למי שרקה סאנדי

כאשר הסקרים והדגמים לא עוזרים, אין בררה אלא לפנות אל מזג האויר. סופת הוריקן בלתי צפויה, באמצע הסתיו, כנראה עזרה לנשיא אובמה, לפחות במובן הזה שהיא בלמה את תנופת מיט רומני. נכון להבוקר: שוויון למעשה עם סימנים קלים של תזוזה לטובת הנשיא. אבל אל תאמינו. לאיש אין מושג מה יקרה ביום שלישי. זה הזמן לניחושים מלומדים

כך נראתה לינדנהרסט, לונג-איילנד, מזרחה מניו יורק, בבוקר שלאחר סאנדי. על העמוד הראשון של ‘ניוזדיי’, שלושים-ואחד באוקטובר

“גיהינום צרוף”, מכריזה הכותרת ב’סטאר-לדג’ר’, העתון הגדול ביותר בניו ג’רזי, המופיע בעיר ניוארק, אחד בנובמבר 2012

דייוויד אקסלרוד מבטיח לגלח את שפמו בן ארבעים השנה בשידור טלויזיה חי, אם הנשיא אובמה יפסיד בפנסילווניה, או במינסוטה, או בוויסקונסין בשבוע הבא. אקסלרוד, איש יחסי ציבור יהודי משיקאגו, הוא האסטרטג הפוליטי הראשי של הנשיא. הוא השמיע את ההתחייבות הזו לאחר שנשאל על גל האופטימיות הבוקע מגרונות הרפובליקאים. הם מזרימים כסף ואנשים לשלוש מדינות, הרגילות להצביע בעד מועמדים דמוקרטיים לנשיאות.

”אובמה מחוסל“ (toast), כותב בעל טור לענייני סטטיסטיקה של בחירות באתר הרשת הימני RedStates.

”אני מזמין אתכם ללעוג לי בשבוע הבא אם רומני לא ינצח“, כותב שדר רדיו ידוע בבוסטון בטבלואיד מקומי, והוא מוסיף, ”ינצח בהפרש גדול“.

שטויות, אומרים הדמוקרטים, ”לרפובליקאים יש מיתוס, לנו יש מתמטיקה“ (נשמע קצת יותר טוב באנגלית). ”אנחנו מנצחים“.

כמובן, סחרירים (”ספינים“) כאלה פוקדים אותנו מעשה שגרה בימי בחירות. אבל הפעם יש כאן יותר מסתם סחריר. מבוכה עצומה שורה על קהילת הפרשנים, וכנראה גם על הפוליטיקאים. ארבעה ימים לפני הבחירות לנשיאות, אמריקה פונה לעזרת הידעונים ולעזרת גרמי השמיים, בערך כמו שנהגו לעשות ערב הבחירות באתונה לפני 2,500 שנה.

הידעונים הם אלה המנסים ללמוד משהו מן הסקרים, שהתפתחו למדרגה של ניחושים מתוחכמים. הם מיוסדים על עובדות, הרבה מאוד עובדות, אבל הם אינם מגישים לנו עוד עובדות גולמיות. הם מנסים להורות לנו דרך להבין את העובדות אגב שימוש באינטואיציות, באסוציאציות ובהקשים הגיוניים. בהחלט הגיוניים.

סוף סוף, מה הטעם להגיד לנו כמה אנשים תומכים במועמד, אם אין לנו מושג כמה מהם מתכוונים להצביע? ומה הטעם לשאול אנשים בעד מי יצביעו, אם הם כבר הצביעו (מצפים ש-15% מבלי זכות הבחירה ישלשלו פתקים בקלפיות מוקדמות עוד לפני יום שלישי)? ומה יעזור לנו אם נדע את התפלגות הקולות הארצית, כאשר רק 12 מדינות, או אולי רק שבע, באמת מעלות ומורידות? מה זה חשוב כמה אנשים תומכים במיט רומני בטקסס, או בברק אובמה בקליפורניה, כאשר ברור לחלוטין שטקסס מונחת בכיסו של זה, וקליפורניה מונחת בכיסו של זה?

