בואו נדבר על מזג האויר…

…וגם קצת על פוליטיקה. כאשר וושינגטון קבורה מתחת לערימה ענקית של שלג – הוא כבר הגיע עד גובה ידית הדלת – האם זה אישור שהיא משותקת ללא תקנה? האם כדאי לימין להיות באופוזיציה בחורף, כדי לנצח בקיץ?

התפרסם במדור ‘קו המשווה’, ‘גלובס’, 11 בפברואר 2010

“שבעים סנטימטר שלג בחרמון”, בישר לי השבוע מכר ישראלי. “שבעים סנטימטר בחזית ביתי”,  השבתי ללא חמדה.

זה היה ביום ראשון. ביום חמישי היו כבר 110 ס”מ. השלג ליד דלת המטבח עבר את גובה הידית. המכונית של השכן, שלא חולצה מן השלג הראשון, אינה נראית עוד. עד יום רביעי אחר הצהריים עדין היה אפשר לנחש את מקומה. מפעם לפעם מתחזקת הסערה – לפי החזאי, הרוח נושבת במהירות של 70 ק”מ בשעה – ונושאת את השלג מגג ביתו של השופט שממול אל חלון חדר העבודה שלי. חומה לבנה מתייצבת לכמה שניות באמצע הרחוב.

“זה סרט תעודה של נשונל ג’אוגרפיק על החורף בצפון קנדה”, מתבדח מכר אמריקאי. אבל זה כבר לא מצחיק (אם כי צריך להודות שזה יפה להפליא). הנזקים נאמדים בששה מיליארד דולר. עיר הבירה של ארה”ב משותקת מעיקרה. הרחובות ריקים. השלג העוטף את חוטי החשמל מאיים להפוך לקרח, וּלהכביד עליהם עד שיתפקעו. עצים מתחילים לכרוע. חתולים יוצאים מדעתם. ילדים צורחים עד צרידוּת. במרכולים נעלם החלב עוד ביום שני. מלח להמסת הקרח אזל עוד לפני שהתחיל השלג הראשון. אבל מי בכלל יכול להגיע למרכול.

הטור הזה בדרך כלל אינו נכתב בגוף ראשון, והוא משתדל לעסוק בעניינים לא-טריוויאליים. מה לך טריוויאלי יותר ממזג האויר.

לא השבוע. אי אפשר לכתוב השבוע מוושינגטון על איזשהו עניין זולת מזג האויר. החורף עדיין בעיצומו, והשלג המצטבר כבר הגיע לרמה ממוצעת של מטר וחצי ויותר. כותרת באחד העתונים  אומרת, “ונקובר מתפללת לפברואר לבן”. ונקובר, קנדה, זאת אומרת; המארחת של אולימפיאדת החורף. וושינגטון היתה יכולה לעזור – לא מדינת וושינגטון בסמיכות מקום מיידית לוונקובר; אלא עיר הבירה הדרומית הרחוקה, שבה “שלג בחורף” פירושו בדרך כלל אבקה רכה ודקה, הנספגת בקרקע כמעט תיכף לִנפילתה.

לא השנה. שלוש סופות שלג כבר השתוללו בוושינגטון מאמצע דצמבר. הראשונה השאירה בעקבותיה 40 ס”מ של שלג. השניה השאירה לפחות 70 ס”מ. השלישית עומדת להשאיר 40 ס”מ. הואיל והשלישית היא הסוערת ביותר, הרוח נושאת שלג מן הקרקע, ועורמת אותו בכל מיני מקומות. היזָהרו, אומרים החזאים, הוא עלול להגיע עד מטר וחצי ויותר, אי שם בין המותניים לכתפיים. אם תנסו.

בלגן היסטורי”, הכריזה הכותרת הראשית בתחילת השבוע, עוד לפני סופת השלג השניה

רטיבוּת טרופית, רוח קנדית

זו תופעת אקלים שלא היתה דוגמתה בהיסטוריה המתועדת של מזג האויר במזרח ארה”ב. שתי סופות שאין ביניהן כל קשר פגעו בחלקים של החוף המזרחי – בייחוד בוושינגטון – בהפרש של ארבעה ימים. אחת באה מן הדרום הרחוק, מִמִפרץ מקסיקו וּממרכז אמריקה, ונשׂאה איתה רטיבוּת טרופית. השניה באה מקנדה, דרך המערב התיכון של ארה”ב, והביאה אתה רוחות עזות. ההסתברות של צירוף כזה נמוכה מאוד, אומרים החזאים. אחת למאה שנה.

