בתחבולות תעשה לך דיפלומטיה

ראש ממשלת טורקיה אינו רוצה התנצלות. לא באמת. הוא רוצה רשיון לשמוט את הקרקע מתחת ללגיטימיות של ישראל. זו הסיבה שצריך להציע לו התנצלות. דרמטית, מלאה, גלויה. על הדמגוגיה הארסית שלו צריך להגיב באהבה, בחמלה, בצניעות. אם זה המחיר — כדאי לשלם

העתון הטורקי (החילוני בהחלט) 'הורייט' שמח לאידה של ישראל. הוא מפרסם צילום בלעדי של "הקומנדו הישראלי הבכיין", לוחם שייטת 13 היורד מ'מרמרה הכחולה' כשהוא ממרר בבכי. לפי העתון, ישראל גנזה את הצילום הזה. חזקה עליו שהוא יהיה להיט בטורקיה

כאשר יחידים, או קולקטיבים, נדחקים אל הקיר, הם נוטים להאמין שאין להם עוד מה להפסיד חוץ מכבודם. לעתים קרובות הם צודקים. לפעמים הם טועים. היתכן שהפעם הוא, או הם, טועים?

הוא — ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו; הם — הרוב הגדול של אזרחיו.

מסע השיסוי של ראש ממשלת טורקיה נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל הוא כל כך מוטרף עד שמה-בכלל-הטעם. מה בכלל הטעם להאזין, מה בכלל הטעם לדבר, מה הטעם בכלל להגיב. האיש הזה שרף כל כך הרבה גשרים, עד שגם אנשים רציונליים רשאים לפקפק בתועלת של דיאלוג כלשהו עם טורקיה תחת מנהיגותו.

נאומו באוזני הסיעה הפרלמנטרית של מפלגתו באמצע השבוע שעבר, ואחר כך נאומו באסיפת עם בעיר קוניה, העמידו את רג’פ ארדואן בשורה הראשונה של אויבי ישראל. איומו של שגריר טורקיה בוושינגטון, ביום ששי, הוסיף קצפת לעוגה. נאמיק טאן, לשעבר שגריר טורקיה בישראל, הציג אולטימטום: התנצלות והקלת הסגר על עזה — או ניתוק היחסים. למחרת הוא פירסם מאמר התקפה בוטה על ישראל ב’וושינגטון פוסט’.

מדוע זה יפרסם שגריר של מדינה זרה בוושינגטון מאמר כזה בעתון אמריקאי? נראה שיש רק הסבר אחד: ארדואן החליט לנסות בכל כוחו לתקוע טריז בין ארה”ב לישראל. הוא קיבל עליו משימה היסטורית — לבודד את ישראל בזירה הבין לאומית במידה כזאת שהיא תסבול התכווצות פוליטית וטריטוריאלית, ותידחק אל שוליים אזוריים חסרי-משמעות. מי יודע, אולי יום אחד הוא יציע לישראל מעמד של פרוטקטורט טורקי. שגרירו בוושינגטון ראה צורך להזכיר שטורקיה פתחה את שעריה לפני מגורשי ספרד ב-1492.

עניין לנו איפוא בממשלה עוינת, שגורל הספינה ‘מרמרה הכחולה’ סיפק לה תירוץ, לא סיבה, להודיע על שינוי כיוון מפליג במדיניות החוץ שלה. אסטרטגית, טורקיה אמנם אבודה, גם אם החוזים הבטחוניים לא יותרו בשלב הזה, וגם אם יחסי המסחר לא ינותקו לחלוטין. בעניין הזה אין הרבה מה לעשות.

אבל אולי אפשר לנצל את התיאטרליות של מנהיגי טורקיה ושגריריהם, כדי לשכנע את העולם החיצון שדעתה של ישראל לא נטרפה עליה. ישראלים אינם צריכים לכעוס על שימוש הלשון הזה. השאלה אינה אם דעתה של ישראל נטרפה, או אם היא היתה רשאית לעצור את ‘משט השלום’. השאלה היא מה לעשות כדי להיאבק ברושם שדעתה נטרפה, ואיך להינצל מקריסה מלאה של מעמד ישראל בין האומות.