מעמד קלאסי לחלוטין בתולדות הנשיאות: הנשיא מנחם קרבנות של אסון טבע. אובמה נראה כאן בברינגאטיין, ניו ג’רזי, בשלושים ואחד באוקטובר. ביל קלינטון היה אלוף המנחמים, ונודע כ”אמפאתור הגדול”. אובמה ידוע קצת פחות באמפתיה, אבל סאנדי העניקה לו הזמנה פתוחה (מבלי להיות ציניים, באמת)

היילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו? שאלה טובה. מושל ניו ג’רזי, כריס כריסטי, הנראה כאן, המטיר קיתונות של בוז על ראשו של אובמה במהלך מערכת הבחירות. פעם אחת הוא השווה אותו עם סומא, המגשש בחשיכה כדי למצוא את מתג האור של המנהיגות. השבוע הוא המטיר קיתונות של שבחים על ראשו של הנשיא בזכות היענותו לצורכי ניו ג’רזי. דמוקרטים התקשו למשמע אוזניהם. רפובליקאים נשכו את שפתיהם. אבל כמעט איש אינו מתלונן, לא כאשר מדינתו של כריסטי מלקקת את פצעי סאנדי (אחד בנובמבר 2012)

הוא חזר ל“גן הוורדים“

אשר לגרמי השמיים, הם התערבו השבוע בגסות בענייני הבחירות. סופת ההוריקן ’סאנדי‘ נשבה מן הים הקריבי, לאורך החוף המזרחי בואך ניו יורק. שם היא פגשה סופת חורף מוקדמת שבאה מצפון-מזרח. הן עשו יד אחת עם שקע שבא מכיוון אפריקה. התוצאה היתה חרדה כבדה בימים שלקראת הפגישה עם סאנדי, חורבן במהלך הפגישה, ליקוק ארוך של פצעים אחריה.

’סאנדי‘ הסיחה את הדעת מענייני הבחירות. הפוליטיקאים לא יכלו להרשות לעצמם את הקטנוניות של שיגרת התעמולה. ההנחה הפחות-או-יותר כללית היא שהסחת הדעת הזו היטיבה עם הנשיא. הנה מדוע:

(1) היא איפשרה לו להיות נשיא, בלי אופוזיציה, לעיני המצלמות; לגלות אחריות לאומית, להקצות משאבים להצלה; להתחכך בכתפיהם של מושלי מדינות, כולל מושלים מן המפלגה היריבה (אחד מהם, כריס כריסטי מניו ג’רזי, נעשה הבילעם של הבחירות האלה. אחד הקטגורים הסרקסטיים ביותר של אובמה הפך למליץ יושר נלהב של מעשי הנשיא לטובת קרבנות סאנדי). בשבוע שעבר כתבתי כאן על אסטרטגיית ”גן החוחים“ של אובמה, שעניינה היה יציאה מ“גן הוורדים“ של הבית הלבן, ודישדוש בביצות הפוליטיות. השבוע חזרו ניחוחות של ורדים ונדפו מן הנשיא. אי אפשר אפילו לפקוד עליו עוון של פוליטיזציה, מפני שמה הוא אשם שסאנדי החליטה לשרוק לו בדיוק עכשיו?

(2) סאנדי בלמה, או האטה, או סיימה את תנופת רומני. ערב בואה, הטוען הרפובליקאי לנשיאות ביסס את יתרונו הזעיר בסקרים הארציים, וצמצם, אולי אפילו מחק, את יתרונו של אובמה בכמה מדינות מתנדנדות. הואיל ולתנופה יש ממד פסיכולוגי, והיא מזינה את עצמה, ההפסקה-צורך-הוריקאן ניתקה את האינפוזיה.

תזוזה של ארבעה אחוזים לטובת אובמה?

