המקדימות הסתיימו, הגמר מתחיל

מיט רומני חגג השבוע את נצחונו הכמעט-ודאי במקדימות הרפובליקאיות לנשיאות בהכרזה יוצאת דופן: הנשיא אובמה אינו שפוי. אובמה, שהסקרים היטיבו אתו השבוע, האשים את רומני בתמיכה ב“דרוויניזם חברתי“. נשארו שבעה חודשים לבחירות, ואלה רק צלילי הפתיחה

הקולות שבקעו השבוע מלב הפוליטיקה האמריקאית היו צורמים ומבשרי רעות. הן רמזו מה עומד להתרחש בשבעת החודשים הבאים, בואך ששה בנובמבר. בדרך אל הבית הלבן, הנשיא ויריבו הרפובליקאי עומדים להשתמש בכל סימן קריאה אפשרי, גם בעלבונות אישיים. כל אחד מהם יעשה כן בשם העתיד, בשם הצדק, בשם האינטרס הלאומי, בשם השכל הישר.

כאשר תשכך הקקופוניה, המנצח יצטרך למשול על מערכת פוליטית מקוטבת ונוטפת שנאה. הוא יגיד בבוקר-שאחרי, כי מערכת הבחירות הסתיימה, ועכשיו באה השעה ללכד את השורות. קצת קשה להאמין שהשורות יתלכדו כבמטה קסם.

איזה ערך יהיה להכרזה כזאת, אם המפסיד יהיה מיט רומני? הוא הכריז השבוע, שהנשיא אובמה ”מוכה בשגעון גדלות (מגאלומאניאק), ומוקף בעדת חסידים שוטים“. האם שגעון הגדלות של הנשיא יפחת אם ינצח? האם החסידים יהיו שוטים פחות?

ואיזה ערך יהיה להכרזה כזאת, אם המפסיד יהיה ברק אובמה? הוא הכריז השבוע, שהצעת התקציב הרפובליקאית היא ”חזון רדיקלי של דרוויניזם חברתי“, ומיועדת להעשיר את העשירים ולהוריד את כל השאר מנכסיהם, ”אנטי-תיזה לכל תולדותינו כארץ של הזדמנויות ושל התקדמות“. האמת היא שהצעת התקציב הזו היא המסמך הרציני היחיד בענייני התקציב, שהונח בשנים האחרונות על שולחנה של וושינגטון.

לזכותו של אובמה צריך להוסיף, שהוא תקף את הפוליטיקה של המסמך, לא את אופיו של המחבר, ציר הקונגרס הצעיר (42) פול רייאן. רייאן, לעומת זאת, הגיב בהתקפה אישית על אובמה. אולי זה מה שאופוזיציה צריכה לעשות. היא מוכרחה לקלף את הילת הנשיא מראשו של היריב. אבל לא בטוח שטקטיקה כזאת תשרת את הרפובליקאים בהמשך הדרך.

האומנם זה יהיה הצוות המוביל של הרפובליקאים? מיט רומני, ברקע, נראה כאן לצד ציר הקונגרס פול ריאן, אבי הצעת התקציב הרפובליקאית, שהנשיא אובמה תיאר השבוע כ"דרוויניזם חברתי" לטובת העשירים. ריאן, תהיה דעתכם על הפוליטיקה שלו אשר תהיה, הוא בוודאי אחד האנשים הרציניים ביותר בוושינגטון. לא ברור כלל אם הוא יהיה נכס אלקטורלי למפלגתו. הצילום הזה פורסם השבוע על עמוד השער של 'אקספרס', רפליקה טבלואידית של ה'וושינגטון פוסט'

התעוררות מאוחרת – או נוקאאוט?

השבוע שררה הסכמה כמעט כללית, שהבחירות המקדימות של הרפובליקאים הסתיימו, למעשה אם גם לא להלכה. המושל לשעבר מיט רומני גרף עוד שלוש מדינות. נצחונו גדול עוד יותר, אם אנחנו מחשבים את מספר הצירים שבהם זכה לוועידת המינוי של המפלגה, בסוף אוגוסט. יריבו העיקרי ריק סנטורום יצטרך לזכות ב-80% ויותר מכל הצירים שעדיין לא נבחרו, כדי לנצח. זה פשוט לא יתכן.

