מאואיסטים עליך, הודו

חדשות רעות מבעלת הברית האסטרטגית: אבדות כבדות לכוחות הבטחון של הודו בהתקפה נועזת של מורדים מאואיסטים. הממשלה חסרת אונים. פגיעת המאואיסטים גוברת והולכת, גם כלכלית. הודו אינה רוצה להשתמש בצבא, אבל מי יציל אותה ממתַקני-עולם חסרי עכָּבוֹת

מרחץ הדמים הגדול ביותר

"הממשלה מזועזעת ואובדת עצות; הנאקסאלים (המאואיסטים) טובחים שמונים-ושלושה שוטרים במרחץ הדמים הגדול ביותר מאז ומעולם", מודיע הטבלואיד ההודי Mail Today. בוודאי לא "הגדול ביותר מאז ומעולם" — לא בארץ שאת הולדתה ליוו מעשי רצח המוניים — אבל כנראה התבוסה הפנימית הקשה ביותר של כוחות הבטחון

החדשות מהודו רעות. ישראלי צריך להאזין להן בחרדה, בייחוד למחרת הכרזתו של ראש ממשלת טורקיה ש”ישראל היא איוּם לשלום”. הברית האסטרטגית עם טורקיה תחדל עוד מעט להתקיים, יהיו ההכחשות קולניות כאשר יהיו. הודו היא השותפת האסטרטגית החשובה ביותר של ישראל מִחוץ לארה”ב. במובן מסוים, הודו חשובה מארה”ב, מפני שהיחסים איתה אינם מעוגנים בסנטימנטליות, בנוסטלגיה, או ב”קול יהודי” — כי אם באינטרסים משותפים.

האינטרס המובן של ישראל הוא שהודו תהיה חזקה וּמשׂגשׂגת. השבוע נִנעצה מאכלת בגבה של המדינה ההודית. מורדים מאואיסטים, שֶרִשתָם פזורה על פני חצי מ-26 מדינות הודו, הנחילו את התבוסה המרה ביותר לכוחות הבטחון מאז וּמעולם. הם טמנו מארב לִיחידת משטרה במדינת צְ’האסְטיגאר, בִצפון-מרכז הודו. לפחות שבעים-וחמישה שוטרים נהרגו.

אין צורך אלא להתבונן בכותרות הראשיות של עתוני הודו. לרוחב העמוד הראשון של אחד מהם מופיעה מלה אחת, “נקטלו”. עתון אחר מכתיר את עמודו הראשון במלה יחידה, “טֶבַח”. עתון שלישי מכריז “זו מלחמה” (ראו למטה). בכל מקום מופיעות תמונות של ארונות קבורה זולים, עשויים מדיקט, סדורים בשורה ארוכה, עטופים חלקית בדגל הלאומי. עמודים גדושים מנסים להסביר מה קרה, ואיך זה היה יכול לקרות, וּמה יקרה עכשיו.

ספקולציות נשמעות על “מצב חירום”, ועל שיגור הצבא נגד המורדים. זה קצת מוזר. איפה היה הצבא עד היום? השלטונות נמנעו מלהשתמש בו. הצבא ההודי מיוֹעד להגן על הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מפני אויבים חיצוניים, לא מפני איומים פנימיים. נסיונן של הרבה ארצות לא-מערביות מראה, כי צבא המופעל בזירה הפנימית אינו מקפיד לאורך ימים על ציות למנהיגים אזרחיים.

"נקטלו", מכריז העתון הזה, היוצא בעיר קולקאטה (כלכתה), מערב בנגל. הוא משתמש בגרפיקה של מחשב כדי לשחזר את מהלך הקרב. מערב-בנגל היא המדינה הגדולה ביותר בהודו שבראש ממשלתה עומדת מפלגה קומוניסטית. מעשה אירוניה, היא גם ערישתם של המורדים המאואיסטים


סבלנות הברזל של המהפכה

המורדים המאואיסטים מצאו בשנים האחרונות כמה מנקודות התורפה של הודו. גם כאשר כלכלתה מתקדמת בצעדי ענק, היא משאירה מיליונים מאחור. המאואיסטים עשו חיל בעיקר באזורי המגורים המרוחקים של מיעוטים אתניים מקופחים. הם פרטו על פחדים לא-בלתי-מוצדקים מפני פיתוח מואץ על חשבון אוכלוסיה ילידית: הפקעת קרקעות לצורך בניית בתי חרושת, ניצול מקורות מים מוגבלים לשם תיעוש, הקמת סכרים ענקיים לרעת חקלאות מסורתית.