הבוקר (שבת), אינדקס הסקרים המצוטט מאוד של realclearpolitics.com מראה יתרון זערורי לאובמה (0.1%), שהוא בעצם שוויון. אבל יש לו משמעות מסוימת מפני שהוא בא בעקבות שבועיים של יתרון קבוע לרומני. סקר חדש של כתב העת הפוליטי המוערך National Journal הראה ביום ד’ יתרון של חמישה אחוזים לאובמה בזירה הארצית. זה נתון מעניין כשלעצמו. סקר קודם, בחודש ספטמבר, הראה שוויון מלא.

האינדקס של realclearpolitics.com, שלושה בנובמבר 2011. העקומה האפורה של אובמה עלתה טיפ-טיפה מעל העקומה האדומה של רומני. זו האחרונה עמדה בסימן יתרון כמעט רצוף מאז השבוע הראשון של אוקטובר, בעקבות הופעתו הכושלת של הנשיא בוויכוח הטלויזיה הראשון. ראו-נא מה גדול (יחסית) היה יתרונו של אובמה לפני הוויכוח. העקומה הזו שאולה מאתר הרשת של ה’וול סטריט ג’רנל’

האומנם נרשמה תזוזה של חמישה אחוזים לטובת הנשיא? קצת קשה להאמין — אבל גם סקר אחר, של מכון Pew (”פיו“), מודד מרכזי של דעת הקהל האמריקאית והגלובלית, הראה השבוע תזוזה של ארבעה אחוזים לטובת הנשיא, שמחקה יתרון של רומני מלפני שבועיים.

מכון גאלופ, שסקר המעקב היומי שלו הראה עד תחילת השבוע יתרון כמעט-קבוע של חמישה אחוזים לרומני, השעה את סקריו מזמן פגיעתה הרעה של סאנדי. עורכיו מסבירים, שהם אינם יכולים למדוד את דעת הקהל, כאשר שמונה מיליון בני אדם מנותקים מאספקת החשמל. טענה סבירה בהחלט. למרבה הנוחיות היא גם פוטרת את גאלופ מן הצורך להגן על מידגם, הסותר את כל הסקרים האחרים. אפילו ארגון Rasmussen, שיש לו נטאי היסטורי לטובת הרפובליקאים, הראה אתמול (ששי) שיתרונו של רומני על אובמה נמחק לחלוטין.

צריך לסייג את כל זה: ותיקי סקרים ופוליטיקה אומרים, כי שוויון ערב בחירות אינו סימן טוב לנשיא מכהן. היסטורית, המצביעים המהססים נוטים לפנות ברגע האחרון אל מועמד האופוזיציה, לא אל הנשיא.

קול אחד — או מיליון קולות

אני מתנצל על העיסוק המופרז בסקרים ובסטטיסטיקות. כמה קוראים הואילו להעיר לי, בצדק, שכתיבה על הבחירות אינה יכולה להסתפק בניחושים על תוצאותיהן. עליה לתאר גם את מצב הדעת של האמריקאים ואת רצונותיהם. אני מודה ללא חמדה, שאמנם הרביתי לעסוק כאן בשבועות האחרונים במכאניקה של הבחירות על חשבון תוכנן. עתונאים חוטאים בזה די הרבה. הם, זאת אומרת אנחנו, נוהגים בבחירות כדרך שכתבי ספורט נוהגים במשחקי כדורגל.

בכל זאת אין מנוס מלדבר עוד קצת על הסקרים ועל דגמי החיזוי. הצורך בדגמים נובע בין השאר מן הקושי להסתמך בלבדית על הסקרים, גם מפני שכמעט כל סקר נתון לביקורת מתודולוגית, גם מפני שלרוב הסוקרים אין זנב ארוך מספיק כדי להעריך את אמינותם, גם בגלל הקושי הגובר ליישב תוצאות של סקרים מדינתיים עם סקרים ארציים.

