קו המשווה

"הממשלה מזועזעת ואובדת עצות; הנאקסאלים (המאואיסטים) טובחים שמונים-ושלושה שוטרים במרחץ הדמים הגדול ביותר מאז ומעולם", מודיע הטבלואיד ההודי Mail Today. בוודאי לא "הגדול ביותר מאז ומעולם" — לא בארץ שאת הולדתה ליוו מעשי רצח המוניים — אבל כנראה התבוסה הפנימית הקשה ביותר של כוחות הבטחון

החדשות מהודו רעות. ישראלי צריך להאזין להן בחרדה, בייחוד למחרת הכרזתו של ראש ממשלת טורקיה ש”ישראל היא איוּם לשלום”. הברית האסטרטגית עם טורקיה תחדל עוד מעט להתקיים, יהיו ההכחשות קולניות כאשר יהיו. הודו היא השותפת האסטרטגית החשובה ביותר של ישראל מִחוץ לארה”ב. במובן מסוים, הודו חשובה מארה”ב, מפני שהיחסים איתה אינם מעוגנים בסנטימנטליות, בנוסטלגיה, או ב”קול יהודי” — כי אם באינטרסים משותפים.

האינטרס המובן של ישראל הוא שהודו תהיה חזקה וּמשׂגשׂגת. השבוע נִנעצה מאכלת בגבה של המדינה ההודית. מורדים מאואיסטים, שֶרִשתָם פזורה על פני חצי מ-26 מדינות הודו, הנחילו את התבוסה המרה ביותר לכוחות הבטחון מאז וּמעולם. הם טמנו מארב לִיחידת משטרה במדינת צְ’האסְטיגאר, בִצפון-מרכז הודו. לפחות שבעים-וחמישה שוטרים נהרגו.

"נקטלו", מכריז העתון הזה, היוצא בעיר קולקאטה (כלכתה), מערב בנגל. הוא משתמש בגרפיקה של מחשב כדי לשחזר את מהלך הקרב. מערב-בנגל היא המדינה הגדולה ביותר בהודו שבראש ממשלתה עומדת מפלגה קומוניסטית. מעשה אירוניה, היא גם ערישתם של המורדים המאואיסטים

הרכבות לא יגיעו בזמן

ברור למדי מֶה היתה סין עושה, אילו היו לה מאואיסטים אשר כאלה (כבר אין לה). ראינו מה היא עשתה בִּמהומות אתניות בטיבט ובשינג’יאנג בשנה שעברה. היא מפחדת מפני מיעוטים נִרגנים בדיוק מאותה הסיבה שהודו מפחדת: תפרים רופפים עלולים להיפרם. ההבדל בין סין להודו הוא שהראשונה היא מדינת משטרה, המוציאה להורג מדי שנה יותר אנשים מאשר כל ארצות אסיה גם יחד; והשניה היא דמוקרטיה רעשנית, לפעמים גובלת באנרכיה, שבה פוליטיקאים נאלצים, אבוי, לחזר אחרי בוחריהם.

מפעם לפעם, סין נוהגת בהודו כאויבת בכוח. יש לה תביעות טריטוריאליות מפליגות, והיא חורקת שיניים כלפי נוכחותו של הדאלאי לאמה וּקהילה גדולה של גולים טיבטיים בצפון הודו. השבוע נודע, שהַאקרים סיניים עסקו במשך תקופה ארוכה בִּגניבה שיטתית של מסמכים מִמחשבי הצבא ההודי. הגילוי הזה בא, למרבה המבוכה, בשעה ששר החוץ ההודי ביקר בביייג’ינג. הוא הכריז, בעודף דיפלומטיוּת, ש”סין והודו אינן יריבות”. אבל לא ברור מי השתכנע.

לסין אין סימפטיה למורדים מאואיסטים בתור שכאלה. הרומנטיקה המהפכנית הרצחנית של שנות ה-50 וה-60 חלפה לה. סין מעוניינת בהשפעה כלכלית, לא בהשפעה אידיאולוגית. סיחרור של הודו לא ישרת את מטרותיה, לפחות לא בשלב הזה. אבל היא לא תצטער כלל אם הודו תיחלש, או אם דעתה תוּסח, והיא לא תהיה “שחקנית בזירה הבין לאומית”, כפי שהבטיח לאחרונה ראש ממשלתה. כיוצא בזה, הגנרלים של פקיסטן — המאמינים שהודו היא איום לקיום ארצם — ישמחו לראות אותה מטופלת במין טליבאן משלה, גם אם צעיפיו אדומים.

