Archive for the ‘משאל-העם בקליפורניה, 2003’ Category

כשקליפורניה יוצאת מדעתה, למה היא מתכוונת?

יום רביעי, אוקטובר 8th, 2003

פורסם ב‘גלובס’, 8 באוקטובר 2003

 

דיילי ניוז’ של לוס אנג’לס, שמוֹנָה באוקטובר 2003

 

בעצם, מה רע בזה? תעשיין מצליח מחליט שהוא עשה די כסף, ועכשיו הגיע הזמן לעשות משהו לטובת החברה ולטובת כיסו של הציבור. הוא נכנס לפוליטיקה, מממן את מערכת הבחירות מחשבון הבנק שלו, ומנצח.

 

ארנולד שוורצנגר, המושל המיועד של קליפורניה, חזר והציג את עצמו בזמן מערכת הבחירות כ”איש עסקים”. בהחלט. הוא השקיע עשרות מיליוני דולרים, בייחוד בנדל”ן; הוא פתח מסעדה בבוורלי הילס, שאומנם לא נחלה הצלחה גדולה, אבל גם לא פשטה את הרגל. הוא עובד זה רבע מאה בתעשיה המצליחה ביותר של קליפורניה, שהיא גם אחד מענפי היצוא החשובים ביותר של ארה”ב: הוליווד.

 

“תעשיית השעשועים” היא קודם כול תעשיה. בשנת 2001, הוליווד העסיקה, במישרים או בעקיפים, 296,000 בני אדם בקליפורניה. בשנת 2000 היא הזרימה אל כלכלת קליפורניה 34 מיליארד דולר, שזה הרבה יותר מן התוצר המקומי הגולמי של רוב חברות האו”ם. כאשר הושבתה הוליווד, לרגל סכסוך עבודה עם כותבי תסריטים, לוס אנג’לס לבדה הפסידה 50 מיליון דולר ביום.

 

שטות תהיה להניח שלתעשיה כזאת לא תהיה השפעה ניכרת על הפוליטיקה. ואומנם, הוליווד מתערבת זה שנים בענייניה הפנימיים של ארה”ב. לפני 35 שנה, נשיא אמריקני היה כל כך אסיר תודה להוליווד על תמיכתה במפלגתו (הדמוקרטית), עד שהציע לאיש החשוב ביותר בהוליווד, היושב ראש האגדי של אולפני ‘יוניברסל’, לוּ ווֹסֶרמַן, להיות שר המסחר בממשלתו. ווסרמן החליט להישאר בהוליווד.

 

הוליווד נהגה להתערב בפוליטיקה באמצעי האפקטיבי ביותר השמור לה: היא תרמה כסף למועמדים רצויים, בדרך כלל ליברלים, בדרך כלל מן המפלגה הדמוקרטית.

 

היו בה גם כמה רפובליקנים מפורסמים. אחד נעשה מושל קליפורניה ב-1966, והתמודד על כהונת הנשיא שלוש פעמים ב-14 השנה הבאות, עד שגם נבחר. שמו רונלד רייגן. אחר נעשה הנשיא של ‘התאחדות הרובאים הארצית’, השדולה רבת העוצמה של בעלי כלי הנשק הפרטיים. שמו צ’ארלסטון הֶסטוֹן, והוא קנה את עולמו בסרטים ‘בן חוּר’ ו’עשרת הדִבּרוֹת’ (רמז: הוא לא היה קוֹרַח).

 

אבל כללית, הוליווד, ממש כמו ווסרמן, העדיפה למלא תפקיד מאחורי הקלעים. היא מילאה תפקיד חשוב בנצחונותיו של ביל קלינטון בבחירות של 1992 ושל 1996. כמה מעמודי התווך של הוליווד (סטיבן ספילברג, טום האנקס, דייוויד גפן) הציעו לפרוע את חובותיו של הנשיא לפרקליטיו, סביב פרשות ווייאטווטר ולוינסקי. הוא מצדו הציע לידידיו בהוליווד את סוויטת האירוח היוקרתית ביותר של הבית הלבן.

 

קצת משונה שבהוליווד הדמוקרטית, דווקא רפובליקנים זוכים בהצלחות הפוליטיות הגדולות ביותר. וקצת משונה שמכל הרפובליקנים, דווקא ארנולד שוורצנגר הוא זה ההולך בעקבות רונלד רייגן.

 

רייגן היה איש ציבור ופוליטיקאי הרבה שנים לפני שהתמודד על כהונה פוליטית. היתה לו השקפת עולם מגובשת, היו לו העדפות ברורות בענייני חברה וכלכלה, והוא השמיע את קולו פעם אחר פעם בדרגה של רהיטות ושל ליטוש (בניגוד לרושם המקובל, הוא קרא לא פעם את הטקסטים שהוא עצמו חיבר).

 

דעותיו של שוורצנגר אינן ידועות. הוא השתמט פעם אחר פעם כמעט מכל הזדמנות להביע אותן. השתמטותו הגיע לממדים של פארסה, כאשר העמיד פנים בראיון טלויזיה, שאין הוא יכול לשמוע את השאלה בדיוק כאשר התבקש להגיד אם יש נסיבות שבהן יסכים להעלות מסים.

 

גם אם קשה להגיד מה בדיוק רצו הקליפורנים כאשר בחרו את שוורצנגר, הנה אפשר להגיד שהם שברו את הכלים. מן המדינה הגדולה ביותר בארה”ב בקעה נהימה של רוגז. על הקליפורנים נמאסו הפוליטיקאים, ונמאסה הפוליטיקה.

 

דברים כאלה קורים מדי פעם בארה”ב. לפני 11 שנה הצביעו חמישית מן האמריקנים בבחירות לנשיאות בעד תעשיין חם-מזג, אשר נזף בכל מראיין שהעז לשאול אותו מה בדיוק הוא חושב על שורת עניינים. לפני חמש שנים, הבוחרים במדינת מינסוטה העלו לכהונת המושל מתאבק חופשי, שהיה חייב את פירסומו לקרבות טלויזיה מבוימים.

 

לקליפורנים ניתנה בעצם ההזדמנות להיפטר מן המושל הלא-אהוב שלהם לפני 11 חודש, בבחירות כלליות מסודרות. הם לא נפטרו ממנו, בעיקר מפני שהרפובליקנים לא השכילו להעמיד מולו יריב בעל משקל. קליפורניה היא מדינה ליברלית, והיא מעדיפה מועמדים ליברליים, גם כאשר הם באים מן הימין. אבל המפלגה הרפובליקנית נמצאת בידי הימין השמרני, ובבחירות המוקדמות שלה היא העדיפה ב-2002 מועמד ימני מובהק. אילו מינתה מועמד מתון, כמעט אין ספק שהוא היה מנצח.

 

ב-2002, הרפובליקנים היו מביסים כנראה את שוורצנגר בבחירות הפנימיות שלהם, והוא ממילא לא היה נעשה מועמד. מה קרה איפוא הפעם? לא קרה שום דבר. פשוט לא היה די זמן לבחירות מוקדמות, וכל מי שרצה להיות מושל השליך את מגבעתו אל הזירה.

 

לשוורצנגר יש השקפות ליברליות למדי בכמה עניינים חברתיים שנויים במחלוקת, כמו תמיכה בזכות האשה להפלה מלאכותית, או זכויות הומוסקסואלים. בשביל הימין הרפובליקני, כל אחד מן העניינים האלה הוא מטלית אדומה. השקפות כאלה היו מבטיחות תבוסה לכל טוען רפובליקני לנשיאות.

 

מה הפך איפוא את שוורצנגר מלכתחילה לרפובליקן? מדוע לא הצטרף אל גיסיו ואל אחייניו במשפחת קנדי, ונעשה דמוקרט? הוא עצמו טען, שההחלטה גמלה בלבו בזמן מערכת הבחירות של 1968. עתה זה הגיע מאוסטריה, והאנגלית שלו היתה רצוצה, אבל היא הספיקה לו להבין שהדמוקרטים רוצים מעורבות גוברת של המדינה בכלכלה, והרפובליקנים רוצים את ההיפך.

