קטגוריה: יחסי החוץ של ישראל
איך (כמעט) הכול התחיל, ואיך זה ייגמר
הרהורים ואסוציאציות על בחירות 2015, המזכירות לעתונאי מזדקן את הבחירות של ילדותו המוקדמת (1961) ושל נעוריו המאוחרים (1981). לא כל מה שהיה הוא שיהיה, אבל לפחות חלק. יומן המסע של שמעון שיפר מ-1999 מאשר את החשד, שבנימין נתניהו עדיין מתכונן לקדנציה שניה, ולא איכפת לו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים. הוא מוצא שותפים בשמאל, ובייחוד ברכבת חנין זועבי, הדוהרת בעונג אל התהום. דוברו הרהוט ביותר הוא כנראה מישהו שאפילו לא קיבל שקל אחד בשכר טרחתו, מר קיריל ספוקויני (מי?)
״הברית הקיוּמית״. השגריר היוצא של ישראל בדלהי מסביר לנו מה אנחנו מחמיצים כאשר אנחנו מוותרים על החדשות האחרונות מהודו
הבחירות ההיסטוריות בהודו, שהדהימו את כל רואיהן, מספקות הזדמנות לאלון אושפיז, שגרירה היוצא של ישראל בדלהי, להרהר ב-22 שנות קשרים דיפלומטיים וּבשלוש שנות כהונתו. הוא נפעם — ואופטימי. ”דברים גדולים“ כבר קרו בתחומי צבא, בטחון פנים, חקלאות, מדע ותיירות, אבל הוא מצפה לפריצות דרך דרמטיות נוספות. הסכם סחר חופשי ממשמש ובא. הוא גם מזהיר אנשי עסקים ישראליים: לאט לאט לכם, אין ”כסף קל“, ואין טעם לבוא לבד
השגריר היוצא של ישראל בהודו, אלון אושפיז, נראה כאן בין עלי המלפפונים, בחממה במרכז המצוּינוּת החקלאי שהקימה ישראל בקרנאל, מדינת האריאנה, לא הרחק מדלהי. מרכזי-המצוינות מתרבים לאִטם על פני שורה של מדינות הודיות, ועושים גדולות לטובת המוניטין של ישראל (צילום: יואב קרני)
להמשיך לקרוא ״הברית הקיוּמית״. השגריר היוצא של ישראל בדלהי מסביר לנו מה אנחנו מחמיצים כאשר אנחנו מוותרים על החדשות האחרונות מהודו
הודו בוחרת משיח
הבחירות הגדולות והארוכות ביותר בהיסטוריה הנחילו נצחון עצום ממדים למנהיג הימין, נַרֶנדרַה מוֹדי. זה מזכיר את עליית רונלד רייגן בארה“ב, ב-1980. אמריקה היתה זקוקה לאביר על סוס לבן שיחלץ אותה ממשבר קיומי. גם הודו. רייגן זוהה עם ”הימין הקיצוני“, גם מודי. רייגן שינה את מהלך ההיסטוריה, ומודי עומד לנסות בכל כוחו הניכר
הודו ידעה זה זמן מה שהימין ינצח. אבל היא לא שיערה שנצחונו יגיע לממדים כאלה. הכותרת הראשית בעתון ההודי הזה היא משחק מלים על שמו של ראש הממשלה הבא, נרנדרה מודי, הידוע בכינוי NaMo (צירוף ההברה הראשונה בשמו הפרטי ובשם משפחתו). בזמן מערכת הבחירות דיברה התקשורת על ״גל מודי״. הגל היה לצונאמי
הם מחכים לך, NaMo. בחזית המטה של מפלגתו, במרכז הנאה והמטופח של ניו דלהי, נתלה בששה-עשר במאי כרטיס-ביקור ענקי של מודי, והודים הוזמנו לכתוב עליו את ברכותיהם. הכרטיס התמלא במהירות מסחררת, כל הגילאים חתמו, אבל בייחוד צעירים. הם עוצרים את נשימתם, ותולים בו את כל תקוותיהם. לצפות בצילום מוגדל, הקישו-נא כאן (צילום: יואב קרני)
הקומנדו הסובייטי החדש
בחמת-זעם, בגסות-רוח, בלשון עילגת, תומכי פוטין בישראל פושטים על מחילות האינטרנט. האם זה קוריוז, או ביטוי של העדפה? האם ישראל יכולה לחדול להיות מערבית?
כי מן ׳הרפוליקה הדוֹֹנְיֶצקית׳ תצא תורה. זה מה שיש לגיבורי העצמאות בדונבאס של מזרח אוקראינה להגיד על ארצות הברית (גזיר עתון מ׳גלובס׳, 17 באפריל 2014)
הורדוס הקטן באבו גוש
עניין אחד הוא לצקצק שפתיים לנוכח גניבת חצי האי קרים. עניין אחר הוא להרשות לקבלן-משנה מזעזע של פוטין לצבור נקודות בישראל
ירא-שמיים וירא-פוטין. רמזאן קדירוב, האיש הדואג לצורכיהם הרוחניים של תושבי אבו גוש, הומלך על צ׳צ׳ניה לאחר רצח אביו, ב-2004. מאז הוא המוציא לפועל של מדיניות דיכוי ורצח (גזיר מן העתון הרוסי ׳מוסקובסקי קומסומולייץ׳, עשרים-ותשעה בדצמבר 2006)
דון בנימין ומלחמתו במטריות
פרצי רחמים עצמיים מאפיינים את הרטוריקה של ראש הממשלה בימים האלה: הוא עומד על משמר הנצח נגד האנשים הרעים מבחוץ ונגד האנשים החצופים מבפנים. את מקום המדינאות תפסה המראה בזמן הגילוח
להמשיך לקרוא דון בנימין ומלחמתו במטריות
שלום רב שובך, צרפת הנחמדת
בהשראת ״מרסי, צרפת״ ב״ישראל היום״ אנחנו מגישים בזה את לוח-הזמנים הצפוי (והלא-צפוי) של התאהבותנו החוזרת בצרפת, שכל כך אהבנו, לפני שכל כך שנאנו
׳איסראל איום׳ מודה לצרפת בנימוס מסויג. מוספו השבועי, 15 בנובמבר 2013
הבגידה הגדולה, עוד לפני היריה הראשונה. ׳מעריב׳, שלושה ביוני 1967 (מן האתר המופלא של העתונות היהודית)
האופציה הגרעינית (הלא-פלוטונית)
כאשר שר התפוצות קורא לתפוצות להתקומם נגד ממשלותיהן, וכאשר הימין מנסה רצח-אופי של ג׳ון קרי, ראש הממשלה צריך להסביר מדוע הוא חושב שכלו כל הקצים, ואין מנוס מפני עימות חזיתי עם ארה״ב. לחלופין, הוא צריך להניח לחרסינה היקרה ביותר בארון
נתניהו במדבר, נזכר בבן גוריון. בן גוריון היה חוזר ומזכיר לעצמו ולזולתו עד כמה ישראל תלויה בבעלי בריתה. העמוד הראשון של ׳מעריב׳, אחד-עשר בנובמבר 2013
על תאנים ועל פיסטוק חלבי
מה היה אומר קאטו הזקן על איראן/קרתגו? ”יש להרוס“, הוא היה אומר. אבל אין זה מספיק לדבר על הרס. צריך גם לחייך, ולקרוץ. בעורמה תעשה לך דיפלומטיה
קאטו הזקן משליך תאנים טריות במליאת הסנאט ברומא, אי-שם באמצע המאה השניה לפני הספירה (או כך לפחות סיפר לנו פלוטארכוס), כדי להטעים את קירבת קרתגו לרומא. קרתגו אמנם נהרסה עד היסוד שלוש שנים לאחר מותו, ב-146 לפה״ס