אין זאת אומרת שהדרך מכאן ואילך תהיה סוגה בשושנים בשביל רומני. נסיון העבר, בשתי המפלגות, מראה נטיה של מצביעים לפנות נגד הפייבוריט באפריל-מאי של שנת הבחירות. מדינת פנסילווניה היא זירה מסורתית של התעוררות מאוחרת. היא תצביע כמעט בעוד שלושה שבועות.

לפני ארבע שנים היא החייתה את מסע הבחירות המקרטע של הילרי קלינטון נגד אובמה; לפני 32 שנה היא הקימה לתחיה את מסע הבחירות של ג‘ורג‘ בוש האב נגד רונלד רייגן (רפובליקאים), ואת זה של טד קנדי נגד ג‘ימי קרטר (דמוקרטים).

אבל כפי שמראות שלוש הדוגמאות האלה, ההתעוררות המאוחרת לא שינתה בסופו של דבר את התוצאות.

פנסילווניה היא מדינת הבית של סנטורום, אם הוא יפסיד בה יקיץ הקץ על התיימרותו שהוא מסוגל להרחיב את מעגל התמיכה בו מעבר למצביעים דתיים. זו הסיבה שרומני ינסה את כוחו בנוקאאוט בפנסילווניה. הסקרים אמנם מעמידים את סנטורום בעמדת יתרון, אבל הם חזו לו יתרונות גם בעבר — עד שמכבש רומני נכנס לפעולה, בתשדירי טלויזיה ובהתארגנות בשטח.

ריק סנטורום התחיל את הטיפוס המפתיע שלו למס' 2 במירוץ הרפולביקאי במדינת אייווה, בתחילת ינואר. העיתון הגדול ביותר באייווה, Des Moines Register, שאל השבוע בעמודו הראשון אם לא הגיעה השעה שסנטורום "יסתלק מאור הזרקורים"

הסיוט חוזר: פער המיגדרים

הנשיא אובמה נהג השבוע כמו כבר הוכרע המאבק הפנימי אצל הרפובליקאים. בפעם הראשונה הוא נקב בשמו של רומני. פרשנים פוליטיים הסכימו, שמערכת הבחירות התחילה במלוא הקצב.

פער המיגדרים הדרמטי בסקר של יו-אס טודיי: יתרון של תשעה אחוזים לאובמה בין נשים, יתרון של אחוז אחד לרומני בין גברים, ב-12 המדינות המתנדנדות. גזיר העתון הזה הוא מ-12 באפריל 2012

הסקרים והחדשות הכלכליות האירו פנים לנשיא בימים האחרונים. נעם לו במיוחד סקר דעת קהל של העתון יו-אס טודיי, בתחילת השבוע. הוא הראה, כי התהפכו היוצרות ב-12 מדינות (מתוך 50), שאנשי מקצוע מתארים כ“מדינות המערכה“, אלה המסוגלות להחליף ידיים. כל האחרות נמצאות פחות יותר בחיקה של אחת המפלגות.

בעוד שסקרים קודמים שיקפו חולשה מסוכנת של הנשיא במדינות המערכה, הסקר החדש זוקף יתרון של תשעה אחוזים לזכותו. הסיבה לתפנית הזו היא שינוי בהעדפותיהן של נשים בנות 50 ומטה. לפני ששה שבועות, הקבוצה הזו נחצתה שווה בשווה. עכשיו רק 30% מן הנשים האלה תומכות במיט רומני.

זה המכונה ”פער המיגדרים“ (gender gap) הוא סיוט רב שנים של המפלגה הרפובליקאית. כל אימת שנפער פער כזה אצל הנשים, הרפובליקאים מפסידים. לחלופין, הם צריכים להגדיל את יתרונם הנתון בין גברים בני 50 ומעלה. רומני נהנה מיתרון מסיבי, 56 לעומת 38, אבל אין זה מספיק.

(צריך להוסיף שסקר המעקב היומי של ארגון ראסמוסן, עם מידגם הרבה יותר קטן ושנוי במחלוקת, מצביע על שוויון סטטיסטי בין אובמה לרומני בזירה הארצית. אבל בארה“ב בחירות אינן מוכרעות מכוח המספר הכולל של קולות, אלא מכוח התחלקותם במדינות אינדיבידואליות.)

