ברוכים הבאים לפרוטקטורט של יודיאה וזאמאריה

הנה סדרה של אסוציאציות לא-נעימות, שעוררה בי עדנה, עדנה מן ‘האח הגדול’. עדנה הגזימה, כאשר השוותה את הכיבוש הישראלי עם גרמניה הנאצית – אבל לשון הגוף של ישראל ומחוותיה מקילות על אויביה להשוות אותה עם גרמניה ועם דרום אפריקה. אני נזכר עכשיו במארס 1939, ומתבייש לי

עדנה של ‘האח הגדול’ הדריכה את המנוחה הלאומית. היא עשתה משהו שישראלים כידוע לעולם אינם עושים: היא הגזימה שלא לצורך; היא העמידה סימן קריאה לאחר סימן קריאה, במקום שבו היה אפשר להסתפק בשלוש נקודות. מה לעשות, עדנה אינה טובה בסימני פיסוק.

עדנה השוותה את הכיבוש הישראלי בשטחים לכיבוש הנאצי, ועוררה חברי כנסת לתבוע את הרחקתה מן האויר הציבורי. לא, עדנה אינה סובלת מעודף סובטיליות, או אפילו מעודף פרספקטיבות. אילו סבלה, אולי היתה מסתפקת בהשוואה עם הכיבוש הצרפתי באלג’יריה, או האמריקאי בפיליפינים, או הבריטי בדרום אפריקה של סוף המאה ה-19.

אמנם נתן שרנסקי כתב שדמוקרטיות אינן יוצאות למלחמה זו נגד זו, אבל דמוקרטיות יצאו להרבה מלחמות נגד ארצות רחוקות ונגד עמים חלשים; דמוקרטיות כבשו ודיכאו, אם כי בדרך כלל הצליחו לשכנע את עצמן שהן עושות מה שהן עושות בשליחות הציוויליזציה.

השוואה של התנהגות ישראל עם התנהגותן של דמוקרטיות אחרות היתה מועילה לשומעיה של עדנה יותר מהשוואה עם גרמניה הנאצית – אלא אם כן כל רצונה של עדנה היה להקניט. כך או כך, היא העניקה הזדמנות לפטריוטים לתבוע את עלבונה של המולדת מידי הערוץ השני.

נו, טוב. ישראל אינה גרמניה הנאצית. ישראל אינה דרום אפריקה של האפרטהייד. אבל ישראל, אבוי, אמונה על ג’סטות, המקילות על אנשים להשוות אותה עם השתיים הנ”ל.


1942: הקטן משמאל, על הספה, הוא הנשיא אמיל האכה. הוא מאזין בדרך ארץ לנאומו של הפרוטקטור, גנרל קורט דַלוּאֶגֶה. להאכה היה מעון שרד, היתה לימוזינה, היו אפילו בולים ו”מידה של חירות לאומית”

מקור: ארכיון התמונות של ממשלת גרמניה

הנשיא אמיל

הנה מעשה יובל דיסקין באבו מאזן. הלך ראש השב”כ אצל ראש הרשות, ונהג בו כדרך שמושל קולוניאלי בריטי היה נוהג במהרג’ה הודי (למשל). על פי ‘הארץ’, הוא נתן לו אולטימטום גס: אם הרשות תעמוד על בירורו של דו”ח גולדסטון (“מוחמד גולדסטון”, בלשון-הפז של אבו מאזן), ישראל תהפוך את הגדה המערבית לעזה.

מהרג’ה הודי? בעצם לא. אני שמעתי צלילים אחרים: מארס 1939, ברלין. ריבנטרופוֹפּ, שר החוץ של גרמניה הנאצית, משפיל את אמיל האכה (Hacha), הנשיא של מה-שנשאר-מצ’כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן.

האכה הזקן והחולה עמד לאבד את השליטה ברצועת עזה, סליחה בסלובקיה, וגרמניה גמרה אומר להבטיח שצ’כיה תהיה צייתנית וּממושמעת. כדי שהיא תציית ותשמע, צבא גרמני ייכנס מחר לתחומיה, הודיע ריבנטרופ. מוטב שהאכה ימהר להורות לפקודיו להניח את נשקם. אם לא – זאת אומרת, אם הוא יעז לתבוע מגרמניה לעמוד בהתחייבויותיה הבין לאומיות – חיל האויר הגרמני יחריב את פראג.