המאואיסטים הם “מאואיסטים” במובן זה שהם למדו שיעורים מאלפים וּמסובכים מהצלחותיהם של קומוניסטים אגרריים באסיה, בייחוד בסין של שנות ה-30 וה-40, עבור דרך וייטנם של שנות ה-50 וה-60, המשך בנפאל של שנות ה-90. הם אסרו מלחמה על משטרים צבאיים, שנהנו מתמיכת זרים. הם ניחנו בסבלנות ברזל, היטיבו לארגן איכרים, להרביץ בהם חינוך פוליטי, וּלהכשיר לוחמי גרילה באמצעים מוגבלים.

כִּכלל, מאואיסטים, בניגוד למרקסיסטים אחרים, אינם לוחמים בֶּערים. הם שונאים את הערים, כפי שהראתה הקריקטורה הגסה והמרושעת של המאואיזם בקמבודיה, באמצע שנות ה-70. שם הם ניסו לחסל כל מי שהיו חשודים בהשכלה, ברוחב אופקים, בסקרנות, באינדיבידואליזם.

הנוסחה המאואיסטית רבת השנים היא להתחיל בֶּהרים וּבַיערות, להתפשט בהדרגה, להקיף את המרכזים העירוניים במקום לחדור אליהם — ולחנוק אותם. זה לא תמיד עבד, אבל זה תמיד גבה מחיר עצום מן החברה, וּבדרך כלל גם חתר תחת אושיות הדמוקרטיה, אם היתה דמוקרטיה.

הרכבות לא יגיעו בזמן

המאואיסטים של הודו היו במשך שנים ארוכות לא הרבה יותר מִמִטרד. בארץ כל כך גדולה, רבת אוכלוסים וּמגוּונת, כמעט אי אפשר להימנע מאיזה סכסוך מקומי. אבל בשנים האחרונות, העזתם של המאואיסטים גברה. יש להם עכשיו נוכחות של ממש לכל רוחב הודו, ממדינת מערב בנגל אשר במזרח (קוֹלקאטה, לשעבר “כַּלכַּתַה”, היא עיר בירתה) עד מדינת מַהַרַשְטְרַה במערב (שמוּמבאיי, לשעבר “בומביי”, היא בירתה). באמצע אפשר למצוא אותם גם באַנְדְרַה-פְּרַאדֶש, שבה נמצאת העיר בֶּנְגַאלוּרֶה (בַּנְגַלוֹר), מרכז “עמק הסיליקון של הודו”. זרועות המאואיסטים נשלחות עד מדינת ביהאר הגדולה שבצפון, והם נמצאים בכמה מדינות-סְפָר בִּצפון-מזרח.

רמז על אופי האיום המאואיסטי ניתן זה לא כבר בסטטיסטיקה של חברת הרכבות הלאומית. היא הודיעה ב-12 במארס, כי פעילוּת המאואיסטים — צבאית וגם פוליטית, באמצעות שביתות —  משבשת 40% מתנועת הרכבות. בשביל ארץ כהודו, עם תשתית לקויה מאין כמוה, פגיעה כזאת היא בלתי נסבלת.

מפני שלמאואיסטים אין נוכחות של ממש בערים הגדולות, זָרים והרבה מאוד הודים החמיצו את התרחבות התקוממותם. גם כאשר המרד התחיל להתגנב אל העמודים הראשונים של עתוני הודו, רוב כלי התקשורת בעולם הוסיפו להתעלם ממנו. לא עוד.

הודו חשובה לא רק מפני שהיא ענקית, ונמצאת בצומת דרכים רגיש מאוד; אלא גם מפני שהיא מועמדת להיות אחד מעמודי התווך של כלכלת העולם. שר האוצר של ארה”ב ביקר בה השבוע, לפני שיצא לסין לדבר על שערי חליפין.

התפרים עלולים להיפרם

ברור למדי מֶה היתה סין עושה, אילו היו לה מאואיסטים אשר כאלה (כבר אין לה). ראינו מה היא עשתה בִּמהומות אתניות בטיבט ובשינג’יאנג בשנה שעברה. היא מפחדת מפני מיעוטים נִרגנים בדיוק מאותה הסיבה שהודו מפחדת: תפרים רופפים עלולים להיפרם. ההבדל בין סין להודו הוא שהראשונה היא מדינת משטרה, המוציאה להורג מדי שנה יותר אנשים מאשר כל ארצות אסיה גם יחד; והשניה היא דמוקרטיה רעשנית, לפעמים גובלת באנרכיה, שבה פוליטיקאים נאלצים, אבוי, לחזר אחרי בוחריהם.