התאוששות לא-מזהירה

החדשות הכלכליות מניחות את הדעת. כמעט כל האינדיקטורים מאשרים מגמת התאוששות נמשכת (”המזינה את עצמה“, בעגת הכלכלנים). מקומות עבודה חדשים נוספים בקצב חודשי של 200,000 ויותר, הייצור והצריכה עולים, ו“מדד-הסנטימנטים“ של הצרכן משקף מידה של אופטימיות.

אבל זו אינה התאוששות מזהירה. היא מוסיפה להיות אטית בהרבה מהתאוששויות קודמות. חייה תלויים לה מנגד, אם מפני שאירופה מזמנת הפתעות, ואם מפני שסין נחלשת. הכלכלה היתה יוצאת נשכרת עכשיו מהזרמה מסיבית, אבל במצב הרוח הקיים אין אפילו טעם להעלות הצעה כזאת. לא כאשר הצעת התקציב הרפובליקאית חוזה קיצוצים של 5.3 טריליון דולר מהוצאות הממשלה בעשר השנים הבאות.

(לאחר כתיבת הרשימה הזו נפלט נתון מאכזב מאוד מלשכת הסטטיסטיקה הממשלתית: בחודש שעבר נוספו רק 120,000 מקומות עבודה. זה סילון של צוננין בשביל המשק — ובשביל הנשיא.

הבורסה היתה סגורה ביום ששי, הלוא הוא ‘יום ששי הטוב’ של הנוצרים. נראה מה תהיה תגובתה בשבוע הבא.

הערכות ראשונות העמידו בספק את עצם רצינותה של מגמת ההתאוששות בשוק העבודה. בעיני המעריכים, נתוני יום ששי מראים שזו היתה התאוששות “עונתית”, אבל עכשיו הקיטור יוצא ממנה. צריך להגיד שהתקשורת לעולם אינה מתקשה למצוא מומחים, המתנדבים להגיד דבר והיפוכו. נראה.)

הנשיא אמנם נמצא בעמדת זינוק טובה ממה שהיה בקיץ שעבר, כאשר חדשות רעות באו מכל עבר. אבל הוא רחוק מאוד מלהיות בטוח בנצחונו, בין השאר גם בגלל מעידותיו החוזרות, כל אימת שהוא מדבר בפומבי ללא טקסט או טלפרומפטר.

השבוע נכשל הנשיא במקום לא צפוי: בעניינים של משפט חוקתי. לא צפוי — מפני שזה מה שהוא למד בהרוורד, וזה מה שהוא לימד בשיקגו. הנשיא חלק על זכותו של בית המשפט העליון לבטל חקיקה, אם רוב חבריו סבורים שהיא אינה מתיישבת עם החוקה. הוא דיבר על רפורמות הבריאות שלות הנידונות עכשיו בבית המשפט. הן פיסגת השגיו כנשיא, ונשקפת להן סכנה מצד הרוב השמרני בבית המשפט.

אפילו המשפטן המהולל לורנס טראייב, הפרופסור שלו לשעבר מהרוורד, מליץ יושר של הנשיא כמעט בכל עניין, הכריז השבוע שהנשיא טעה.

משונה המידה שבה האיש הזה, שחלקת לשונו ויפי הרטוריקה שלו הקפיצו אותו אל הפיסגה, חוזר ועולה על מוקשים. זו מן הנחמות השמורות למיט רומני בחודשים הבאים, חוץ מזה שגם רומני הוא מועד לשוני סידרתי. מי יודע, אפשר שהבחירות האלה יוכרעו בנקודות: מי ימעד יותר בין אפריל לנובמבר. זו אמנם אינה נוסחה ראויה לבחירת נשיא, אבל היא מספקת תזכורת מועילה שחיים ומוות ביד הלשון. היא גם פוטרת את העוקבים מן הצורך להיות רציניים.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

14 Responses to “המקדימות הסתיימו, הגמר מתחיל”

  1. יוסי דר הגיב:

    תודה,
    מעבר לשאלת ההתאוששות של הכלכלה והשתקפותה בבורסה, נשאלת השאלה מה מידת השפעתו של הנשיא על הבורסה ואם הוא יכול באמצעים שונים – שאינם פרי התאוששות אמיתית – “לכופף” את הגרפים במידה כזו או אחרת.
    הרי ברור, שנשיא שרוצה להיבחר בשנית צריך בורסה “שורית” בשנת הבחירות.

    נראה לי שלנשיא יש דרכים להשאיר את הבורסה למעלה, לפחות לפרק זמן מוגבל, כשהוא רוצה.

  2. ori hippo הגיב:

    יתכן שרומני לא יגיע ל 1,144 — מספר הצירים הדרוש למינויו בוועידת המפלגה — והתוצאה תהיה שוועידת המפלגה תהפוך לשוק.

    הוא מוביל משמעותית מאחר שהיו מספר מדינות גדולות שבהן “הזוכה לוקח הכול”, המצב שונה עד סוף מאי. חמישה ביוני בבחירות בקליפורניה, עם 172 צירים לוועידת המינוי, עשוי להיות היום שיכתיר את רומני.

  3. שמעון ח. הגיב:

    הצעת התקציב הרפבליקאית היא המסמך הרציני ביותר? וזאת האמת? איפה הנימוקים?

    מדובר בביטול הטבות מס בלי לציין אילו (רובם נתמכות בידי קבוצות אינטרסים המקורבות לרפובליקאים ולעולם לא יבוטלו)ת הפחתות מס לאחוז העליון, תיאוריה שכשלה בעבר (הטפטוף או החלחול למעמדות הנמוכים) והפחתות בביטוח המדיקייר לקשישים.

    זה המסמך הרציני? הקיצונים שהשתלטו על המפלגה הזו מסוגלים בכלל להציע תכנית רצינית?

    אני בספק אם קראת את 98 העמודים של התכנית. המפלגה שהורישה תוהו-ובוהו כלכלי לממשל הנוכחי עדיין לא מוכנה לשום העלאת מס. זהו מיסמך אידיאולוגי וזה הדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליו.

    • יואב קרני הגיב:

      זה מסמך רציני תהיה דעתך, או דעתי, על תוכנו אשר תהיה.

      הוא רציני במובן הזה שהוא משרטט מפת דרכים לאיזון התקציב עד שנת 2050. כדבריך, הוא כולל הטבות מופלגות לעשירים ופגיעה אנושה ביכולת הממשלה לשרת את מעוטי היכולת. בתור שכזה אני חושב שהוא צריך לעורר התנגדות.

      אבל הוא רציני מכל המסמכים האחרים, או אולי רציני בהיעדר מסמכים אחרים. המפלגה הדמוקרטית משתמטת מדיון רציני. העלאת מסים לעשירים, היא כשלעצמה, אינה תשובה.

      אגב, אולי תרצה להציץ ברשימה של כותב מאוזן מאוד, בשום פנים לא שמרן רדיקלי, ג’יימס סטיוארט, בפיננסים של ה’ניו יורק טיימס’. כותרתה, “עם כל הזעם סביב תכנית ריאן, זו נקודת התחלה“.

      • חיים ט. הגיב:

        פול ריאן מציע קיצוצים חריפים בזכאויות (למשל ביטוח בריאות למבוגרים, תמיכה במערכת החינוך, ביטוח בריאות למשפחות במצוקה) לרוב האוכלוסיה על מנת לממן קיצוצי מס לעשירים. האיזון בתקציב מושג כביכול על ידי ביטול הטבות מיוחדותת שאותן הוא מסרב למנות. לעומת זאת, כשנשאל ספציפית על ביטול ההטבה, המאפשרת למיט רומנית ואחרים כמותו, לשלם שיעורי מס מינימליים, הוא השיב שבשום אופן לא ימליץ לבטל אותה.

        תחת תכנית ריאן, ארה”ב תהפוך למדינה מקוטבת עוד יותר ותגשים את החזון הרפובליקאי החדש מבית מדרשם של האחים קוץ’: חזון של קיטוב מעמדי מקסימלי, שבו המעמדות העובדים עושים כמיטב יכולתם על מנת להעשיר את העשירים — ומתים כאשר תש כוחםת בהיעדר היכולת לממן טיפול רפואי ראוי לשמו.

