מה אומר הקוסם מטוקיו? מה אומר המכשף מברלין? הם אומרים: אפשר להפנט את הבוחר (או לפחות אפשר לנסות)

ראש ממשלת יפאן נחל השבוע נצחון מרעיש בבחירות לפרלמנט, שני שלישים של המושבים. איך הוא עשה את זה, לכל הרוחות? איך הוא שיכנע את הבוחר שמפלגה זקנה וּמאוּבּנת, המחזיקה בשלטון כבר 50 שנה, היא נוֹשֵׂאת הנֵס של רפורמות כלכליות נועזות? הקנצלר של גרמניה מנסה לשלוף ארנב דומה מן המגבעת בבחירות של יום א’. זה שיעור שכל מנהיג ירצה ללמוד, גם אריאל שרון

 

‘אסאהי שימבּוּן’ של טוקיו מודיע (ביפאנית, למעלה, ובאנגלית, למטה) על נצחונו המרעיש של קוייזומי. “296” הוא מספר המושבים שהעתון חזה למפלגת השלטון ביום ב’ בבוקר. “327” הוא מספר המושבים בצירוף בעלת בריתה הקטנה, המפלגה הבודהיסטית ‘קוֹמֵייטוֹ’. LDP, במהדורה האנגלית, הם ראשי התיבות של המפלגה הליברלית הדמוקרטית, שהמוניטין שלה ב-50 השנה האחרונות לא היו כל כך ליברליים או דמוקרטיים

 

 

לפזר פרלמנט קודם זמנו כדי להערים על האופוזיציה, זה מכלל ההימורים שפוליטיקאים שילמו עליהם ביוקר במרוצת השנים. יצחק רבין (1977), בנימין נתניהו (1999) ואהוד ברק (2001) איבדו את השלטון בבחירות קודם זמנן. כאשר רבין מוטט את ממשלתו, לפני 27 שנה, וקיווה לטרפד את עלייתה של “רשימת האלופים והמנכ”לים” (הלוא היא ד”ש), אנשיו התפארו שזה היה “תרגיל מבריק”, ותבעו אשראי וּבַעלוּת. ששה חודשים אחר כך, התרגיל המבריק נשאר ללא בעלים.

 

זה קרה גם מֵעֵבֶר לַים: שלוש פעמים בבריטניה בין 1970 ל-1979; בצרפת, ב-1995; בהודו, בשנה שעברה.
 
פיזור פרלמנט קודם זמנו רחוק מלהיות מדע מדויק. יש ארצות שאינן מרשות אותו. בארה”ב כמובן אי אפשר לפזר את הקונגרס, וזה 217 שנה שבחירות תמיד מתקיימות במועדן. נורווגיה אינה מרשה לפזר פרלמנט, גם אם לשום מפלגה אין רוב.

 

לאחר מלחמת העולם השניה, מערב גרמניה ניסתה ללמוד לקח מחוסר היציבות הכרונית שאיפשרה את עליית היטלר. מנַסחֵי חוקתה הציבו תנאים מחמירים מאוד לבחירות מוקדמות. במרוצת 56 השנה האחרונות, הפוליטיקאים שלה הצליחו למצוא פתח מילוּט רק פעמיים.
 
תוצאותיה של הפעם השניה עומדות להתחוור. הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי גֶרהַרד שריידר החליט להמר על כל הקופה. זה היה בחודש מאי, כאשר סקרי דעת הקהל הֶראוּ יתרון של 21% לאופוזיציה. הרבה אנשים במפלגתו השתוממו. כמו תומכי אריאל שרון במרכז הליכוד הם שאלו בשביל מה זה טוב. סוף סוף, הקנצלר היה יכול להישאר שם כמעט עוד שנה וחצי, עם רוב פרלמנטרי קטן אך יציב.
 

הלאה האינרציה, אמרה מפלגת האינרציה

השבוע, כל חובב פוליטיקה באשר הוא צריך להסיר את המגבעת לכבוד ג’וּניצ’ירוֹ קוֹייזוּמי. ראש הממשלה המטורזן של יפאן הוא הקוסם של הפוליטיקה העולמית. התרגיל-המבריק-באמת שלו יצטרך להילמד עוד שנים רבות. כשרונותיו הפוליטיים הנחילו למפלגתו רוב של שני שלישים בפרלמנט (בצירוף שותפת קואליציונית קטנה).

 

יתר על כן, קוייזומי חולל להטוט עוצר נשימה: הוא הצליח לשכנע את הבוחרים, שמפלגתו הזְקֵנָה והמאוּבּנת היא לאמיתו של דבר נוֹשֵׂאת הנֵס של רפורמות כלכליות נועזות.

