על זכרוני בלבד. יש לי הרושם ש”תנחומא קומא” היה המושג הספרותי. מאחר שישראלים נוטים לבטא את רוב השמות מילעילית, “נחום” חדל להתחרז עם “תקום”, ולפיכך התחילו לבטא “תקום” מילעילית. זו זכותם של המדברים, אבל “נחום תקום” במילעיל נשמע לי לא-מצודד. העדפתי איפוא את הצורה הספרותית, הארמית. אבל חיפוש בגוגל העברי לא העלה אפילו “תנחומא קומא” אחד — מחוץ לאתרי הצנוע. אם מישהו מקוראיי נתקל ב”תנחומא קומא”, ויכול לתת מראה-מקום, אשמח.

      אינני מוצא אף אחת מן הצורות באבן-שושן. אולי מישהו יוכל לבדוק מילונים אחרים. בדקתי גם את ארכיון העתונות העברית בבית הספרים הלאומי, זה האוצר הבלום של האינטרנט הישראלי, ולא מצאתי אף אחת מן הצורות. מצאתי לעומת זאת שימוש אחד במקביל הרוסי “ואנקה-וסטאנקה” (בדיון בכנסת, לא פחות, 1966).

      היותר רלוונטי: אכן, שאלת-השאלות. היש יסוד להאמין שקונגרס בשליטה רפובליקאית מלאה, לאחר מערכת-בחירות מכאיבה ומרירה, יהיה מוכן לשתף פעולה עם הנשיא שנוא-נפשו יותר מאשר בסיבוב הקודם? קשה לדעת. נשיאים בדרך כלל לא היטיבו לטפל בקונגרס בתקופת כהונתם השניה, בייחוד אם הקונגרס היה בידי מפלגה יריבה. אפילו רונלד רייגן לא עשה חיל לאחר 1984, אף כי הוא חזר ונבחר ברוב היסטורי, ב-49 מ-50 המדינות. מותר להניח שנצחון של אובמה, כי יבוא, יהיה הרבה יותר קטן.

      זו שאלה מטרידה מאוד, מפני שעוד ארבע שנים של מבוי סתום בוושינגטון עלולות להיות חסרות-תקנה. בימי שגשוג, ביל קלינטון הצליח איכשהו להגיע להסדר פרגמטי עם הרפובליקאים. אבל הכלכלה צמחה אז בדילוגים, ההכנסות ממסים הגיעו אל שיא כל הזמנים, היה אפשר לאזן את התקציב עם עודף (כמעט מדע בדיוני). אני חושב שדאגתך במקומה.

      אגב, רשימה טובה בעניין הזה כתבה אלינור קליפט, פרשנית ותיקה מאוד ב’ניוזוויק’ (עכשיו חלק מ DailyBeast.com), הנוטה בבירור לצד הדמוקרטים, אבל מודה בעתיד הלא-מבטיח המזומן לארה”ב בוושינגטון מפוצלת.

      ממשלה מפוצלת אינה עובדת, על אף הדבקות הכמעט-דתית של האמריקאים ברעיון הפרדת הרשויות. ממשלות זקוקות לרוב פרלמנטרי יציב, לא לסידורים אד-הוק. ממילא יש כאן, לפחות במובן הזה, יתרון ברור לדמוקרטיה פרלמנטרית על פני הגירסה האמריקאית (לא הפוטינית, לא הליברמנית) של דמוקרטיה נשיאותית.

      האם צפוי משבר בחודש הראשון של 2013? קשה כמובן לדעת, מפני שכל כך הרבה תלוי בפאקטורים חיצוניים. אבל מעניין שבדיקה היסטורית של התנהגות וול סטריט מראה שהשווקים נוטים להגיב בחיוב על כל תוצאה, אולי מפני שהם נושמים לרווחה כאשר מסתיימת שנת בחירות.

      היסטורית, התגובה המיידית של השווקים, זאת אומרת בימים שלאחר הבחירות, נוטה להיות חיובית במיוחד על נצחון רפובליקנים. אני מניח שהיא תהיה עוד יותר חיובית-במיוחד אם איש פיננסים כמיט רומני יחליף את ברק אובמה, אשר סיגל לעצמו בחודשים האחרונים רטוריקה פופוליסטית אנטי-וול-סטריטית.

      • ori hippo הגיב:

        בעניין הפחות רלונטי:
        בספר תרנגולת כחולה מ 1987 של חיה שנהב הידועה בספרה לילדים מיץ פטל מופיע קומה תנחומא.
        ככל הנראה השם נחום תקום נובע מלשון הוראה ולכן סביר שהוא יהיה במלרע.
        חי ברמת הגולן רב אמוראי ידוע בשם תנחומא, אני משער שגם פה זה אמור להיות בצווי: קומה תנחומא ולכן אפשרי רק במלעיל
        במעורפל זכור לי שקומה תנחומא היה נפוץ בירושליים שם יש רחוב על שמו ובעברית מתחדשת לילדים הפך לנחום תקום

  5. עמית הגיב:

    יש לי תחושה שאלת המזל או אלת הטיימינג עומדת לצידו של אובמה: ב- 2008 , שיאו של הקמפיין של אובמה התמזג כמעט על פי הזמנה עם שיאו של המשבר הפיננסי.(ייאמר לזכותו של מקיין שגם המועמד הכריזמטי ביותר היה מתקשה להיבחר בתנאים כאלו.)