 

גם אם נאמין לו, השאלות של 2003 קצת פחות מופשטות. הוא יצטרך למצוא דרך לאזן את התקציב, ולא יהיה איזון אלא אם כן יהיו מסים חדשים (לא יהיו, הוא הבטיח), או קיצוצים מסיביים בתכניות רווחה (לא יהיו, הוא הבטיח).

 

מה הוא יעשה? הוא יאציל סמכויות לאנשים בעלי כישורים, מבטיחים תומכיו. זה כמובן טוב, חוץ מזה שגם ג’ורג’ בוש האציל סמכויות, והוא מתחרט שהאציל.

 

האם קליפורניה תהיה סימן לבאות בזירה הארצית?

 

יתכן מאוד שכן, אם גם לא בהכרח באותו כיוון מפלגתי. בסתיו 1991, שר המשפטים של הנשיא ג’ורג’ בוש הובס בנסיון להיבחר לסנאטור מטעם מדינת פנסילווניה. אמריקה פערה אז את פיה לרווחה, והתוודעה בפעם הראשונה אל יועץ הבחירות הממולח של המנצח: אחד, ג’יימס קארוויל. הוא ידע שהוא ינצח מסיבה אחת בלבד: המשבר הכלכלי. הוא טבע אז את מימרת הכנף הנצחית, “זו הכלכלה, טמבל”.

 

נצחונו של שוורצנגר אינו צריך להנחיל יותר מדיי סיפוק לבית הלבן. כן, הוא רפובליקני – אבל ספק אם נבחר מפני שהוא רפובליקני. הוא נבחר מפני שהוא מייצג את ההיפך מן המושל הנוכחי, ומפני שהמושל הנוכחי מיייצג כשלון כלכלי מבעית. תרגמו-נא את המלים האלה לאנגלית וושינגטונית, ובמקום מושל תקבלו נשיא.

 

קליפורניה הזכירה אתמול לכל פוליטיקאי אמריקני את הפוטנציאל הקפריזי של בוחרים נרגזים. כאשר חמתם בוערת, הם עורפים ראשים ללא רחמים.

 

שַׂר הַטַבָּעוֹת: מסע נוסטלגי אל ארץ ההזדמנות האחת והיחידה

יום חמישי, ספטמבר 11th, 2003

 


פיטר יוּבֶּרוֹת’ חותם את אולימפיאדת לוס אנג’לס, 1984. אז, כל הטבעות היו מוּטָלוֹת לרגליו. השבוע הוא נשר הרבה לפני שלב הגמר

 

לפחות על הנייר, סיכוייו של ארנולד שוורצנגר להיות המושל הבא של קליפורניה צריכים להיחשב למשוּפָּרים, החל מאתמול. הרוח התחילה לנשב בגבו. אחד משני יריביו הרפובליקניים, פיטר יוּבֶּרוֹת’, הודיע שהוא פורש מן המירוץ. אין זאת אומרת שקולותיו יעברו אוטומטית לשוורצנגר – אבל יש סיכוי לא רע שֶרוּבָּם אומנם יַעַברוּ, מפני שכמו שוורצנגר גם יוברות’ שייך לזן הנעלם והולך של “רפובליקנים מתונים”, אלה המחזיקים בהשקפות שמרניות בענייני כלכלה, אבל נוטים להרבה פחות קצף על השפתיים בשאלות חברה (כמו הפלות מלאכותיות, זכויות הומוסקסואלים, בעלוּת פרטית על כלֵי נשק וכדומה).

 

סקר דעת קהל חדש מעניק לשוורצנגר 25 אחוז, חמשה אחוזים פחות מקְרוּס בוסטמנטה, סגן המושל והמועמד הדמוקרטי היחיד. בלי יוברות’, לפחות באופן תיאורטי, הפער הזה נמחק. פרישת יוברות’ גם תגביר את הלחץ על אחרון הרפובליקנים, טום מקלינטוק, להסתלק. הוא חביבו של הימין הרפובליקני. כשלעצמו אין לו כל סיכוי, אבל הסקרים מעניקים לו באופן עקיב בסביבות 13 אחוז. לפי אותו הסקר, רוב תומכי מקלינטוק יעברו לצד שוורצנגר, אם המועמד שלהם יפרוש. אבל אין לו לפי שעה כל כוונה לפרוש. הוא, בניגוד לשוורצנגר, באמת ימני.

 

חוץ מן האריתמטיקה הזו, הַיָפָה רק לנרקומני פוליטיקה אלקטורלית אמריקנית (אנוכי ביניהם), פרישתו של יוברות’ היא המדגדגת אותי. אני נזכר כי פעם, זאת אומרת לפני (שיעול קל) שבע-עשרה שנה, העזתי לנחש שהוא יהיה יום אחד מועמד לנשיאות. זה היה בעקבות האולימפיאדה של לוס אנג’לס, 1984, מאורע עם משמעויות פוליטיות מופלגות.

 

לוס אנג’לס, 1984

יוברות’ היה המארגן הראשי של האולימפיאדה, הראשונה שנערכה על אדמת ארה”ב מאז 1932. היא הפכה להפגנה עצומה של פטריוטיות. קודם כול, הוא הגה את הרעיון שהלפיד האולימפי יינשא מֵעיר לעיר וּממדינה למדינה, מצפון החוף המזרחי, עבור דרך המערב התיכון והרי הרוקיז, הדרום העמוק ורצועת השמש, עַרבוֹת המערב בואך דרום החוף המערבי. ערב ערב צפו האמריקנים בשיעור גיאוגרפיה מרהיב, בתזכורת על גודל ארצם ועל יְפי מֶרחבֶיהָ. האנרגיה הלאומית הַכַּבּירה נדרכה לאִטָה, והיתה מוכנה להתפרץ באיצטדיוני קליפורניה.

 

בהיעדר הסובייטים והמזרח גרמנים (חֵרֶם קומוניסטי, כגמול על החרמת האולימפיאדה של מוסקבה בידי המערב, ארבע שנים קודם), האמריקנים קטפו את רוב המדליות, ההמנון הלאומי נשמע לפחות עשר פעמים ביום, הדגל התבַּדֵר ברוח – והמפלגה הרפובליקנית תפסה טרמפ נוח לבחירות לנשיאות שלושה חודשים אחר כך. רונלד רייגן, האופציה הפטריוטית הברורה, קיבל 61 אחוז של הקולות, וניצח ב-49 מתוך 50 המדינות של ארה”ב.

 

מערכת הבחירות של 1984 היתה משימתי העתונאית הראשונה באמריקה. ‘ידיעות אחרונות’ הוא ששלח אותי. ראשי הסתחרר. תחילה הוועידה האנרכית לחלוטין של המפלגה הדמוקרטית הנחלשת בסן פרנסיסקו, שבה נשמעו כמה מן הנאומים הגדולים ביותר של זמננו (ג’סי ג’קסון ומאריו קואומו: עמדתי בירכתי היכל הוועידות על שם ג’ורג’ מוסקוני, ומחיתי בדיסקרטיות את הדמעות מעיניי, עד שהבחנתי שכל שכניי מתייפחים בקול ובעונג לנוכח מלים מרעישות על כאב, על עוני, על ייסורים, על אלוהים, על צדק). התעופפתי משם אל ועידה מסודרת להחריד ומקרינת כוח עצום של הרפובליקנים בדאלאס, טקסס. אמריקה השתחוותה לפני רונלד רייגן, אשר נשא נאום מצוין, אם גם התבלבל פעם אחת בדַקלמוֹ מן הטלפרומפטר: במקום המלים המפורסמות facts are stubborn things, הוא דיקלם facts are stupid things, אבל הכול היו ארוכי אפיים ורבי חסד.

