חתולים זכרים בסימטה חשוכה

היתכן שזכויות נשים יחרצו את גורל הנשיאות? סקר חדש מראה, שהפלות מלאכותיות הן הנושא החשוב ביותר בעיני נשים ב-12 “המדינות המתנדנדות“, שבהן יוכרעו הבחירות. (ענייני חוץ ובטחון אינם מעסיקים אפילו אחוז אחד של הנשים.) מופע הטסטוסטרון של ברק ומיט השבוע לא ירשים את הנשים האלה. וזו הסיבה שרומני מנסה לרכך דימוי, ואובמה מנסה להזכיר מאיפה ולאן

מכל המוסכמות במערכת הבחירות בארה“ב, המוסכמה המוסכמת ביותר היא שהבחירות יוכרעו ב-12 מדינות לכל היותר. 38 המדינות האחרות יהיו שקולות כנגד צופים בהתמודדות ספורט.

ה-38 הלא-חשובות נדחקות אל השוליים לא מפני שהן קטנות אוכלוסין (אפשר למצוא ביניהן את קליפורניה ואת טקסס, שתי הגדולות ביותר; גם את ניו יורק, את ניו ג‘רזי, את ג‘ורג‘יה ואת מסצ‘וסטס). הן לא-חשובות מפני שאחד הטוענים לנשיאות מוליך בהן בהפרש כה גדול, עד שיריבו אינו טורח להתמודד. ברק אובמה ומיט רומני מתרוצצים כאחוזי אמוק באוהיו, באייווה, בקולורדו ובנוואדה, וכמובן בפלורידה הגדולה. רגלם דורכת בניו יורק, או בלוס אנג‘לס, רק כדי לאסוף כסף בנשפי התרמה פרטיים.

ממילא, סקרים המראים לנו את התפלגות הקולות הארצית אינם משקפים את התמונה כהווייתה. אמנם מותר להניח שהפרש גדול במאזן הארצי יבטיח נצחון; אבל אי אפשר להקיש זאת מהפרש ארצי קטן. חוץ מסקר אחד, כל הסקרים מראים השבוע הפרש ארצי קטן מאוד. ההפרשים במתנדנדות חשובים יותר. יתכן אפילו שהמנצח בבחירות יפסיד במניין הקולות הארצי –אבל ינצח מתוקף המניין בחבר האלקטורים. אמריקה המוזרה.

סקר טרי של מכון גאלופ (יום ד‘ בבוקר) מתבונן אפוא בסדרי היום של גברים ושל נשים ב-12 המתנדנדות. כדאי מאוד לקרוא. זה שיעור מרתק לאמריקנולוגים מתחילים, או אפילו מתקדמים. רוב המתנדנדות נמצאות באמריקה ה“אמצעית“: מן המערב התיכון מערבה ודרומה. האזורים האלה היו תמיד חשודים במידה של ניתוק מנטלי וטמפרמנטלי משאר העולם.

גברים באים מתעסוקה, נשים באות מהפלות

גאלופ מפרסם את עשרת הנושאים המעניינים ביותר אצל גברי המתנדנדות ונשיהן. רק ששה אחוזים מן הגברים כוללים ענייני חוץ ובטחון; אצל הנשים, הנושא הזה אפילו אינו מגיע לאחוז אחד. זה נתון עוצר נשימה, בייחוד אם קוראים אותו אנשים המתגוררים 8,000 ק“מ מזרחה, וטועים לפעמים להאמין שהם עומדים בראש סדר היום האמריקאי.

מה מעסיק אותם אפוא? נתון אחד גורם סחרחורת קלה. בעוד ש-38% מן הגברים מעמידים את נושא התעסוקה בראש סדר יומם, אצל הנשים הנושא הזה מעסיק רק 19%. פי שניים ויותר, 39%, מעמידות את סוגיית ההפלות המלאכותיות בראש סדר יומן.

צריך למהר ולסייג שגאלופ אינו מציין את מקור העניין של נשים בהפלות: האם זה מפני שהן עומדות על זכותן, או מפני שהן מתנגדות? אבל הדעת נותנת שהרוב הגדול של הנשים בסקר חרדות שזכותן להפלות תיפגע.

זו התפתחות שאפשר לטעום בה טעם של אירוניה. בבחירות של 2004, בעיצומה של מלחמת עיראק, ואגב משבר כלכלי, מצביעים במדינות המתנדנדות של המערב התיכון, בעיקר גברים, העדיפו את ג‘ורג‘ דאבליו בוש על פני ג‘ון קרי בדיוק בגלל הפלות מלאכותיות, חוץ מזה שהם התנגדו.