אפשר להתווכח בגלוי עם טורקיה, אפשר לעמוד על צידקת עניינה של ישראל, אפשר לעשות מעשה ה’גרוסלם פוסט’. בעלת טור בעתון הזה המיטה בסוף השבוע שעבר חרפה על שמה הטוב של ישראל, כאשר שיגרה וידיאו סאטירי אל חלל האינטרנט שליגלג על המצוקה בעזה.

תכנית החדשות הפופולרית ביותר ברדיו הקנדי דיווחה על הווידיאו הזה בזעם עצור, והוסיפה בסרקזם, כי הווידיאו העניק לממשלת ישראל את ההזדמנות “לעשות משהו שאין היא עושה לעולם”: להתנצל. הנה כי כן, מישהו במשרד ראש הממשלה חשב שהווידיאו של בעלת הטור ראוי להפצה בין לאומית. משרד ראש הממשלה נאלץ להתנער אחר כך מן הווידיאו. יש גבול אנושי להפגנות של חוסר אמפתיה כלפי ייסורי הזולת, גם כאשר הזולת הוא ילד פלסטיני בעזה (בסאטירה, הילד העזתי צריך “קצת גבינה וטילים לארוחת הבוקר”).

עניינים כאלה ממאיסים את ישראל על אנשים שאינם רוחשים לה איבה מלכתחילה, שאינם שותפים לסדר היום הניאו-ג’יהדיסטי של רג’פ ארדואן. האנשים האלה זקוקים לסימן מישראל, שהיא מתחרטת.

כן, מתחרטת. לנדחקים אל הקיר אין מה להפסיד עכשיו, אפילו לא את כבודם. כבודם אינו מטבע עובר לסוחר בשום בורסה של יחסי ציבור ושל דעת קהל. זה אגב הזמן להשבית כל נסיון של הסברה אגרסיבית. זה הזמן להרכין ראש בשתיקה נכלמת. זה מה שהעולם רוצה עכשיו מישראל. לא עוד הפגנת שרירים, לא עוד התקפת-נגד רטורית, לא עוד קובץ של עובדות על האנשים הרעים על סיפון ‘מרמרה’. לא עכשיו.

"ארדואן הקשוח". העתון הזה מדווח על נאומו של ראש ממשלת טורקיה בעיר קוניה, ביום חמישי שעבר, ארבעה ביוני. "חמאס הוא ארגון התנגדות, המגן על אדמתו", "חמאס אינו ארגון טירור -- שלטונות ישראל הם-הם הטירוריסטים", "גורל ירושלים לא ינותק מגורל איסטנבול, וגורל עזה -- מגורל אנקרה". פשוט לא ייאמן

טורקיה רוצה התנצלות ישראלית? לא, היא אינה רוצה. אילו ארדואן רצה התנצלות, הוא לא היה תוקף את “מדינת הטירור”, מאשים אותה ברצח, מכנה אותה “עולת ימים וחסרת שורשים”, משליך בה “לא תרצח” בעברית, מאיים במרומז על יהודי טורקיה (בלשון ערמומית, הנשמעת כמו ההיפך מאיום). ארדואן מנסה בכל מאודו להבטיח שתגובת ישראל תהיה התקפדות והתרחקות. זה יהיה רשיון בשבילו להנהיג מסע רב-יבשתי נגד הלגיטימיות של קיומה.

על עורמתו של ארדואן צריך להגיב בעורמה ישראלית. בתחבולות תעשה לך דיפלומטיה. נשיא המדינה בכבודו ובעצמו צריך להציע לנסוע לטורקיה, להתייצב במליאת הפרלמנט שלה, ולהתנצל. לא בלשון רפה, לא במרומז, אלא באופן חד-משמעי, בענווה ובהרכנת ראש. הוא יוכל להסתמך על תקדים. ב-1995, חייל ירדני פתח באש על קבוצה של נערות ישראליות בעמק בית שאן, והרג שבע מהן. המלך חוסיין בא לבתיהן של הנערות, כדי להתנצל ולהציע את תנחומיו. רוב הירדנים נשכו את שפתיהם באי-הסכמה.

יעלה הנשיא פרס, או יירד, אל בתיהם של הרוגי ‘מרמרה’. רוב הישראלים ינשכו את שפתיהם, אבל לפעמים אין בררה אלא לנשוך שפתיים, ולשתוק. זה עניינה של משמעת לאומית. ישראל צריכה להציע פיצויים נדיבים למשפחות ההרוגים. אם זה המחיר שצריך לשלם כדי לשים קץ להתמוטטותה הבין לאומית של ישראל, ישולם-נא המחיר הזה.