 

נסעתי בעקבות מועמד שמאלי לסנאט במדינת איובה, והשקפתי על התקוטטות פוליטית מרתקת במדינת צפון קרוליינה. לִוויתי את רונלד רייגן לבית יהודי בלונג איילנד, והקשבתי לאשה היחידה שהיתה אי פעם מועמדת לכהונה ארצית (ג’רלדין פרארו, מועמדת הדמוקרטים לסגן נשיא). האזנתי בפעם הראשונה לקולו של מושל צעיר ולא כל כך ידוע ממדינת ארקאנסו, ביל קלינטון (“הוא יהיה יום אחד נשיא, למה לא תיסע לליטל-רוק לפגוש אותו, אני אסדר לך ראיון”, יעץ לי פעיל יהודי מֵעֵמֶק המיסיסיפי, ואני הנהנתי בראשי בנימוס, והסברתי שחבל, אבל פשוט אין לי זמן לראיין כל אדם הרוצה להיות נשיא).

 

אמריקה של קיץ 1984 סחררה את ראשי לא רק בגלל גודש המאורעות, וּצפיפוּת הנסיעות, ואפילו לא רק בגלל ראשוֹניוּת החוויות. ראשי הסתחרר מפני שנקלעתי לאמריקה בעיצומה של אוּפוֹריה, שלא היתה דוגמתה שָם אולי מאז תחילת שנות הששים, או מוטב מאז אמצע שנות העשרים. זו היתה אנטיתיזה דרמטית לא רק למה שהתחולל אז בארץ (אינפלציה של 800 אחוז, כאשר דם ישראלי שתת בלבנון, וכמעט כל מעשה שעשתה אז הממשלה היה טבוע בחותם של כשלון מונומנטלי) – אלא למה שהתחולל באמריקה עצמה רק שנתיים, או שלוש, או חמש שנים קודם.

 

ארבע שנים קודם אמר נשיא אמריקני, ג’ימי קרטר, בשידור טלויזיה, כי אמריקה לוקה ב”מחלה לאומית”, המנחילה לה אוסף של כשלונות קיומיים. ההנחה שאמריקה נמצאת בשקיעה היתה נחלת כל מי שצָפוּ בהֶשֵׂגֶיהָ הפוליטיים של ברית המועצות ובהתנהגותה האַלימה והיהירה באפריקה הדרומית, בקרן המזרחית של אפריקה ובהרי אפגניסטן; והיא היתה נחלת כל מי שֶרָאוּ את  אמריקה מתקפלת בבושת פנים מאיפה-לא, ומושפלת עד עפר בשגרירותה החטופה בטהראן. וכלכלת ארה”ב חישבה להתפקע, עם האינפלציה הגבוהה ביותר בתולדותיה, ועם שערי הרבית הגבוהים ביותר, ועם עשרה מיליון מובטלים ויותר.

 

ואז, כמעט פתאום, אמריקה השליכה את הרוח הרעה הרחק מאחוריה, והחליטה שהעתיד דווקא כתוב באמריקנית. ובמשחקים האולימפיים נשמעה קריאה חדשה-ישנה, שיצאה מן האופנה עשרים שנה קודם: ASU! כאשר רונלד רייגן נכנס לבית הלבן, בינואר 1981, סקר דעת קהל של מכון ינקלוביץ’ הראה, שרק 26 אחוז מן האמריקנים מסכימים עם הקביעה “פני הדברים בארצנו טובים מאוד,או טובים למַדַי”. בקיץ 1984 שיעור המסכימים עלה עד 73 אחוז.

 

אני מודה שמעולם לא הבנתי את הדרמטיות של המהפך הזה. אומנם כן, המצב הכלכלי השתפר פלאים, אבל שיפורים כבר התחוללו בעבר מבלי לגרוף איתם המונים, ומבלי לחולל אופוריה. היו לזה שורה של סיבות, אבל רונלד רייגן היה הסיבה העיקרית. יתרון הפרספקטיבה כבר לימד אותנו, שהוא היה הרבה יותר משחקן קולנוע מזדקן, שחיפש קריירה חלופית, ו”הומצא” על ידי קבוצה של מיליארדרים ימניים מקליפורניה. אֵלֶה, ידידיי, דברים בטֵלים, חלק מן האופנתיות הרדיקלית שהקטינה את יכולתם של זָרים, בייחוד אירופים, בייחוד לווייניה של האינטליגנציה השמאלית באירופה, להבין את אמריקה.

 


רונלד רייגן מציין את נצחונו עצום הממדים בבחירות לנשיאות של 1984:

 49 מ-50 המדינות תמכו בו, 61 אחוז של הקולות

 

אפשר לטעון בדרגה ניכרת של רצינות, כי אילמלא התחדשה אמונתה של אמריקה בעצמה בתחילת שנות ה-80, לא היתה מתחוללת המהפכה הדמוקרטית המהוללת של מזרח אירופה בסוף שנות ה-80. רייגן, אגב, הציל את אמריקה, וממילא הציל את חרותו של המערב ואת הציוויליזציה שלו, מבלי לשלוח 150,000 חיילים אל מעבר לים, ולכבוש שתי ארצות.

 

(חולשות הרייגניזם במדיניות פנים היו רַבּוֹת, והיו כרוּכים בהן אי-צדק חברתי, ואגוצנטריות מעמדית, והן פתחו קרעים בחברה האמריקנית שלא נמחו עד עצם היום הזה. אבל זה עניין נפרד.)

 

פיטר יוברות’ מילא תפקיד בולט באופטימיות ההיא. הוא היה בסך הכול בן 47, נמרץ, יְפֵה קלסתר, רב תושיה. שמו נישָׂא בהערצה מחוף אל חוף, בחֶזקַת האיש שחזר והוכיח כי לא נָס לֵיחָה של אמריקה, והיא מוסיפה להיות ארץ ה can-do. מה טבעי יותר היה לנַחֵש אז שהוא ירחיק לכת מאוד. היש כהונה פוליטית הנִשׂגֶבֶת ממנו? שאלו אז. מה הוא רוצה להיות? סנאטור? מושל? או אולי יחליט לקצר דרך, ולהתמודד על הנשיאות תיכף ומייד, ולטעון לשרביטו של רונלד רייגן בבחירות של 1988?

 

 


פיטר יוברות’ — מכריז עמוד השער של ‘טיים’, 7 בינואר 1985 —ההשג היה אולימפי”. רק לעתים נדירות ‘טיים’ אינו מעניק את תואר ‘איש השנה’ למנצח בבחירות לנשיאות, כשהן נערכות באותה השנה. ב-1985 הוא העדיף את יוברות’ אפילו על פני רונלד רייגן. אולי זה היה סימן לבאות, שלא באו. יוברות’ לא ירש את רייגן, הוא אפילו לא ניסה

 

בינואר 1985, השבועון ‘טיים’ בחר ביוברות’ לאיש השנה שלו, והושיב אותו בזה בפנתיאון של בני אלמוות. בדרך כלל בשנת בחירות לַנשׂיאוּת ‘טיים’ נוהג להעניק את התואר לִמנַצחֵי הבחירות האלה. לא בינואר 1985. זה היה זמנו של יוברות’.

 

מכלל הבחירה היה אפשר לשמוע את דבריו המפורסמים של ג’ון קנדי בנאום השבעתו, ינואר 1961, “הַלַפּיד עבר לדור חדש של אמריקנים”. יוברות’ היה הנציג האטרקטיבי ביותר של הדור החדש. רייגן עזב את הבית הלבן בגיל 79, הזקן ביותר מאז ומעולם. המפלגה הרפובליקנית היתה יכולה בהחלט להתנאות במועמדותו של איש צעיר ממנו כמעט ב-30 שנה, במקום לבחור בפוליטיקאי מקצועי ואפור ששמו גורג’ הרברט ווקר בוש. אפשר רק לנחש מה היה קורה אילו יוברות’ היה מנסה את כוחו. אילו ניצח, שושלת בוש לא היתה באה אל העולם.

 

אבל יוברות’ קיבל אז הצעת עבודה: להיות המנהל הכללי (“מפקח”) של ליגת הבייסבול. והוא לא עמד בפיתוי, כי בשביל רוב האמריקנים באמת אין מקום עבודה מושלם יותר. מי לא היה רוצה לנהל את הספורט האמריקני ביותר, המרתק ביותר, רב ההשראה ביותר?

