הבית הלבן מגיש: בלי עובדות, בבקשה

כשהחדשות רעות, הן רעות מאוד. התחלות הבניה יורדות, האבטלה עומדת בעינה, רק 44% רוצים שהנשיא יחזור וייבחר. ובשבוע הזה, פקידה אלמונית ממדינת ג’ורג’יה חשפה את ממדי החובבנות של יועצי הנשיא. דובר הבית הלבן הודה: אנחנו מקבלים החלטות בלי עובדות. ברקע מתנגנת מוסיקה גזענית קולנית מבית המדרש של הימין הרדיקלי

"עיוות הדין" (או "אי-צדק"), מכריזה הכותרת בטבלואיד הוושינגטוני (בהוצאת ה'וושינגטון פוסט'). "שחור, לבן וסמוק-פנים", מוסיפה הכותרת ואומרת. סמוק הפנים הוא דובר הנשא, רוברט גיבס. האשה השחורה למטה היא שרלי שראד, שרדיקל ימני ניסה רצוח את אופיה, כנראה כדי להזין את החשד שהנשיא אובמה לוקה בגזענות אנטי-לבנה. הבית הלבן נפל בפח, לפני שניסה להיחלץ ממנו (22 ביולי 2010)

הטור הזה הפך בשבועות האחרונים לסיכום שבועי של שקיעת מניות. לא מניות בבורסה של ניו יורק, אלא מניות בבורסה הפוליטית. הנשיא ברק אובמה והדמוקרטים בקונגרס הם השוקעים. בשוק הדובים הזה אין ניחומים, אין התאוששויות. כאן עדיין מחפשים את הקרקעית, כדי להיחבט בה, כדי להמריא טיפה. לפחות טיפה.

לא השבוע. החדשות הרעות באו בצרורות, אף כי ביום רביעי חתם הנשיא על חוק, המתואר כ”תיקון הגורף ביותר של המערכת הפיננסית מאז שנות ה-30″. פרדוקסלית, הנשיא ומפלגתו נחלו שורה של השגים בולטים מאוד בענייני חקיקה. הנשיא הזה רשאי להיחשב למתקן המסלול הנועז ביותר של אמריקה בענייני כלכלה ופנים לפחות מאז רונלד רייגן, אולי עוד קודם. אבל הרושם הכמעט-כללי הוא, שכל חקיקה חדשה מקרבת את קיצו של הרוב הדמוקרטי בקונגרס בבחירות של נובמבר 2010; והסימנים מתחזקים שהנשיא עצמו יתקשה לחזור ולהיבחר בנובמבר 2012.

אבל לפני שנסכם את החדשות הרעות השוטפות, אולי מוטב להתחיל בסיפור המשונה והמטריד ביותר של השבוע באמריקה: המעשה בפקידת משרד החקלאות שרלי שראד (Shirley Sherrod), אשה שחורה בת 62 ממדינת ג’ורג’יה. עד תחילת השבוע, מעטים מאוד ידעו מי היא.

אלמוניותה הסתיימה ביום שני. אחד הבלוגרים הימניים הידועים ביותר באמריקה, אנדרו ברייטבארט, כלל ביומן הרשת שלו סרט וידיאו קצרצר מנאום שגב’ שראד נשאה בוועידה של NAACP, ארגון שחור רב מוניטין. בסרט הזה נשמעה גב’ שראד מכריזה, שהיא סירבה לעזור לחקלאים לבנים במצוקה, מפני ש”מוטב להם לפנות אל בני-מינם”, זאת אומרת לבנים אחרים.

גזענות ב”מסיבות התה”?

ברייטבארט הוא מן הרדיקלים האפקטיביים ביותר של הימין החוץ-פרלמנטרי באמריקה. האתר שלו הוא במה קבועה לרעיונות, המעניקים השראה להתקוממות של “מסיבות התה”, התנועה העממית שהרימה את נס המרד נגד רפורמות הבריאות של ברק אובמה לפני שנה. היא צברה תנופה עצומה, גייסה המוני פעילים, והיא תיחשב לשושבינית מרכזית בנצחון רפובליקאי בבחירות לקונגרס. ברייטבארט מציג את אתר הרשת שלו כחלופה “אזרחית” לכלי התקשורת המרכזיים, המייצגים “נטאי ליברלי” (זאת אומרת, שמאלי), ומגישים לצרכניהם סיקור סלקטיבי של האמת.