מפעם לפעם, סין נוהגת בהודו כאויבת בכוח. יש לה תביעות טריטוריאליות מפליגות, והיא חורקת שיניים כלפי נוכחותו של הדאלאי לאמה וּקהילה גדולה של גולים טיבטיים בצפון הודו. השבוע נודע, שהַאקרים סיניים עסקו במשך תקופה ארוכה בִּגניבה שיטתית של מסמכים מִמחשבי הצבא ההודי. הגילוי הזה בא, למרבה המבוכה, בשעה ששר החוץ ההודי ביקר בביייג’ינג. הוא הכריז, בעודף דיפלומטיוּת, ש”סין והודו אינן יריבות”. אבל לא ברור מי השתכנע.

לסין אין סימפטיה למורדים מאואיסטים בתור שכאלה. הרומנטיקה המהפכנית הרצחנית של שנות ה-50 וה-60 חלפה לה. סין מעוניינת בהשפעה כלכלית, לא בהשפעה אידיאולוגית. סיחרור של הודו לא ישרת את מטרותיה, לפחות לא בשלב הזה. אבל היא לא תצטער כלל אם הודו תיחלש, או אם דעתה תוּסח, והיא לא תהיה “שחקנית בזירה הבין לאומית”, כפי שהבטיח לאחרונה ראש ממשלתה. כיוצא בזה, הגנרלים של פקיסטן — המאמינים שהודו היא איום לקיום ארצם — ישמחו לראות אותה מטופלת במין טליבאן משלה, גם אם צעיפיו אדומים.

ממשלת הודו אינה להוטה להסיק מסקנות דרמטיות ממאורעות השבוע. בניו דלהי היה אפשר לשמוע דבר והיפוכו על התכניות לטפל במאואיסטים. ראש הממשלה מַנְמוֹהאן סינג, כלכלן זקן וּנ‎‏שׂוּא פנים שאינו נוח להתלהם, אמר כמעט במשיכת כתפיים ש”האופציות פתוחות”. שר הפנים שלו דחה את האפשרות של פריסת הצבא. מפקד חיל האויר הסביר מדוע יהיה קשה לזהות מטרות. מקור לא מזוהה אמר ל’הינדוסטן טיימס’, ש”צבא אינו יכול לירות על אזרחיו שלו”.

הודו אינה רוצה מלחמת אזרחים, או אפילו רמז של מלחמת אזרחים. יש לה דברים קצת יותר חשובים לעשות, כמו לצמוח במהירות, ולספק מקומות עבודה. אבל המאואיסטים גמרו אומר לתקן את המין האנושי, גם אם יהיה עליהם להרוס אותו תחילה.