בעינה עומדת השאלה “מדוע וושינגטון”? מה הפך את העיר הקטנה יחסית הזו למגרש המשחקים של מזג האויר?

עתונאים ופוליטיקאים אינם זקוקים לתשובות מטאורולוגיות. הם מפשפשים באשמנת המטאפורות שלהם, וּמשליכים לכל עבר. עיר הבירה משותקת מחמת השלג? אין זה אלא טבעי, מפני שבחודשים האחרונים היא משותקת מחמת הפוליטיקה. תהליך החקיקה נקלע למבוי סתום, ממשל אובמה לוחם על חייו בדעת הקהל, וּמחוות ואינטונציות וּלשון גוף וַהרמות קול משמשות בעירבוביה.

מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, העלול לאבד את מושבו במדינת נוואדה בבחירות של נובמבר, שפע השבוע דימויים פּוֹאֶטוֹ-פוליטיים. “תנסה הסופה כאשר תנסה”, הוא הכריז, “כמה עשרות סנטימטרים של שלג הם כאין וּכאפס לעומת יכולתם של הרפובליקאים לשתק את וושינגטון באמצעות סופה משתוללת של סחבת ושל טכסיסים נוהליים”.

אחד המארגנים האפקטיביים ביותר של הימין האמריקאי, גרוֹבֶר נוֹרְקְוויסְט, מצא חיזוקים לעמדותיו בעצם האקט של גריפת שלג בחזית משרדו. נורקוויסט מאמין שצריך לכווץ את הממשלה הפדרלית עד שהיא תהפוך להערת-שוליים. הוא מצוטט ב’וול סטריט ג’רנל’: “ממשלה שאינה יכולה לפַנוֹת שלג מן הרחובות רוצה להגיד לנו איך להדיח את אסלותינו, איזה גודל מכונית עלינו לנהוג, ואם נשתמש בנייר או בפלסטיק כאשר אנחנו קונים במכולת”.

מחרשת החפרפרת, הסופה המייללת

האם הממשלה נכשלה בניקוי הרחובות? אולי, במידה מסוימת. ברחוב מגוריי עדיין לא ביקרה מחרשת-החפרפרת (כך קוראת האקדמיה ללשון העברית לדחפור גדול הכף, הדוחף שלג). אבל קשה להתייחס ברצינות אל ביקורת כזאת. הסופה המייללת בחלוני ברגע כתיבת הדברים האלה אינה ניתנת להכנעה. מפציצי בי-52 לא יעשו עליה שום רושם. אפילו בעיר הבירה האימפריאלית הכמעט-כול-יכולה אפשר להרכין את הראש בענווה לפני מזג האויר.

מזג-האויר יכול דווקא להרוג פוליטיקאים. החורף הקשה של 1979, על שביתותיו הפראיות, החיש את קיצה של ממשלת הלייבור הבריטית, והעלה את מרגרט תאצ’ר. זה היה מאורע שחרג הרבה מֵעוֹנה אחת. הוא עיצב במידה רבה את מהלך הפוליטיקה העולמית בעשרים השנה הבאות.

ארה”ב אינה בריטניה. וושינגטון אינה לונדון. היא רק עיר אחת – ה-17 בגודלה בארה”ב. שלג אינו משפיע לעתים קרובות על פוליטיקה, אלא באותו מובן שהוא מונע מחברי קונגרס להגיע להצבעה. בעידן של בלקברי ושל אינטרנט אלחוטי, חלק ניכר מפעולות הממשלה, לפחות בדרגים הבכירים, ממילא אינן מחייבות אנשים להגיע למשרדיהם.

חורף קשה, לעומת זאת, יכול להשפיע על מצב הרוח, בייחוד כאשר מצב-הרוח קשה ממילא. אילמלא היה שלג, הטור הזה היה מתפנה לעסוק, אולי, בסימנים המדאיגים הבאים משוק המשכנאות והנדל”ן המסחרי; או המאמצים – שניחוח של ייאוש נודף מהם – להפחית את האבטלה באמצעות סובסידיות נדיבות למעסיקים קטנים; או ההשפעה המשתקת שיש למשבר יוון והאירו על שוק אגרות החוב.

