ארכיון קטגוריה: יחסי החוץ של ישראל

נתניהו מגיש: הוונדטה

ראש הממשלה נוהג עכשיו כשתדלן על בריקדות. להיטותו להעניש את ברק אובמה מזכירה עכשיו את מבצע הענישה של אייפא״ק לפני 30 שנה. נתניהו ופוטין נגד המפלגה הדמוקרטית

איך (כמעט) הכול התחיל, ואיך זה ייגמר

הרהורים ואסוציאציות על בחירות 2015, המזכירות לעתונאי מזדקן את הבחירות של ילדותו המוקדמת (1961) ושל נעוריו המאוחרים (1981). לא כל מה שהיה הוא שיהיה, אבל לפחות חלק. יומן המסע של שמעון שיפר מ-1999 מאשר את החשד, שבנימין נתניהו עדיין מתכונן לקדנציה שניה, ולא איכפת לו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. הוא מוצא שותפים בשמאל, ובייחוד […]

״הברית הקיוּמית״. השגריר היוצא של ישראל בדלהי מסביר לנו מה אנחנו מחמיצים כאשר אנחנו מוותרים על החדשות האחרונות מהודו

הבחירות ההיסטוריות בהודו, שהדהימו את כל רואיהן, מספקות הזדמנות לאלון אושפיז, שגרירה היוצא של ישראל בדלהי, להרהר ב-22 שנות קשרים דיפלומטיים וּבשלוש שנות כהונתו. הוא נפעם — ואופטימי. ”דברים גדולים“ כבר קרו בתחומי צבא, בטחון פנים, חקלאות, מדע ותיירות, אבל הוא מצפה לפריצות דרך דרמטיות נוספות. הסכם סחר חופשי ממשמש ובא. הוא גם מזהיר אנשי […]

הודו בוחרת משיח

הבחירות הגדולות והארוכות ביותר בהיסטוריה הנחילו נצחון עצום ממדים למנהיג הימין, נַרֶנדרַה מוֹדי. זה מזכיר את עליית רונלד רייגן בארה“ב, ב-1980. אמריקה היתה זקוקה לאביר על סוס לבן שיחלץ אותה ממשבר קיומי. גם הודו. רייגן זוהה עם ”הימין הקיצוני“, גם מודי. רייגן שינה את מהלך ההיסטוריה, ומודי עומד לנסות בכל כוחו הניכר

הקומנדו הסובייטי החדש

בחמת-זעם, בגסות-רוח, בלשון עילגת, תומכי פוטין בישראל פושטים על מחילות האינטרנט. האם זה קוריוז, או ביטוי של העדפה? האם ישראל יכולה לחדול להיות מערבית?

הורדוס הקטן באבו גוש

עניין אחד הוא לצקצק שפתיים לנוכח גניבת חצי האי קרים. עניין אחר הוא להרשות לקבלן-משנה מזעזע של פוטין לצבור נקודות בישראל

דון בנימין ומלחמתו במטריות

פרצי רחמים עצמיים מאפיינים את הרטוריקה של ראש הממשלה בימים האלה: הוא עומד על משמר הנצח נגד האנשים הרעים מבחוץ ונגד האנשים החצופים מבפנים. את מקום המדינאות תפסה המראה בזמן הגילוח

שלום רב שובך, צרפת הנחמדת

בהשראת ״מרסי, צרפת״ ב״ישראל היום״ אנחנו מגישים בזה את לוח-הזמנים הצפוי (והלא-צפוי) של התאהבותנו החוזרת בצרפת, שכל כך אהבנו, לפני שכל כך שנאנו  

האופציה הגרעינית (הלא-פלוטונית)

כאשר שר התפוצות קורא לתפוצות להתקומם נגד ממשלותיהן, וכאשר הימין מנסה רצח-אופי של ג׳ון קרי, ראש הממשלה צריך להסביר מדוע הוא חושב שכלו כל הקצים, ואין מנוס מפני עימות חזיתי עם ארה״ב. לחלופין, הוא צריך להניח לחרסינה היקרה ביותר בארון

על תאנים ועל פיסטוק חלבי

מה היה אומר קאטו הזקן על איראן/קרתגו? ”יש להרוס“, הוא היה אומר. אבל אין זה מספיק לדבר על הרס. צריך גם לחייך, ולקרוץ. בעורמה תעשה לך דיפלומטיה