לבנים נמוכי הכנסה נוטשים בהמוניהם את ברק אובמה חודש אחד לפני הבחירות לקונגרס. מדוע הם מצביעים “נגד האינטרס הכלכלי שלהם”? התשובה היא פחד והרגל. פחד כלכלי קירב אותם אל אובמה ב-2008, והוא מרחיק אותם עכשיו. הרגל רב שנים מעמיד אותם מצד ימין
בארה”ב התפרסם השבוע סקר דעת קהל מעניין במיוחד. הוא חושף את מנוסת הלבנים בעלי ההכנסות הנמוכות מן המפלגה הדמוקרטית, חודש אחד ופחות לפני הבחירות לקונגרס.
הסקר — של סוכנות הידיעות AP ושל מכון Roper — מעמיד את יתרונם של הרפובליקנים בחתך האוכלוסיה הזה על 22%. רק 36% אומרים שיצביעו בעד הדמוקרטים.
התנהגותם האלקטורלית של לבנים בעלי צווארון כחול תמיד היתה מנוגדת לציפיות הטבעיות (לפחות אלה של לא-אמריקנים). הלבנים הכחולים נוטים ימינה מאז שנות ה-60. מנוסה קודמת שלהם מן הדמוקרטים, ב-1980, הנחילה את הנשיאות לרונלד רייגן. הם נודעו אז בכינוי הקיבוצי “הדמוקרטים של רייגן”: בדרך כלל קתולים, בדרך כלל שמרנים בענייני חברה.
הדמוקרטים תמיד תלשו את שערם בנסיון להבין מדוע אנשים מצביעים “נגד האינטרס הכלכלי שלהם”: מדוע למשל הם מחשיבים התנגדות להפלות מלאכותיות יותר מטיפול רפואי לילדיהם. האין זה מובן מאליו שהם ינהרו אל דגלה של מפלגה, שתיאבק למען ביטוח בריאות אוניברסלי? בערך 55 מיליון אמריקנים אינם מבוטחים.
“מרירותם של תושבי ערים קטנות”
הנסיון להבין מה הם רוצים, הלבנים הכחולים, כמעט עלה לברק אובמה במועמדות מפלגתו לנשיאות, באביב 2008. הוא נשמע אז מדבר בביטול על “מרירותם של תושבי ערים קטנות”, המובילה אותם לאמונה דתית ולתמיכה תקיפה בזכות לשאת נשק פרטי.
הילרי קלינטון ניסתה אז להפיח רוח חיים במועמדותה שלה, והשתמשה פעם אחר פעם בדברי אובמה — גם כדי לגייס תמיכה של מצביעים, אבל גם כדי להוכיח לשועי המפלגה הדמוקרטית שמועמדות אובמה לנשיאות תחזור ותבריח את הלבנים הכחולים.
קלינטון הצליחה במשימה הראשונה: היא קצרה שורה של נצחונות במדינות שבהן ללבנים הכחולים היה משקל אלקטורלי כבד: פנסילווניה, אוהיו, קנטאקי ומערב וירג’יניה. זו האחרונה היא ברומטר מסורתי של תרעומת מעמדית, והיא הנחילה לקלינטון נצחון מסיבי: שני שלישים של הקולות.
מן התוצאות ההן נבע מסר מדאיג: האיש, שגרם התרגשות עצומה בקמפוסים ובערים גדולות, פגש חומת התנכרות במה שמכנים לפעמים “אמריקה האמצעית”. בימים שקדמו לקריסת לימאן בראדרז, לפני קצת יותר משנתיים, ג’ון מקיין ושרה פיילין עלו ליתרון קטנטן בסקרי דעת הקהל. הלבנים הכחולים נהרו אליהם, כמעט באנחת רווחה. הקריסה שינתה את כיוון הרוח, מפני שהיא הכניסה פחד בלב הלבנים הכחולים. גם כך, רובם הוסיפו לתמוך ברפובליקנים, אבל בהפרש קטן מן הרגיל, רק 11%. הסקר של השבוע מראה שההפרש הוכפל.
“ארץ העומדת ימינה מן המרכז”
מדוע הלבנים הכחולים פונים עורף למפלגה, שנציגיה בקונגרס אימצו רפורמה חסרת תקדים של מערכת הבריאות? יתר על כן, מדוע הם עומדים להצביע בעד מפלגה, שמנהיגיה התחייבו לבטל את הרפורמה, לכשתינתן להם ההזדמנות?