מותר לנחש שבכל ההתייעצויות באנקרה, אפשרות שישראל תתנצל באופן דרמטי לא עלתה על הדעת. המנהיגות הניאו-איסלאמיסטית של טורקיה סומכת על עקשנותה של ישראל, כדי להוסיף ולשמוט את הקרקע מתחת לרגליה. ישראל הגומלת על הדמגוגיה נגדה באהבה, בחמלה, באמפתיה, בצער, בצניעות תתנגש חזיתית עם הדימוי שהתעמולה הארדואנית שקדה לצייר בימים האחרונים.

ישראל המתחרטת תוכל לשנות בן-לילה את סדר היום הבין לאומי. היא לא תיאהב, אבל היא תישנא הרבה פחות. והיא תלמד את ערכה של התאפקות. השביעיה הבאה תצליח אולי לנשוך את שפתיה בזמן, כדי שלא לנשוך את שפתיה עד זוב דם לאחר מעשה.

29 Responses to “בתחבולות תעשה לך דיפלומטיה”

  1. טייפ ארדואן חזק באיום על מיעוטים. הוא גם איים על הארמנים החיים בטורקיה בגירוש אם לא יפסיקו להציק לו עם הכרה בשואת 1915.

  2. שולמית הגיב:

    אותי לא שכנעת.

    אני חושבת שבנוסף למזימותיו המרושעות של ארדואן ולאי יוצלחיות של ממשלת ישראל( בהמעטה), ליחסו של אובמה,נשיא ארצות הברית, משקל רב בבידודה של ישראל.

    לולא השתחווה בפני מלך סעודיה הייתי מאמינה שהוא שוחר טוב.

    • יואב קרני הגיב:

      הוא השתחווה גם לפני קיסר יפאן. אני חושב שהוא פשוט התמלא פיק ברכיים קצת פרובינציאלי, קצת לא-בוגר במעמד דם כחול. לא הייתי מסיק מסקנות מופרזות מקידתו.

      • אלי הגיב:

        אל תגיד לי שאתה מאמין במה שכתבת. אובמה התרפס בפני מלך סעודיה, ואתה יודע את זה. אבל למען האידיאולוגיה שלך, אתה מוכן לעשות שקר בנפשך.

  3. גיל הגיב:

    מסכים ולא מסכים. הקליפ של ה’גרוסלם פוסט’ בהחלט לא במקום. כל הנסיון לגייס אנשים ל”מלחמת הסברה” מיותר ונועד לכשלון. מצד שני, אין צורך לשלוח את הנשיא לתורכיה להתנצל. החיל הירדני טעה, זה מוסכם על הכל, ללוחמי השייטת לא היתה כל כך הרבה ברירה מרגע שעלו על הספינה הם הותקפו בעלות וקשה לי לחשוב על מוצא אחר. אני מציע פשוט להתעלם. במבט לאחור, נתניהו היה צריך להתקשר מיד לארדואן ולהציע להקים ועדת בדיקה משותפת לבדיקת המחדל-שבראשה יעמוד תורכי. ברור לי שהתורכים היו מסרבים אבל זה היה הדבר הנכון לעשותו.

  4. עדי סתיו הגיב:

    אני חושש שלא ברור לי מהרשימה על איזה מעשה אתה מציע שישראל תתנצל, באופן ספציפי. הרי, התנצלות היא יותר מהבעת־צער (מה שכבר עשינו) — היא מהווה הבטחה להמנע מפעולה דומה בעתיד. איזו פעולה? אם נתנצל על פרטים טכניים בהתנהלות האירוע (שהשתלטנו על הספינות מחוץ למים הטריטוריאליים לא בתוכם, או שלא השכלנו לתכנן את ההשתלטות כך שנוכל להמנע מהסתבכות והנפגעים) ניתפס על־ידי כולם, ובצדק, כמי שמתנצלים מהשפה לחוץ ובעצם לא מתחרטים כלל על עיקר מעשיהם. ואם נתנצל על עצם זה שהשתלטנו על ספינות זרות, ההתנצלות תהווה למעשה הכרזה על הסרת המצור הימי ועל זכותנו להטיל כזה. זה מה שאתה מציע? מה יהיו ההשלכות?