עוד על הודו באתר הזה

  • מסע חטוף להודו הזוהרת: התחזית — רוח צפונית צוננת. גם כשהמעמד הבינוני מתרחב בקפיצות ענק, והבורסה של מומבאי מייצרת מיליונרים, ונשים הודיות מתמלאות בטחון, וגברים הודיים מאבדים אותו, והֶרגלי צריכה ותרבות של עונג מַרבים אוּפוֹריה – הרוב העצום של ההודים נשארים הרחק מאחור. כשהם נשארים מאחור הם נוטים להעניש את המשאירים, באופן דמוקרטי בהחלט. אבל כאשר מרד מאואיסטי מאיים על הרי ההימלאיה, מי יודע
  • סוניה המלכה. השיעור ההודי לפוליטיקאים ישראלים אובדי עצות. אולי כדאי לפוליטיקאים ישראליים להיגמל מהתמכּרוּתם ליועצי בחירות אמריקניים, וּלהזמין בפעם הבאה כמה הודים. הם יוכלו לשמוע מהם איך מפלגה זקנה וּמוּתשת קמה לִתחיה, ואיך מערכת פוליטית מפוררת חזרה והתגבשה
  • הנסיך הקטן כבר לא כל כך קטן. עוד מעט הן יסתיימו, הבחירות האין-סופיות בהודו. ביום חמישי התקיים הסיבוב הלפני-אחרון. בזמן של משברים מחמירים בכל גבולותיה, מצביעיה אינם מתעניינים בעולם החיצון. עניינים מקומיים יכריעו את הכף. אין לנו מושג מי ינצח, אבל בבחירות האלה, ראהול גאנדי בן ה-38 הפך מנער לגבר. הוא מוכן להתחיל לקבל את ירושת סבתו ואביו. נחוצה רק הסכמת הבוחרים
  • הטיל הזקוף של רפא”ל וַחמוקיה של הודו הרכה (בשלושה פרקים)
  • הינשכו ההינדו את שפתיהם? כל כך הרבה תלוי עכשיו במידה תרומית שהודו מעולם לא הצטיינה בה: קור רוח בשעת משבר. הינשכו ההינדו את שפתיהם עד זוב דם, מבלי לשפוך דם? היתלכדו המוסלמים של הודו נגד הטירור המתיימר לדבר בשמם?
  • 670 מיליון הודים בשלושה שבועות. תרגיל הבחירות המסיבי ביותר של כל הזמנים התחיל השבוע בהודו — כמה שהודו השתנתה מזמן שֶמָשלָה בה שושלת של ברהמינים מיוּחָסים
  • לקרוא את הֶעָתיד בַּעֲלֵי התֵה של הודו. הכול נגוּעים בדַרגה מבהילה של עיוורון ושל יוהרה. הכול משַכתבים לתיאבון את ההיסטוריה, הכול שונאים את ההוֹוֶה, וחושבים אותו לִתאוּנה מצָעֶרֶת בין הֶעָבָר המהוּלל וּבין הֶעתיד הגדוֹל. למה להם חיים, כאשר מזוּמָן להם הנֶצַח.
  • האם משורר הודי זָקֵן יביא את השלום?“איננו רוצים לשכוח את הֶעָבָר, אבל גם איננו רוצים להיות משוּעבָּדים לו”, אומר ראש הממשלה (הפּוֹאֶטי). שוּתפיו מימין מזהירים אותו, שלא יָעֵז לוותר אף על שעל אחד, וקוראים לאוּמה “להשתחרר מעייפוּת המלחמה שלה”. בניו דלהי, כמובן

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם. אין טעם להשאיר תגובות ללא כתובת דואל. אני מתחייב שהיא לא תיראה, אלא לכל היותר תשמש אותי לאימות זהות.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

3 Responses to “מאואיסטים עליך, הודו”

  1. חייש הגיב:

    נניח ישנה ארץ עניה מרודה. ונניח שאחוז זעום מבני אותה ארץ, השכבה העשירה ביותר, מצאה לה דרך להתעשר עוד יותר, בין השאר על ידי פיתוח כלכלי שמיטיב מאד את מצבם ומרע מאד את מצב השאר.

    אין לי כח להרבות מלל ואיני מומחה לסין, אבל קיימת אפשרות שהמחתרת המאואיסטית צודקת, לא?

    • יואב קרני הגיב:

      הודו, ידידי, לא סין, במקרה שלא שמת לב לנושא הרשימה (:

      הרוב הגדול של ההודים תומכים בשיטתם הדמוקרטית. שגשוגה של הודו השאיר מיליונים מאחור — אבל הקפיץ מאות מיליונים קדימה. ההיסטוריה המודרנית הנחילה לנו הזהרות מפני יהירותם של קומץ אינטלקטואלים, המאמינים שהוסמכו לתקן את העולם על גוויותיהם של תושביו. 

      • יאטרוגני הגיב:

        הגעתי לכתבה הזאת מהסיבה הפשוטה שנכתב כל כך מעט על המאואיסטים בהודו בעברית.

        מכיוון שאני לא מעוניין להתנצח בנושא ואני גם לא בקיא בפרטים אני רק אומר שאני מאמין שיש חשיבות לקולות שעולים מהשטח, מבפנים. מי שהלכה לג’ונגלים וניזונה מצ’טני נמלים יחד עם הלוחמים היא הסופרת המפורסמת (“אלוהי הדברים הקטנים”) ופעילת השמאל ארונדהטי רוי. השנה היא פרסמה ספר על מה שקורה שם, בלב ליבה של הודו. הספר אמנם באנגלית, אבל הוא מומלץ בחום. מעט נגיש יותר, מתורגם לעברית, באינטרנט, זה מאמר ארוך (40 עמודים) שהיא כתבה בזמן העבודה על הספר. אפשר לקרוא אותו כאן: http://iatrogenico.wordpress.com/2011/07/30/arundhaty-roy-walking-with-comrades/

Leave a Reply for יואב קרני