האכה איבד תחילה את הכרתו, ורופאים גרמניים נצטוו להחיותו. הוא שלח לבסוף את ההוראה באישון לילה – “עמנו יבוז לנו היום, אבל יודה לנו מחר שהצלנו אותו מחורבן”, הצטדק שר החוץ של האכה – והשריון הגרמני התגלגל למחרת לפראג באין מפריע. לאות תודה על צייתנותו של האכה, היטלר הודיע שיעניק לצ’כים “חיים נדיבים משלהם, אוטונומיה ודרגה של חירות לאומית”. האכה אפילו הושאר על כנו. הוא הוסיף להיות הנשיא, והיתה לו ממשלה, היתה לו משטרה, והיתה לו לימוזינה.

לאחר שהופרדה מסלובקיה, שמה של צ’כיה נמחק מן המפה. היא הפכה ל”פרוטקטורט הגרמני של בוהמיה ומוראביה”. בראש הפרוטקטורט הועמד “פרוטקטור”, או נציב עליון. הראשון היה דיפלומט גרמני וג’נטלמן מן האסכולה הישנה, בן למשפחת אצולה. מה שקרה אחר כך הלוא הוא כתוב על הרבה ספרים ועל הרבה מצבות.

ירמולוב השתגע


גנרל ירמולוב, מומחה לענייני ילידים מזרחיים

וויקימדיה

עד כאן האסוציאציה. אין צורך לומר שנזפתי בעצמי באריכות, במיוחד כאשר שמעתי את עצמי קורא למדינה הפלסטינית שמתכנן בנימין נתניהו “הפרוטקטורט של יודיאה וזאמאריה”. מה זו ה”זאמאריה” הזו, ולמה בזי”ן במקום בסמ”ך? שאלתי את עצמי. (אגב, אני מזכיר לקורא הזועף במיוחד, שבאביב 1939 עדיין לא היתה מלחמת עולם, לא נורתה אפילו יריה אחת וּבוודאי לא היתה אושוויץ. היו סתם תאוות התפשטות, אגרסיביות, שחצנות ומחסור ניכר בעכבות.)

כמובן, את התנהגותו של דיסקין אין הכרח להשוות עם זו של פרוטקטור גרמני בצ’כיה. אפשר להשוות, למשל, עם גנרל ירמולוב, המצביא הרוסי הגדול, שהתחיל את כיבוש הקווקאז לפני 190 שנה.

הוא חשב את עצמו, וגם נחשב, למומחה לענייני ילידים מזרחיים. הוא האמין שצריך להלך עליהם אימים. אם הם יחשבו שהשתגעת, הנה השגת את מבוקשך. מעשיה היסטורית מפורסמת מייחסת לו אקט תיאטרלי בשיחות דיפלומטיות עם ממשלת פרס. הוא ביים התפרצות איומה של זעם, עד שהפרסים השתכנעו כי איש משוגע לפניהם ומוטב למהר ולפייס אותו.

בשנה שעברה מלאו 150 שנה להשלמת הנצחון הרוסי על המהפכן האיסלאמיסטי הגדול ביותר של דורו, האימאם שאמיל. הוא הקיז את דמה של הקיסרות הרוסית במשך 30 שנה, וזמן מה אפילו הצליח לכונן אמירות איסלאמית בצפון-מזרח הקווקאז.

הקווקאז, אף כי נכבש, לא נכנע. מפעם לפעם פרצו בו מרידות הירואיות, שתמיד הסתיימו בתבוסה. דיכויה של המרידה האחרונה, לפני עשר שנים, החיש את התמוטטות הדמוקרטיה הרוסית.

האימאם שאמיל, מומחה לענייני כובשים רוסיים

וויקימדיה

רוצים אוטונומיה? קחו שמונה

הרוסים לא ידעו מה לעשות בקווקאז. הם שלחו מתיישבים, הקימו ערים, שינו קצת את הדמוגרפיה – אבל הקווקאז נשאר מוסלמי. המשטר הקומוניסטי העמיד פנים שהוא מעניק אוטונומיה לילידים. הוא הקים בשבילם שמונה מחוזות אוטונומיים, שלימים קיבלו את התואר ‘רפובליקות’. היתה להן “מידה של חירות לאומית”, מן המין שהיטלר הבטיח לצ’כים. היו להן אפילו נשיאים, ולנשיאים היו ממשלות, ולימוזינות וּדגלים.