אחת ממודעות הבחירות המפורסמות והאפקטיביות ביותר בקעה מחלציו של “חורף מורת הרוח”, 1979, בבריטניה: “העבודה אינה עובדת”. גל השביתות הפראיות והאבטלה הגואה שלחו את מפלגת העבודה לאופוזיציה של 18 שנה

שייקספיר כפרשן פוליטי

לתאר את החורף ההיסטורי של 1979, העתונות הבריטית שאלה ביטוי מפורסם ממחזה של שייקספיר, “החורף של מורת הרוח”, winter of discontent. במקור, המלך ריצ’רד השלישי הופך את החורף של מורת הרוח ל”קיץ של תהילה”. הימין הבריטי נאחז אז בעונג רב באסוציאציה: לפני שהתחיל החורף ההוא, למפלגת העבודה הבריטית היה יתרון לא-גדול בסקרי דעת הקהל. כאשר בא החורף אל קיצו, היא פיגרה אחרי השמרנים ב-20%.

הימין האמריקאי אולי אָמוּן קצת פחות על שייקספיר, אבל הוא מקווה לאותן התוצאות עצמן. הקיץ לא כל כך חשוב, הוא רוצה “סתיו של תהילה”, בבחירות לקונגרס, בעוד תשעה חודשים וּפחות. הנה כי כן, טור שהתחיל במזג האויר הצליח להסתיים בפוליטיקה. זה מה שוושינגטון עושה ליושביה: הם אינם מצליחים להתענג על השלג, או להתייסר בו, מבלי לספור מושבים בסנאט.

כמעט מיותר להגיד שבזכות השלג הכבד היתה עֶדנה למכחישי האקלים.

אהה — הם אמרו — ואתם חשבתם שכדור הארץ מתחמם.

התגובה הזו היא כל כך אבסורדית עד שקשה להאמין שארגונים פוליטיים רציניים התפַּתוּ לה. אם בכלל, סופות השלג האלה מחזקות את הטענה שכדור הארץ מתחמם, מפני שכניסת אויר חם מן הרגיל היא שאיפשרה את הסופות; והתחממות האקלים מחמירה לא רק את הקיץ אלא גם את החורף.

אבל זה לא הפריע למפלגה הרפובליקאית במדינת וירג’יניה לתקוף שני צירי קונגרס דמוקרטיים, התומכים ביוזמת סחר הפחמן. “הם טוענים שהאקלים מתחמם — התקשרו איתם וסַפּרוּ להם על השלג”, הציעה המפלגה לבוחרים.

המכחיש המפורסם ביותר בוושינגטון הוא הסנאטור הרפובליקאי ממדינת אוקלהומה, ג’יימס אינהופי (Inhofe). כשהוא היה יושב ראש ועדת הסביבה של הסנאט, עד 2007, הוא סירב לערוך שימועים בעניין האקלים. בעיניו זו היתה בדיה של שמאלנים.

בתו של הסנאטור ונכדתו הקימו השבוע איגלו קטן בחזית גבעת הקפיטול, והציבו שלט בראשו, “ביתו של אל גור”, הלוא הוא סגן הנשיא לשעבר וּמליץ היושר הבולט ביותר של ניצי האקלים (ראו-נא צילומים של האיגלו בפייסבוק).

קיראו נא ב’ניו יורק טיימס’, אחד-עשר בפברואר 2010, על התפקיד שמילאו הסופות בוושינגטון בהתחממות הוויכוח על התחממות האקלים.

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

7 Responses to “בואו נדבר על מזג האויר…”

  1. אלי א. הגיב:

    אתה יכול להרחיב קצת יותר? יש בית ספר לילדים? הצטיידת באוכל ושתייה מבעוד מועד? אפשר לנסוע ממקום למקום? יש מים בברזים?

  2. יאיר רם הגיב:

    1- “מכחישי אקלים” הוא כינוי דוחה. אם מעוניינים החממיסטים שלא יעבירו ביקורת וספק על התיאוריה שלהם, הם מוזמנים להכריז עליה כדת דה יורה (ולא רק דה פאקטו).

    2- תיאוריה שכל ממצא תומך בה אינה ראויה להקרא מדע, שהרי אילו היה המצב הפוך, כלומר החורף היה חלוש גם זו היתה כמובן הוכחה לצדק החממיסטי. אם החממיסטים באמת היו חושבים שההתחממות הגלובאלית היתה צפויה להחריף את החורף, הם היו מוזמנים לומר זאת בפה מלא -אפריורית. הטענות שנשמעו היו ברובן הפוכות, וזכורה לי במיוחד הטענה ששלג בבריטניה הוא בגדר חלף מן העולם וזה משעשע על רקע התמונות של האי כולו זוהר מלובן.

    3- בין אם תיאורית ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי אדם היא תקפה או לא, זה לא משנה את העובדה שהמחקר עצמו נגוע בפוליטיזציה בלתי נסבלת, ע”ע קליימטגייט. הטענה לגבי השמאלניות של החממיזם רחוקה מלהיות מופרכת.