פגשתי אז פועל פלדה מובטל בעיירה באוהיו, שניסה לגייס קולות לטובת המועמד הדמוקרטי לנשיאות, על יסוד אינטרסים ישירים: הבטחה להגן על מפעלים אמריקאיים מפני תחרות לא הוגנת, הבטחה להעניק ביטוח בריאות מקיף וכד‘. הפועל ההוא חרק שיניים. אפילו את גיסו לא הצליח לשכנע. לגיס היו חמישה ילדים, ללא ביטוח בריאות. אבל הפלות היו חשובות בעיניו יותר.

”נאחזים בכתבי קודש וברובים“

בוש ניצח אז באוהיו, בהפרש קטן, הרבה מפני שהבטיח למנות חברים שמרנים לבית המשפט העליון, כדי שיבטלו יום אחד את הפסיקה ההיסטורית מ-1973 בזכות הפלות; וגם מפני שהבטיח להתנגד לנישואים חד-מיניים. התופעה הזו תוארה כעליונותם של ”נושאים חברתיים ותרבותיים“ על פוליטיקה וכלכלה.

הדמוקרטים היו כה נואשים לאחר הבחירות של 2004, עד שבאינטרנט התחילו להופיע מפות של אמריקה, אשר כרכו את המדינות הרפובליקאיות תחת השם המשותף Jesusland, או ”ארץ ישו“. ארבע שנים אחר כך, חוסר האונים והתסכול כמעט הורידו את מסע הבחירות של ברק אובמה מן הפסים. לעתונות דלף נאום שלו, בנשף התרמה פרטי, שבו דיבר על התושבים ”מלאי המרירות“ של הערים הקטנות במערב התיכון, ”הנאחזים בכתבי הקודש וברובים“.

מייד לאחר הבחירות של 2004 נפוצה עלי-רשת מפה, שבה נצבעו אדום 31 המדינות שהצביעו בעד ג’ורג’ דאבליו בוש, וניתן להן השם הקיבוצי ‘ארץ ישו’. 19 הנותרות, שהצביעו בעד ג’ון קרי, סופחו במפה לקנדה, ויצרו את “ארצות הברית של קנדה”. הרבה דמוקרטים חששו שהם יתקשו לחזור לשלטון בגלל הרגלי ההצבעה של ‘ארץ ישו’. (גזיר מן העיתון ‘וושינגטון טיימס’, נובמבר 2004)

מונטאז’ ממערכת הבחירות של 2008: “אובמה בארץ ישו”. הוא לבוש כאן בגלימה של כוהן דת, אוחז רובה ועותק של כתבי הקודש. זה רמז ברור להערת הלעג הלא-דיסקרטית שלו בגנות תושבי הערים הקטנות של המערב התיכון, השומרים אמונים לרוביהם ולתנ”כיהם. המקור: Christian Striver

האפשרות שהפלות יהפכו לקרש הצלה של הדמוקרטים היא היפוך דרמטי, כמעט תיאטרלי. חריקת השיניים היא עכשיו נחלת הרפובליקאים. הם בחרו במיט רומני במידה רבה מפני שקיוו להסב את תשומת הלב לענייני תעסוקה וכלכלה. הם חששו שקנאות דתית תרחיק מהם מצביעים מהססים ומתונים.

במקדימות הרפובליקאיות לא היתה לרומני בררה אלא להישבע אמונים לימין הדתי, אף כי בצעירותו היה ליברלי הרבה יותר. כאשר התמודד על מושב הסנאט של מדינת מסצ‘וסטס ב-1994, מול טד קנדי (ונכשל), וכאשר התמודד על כהונת המושל ב-2002 (והצליח), רומני יצא מגדרו להטעים את תמיכתו המלאה ב“זכות הנשים לבחור“. אבל כאשר התחיל להכשיר את הקרקע ליומרותיו הנשיאותיות, הוא הודיע למרבה הנוחיות שהתחוורה לו טעותו, והוא הפך למתנגד.

רומני ינער את הלוח

יריביו השמרנים ניסו לתאר את ההתמרה (=טרנספורמציה) כביטוי נוסף של אופורטוניזם. לשון אחר, הוא יגיד הכול כדי לנצח, גם את ההיפך ממה שאמר מלכתחילה. הציניות שעורר רומני הגיעה אל שיאה באביב, כאשר ראש מטה הבחירות שלו השווה את האסטרטגיה של רומני עם משחק הילדים Etch A Sketch, הלוא הוא לוח הציור, שניעור קל מספיק למחוק את כל תוכנו. כלומר, בסוף המקדימות, לאחר שיבטיח את נצחונו, רומני ינער את הלוח — ויתחיל את מסעו המתוכנן אל המרכז הפוליטי.