    • יואב קרני הגיב:

      העולם להוט לשמוע את ישראל מתנצלת ממעמקי לבה. הפרטים אינם מעלים ואינם מורידים, קרא-נא את מאמרו של השגריר לשעבר דן קרצר בגליון יום א’ של ה’וושינגטון פוסט’. הוא מעיר שם, שאפילו ברגע של חלחלה עולמית, ישראל אינה מסוגלת למחווה הקטנה ביותר של אמפתיה אנושית.

      אנשים שונאים את ישראל. היא מעוררת אצלם עכשיו תיעוב אינסטינקטיבי. יש הכרח לאומי לפרוץ את המעגל הזה, להוסיף מידה של אנושיות לישראל, לרכך את דימויה, לעגל את קצוותיה.

      נחוצה התנצלות מלאה על עצם ההחלטה לתקוף את המשט. אם אפשר להתנצל גם על זה שאת ישראל מנהיגה ממשלה עיוורת, חרשת ופיסחת, מה טוב. אבל זה הרי לא יקרה. ועוד: צריך לגזול מארדואן את התירוץ שהוא מחפש, כדי לנתק את היחסים הדיפלומטיים והצבאיים. זו תהיה מהלומה היסטורית. הוא יתקשה לעשות כן אם ישראל תתנצל.

      • עדי סתיו הגיב:

        הבנתי מה שאמרת, היה לי קצת יותר קשה להבין למה לא אמרת את מה שלא אמרת, לגבי המשמעות של הסרת המצור שלגביה תהיתי.

        אם הבנתי נכון, השאלה אם הרווח האפשרי מהתנצלות גובר על הנזק האפשרי מהסרת המצור היא בכלל לא השאלה. התנצלות לא־כנה ממילא תיראה כמו התנצלות לא־כנה, והבעיה האמיתית היא לא שישראל לא התנצלה או לא תתנצל, אלא שהיא בכלל לא מסוגלת *להעלות על דעתה* להתנצל.

        עכשיו כשאני רואה את זה, ברור לי שהנזק התדמיתי בארוע הספציפי הזה הוא הקטן שבבעיות.

  5. עומר לביב הגיב:

    1. למה אתה קורא לו רג’פ? בעיתונות הישראלית קוראים לו טייפ או טאיפ ארדואן. מה באמת שמו?

    2. לא השתכנעתי בנושא ההתנצלות שאתה מציע. זה אולי טוב כנגד ארדואן אבל גול עצמי מול כל שאר העולם.

    3. אני כן מסכים אתך שההתייחסות של ארדואן לישראל מנותקת מהמעשים של ישראל, ולכן אין טעם לשקול את צעדינו כאשר נקודת הייחוס היא התגובה של טורקיה. צריך לעשות מה שטוב לישראל (לא בטוח שכך אנחנו פועלים) ולקחת בחשבון שבכל מקרה, בהנהגה הטורקית הנוכחית, התגובות תהיינה שליליות.

    עומר לביב

    • יואב קרני הגיב:

      שמו המלא הוא רג’פ טאייפ ארדואן. בעתוני טורקיה השם מופיע גם במלואו, גם לא במלואו. אני מודה שאינני יודע את התשובה.

      אשר להתנצלות, אני חוזר ואומר: היא לא נועדה לשכנע את ארדואן ואת ממשלתו, היא נועדה לעומת זאת לצנן את האיבה העצומה לישראל בעולם. מה שמתחולל עכשיו עלול להיות בכיה לדורות. השאלה אינה אם ישראל צודקת או אינה צודקת. השאלה היא מה לעשות לטובת שמה הטוב.

      אני מציע לנצל את מליאת הפרלמנט הטורקי באותו אופן שארדואן ניצל את חופי עזה: תיאטרון פוליטי שקהל-היעד שלו יהיה רחב ורחוק.

      ממדי ההסתה בטורקיה הם עכשיו בלתי נתפסים, כולל האשמות ממקומות מרכזיים שישראל עושה יד אחת עם טירוריסטים כורדיים נגד טורקיה.

      מצב נואש מצריך לפעמים אמצעים נואשים.

  6. ידין הגיב:

    האם ישראל אכן התנצלה על הוידאו הדבילי? כן ולא. הנה נסיונם של האדונים סימן ורגב לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה/לאחוז במקל בשני קצותיו (בחר את הקלישאה המועדפת עליך)

    “Press office director Danny Seaman said the video did not reflect official state opinion, but in his personal capacity he thought it was “fantastic”.