כיוצא בזה, מדוע הם עומדים להצביע נגד המפלגה, שהצילה את תעשיית הרכב מאבדון? מאות אלפים היו מאבדים את מקומות עבודתם, ושורה של ערי תעשיה גדולות וקטנות היו הופכות למדבר ציה. מדוע הם מתנערים מן המפלגה, אשר הזרימה 800 מיליארד דולר להמרצת הכלכלה? ומדוע הם עומדים להחזיר את הקונגרס, או לפחות אחד מבתיו, לידי מפלגה המעמידה הקלות מס לבעלי הכנסות גבוהות מאוד סמוך לראש מעייניה?
תשובה רפובליקנית רבת שנים היא ש”אמריקה היא ארץ העומדת ימינה מן המרכז”. על פי ההיגיון הזה, נצחון הדמוקרטים בשתי הבחירות הקודמות לקונגרס ועליית אובמה לשלטון ב-2008 לא היו אלא הרף-עין, מעידה קלה ובת-תיקון.
הרושם הזה מתאשר אגב התבוננות בתחזיות הסקרים בשורה ארוכה של מדינות בארה”ב. מועמדים דמוקרטים מובלים כשיות לטבח במדינות שהתייצבו לצידם ב-2006 וב-2008. הדמוקרטים עטורי הנצחון דיברו אז על היערכות חדשה בפוליטיקה האמריקאית, תחילתה של הגמוניה דמוקרטית רבת שנים. עכשיו, ההפרשים החזויים הם פשוט עוצרי נשימה. אף מושב רפובליקני אחד אינו עומד בסכנה, הכריז השבוע ראש מטה הבחירות של המפלגה בסנאט. לעומת זאת, כמעט אין מושב דמוקרטי אחד היכול להיחשב לבטוח.
יום הולדת לא-שמח ל TARP
הדמוקרטים חורקים השבוע שיניים במלאות שנתיים להתערבות הממשלתית המסיבית להצלת המערכת הפיננסית. ממשל ג’ורג’ בוש, בתמיכת שתי המפלגות בקונגרס, הזרים בערך חצי טריליון דולר למנוע התמוטטות של בנקים, של שירותים פיננסיים ושל חברות ביטוח. הנשיא הרפובליקני, חסיד השוק החופשי ואויב ההתערבויות הממשלתיות, הזהיר כי הימנעות מלהתערב תטיל את העולם אל שפל כלכלי בנוסח שנות ה-30.
והנה ראו זה פלא, התכנית ההיא, הידועה בראשי התיבות האנגליים TARP, היא כיום אחד משמות הגנאי האיומים של הפוליטיקה האמריקנית, דוגמה לביזבוז מסיבי של כספי משלם המסים. יתר על כן, אף על פי ש TARP היא מעשה-ידיו להתפאר של נשיא רפובליקני, חלק ניכר של האמריקנים מייחסים אותו לנשיא הדמוקרטי אובמה.
למעשה, TARP עלתה למשלם המסים האמריקני עשירית או פחות של הסכום המדובר. הסכמה רחבה שוררת בין כלכלנים, מימין ומשמאל, שבהיעדר TARP הכלכלה האמריקנית היתה שוקעת. מודל שיצרו לאחרונה שני כלכלנים בעלי מוניטין הראה, כי האבטלה היתה מגיעה ל-16%, משהו שלא נראה דוגמתו זה 80 שנה.
כמובן, קשה להוכיח את מה שהיה עלול לקרות אבל לא קרה. האבטלה אמנם לא נסקה עד 16%, אבל היא עומדת סמוך ל-9.5%, ואינה זזה משם (מדד רחב יותר, הכולל מחפשי עבודה שהתייאשו ובעלי משרות חלקיות המנסים לשווא למצוא משרה מלאה, מעמיד את האבטלה על 17%). נתוני המאקרו חוזרים ומראים שדווקא יש התאוששות, והבורסה חוזרת וגואה, לפחות עד סוף השבוע. אבל ההתאוששות הזו חיוורת מכדי לשפר את מצב הרוח. על פי נתון אחד, בשנים האחרונות שליש האמריקנים חוו אבדן מקום עבודה, גם אם לזמן קצר מאוד. פירושו של דבר, שפחד גדול מהלך על עשרות מיליונים. הם יתקשו להשתכנע ש”היה יכול להיות הרבה יותר גרוע”.
לאן? להודו
עתוני הודו מסרו השבוע פרטים ראשונים על מסעו הממשמש ובא של הנשיא אובמה להודו. אמריקנים יתעניינו במיוחד בפרט אחד: הנשיא עומד לנחות בניו דלהי יומיים לאחר הבחירות לקונגרס. אל נכון, בתאריך הזה הוא הוא ישמח להיות בעיר בירה אחרת, שבה הוא עדיין נהנה מפופולריות ניכרת.