זה בדיוק נמרץ מה שהוא מנסה לעשות, לפעמים בלהיטות מופרזת. יומיים לאחר הוויכוח הראשון עם אובמה, הוא מעד במהלך ראיון עם עתון חשוב במדינה מתנדנדת, אייווה. הוא אמר, ”אינני מכיר שום חקיקה בתכנית הפעולה שלי הנוגעת להפלות“. שעות אחדות אחר כך נאלץ מטה הבחירות שלו להרגיע את הימין הדתי: רומני מוסיף להתנגד  להפלות וולונטריות.

ערב הוויכוח השני עם הנשיא, השבוע, תשדיר טלויזיה של רומני על הפלות ועל אמצעי-מניעה התחיל להיראות במדינות המתנדנדות (ראו למטה). אשה צעירה, שהצביעה בעד אובמה בפעם הקודמת, מתארת בו כיצד בדקה ומצאה שרומני בעצם מסכים להפלות כדי להציל את חיי האם, או במקרה של אונס או גילוי עריות. להלן הוסיפה את ה“אבל“, שרומני מנסה להעמיד במרכז הדיון הזה: ”אבל אני מודאגת יותר מנטל החובות שאנחנו מטילים על ילדינו“.

מטה אובמה מיהר להגיב, באותו היום (ראו מתחת לתשדיר רומני).

httpvh://www.youtube.com/watch?v=jXQL9WLKXMo

httpvh://www.youtube.com/watch?v=fhppCd4cWUk

”כורכן מלא נשים“

בוויכוח השני, שהנחיל נצחון לא-מוחץ לנשיא (על פי הסקרים ועל פי רוב הפרשנויות), אובמה ורומני נשאלו על שוויון לנשים במקומות העבודה. שניהם הרחיבו את בית הקיבול של תשובותיהם, כדי לדבר על כלל יחסם אל נשים.

הנשיא דיבר על הפלות. המושל לשעבר תיאר את מאמציו להושיב נשים בקבינט שלו, כאשר נבחר למושל מסצ‘וסטס. על שולחנו היה ”כורכן מלא נשים“, הוא אמר. עניין הכורכן הפך בינתיים לבדיחת אינטרנט. עמוד פייסבוק, אשר נפתח למחרת הוויכוח קיבל עד זמן כתיבת הרשימה הזו כמעט 350,000 הבעות חיבה ולגלוג.

רומני של הבחירות הכלליות מתאמץ מאוד לרכך את רומני של הבחירות המקדימות. נצחונו החד-משמעי בוויכוח הראשון, לפני שבועיים, עזר לו. הוא נשמע רציונלי, ענייני, מתון. הוויכוח השני אמנם לא מחה את השגי הראשון, אבל גם לא ייצב אותם. נראה שהוויכוח עזר לאובמה לרכך במקצת את השפעת הוויכוח הראשון. אמנם סקר המעקב היומי של גאלופ מוסיף להעניק יתרון של ממש לרומני (ששה אחוזים, נכון ליום ששי בצהריים), אבל הסקרים האחרים מראים שוויון, או יתרון קטנטן לאובמה. כל כך, שאינדקס הסקרים של realclearpolitics.com העמיד ביום ששי את הנשיא בעמדה של יתרון, עשירית האחוז, שאמנם אין לו כל משמעות סטטיסטית — אבל היא עמדת היתרון הראשונה של אובמה זה שבועיים.

זה שנים שדמוקרטים אינם מנצחים בבחירות לנשיאות אלא אם כן הם נהנים מיתרון של עשרה אחוזים ויותר בין הנשים. גברים, בייחוד לבנים, נוטים להצביע לטובת רפובליקאים, בהפרשים ניכרים. האם ”הכורכן מלא הנשים“ יקטין את גרעונו של רומני בין נשים? האם עניין ההפלות יגדיל אותו?

אכן, קצת קשה להאמין: זכויות נשים עשויות לחרוץ את גורל הנשיאות האמריקאית. אולי זה בעצם לא כל כך רע,  בייחוד לאחר הופעת הטלויזיה האחרונה של ברק ושל מיט.