את סרט הווידיאו של גב’ שראד, ברייטבארט פירסם בתגובה ישירה לביקורת מצד NAACP על “גזענות” בתנועת “מסיבות התה”. הבה נדבר על גזענות, התריס ברייטבארט. נאומה הגזעני הגלוי של גב’ שראד בוועידת NAACP זכה לתשואות מצד הצירים. מיהו איפוא הארגון הזה שיטיף מוסר לאחרים על גזענותם?

התגובה בוושינגטון היתה מסחררת במהירותה. שר החקלאות הורה מייד על פיטורי שראד. הידיעות אמרו תחילה, שהפיטורים באו על פי דרישה דיסקרטית של הבית הלבן. NAACP עצמו הוקיע את הנאום. כלי התקשורת דיווחו על העניין כמסירתו, בהבלטה ומבלי לחלוק על העובדות.

גב’ שראד, לעומת זאת, חלקה עליהן מייד. איך היא יכולה? הלוא היא עצמה נראית בסרט הווידיאו, ובייחוד נשמעת? בשעות הבאות התחוורה למדיה האמריקאית עובדה טכנית מפתיעה: לא רק טקסט אפשר להוציא מהקשרו, אלא גם וידיאו, אפילו בקלות יתרה. כאשר נשלף מלוא נאומה של גב’ שראד, התברר שהיא בעצם היכתה על חטא. היא דיברה בגנות נטייתה הראשונה להימנע מלעזור לחקלאי לבן עני. היא הטעימה את הצורך לעמוד לצד העניים והחלשים באשר הם, מבלי לשים לב לצבע עורם.

“הכול רוצים תגובות מהירות”

החקלאים הלבנים שעמדו במרכז סיפורה של גב’ שראד, זוג קשיש מג’ורג’יה, התראיינו ברשת הכבלים סי.אן.אן, דחו מעיקרה את ההאשמה על גזענות, וגילו שגב’ שראד בעצם הצילה אותם מאבדן חוותם. “איש מעולם לא נהג בי בהגינות ובחביבות כזאת”, אמר החקלאי הזקן באנגלית איומה ונוראה.

גב’ שראד נתקעה פתאום בגרונו של הבית הלבן. דובר הנשיא התנצל בפומבי, לא בחצי-פה, לא בלשון רפה. מבקריו הקולניים ביותר של הממשל יתקשו למצוא מלים בוטות יותר. “החלטות התקבלו על יסוד אוסף חלקי של עובדות”, אמר הדובר, רוברט גיבס. “אנשי המימשל, אנשי התקשורת, אנשי הסיעות הפוליטיות השונות החליטו ושפטו מבלי להסתמך על מלוא העובדות… אנחנו חיים בתרבות שבה הכול רוצים תגובות מהירות, ואנחנו רוצים לספק תגובות מהירות”. (הנשיא עצמו טילפן אחר כך אל גב’ שראד להתנצל.)

"התנצלות יוצאת מגדר הרגיל", מכריזה הכותרת בעמוד הראשון של 'לוס אנג'לס טיימס' (22 ביולי 2010)

איזו הרשעה עצמית חמורה של הבית הלבן. דוברו הרשמי מודה שהחלטות מתקבלות “על יסוד עובדות חלקיות”, והצורך להגיב במהירות מכריע את הצורך להגיב בשיקול דעת. איזה מין צוות משרת את נשיא ארה”ב? על מי הוא מסתמך שם בתהליך אין סופי של קבלת החלטות, שרובן הגדול חשובות הרבה יותר מגורלה של פקידה אלמונית במשרד החקלאות?

גב’ שראד סיפרה, שהממונה עליה במשרד החקלאות הסבירה לה את הפיטורים בצורך למנוע דיון בעניין הזה “הערב אצל גלן בק”. בק הוא המגיש חד-הלשון ברשת הכבלים של פוקס, והשעה היומית שלו מתוארת כ”תכנית החדשות הפופולרית ביותר באמריקה”. מאז הושבע אובמה לנשיא, בק נעשה במידה רבה מנהיג האופוזיציה באמריקה. לפעמים הוא מעורר את הרושם שהוא מתכוון להתמודד בעצמו על כהונה פוליטית, רעיון ששום איש טלויזיה אחר, בשום ארץ, כמובן לא יעלה בדעתו.