        זה חזון שבו השכלה מוענקת רק לבני עשירים ומיוחסים אחרים (אפשר לבדוק כיצד אחד כזה, שיכור, מסומם ואידיוט באופן כללי סיים את ייל והרווארד והפך לנשיא – נדמה לי שזה נקרא Legacy Program) משום ששכר הלימוד באוניברסיטאות ובבתי ספר אחרים מתייקר והולך, וממצב את עצמו מחוץ להשגתם של של רוב שכבות האוכלוסיה.

        פול קרוגמן, כפי שציין שמעון, קטל את תוכנית ריאן מספר פעמים. כמוהו עשו כותבים רבים נוספיםת וכולם התיחסו לחוסר ההצבעה על מקורות למימון האיזון התקציבי.

  4. שמעון ח. הגיב:

    תודה על ההפניה. בהחלט אקרא אותה. אבל למיטב זכרוני (ניתן לבדוק זאת כמובן) תכנית אובמה להפחתת הגרעון כללה הרבה יותר מהעלאת מס לעשירים — ועל אותו משקל ניתן לומר גם להיפך, שלא ניתן לבסס תכנית על הפחתות מס לעשירים. בסרט הזה כבר היינו.

    אם באמת רוצים להפחית את הגרעון אין מנוס מהעלאת מס — אבל הרפובליקאים נלחמים נגדה בחורי אף.

    אני מבין שאינך מסכים עם כותב אחר בטיימס, פול קרוגמן, בעניין הזה.

  5. שמעון ח. הגיב:

    מעניין שכחובב אנלוגיות היסטוריות במאמר המוקדש למי שיהיה כנראה המועמד הרפובליקאי נמנעת מלהתייחס לעובדה שהמפלגה ונציגיה בבית המשפט העליון נלחמים ברפורמת הבריאות ששומה לה הנהיג מועמדם במדינתו שלו …

  6. עמית הגיב:

    מועדים לשמחה,

    אם נשאל מה המינוי רב ההשפעה ביותר באחריותו של הנשיא?

    אני מאמין שהתשובה, מינוי לבית המשפט העליון, תעמוד בראש הרשימה.

    אם אינני טועה , מדובר במינוי ללא פקיעת תוקף, לכל החיים.

    יואב, האם צפוי להתפנות מושב בבית המשפט העליון במהלך השנים הקרובות ?

    • יואב קרני הגיב:

      אכן, מינויים לבית המשפט העליון עומדים בראש הרשימה, או סמוכים אליה.

      הנשיא ממנה גם את חברי מועצת הפדרל ריזרב, הלוא הוא הבנק המרכזי המורכב מאוד של ארה”ב. כל אחד מהם מתמנה ל-12 שנה. נגידים יכולים איפוא לכהן שלוש תקופות כהונה נשיאותיות. בגלל צירוף מקרים, הנגיד הקודם כיהן 17 שנה. זהותו של הנגיד חשובה לא פחות, אולי יותר, מזהותו של שופט עליון.

      ואמנם, שופטים ונגידים תופסים מקום בולט במערכת הבחירות הנוכחית.

      היתפנה מושב בבית המשפט העליון? קשה מאוד להשיב. מאחר שמשורה ישחרר רק השופט העליון את עצמו, תלוי במצב הרוח ובמצב הבריאות. השופטים העליונים נוטים להאריך ימים כמעט בהגזמה, ונוטים להישאר על המדוכה עד טיפת רוחם הלפני אחרונה.

      לפעמים לשופט פשוט נמאס (זה קרה לאחרונה במקרה של דייוויד סוטר), אבל סביר יותר להניח ששופט יפרוש מפני שהגיע לגיל מתקדם מאוד (המקרה האחרון הוא זה של ג’ון פול סטיבנס, אשר פרש לאחר יום הולדתו ה-90, אך כי היה במלוא כוחו האינטלקטואלי, וגם במצב פיזי מצוין).

      סביר יותר להניח שהמושב הבא יתפנה מתחת לגופה הקטן והמעונה של השופטת רות ביידר-גינזברג. היא מתקרבת ל-80, והיא החלימה להפליא מסרטן שמעטים מחלימים ממנו: זה התוקף את כיס המרה. אם אמנם מושבה יתפנה בארבע השנים הבאות, לנשיא רפובליקאי תינתן ההזדמנות להטות את בית המשפט כל כך הרחק ימינה, עד שיעבור אולי דור שלם לפני שהוא יחזור וישמאיל.