הנה תחזית לא מוסמכת: בשנה הבאה הנשיא הזה יעדיף ערי בירה זרות. מדיניות חוץ תעסיק אותו באינטנסיביות, מפני שאת הקצב במדיניות הפנים והכלכלה יכתיבו אנשים הלהוטים לקצר את נשיאותו. ישראלים יצטרכו להחליט אם לשמוח או לא.
כל הכבוד לך
1.בן משפחה עבד עכשיו חודש כמהנדס מפעל בעיר קטנה על גבול אלבמה ג’ורג’יה. עם המקומיים, שחורים כלבנים, מתחת למכונות בתוך השמן. חזר לישראל עם סיפורים שלא נכתבים בעיתוני ניו-יורק. שם לעובד גופני פשוט, אם לא קצת חקלאות, קצת צייד, ובן משפחה בצבא גם לא היה אוכל בבית, פשוטו כמשמעו. אתה יודע על מה שאתה מדבר. מזכיר פתגם עתיק: “יש כאלו שמדברים על מה שהם יודעים ויש כאלו שיודעים על מה שהם מדברים”.
2. בן משפחה כתב סיפור מחריד על בנקים מכובדים בארה”ב שמנסים לגזול בתים, ע”י שיבוש מסמכים, בגלל פיגורי תשלומים כביכול ! כאשר 80% מהמשכנתא כבר שולמו. לא האמנתי. היום בדימרקר של “הארץ” אישור לכל הנאמר נסיון של ממשלת אובמה לעצור את כל לקיחת הבתים, מפחיד.
3. אכן, כדבריך, המצב בארה”ב לא טוב והכעס על הממשל והיאוש מכל שלטון אינם מנבאים טוב.
תודה.
יואב שלום
השאלות שאתה שואל לגבי הנסיון להבין למה ה”לבנים כחולים” בורחים לדמוקרטים ,נשאלות באופן דומה בישראל.למה מצביעי ליכוד הנמצאים בעשירונים התחתונים ,מצביעים למפלגה “ימנית-מסורתית” בהשקפתה המדינית וחופשית-ליברלית בהשקפתה הכלכלית ,ולא למפלגות שמאליות – סוציאל- דמוקרטיות כמפלגת העבודה שלכאורה מתאימה יותר למעמדם ? ( אם עדיין ניתן לקרוא לה כך…).
לדעתי התשובה ב 2 המקומות דומה,
השקפת רוב הבוחרים במעמד הבינוני כוללת דעות שמרניות- דתיות ולאומיות בעדיפות גבוה יותר מדעותיהם המעמדיות בנושא הכלכלי.
לכן,כשמביעים את דעתם בסקרים או בקלפי הם בוחרים בדרך כלל בנושא שנמצא אצלם בעדיפות ראשונה וכך הם מצביעים.
לדעתי,הסיבה שאובמה נבחר ,מיקרית לחלוטין! וזאת עקב קיום הבחירות בתקופה שהמשבר הכלכלי היה בעיצומו.
לדעתי,גם הבוחרים מצד שמאל- ליברלי של המפה , מתנהגים באופן דומה.מצביעי מר”צ מצביעים כך בגלל דעותיהם המדיניות,כנ”ל מצביעי רק”ח / ערבים. מצביעי “קדימה” , נמצאים שם לגמרי במקרה.מחר הם יכולים לחזור למפלגת העבודה או למפלגה חדשה אחרת …”שינוי” ,למשל….
תודה
יואב שלום,
ייתכן והתשובה לשאלה מדוע אנשים מצביעים “בניגוד לאינטרס הכלכלי המובהק שלהם” נובעת דווקא מהתפיסה האינדווידואלית של תפקיד המדינה בחיים שלנו כאשר האדם הבודד מתייחס ל”מדינה” כגוף ערטילאי המתעסק בסוגיות הגדולות ממנו (דת ומדינה, מלחמה ושלום וכיוב’) ומתייחס לאפשרות להצביע למפלגה כזו או אחרת בתור ההזדמנות היחידה שלו להשפיע בנושאים אלו בעוד מצבו הכלכלי הוא נושא עליו יש לו השפעה ישירה והאופטימיות האנושית (או אולי יכולת ההדחקה האנושית) תגרום לו להעדיף את הבעיות שלא משפיעות עליו בצורה הישירה ביותר.
בנוסף יותר קל לאדם לגבש דעה בנושאים מוסריים וחצי-מוסריים (הפלות – כן או לא, מלחמה – כן או לא) מאשר בנושאים כלכליים סבוכים.