 

אינני מתפלא ששמרתי את גליון איש השנה של ‘טיים’ עם פרצופו של יוברות’. במרוצת חיי שמרתי כך כל הרבה גליונות של כל כך הרבה עתונים, היסטוריים יותר או היסטוריים פחות, עד שמה היה יוברות’ מעלה או מוריד. ההבדל הוא שֶאֶת הרוב הגדול של הגליונות הייתי מוריד במוקדם או במאוחר אל פח האשפה של ההיסטוריה, או לפחות אל חבית המיחזור השכונתית. משום מה, את גליון יוברות’ הוספתי לשמור, מבלי לדעת את הסיבה, מבלי לדעת איפה הוא, האיש-שכמעט-היה, ואם עדיין מתפעם בו החשק להיות איש ציבור.

 


יוברות’, קיץ 2003

עד שהקליפורנים החליטו לעשות משאל עם על הדחת המושל שלהם, ופיטר יוברות’ חזר והופיע, והודיע כי יתמודד. בגיל 65 לא נָכוֹנוּ לו עוד הרבה קריירות. הוא הודיע, כי הואיל ויש לו אמצעים משלו, מהיותו איש עסקים מצליח, הוא יַלווה למסע הבחירות שלו הרבה כסף. אבל מה יאפשר לו הכסף הזה להגיד, והאם הקליפורנים יאזינו?

 

אני ניחשתי, שהוא המועמד הרזרבי של המפלגה. כאשר בוחריה ייזכרו במה מדובר, וייגמלו מֵאֲבַק הכוכבים שלהם, ויבינו שארנולד שוורצנגר אינו יכול להיות מושל המדינה הגדולה בארה”ב, הם יפנו אל יוברות’.

 

אבל הם לא פנו אל יוברות’. הוא לא דיבר אל לבם. זכרון האולימפיאדה של 1984 אולי לא נמחה לחלוטין, אבל אפקט ההתרגשות התפוגג זה כבר. כל סקרי דעת הקהל הראו, שיוברות’ אינו מצליח להתרומם מעל סביבות חמשה האחוזים. וזהו, זה נגמר בקול דממה דקה במסיבת עתונאים ביום ג’ השבוע. אילו היתה נתונה לו מערכת בחירות נורמלית – אמר ראש מטה הבחירות שלו – הוא היה מנצח. נורמלית פירושה אחד-עשר חודש, לא חודשיים.

 

יתכן. אבל הַקַיִץ לפני 19 שנה הוא לא היה זקוק אפילו לשבועיים. שמו ותווי פניו היו כל כל ידועים, ששום שחקן קולנוע לא היה גוזל ממנו את תשומת הלב. ללַמֶדְךָ שבפוליטיקה אמריקנית אין הזדמנות שניה(אלא לעתים נדירות מאוד). מי שאינו קופץ אל המים בהזדמנות הראשונה, אינו קופץ עוד. מה נגעו ללבי מִלָיו של יוברות’ השבוע במסיבת העתונאים האחרונה שלו. הרצון לשרת הוא כָּאֵש בעצמותיי, הוא אמר (בתרגום חופשי מאנגלית. הוא השתמש בשם-העצם calling, כדי לתאר את האֵש).

 

מעניין שלפני שנתיים קרה משהו מעין זה בעקבות אולימפיאדת החורף בסולט-לייק, שבמדינת יוטה. המארגן היה מיט רוֹמְנִי, בן לפוליטיקאי מפורסם שפעם לטש את עיניו לנשיאות ארה”ב. לרומני הבן היו שאיפות פוליטיות עוד לפני שארגן את האולימפיאדה, אבל הוא ניצֵל את הצלחתו בסולט-לייק, ואת הפרופיל הגבוה שהיא הנחילה לו, כדי להתמודד על כהונת מושל מדינת מס’צוסטס בחודש נובמבר שעבר, ונבחר ברוב גדול. הוא לא חיכה עשרים שנה.

 

לרוע המזל, הפוליטיקה האלקטורלית לא נועדה לבני דמותו של הַמלֶט נסיך דנמרק. היא אינה מקום טוב לבעלי ספֵקוֹת עצמיים מופרזים. רצוֹנכֶם להיות פוליטיקאים מצליחים? וַתרוּ-נא על כל ענוה. אם אתם לא תסרטטו את דיוקנכם במו ידיכם, בהפרזות המעליבות את שכלם הישר של איסטיניסים  לא רלוונטיים, חזקה על מישהו אחר שהוא יסרטט את דיוקנכם, ולא לטובתכם.

 

הֱיוּ שלום, התקוות הגדולות לשעבר. אנחנו איננו מתגעגעים אליכן עוד. פשוט שכחנו.

 

 

בַּתַחתית המאוּבֶּקֶת של מגֵרותיי מצאתי גם את הגליון ההיסטורי למַדַי הזה של ‘אוסטין אמריקן-סטייטסמן’, המופיע בעיר הבירה של מדינת טקסס. התאריך הוא 23 באוגוסט 1984, היום שבו עמד רייגן לשאת את נאום ההסכמה שלו בוועידת המפלגה בדאלאס, טקסס. הכותרת הראשית מכריזה “רייגן, בוש מניפים את דגל הקרב של המפלגה הרפובליקנית”

(GOP הם ראשי התיבות של “המפלגה הזקנה הגדולה”, כינויָּם המסורתי של הרפובליקנים).

ג’ורג’ בוש האב לא החמיץ אף שניה אחת של הזדמנויות צילום עם רייגן ועם רעייתו ננסי (שלא סבלה את בוש, וחשבה אותו ל”כלבלב מייבב”). בצילום משמאל נראים השלושה, ומאחורי בוש מבצבץ שַׂערה הכסוף של רעייתו ברברה.

אגב,מצד ימין נראית הפגנה אנטי-רפובליקנית ברחובות דאלאס. מפגין אנרכיסטי חצי עָרוֹם מנסה לתלוש את אחד הדגלים האמריקניים, אשר קישטו את מרכז דאלאס לכבוד הוועידה. זה היה מכלל המעמדים שהֵסֵבּוּ נזק עצום למפלגה הדמוקרטית, במובן זה שזיהו אותה עם חוסר פטריוטיות. עד היום הזה היא מתקשה להתאושש מן התווית. בדאלאס למד ג’ורג’ בוש האב כמה דגלים נוגעים ללב האמריקנים. בבחירות של 1988 הוא אפילו ביקר במפעלים לייצור דגלים, בנסיון לעורר ניגוד בינו ובין יריבו הדמוקרטי הלא-פטריוטי. הוא הצליח להפליא.

זה כמובן לא הגון, לא הגון מאוד — אבל זה מה שמעולל שמאל רדיקלי ולא-אינטליגנטי למפלגות ליברליות בכל העולם.

בדאלאס, בשבוע השלישי של אוגוסט 1984, בוש האב התחיל את מאבקו הלא-נִלאֶה להגיע אל הנשׂיאוּת. אפשר על כן להגיד שבשבוע ההוא בדאלאס נברא במידה לא מעטה עולמנו.

אחד היקומים הפַּרַלֶלִיִים, שאליו תיקח אותי יום אחד רכבת הקוואנְטים, יהיה אל נכון זה שבו ייעלם ראשו של גו’רג’ בוש האב מן התמונה הקבוצתית שֶלעֵיל, ובמקומו יופיע ראשו של פיטר יוברות’. למען האמת (או חלק ממנה), אחת הסיבות שהחלטתי לתת כאן את התמונה היא שיום אחד אאתחל את המחשב בבוקר, ואגלה שבוש אומנם נעלם. זה יהיה סימן שהתחילה סוף סוף ההיסטוריה החלוּפית. ביקום הפרללי, יוברות’ נבחר לנשיא ב-1988, וחוזר ונבחר ב-1992.

ב-1994 כותבים עתונֵי היְקוּם הפרללי על כשלונם של שניים מבניו של ג’ורג’ בוש — ג’ורג’ דאבליו וגֶ’בּ — להיבחר למִשׂרוֹת קטנות-יחס במדינותיהם, טקסס ופלורידה.

“כשלון הוא תמיד כשלון”, ילגלג אחד העתונים. “איך היה אפשר לצפות שמישהו עם שֵם המשפחה בוש יצליח להגיע לאיזשהו מקום?”

אכן.