      אחדים תוהים מדוע ביידר-גינזברג לא פרשה במהלך כהונתו הראשונה של ברק אובמה. הוא היה יכול להחליף אותה במישהו, או מישהי, הצעירים ממנה ב-25 שנה. זה אגב מה שהוא עשה בשני המושבים שפינו שופטים ליברליים, סוטר וסטיבנס הנ”ל. הוא מינה שופטת בת 55, סוניה סוטומאיור, ושופטת בת 50, אלנה קייגאן (כגן).

      אבל איש אינו מתלונן בקול רם.

  7. עמית הגיב:

    תודה רבה יואב,
    שאלה נוספת ברשותך : האם פסיקות ליברליות חשובות כגון אלו שעסקו בהפרדה גזעית,הפלות,וכדומה אכן התקבלו בנקודת זמן שבה הרכב בית המשפט נטה שמאלה ?

  8. ניר ס. הגיב:

    רק להסביר כאן מדוע התקציב שמציעים הרפובליקאים הוא אכן חשוב ורציני:

    שתי תכניות ביטוח הבריאות, מדיקייר ומדיקאייד, הן חלק עצום מן התקציב הפדרלי בארה”ב (קצת פחות מרבע).

    ולכן צריך להבין שהמפתח לקיצוץ בגרעון המפחיד של ארצות הברית חייב לכלול גם ייעול/קיצוץ/רפורמה בתוכניות אלו.

    במצב הקיים יש הרבה בעיות — אחת מהן היא שהממשל מזרים סכומי כסף אדירים למגזר ספציפי אחד — ולמעשה גורם לעליית מחירים בתחום הזה הרבה מעבר לקצב האינפלציה הכללי.

    בנוסף, בגלל המבנה של חלקים מביטוח הבריאות, לעתים הצרכן פשוט אדיש לעלות הטיפול שהוא מקבל- ולכן מנגנון הוצאת הכספים אינו יעיל. הצרכן לא מושפע מכוחות השוק, וצורך תרופות יקרות, או לא נחוצות, פשוט בגלל שלא הוא משלם עליהן.

    התכנית מציעה לפתח רגישות אצל הצרכן, כדי למנוע ביזבוזים. היא תקטין על העלות של ביטוח בריאות ותקטין את החלק שהממשל מוציא עליו כאחוז מהתקציב.

    אולי היא לא תעבוד, אולי היא לא הפתרון הטוב ביותר — אבל יש בה היגיון.

  9. שמעון חכים הגיב:

    אכן הרפובליקאים מתכוננים לטפל בתכניות הבריאות לפחות 14 מיליון אזרחים יפסידו את הזכאות זה טיפול שדומה לעקירת שן והוא אכן יפחית את ההוצאות מאת המפלגה שחרתה על דיגלה את ביטול חוק הבריאות (את האופציה הציבורית לא צריך לבטל אובמה ויתר עליה כדי לגייס כמה קולות רפובליקאים לרפורמה) לחשוב שזה רציני זה נאיבי במקרה הטוב

  10. ori hippo הגיב:

    לנחש מה היה קורה לו היינו חוזרים בזמן ומשנים אותו זהה לנסיון לנבא את העתיד. אנסה לעבור במינהרת הזמן קדימה, עדיין בתחום הפנטסיה: יש שני מסלולים אפשריים, בחרתי בימני-רומני זוכה (קונדוליסה רייס סגן נשיא) ומקבל רוב בשני הבתים. אין יותר הרחבות כלכליות, מיתון חריף. מלחמה קצרה ומהירה באירן על פי ספר הבישול של משפחת בוש. היורו יורד לשער נמוך מהדולר, גוש היורו מתפצל, מחירי הדלק יורדים תחת 2 דולר לגלון, יפן פושטת את הרגל וסין קונה אותה. מצריים הופכת להיות מוסלמית קיצונית בעקבות משבר כלכלי ונהיית תלוייה ברוסיה.

Leave a Reply for חיים ט.