כמה לבנים (עדיין) רוצים נשיא שחור?

הלהיטות שלא להעניק תחמושת לבק העבירה את הממשל על דעתו. בעיני רבים, גם בשמאל, הנשיא מאבד גובה לא רק בגלל מדיניותו, אלא גם מפני שהאנשים המקיפים אותו אינם ניחנים בכשרונות הפוליטיים, הנחוצים להציל נשיא מפני האינסטינקטים הגרועים ביותר של עצמו. זה אגב קורה פעם אחר פעם לנשיאים דמוקרטיים. לפעמים נדמה שהם נוטים באופן מיוחד לחוסר רצינות באיוש סגל הבית הלבן. הטעויות החמורות ביותר של ביל קלינטון בתחילת נשיאתו מיוחסות לחובבנותו של הצוות ולנכונותו של הנשיא להסתמך עליו.

כשלעצמה, המעשיה בשרלי שראד אינה אלא אנקדוטה מבוטלת ביחס לחומרת החדשות האחרות. השבוע שמענו על ירידה נוספת בהתחלות בניה למגורים (בשיקלול שנתי, שיעורן עכשיו הוא שליש ופחות ממה שהיה ב-2006). לא תיתכן התאוששות כלכלית, כאשר ענף השיכון נמצא בנסיגה. אין גם התאוששות כלכלית ארוכת-ימים, כאשר האבטלה עומדת בעינה. השבוע הכריז נגיד הבנק המרכזי, כי יידרש “זמן ניכר” כדי למצוא עבודה בשביל שמונה וחצי מיליון אמריקאים, אשר איבדו את משרותיהם בשנתיים האחרונות. האבטלה עומדת עכשיו על 9.5%, והנגיד חוזה שהיא תפחת לכל היותר ל-7% עד סוף 2012.

לא היה צריך להתאמץ כדי להבין את הרמז. סוף 2012 הוא גם סוף כהונתו הראשונה של הנשיא אובמה. הסקר התורן של השבוע, עם מידגם גדול במיוחד, מראה שזו תהיה גם כהונתו האחרונה. רק 44% מן האמריקאים סומכים את ידיהם על מנהיגותו, 48% פוסלים אותה. הנתון החמור ביותר בשביל אובמה: 52% אחוז מן המצביעים הנחשבים ל”עצמאים” אומרים שאין הוא ראוי לחזור ולהיבחר.

והנתון מעורר המחשבות ביותר בסקר: רק 37% מן הלבנים תומכים בנשיא. צאו וחישבו איפה עומדת אמריקה עשרים חודש לאחר ששברה את המחסום הגזעי, ובחרה איש שחור לנשיא.

פרשת שרלי שראד יכולה בסופו של דבר להועיל לנשיא, אם מספר מספיק של אמריקאים ירגישו שהימין הרדיקלי חצה את גבולות ההגינות האנושית הבסיסית. אחד הטריבונים הקולניים של הימין הזה במדיה, ביל אוראיילי ב’פוקס’, הצליף בגב’ שראד — כמובן, מבלי לדבר אתה כלל — ותבע את פיטוריה. הוא עשה כן על יסוד בחינה לא-ביקורתית של הווידיאו מבית ברייטבארט. אוראיילי היכה אר כך על חטא: “אני חייב לה סליחה, לא עשיתי שיעורי בית”.

רצח-אופי והפחדה גזעית אינם חטאים שעליהם המורה רושם הערה להורים. אלה חטאים הצריכים לסיים את הקריירה הציבורית של החוטא. אין צריך לומר שמעבידי אוראיילי לא יתבעו ממנו להסיק מסקנות, גם כאשר הוא יוסיף לתבוע מאחרים להסיק אותן.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=cwNBySVh5vU[/youtube]

נדמה לי, ש”הפחדה גזעית” אינה לשון הפרזה בתיאור מה שקרה כאן.