  3. חזק ואמץ
    שבוע טוב ומבורך
    שולמית

  4. ינון שפריר הגיב:

    מי שלא ראה התנפלות על ככרות לחם (וניר טואלט) בסופר-מרקט המקומי – לא ראה התנפלות מימיו.
    המטרו עבדה רק בין תחנות תת-קרקעיות והממשלה הפדרלית תפתח מחדש רק ביום שלישי (נו טוב, לינקולן ווושינגטון היו צריכים להיוולד מתי שהוא).

    מה שמצחיק שהממשלה הפדרלית היתה מוכנה לבזבז 100 מיליון דולר ביום במקום לשלם חצי מהכסף למדינות השכנות ולוושינגטון עצמה כדי להתכונן לסופה (שהיה ידוע שתגיע לפחות כמה ימים מראש). חלם זה לא רק בישראל. אבל מי אני שאתלונן? שבוע חופש לא צפוי? למה לא.

    אנחנו חיכינו יום למפלסת ובסוף לכל השכנים נמאס ופיננו את כל הרחוב בדרך הוותיקה והידועה: אתים. לקח יום שלם אבל עשינו הרבה כושר. כמובן, נאמנה לחוק מרפי המפלסת הגיעה חמש דקות מאוחר מדי.

    לגבי ההתחממות הגלובלית, כמה דברים:

    זוהי רמייה מדעית פר-אקסלנס לקחת מקרה ספציפי שקורה בסדר גודל אחד (ימים) ומתוך זה להסיק מסקנות לגבי תהליכים לא-ליניאריים שסדר הגודל שלהם גדול פי שניים (עשרות שנים אם לא מאות).

    בגלל המשמעות הפוליטית מרחיקת הלכת של הנושא, פוליטיקאים ועסקנים סוג ג’ (משני הצדדים) חטפו את המדע לצרכיהם ואת התוצאות רואים (במילה אחת – קופנהאגן).

    כאחד שעובד הרבה עם מודלים של משוואות לא לינאריות אני חייב לציין שהתשובה שמודל נותן תלויה מאד בשאלה הנשאלת, מאיזה גורמים מתעלמים ואיזה נתונים התחלתיים מזינים. כמובן, זהות המשלם על המחקר חשובה לא פחות….

    כמובן האם ההתחממות היא אכן אנתרופוגנית זו שאלה אחרת.

  5. אורן הגיב:

    ציטט את הפסוקון השייקספירי הזה בנאום ההשבעה לפני שנה.
    אז הוא המשיל את תקופת בוש (בעדינות, הוא דיבר בפשטות על מצב האומה) לחורף של מורת הרוח וממילא במשתמע – הוא (אובמה) יביא את התהילה.
    אירוני משהו.

  6. ה”חממיסטים” בהחלט התריעו שהתחממות האקלים הכללית תביא לתגובות אקלימיות קיצוניות ושינויים חדים, לא רק בכיוון של עליית טמפרטורות אלא גם בהתגברות התדירות של היתכנות סופות ומכות קור קשות.

    • מיקי הגיב:

      מזכיר לי במידה רבה את “ספר הסערות” הקופטי לים התיכון.

      ספר עתיק יומין זה חוזה ומפרט את הסערות הצפויות בים התיכון לפי חדשי השנה,
      ואכן למרות הזמן הרב שחלף מאז נכתב – נראה כי יש בו רמת דיוק מפליאה ביותר,
      אלא מאי? על ההסברים המפורטים אותם אביא כאן בקיצור נמרץ אין שום סיכוי לפספס,
      הכתוב מפרט כי יתכנו סטיות של שלושה עד ארבעה ימים בתחילתה או סיומה של סערה,
      ואותה סטייה בקירוב צפוייה להיות גם לגבי משכה.

      מוסיף הכתוב ואמור כי ב-4 לחודש ינואר יש לצפות כי תחל סערה בים ומשכה יהיה 5 ימים,
      כך קורה שהחל מה-1 ועד ל-8 צפוייה להתדפק על שערינו סופה,
      הצפוייה להסתיים החל מה-6 או עד ל-13 וכבר חלפה לה מחצית החודש.
      וכך גם בהמשך.

      האם כדורונו זה מתחמם או מתקרר?
      בין אם זה הספר הקופטי או אל גור הטלת קוביות או סיבוב גלגל רולטה,
      לכן השאלה הנכונה צריכה להיות: מה מעביר דולרים, אירו ושאר שכיות חמדה מנקודה א מרוחקת לנקודה ב – להלן הכיס.

Leave a Reply for אלי א.