אובמה מוביל

הבוקר (שבת), ה’וול סטריט ג’רנל’ מפרסם תוצאות של סקרים שערך לאחר סופת ההוריקאן בשתי המדינות החשובות ביותר במערכת הבחירות הזו: פלורידה ואוהיו. מן הסקרים עולה, כי הנשיא מוביל בשתיהן: בהפרש קטן מאוד בפלורידה (47-49) ובהפרש גדול מזה באוהיו (45-51). התוצאה בפלורידה מפתיעה קצת, מפני שסקרים קודמים הראו יתרון קטנטן לרומני. אפשר שתוצאות הסקר הזה משקפות שיפור קטן במעמד הנשיא בעקבות סופת ההוריקאן.

אם אמנם ינצח בפלורידה ובאוהיו, ברק אובמה יחזור וייבחר. אין למיט רומני שום נוסחת נצחון שאינה כוללת לפחות את פלורידה, ומוטב גם את אוהיו. אובמה יכול כנראה לנצח בלי אחת מהן.

כרגיל, מוטב שלא להגזים בחשיבות התוצאות. שתיהן נופלות בגבולות טעות הדגימה.

הקושי הזה מגיע עכשיו אל שיאו: יתרונו הקבוע של רומני (עד יום רביעי) בזירה הארצית אינו מנחיל לו את הנשיאות. הוא מוסיף לפגר, אם גם בהפרשים קטנטנים, במדינות המתנדנדות. איך זה יתכן? מדוע יתרון ארצי אינו מתורגם ליתרונות מקומיים?

ההסבר הפשוט הוא שהיתרון הארצי אינו מתחלק שווה בשווה בין מדינות ואזורים.

אקסיומטית, מועמד רפובליקאי נהנה מיתרונות גדולים במדינות כמו טקסס וג‘ורג‘יה, בשעה שדמוקרט נהנה מיתרונות ניכרים בקליפורניה ובניו יורק. מאחר שההצבעה בבחירות לנשיאות אינה ארצית, הפרש הנצחון בכל אחת מן המדינות אינו מעלה ואינו מוריד. רומני יכול לנצח בטקסס בהפרש של קול אחד, או בהפרש של מיליון קולות, והתוצאה תהיה זהה: הוא יגרוף את כל מושביה של טקסס בחבר האלקטורים, שבחירת הנשיא נמצאת נומינלית בידיו (נומינלית, מפני שלאלקטורים אין רצון משלהם, הם רק מאשרים את הכרעת הבוחרים בכל אחת מן המדינות).

ממילא, יתרונות גדולים מאוד בקומץ של מדינות יכולים להעניק לרומני את הבכורה בסקרים הארציים מבלי להשפיע על פיגורו במדינות המתנדנדות, שבהן יוכרעו הבחירות.

זה ההסבר הפשוט. אבל בימים האחרונים חזרו כמה משקיפים ועיינו בסקרים שנערכו במדינות הלא-מתנדנדות. אם ההסבר הפשוט היה נכון, רומני היה צריך ליהנות מיתרונות-ענק במדינות התומכות בו. אבל בפועל היתרונות אינם גדולים בהרבה מהפרשי נצחונו של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ב-2008.

מה קורה כאן אפוא? אחת משתיים: או שהסקרים הארציים אינם נכונים, או שסקרי המדינות המתנדנדות אינם נכונים. לשון אחר: או שרומני מפגר גם בזירה הארצית, או שרומני מוליך גם במתנדנדות.

מי ינצח? שאל גאלופ. הרוב אמרו, בהפרש ניכר, אובמה

הרוב חושבים שאובמה

דבר והיפוכו? חכו-נא עד שתעיינו בתוצאות של שני סקרים נפרדים מבית גאלופ, הסבא של סוקרי דעת הקהל. כאמור, סקר המעקב היומי העניק יתרון קבוע של חמישה אחוזים לרומני, עד שסאנדי השביתה אותו. אבל סקר אחר הראה השבוע, שרוב ניכר של האמריקאים (34-54) חושבים שברק אובמה ינצח בבחירות.

