האם ראש ממשלת הודו ביקש מנשיא ארה״ב לתווך בסכסוך קשמיר עם פקיסטן? כן, אומר טראמפ. לא ולא, אומרת הודו. משבר דיפלומטי משונה מסכן עכשיו את יחסי ארה״ב עם הודו – וצריך לעניין מאוד גם את ישראל, שארה״ב והודו הן השותפות האסטרטגיות הקרובות ביותר שלה
עתון בפקיסטן הודיע השבוע ש״דונלד טראמפ הציע למלא תפקיד תיווך ביישוב הסכסוך בקשמיר״. בצילום נראה טראמפ מארח בלשכה הסגלגלה את ראש ממשלת פקיסטן אימראן קְהַאן
״שמעתי כל כך הרבה על קשמיר. איזה שם יפה״, אמר נשיא ארה״ב ביום ב׳, מקץ שיחה עם אורחו, ראש ממשלת פקיסטן אימראן קְהַאן (=חאן). דונלד טראמפ הודיע כי הוא מוכן וּמזומן לתווך בסכסוך קשמיר, המקרב את הודו ואת פקיסטן פעם אחר פעם אל מלחמה גרעינית.
זה לא שהנשיא כופה את עצמו. חלילה. זה שראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בכבודו ובעצמו ביקש ממנו במפורש במהלך פגישתם באוסאקה, יפאן, בפיסגת ה G-20 בסוף החודש שעבר.
״האם אתה מוכן לתווך?״, שאל מודי את טראמפ.
״לתווך איפה?״, השתומם נשיא ארה״ב.
״בקשמיר״, אמר מודי.
הנשיא, שהבטיח להביא אל קִצו את הסכסוך הישראלי-ערבי בן שבעים השנה, מוכן גם להשכין שלום בקו הלא-הפסקת-אש החוצה את קשמיר זה שבעים שנה.
הכחשה באישון לילה
ההודים התקשו להאמין למשמע אזניהם. עשר שעות מפרידות בין וושינגטון לדלהי, וּממשלת הודו כבר עלתה על יצועה, או עמדה לעלות עליו, כאשר באה הידיעה על נכונות התיווך של טראמפ.
על פי דיווח מפורט בעתון ׳אינדיאן אקספרס׳, דיפלומטים הודיים התרוצצו בדלהי החשוכה ובוושינגטון שטופת השמש, כדי להבין מה קרה. נבדקו הפרוטוקולים של השיחות, או לפחות הדוחות על מהלכן, שנמסרו לאחר מעשה. שום פרוטוקול ושום דוח, הודי או אמריקאי, לא אימת את גירסת הנשיא. מודי לא ביקש שום תיווך בקשמיר. למען האמת, הוא אפילו לא הזכיר את קשמיר.
באישון לילה, שעה וחצי לאחר הכרזת טראמפ, דובר משרד החוץ בדלהי הכחיש רשמית את טענת הנשיא. 11 שעות אחר כך, שר החוץ של הודו, ד״ר ס. ג׳יישאנקאר, דיפלומט ותיק וּמהוקצע, הופיע במליאת הפרלמנט בדלהי, כדי להודיע שלא היו דברים מעולם. ״אני מכחיש באופן קטגורי״, הוא אמר, וחזר לצורך הדגשה.
לא היתה כאן לשון המשתמעת לשתי פנים. הודו הודיעה בעצם, מבלי כמובן להשתמש במלים האלה, שנשיא ארה״ב שיקר. ארבעה ימים חלפו מאז, וטראמפ עדיין לא הגיב על ההכחשה. בדרך כלל הוא אינו נשאר חייב. הדעת נתנה שהוא לא יישאר חייב גם הפעם. הוא נשאר.
לא תלת-צדדי, לא רב-צדדי
לא קשמיר ולא בטיח. הודו מכחישה שביקשה מטראמפ לתווך (׳טיימס אוף אינדיה׳, 24 ביולי 2019). J&K הם ראשי התיבות של ׳ג׳אמוּ וקשמיר׳, שמה הרשמי של מדינת קשמיר בקצה הצפוני של הודו
עתיד קשמיר הוא מן העניינים הרגישים ביותר בפוליטיקה ההודית. כל רמז של נכונות להתפשר מעמיד בסכנה פוליטית את הרומזים.
