אני קרני. אבל אולי לא

בארה”ב, עתון אינו מפרסם מכתב למערכת אלא אם כן בדק ומצא שהכותב קיים, והכותב הקיים אמנם כתב את המכתב. זו פרקטיקה סבירה בהחלט ורבת אחריות. הסכנה של שמות בדויים, או של זהויות בדויות (זאת אומרת, מישהו החותם את שמו של מישהו אחר) היא ניכרת. ההיסטוריה של העתונות מלאה דוגמאות של זיופים כאלה.

באינטרנט הרבה יותר קשה. אתר המזמין את גולשיו למרוח כתובות גראפיטי על הקיר אינו יכול לאַמֵת את זהותם של 400 המורחים. זה מצָעֵר. אני מצאתי לאחרונה את שמי חתום על שתי כתובות גראפיטי: עלבונות אישיים גסים לשני כותבים.

האם “יואב קרני” הֶחָתוּם שָם הוא פשוט יואב קרני אחר, הכותב כמו שהוא מדבר, ללא עַכָּבוֹת וללא גינוּנים (וללא ניקוד, שוֹמוּ שָמַיִם)? יתכן בהחלט. כשהייתי ילד, דברים כאלה לא היו קורים. “קרני”, עד כמה שקשה להאמין, היה שם משפחה נדיר. אני זוכר שהייתי מעלעל במדריך הטלפונים – זה מה שעשו אז ילדים קטנים, בהיעדר טלויזיה ואינטרנט – והייתי סופר את הקרנים. אם אינני טועה היו בערך תשעה באיזור תל אביב, שלושה מהם היו אבי ושני אחיו. אחד מדוֹדיי זיקק את השם ‘קרני’ מן השם האוקראיני-פולני ‘קרסניינסקי’. זה היה בזמן שֶשֵם לא-עברי נחשב לאקט לא-פטריוטי.

ל’קרני’ לא היתה שום משמעות, בוודאי לא היתה היסטוריה. אינני בטוח אפילו שאני יודע מה פירוש השם. לדוברי אנגלית, המתעניינים במוֹצָא השם, אני מתרגם אותו לפעמים horny, ומתענג על השינוי בהבעת פניהם.


אחת מחפיסות הגפרורים שחילק מהנדס המחוז קרני בפרוור של קליוולנד, אוהיו. בארה”ב יש הרבה רשויות מקומיות שבהן מהנדס המחוז נבחר בבחירות כלליות

 

 

באמריקה אני מקבל מדי פעם פניות מארגונים שמתמחים באילני יוחסין, המציעים למכור לי מידע על ההיסטוריה של ה Karnys באמריקה. ואמנם, יש קרנים באמריקה, יש אפילו עיר במדינת ניו ג’רזי הנקראת ‘קרני’ (האיות הוא Kearney, אבל זה רק עניין של אימוֹת קריאה). ה’קרנים’ האלה באו מאירלנד. לפני שנתיים פגשתי ‘קרני’ אחד שהתמודד על כהונת מהנדס המחוז בפרוור של קליבלנד, אוהיו. עמדנו ודיברנו שעה קלה על תולדות שם המשפחה, והוא אמר שדווקא האיות שלי, ב K ולא ב C, “קרוב יותר אל המקור”. אבי המנוח היה חומד לצון, מאיית את השם Carney, ומעמיד פנים שמשפחתו באה מדאבלין.

בארץ, אם אינני טועה, המשורר יהודה קרני היה ראשון כל הקרנים. הוא המיר ל’קרני’ את שם גָלוּתוֹ ‘ווֹלוֹבֶלְסְקי’. הוא אגב היה לא רק משורר טוב, אלא גם בעל חוש למלים. הוא העניק לנו את המלה ‘קולנוע’, ולי היתה הזכות לגַלוֹת את אבהותו כשהייתי נער קטון, בשליחותו של חוקר הלשון הנפלא ראובן סיוון, שהיה כותב את תולדותיהן של מלים עבריות בשביל אחד מפרסומי האקדמיה ללשון העברית (הקישו כאן, כדי לקרוא את פרטי הסקוּפּ הלשוני שלי משנת 1972).

אפילו ‘יואב’ היה שם די נדיר. נדמה לי שהייתי היחיד בבית הספר היסודי. בבית הספר התיכון זומנה לי הפתעה לא נעימה: היה עוד יואב אחד בכִּתָה. המחנך קרא לו “יואב הֶחָכָם”, כדי להבדיל אותו ממני. אף על פי כן לא היו הרבה יואבים, ועד עצם היום הזה אני קצת מתרגש כשאני פוגש אחד. כנראה אינני היחיד. לפני כמה חודשים קיבלתי מסר מיואב אחד, שלא הכרתי. הוא כתב לי, 

שלום לך יואב חשבתי שבוודאי תשמח לדעת כי שמי יואב ולא מזמן התחתנתי עם בחורה מדהימה בשם קרני. תוך כדי שיטוט באינטרנט גיליתי את שמך המשותף לנו – שיחקת אותה יופי של שם. להתראות בשמחות יואב וקרני

מאז נעוריי, גם יואבים גם קרנים הִתרַבּוּ מאוד. אין לי חזקה על השם. אני מוכן להניח שהקרנים החתומים בכל מיני אתרי רשת חתמו את שמם, לא את שמי. אחד מהם היה באתר ‘מעריב’, בהתקפה אישית על רון מייברג. אחר כך הופיע שָם מסר מאלמוני ברשות השידור, שבירך את “יואב קרני” על אומץ לבו, מפני שחתם בשמו המלא. אני נוטה להאמין שהאלמוני חשב שהוא מחמיא לי. אינני ראוי למחמאה, ואני אפילו קצת מודאג.

כיוצא בזה, באתר נענע, ביַרכּתֵי רשימה של יוסי גורביץ, מצאתי את יואב קרני במיטב גַסוּתוֹ. לא אני הוא, בי נשבעתי.

על משהו מֵעֵין זה כתבתי כאן כמעט לפני שלוש שנים, כאשר שמי הופיע לצד תגובה באתר הרשת של ‘יש גבול’. מחיתי על זה, לא בגלל הפוליטיקה אלא בגלל הזיוף. עורכי האתר התייחסו אל העניין ברצינות, והאשה שנשאה את שמי לשווא התנצלה בנימוס. אז הרהרתי בקול רם, שצריך לחייב כל מגיב לצרף את חתימתו הדיגיטלית. אני יודע שזה לא מעשי ולא רציני.

אפילו בין המגיבים באתר הזה, שמספרם קטן בהרבה מֵאֵלֶה המגיבים בנענע או ב NRG, גדול מאוד מספרם של הביישנים, שאינם חותמים, או חותמים בשם בדוי. זה קצת מעצבן, מפני שאני חותם בשמי המלא, אז מדוע הם צריכים להסתתר. פעם אחת כתב לי אחד מבעלי השמות הבדויים, כדי להתלונן שתגובה אשר הופיעה בשמו הבדוי נכתבה בעצם על ידי מישהו אחר. הוא ביקש שאשמיט אותה. השמטתי. אבל איזו אירוניה נאה. מישהו הסתתר מאחורי שם של מישהו שהסתתר מאחורי שם.

אולי נפסיק עם זה כבר? אולי נחדל לבזבז זה את זמנו של זה? אולי נפרוש מתרבות הגראפיטי, ונתחיל לדבר ברצינות, וממילא לא נצטרך להתבייש במה שאנחנו כותבים, ולא נִתפַּתֶה להסתתר מאחורי כינויים או מאחורי שמות לא-לנו?

בהיעדר אמנה חברתית חדשה אני נאלץ לבקש מכם שלא תניחו אוטומטית כי חתימתי היא אמנם חתימתי. אולי אפילו את הרשימה הזו כתב יואב קרני אחר.