לא במפתיע, רוב הדמוקרטים בסקר חושבים שאובמה, רוב הרפובליקאים — שרומני; אבל, למרבה החשיבות, רוב המצביעים המתארים את עצמם “בלתי תלויים” מניחים את נצחון אובמה. גאלופ התחיל להציג את השאלה הזו ב-1996, ועשה כן בכל אחת מן הבחירות מאז. בכל סיבוב בחירות, הרוב חזו נכוחה.

מה זה אומר? זה לא אומר שום דבר. זה שקול כנגד קמיעות ולחשים. ב-1988 הזכירו, ששום סגן נשיא מכהן לא הצליח להיבחר לנשיא מאז 1836. אז מה? ג’ורג’ בוש האב ניצח בקלות באותה השנה. “תודה, מרטי”, הוא אמר בחיוך. “מרטי” היה מרטין ואן ביורן, האיש שניצח ב-1836. בדיוק כמו מרטי, גם ג’ורג’ הפסיד ארבע שנים אחר כך, כאשר ניסה לחזור ולהיבחר. תקדימים מוסיפים מוסיקת רקע, אבל בבית המשפט של הבוחר אין תוקף לתקדימים.

גאלופ עצמו מקל ראש בתוצאה אחרת של סקריו: הנשיא נהנה מיתרון של עשרה אחוזים על רומני במדד האהדה האישית (favorability). אבל, מזהירים עורכי הסקר, מדדים כאלה לא חזו תוצאות בעבר. אגב, הסקר הזה נעשה לפני סאנדי. מעניין לדעת באיזו מידה סאנדי היתה משנה את התוצאות.

גם האינטרא-טרייד, מעין שוק סחורות אלקטורליות עתידיות, מעריך את סיכויי נצחונו של הנשיא בסביבות 60%. אחד המודלים המצוטטים ביותר, זה של ניית סילבר באתר ה‘ניו יורק טיימס‘, מעניק סיכוי של 82.7% לנשיא לנצח. מודל אחר, של הכלכלן רוי פייר מאוניברסיטת ייל, חוזה נצחון דחוק לרומני על יסוד שקלול של פאקטורים כמו שיעור הצמיחה בשלושת הרבעונים שלפני הבחירות, שיעור האינפלציה בארבע השנים האחרונות, וכו‘.

בקיצור, לכל אחד מאיתנו שמורה הזכות לפתח אינטואיציה, ולאיש מאיתנו אין הזכות לטעון ברצינות שהוא יודע מה יקרה ביום שלישי. אחד המשקיפים המיומנים ביותר, והחשודים פחות, על הפוליטיקה האמריקאית, סטיוארט רות’נברג, כתב השבוע:

“בזמן הזה לפני ארבע שנים היה לי מושג ברור למדי מי יהיה הנשיא הבא של ארה”ב. אבל בסיבוב הזה, אני בטוח פחות ביחס לאיזשהו דבר, כולל מי ינצח”.

רות’נברג מדבר לא רק על הבחירות לנשיאות, כי אם גם על הבחירות לקונגרס. הוא איש המתפרנס בהצלחה מחיזוי מלומד של תוצאות. הוא טועה לעתים רחוקות.

אין זה מן הנמנע שאי-ודאות כזאת לא נרשמה מאז התחיל הנסיון השיטתי למפות את דעת הקהל, בסוף שנות ה-30. ההכרעה יכולה ליפול על חוט השערה. וזה, מקץ מערכת הבחירות היקרה ביותר בהיסטוריה, שחלקים שלה מתנהלים זה שנתיים או יותר. מי צריך בחירות, כאשר אפשר פשוט להטיל מטבע.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

12 Responses to “למי שרקה סאנדי”

  1. גיל הגיב:

    אני יודע שאני נשמע כמו תקליט שחוק, אבל המודלים של ניית סילבר עולים בהרבה על שאר המודלים. אתה צודק לחלוטין, שהסקרים יכולים לבלבל מאוד, בוודאי כל אחד כשלעצמו.