לא זו בלבד שהודו מסרבת בהחלט לוותר על ריבונות מלאה בקשמיר — בוודאי לא בחלק של קשמיר הנמצא בשליטתה — אלא שהיא דוחה מעיקרו את הרעיון של בינאום בעיית קשמיר. עמדתה רבת השנים היא שקשמיר יכולה להידון רק באופן דו-צדדי, בינה לבין פקיסטן. לא יהיה אופן תלת-צדדי או רב-צדדי; לא יהיה מתווך זר; לא יהיו ועידות בין לאומיות.
שקולה כנגד אפס היא הסבירוּת שמודי, העומד בראש הממשלה הדתית-לאומנית ביותר בתולדות הודו, ייסוג אף כמלוא הנימה מן ההסכמה הלאומית על קשמיר.
את נצחונו המסיבי בבחירות הכלליות האחרונות הוא חייב במידה רבה לעמדה נִצית נוקשה בקשמיר. פיגוע טירור של איסלאמיסטים בקשמיר, אשר הסתננו מפקיסטן, ערב הבחירות (44 חיילים הודיים נהרגו), העניק למודי את ההזדמנות לקרוא כל פטריוט הודי אל דגלו. ישראלים אולי זוכרים מה עוללו פיגועי טירור ערב בחירות למפלגת העבודה ב-1981, ב-1984, ב-1996 וב-2001.
נשיא אמריקאי בדרך כלל מקבל תידרוך לפני פגישות מדיניות, וּמתדרכיו מַפנים את תשומת לבו אל שדות מוקשים אפשריים. אבל הנשיא טראמפ ידוע בחוסר העניין שלו בתהליך התידרוך. הוא סומך לחלוטין על האינטואיציות של עצמו ועל כשרונות המשא-ומתן המפורסמים שלו בעולם העסקים.
לרוע המזל, בעיית קשמיר אינה עניין לאינטואיציות. הנרי קיסינג׳ר נהג לדבר על הצורך לכתוב ״ספר דקדוק״ כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי. בעיית קשמיר, שגם היא התחילה ב-1947, מצריכה ספר דקדוק עבה לא פחות. מה הביא אפוא את הנשיא טראמפ להציע לפתור אותה, כמעט כלאחר יד?
״עשרה מיליון הרוגים״
חוץ מהתעניינותו הפומבית רבת הימים בפרס נובל לשלום, טראמפ גם מנסה עכשיו לחלץ את ארה״ב מן הבוץ בן 18 השנה של אפגניסטן. דיפלומטים אמריקאיים נושאים ונותנים עם הטליבאן, מאחורי גבה של ממשלת אפגניסטן. פקיסטן היא כמובן פטרוניתם ההיסטורית של הטליבאן. במידה רבה, המודיעין הצבאי של פקיסטן הוא שהמציא את הטליבאן לפני 25 שנה.
נשיא ארה״ב כה מתוסכל וכה קצר-רוח, שביום ב׳ הוא הכריז:
״אילו רציתי לנצח במלחמה הייתי יכול לעשות כן בתוך שבוע. אבל אינני רוצה להרוג עשרה מיליון בני אדם… יש לי תכניות על אפגניסטן שאם הייתי רוצה לנצח במלחמה ההיא, אפגניסטן היתה נמחית מעל פני האדמה, זה היה נגמר מילולית בתוך עשרה ימים״.
ראש ממשלת פקיסטן אימראן קהאן ישב לצדו של הנשיא בפנים חתומות, אם כי לא קשה לנחש איזו שאלה התרוצצה במוחו: באיזה נשק צריך להשתמש כדי להרוג עשרה מיליון ״בתוך שבוע״, או ״מילולית בתוך עשרה ימים״? והאם הנשורת הרדיו-אקטיבית של הנשק הזה תיעצר בנימוס בגבול, או תנסה לחצות אותו .
