טורפי הקלפים נגד ”הקפיטליזם הטורפני“

מסע הבחירות לנשיאות נכנס היום להילוך שני עם הבחירות המקדימות בניו המפשר. האם המדינה הזו, הרגילה להפתיע, תקצץ את כנפיו של הפייבוריט הרפובליקאי מיט רומני? האם הכסף של שלדון אדלסון יעזור לניוט גינגריץ‘ לחשוף את אופיים האמתי, ה“טורפני“, של עסקי רומני? נדע בשלוש לפנות בוקר

"קורעים את רומני". עיתון הכמעט-בית של ניו המפשר מדווח על נסיון הרגע האחרון להוריד את אקספרס רומני מן הפסים. יש לו יתרון ביתיות חשוב: הוא היה מושל מסצ'וסטס השכנה, יש לו בית נופש (יקר מאוד) בניו המפשר, שום דבר לא יוכל למנוע אותו מלנצח בהפרש גדול. שום דבר, חוץ מן הקפריזות המפורסמות של מצביעי ניו המפשר

"לחץ", מכריז העתון השני של בוסטון, 'הרלד', על רקע תמונה של רומני מדבר באוזני עתונאים. "נצחון גדול היום", מודיע העתון, "חיוני לתנופתו של מיט". מיט בדרך כלל אינו מדבר עם עתונאים. זה חלק מסוד הצלחתו עד כה: הוא לא הניח לתקשורת לנווט אותו. עד אתמול. אתמול הוא נכשל בלשונו במידה שהדאיגה אותו ואת יועציו. הוא הכריז שהוא "אוהב להיות מסוגל לפטר את האנשים המספקים לו שירותים". מה שיריביו יוכלו לעשות בזה, ומה שהנשיא אובמה בוודאי יעשה בזה: המולטי-מיליונר בן הטובים, שגדל עם כפית כסף בפה, תלוש במידה כזאת מן המציאות המרה של שוק העבודה האמריקאי שהוא "אוהב לפטר". כאן הוא ניסה לשכנע את העתונאים שהוא בכלל לא התכוון, ושדבריו הוצאו מהקשרם. הם אמנם הוצאו, אבל זו הפוליטיקה, מיט

ההצבעה בבחירות המקדימות (פריימאריס) במדינת ניו המפשר נמצאת עכשיו בעיצומה, והתוצאות יתחילו להיוודע רק לאחר שלוש לפנות בוקר, שעון ישראל. אמנם שתי המפלגות הגדולות מצביעות, אבל אצל הדמוקרטים אין כל התמודדות, איש אינו קורא תיגר על הנשיא אובמה. הקרב הוא איפוא בתוך המפלגה הרפובליקאית, והוא הגיע ב-48 השעות האחרונות אל שיאים חדשים של איבה אישית.

חמישה מיליון דולר מאיל-ההימורים שלדון אדלסון למחנה ניוט גינגריץ‘ מאיימים לטרוף את הקלפים. בימים הבאים הם עומדים לממן מערכה מסיבית של גינגריץ‘ במדינת דרום קרוליינה, התחנה הבאה במסע הבחירות.

ניו המפשר הקטנה (רק 1.3 מיליון תושבים), בפינה הצפון-מזרחית של ארה“ב, אמנם אינה מייצגת חתך אופייני של החברה האמריקאית, אבל יש לה חשיבות היסטורית. בה קמו ונפלו שורה של מועמדים, ויצאו לה מוניטין של העזה, דווקאיות ונון-קונפורמיות.

בניו המפשר מעד ללא תקנה הנשיא לינדון ג‘ונסון ב-1968. נצחונו במקדימות של מפלגתו היה כל כך קטן, עד שהרוח יצאה ממפרשיו, והוא החליט לוותר על התמודדות חוזרת. ב-1980, ניו המפשר הצילה את מועמדותו של רונלד רייגן, לאחר תבוסה מפתיעה באייווה. ב-1988 היא הצילה את מועמדותו של ג‘ורג‘ בוש האב, אם כי ארבע שנים אחר כך היא פצעה אותו פצעים אנושים, והתחילה את שקיעתו הפוליטית.

ב-1992, ניו המפשר הצילה את מועמדותו של ביל קלינטון, בעיצומם של גילויים על השתמטותו מגיוס למלחמת וייטנם ועל פרשות אהבים. ב-2000 היא כמעט הרסה את מועמדותו של ג‘ורג‘ בוש הבן. ב-2008 היא סיכלה הכתרה מוקדמת של ברק אובמה, כאשר הנחילה נצחון לא צפוי להילרי קלינטון.

המצביעים בניו המפשר מתענגים על יכולתם להפריך ציפיות. סיבה אחת לפוטנציאל ההפתעה היא שניו המפשר, בניגוד לרוב המדינות האחרות, אינה מחייבת את תושביה להיות תומכים רשומים של המפלגות שבמקדימותיהן הם מצביעים.

השיטה האמריקאית מחייבת את בעלי זכות הבחירה להירשם מבעוד מועד אם הם רוצים לנצל את זכותם. טופס ההרשמה מחייב אותם לציין את העדפתם המפלגתית, או להודיע שאין להם העדפה. הציון הזה מאפשר להם אחר כך להצביע במקדימותיה של המפלגה שבה הם תומכים. אבל יש כמה מדינות שבהן מותר לחצות את הקווים ביום ההצבעה מבלי לשנות את הרישום. ניו המפשר היא אחת מהן.

הואיל ובמפלגה הדמוקרטית אין התמודדות, סביר להניח שמספר ניכר של דמוקרטים ושל בלתי-תלויים יצביעו במקדימות הרפובליקאיות. מצב העניינים הזה מחייב את עורכי הסקרים לנחש ניחושים מלומדים כשהם יוצרים את מידגמיהם, וכשהם מפרשים אותם. ב-2008 הם טעו.

ג‘ון מדבר סינית

הפעם הסקרים מסכימים פה אחד, שהמנצח היום יהיה מיט רומני, הידוע יפה למצביעים מזמן שכיהן כמושל מסצ‘וסטס, שכנתה המיידית של ניו המפשר. בסוף השבוע שעבר, סקר אחד העמיד את התמיכה ברומני על 43%, כפליים ויותר מן המתחרה מס‘ 2. הואיל ולמתחרה הזה, ציר הקונגרס האקסצנטרי רון פול, אין כל סיכוי לזכות במועמדות המפלגה, פירושו של דבר שלרומני אין בעצם מתחרים.

עורכי הסקר הזה פירסמו אתמול תוצאות של סקר מעקב חדש, המראה שהתמיכה ברומני פחתה כמעט בעשרה אחוזים במרוצת שלושת הימים האחרונים. נסיון העבר מראה שנטייה כזאת, כאשר היא מסתמנת, מתגברת בימים הבאים. האומנם ניו המפשר מזמנת לנו הפתעה? ואם היא מזמנת, מי יהיו הנשכרים?

אם לא עכשיו, אימתי. ג'ון הנטסמן נואם מן הדלפק בבית קפה בניו המפשר. הוא אולי המועמד המוכשר ביותר, אבל הוא מסרב לדבר בלשון הרדיקלית הנחוצה לנצחון בתוך המפלגה הרפובליקאית ('וושינגטון פוסט', תשעה בינואר 2012)

בעונת בחירות משונה מאוד, קפצנית והפכפכה כמעט ללא תקדים, נראה שהמועמד להפתיע, אם בכלל, הוא זה שלא הטביע כל חותם על המירוץ עד כה. שמו ג‘ון הנטסמן, בן 51, מושל מדינת יוטה לשעבר, ששימש שגריר ארה“ב בסין בשנתיים הראשונות של ממשל אובמה. רפובליקן בשירות אובמה חשוד בעיני הרדיקלים, הנותנים את הטון במפלגה הרפובליקאית בשנים האחרונות.

אף על פי כן, הסקרים מראים שהתמיכה בהנטסמן כמעט הוכפלה בשבועיים האחרונים, והוא עומד עכשיו במקום השלישי, עם 13%. אם גם כאן מסתמנת נטייה, אין זה מן הנמנע שהתמיכה בו בקלפי תהיה גבוהה אפילו יותר.

סגנונו של הנטסמן וגם הביוגרפיה שלו מרחיקים אותו מאוד משאר הטוענים לנשיאות. הוא מסתפק בביקורת עניינית על הנשיא אובמה, ונמנע מלתקוף אותו אישית. הוא מסתייג מן הרטוריקה האנטי-סינית של יריביו, ומייחס לעצמו את היכולת לייצב את ”מערכת היחסים החשובה ביותר“ של ארה“ב. בוויכוח הטלויזיה בין המועמדים במוצאי שבת, הנטסמן אפילו אמר כמה מלים בסינית שוטפת. הוא למד סינית בהיותו מיסיונר מורמוני צעיר, לפני שלושים שנה. בהיותו שגריר, הוא התראיין בטלויזיה המקומית בסינית.

במפלגה שאינה אוהבת פוליטיקאים רב-לשוניים, וחושדת באינטלקטואלים, הפגנת הידע במנדרינית היתה העזה יוצאת דופן, כמעט מוזרה. אבל נראה שהיא עוררה עניין לא מבוטל בין מצביעים מקומיים. סינית נלמדת עכשיו בהרבה בתי ספר ומכללות בארה“ב. הורים וילדיהם ניגשו אל הנטסמן במהלך עצרות הבחירות שלו, כדי להתחלק איתו בעניינם הגדול בסין.

מצד שני, תומכים של רון פול הפיצו תשדיר הנראה ביוטיוב, שבו הם מכנים את הנטסמן China Jon, מעמידים בספק את נאמנותו לארה“ב, ורומזים שילדיו המאומצים — סיני והודי — בעצם אינם מאומצים. מטה הבחירות של פול נאלץ להתנער מן התשדיר ה“מגעיל“ הזה, כלשונם. (ראו להלן)

גם אם הנטסמן יצליח להגיע למקום השני בניו המפשר, קצת קשה לראות איזו תועלת ממשית תצמח לו.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=tZeVqj-t1U0[/youtube]

גינגריץ‘ מתייצב על ”כתפיים רחבות“

נראה שהקרב המעניין והחשוב אינו מתנהל על גובה המקומות, כי אם על סדר המקומות. את הקרב הזה מנהלים שני השמרנים העיקריים במירוץ, יושב ראש בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ‘ והסנאטור לשעבר ריק סנטורום.

גינגריץ‘ נהנה זמן קצר מיתרון גדול ברוב הסקרים הארציים וגם באייווה — אבל איבד אותו, במידה רבה בגלל תשדירים אגרסיביים של רומני ושל פול נגדו. סנטורום נחל הצלחה סנסציונית באייווה: רק שמונה קולות הפרידו בינו ובין רומני, 25% לכל אחד מהם, זמן קצר לאחר שסנטורום הזדנב הרחק מאחור עם שלושה או ארבעה אחוזים.

ניו המפשר אינה אייווה, ונראה שלסנטורום אין סיכוי להגיע למקום השני (”מקום שני יהיה חלום“, הוא אמר אתמול). אבל סנטורום היה רוצה לקבל לפחות עשרה אחוזים, כדי שהתקשורת לא תוכל לתאר את השגו באייווה כתאונה מקרית. הוא גם היה רוצה לקבל יותר מגינגריץ‘, כדי שיוכל לטעון לשרביט השמרני בדרום קרוליינה. המפלגה הרפובליקאית שם היא אחת השמרניות והדתיות ביותר בארה“ב, מעוז מובהק של תנועת ‘מסיבת התה’, אשר שחקה את התמיכה הציבורית בנשיא אובמה בשנה שעברה.

גינגריץ‘ הודיע שהוא מתכוון להסתמך מעכשיו על ”כתפיים רחבות“ כדי להתגושש עם רומני. הוא לא אמר של מי יהיו הכתפיים, אבל ביום א‘ נודע שהן שייכות לשלדון אדלסון. המיליארדר מלאס וגאס תורם חמישה מיליון דולר למשהו הנקרא ‘ועדת-על של פעולה פוליטית’ (תרגום מגושם של super-PAC), התומכת בגינגריץ‘. ועדות כאלה הן אמצעי לעקוף חוקי מימון מחמירים. אילו תרם במישרים לגינגריץ‘, אדלסון היה מוגבל ל-2,000 דולר. הואיל והוא תורם לוועדה הטוענת לעצמאות, הוא יכול לתרום ככל העולה על רוחו.

הכסף ישמש בעיקר לתכלית אחת: לקעקע את המרכיב החשוב ביותר בדף קורות החיים של רומני. המושל לשעבר מציג את עצמו פעם אחר פעם כאיש עסקים, אביר המיגזר הפרטי, שיצר ”אלפי מקומות עבודה“. הוא מטעים את הניגוד בין הקריירה העסקית שלו ובין הקריירות של “הפוליטיקאים המקצועיים“ המתחרים בו.

הקריירה שלו התנהלה בחברת הון סיכון, אשר קנתה חברות כושלות שעל מנת (לעורך: שעל מנת) להציל אותן — או לפרק אותן. בכמה מן המקרים הן ניצלו, ואפילו שגשגו; במקרים אחרים הן פורקו, עובדיהן פוטרו, ורומני שילשל לכיסיו ”דמי-ניהול“ מפולפלים.

גינגריץ‘ מציג את הפרקטיקה הזו כ“קפיטליזם טורפני“. רומני משיב שציפה לדיבורים כאלה מן הדמוקרטים ומן השמאל — לא מצד שמרן האומר שהוא חסיד היוזמה החופשית. גינגריץ‘ אומר שזו אינה יוזמה חופשית, אלא מניפולציה מרושעת.

הדעה המלומדת בתקשורת ובפוליטיקה מוסיפה להיות שרומני ינצח, לא רק בניו המפשר אלא בהתמודדות כולה. יש לו התשתית הטובה ביותר ואורך נשימה. הוא ממומן ומאורגן, הממסד המפלגתי תומך בו, ורפובליקאים רבים מאמינים שיש לו ”הפרופיל הנכון“ לגבור על הנשיא בנובמבר. אבל ביומיים האחרונים נכנס גורם חדש של אי ודאות. גם אם הכסף של שלדון אדלסון לא יקנה לגינגריץ‘ בית לבן קטן, יש לו הפוטנציאל של הארכת המירוץ הרפובליקאי והקזת דם מוורידיו הפוליטיים של מיט רומני.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

4 Responses to “טורפי הקלפים נגד ”הקפיטליזם הטורפני“”

  1. ארן הגיב:

    הבעיה של ההתנהלות של קרן ההשקעות של מיט היא לא רק דמי הניהול.

    הבעיה שהם קנו במינוף, והעמיסו חוב על חברות יצרניות’ שהיו יכולות אולי לשרוד אם לא היה עליהם נטל החוב/הדיבידנדים.

    יתר על כן, חלק מהקמפיין נגדו טוען שהמטרה של מיט לא היתה “ליצור מקומות עבודה” אלא לייצר רווחים למשקיעים. כך שהוא לא יכול לקבל נקודות על משהו שקרה דרך אגב.

    בנוסף ניוט הולך להשתמש בטכניקה ישנה: סיפורים אישיים של אנשים שפוטרו כתוצאה מהשקעות שהשקיעו (תרתי משמע) בחברה שלהם.

    אני חושב שלמיט יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי להביא סיפורים אישיים נוגדים, ואי אפשר להלחם בסיפורים אישיים עם סטטיסטיקה.

    ואני דרך אגב לא חושב שהמועמדות בכיס של מיט. אני חושב שניוט יש סיכוי רציני (הוא אמור להנות מתמיכה עממית של הרבה שמרנים שקיבלו הדרכה ממוסדות שקשורים בניוט)

    • יואב קרני הגיב:

      הסיפור בדרום קרוליינה אמנם נוגע לדמי-ניהול של 20 מיליון דולר שרומני ושותפיו גבו מחברה מתמוטטת.

  2. ארן הגיב:

    ראה את הכתבה הבאה ברשת הרדיו הציבורית. אם אחד משני הסיפורים האילו נכון ברובו וינוצל כהלכה, אני חושב או שמיט לא יהיה המועמד או שהוא יפסיד לאובמה.

    • יואב קרני הגיב:

      אני חושב שאמנם רומני בצרות, ואין לי כל ספק שהוא עומד לפני ירידה בעלת משמעות בסקרים. אני מכוסס את ציפורניי בשעות האחרונות שלפני מניין הקולות בניו המפשר, אם כי אינני בטוח שהמחלוקת האחרונה תספיק להשפיע שם באופן דרמטי.

      נראה לעומת זאת מה יקרה בדרום קרוליינה. שם פגיעת האבטלה היתה חמורה במיוחד, שם יש הרבה עובדים של ‘צווארון כחול’, כר נרחב לפופוליזם, כעס כלפי אליטות. הסקר האחרון מדרום קרוליינה הראה יתרון גדול להפתיע לרומני — גם בזכות הפיצול בין יריביו. אם היתרון הזה יימחק, אם הוא יוכה בדרום קרוליינה, תנופתו תיבלם לקראת פלורידה.

      ברור למדי שרומני יצטרך לבלות את הימים הבאים בתירוצים ביוגרפיים. הוא בוודאי יתקוף גם את גינגריץ’, שיתקוף אותו ואת סנטורום, שינסה לא לתקוף חזק מדיי, שיותקף חזק מאוד על ידי שאריות מסע הבחירות של ריק פרי (להיות או לחדול בדרום קרוליינה).

      הבית הלבן עתה זה נפטר מראש הסגל המתון שלו, ביל דיילי משיקאגו. אלה לא חדשות טובות. חילופים בראש הסגל בשנת בחירות מבטאים עצבנות וחוסר בטחון. אבל אני מנחש שבבית הלבן אפשר עכשיו לשמוע ליקוק שפתיים קולני לנוכח הבעירה הפנימית אצל הרפובליקאים.

      לא הייתי מזדרז להניח הנחות על תוצאות המערכה הזו, כבר ראינו מועמדים מתרסקים וחוזרים וקמים. אובמה אמר במהלך מסע הבחירות שלו ב-2008 דברים, שהיו צריכים לחסל אותו פוליטית, אבל לא חיסלו. הכול מוסיף להיות תלוי בנסיבות הכלכליות וביכולת הארגון של כל אחד מן המועמדים. מסעי הבחירות בארה”ב איבדו כל מראית-עין של ספונטניות. מועמדים אינם יכולים לצוץ ברגע האחרון, ולטרוף את הקלפים, אם לא שקדו על הכנת הקרקע במשך חודשים, או שנים (כפי שעשה רומני).

      איזו מתח, איזו דרמה.

Leave a Reply for ארן