    סילבר עושה שני דברים מאוד חשובים, בניגוד לרוב המודלים האחרים:

    — הוא מתבסס על ההיסטוריה של עורכי הסקרים. יש מכוני סקרים, הנוטים להעניק יתרון לדמוקרטים יתרון, ולהיפך. מכיוון שאנחנו יודעים תוצאות של בחירות מן העבר, אנחנו יכולים להעריך אלו סוקרים אמינים יותר, ולאלו יש נטיות לצד מסוים ולאן בדיוק.

    — שהוא לוקח מדדים אחרים, דמוגרפיים וכלכליים, שחזו בעבר ניצחון לצד זה או אחר, ולשקלל אותם בחישוב הסופי. אלה נתונים שלא קשורים ישירות לסקר זה או אחר.

    בנוסף, הוא אומר, ובצדק, כי כאשר יש סתירה בין סקר ארצי ובין סקר בתוך מדינה יחידה, הסקר המדינתי אמין יותר. הוא הצביע השבוע על אותה סתירה שהזכרת, בין הסקרים הארציים שנתנו יתרון לרומני לבין אלו שנתנו יתרון באלקטורים לאובמה.

    אבל בסופו של דבר, הכול יקום ויפול (שוב) על אוהיו — ושם הסקרים מראים יתרון ברור לאובמה. זו הסיבה שהסיכויים שלו לנצח גבוהים מ-80%. ב-realpolitics יש כרגע 11 סקרים מאוהיו ועשרה מהם מראים יתרון לאובמה, בשיעורים שבין אחוז אחד לחמשה אחוזים. חלקם בטווח טעות הדגימה, אבל חלקם לא — וזה אומר לא מעט. מכיוון שיש מעט מאוד מתלבטים, הסיכוי שרומני ינצח באוהיו קלוש למדי, ולכן הוא יפסיד בבחירות.

    בתור סטטיסטיקאי בעצמי, אני די מצר על כך שרשתות השידור שוגות בבחירה אקראית של סקרים בלי להבין את המשמעות שלהם בהקשר הרחב. לדעתי זה קצת קשור לענייני רייטינג. הרבה יותר טוב מבחינתם לשדר בחירות צמודות עם אחוזי צפייה גבוהים ביום הבחירות מאשר בחירות לא קרובות.

    • סיון פ הגיב:

      אני מצטרף (שוב) לגיל בטענה שניית סילבר משכנע יותר. אם לי ולך יש כל אחד 50% סיכוי לנצח בכל אחת מארבע מדינות מתנדנדות, אבל אני צריך לנצח את כל המדינות הללו כדי לזכות, אזי הסיכוי שלי לזכות הוא רק 6%. עד כמה שאני רואה, רק ניית סילבר לוקח את הנקודה הזו בחשבון – מיט רומני צריך לזכות ברוב המדינות המתנדנדות, והסיכוי שהוא יעשה את זה הוא די קטן (אלא אם, כמובן, יקרה משהו שייצור לו מומנטום כללי, אבל המומנטום שלו נעלם זה מכבר, ולכן הנחת האי-תלות נראית לי סבירה).

    • אדם ט. הגיב:

      גיל, אני חושב שכמוני אתה רוצה להאמין במודל של ניית יותר משהגיוני לעשות זאת.

      ככל שאני קורא אותו יותר, ומבין את המודל שלו יותר, אני מוצא שהוא לא יכול להמנע מאינטואיציה סובייקטיבית, בעיקר כאשר הוא מחליט איזה משקל לתת למקורות הנתונים השונים.

      כאשר יטעה לראשונה, אני חושש שנתעורר ונזכר שגם ניית הוא בן אנוש ולא נביא. אני רק מקווה (כמוך בוודאי) שהטעות הראשונה שלו לא תתגלה השבוע….

  2. דודו הגיב:

    על-פי הסקרים המירוץ כבר הוכרע. הם מראים בבירור כעת (יום ששי) שאובמה מוביל בביטחה וייבחר שנית, אך כדי לראות זאת יש לשקלל את הנתונים באופן מושכל.

    בהחלט ייתכן שהסקרים מוטים באופן חריג במירוץ הנוכחי, ורחוקים מלשקף את המציאות. עם זאת, אם לא בוחרים להתעלם מהסקרים לחלוטין, הרי שיש פחות או יותר דרך אחת לזקק מהם תחזית: מודל ממשפחת המודלים של סם וואנג או נייט סילבר. לא זו בלבד שבשלב זה הם הכלי הטוב ביותר שבנמצא לחיזוי המנצח, סילבר נטה בעבר לדייק באופן יחסי בתחזיות ספציפיות לגבי המרוצים במדינות השונות.

    במדינה כמו פלורידה קשה לחזות את התוצאה – המודל מנבא יתרון קל לרומני – אך על-פי הסקרים, אם מפרשים אותם “היטב”, זה כבר לא משנה. בניחוש לא הרפתקני במיוחד, המודל של סילבר דהיום חוזה נכונה את התוצאות לפחות בשבע מעשר המדינות המתנדנדות.

  3. שמחתי על הרשימה שכן היא מבטאת את יחסי שלי לסקרים . הדבר הטוב בבחירות הוא שהן פוטרות אותנו זמנית מעונשם של הסקרים האמתיים והפיקטיביים ומעונשם של פרשנויות הסקרים. הדבר הטוב בסקרים היה שהם היוו מבוא טוב להבנת הפוליטיקה האמריקאית,להבנת הפילוג בין הכפר והעירה לעיר,להבדלים בין מדינות שונות,לריבוד האתני והחברתי,למאבק בין מיתוס המסורת לעדיפויות חדשות ועוד . בכל פעם שהצביעו על הבעייתיות בסקר זה או אחר לימדו את הציבור, שאינו מודע למציאות האמריקאית, פרק חשוב -גם זה משהו

  4. נמרוד הגיב:

    מוזר שהצדדים מנסים לטעון לנצחונם הקרב (ועוד בהפרש גדול) – מי שאומר למצביעים שלו שהוא הולך לנצח בהפרש גדול, כאילו אמר להם שגם אם לא ילכו להצביע, המועמד שלהם ינצח.

    אולי אם נראה פה מקרה שני ב-12 שנה של נצחון מועמד בניגוד למניין הקולות הארצי (כפי שקרה בבחירות 2000, גור נגד בוש), זה יעודד את האמריקאים לשקול לבטל את שיטת האלקטורים שאבד עליה הכלח, בעיקר אחרי ששני הצדדים נכוו ממנה (לנוכח האפשרות הסבירה שאובמה יפסיד במניין הארצי, אבל יזכה ביותר אלקטורים, וינצח).

    אגב, הסרטון הזה מתאר מה קורה במקרה של שוויון בחלוקת האלקטורים (מה שאכן קרה פעם אחת בעבר). מטורלל למדי.

  5. Helik Shemer הגיב:

    יואב שלום,

    חשבתי שחסר מעט קונטקסט רלוונטי למאמר, בעניין דעותיו של רומני בנושא שינוי האקלים בכלל ועליית פני הים בפרט, כפי שהביע אותן בעצמו בנאום קבלת מועמדותו בוועידה הרפובליקאית בסוף אוגוסט ובאחד מהעימותים הרפובליקאים לפני כן. זה היה מספיק חשוב לראש עיריית ניו-יורק שציין אותן כסיבות העיקריות לתמיכתו שלו באובמה על אף חוסר אהדה אישית.

    עמדתו של רומני בעניין עליית פני האוקיאנוסים.

    עמדתו של רומני בנושא הרשות הממשלתית לטיפול באסונות-טבע (FEMA)

  6. בחלוקת המדינות לכחולות (דמוקרטיות), אדומות (רפובליקאיות) ומתנדנדות, המעניין הוא ההסבר הסוציולוגי שבחלוקה למדינות אלו.