 

12 Responses to “אני קרני. אבל אולי לא”

  1. רוגל הגיב:

    אני חושב שהיה זה אהרון בכר שטבע את המושג, נהנה לא להסכים, ואכן בד”כ אני נהנה לא להסכים אתך. אבל היום היה לי התענוג הכפול של הקריאה וההסכמה.
    נראה כי יותר ויותר אנשים מוותרים על האנונימיות ברשת ע”מ ליצור קשר אנושי אמיתי, אבל תמיד יהיו אלו שיאחרו להצטרף.

  2. פלוני הגיב:

    אתה מפשט את הדברים. העניין הוא לא הבושה במה שאנחנו כותבים, אלא חוסר השליטה על איך הדברים יתפרשו, והרצון לדבר בחופשיות בלי לשקול כל ניסוח חמש פעמים.

    אני לא עומד היום מאחורי כל מה שכתבתי לפני שנה, אבל האינטרנט לא שוכח ולא סולח. אם הכתבות והתגובות היו נמחקות אחרי נאמר חודש ימים (לא שזה מה שאני מציע), לא היה אכפת לי להזדהות, אבל במצב הנוכחי כשכל מי שיחפש עליי מידע עלול לגבש עלי דעה על פי מידע חלקי ולא רלוונטי נראה לי לא רצוי.

  3. ישענר זאף הגיב:

    לא חושב שצריך לחייב מוסרית את גולשי האינטרנט לחתום בשמם האמיתי.

    האינטרנט מאפשר אנונימיות, מאפשר משחק של זהויות, ואלה מאפשרים שכלול של השיח. האינטרנט מאפשר חופש ביטוי ברמה העמוקה ביותר, בעזרת ההסתרה של המתבטא. נכון, זה יכול לגרום לכמה דברים מכוערים, אבל לצד הכיעור זה גם מאפשר דברים נדירים ביופיים שלא היו מתאפשרים לאור יום.

    למה לוותר על זה?

  4. כאשר עברת את שמו סבי, לפני קום המדינה, את שמו מאפפל לקרני, הוא עשה זאת בגלל יהודה קרני, שהיה המשורר החביב עליו. לי ספרו תמיד שהשם השתמר אצל יהודי תימן.
    לגבי יואב איני יודעת דבר, אבל אני מכירה שני בעז קרני – דודי, וידידי. כולי תקווה שהמתחזה הוא “מתחזה” החולק אתך את שמך בלא מזיד.

  5. ותמיד יהיו. יש כל מיני סיבות שאנשים יעדיפו לומר את דבריהם דרך כובעים שונים מהכובע שנתנו להם אביהם, אמם או משרד הפנים. באינטרנט, אחת הסיבות לכך היא הסיבה שציין פלוני אבל לא רק. יש גם אנשים שחוששים להיחשף בסביבתם הרגילה, והלא לשם כך הומצא האינטרנט?
    בוודאי, כמו כל דבר, יש גם כאלה שמנצלים את זה להרע, וכאשר מישהו השתמש לאחרונה בכינוי זה שלי כדי לומר בשמי בפורומים כל מיני דברים שהוא רצה, קיבלתי את זה כמעט כאילו משתמשים בשם האוריגינלי שלי, שאגב השתמשתי בו ב”רשימות” פעם אחת ויחידה. אבל כמו שאתה נוכחת בעצמך, שם קונבנציונלי וניתן לאימות הוא לא ערובה לשום דבר כך שבכל מקרה האשמתך מופנית לכתובות הלא נכונות.
    שם אינטרנטי קבוע או שמשתמשים בו מפעם לפעם, הוא גם כן סוג של זהות והזדמנות להוציא ממך כל מיני פנים חבויים שאולי שם אחד ויחיד לא מבטא אותם.

  6. יואב קרני הגיב:

    תודה למגיבים.

    * לרוגל: שמח שכללת את כתובת יומן-הרשת שלך. רב חן. פינת רחוב וירטואלית שנעים לעצור בה.

    * ל’פלוני’: אכן, יש ממש בטענה הזו. אני חוזר ונדהם מזכרונה הלא-סלקטיבי של הרשת. באמת אין היא מאבדת אף טיפה אחת. אבל אינני מדבר על אנשים המעדיפים שהאבולוציה של דעותיהם לא תונצח בחלל הקיבֶּרי. אני מתכוון לאלה המשתמשים באינטרנט כדי להעליב, להסית, להוציא דיבה. בוודאי אני מתכוון לאלה, המשתמשים בשמות לא-להם. עכשיו אני מונצח על הרשת בחזקת מי שגידף עמיתים. מותר לי להתגונן, ומותר לי להתלונן. אגב, ‘פלוני’, תתבייש לך.

    * ישענר זאף: לא צריך לוותר על אנונימיות. מטרידים הרבה יותר אלה המעמידים פנים שהם מזדהים בשמם האמתי, ולאמתו של דבר מסתתרים מאחורי שֵם לא-להם. אני מציע בסך הכול, שֶאֵלֶה החותמים בשם מלא יחויבו להוכיח שזה שמם, אם באמצעות חתימה דיגיטלית, אם באמצעות כתובת דוא”ל.

    * הצועד בנעליו: לא ירדתי לסוף דעתך. האם אתה טוען שלמישהו יש הזכות להפוך את שמי לשם קוּלמוֹסוֹ, זאת אומרת להשתמש בשמי האמתי בתור שמו הבָּדוּי, וליצור בזה “זהות אינטרנט”? ואם אינך מתכוון לזה, האם אתה חושב שמתקבל על הדעת מצב שבו שמי יוצא משליטתי?

    * רותי קרני: אכן, מעניין שגם ‘יואב’, גם ‘קרני’ (זה האחרון לא כשם משפחה) נשמרו בין יהודי תימן. עד זה לא כבר ה’יואב קרנים’ היחידים בארץ מלבדי אמנם היו יוצאי תימן, או בני הדור השני ליוצאי תימן. השם ‘יואב’ נעלם כמעט לחלוטין מחייהם של יהודי אשכנז ושל יהודי ספרד. מה מוזר.

    ואולי לא כל כך מוזר, בהתחשב באמביוולנטיות שנהגו מקורותינו ביואב המִקרָאי, איש הדמים שנרצח בפקודת שלמה בשעה שאחז בקרנות המזבח. גם פרוטסטנטים, שאימצו שורה ארוכה של שמות מִקראיים, כולל שמות נדירים עד מאוד, נמנעו מלאמץ את יואב (Joab באנגלית ובספרדית), עם כמה יוצאים מן הכלל, כולל — מה משונה — Joab Thomas, שהיה בשנות ה-90 הנשיא של אוניברסיטת פנסילווניה.

    שמתי לב שדוקא במזרח אפריקה נעשה שימוש מסוים, מוגבל מאוד, בשם Joab. אני בליתי את שנות חיי הראשונות בקֶניַה, ושם קראו לי המקומיים ‘יוֹאַבּוּ’ (Yo’abu). אינני חושב שהיה להגיה הזו כל קשר ליואב המקראי. אני מוצא על הרשת, ש Yoabu הוא שמה של לשון אפריקנית המדוברת בבֶּנין ובטוגו שבמערב אפריקה בין בני עם הוואאמה (Waama). מספרם המשוֹעָר: 11,900 נפש.

    מספיק טריוויה להיום.

  7. אסף ברטוב הגיב:

    יותר ויותר נזק נגרם ע”י אנונימיים; ראה למשל את ההפקרות המוחלטת השוררת בתחום הדואל — כל אחד יכול לשלוח לכל אחד דואל שייראה כאילו הגיע ממני, ממך, או מג’ורג’ בוש.

    תוך שנים ספורות יוחלף הסטנדרט, ויתאפשר אימות של רוב הדואלים וכו’. עדיין תהא רשת “פראית”, שבה תישאר תמיד זכות האנונימיות, אך יותר ויותר מקומות יגבילו את זכות התגובה, השיחה, והדיוור, למשתמשים מאומתים לפי התקן העתיד לבוא.

    אני מתאזר בסבלנות כבר כמה שנים.

  8. משה הגיב:

    מה זאת אומרת “האם אתה חושב שמתקבל על הדעת מצב שבו שמי יוצא משליטתי”? שמך אינו בשליטתך, כי הוא אינו בלעדי שלך. מילא יואב קרני, אבל מה יעשה אדם בשם משה כהן? או חיים לוי? כשאדם מאמץ לו שם בדוי, גם אם הוא צירוף שמות קיים, אין לכך כל קשר לאדם אמיתי ששמו זהה אלא אם הוא מנסה להתחזות לו ביודעין ע”י אימוץ סגנון כתיבה מסויים או הזדהות ישירה כאותו אדם שאיננו הוא באמת.

    אתה מזכיר לי קצת את הסיפור המגוחך שהיה לא מזמן עם ספייק לי שתבע חברת הפקות ששמה “ספייק” על שימוש בשם שלו ללא רשותו.

    ואגב, לא קוראים לי משה ואני בכלל אישה.

  9. יואב קרני הגיב:

    אחת לך, משה, או מאשה, או מישלאתהיה — או שלא ירדת לסוף דעתי, או שמהיותך להוט לטעון טענה החלטת לא להתחשב בטקסט שעליו אתה מגיב. אני כתבתי שאם ‘יואב קרני’ הוא שמו הלגיטימי של המגיב, כמובן אין לי כל טענות. אבל אני חושד מן הקונטקסט שמישהו השתמש בשמי.

    האם זה צריך להדאיג אותך? לא. האם זה צריך להדאיג אותי? כן.

    לאסף, אכן תחזית מעודדת.

  10. ישראל הגיב:

    בהארלד טריביון (איות נכון?) התפרסמה לפני מספר ימים כתבה מעניינת בנושא.
    הסטנדרט החדש של מספרי ה IP הנקרא IPv6 ועיקרו שישנם יותר מספרים, וממילא אפשרות למספר קבוע לכל מכשיר, יועיל לחוסר אנונימיות ברשת.
    הצד השני של המטבע הוא, כמובא בכתבה, שהרשויות בסין תומכות גדולות של אפשרויות אלו מסיבות מובנות.
    http://www.iht.com/articles/2006/03/19/business/chinet20.php

  11. יואב קרני הגיב:

    חן חן, ישראל, הוספתי את הקישורית החשובה הזו למעלה.

    אגב, אני חוזר ולא-מתפעל מן הטענה שהסוואה על הרשת נחוצה כדי להרבות השראה. בשיטפון האין-סופי של מלים, חתימה אמתית יכולה להאט קצת את הקצב, ולשכנע אנשים להיזהר. זהירות והשראה בהחלט יכולות לדור בכפיפה אחת.

  12. טענתי שהשימוש של מישהו אחר בכינוי האינטרנטי שלי מציק בדיוק כמו שימוש שמישהו היה עושה בשמי האמיתי. אולי המילה “מקבל” נתנה רושם לא נכון.
    ולגבי שמות פרטיים, אני לא בטוח שאתה יכול לעשות משהו נגד שימוש של מישהו אחר בשם שלך, אלא אם שמך נדיר במיוחד, שאין להעלות על הדעת שיינתן לאדם אחר. (גם אני חשבתי פעם שיש לי שם רשמי נדיר יותר ממה שהוא באמת, אם כי שם המשפחה הוא עדיין ייחודי אבל מצאתי באינטרנט לאחרונה מישהו עם אותו שם ושם משפחה)
    תמיד מישהו יוכל לטעון לטעון שהבחירה שלו בשם הזהה לשלך היא אקראית.

    במחשבה נוספת על כך, כשגונבים לך כינוי זה יכול להיות אפילו יותר מרגיז מאשר כשגונבים לך את השם האמיתי. במקרה של גנבת השם הרשמי אתה יכול ליהנות מהספק שזה לא נעשה בכוונה או שזה באמת שמו האמיתי של המשתמש. לא כן כשמישהו שהוא לא אני חותם “הצועד בנעליו”. אז ברור שהוא לא עשה כן בתמימות, וגם זה לא שם שאמא שלו היתה יכולה לתת לו.
    אגב, בעצמי חשבתי פעם, על השם “קרני” כשם עט (פרטי) מסיבות אישיות לגמרי.

Leave a Reply