זה זמן מה מתהלכת באגף הרדיקלי של הפוליטיקה הימנית ההחשדה שהנשיא אובמה משרת את השחורים, על חשבון הלבנים. מעשה שראד לא היה אלא סימפטום לתופעה הזו. רמיזות על סולידריות גזעית מופרחות פעם אחר פעם עוד מאז מסע הבחירות של אובמה. בזמן מסע הבחירות נעשה נסיון לטעון שגב’ אובמה השתמשה במושג whitey — לשון ביטול בשביל בני הגזע הלבן — בנאום פומבי. איש לא מצא ראיה, אבל טענות כאלה מוצאות אוזן קשבת, בייחוד אצל אמריקאים לבנים קשי-יום. ראינו כדבר הזה בעבר רחוק ולא מלבב של ההיסטוריה האמריקאית: מן הקו-קלאקס-קלאן (שהיה פעם ארגון גדול מאוד ורב השפעה), המשך ב’מועצות האזרחים’ שתיאמו את המאבק לטובת הפרדה גזעית במדינות הדרום בשנות ה-50 וה-60, וכלה באסוציאציות גזעניות מכוונות במסעי הבחירות של מועמדים רפובליקאיים, מן הנשיאות ומטה בשנות ה-80 וה-90.

אני חושב שרוב האמריקאים ידחו היגיון נפסד כזה אם יוצג לפניהם במערומיו. עובדה, הם דחו אותו ב-2008, כאשר בחרו סנאטור שחור צעיר לנשיא. אבל הזמנים באמריקה כל כך קשים — עיינו-נא למשל בנתונים אחרונים על הפקעת בתים (בשיקאגו, עירו של הנשיא) מידי דייריהם שאינם מסוגלים עוד לעמוד בתנאי המשכנתא — עד שפשוט אי אפשר לחזות את האפקט של התכערות הרב-שיח הפומבי בפוליטיקה האמריקאית.

המשך יבוא, או אולי אפילו הרבה המשכים.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. זיהוי מלא וכתובת דואל הם תנאי ולא יעבור לפירסומן. אין כל טעם להשאיר תגובות בלי זיהוי. כתובת הדואל לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

10 Responses to “הבית הלבן מגיש: בלי עובדות, בבקשה”

  1. דני פ הגיב:

    אובמה אינו נדרש להיות האדם הפופולרי ביותר באמריקה; הוא בסך הכל צריך להיות פופולרי יותר מאדם אחד אחר – מי שהרפובליקנים יעמידו מולו. כרגע מעמיד את סיכויי היבחרותו מחדש מעל 50% (כמובן שתחזית כרגע היא בעירבון מוגבל מאוד).

    הבעייה היא שסקרים צופים כרגע השתלטות רפובליקנית על בית הנבחרים וההשלכות כאן יהיו חמורות מאוד – וועדות חקירה נוסח קן סטאר נגד אובמה וחברי הממשל שלו, שיתוק הממשל והיברוקרטיה ע”י עצירת תקציבים וכו’. בסופו של דבר ייתכן שזה דווקא יעזור לסיכוי היבחרותו של אובמה, אך במחיר כבד.

    “כמה לבנים (עדיין) רוצים נשיא שחור?”

    ב-2008 רוב הלבנים הצביעו מקקיין, ובפער ניכר: 55%-43%. סביר להניח שהפער הזה ילך ויגדל עם הירידה באחוז הלבנים.

  2. רני רוזנבר הגיב:

    שלום

    דבר מה על “אנגלית איומה ונוראה”.

    פעם חייתי כדייג סרטנים [גם הם כבר נעלמו] בחוף המזרחי של ארה”ב, חצי האי מזרחה למפרץ צ’סאפיק, בגבול מרילנד- וירג’יניה. הסתובבתי הרבה על שני איים, סמית וטנג’ר. גם שם וגם במערב וירג’יניה אנשים, בייחוד “אנשים פשוטים”, דיברו אנגלית אחרת. הם היו מודעים לכך מאוד ולא ראו עניין ערכי בשפתם.

    עד לימי הרדיו והטלויזיה היה קשר טוב, לפי מומחים לדבר, בין שפתם לשפה שדיברו המתיישבים האנגלים הראשונים. כשעוסקים, כבמאמרך, בגזענות ובשיפוטיות מהירה ולקויה יש מקום לדעתי לכנות שפה זו “אנגלית מיוחדת” או “אנגלית שלהם”. כמו כן ייתכן שהביטוי “אדום פנים”, בדף העיתון המצולם, ביטוי מוכר, בא לרמוז על “אדום צוואר”.