    האם ניתן למצוא מכנה משותף בין מאפייניהן של המדינות המתנדנדות וכן, עד כמה אנשים מצביעים כשבט? האומנם בבחירות הקרובות בישראל, אהיה רשאי לכאורה להצביע הצבעה חשאית דמוקרטית ונטולת השפעה חיצונית, אך למעשה אוכל פשוט לבחור אם להצביע כמו אבי דווקא בניגוד לאבי :)? אכן ההתמקדות בסקרים מחמיצה את הדיון הדמוקרטי הערכי המתלווה למערכת הבחירות.

    אני מוצא, נמרוד, בשיטת האלקטורים פלוס רציני. אמנם עלול להיגרם בשל שיטה זו עיוות של תוצאות הבחירות, אך דמוקרטיה יציבה צריכה להתגבר על בחירת מועמד שלא זכה באמת ברוב הקולות.

    הפלוס בשיטת האלקטורים נעוץ לדעתי בהתמקדות במדינות השונות. כל מדינה, על מאפייניה הייחודיים.

    השבוע, בקיבוצי, כפר מנחם, אשר נמצא בשפלת יהודה כאן בישראל, דנו במועמדותה של ראש המועצה האזורית לבחירה נוספת, והנושא מעסיק מאוד את התושבים, דווקא בשל העניינים המקומיים.

    כך גם, בבחירה לנשיאות בארצות הברית. בסופו של דבר, האזרח האמריקאי מתרגם את ההתלבטות בין מועמדים להתלבטות על נושאים הקרובים לליבו.

    God bless you Yoav and your blog
    and the God bless America!

    • יואב קרני הגיב:

      תודה על הברכות, שגיא.

      אינני חושב ששיטת האלקטורים מקילה על מדינות יחידות לעסוק בעניינים הקרובים אל לבן. אמנם הטוענים לנשיאות מתעמקים בענייניהן של 12 או 15 מדינות, מהן קטנות מאוד; אבל הם מתעלמים כמעט לחלוטין מכל השאר. מועמדים לנשיאות לא ניהלו מערכת בחירות רצינית בקליפורניה ובניו יורק מאז 1984; ובטקסס מאז 1964. תשדירי טלויזיה והופעות אישיות של מועמדים פוסחות על הרוב הגדול של המצביעים בארה”ב.

      הסתלקות משיטת האלקטורים תחזיר איזון, אם כי גם תדחק אל שוליים של חוסר חשיבות את המדינות הקטנות. זו בעיה. אבל זו בעייתה של כל שיטה דמוקרטית בארץ ענקית.

  7. גבי הגיב:

    ראשית תודה יואב על הבלוג המצוין.

    בנושא הבחירות, ובלי אזכור ספציפי של ניית סילבר.

    כל חישוב של מפת האלקטורים מראה, שרומני חייב לנצח באוהיו על מנת לזכות ב-270 אלקטורים. בחודש האחרון לא הראה אף סקר אחד יתרון לרומני. זה כבר לא יתכן. וזה בלי להזכיר שאובמה יכול להרשות להפסיד את אוהיו ולהשיג 270 אם ינצח באייווה, קולורדו ונוואדה, שלוש מדינות שבהן הוא גם מוביל ברציפות.

    אני מבין את הרצון של התקשורת האמריקאית לייצר מתח. הייתי מצפה ממך להתמקד בעובדות, ולראות שנצחון של רומני פירושו שכל הסוקרים טועים: תרחיש בחירות 1996 בישראל, רק קיצוני הרבה יותר (בגלל ריבוי הסקרים ושיטת האלקטורים).

    מצחיק לקרוא את העיתונים מ-2008 שגם ניסו לשוות מתח למירוץ. בסופו אובמה ניצח בהפרש של 7%.

    ובענייני סאנדי – אין לי ספק שהיא עזרה לנשיא לבסס עצמו כמנהיג. אני מהמר על ניצחון בוירג’יניה ובפלורידה שיגרום לבחירות להיות מוכרעות כבר ב-8 בערב שעון מזרח. ובאותה מידה אני מהמר שכל ערוצי החדשות לא יכריזו על מנצחים במזרח כל עוד ההצבעה נמשכת במערב על מנת לייצר מתח.

Leave a Reply for אדם ט.