ועכשיו: סקר דעת קהל חדש בקליפורניה חוזה תבוסה ניצחת לארנולד שוורצנגר

יום ראשון, אוגוסט 24th, 2003

 

 

‘לוס אנג’לס טיימס’ חיכה עד יום א’ בבוקר, כדי לגלות את התוצאה החשובה ביותר של סקר דעת הקהל שלו (חלק ראשון פורסם אתמול, ראו למטה): לקְרוּס בוסטמנטה יש יתרון ברור במירוץ למושל קליפורניה. הוא נהנה מתמיכת 35 אחוז מן הנשאלים, בעוד שארנולד, הו ארנולד, מקבל רק 22 אחוז.

 

זה הסקר הראשון המעמיד את שוורצנגר בעמדת תבוסה כל כך נחרצת, והוא מאשר, אולי, את הנטיה של השבועיים האחרונים: הודעת ההתמודדות שלו העניקה לו חשיפה פתאומית ומרוכזת, העלתה אותו אל שיאים של תמיכה, אבל מאז הראו כל הסקרים שהוא יורד אל רמה של 25 אחוז ופחות. בוסטמנטה, לעומת זאת, עומד בסימן עליה. עד עכשיו שום סקר לא העניק לו יותר מ-25 אחוז.

 

אבל…

 

אבל כמעט חצי הנשאלים אומרים, כי יתכן שֶישַנוּ את דעתם עד יום ההצבעה (שבעה באוקטובר), אחוז הצריך לגרום כאב-בטן עז לכל אסטרטג פוליטי.

 

אבל הסקר הזה נערך לפני שביל סיימון, המועמד הרפובליקני למושל בבחירות של השנה שעברה ואיש האגף הימני של המפלגה, הודיע שהוא מסתלק מן המירוץ (במוצ”ש, שעון ישראל). הסקר העניק לסיימון ששה אחוזים. אין זאת אומרת שהאחוזים האלה יעברו אוטומטית לשוורצנגר, אבל יתכן שפרישת סיימון תתחיל מומנטום של הסתלקות טוענים רפובליקניים אחרים.

 

המפלגה הרפובליקנית עושה כמיטב יכולתה להפוך את שוורצנגר לנושא הדגל היחיד שלה. הסקר מאשר את הגיונה. צירוף כל הקולות הניתנים כרגע לרפובליקנים מוצהרים – שוורצנגר (22 אחוז), טום מֶקלינְטוֹק (12 אחוז), פיטר יוּבֶּרוֹת’ (שבעה אחוזים), ביל סיימון לפני שֶפָּרַש (ששה אחוזים) – מגיעים ל-47 אחוז.

 

הפעם הבאה?

את המושל דייוויס הקליפורנים אינם סובלים. כל הסקרים מראים שיעורים עצומים של אנטיפתיה. איך, אם בכלל, הוא יהיה מסוגל לסַכֵּל את נסיון ההדחה? באמצעות הבהרה מלֵאָה וצבעונית של התוצאות, אם משאל-הדחה יעלה יפה.

המשאל הנוכחי התאפשר בזכות השקעה של כמה מיליוני דולרים מִצַד פוליטיקאי רפובליקני עשיר, שמימן את איסוף החתימות: היו נחוצות קצת פחות ממיליון, הוא אסף קצת יותר ממיליון.

במדינה של 35 מיליון בני אדם יהיה תמיד אפשר למצוא מיליון מצביעים שֶיִרצוּ משאל חדש. הַגיעוּ נא בנפשכם מה יקרה בקליפורניה, אם אחת לכמה חודשים מיליונר דמוקרטי יאסוף חתימות להדיח מושל רפובליקני, שהחליף את הדמוקרטי במשאל-ההדחה הקודם; הרפובליקני יוּדַח, ומיליונר רפובליקני יאסוף די חתימות כדי להדיח את המַדיח של המַדיח. וכך הלאה, עד שקליפורניה תתאַדֶה.

בחוק הקליפורני יש רק מגבלה אחת על משאל-הדחה: הוא יכול להיערך לא פחות מששה חודשים לאחר המשאל הקודם. זה מושלם. ששה חודשים לאיסוף החתימות — והופ, הצבענו.

אם חָזוּת כזאת לא תטיל על הקליפורנים פחד, או אז לא יהיה מנוס מלהסכים עם טרומן קַפּוֹטֶה, שכל שנת חיים בקליפורניה גוֹרַעַת שתי נקודות מן ה IQ (כן, אני יודע, סיפור ישן וחָבוּט).

איך מעבירים אותם איפוא לארנולד? זה לא פשוט. מקלינטוק, למשל, הוא המועדף של הימין השמרני בקליפורניה, שהוא מגובש מאוד ואידיאולוגי מאוד, ונוטה להתרכז בחלקים הדרומיים של המדינה. מֵחֲלָצֵי הימין הזה יצא רונלד רייגן, אבל מֵחֲלָצָיו יצאו גם לא מעט מועמדים דון-קישוטיים שלא הרחיקו לכת. הימין הזה מתבונן בחשד ניכר בשוורצנגר.

 

אשר ליוברות’, הוא כנראה המועמד רב-הכישורים ביותר אצל הרפובליקנים, לשעבר מפקח ליגת הבייסבול והמארגן של אולימפיאדת לוס אנג’לס (1984), והוא גם ממַמֵן מכיסו חלק ניכר ממסע הבחירות שלו. אני מנחש שהוא ממתין לאפקט המעידוֹת הבלתי-נמנעות של שוורצנגר, ומקווה להיבָּנוֹת מֵהֵן. הוא ללא ספק אדם מרשים ומיושב, ואם הרוח תתחיל לנשוב נגד שוורצנגר אפשר להעלות על הַדַעַת מצב שבו שוֹעֵי המפלגה הרפובליקנית דווקא ידחקו בארנולד לפרוש, משהו מֵעֵין סקרי דעת הקהל של מפלגת המרכז שהמליכו לבסוף את יצחק מרדכי ב-1999.

 

‘לוס אנג’לס טיימס’ מפרסם הבוקר ידיעה מעניינת, ואולי רבת פוטנציאל, על יחסו המשתנה של הימין האידיאולוגי האמריקני אל שוורצנגר: מן החשדנות של הימים הקודמים, אפילו איבה גלויה, אל מידה של הערכה ואולי אפילו תמיכה. אם יש בזה ממש, ואם זה יימשך, אולי זה ישפיע גם על הימין הקליפורני.

 

את שוורצנגר כל זה מעמיד בדילמה לא מבוטלת. מצד אחד, קליפורניה היא מדינה ליברלית וסובלנית, ומאז רונלד רייגן (1970) לא נבחר בה מושל המזוהה עם הימין הנוקשה. זה אומר שמוטב לשוורצנגר להצטייר כפרוגרסיבי בענייני חברה, שמרן בענייני כספים (נוסחה מועדפת של אלה הרוצים למשוך תמיכה קצת משמאל, קצת מימין). לעומת זאת, הוא צריך לשאוב את קולותיהם של סיימון הפורש ושל מקלינטוק המתמודד-מאוד, והקולות האלה יבואו אליו רק אם יתיימן. אבל אם יתיימן, קולות רפובליקניים התומכים בו עשויים לעבור אל מועמדים אחרים, שוליים יחסית.

 

בקיצור: אם ארנולד חשב שהוא יכבוש את קליפורניה בהליכה, הוא טעה. חמש-מאות שכיבות שמיכה ביום, לא פחות.

 

 

שני מולטי-מיליונרים רפובליקניים נגד תַפרָן דמוקרטי עם חברים עשירים

יום ראשון, אוגוסט 24th, 2003

 

סיכויי שוורצנגר מתחזקים: המועמד הרפובליקני למושל בבחירות של השנה שעברה, ביל סיימון (בצילום), מודיע שלא יתמודד במשאל-העם באוקטובר. הוא ייצג את האגף הימני של המפלגה. לא לגמרי ברור שמצביעיו יעברו אוטומטית אל שוורצנגר — אבל פרישתו מגבירה את הלחץ על טוענים רפובליקניים אחרים לפרוש, כדי לפנות את הדרך לשוורצנגר (‘אסושיאייטד פרס’, 23 באוגוסט, 8 בערב שעון ישראל)

 

במירוץ על כיסו של התורם, תיקו בין שוורצנגר לדייוויס: קצת יותר מ-2.25 מיליון דולר תרומות לכל אחד מהם. בוסטמנטה מזדנב הרחיק מאחור, עם קצת יותר מרבע מיליון (‘אוקלנד טריביון’, 23 באוגוסט) 

 

‘סן פרנסיסקו כרוניקל’ מפרש את נתוני הכספים באופן קצת אחר. הוא מודיע בראש עמודו הראשון (23 באוגוסט), כי ידו של המושל דייוויס על העליונה באיסוף תרומות.

ואומנם, אם נביא בחשבון שהתורם הגדול ביותר למסע הבחירות של שוורצנגר היה שוורצנגר עצמו (שני מיליון דולר), כי אז דייוויס הַתַפרָן אומנם מַכֶּה את קונאן הברברי שוֹק על ירך, לפחות בתחום המזומנים. המושל דייוויס הוא אלוף אוספי התרומות, ובזכות הווירטואוזיות הזו הוא הצליח לא פעם להגיח מאחור, ולהפתיע את מתנגדיו ואת הידעונים הפוליטיים.

למען האמת, יכולתו של שוורצנגר להוציא כסף מארנקו היא אחת המעלות הגדולות ביותר שלו בעיני המפלגה הרפובליקנית. בקליפורניה, וגם במקומות אחרים, היא נוטה להעדיף מועמדים היכולים לממן את עצמם במקום לבזבז זמן ומשאבים על איסוף תרומות מאחרים.

טוען רפובליקני אחר לכהונת המושל, פיטר יוּבֶּרוֹת’ (Ueberroth), אסף שני מיליון דולר, חצי מהם מכיסו הפרטי. יוברות’ הוא איש מעניין, לשעבר מפקח ליגת הבייסבול האמריקנית ומארגן אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. אחרי הצלחת 1984 חזו לו עתיד פוליטי מזהיר, אבל הוא נמנע מלהיכנס לזירה.

עכשיו דהה מאוד מעמד הכוכב שלו, והוא מזדנב הרחק מאחור בסקרים. אבל אם יישאר במירוץ, יש לי הרגשה (ניחוש בלבד) שהוא יתחזק.

מעניין שמארגן אולימפיאדת החורף של סולט-לייק הצליח להיבחר בשנה שעברה למושל מסצ’וסטס, הרבה בזכות הצלחתו באולימפיאדה. יוברות’ אולי מצטער שלא ניסה קודם.

כך או כך, ‘סן חוסה מרקיורי ניוז’, העתון של עמק הסיליקון, מנחם את קוראיו, שכסף לא תמיד יענה הכול, ולא כל מולטי-מיליונר המוכן לקנות את הבחירות אומנם מצליח.

 

ראו-נא רשימה מתעדכנת של מקורות על הרשת (טקסט עברי)

 

סקר דעת קהל חדש ב’לוס אנג’לס טיימס’ מעמיד בספק את ההערכה החשובה ביותר בשבועות האחרונים – שרוב עצום של הקליפורנים תומכים בהדחת המושל דייוויס. על פי הסקר הזה, רק 50 אחוז תומכים בהדחה, ו-45 אחוז מתנגדים לה. חמשה אחוזים עדיין לא החליטו. סקרים קודמים של גופים אחרים העמידו את שיעורם של תומכי ההדחה על 56 עד 65 אחוז. ההתנגדות להדחה אינה נובעת מתמיכה בדייוויס. גם הסקר הזה מראה כי רוב הקליפורנים (72 אחוז) מעניקים לו ציון שלילי, ורוב עוד יותר גדול (80 אחוז) מסכימים עם הקביעה, ש”קליפורניה מתנהלת בכיוון הלא-נכון”. מה אם כן מקור התנגדותם להדחה? החשש (52 אחוז) שהיא תתחיל סיבוב ארוך של “מכה תחת מכה”, ותערער את יציבותה של המדינה הגדולה והעשירה ביותר בארה”ב.

 

מוטב לזכור, עם זאת, שהסקרים בקליפורניה בשבועות האחרונים הראו לא פעם דבר והיפוכו – אולי חלק מן הבעיה הכללית של התמעטות האמינות. לזה יש בדרך כלל סיבות אובייקטיביות בהחלט, שהביאו את אחד הבולטים שבסוקרי דעת הקהל בארה”ב להגיד, שסקירת דעת הקהל “אינה עוד מדע, היא אמנות”, שבה הסוקר צריך גם לנחש.

 

סוקרי דעת הקהל מתקשים להחליט אילו שאלות לשאול (‘לוס אנג’לס טיימס’, 13 באוגוסט)

ההצגה הטובה ביותר בעיר (‘לוס אנג’לס טיימס’, 23 באוגוסט)

 

משאל העם בקליפורניה: רשימות קודמות, הערות ומקורות       

       

אדון שוורצנגר מדבר, סימן קריאה

יום שישי, אוגוסט 22nd, 2003

ה’וושינגטון פוסט’ במאמר מערכת ראוי מאוד לקריאה הבוקר, תחת הכותרת “אדון שוורצנגר מדבר!” – כולל סימן הקריאה, מפני שהוא עשה כמיטב יכולתו שלא לדבר כלל בשבועיים האחרונים אבל עכשיו הואיל לכבד אותנו בהרהוריו על ענייני כלכלה:

 

“מר שוורצנגר מתברך בכמה תכונות אטרקרטיביות – ואיננו מתכוונים לקיבורות שרירי הזרוע שלו.

 

“נטיותיו בענייני חברה – תמיכתו בזכות להפלות מלאכותיות וזכויות הומוסקסואלים, התעניינותו בפעילויות בבתי הספר לאחר הלימודים – מתיישבות עם אלה של רוב הקליפורנים. יחד עם שמרנות בענייני כספים ועצמאות מאינטרסים צָרים (איגודים מקצועיים, פרקליטים, הימורים בשמורות אינדיאניות) שאצבעותיהם לופתות את גרונה של המפלגה הדמוקרטית — הן היו יכולות להצטרף לכלל מצע עטור-נצחון.

 

“ובלבד שלמועמד היו המומחיות והריאליזם ליישב את בעיותיה הכלכליות האיומות של המדינה. אבל כל מי שקיווה לשמוע ביום ד’ מפי מר שוורצנגר איזושהי ראיה לקיומן של סגולות כאלה, לא יצא מאושש. תחת זאת היה עלינו להאזין להגיגים מועילים כמו למשל, ‘אני אהיה מושל בשביל העם בשביל שינוי מפני ש, מפני שאני רוצה לייצג את העם, מפני שהדבר היחיד החשוב בשבילי זה העם’.

 

אוי ויי.

 

לפנים חשבו האמריקנים אינסטינקטיבית שאקצנט גרמנו-אוסטרי כבד הוא ערובה לכובד ראש אינטלקטואלי, עיין ערך קיסינג’ר, הנרי (ואחרים). לפנים.

 

מרוב טכסיסים לא רואים את הדמוקרטיה: המושל דייוויס כמעט סומך את ידיו על נסיונו של סגנו בוסטמנטה להחליף אותו, לא מפני שהוא רוצה להפסיד, אלא מפני שהוא מקווה כי אם מועמדותו של בוסטמנטה תהיה פופולרית, יבואו להצביע יותר תומכים של המפלגה הדמוקרטית, ואז הם יצביעו נגד הדחת דייוויס, אם כי גם בעד החלפת דייוויס על ידי בוסטמנטה. עכשיו, אתם הבנתם את זה? פרסים יוגרלו בין המנחשים נכונה (ידיעה על השינוי הטקטי החדש ב’לוס אנג’לס טיימס’, 22 באוגוסט)

ארנולד והאנשים החכמים

יום חמישי, אוגוסט 21st, 2003

 

 

הֶהיינוּ כחולמים? שניים מן האנשים החכמים ביותר באמריקה משליכים את עצמם על צווארו של ארנולד שוורצנגר, מעניקים לו את שירותי הייעוץ שלהם, ומדברים על לִבּה של קליפורניה להפוך אותו למושל. שניהם הופיעו אתמול (20 באוגוסט) בפתיחת הוועידה הכלכלית שאירגן שוורצנגר, כדי להציג תכנית להצלת קליפורניה.