המנהיג הפקיסטני, שעלה לשלטון רק בשנה שעברה, הוא איש כלבבו של טראמפ. הוא עומד בקריטריונים הטראמפיים של מנהיג ייצוגי: הוא נאה, הוא אתלטי (איך לא? הוא היה כוכב קריקט מהולל), הוא לבוש יפה, דיבורו מלוטש, הוא רב-גינונים. נרנדרה מודי ההודי הוא כמעט ההיפך המושלם. טראמפ פעם חיקה בלעג את האקצנט ההינדי הכבד של מודי, שהאנגלית שלו בסיסית וּלקויה.
נראה שבחברת אימראן קהאן, טראמפ אפילו נוטה לשכוח את הדברים האיומים שנהג להגיד על פקיסטן. כמעט לפני שנתיים הוא הכריז,
״אנחנו משלמים לפקיסטן מיליארדים על מיליארדים של דולרים – ובאותה השעה הם מאכסנים את הטירוריסטים שבהם אנחנו לוחמים״.
בינואר 2018 הוא צייץ:
״למרבה הטיפשות, ארה״ב נתנה 33 מיליארד דולר לפקיסטן ב-15 השנה האחרונות, והם לא נתנו לנו דבר חוץ מאשר שקרים וכזב, בחושבם שמנהיגינו הם שוטים. הם מעניקים מקלט לאטירוריסטים שאנחנו צדים באפגניסטן, ללא עזרה. לא עוד!״
קריצה לבבית?
קריעת המסווה מעל פקיסטן משחררת קיטור, אבל אינה מקילה על היציאה המקוּוָה מאפגניסטן. וושינגטון זקוקה לעזרת פקיסטן, בייחוד המִמסד הצבאי רב הכוח שלה, המושך בחוטים מאחורי הקלעים.
קריצה אמריקאית ידידותית לפקיסטן בשאלת קשמיר עשויה לרכך לבבות. הפקיסטנים התבוננו בדאגה בשנים האחרונות בַהתהדקות של שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ארה״ב להודו. לפנים פקיסטן היתה בעלת הברית והודו היתה האויבת. תקיעת טריז בין וושינגטון לדלהי היא אפוא רווח נקי לפקיסטן.
לישראל יש כמובן עניין ניכר במהלכים האלה. מחוץ לארה״ב אין לישראל כיום מערכת יחסים חשובה יותר מזו שיש לה עם הודו. המערכת הזו הבשילה בדיעוק לפני עשרים שנה, יולי 1999, בזכות סיוע בהול וּמועיל שישראל הושיטה להודו במהלך מלחמה עם פקיסטן לאורך קו ההפרדה בקשמיר.
הודו יכולה להיות אסירת-תודה — אבל אינה מתמסרת בקלוּת. יש לה ידידוּיוֹת קרובות גם עם איראן ועם רוסיה. היא לעולם אינה מניחה את כל ביציה בסל אחד.
מתחבקים — אבל מוכנים לקרב איגרוף. הנשיא טראמפ וראש הממשלה מודי על שער השבועון ׳אינדיה טודיי׳, שמונה ביולי 2019, לאחר ההחמרה ביחסי הסחר בין ארה״ב להודו
לישראל יש היסטוריה רבת שנים של שיווּק שירותים דיפלומטיים, בייחוד בארה״ב. היא ידועה כבעלת מפתחות בוושינגטון. דלתות וּלשָכות נפתחות לפניה מעשה קסמים. זרים רוכשים את השירותים האלה, וגומלים עליהם. ישראל לא תופתע אם בקשת עזרה מהודו תונח בימים האלה על שולחנה, אם עדיין לא הונחה.
בעיותיה של הודו עם ממשל טראמפ אינן מוגבלות לקשמיר. הודו היא אחת האויבות במלחמת הסחר שלו נגד ״ארצות שמנצלות אותנו״. תחילה ארה״ב הטילה מכסי עונשין על פלדה ואלומיניום מהודו. לפני חודשיים טראמפ הודיע, שיסיים הקלות-סחר, אשר נועדו לפתוח את השוק האמריקאי בפני סחורות הודיות. הודו מצידה הגביהה מכסים על מוצרי חקלאות אמריקאיים.
המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. מסר לא יתפרסם בהיעדר כתובת אמתית.
אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה