המלחמה על “הרֶבַע הנכון”

ביום ו’ שעבר, ועדת הביון של הסנאט הודיעה רשמית, שלממשל בוש לא היתה סיבה לצאת למלחמה בעיראק. למחרת הנשיא נָשָׂא נאום לאומה. על מה הוא דיבר? על הצורך לתקן את החוקה, כדי למנוע נישואים חד-מיניים. כשגַבּוֹ אל הקיר, בוש הבן עושה מה שעשה אביו ב-1988: הוא משנה את הנושא, ומקווה שהשיטה הישנה תעבוד – להביא אל הקלפי מיעוט נלהב, מפני שמיעוטים נלהבים בוחרים נשיאים

 

 

העמוד הראשון של USA Today בתחילת השבוע: משאלי-עם מקומיים על נישואי הומוסקסואלים עשויים להביא יותר מצביעים רפובליקנים אל הקלפיות. אם הם יגיעו כדי להצביע נגד נישואים כאלה, הם ינצלו את ההזדמנות גם כדי להצביע בעד מועמדי הרפובליקנים לקונגרס – וכמובן גם בעד המועמד הרפובליקני לנשיא. זה אמצעי קלאסי של “שִלהוּב התומכים”. מבלי להשתלהב, אחוז ניכר שלהם יישארו בבית

 

 

מערכת הבחירות בארה”ב אינה מתיישבת עם הימים הראשונים של הקיץ. לוח השנה היה צריך להָאֵט אותה. זה מה שקורה בדרך כלל בתחילת יולי: המועמדים יוצאים לחופשה קטנה אחרונה, כדי להכין את “נאומי-ההסכמה” שיישאו בוועידות מפלגותיהם מסוף יולי ואילך.

 

והנה, בזמן שבו בדרך כלל מסירים את הרגל מדוושת הדלק, הרגל לוחצת עכשיו בכל הכוח. העתון USA Today פירסם השבוע נתונים חדשים על היקף הוצאות הפירסום של שני המועמדים העיקריים לנשיאות. הנתונים האלה מבטאים לא רק את האינטנסיביות של מסע הבחירות, כי אם גם את היעילות חסרת התקדים של איסוף כספים.

 

עניין רגיל הוא בפוליטיקה האמריקנית, שמועמדים דמוקרטיים לנשיאות מפגרים הרבה אחרי הרפובליקנים באיסוף כספים. הציפיה הכללית היתה שמצב העניינים הזה יחזור גם השנה, בייחוד כאשר רפובליקן יושב בבית הלבן, וקואליציה של תעשיות עשירות עומדת לצידו. אבל נתוני אתמול מציגים תמונה שונה לחלוטין.

 

החודש, מַטֵה הבחירות של הסנאטור ג’ון קרי, הטוען הדמוקרטי לנשיאות, מתכנן להוציא 18 מיליון דולר על תשדירי טלויזיה. מטה הבחירות של הנשיא בוש עומד להוציא רק עשרה מיליון דולר. חוכמת אנשים מלומדה היא עכשיו, שהבחירות יוכרעו ב-“17 מדינות” – המספר הזה חוזר ונשמע בימים האלה עד זרא – ו-17 המדינות האלה מתכסות עכשיו בשמיכה עבה של תשדירי טלויזיה ושל עצרות בחירות.

 

לפי נתוני השבוע, בין 3 במארס ל-26 ביוני הוקרנו במדינות האלה 72,908 תשדירים של קרי ו-70,688 תשדירים של בוש. זה אינו הפרש גדול. אבל לצד התשדירים הישירים באו גם תשדירים לא-ישירים, של ארגונים פוליטיים פרטיים. הארגונים האלה קנו 56,627 תשדירים, ומתוכם רק 513 – חמש-מאות ושלושה עשר – היו של בוש. כאשר אנחנו מצרפים את שני המספרים, יוצא שב-17 המדינות היו לקרי 82% תשדירים יותר מאשר לבוש.

 

“להגדיר” את קרי

 

המספר הזה יכול להסביר מפני מה נכשלה מעיקרה האסטרטגיה של בוש. הנשיא הפשיל שרוולים ויצא למסע בחירות מוקדם מייד לאחר שֶקֶרי ביסס את נצחונו בבחירות המוקדמות של המפלגה הדמוקרטית, במארס. הוא יצק עשרות מיליוני דולרים אל מסע, שנועד – בלשון המקצוענים – “להגדיר” את קרי, זאת אומרת לשרטט את דיוקנו של הטוען הדמוקרטי באופן הלא-מחמיא ביותר.

 

זו טכניקה רבת שנים, שאבא בוש עשה בה חיל ב-1988. הוא לקח אז מועמד דמוקרטי, מייקל דוקאקיס,שהיה במקרה ממדינת מסצ’וסטס, ממש כמו ג’ון קרי, והוריד אותו בתוך כמה שבועות מִפְּסָגוֹת של פופולריות אל תהומות של בוז ושל סלידה.

 

יועצי הבחירות של הנשיא – החשוב ביניהם הוא כיום מנכ”ל ערוץ החדשות בכבלים של Fox – הציגו את דוקאקיס כשמאלן מסוכן (“ליברל”, בעגה הפוליטית האמריקנית), הלהוט להטיל מסים ולבזבז אותם על תכניות חברתיות שֶיַרבּוּ עַצלוּת וּפריצוּת; מעדיף את זכויותיהם של פושעים אלימים על פני זכויותיהם של קרבנותיהם; אינו מחשיב ענייני בטחון, וּמוּכן למַשכֵּן את מדיניות החוץ האמריקנית בסוויטת המשרדים של מזכ”ל האו”ם.

 

התוצאות דיברו בעדן. בתחילת התהליך, לדוקאקיס היה יתרון של בערך 15% על פני בוש האב. בבחירות, בוש האב ניצח בהפרש של כמעט שבעה אחוזים.

 

על בוש הבן אומרים, שאת הפוליטיקה שלו אפשר למדוד על פי שיעור התרחקותה מן הפוליטיקה של אבא. הואיל ומנוי וגמור עם הבן לחזור ולהיבחר, בניגוד לאבא, הוא מעורר לא פעם את הרושם שהוא עושה הכול בדיוק ההיפך. במקום שאבא היה זהיר, הוא פורק כל עול; במקום שאבא היה פוזל שמאלה, הוא מפנה את מלוא מבטו ימינה; במקום שאבא היה שוחר קונסנסוס, הוא שָׂש אֵלֵי קרב. אבל בעניין מסע הבחירות, נראה עכשיו בעליל שבוש הבן מחַקֶה את מסע הבחירות הראשון, המוצלח, של בוש האב.

 

וזה לא כל כך הולך. התכנית שלו נועדה לדחוק את קרי לקוטב השמאלי של הפוליטיקה האמריקנית, עד שהוא, קרי, יצטרך להודות שהוא אפילו לא ידע שהוא כזה. כמו ב-1988, היא נועדה לחבר בתודעת האמריקנים את השם מסצ’וסטס עם התואר “ליברל”, עם מסים גבוהים, עם חוסר פטריוטיות. לאחר 60 מיליון דולר של הרעשה בלתי פוסקת, רוב הסקרים מראים תיקו סטטיסטי, או יתרון זעיר לקרי.

 

הדעת נתנה, והדעת לקחה

 

השבוע הזה התחיל איפוא בנסיון מסיבי להסיח את דעת הבוחר מן העניינים העומדים על הפרק. ביום ו’ שעבר, ועדת הביון של הסנאט פירסמה דין-וחשבון נוקב על כשלון המודיעין האמריקני ערב המלחמה בעיראק. היושב ראש הרפובליקני של הוועדה הודה, שאילו העובדות האלה היו ידועות לקונגרס בסתיו 2002, ספק אם היתה מתקבלת ההחלטה להסמיך את הנשיא לצאת למלחמה. 