מימין נראה ג’ורג’ שולץ, אולי המדינאי הבולט ביותר של הימין האמריקני בשנות השבעים והשמונים, מי ששימש שר עבודה ושר אוצר בממשל ניקסון ומזכיר המדינה בממשל רייגן (ומי שמילא תפקיד מרכזי בהצלת המשק הישראלי מהתמוטטות באמצע שנות השמונים, וזכה על כך לכינוי ‘אחד מלמ”ד-וי”ו צדיקים’, שֶכּה אֶחיֶה, מידי פעיל יהודי בכיר במפלגה הרפובליקנית).

משמאל נראה ווֹרֶן באפיט, “החוזה מאומאהה” (שבמדינת נֶבּראסקה, מקום מגוריו), המשקיע הנערץ ביותר באמריקה, איש שֶכּל מיהותו היא שֵׂכֶל ישר ותבונה טהורה. הוא אומר, כי הגיע למסקנה שעליית שוורצנגר לכהונת המושל היא הדרך הטובה ביותר להציל לא רק את כלכלת קליפורניה, אלא את כלכלת ארה”ב, מפני שקליפורניה היא מנוע הצמיחה של אמריקה, ו”כשקליפורניה משגשגת, אמריקה משגשגת”.

אם נמשיך את ההיגיון הזה, הנה עליית שוורצנגר חיונית להצלת העולם כולו, מפני שכאשר אמריקה משגשגת, העולם משגשג.

אני מודה שבעיניי תופעת שוורצנגר אינה משעותיה היפות של הדמוקרטיה האמריקנית. אבל אם שני אנשים כל כך חכמים, ששום רווח אישי לא יצמח להם מתמיכתם בשליח הקטלני, מתייצבים לצידו בפומבי בדרגה כזאת של תוקף, אולי השעה הזאת קצת יותר יפה ממה שנטיתי להאמין. (צילום: AP)

 

איך לקרוא סקר דעת קהל קליפורני בלי נקודות

יום חמישי, אוגוסט 21st, 2003

 

ארנולד גואה לראש הסקר האחרון”, מודיע היום ‘אוקלנד טריביון’ של קליפורניה בראש עמודו הראשון: 23 אחוז לעומת 18 אחוז של יריבו הקרוב ביותר, סגן המושל קרוס בוסטמנטה.

אבל האומנם החדשה הזו ראויה לכל כך הרבה דרמטיות? למעשה, הסקר הזה מעמיד את שוורצנגר בדיוק באותו המקום שבו עמד בשבוע שעבר, כאשר סקר אחר הראה יתרון של שלושה אחוזים לבוסטמנטה (25 לעומת 22). והוא מעמיד אותו הרחק מתחת ל-41 האחוז שהעניק לו הסקר הראשון לאחר הודעתו שיתמודד.

שלא לדבר על זה שסקרים בשנים האחרונות נטו להמעיט מן התמיכה במועמדים דמוקרטיים. במערכת הבחירות לנשיאות לפני שלוש שנים, הסקרים בקליפורניה הראו פער מצטמצם והולך בין ג’ורג’ בוש לאל גור, ושיכנעו את מטה בוש להוציא כסף ולהקדיש זמן בנסיון לנצח בקליפורניה. בסופו של דבר אל גור ניצח בהפרש של 11 אחוז.

מה כל זה אומר?לפי דעתי זה אומר שהשליח הקטלן בשום פנים אינו פייבוריט חד משמעי.

אתמול הוא ערך את ועידתו להצלת הכלכלה הקליפורנית, במעמד יועציו הראשיים, המיליארדר וורן באפיט ומזכיר המדינה ושר האוצר לשעבר של ארה”ב ג’ורג’ שולץ. ברשימת המקורות המעודכנת למשאל-העם תוכלו למצוא קישורי-רשת לווידיאו מן הוועידה הזו.

 

 

מישהו לא מתמודד כאן?

יום שני, אוגוסט 18th, 2003

ג’ורג’ סטיינר, יועץ פירסום מסן דייגו, קליפורניה, לא יכול עוד להתמודד עם שטפון הטלפונים. “האם אתה מתמודד על כהונת המושל?”, שאלו אותו. הואיל ובארה”ב נפוצה השמועה שרוב הקליפורנים מגיל 18 ומעלה שוקלים להתמודד, לסטיינר לא היתה בררה אלא להודיע על הנפקה של חולצות-טי מיוחדות לימי הבחירות: “אני אינני מתמודד”, הן מודיעות. הקליפורנים האלה, תמיד מישהו מוכרח להיות יוצא דופן. הסיפור המלא על הנון-קונפורמיזם של סטיינר מופיע היום ב’סקרמנטו בי’.

 

ראו-נא רשימה מתעדכנת של מקורות על הרשת (טקסט עברי)

 

מקורות אחרונים על הרשת

 

משאל העם בקליפורניה,

שבעה באוקטובר 2003

לרשימות קודמות, הערות ומקורות

על הרשת, הקישו-נא כאן

 

 

 

המושל דייוויס “פופולרי פחות מריצ’ארד ניקסון בימי השיא של ווטרגייט”

שבת, אוגוסט 16th, 2003

הכותרות הראשיות כמעט בכל עתוני קליפורניה היום — ולצורך זה כמעט בכל עתוני ארה”ב ובחלק גדול מעתוני העולם — נוגעות כמובן לחשיכה שנפלה על חלקים ניכרים של צפון מזרח ארה”ב והמערב התיכון שלה. אבל ‘סקרמנטו בי’, כיאה לעתון החשוב ביותר של בירת קליפורניה, מוסיף לעסוק במשאל-העם.

סקר דעת הקהל האחרון מראה, שהתמיכה במושל גריי דייוויס מוסיפה להתמעט. לפי עורכי הסקר, הוא עכשיו המנהיג הפוליטי הבכיר הלא-פופולרי ביותר של כל הזמנים, “אפילו פחות מריצ’ארד ניקסון בשיא פרשת ווטרגייט”. ששה מכל עשרה קליפורנים מתכוונים לתמוך בהדחתו בשבעה באוקטובר, ובהם גם דמוקרטים רבים.

הוא במידה רבה כליא הברק של הקליפורנים, גם אם הוא משלם מחיר על טעויות שלא הוא טעה מלכתחילה. כזאת היא הפוליטיקה: פוליטיקאים מקבלים אשראי על דברים שלא קרו בזכותם, רק מפני שהם קרו בזמן כהונתם, ולהיפך.

 מעניין ש-54 אחוז מן הנשאלים מסכימים עם הקביעה, ש”המשאל הפך לבדיחה, וקליפורניה מעוררת עליה עכשיו את לעגה” של אמריקה כולה. אף על פי כן אותו אחוז חולקים על הקביעה, שהמשאל הוא דבר רע.