 

עניין אחד הוא אם הבוחרים חוזרים ומצביעים בשביל מפלגה מתוך אינרציה; עניין אחר בהחלט הוא אם הבוחרים נוהרים בהמוניהם אל מפלגת האינרציה, מפני שהם משתכנעים כי רק היא מסוגלת לשים קץ לאינרציה. אילו מפלגת העבודה היתה מסוגלת לעשות את ההיפוך הזה ב-1977, היא לא היתה מאבדת את השלטון.
 
את ההיפוך עשה קוייזומי באמצעות משרד הדואר. הדואר היפאני אינו ככל משרדי הדואר. חוץ מבולים וממעטפות הוא גם הבנק הגדול ביותר ביפאן (בעצם, בעולם כולו, עם פקדונות של שלושה טריליון דולר), גם חברת הביטוח הגדולה ביותר, גם חברת המשכנתאות. הפוליטיקאים של מפלגת השלטון נוהגים בו שנים כבקופת החסכונות הפרטית שלהם. משרד הדואר היה המָנוֹף העיקרי במשטר של טובות הנאה, אשר הבטיח את המשך שלטונה של המפלגה המכוּנָה ליברלית דמוקרטית.
 
קוייזומי הגיע לשלטון ב-2001 עם תעודת הסמכה של מורד מקצועי. עלייתו התאפשרה מפני שיפאן הגיעה עד עֶברֵי פי פַּחַת. בועת הנדל”ן של שנות ה-80 התנפחה לממדים היסטוריים, והתפקעותה העניקה ליפאן את המחלה המפחידה ביותר ומבשרת הרעות ביותר: דפלאציה. שום תרופה לא הועילה.
 
“לא יהיה שגשוג בלי צמיחה”, הכריז קוייזומי, והבטיח רפורמות. הוא הקסים את היפאנים, מפני שהיה כל כך שונה מכל קודמיו. הוא לבש חליפות נועזות, גידל את שיער ראשו, ואפילו שר באסיפות בחירות. השווּ אותו עם אלוויס פרסלי. אבל אלוויס היפאני לא עמד בדיבורו. למען האמת, תרומתו החשובה ביותר עד לאחרונה היתה בהפרת הבטחתו לקצץ את הוצאות הממשלה. בימי דפלאציה אין מהדקים חגורות.
 
יפאן התחילה לצאת מן הבוץ בעיקר בזכות השוק הסיני. קוייזומי כמעט לא נגע לרעה ביסודות הסדר הישן, עד שהחליט לצאת לקרב על משרד הדואר. הוא רצה לפרק אותו לגורמיו, ולהזרים את טריליוניו אל המִגזָר הפרטי, כדי לעודד צמיחה. הוא הביא את הרפורמה לאישור הפרלמנט. הבית התחתון, שלפניו אחראית ממשלתו, תמך. הבית העליון, שיש לו זכות וטו על חקיקה, התנגד. האופוזיציה עשתה יד אחת עם עריקי מפלגת השלטון, והביסה את החוק.
 

הוא שלח את המחסלים

המהירות שבה התעשת קוייזומי היכתה את יפאן בתדהמה, והחזירה לו את הילת אלוויס מ-2001. הוא פיזר את הבית התחתון – בָּעֶליון אין הוא יכול לגעת – וגֵרֵש את כל מתנגדי הרפורמה משורות המפלגה. למחוזות הבחירה שלהם הוא שלח “מחסלים” (כך היפאנים קוראים להם) – אישים ידועים מכל תחומי הפעילות האנושית, כולל זמרים ושחקני תיאטרון וטבחים מפורסמים – וקיווה שאבק הכוכבים שלהם יפַתֶה את הבוחר.
 
להלן קרה משהו שאיש לא היה מעלה על דעתו: אל קוייזומי נהרו המוני בוחרים עירוניים, שבשנים האחרונות התחילו לנטות לעבר האופוזיציה. פרדוקסלית, האופוזיציה הזו היא שהזהירה מפני חוסר הדינאמיות של מפלגת השלטון, ותבעה רפורמות מקיפות של הכלכלה. היא הגבירה את כוחה בהדרגה, והצטייר הרושם שהיא נושפת בעורפם של הליברלים הדמוקרטים.
 
לא מיניה ולא מקצתיה. אלוויס-קוייזומי ריסק אותה. היא איבדה 62 מושבים, וירדה ל-113 (בפרלמנט של 480). מפלגתו של קוייזומי, יחד עם מפלגה בודהיסטית קטנה, תחזיק אולי ב-330 מושבים. פירושו של דבר שיהיו לה שני השלישים הנחוצים לביטול וטו של הבית העליון. הנה כי כן, דרור נקרא לרפורמה, לא רק במשרד הדואר.
 
אבל האומנם?
 
אנשי קוייזומי שרויים באופוריה. אחד מהם השווה את נצחון קוייזומי לבחירתם החוזרת של מרגרט תאצ’ר (1983) ורונלד רייגן (1984). “הבוחרים הצביעו אז בעד ממשלות קטנות יותר, בעד דמוקרטיה ליברלית ונגד סוציאליזם”.
 