    • יואב קרני הגיב:

      מעניין. חוץ מזה שהחקלאים האמורים מתגוררים ביבשת, בג’ורג’יה, ואם אינני טועה אין כל טענה על קשר בין עגתם ובין לשון המתיישבים הראשונים. אבל הערתך בהחלט במקומה.

      אשר לקשר האפשרי בין “אדום פנים” ובין “אדום צוואר”, אני חושש שכאן אתה טועה. “אדום פנים” הוא ביטוי אנגלי תקני לבטא מישהו המתבייש במשהו. שווה ערך של “להסמיק מבושה”.

      תודה.

  3. עופר צרפתי הגיב:

    יואב שלום

    אני רחוק מלהיות מעריץ של ממשל אובמה ועוד פחות מכך מלהבין בפוליטיקה הפנימית של ארה”ב, אבל עפ”י הנתונים שצטטת “רק 44% מן האמריקאים סומכים את ידיהם על מנהיגותו, 48% פוסלים אותה. הנתון החמור ביותר בשביל אובמה: 52% אחוז מן המצביעים הנחשבים ל”עצמאים” אומרים שאין הוא ראוי לחזור ולהיבחר.”

    כלומר לאחר שנתיים שרחוקות מלהיות מזהירות הפער בין התומכים למתנגדים הוא רק 4%, יתרה מזאת ה”עצמאים” מתחלקים כמעט חצי חצי (48% חושבים שהוא ראוי להיבחר), כך שההתמודדות תיקבע על חודו של קול.

    אם נוסיף לכך את העובדה שעד ל 2012 תרד האבטלה מ- 9.5% ל 7% (ירידה יפה של 2.5%) ושלקראת הבחירות נראה גם התגייסות מסיבית של הקהילה השחורה סביב אובמה (איפשהוא הם נעלמו בזמן האחרון) נראה שהכול פתוח.

    • יואב קרני הגיב:

      אינני בטוח שאני מבין מה אתה מנסה להגיד: למצוא דופי בהגיון רשימתי, או לחלוק על הערכות. כאשר תמיכה בנשיא פוחתת ל-44%, הוא אינו מנצח בבחירות, לא סתם מפני שזה פחות מ-50%, אלא מפני שנתון כזה משקף שחיקה מסיבית בבסיס התמיכה שלו.

      כיוצא בזה, 52% עצמאים נגדו הוא מספר מסיבי, בין השאר מפני שסקרים אינם מבטאים רק בעד-ונגד. אינך יכול להסיק מכלל “52% נגד” ש-48% בעד. למעשה, מספר העצמאים התומכים בנשיא ירד מתחת ל-40%.

      אשר לרמת האבטלה, שום נשיא אמריקאי לא חזר ונבחר עם אבטלה של שבעה אחוזים. שבעה אחוזים הם לאמתו של דבר יותר מעשרה אחוזים, מפני שרבים אינם טורחים לחפש עבודה בנסיבות הקיימות, והם אינם מופיעים איפוא על המכ”ם הסטטיסטי.

      כמובן, “הכול פתוח”, “הכדור עגול”, “במשחק יש תשעים דקות”, וכיוצא באלה קלישאות. אני רק מנסה לתת אינדיקטורים. אם יתאמתו החששות שהצמיחה הכלכלית תהיה חיוורת מאוד בשנתיים הבאות, סבירות בחירתו החוזרת של אובמה תפחת במידה ניכרת.

      • עופר צרפתי הגיב:

        יואב שלום

        אנסה להבהיר את דברי, כאדם מבחוץ ניראה שכפי שלאחר בחירתו של אובמה היה הבון-טון של כלי התקשורת בארה”ב ובעקבותיהם כלי התקשורת העולמים להללו ולשבחו, כך עתה נראה שהבון-טון בארה”ב ובעיקבותיו בעולם הוא לתארו כמי שנמצא בנפילה חופשית בערפל (ראה למשל את התמונה המלווה את מאמרו של ג’ו קליין בטיים).

        ברור שאם השנתיים הבאות יהיו איומות ונוראיות כלכלית סיכוייו להיבחר אפסיים אך נראה שכפי שהנטייה עם היבחרו היתה מבוססת יותר על משאלות לב ולא על נתונים אוביקטיביים כך גם עתה.