ממשלת הודו אינה להוטה להסיק מסקנות דרמטיות ממאורעות השבוע. בניו דלהי היה אפשר לשמוע דבר והיפוכו על התכניות לטפל במאואיסטים. ראש הממשלה מַנְמוֹהאן סינג, כלכלן זקן וּנ‎‏שׂוּא פנים שאינו נוח להתלהם, אמר כמעט במשיכת כתפיים ש”האופציות פתוחות”. שר הפנים שלו דחה את האפשרות של פריסת הצבא. מפקד חיל האויר הסביר מדוע יהיה קשה לזהות מטרות. מקור לא מזוהה אמר ל’הינדוסטן טיימס’, ש”צבא אינו יכול לירות על אזרחיו שלו”.

הודו אינה רוצה מלחמת אזרחים, או אפילו רמז של מלחמת אזרחים. יש לה דברים קצת יותר חשובים לעשות, כמו לצמוח במהירות, ולספק מקומות עבודה. אבל המאואיסטים גמרו אומר לתקן את המין האנושי, גם אם יהיה עליהם להרוס אותו תחילה.

עוד על הודו באתר הזה

• מסע חטוף להודו הזוהרת: התחזית — רוח צפונית צוננת. גם כשהמעמד הבינוני מתרחב בקפיצות ענק, והבורסה של מומבאי מייצרת מיליונרים, ונשים הודיות מתמלאות בטחון, וגברים הודיים מאבדים אותו, והֶרגלי צריכה ותרבות של עונג מַרבים אוּפוֹריה – הרוב העצום של ההודים נשארים הרחק מאחור. כשהם נשארים מאחור הם נוטים להעניש את המשאירים, באופן דמוקרטי בהחלט. אבל כאשר מרד מאואיסטי מאיים על הרי ההימלאיה, מי יודע
• סוניה המלכה. השיעור ההודי לפוליטיקאים ישראלים אובדי עצות. אולי כדאי לפוליטיקאים ישראליים להיגמל מהתמכּרוּתם ליועצי בחירות אמריקניים, וּלהזמין בפעם הבאה כמה הודים. הם יוכלו לשמוע מהם איך מפלגה זקנה וּמוּתשת קמה לִתחיה, ואיך מערכת פוליטית מפוררת חזרה והתגבשה
• הנסיך הקטן כבר לא כל כך קטן. עוד מעט הן יסתיימו, הבחירות האין-סופיות בהודו. ביום חמישי התקיים הסיבוב הלפני-אחרון. בזמן של משברים מחמירים בכל גבולותיה, מצביעיה אינם מתעניינים בעולם החיצון. עניינים מקומיים יכריעו את הכף. אין לנו מושג מי ינצח, אבל בבחירות האלה, ראהול גאנדי בן ה-38 הפך מנער לגבר. הוא מוכן להתחיל לקבל את ירושת סבתו ואביו. נחוצה רק הסכמת הבוחרים
• הטיל הזקוף של רפא”ל וַחמוקיה של הודו הרכה (בשלושה פרקים)
• הינשכו ההינדו את שפתיהם? כל כך הרבה תלוי עכשיו במידה תרומית שהודו מעולם לא הצטיינה בה: קור רוח בשעת משבר. הינשכו ההינדו את שפתיהם עד זוב דם, מבלי לשפוך דם? היתלכדו המוסלמים של הודו נגד הטירור המתיימר לדבר בשמם?
• 670 מיליון הודים בשלושה שבועות. תרגיל הבחירות המסיבי ביותר של כל הזמנים התחיל השבוע בהודו — כמה שהודו השתנתה מזמן שֶמָשלָה בה שושלת של ברהמינים מיוּחָסים
• לקרוא את הֶעָתיד בַּעֲלֵי התֵה של הודו. הכול נגוּעים בדַרגה מבהילה של עיוורון ושל יוהרה. הכול משַכתבים לתיאבון את ההיסטוריה, הכול שונאים את ההוֹוֶה, וחושבים אותו לִתאוּנה מצָעֶרֶת בין הֶעָבָר המהוּלל וּבין הֶעתיד הגדוֹל. למה להם חיים, כאשר מזוּמָן להם הנֶצַח.
• האם משורר הודי זָקֵן יביא את השלום?“איננו רוצים לשכוח את הֶעָבָר, אבל גם איננו רוצים להיות משוּעבָּדים לו”, אומר ראש הממשלה (הפּוֹאֶטי). שוּתפיו מימין מזהירים אותו, שלא יָעֵז לוותר אף על שעל אחד, וקוראים לאוּמה “להשתחרר מעייפוּת המלחמה שלה”. בניו דלהי, כמובן