    Government spokesman Mark Regev said the video reflected how Israelis felt about the incident. “I called my kids in to watch it because I thought it was funny,” he said. “It is what Israelis feel. But the government has nothing to do with it

    .”

    http://www.guardian.co.uk/world/2010/jun/06/israel-youtube-gaza-flotilla

  7. אסף הגיב:

    לגבי הסרטון של אתר לאטמה (שאני מניח שאליו אתה מתייחס)[1]: הסרטון מתייחס ל’גבינה וטילים לארוחת בוקר לילדי עזה’ בהקשר של המשט; כלומר, לועג להצגת המשט כ’הומניטרי’ שבא לסייע לילדים בהתחשב בזהות חלק מהנוסעים בו. יכול להיות שתכנית החדשות הקנדית לא הבינה (או לא רצתה להבין) את זה, אבל עם כ”כ הרבה צפיות בסרטון הזה, אפשר לקוות שהיו כמה בעולם שזה חלחל להם לתודעה.

    (יש שם אלמנטים של גזענות כלפי ערבים, שלא כ”כ נעימים לצפייה בעיניים ליברליות. אבל אולי על סנטימנטים חבויים וחשוכים של אירופאים ואמריקאים הם כן עובדים…)

    [1]http://www.youtube.com/watch?v=2KUcv452KbU&feature=channel

  8. […] This post was mentioned on Twitter by Itamar Sha'altiel, Erez Schatz. Erez Schatz said: "ישראל הגומלת על הדמגוגיה נגדה באהבה, בחמלה, באמפתיה, בצער, בצניעות תתנגש חזיתית עם הדימוי שהתעמולה הארדואנית שקדה לצייר" http://is.gd/cFwfK […]

  9. איל הגיב:

    ההצעה של יואב לא תתקבל לא כי היא לא טובה אלא כי היא לא ישראל.
    בזמן הזה החברה והממשלה הישראלית נמצאים במצב פסיכוטי מטורף. התקף עמוק לא רציונאלי ואלים.
    אין סיכוי שישראל תעשה כרגע את הדבר הנכון

  10. צור שפי הגיב:

    נאלץ לא להסכים. כל דובר ישראלי הביע צער על אובדן חיי אדם. להתנצל במקרה הזה? על מה בדיוק? ממש אין סיבה. יש תקופות בהיסטוריה שבהן הרוב טועה, מאבד את המצפון והפסיכוזה משתוללת, צ’מברליין הפופולרי וצ’רצ’יל המבודד הוא המקרה הקלאסי אבל מן הסתם היו עוד. במקום להתנצל ישראל צריכה להסכים לוועדת חקירה בינ”ל שהרכבה ייקבע בהסכמה ושהמנדט שלה יכלול גם את מעורבות ממשלת טורקיה בארגון הפרובוקציה הזו.

    באשר ליחסי ישראל טורקיה אין לי ספק שארדואן מעוניין בניתוקם כך שאין טעם במחוות ואולי אנחנו צריכים לפעול ראשונים.

    חוסר הסכמה בינינו גם על הווידאו של קרולין גליק: זו סאטירה (אפקטיבית לטעמי) ולגחך על מצבו של ילד בעזה (בשכונות עוני בארה”ב ואפילו בכמה מקומות באירופה מצב הילדים גרוע יותר) זה במסגרת כללי המשחק בדיוק כמו שמותר לצחוק על השואה או על כל פרה קדושה אחרת. הזעם הקדוש של איזה רדיו קנדי ממש לא צריך להוות גורם ולהשתמש לצורך זה במינוח “חרפה לשמה הטוב של ישראל” זו סתם הגזמה פרועה. מה שכן, לע”מ הוכיחו, ולא בפעם הראשונה, שהם אידיוטים.

    • רועי הגיב:

      לגבי ההתנצלות – צריך בהחלט לחשוב איך לעשות אותה. בהחלט דרושה מידה רבה של יצירתיות. גם אם לא התנצלות – צריך לקחת דוגמא ממארגני המשט בדבר אחד: חשיבה יצירתית. משט אחד, כמה ספינות, וכל הסיפור של עזה עולה לכותרות כמו שלא עלה מימיו.
      אולי גם ממשלתנו האדיבה יכולה לתרום לעולם מתבונתה ובמקום לעשות את הדבר הצפוי, לחשוב על משהו — תחבולה, אם תרצו — שישנה את פני הדברים. אם כבר חושבים, אולי כדאי גם במישור האסטרטגי. למשל, בפעם האחרונה שבדקתי, המצור על עזה פשוט לא עובד. אני לא אומר שהסרתו המיידית היא הדבר הנכון בהכרח, אבל אולי זה נושא שכדאי להפעיל עליו את מיטב הכוחות היצירתיים שלנו.