הבעיה בהשוואה הזו היא שרייגן קיבל עוד ארבע שנים, ותאצ’ר כיהנה עוד שבע שנים. על פי תקנון מפלגת השלטון היפאנית, קוייזומי חייב לפַנוֹת את מקומו בעוד שנה אחת. הוא כבר הודיע שלא ינסה להאריך את כהונתו. היתכן איפוא שהוא רק העניק למפלגה הליברלית דמוקרטית את ההזדמנות לחזור לסוּרָה?
 
קצת קשה להאמין. להיטות היפאנים לרפורמה אינה תוצאה של אופנה, או של התפַּתוּת למערכת בחירות משומנת. היפאנים, שהם בדרך כלל אנשים שמרנים, כנראה הגיעו למסקנה שאין להם דרך אחרת זולת רפורמה. ארצם מזדקנת במהירות, חמישית מאוכלוסייתה נמצאת מעל גיל 60. ההזדקנות מחייבת הפחתת ציפיות, מפני שלא יהיו עוד די עובדים כדי לממן את הציפיות.
 
זו אגב גם בעייתה של גרמניה. הקנצלר שריידר רצה רפורמות, אבל לא הרחיק לכת די הצורך. את מסע הבחירות רב הסיכונים שלו הוא מנהל עכשיו תחת הסיסמא “רפורמות עם פרצוף אנושי”. הסקרים האחרונים מראים שיפור ניכר במעמדה של מפלגתו. כותרות העתונים ערב הבחירות דיברו על “מירוץ צמוד”. בחודש מאי הסקרים העניקו לאופוזיציה יתרון של 21%. היתכן שגם בגרמניה יתברר כי מנהיג פוליטי הצליח להערים על הציפיות, ולהציל את מפלגתו בעזרת בחירות מוקדמות?
 
אריאל שרון שומע את הקולות, או לפחות צריך לשמוע. השאלה היא רק איך לאיית “קוייזומי” בליכודית מדוברת.

2 Responses to “מה אומר הקוסם מטוקיו? מה אומר המכשף מברלין? הם אומרים: אפשר להפנט את הבוחר (או לפחות אפשר לנסות)”

  1. נועה רז הגיב:

    “האם שרודר הוא קוסם יותר טוב מדיוויד קופרפילד”. זו היתה אחת הכותרות של הדר-שפיגל השבוע. באמת קוסם השרודר הזה, איך הוא הצליח להסית את תשומת הלב מהמפלה המסחררת שלו היישר אל מרקל, או יותר נכון, אל הבחירה האומללה שלה בקירשנוף.

    נראה מחר מה יהיה.

    וקואיזומי? הוא פשוט מלך. האיש גאון. וגם “גבר גבר”. יש לו מילה.

  2. אלון ל. הגיב:

    אני חושב שלהשוות את הסביבות הפוליטיות בגרמניה וביפן לישראל זה כמו להשוות תפוזים לתפוחים נכון מדובר בפוליטיקה של בחירות בסך הכול אבל לרמוז שלשרון יש איזהו לקח ללמוד משתי מערכות הבחירות האלו זה קצת מוגזם שרון הוא שועל ותיק בפוליטיקה הישראלית ואינני חושב שיש משהוא שהוא לא ראה או התנסה בו למרות שיכול להיות שאני טועה בגדול.שרון נבחר בניגוד לכל מה שמישהוא ציפה לו ויש סיכוי שאפילו יזכה בקדנציה נוספת והסיבה היא שאין אופוזיציה אמיתית בישראל של שנת 2005 סיבה נוספת היא שהמציאות היא שהפלסטינאים מכתיבים את רוב השיקולים של הבוחר הישראלי אפשר לאהוב את זה או לשנוא את זה אבל אי אפשר להתעלם שרוב הישראלים לא מאמינים לפלסטינאים בכלל ורואים בשרון את משקל הנגד להרגשתם זו כמו כן רובנו יודעים שלמעשה “רק שרון יכול” אם זה בלפנות מתנחלים או אם זה בניהול המדינה כלפי האמריקאים ובעוד דברים שכרגע אין מישהוא שיכול להתאים אצלנו הדבר המדהים באמת הוא שבהתחלה ההלם של זכיית שרון הפך להיות למשהוא בסגנון של “הרע במיעוטו” ובהתמדה הפך להיות שרון כדמות “הזקן” וכל הסמכותיות שגיל השיבה מעניק לאנשים לסיכום אינני מסכים שמנהיג יפן ביצע תעלול קוסמות גלובלי בכלל אלה ידע כנראה לנתח לעומק ובצורה מושכלת את האינרציה הפנימית ביפן לטובתו.

Leave a Reply