”יותר מדיי טסטוסטרון“, כתבה פרשנית אחת. ”זה נראה כמו התכתשות של שני חתולים זכרים בסימטה חשוכה“, כתבה אחרת. מייאו.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

9 Responses to “חתולים זכרים בסימטה חשוכה”

  1. גיל הגיב:

    הבעיה עם רומני היא לא רק שיש לו ביטויים מגושמים כמו עם “הקלסרים של הנשים”, אלא שהוא נכנס למאבקים שאין לו סיכוי לנצח בהם. כל ההתעקשות שלו על מה אובמה אמר או לא אמר בעניין רצח השגריר בלוב מעוררת רושם של קטנוניות וההפך מממלכתיות, שאובמה הקרין. גם ההתעקשות לומר שהוא היה גורם לתעשיית הרכב לפשוט רגל די טיפשית.

    והבחירות כנראה יוכרעו שוב באוהיו. אם רומני לא לוקח את אוהיו, אין לו כמעט סיכוי לנצח כי הוא יצטרך לגרוף את כל שאר המתנדנדות והסיכוי אפסי. אובמה יכול להפסיד שם– ועדיין לנצח בבחירות. כרגע המודל של ניית סילבר ב’ניו יורק טיימס’ מעניק לאובמה 70% סיכוי לנצח שם. אני מניח שהעימות השלישי לא ישנה הרבה את מפת הסיכויים והסקרים, ואסור לשכוח שיותר ויותר אנשים כבר הצביעו או מצביעים בימים אלו, כך שאי אפשר עוד להשפיע עליהם.

    רומני מזגזג קשות בעניין הפלייתן של נשים במקומות העבודה. הוא אינו מסוגל אפילו לתמוך ב”חוק לילי” (על שוויון שכר לנשים תמורת עבודה שווה), שאובמה חתם ביום הראשון של נשיאותו. כל מה שהוא אומר הוא שהוא לא ינסה לבטל אותו. אובמה מינה שתי נשים לבית המשפט העליון, ויש לו לא מעט נשים בעמדות כוח ,כך שלי באמת קשה להבין מדוע אשה, שאינה דתיה, תרצה להצביע לו.

    אגב, בעניין סקר גאלופ, צריך לקחת אותו מאוד בזהירות. היסטורית הסקר הזה לא אמין בחיזוי תוצאות בחירות בייחוד כשהוא עומד בסתירה לסקרים אחרים.

  2. עמית הגיב:

    תודה יואב.

    אם תימשך הנטיה שמועמד רפובליקאי לא יוכל לנצח בלי תמיכתה של מדינת אוהיו, ובהמשך להנחה שכדי לנצח יהיה על רומני לזכות כמעט בכל המדינות המתנדנדות, מעניין לבחון אם באותן מדינות העליונות של רומני בענייני כלכלה, על פי הסקרים, תאזן את על יתרונו הנוכחי של אובמה בקרב הנשים.

    קראתי לאחרונה רשימה של קארל רוב, האסטרטג הפוליטי לשעבר של ג’ורג’ דאבליו בוש, הטוען כי ידו של רומני תהיה על העליונה בזכות הדימוי שלו אצל המצביעים כקברניט מוצלח יותר בתחום הכלכלי, פער שהתחזק משמעותית לדידו של רוב לאחר העימות הראשון .

    בנוסף ,אשמח לשמוע את דעתך כעיתונאי על התערבותה של מנחת ויכוח הטלויזיה השני, שתיקנה את רומני ואישרה כי הנשיא תיאר את רצח שגריר ארה”ב בלוב כפעולת טרור כבר למחרת.

    האם יש כללים ברורים, המתייחסים למרחב התמרון הניתן למנחה העימות? האם היתה כאן חריגה מהכללים או מהנורמות המקובלות בעימותים נשיאותיים לדעתך?

  3. ארן הגיב:

    לא עדיף קלסר על כורכן?

    • יואב קרני הגיב:

      אני מודה שאינני יודע. האומנם קלסר הוא binder? התמונה לצד “קלסר” בוויקיפידיה העברית אינה של binder.

      כך או כך, “כורכן” הוא המונח שהציעה האקדמיה ללשון העברית. אני פונה אל מילוני המונחים של האקדמיה לעתים קרובות. הם אוצר בלום, ואפשר למצוא אותם על הרשת. איש אינו מוכרח להשתמש בהם, ואני זוכר עוד משחר נעוריי את הרשימות הליצניות שהמונחים האלה היו מעוררים בכלי התקשורת. גם עכשיו אנשים, הזקוקים באופן דחוף לעורכים ולמשכתבים, חושבים שמונחים עבריים מצחיקים מאוד. כורכן הוא אחד מהם. אבל זו היתה קבלת הפנים הרגילה שניתנה למונחים עבריים עוד משנות ה-80 של המאה ה-19.