      לגבי הוידאו, הוא כל כך חסר רגישות, כמו דואר אלקטרוני אחר שעבר לאחרונה ומנסה להציג את עזה כגן עדן עלי אדמות. הוידאו הוא סאטירה על היוצרים שלו, יותר מאשר על העזתים ומארגני המשט. להסתכל ולהחוויר מחוסר הידע וחוסר הרגישות. כל מי שקורא, בין השאר, עיתונות שמקורה אינו ישראלי, מתפלץ לראות וידאו כזה שבלי בושה גם טוען שהעולם מתעלם מעובדות. כן, העולם לפעמים מתעלם מעובדות, אבל אנחנו אלופי העולם בהתעלמות. מתי בפעם האחרונה ביקרתם בעזה? מתי קראתם כתבה על המצב שם?

      אולי במקום להתחפר עוד ועוד, ולשכנע את עצמנו שהבעיה בהסברה, כדאי לחשוב איך יוצאים מהחפירות.

  11. ערן הגיב:

    יואב,

    מציע לך לקחת דוגמא מעיתונאית בשם הלן תומאס (אני מניח שאתה מכיר אותה) שאחרי שאמרה על ישראל דברים שחרגו מכל פרופורציה התפטרה.

    גם אתה איבדת מזמן כל שיקול דעת בכל מה שקשור לכיסוי של ישראל. מכיוון שכתבותיך לא מסתכמות בבלוג שלך אלא גם מופיעות פעמיים בשבוע ב”גלובס” רב ההשפעה הם עלולות לגרום לאנשים חשובים בארץ לחשוב שדבריך הם כל האמת ולא היא. ישראל היא לא מדינת אפרטהייד, ולא כולם שונאים אותה, בייחוד לא ה-60% ששונאים את אובמה בארה”ב. הוידאו של חברתי קרוליין גרם גאווה להרבה ידידי ישראל בעולם. אם ננהג לפי עצותיך נגמור בים מהר מאוד. אז לסיכום, אנא, תמשיך לכתוב על הודו, אפריקה והקווקז, ושחרר אותנו מעצותיך המלומדות על ישראל.

    תודה על השארת תגובתי ללא צנזור.

    • יואב קרני הגיב:

      תודה, ערן.

      רק על סילוף אחד אני רוצה להגיב: במשך שנים אני חוזר ומטעים שישראל אינה מדינת אפרטהייד, ואני לא אניח לך לייחס לי עמדה כזאת.

      • ערן הגיב:

        סילוף? אולי, ואולי לא.

        קרא את מאמרך מלפני מספר שנים:

        http://yoavkarny.com/?p=9725

        ההשוואה אכן מצמררת את כל הקורא אותה וגורמת לו להרהר בצדקת הדרך של הציונות כתנועה ולמה היא דומה. על כשרונך אין עוררין.

        ישפטו הקוראים.

        • יואב קרני הגיב:

          ברשימה ההיא כתבתי, בין השאר

          מה עושים בלקחים היסטוריים? אפשר כמובן לכעוס על עצם ההעזה להשוות ציונות ואפרטהייד. זו תגובה מובנת, אבל לא קונסטרוקטיבית. לקחים היסטוריים מאפשרים לפעמים לעשות משהו שנימוקים פוליטיים טהורים אינם מאפשרים: הלקחים מקילים לפקפק בתוואי הדרך, מבלי לפקפק בצידקת הדרך; לפקפק באמצעים מבלי לפקפק במטרה; לפקפק במרכיבים הקונקרטיים מבלי לפקפק במישוואה האבסטרקטית.

          ישפטו-נא הקוראים, אדרבא.

          • ישראל הגיב:

            בהנחה שישראל איננה מכירה במדינה פלשתינית ומצד שני לא מעניקה לפלשתינים אזרחות ישראלית. בנוסף לכך, אזרחיה הערבים אינם יכולים להתמודד על משרות ראש הממשלה והנשיא. האם ישראל באמת כל כך שונה מדרום אפריקה?

            • יואב קרני הגיב:

              זו נוסחת ג’ימי קרטר: אפרטהייד בשטחים. אבל האפרטהייד המקורי לא היה משטר כיבוש. אפרטהייד היה הנוסחה הפוליטית בכל דרום אפריקה. הוא שלל את זכויות האזרח של כל השחורים באשר הם. בישראל, יותר ממיליון אזרחים ערביים נהנים מזכויות פוליטיות מלאות. לא היה כדבר הזה בדרום אפריקה. ממשלתה של המפלגה הלאומית, זמן קצר לאחר שעלתה לשלטון (ב-1948), ביטלה אפילו ייצוג לא-ישיר של שחורים בחבל הקייפ (עד אז, הם יכלו לבחור ציר פרלמנט לבן כדי לייצג אותם).

              במשטר האפרטהייד, כל אחד מחברי הכנסת הערביים היה נענש ב”נידוי” (banning), מוגלה לכפר נידח, אינו מורשה לשוחח בטלפון אן לקבל יותר מאורח אחד בזמן נתון, אינו מורשה לכתוב או להתבטא בפומבי, על העתונות היה נאסר להזכיר אותו.

              האם ישראל עלולה להיות כדרום אפריקה? כן, בוודאי. אם יום אחד היא תחליט לשלול את זכות הבחירה של מיעוטיה.

              האם בשטחים שורר אי-צדק פוליטי ואנושי? שורר גם שורר. אבל לא כל אי-צדק הוא אפרטהייד.

              היש בשטחים אלמנטים של אפרטהייד? יש, אבל באותו המובן של קולוניאליזם קלאסי, המעדיף מתיישבים זרים (איך אני מעז!) על פני הילידים. אין פה בחירה אידיאולוגית, אין פה תיאולוגיה של הפרדה (כפי שהגיעה אל שיאה הניקלה בדרום אפריקה, כאשר הכנסיה הדומיננטית של האפריקנרים פיתחה הצדקה אלוהית לאפליה גזעית).

              לא כל כובש ברוטלי הוא נאצי, ולא כל שיטה קולוניאלית היא אפרטהייד. האם אלה ניואנסים בלבד? לא, מפני ששימוש הלשון “אפרטהייד” מקפל בתוכו מלכתחילה את שלילת הלגיטימיות של השיטה הפוליטית הנידונה. אפרטהייד אין משפרים, אפרטהייד אין מתקנים — אפרטהייד מפרקים.

              אני תומך במדינת הלאום, אבל מודה שמדינת הלאום מתיישנת בעולם הדמוקרטי, וחושש שאם מדינת הלאום לא תתעשת ותיזום פגישה דחופה עם המציאות, היא תתקשה להאריך ימים.

  12. אלון ניסר הגיב:

    אני ממשיך להתרשם מהיצירתיות המדינית שעולה מעת לעת בבלוג הזה.

    אמנם, אינני חושב שטורקיה היא המרכזית בבעיות ישראל (ובוודאי שלא ארה”ב בהנהגת אובמה איננה כזו), אבל אין ספק שיש לה משמעות בסדר האזורי ובוודאי כבמה ראויה לתמרון מדיני ישראלי.

    חבל שאחת הבעיות המרכזיות של ישראל היא חוסר היכולת של הנהגתה לתמרון מדיני יצירתי והנטייה לחשוב שהכל בעיה של “הסברה” ושקליפ של קבוצת latma יסייע לה ( ובהערת אגב: לא יאמן כמה אנשים כתבו לי מיילים בימים האחרונים שמפצירים בי להכנס לאתר youtube ולצפות בקליפ הילדותי הנ”ל במחשבת הסרק שמספר צפיות גבוה יגרום למי שאינם ישראלים לקבל את הגרסה הישראלית לאירועי המשט).

    יכולת לתמרון מדיני יצירתי שכולל גם אופציות צבאיות שונות הייתה גם יכולה להציל את ישראל מעצמה בסדרת ההחלטות שקדמו לפיאסקו ההשתלטות על המרמרה

  13. צור שפי הגיב:

    יואב קרני שלום,

    לא התייחסת לרעיון שלי להעדיף ועדת חקירה בינ”ל שתבדוק גם את תרומת ארדואן ושו”ת לפרובוקציה על פני התנצלות (שלא לומר התרפסות) בפניהם. להיעלב?