 

זה היה ביום ששי. מסורת היא שֶמִדֵי יום שבת בצהריים, הנשיא נושא נאום רדיו קצר. הדעת נתנה שהוא יקדיש אותו למסקנות האיומות של הדוח. אבל הדעת נתנה, והדעת לקחה. הנשיא נשא נאום בִּגְנוּת נישואים חד-מיניים ובזכות תיקון לחוקה שיאסור אותם. זה היה טכסיס קלאסי מן האסטרטגיה של אבא ב-1988: הבה נשנה את סדר היום, כדי להתאימו לצרכינו.

 

 

‘בלייד’, היוצא בעיר טולידו שבמדינת אוהיו, ביטא השבוע את מערכת הבחירות המיוחדת במינה המתנהלת עכשיו במדינה המערב-תיכונית הזו. “אמונה וערכים עשויים להכריע את הבחירות” הוא כתב

 

 

ב-1988 אבא ביקר בבית חרושת לדגלים בניו ג’רזי, וסיים את נאומו בוועידת מפלגתו בשבועת האמונים לדגל האמריקני, כדי להטעים את חוסר הפטריוטיות של יריבו הדמוקרטי. הפעם בנו מנסה להוכיח, ש”ערכיו של הסנאטור ממסצ’וסטס אינם מתיישבים עם ערכיהם של רוב האמריקנים”. אגב, “הסנאטור ממסצ’וסטס” דוקא מתנגד לנישואי הומוסקסואלים, אבל הוא אינו חושב שצריך לפתוח בשביל זה את החוקה. החוקה תוקנה רק 27 פעם ב-215 שנותיה, והתיקון המהותי האחרון היה לפני 85 שנה.

 

יומיים לאחר נאומו של הנשיא, הסנאט התחיל לדון בהצעה לתקן את החוקה. הכול ידעו שלא יימצא אפילו רוב פשוט לטובת ההצעה, קל וחומר רוב מיוחס של שני שלישים הנחוץ לתיקון החוקה. לשם מה נחוץ איפוא התרגיל הזה? בעיקר כדי להרשים קולות צפים במדינות כמו אוהיו, מיזורי ופנסילווניה. שם,על פי רוב הסימנים, ההפרש בין בוש לקרי הוא כל כך קטן, עד שתזוזה קלה מאוד יכולה להכריע את הכף. את הקולות האלה אפשר למצוא בעיקר בערי שדה קטנות יחסית, בסביבות מרכזים היסטוריים של פועלי תעשיה. פעם בוחרים כאלה נטו כמעט אוטומטית לדמוקרטים. בשנות ה-80 הם חצו את הגדר (ולכן גם נקראו “הדמוקרטים של רייגן”), אבל בשנות ה-90 הם התחילו לחזור הביתה.

 

להעלות את נישואי ההומוסקסואלים עכשיו, רק שבועיים לפני פתיחת הוועידה הדמוקרטית בבוסטון שתמנה רשמית את קרי למועמדה, הוא נסיון לא רק “להגדיר” את קרי, כי אם “להגדיר” את הוועידה. בוסטון היא עיר הבירה של מסצ’וסטס, המדינה הראשונה שבה הוענק מעמד חוקי לנישואי הומוסקסואלים, המדינה שממנה בא קרי.

 

יותר ויותר ניכר במערכת הבחירות הזו שהיא אינה מתנהלת כדי לשנות דעה, אלא כדי לשכנע את בעלי הדעה לצאת ולהצביע. המטרה היא, בלשון הימים האלה, “להלהיב את ציבור התומכים”. מאחר שרוב האמריקנים הזכאים להצביע בבחירות אינם טורחים להגיע לקלפי, השאלה היא תמיד מי בכל זאת יגיעו. מוטב לזכור שתמיכתם של רבע מבעלי זכות ההצבעה מספיקה בדרך כלל כדי להיבחר לנשיא. המשימה היא איפוא להביא את “הרבע הנכון”. מיעוט יבחר את הנשיא הבא, וג’ורג’ בוש מקווה שהמיעוט הזה יתעניין פחות בארם נהריים ויותר בחופה וקידושין.   