      אני יכול להגיד לך, ארן, שאני מתמודד כאן עם טקסטים המשובצים אמריקניזמים לעייפה. תהיה איכותם אשר תהיה, הם משקפים בעיניי עצלות לשונית ותרבותית. מה טוב היה אילו כל אחד מאיתנו היה משתמש לעתים קצת יותר קרובות במילון, או בלקסיקון, או ברשימות המונחים של האקדמיה, כדי להאט קצת את הקצב. יש יתרונות להתלבטות אסתטית.

      • גיל הגיב:

        האמת היא שלפי האתר של האקדמיה העברית, המלה הנכונה היא קשרן. אם כי אני חייב להודות שכורכן הרבה יותר חינני וגם תואם יותר לרוח הדברים.

        • יואב קרני הגיב:

          לא, זאת אינה האמת. עיין-נא במלוא הרשימה של תרגומים ל binder, ותראה שמילון מונחי ארכיונאות (1960) מציע לעניין binder

          כּוֹרְכָן [תיק שהתעודות מהודקות בו בסוגרִים של מתכת דקה.]

  4. Morin הגיב:

    ההערה של אובמה דאז לא היתה הערת לעג. הוא ניסה לעורר בפעיליו הזדהות והבנה למצבם הדחוק של אותם מצביעים בעולם משתנה, והרצון שלהם בוודאות, במשהו שיספק להם תחושת בטחון. אחרת, לא ניתן לנסות ולזכות בקולותיהם.

    ולגבי ה- Binders full of women: חבל שהסיפור יסודו בשקר, ולא רומני חיפש את הנשים – אלא ארגוני נשים פנו אליו והגישו לו קו”חים של נשים ראויות ומתאימות. בתקופתו הפעילה בחברת “ביין קפיטל” לא היו נשים בהנהלה הבכירה, ולא נראה שנקט שם יוזמה כשלהי בנושא.

  5. סיון פ הגיב:

    יואב, שאלה לגבי הסקרים. מדוע אתה מעדיף לציין את realclearpolitics.com ולא את http://fivethirtyeight.blogs.nytimes.com/? מהתבוננות של הדיוט, נראה כי האחרון אינפורמטיבי יותר, ומתבסס על מודל. הוא גם הרבה פחות דרמטי: לאחר העימות הראשון רומני על בו מ-15% אחוזי זכייה ל-37% (כרגע הוא ירד בחזרה ל-30%). כלומר, בשום שלב לא היה לו סיכוי גדול יותר לזכות מאשר לאובמה. לא הופתעתי מהנטייה של התקשורת לייצר מראית עין של מאבק צמוד והובלה של רומני (זה טוב לנתוני הצפייה), אבל האם המצב אכן כה צמוד?

    • יואב קרני הגיב:

      לא חדלתי לצטט כאן את הטור שחל סטטיסטיקת הבחירות באתר ה’ניו יורק טיימס’, גם נתתי קישורים. זה טור מעניין ומועיל. אבל אם תעיין במה שבעל הטור הזה, ניית סילבר, חזר וכתב על שיטות החיזוי שלו תראה שהטור הוא אמנות יותר ממדע. סילבר כורך במודל הרבה אינטואיציות — חריפות, מלומדות, אבל אינטואיציות. אינדקס הסקרים של realclearpolitics אינו עוסק באינטואיציות, אלא רק בשיקלול. יש לו רקורד מרשים, רב-שנים. הוא מצוטט בהערכה בכל התקשורת ובקהילה המקצועית. אם תחזור ותבדוק, תראה שהוא מעולם לא הראה תנודות דרמטיות. אבל הוא בהחלט עקב בזמן האחרון אחרי מגמת הירידה הבלתי פוסקת של הנשיא בשלושת השבועות האחרונים.

      האם המירוץ “באמת” צמוד? מי יודע. ההבדלים בין הסקרים השונים עוצרים נשימה. המעקב היומי של גאלופ מעניק יתרון של ששה אחוזים לרומני, והסקר של ג’ון זוגבי ב’וושינגטון טיימס’ מעניק יתרון של שלושה אחוזים לנשיא. אבל כמעט כל הסקרים האחרים — גם במישור הארצי, גם ובמיוחד במדינות המתנדנדות — מראים הפרשים קטנים מטעות הדגימה. אכן נראה שהמירוץ צמוד. אני חושב שאובמה בצרות צרורות על אף הבעות האופטימיות הכמעט זחוחות של יועציו.

      אגב, הנה פירוט סקרי דעת הקהל של שלישי, 23 באוקטובר, כפי שהם מופיעים בטור הנ”ל של ה’ניו יורק טיימס’.

Leave a Reply for עמית