    וכעת,נראה לי שעשוי להיווצר שילוב בין

    (1) התייצבות כלכלית;

    (2) קמפיין יעיל של אובמה שיצייר את הרפובליקאים כמתנגדים סדרתיים לשינויים תקציביים, והכול בשם סיכוני הגרעון בטווח הקצר; מחנה רפובליקאי שאינו מגובש סביב מועמד אחד חזק דיו;

    (3) ושילוב כזה ,אני חושב , עשוי ליצור מצב שבו It will be Oabma’s to lose.

  6. למען כדור הארץ – ג’ון הנטסמן.

    כל האחרים מדקלמים את מה שאנשי “אמריקאים למען שגשוג” אומרים להם כלומר מה שהאחים קוץ’ וחבריהם לתעשיית האנרגיה אומרים להם להגיד.

    הנטסמן אמיץ מאוד בכך שהוא מכיר בהתחממות כדור הארץ. זה אחרי שהארגון הלוביסטי הודיע חד משמעית שכל מי שיביע דעה התומכת בהתחממות ובמיוחד בהיבט המעשי – קידום אנרגיה ירוקה – גמר את הקריירה הפוליטית. בפרט הם נטפלים לחברי קונגרס וסנאט אבל גם למועמדים לנשיאות.

    אשמח לשמוע את דעתך האם למרות זאת יש לו איזשהו סיכוי?

    זה מה שכתבתי על ג’ון הנטסמן

    הסבר על “אמריקנים למען שגשוג”

    • אלון ניסר הגיב:

      הנטסמן הוא אכן המועמד השפוי הלא-סביר בפריימריז האלו: תומך במדע, בלימוד תורת האבולוציה; מכיר בהתחממות כדור הארץ; דוגל במדיניות-חוץ שפויה ועוד. נראה לי מאוד לא סביר שהכיוון הרדיקלי שהמפלגה הרפובליקאית חותרת אליו בשנים האחרונות (כן, בתמיכה גלויה וסמויה של כמה מיליארדרים) יכול לבחור במועמד כמוהו.

    • יואב אזי הגיב:

      אולי היה כדאי להוסיף שסנטורום הוא אדם שבכל מקום מחוץ לארה’ב היה מוכרז כלא שפוי.

      אשתו הפילה בחודש הרביעי עקב מחלה, בני הזוג לקחו את גופת העובר לביתם והכירו את הגופה לאחיה ואחיותה (7 במספר), הגופה נשארה ללון לילה ורק למחרת בבוקר הועברה אחר כבוד לחדר המתים בבית החולים.

      קראו בויקיפדיה !!

  7. ארן הגיב:

    שתי הערות

    ראשית אם יש מישהו שהיה “מגיע” לו לזכות באהדת כל ציבור הבוחרים זה הנטסמן.

    בהתנהלות העבר שלו הוא הראה שהוא שם את טובת המדינה לפני כל דבר אחר. כששאלו אותו למה הוא הסכים להיות השגריר בסין תחת אובמה הוא ענה שכשהנשיא קורא לך אתה בא. עצוב שמישהו עם כזאת מחויבות למדינה שלו מעל לאידאולוגיה לא זכה ליותר קולות באייווה. עצוב שלמישהו כזה אין כיום שום סיכוי במפלגה מוכת האידאולוגיה כיון שהוא שיתף פעולה עם ה”אויב”.

    שנית, ליואב אזי: זו התנהגות קצת תמוהה, אבל מה שסנטורום עשה זה היה להתמודד עם הטרגדיה כמשפחה. אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה כחוסר שפיות.

  8. ארן הגיב:

    דרך אגב לגבי תחזית של שיתוק הממשלה האמריקאית, הסאגה סביב הרשות להגנת הצרכן הפיננסי מדגימה את מה שצפוי.

    הקונגרס חוקק חוק, שיצר את הרשות הזו. כדי שהרשות תפעל, היה צריך למנות מנהל. הרפובליקאים חסמו את מועמדותה של אליזבת וורן. (כנראה משום שבוול סטריט רעדו ממנה, היא למשל חושבת שאין הצדקה לכך שחוזה כרטיס אשראי יהיה ארוך מעמוד.)

    אחר כך הם חסמו את מועמדותו של ריצ’רד קורדריי (Cordray), לא על יסוד התנגדות לאיש עצמו (ֿמה שהחוקה מתירה לסנאט לעשות), אלא כי הם לא היו מוכנים שיתמנה מנהל כלשהו לרשות הזו, עד שהיא תפורק , תבוזר ותעוקר. (הרפובליקאים טוענים, שמה שטוב לפדרל ריזרב – הבנק המרכזי, שהוא בעצם פדרציה של כתריסר סניפים – צריך להספיק גם לרשות הזו.)

    כדי למנוע מהנשיא למנות מישהו במינוי זמני — נשיאים עושים כן מפעם לפעם בשעה שהקונגרס נמצא בפגרה — הם אימצו תרגיל ישן של הדמוקרטים, והעמידו פנים שהסנאט מוסיף לעבוד.

    אובמה התעלם, ומינה את קורדריי, בטענה שהקונגרס אמנם בפגרה. בהתחשב בזה שהנשיא הוא פרופסור למשפט חוקתי, סביר שהוא יודע על מה הוא מדבר.

    הרפובליקאים יצאו מהכלים ומאיימים בבג”ץ, ואומרים שהנשיא הרעיל כל סיכוי להידברות בשנה הקרובה. (כאילו שהיה כזה.)

    או בקצרה שיתוק של הממשלה, ועשיית דווקא ברמה של גן ילדים, משני הצדדים.

    (אם כי במקרה הזה אובמה זוכה בנקודות.)

Leave a Reply for יובל