    • יואב קרני הגיב:

      לא כתבתי כלל על עניין ועדת החקירה. אני חושב שהתנצלות היתה מסירה את עניין ועדת החקירה מן הפרק, ומקילה בזה על הדיפלומטיה הישראלית בשנה או שנתיים הבאות. אבל אם תקום ועדת חקירה, בוודאי המנדט שלה צריך להיות רחב ככל האפשר, ולכלול את התהליך שקדם ליירוט ‘מרמרה’, כולל המגעים בין ישראל לטורקיה. ארדואן יצטרך אז להעיד. הוא כמובן ישמח, מפני שהוא יקבל זירה נוספת לרטוריקה שלו. אני משתכנע יותר ויותר שהפרשה הזו טבועה בחותם של צרכיו הפוליטיים הפנימיים.

  14. היי יואב

    אני מתייחסת לשתי הפסקאות האלה שלך

    “אפשר להתווכח בגלוי עם טורקיה, אפשר לעמוד על צידקת עניינה של ישראל, אפשר לעשות מעשה ה’גרוסלם פוסט’. בעלת טור בעתון הזה המיטה בסוף השבוע שעבר חרפה על שמה הטוב של ישראל, כאשר שיגרה וידיאו סאטירי אל חלל האינטרנט שליגלג על המצוקה בעזה.

    תכנית החדשות הפופולרית ביותר ברדיו הקנדי דיווחה על הווידיאו הזה בזעם עצור, והוסיפה בסרקזם, כי הווידיאו העניק לממשלת ישראל את ההזדמנות “לעשות משהו שאין היא עושה לעולם”: להתנצל. הנה כי כן, מישהו במשרד ראש הממשלה חשב שהווידיאו של בעלת הטור ראוי להפצה בין לאומית. משרד ראש הממשלה נאלץ להתנער אחר כך מן הווידיאו. יש גבול אנושי להפגנות של חוסר אמפתיה כלפי ייסורי הזולת, גם כאשר הזולת הוא ילד פלסטיני בעזה (בסאטירה, הילד העזתי צריך “קצת גבינה וטילים לארוחת הבוקר”).

    ורוצה לשאול אותך על הפער העצום בין מה שאתה כותב על “הקטע הסאטירי” הזה לבין מה שקורה כאן. השיר הדבילי הזה של אתר לאטמה בהשראתה של קרולין גליק הפך בישראל ללהיט מטורף – כל עיתונות הזרם המרכזי מתרפסת בפני השיר הזה, הוא מוצג כתשובה המוחצת והיעילה שלנו לפרשת המשט. ואילו אתה מתאר מציאות אחרת, ביקורתית, כולל אפילו שמשרד החוץ השתמש בהתחלה בסרטון כחלק ממערך ההסברה ואחר כך משך ידו ממנו. כל זה לא פורסם כאן. אתה יכול להרחיב קצת על הסיפור הזה – אתייחס אליו בבלוג שלי – כי זה פער בלתי נתפש בעיני. אני שנאתי את הסרטון הזה ואת הדמגוגיה שבו אבל אני מרגישה שאני קול יחיד בעסק הזה.

    • יואב קרני הגיב:

      אורית —

      הנה מראי-מקום לסיפור ההתנצלות, או רבע-ההתנצלות
      ֿ
      באתר החדשות של הסי.אן.אן

      באתר החדשות של הבי.בי.סי

      באתר החדשות של ה’גארדיין’

      ב‘האפינגטון פוסט’

      לא מצאתי עקבות באינטרנט העברי, כנראה מן הסיבה שאת ציינת: היעדר סיקור.

      כשלעצמי אני חושב שהווידיאו הזה מתיישב עם מצב הרוח הציבורי באותו אופן ש”בוא נעבוד עליהם” מתיישב עם הטמפרמנט של נערים: צירוף של קוצר רוח, של עודף הורמונים ושל מיעוט פרספקטיבות. מזכיר לי את אנחתו (הידידותית) של הנשיא רונלד רייגן, כאשר סיפרו לו על איזשהו מעשה לא-הולם של ישראל. הוא אמר, “boys will be boys”. אולי הגיעה השעה שהנערים יתבגרו אל גילם, יסגלו עכבות, ויעמידו פנים שהם מבורכים גם במידת הרחמים, לא רק במידת הצדקנות.