        מבחינה אוביקטיבית בנקודת הזמן הנוכחית מרבית האינדיקטורים הכלכליים מצביעים על בלימה של מה שכונה “השפל הכלכלי הגדול מאז 29”, אובמה הצליח להעביר את הרפורמות בבריאות ובפיקוח על וול סטריט שאליהם התחייב ובהשוואה לנשיאים אחרים גם הירידה באהדה אליו אינה חריגה.

        שאלה מעניית יותר שאשמח אם תקצה אליה אחד מטוריך היא מי הם “מעצבי דעת הקהל” של “מעצבי דעת הקהל (העיתונות) בארה”ב” ומה האינטרסים המנחים אותם ?

        • יואב קרני הגיב:

          נו, באמת. אם אתה מניח שאני כותב כאן “בון טון”, אני חושש שאתה מבזבז את זמנך.

          אין שום דבר “אופנתי” בקריאה מדוקדקת של כל סקרי דעת הקהל, בלי יוצאים מן הכלל; של הערכות משמאל ומימין; של תוצאות בחירות מיוחדות בשורה של מדינות.

  4. גיל הגיב:

    עוד טור מצוין. אני לא בטוח שאובמה לא ייבחר שנית, יש עוד המון זמן עד 2012.

    כמו כן, העובדה שגם קלינטון וגם אובמה איבדו גובה במהירות נובעת לדעתי לא רק בגלל האנשים המקיפים אותם, אלא בעיקר בגלל האופי היהיר שלהם. שני הנשיאים זכו בנצחונות משכנעים ושליטה בשתי הבתים, מה שגרם להם לחשוב שהזמן להעביר את הרפורמות האמתיות זה “עכשיו או לעולם לא”.

    הבעייה לדעתי שהם לא טרחו להכין את העם לכך, והתקדמו במלוא הקיטור. אובמה, למשל, דחף את רפורמת הבריאות השנויה במחלוקת שלו בכל הכוח, מבלי לנסות לעצור רגע, ולשכנע את העם בהדרגה (והוא יודע לשכנע). כך יוצא שחלקים רבים בציבור שחששו מאובמה מלכתחילה, לאו דווקא רפובליקנים קיצונים, התחילו להרגיש כאילו העולם מתקרב לקיצו.

  5. ישראל הגיב:

    יואב, אשמח לשמוע האם לדעתך ייתכן שאובמה לא יעמיד את עצמו לבחירה נוספת?

    • יואב קרני הגיב:

      קצת קשה להאמין. צריכה לפקוד את אובמה הטראומה של לינדון ג’ונסון בווייטנאם, כדי שמשהו מעין זה יעלה על דעתו; או צריכה להיות לו ודאות מטאפיזית בתבוסה נחרצת; או כמובן צריכה להתחולל התוקממות בתוך המפלגה הדמוקרטית, ומצביעיה המאוכזבים יחליטו לפנות אל מועמדת אחרת.

      אף אחת מן האופציות האלה אינה נראית לי סבירה. גם נשיאים כושלים הצליחו לקבל את מינוי מפלגתם, אם רצו בו. אפילו הרברט הובר הצליח, ב-1932, בימי השפל הכלכלי הגדול. ג’ימי קרטר הצליח ב-1980, אם כי רק לאחר מאבק קשה נגד טד קנדי. כיוצא בזה, ג’ורג’ בוש האב ב-1992, לאחר שנכווה קשה מידי פאט ביוקנן.

      הנשיא האמריקאי האחרון שלא ניסה לחזור ולהיבחר לתקופה שניה (במקרה של ג’ונסון זו היתה תקופת כהונה שלישית, או בעצם שניה-ורבע) היה צ’סטר ארתור, בשנת 1884 — אם כי הוא בעצם לא נבחר כלל, אלא היה סגנו של נשיא שנורה ומת זמן קצר לאחר בחירתו.

      בעשרים השנה שקדמו למלחמת האזרחים האמריקאית, נשיאים שירתו רק תקופת כהונה אחת, ואיש מהם לא ניסה לחזור ולהיבחר. אבל זה העידן הקדם-מודרני בפוליטיקה של ארה”ב.

      אני נוטה להאמין שאובמה יתמודד בבחירות של 2012, וזו תהיה מערכת הבחירות הברוטלית ביותר של דורנו.

      אל-נא תהסס להזכיר לי את התחזית הזו אם הצדק יהיה אתי.

Leave a Reply for יואב קרני