 

התפרסם ב’גלובס‘ (בטור ‘קו המשווה’), 12 ביולי 2004

                                                                                                                           

5 Responses to “המלחמה על “הרֶבַע הנכון””

  1. אורי הגיב:

    כרגיל, רשימה מאלפת ועשירה. רק תוספת קטנה: בבחירות 1988 ניגן קמפיין בוש גם על מיתרים קצת יותר קמאיים באופיה של אמריקה. דוקאקיס, בתפקידו כמושל מסצ’וסטס, העניק שחרור מוקדם לאנס וילי הורטון, שלאחר שחרורו ביצע שוב את הפשע הזה ודומני שגם הוסיף עליו רצח. הגדרת בוש האב את מייקל דוקאקיס כ”האיש ששיחרר את וילי הורטון” היא משהו שנכנס לפנתיאון של הדבקות התוויות בקמפיינים האלקטורליים. במדינות “מתנדנדות” השפיע התיוג הזה לא מעט על דפוסי ההצבעה בקרב אלה שהעדיפות הראשונה שלהם היא מלחמה בפשיעה.

  2. יגאל הגיב:

    רק רציתי לאמר לך שאל תעשה לנו את זה שוב. (נדמה לי שכמעט שלושה חודשים מהרשימה האחרונה…)

    אמנם אנחנו יודעים בבית שזה שכן שנמצא בחו”ל, אבל בכל זאת…

    (עוד) רשימה מרתקת.

    תודה

  3. נמרוד ברנע הגיב:

    נהניתי עד מאוד מהכתיבה, הניסוח, המידע הרב והצורה שהכל נכנס ביחד לתוך טקסט אחד, אחיד ומיוחד.

    לא ברור לי מדוע לא כתבת כאן הרבה זמן, אך אני מקווה כי זה לא יחזור על עצמו.

  4. דני הגיב:

    יואב – טוב לקרוא אותך שוב!

    יש נושא שעדיין איני מסוגל להבין בפוליטיקה האמריקאית – מיניות היא ללא ספק נושא חשוב מאוד בחייו של אדם, אך נראה לי שהנושא תופס מקום מרכזי מדי בחיים הפוליטיים בארה”ב – סוג של התעניינות מוגזמת בחיי הזולת, כנראה אותה מנטליות שתוארה ע”י הות’ורן ב”אות השני”. היהדות אינה דת סובלנית במיוחד כלפי סוגים “חריגים” של מיניות, אך קשה לראות נושא כמו נישואים הומוסקסואלים תופס מקום חשוב במערכת בחירות ישראלית, ולא רק בגלל הצרות האחרות שיש לנו.

    ביזיון.

  5. ידין הגיב:

    שלום רב שובך.
    החלטת המפלגה הדמוקרטית לקיים את הועידה דווקא בבוסטון ולא באחת מהמדינות ה”מתנדנדות” ראויה לבחינה מעמיקה. אגב, גם הרפובליקנים הלכו בדרך דומה ויקיימו את ועידתם בניו-יורק, מדינה בה אין להם סיכוי לנצח.
    זה הזכיר לי כי בבחירות בהן התמודד ברק עם נתניהו, הצעתי לאחד מיועציו כי במקום לבקש סליחה מעדות המזרח, יכריז ברק כי הוא עובר לגור באור עקיבא (או בעיירת פיתוח אחרת) כדי להיות ראש הממשלה הראשון מעיירת פיתוח.
    ברק כנראה כל כך התרשם מהצעתי שמייד עם פרישתו (סילוקו?) מראשות הממשלה קנה וילה בסביון…

Leave a Reply for אורי