 מסקנה? לקליפורנים לא איכפת שהם בדיחה לאומית ובין לאומית. תנו לקליפורנים להיות קליפורנים, עכשיו שוורצנגר, מחר מאדונה, מחרתיים…

 את מלוא תוצאות הסקר יוכלו חובבי קליפורניה שֶבָּכֶם לקרוא ב’סקרמנטו בי’

משאל-העם בקליפורניה: רשימת מקורות על הרשת

שבת, אוגוסט 16th, 2003

חרדה יורדת על מחנה שוורצנגר בעקבות סקר דעת הקהל של יום א’: פעיליו קוראים לכל הטוענים הרפובליקניים האחרים לתלות את נעליהם, ולפרוש. מועמד הימין הרפובליקני, טום מקלינטוֹק, משיב: “אל תבזבזו על זה אפילו שיחת טלפון. הבוחר יחליט”. המועמד הרפובליקני המתון, איש העסקים פיטר יוּבֶּרוֹת’: “תירגעו. יש לנו עוד ששה שבועות”. (‘סן חוסה מרקיורי ניוז’, 25 באוגוסט)

סיכום השבוע שעבר, יום אחר יום: הדמוקרטים מתקוטטים, גלריית המועמדים הרפובליקניים מצטמצמת (לוס אנג’לס טיימס’, 24 באוגוסט)

כתבה מקיפה ומעניינת על המושל גריי דייוויסחייו,הקריירה הפוליטית שלו, חולשותיו מעלותיו. כוללת שורת צילומים (‘סקרמנטו בי’, 24 באוגוסט)

 

סיכויי שוורצנגר מתחזקים: המועמד הרפובליקני למושל בבחירות של השנה שעברה, ביל סיימון (בצילום), מודיע שלא יתמודד במשאל-העם באוקטובר. הוא ייצג את האגף הימני של המפלגה. לא לגמרי ברור שמצביעיו יעברו אוטומטית אל שוורצנגר — אבל פרישתו מגבירה את הלחץ על טוענים רפובליקניים אחרים לפרוש, כדי לפנות את הדרך לשוורצנגר (‘אסושיאייטד פרס’, 23 באוגוסט, 8 בערב שעון ישראל)

 

  • ויליאם סיימון פורש מן המירוץ (‘לוס אנג’לס טיימס’, 24 באוגוסט)
  • ויליאם סיימון נדחק מאור הזרקורים (‘לוס אנג’לס טיימס’, 22 באוגוסט)
  • ביל סיימון מוצא סיסמה חדשה (‘לוס אנג’לס טיימס’, 12 באוגוסט)
  • ‘סן פרנסיסקו כרוניקל’ מפרש את נתוני הכספים באופן קצת אחר. הוא מודיע בראש עמודו הראשון (23 באוגוסט), כי ידו של המושל דייוויס על העליונה באיסוף תרומות.

    ואומנם, אם נביא בחשבון שהתורם הגדול ביותר למסע הבחירות של שוורצנגר היה שוורצנגר עצמו (שני מיליון דולר), כי אז דייוויס הַתַפרָן אומנם מַכֶּה את קונאן הברברי שוֹק על ירך, לפחות בתחום המזומנים. המושל דייוויס הוא אלוף אוספי התרומות, ובזכות הווירטואוזיות הזו הוא הצליח לא פעם להגיח מאחור, ולהפתיע את מתנגדיו ואת הידעונים הפוליטיים.

    למען האמת, יכולתו של שוורצנגר להוציא כסף מארנקו היא אחת המעלות הגדולות ביותר שלו בעיני המפלגה הרפובליקנית. בקליפורניה, וגם במקומות אחרים, היא נוטה להעדיף מועמדים היכולים לממן את עצמם במקום לבזבז זמן ומשאבים על איסוף תרומות מאחרים.

    טוען רפובליקני אחר לכהונת המושל, פיטר יוּבֶּרוֹת’ (Ueberroth), אסף שני מיליון דולר, חצי מהם מכיסו הפרטי. יוברות’ הוא איש מעניין, לשעבר מפקח ליגת הבייסבול האמריקנית ומארגן אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984. אחרי הצלחת 1984 חזו לו עתיד פוליטי מזהיר, אבל הוא נמנע מלהיכנס לזירה.

    עכשיו דהה מאוד מעמד הכוכב שלו, והוא מזדנב הרחק מאחור בסקרים. אבל אם יישאר במירוץ, יש לי הרגשה (ניחוש בלבד) שהוא יתחזק.

    מעניין שמארגן אולימפיאדת החורף של סולט-לייק הצליח להיבחר בשנה שעברה למושל מסצ’וסטס, הרבה בזכות הצלחתו באולימפיאדה. יוברות’ אולי מצטער שלא ניסה קודם.

    כך או כך, ‘סן חוסה מרקיורי ניוז’, העתון של עמק הסיליקון, מנחם את קוראיו, שכסף לא תמיד יענה הכול, ולא כל מולטי-מיליונר המוכן לקנות את הבחירות אומנם מצליח.

     

    סקר דעת קהל חדש ב’לוס אנג’לס טיימס’ מעמיד בספק את ההערכה החשובה ביותר בשבועות האחרונים – שרוב עצום של הקליפורנים תומכים בהדחת המושל דייוויס. על פי הסקר הזה, רק 50 אחוז תומכים בהדחה, ו-45 אחוז מתנגדים לה. חמשה אחוזים עדיין לא החליטו. סקרים קודמים של גופים אחרים העמידו את שיעורם של תומכי ההדחה על 56 עד 65 אחוז. ההתנגדות להדחה אינה נובעת מתמיכה בדייוויס. גם הסקר הזה מראה כי רוב הקליפורנים (72 אחוז) מעניקים לו ציון שלילי, ורוב עוד יותר גדול (80 אחוז) מסכימים עם הקביעה, ש”קליפורניה מתנהלת בכיוון הלא-נכון”. מה אם כן מקור התנגדותם להדחה? החשש (52 אחוז) שהיא תתחיל סיבוב ארוך של “מכה תחת מכה”, ותערער את יציבותה של המדינה הגדולה והעשירה ביותר בארה”ב.

    מוטב לזכור, עם זאת, שהסקרים בקליפורניה בשבועות האחרונים הראו לא פעם דבר והיפוכו – אולי חלק מן הבעיה הכללית של התמעטות האמינות. לזה יש בדרך כלל סיבות אובייקטיביות בהחלט, שהביאו את אחד הבולטים שבסוקרי דעת הקהל בארה”ב להגיד, שסקירת דעת הקהל “אינה עוד מדע, היא אמנות”, שבה הסוקר צריך גם לנחש.

    מרוב טכסיסים לא רואים את הדמוקרטיה: המושל דייוויס כמעט סומך את ידיו על נסיונו של סגנו בוסטמנטה להחליף אותו, לא מפני שהוא רוצה להפסיד, אלא מפני שהוא מקווה כי אם מועמדותו של בוסטמנטה תהיה פופולרית, יבואו להצביע יותר תומכים של המפלגה הדמוקרטית, ואז הם יצביעו נגד הדחת דייוויס, אם כי גם בעד החלפת דייוויס על ידי בוסטמנטה. עכשיו, אתם הבנתם את זה? פרסים יוגרלו בין המנחשים נכונה (ידיעה על השינוי הטקטי החדש ב’לוס אנג’לס טיימס’, 22 באוגוסט)

    שוורצנגר פותח את “הוועידה הכלכלית” שלו להצלת קליפורניה: הקלטה של שידור טלויזיה חי, שבו מדברים המועמד למושל ושני יועציו הכלכליים הראשיים, המיליארדר וורן באפיט ומזכיר המדינה לשעבר ג’ורג’ שולץ (רשת הכבלים הפיננסית CNBC, ב-20 באוגוסט).

    שתי אופציות צפיה:

    אינטרנט מהיר (כבלים, DSL)

    אינטרנט בחיוג טלפון

    נחוצה תוכנת צפיה Windows Media Player

     

    על טוענים אחרים לכתר הקליפורני:

     

    טום מקלינטוק, נושא הדגל של הימין הרפובליקני, מסרב לסלול את דרכו של שוורצנגר אל כהונת המושל. הוא סמוך ובטוח שהתמדתו תשתלם (‘לוס אנג’לס טיימס’, 25 באוגוסט)

     

  • פיטר יוברות’: ציטוטים נבחרים (‘לוס אנג’לס טיימס’, 25 באוגוסט)
  • פיטר יוברות’: הפרופיל הנמוך פועל לרעתו של איש העסקים הסולידי, בעל הנסיון הניכר (‘לוס אנג’לס טיימס’, 24 באוגוסט)
  • תכניתו של המועמד יוברות’ למלא את קופות קליפורניה באמצעות חנינה לעברייני מס מעוררת את ספקותיהם של מומחים (‘לוס אנג’לס טיימס’, 22 באוגוסט)
  • פיטר יוּבֶּרוֹת’ מגיש את תכניתו הכלכלית (‘לוס אנג’לס טיימס’, 20 באוגוסט)
  •  

    ועוד:

     

    המועמדים העיקריים בקליפורניה: מופע שקופיות של ה’ניו יורק טיימס’