בשבוע שעבר, ההרפתקה הרוסית בקווקאז עברה עוד מוטאציה: מוסקבה הודיעה שכל הרפובליקות הננסיות האלה ייכללו מעכשיו ב”איזור צפון-קווקאזי” משותף, ויסורו למרותו של נציב עליון ממוסקבה. לאן זה יוביל, עוד נראה. ברור למדי שרוסיה אובדת עצות, ממש כפי שהיתה בימי ירמולוב, שאמיל, סטאלין וילצין.

נסיון האימאם שאמיל היה מבוא ליחסיהן של מעצמות אירופיות עם המזרח. כל מה שקרה מאז, קרה כבר אז, באופן כזה או אחר. הרוסים עצמם נמנעו מללמוד את הלקח, כאשר פלשו לאפגניסטן, לפני 30 שנה. הם אפילו לא לימדו את מלחמת שאמיל בבתי הספר הצבאיים שלהם. קצת קשה להאמין שהקבינט הבטחוני של ישראל מתעניין באימאם, אם כי אני שומע שקציני צבא ישראליים דווקא לומדים עליו, או לפחות שומעים את שמו.

האם באמת ראש ממשלת ישראל מאמין שנוסחת הפרוטקטורט שלו בשביל יהודה ושומרון תתקבל על דעתו של מישהו? האם הוא חושב שיצליח להפחיד את האליטה הפלסטינית, או לשחד אותה? מה מאוד היה מוטב להאמין שיש לו אסטרטגיה, לא רק טקטיקה, לא רק אוסף של פעלולים; ש”הטווח הארוך” אצלו ארוך יותר מכמה חודשים; שהוא מתוחכם וסובטילי, בוודאי יותר מעדנה.

מה מאוד היה מוטב.

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

10 Responses to “ברוכים הבאים לפרוטקטורט של יודיאה וזאמאריה”

  1. יואב קרני הגיב:

    הו, אני מתנצל לפני עדנה. היא נאלצה להתנצל לפני יהושע, אה? אני דווקא חושב היא צדקה. יהושע אמנם לא היה ולא נברא, וכיבוש הארץ הוא מטפורה ספרותית ולירית, ממשפחת מלחמת טרויה. אבל אילו היה כיבוש הארץ, הוא בהחלט היה שווה-ערך של השמדת עם. חוץ מזה, שהשמדות עם היו עניין די רגיל בזמן ההוא, ורק לעתים רחוקות קמו בתי משפט בין לאומיים לדון את המבצעים.

    בעייתו של המצביא בן-נון אינה מה שיוחס לו, אלא הרלוונטיות המצמררת של המטפורה הבן-נונית לצורת המחשבה של אנשים החושבים שהם מוציאים אל הפועל את הפקודה האלוהית, סליחה אלוקית.

  2. שולמית הגיב:

    אולי היא אמרה עוד דברים שלהם לא הייתי ערה כי אניצופה רק בתשדירים בערוץ 2 ואיני עוקבת אחר המתרחש ברמה יום יומית. ליתר ביטחון נכנסתי Lלאתר האח הגדול לבדוק מה קורה והסתבר שעדנה חזרה מבית החולים וממשיכה לשהות בבית האח הגדול למרות שמספר פעמים ציינה כבר שהיא רוצה לצאת.

    ולדבריך, עדנה פנתה לספר יהושוע מפני שלדבריה המתנחלים הפנו אותה לספר זה .
    עולה בדעתי שאנחנו והפלסטינאים תקועים כאן יחד כמו באיזה בית האח הגדול ואוכלים אחד לשני את הלב והנשמה.
    מעניין מי ישאר כאן לבסוף לאסוף הפרס, אם בכלל
    .

  3. יובל הגיב:

    במרס 1939 אמנם טרם היתה אושוויץ, אך נירנברג וליל הבדולח היו גם היו.

  4. אהרון קנכט הגיב:

    מעבר להתיחסות להנ”ל, כתמיד – שעור מרתק בהיסטוריה. תודה!

  5. דודו הגיב:

    יש הבדל חשוב בין ישראל לבין רוסיה וגרמניה – ישראל אינה מעצמה והעמידות שלה בזעזועים כנראה קטנה יותר. בהנחה השמרנית שנתניהו, כמו גם יורש תפקידו הפוטנציאלי, אינו “מתוחכם וסובטילי” מספיק, הדמוקרטיה (הלא-מושלמת) הישראלית עומדת בפני זעזוע. לא סביר שביכולתה של ישראל לחולל מלחמה עולמית אבל לכל הפחות “דיכּוּיָהּ של המרידה … [עלול ל] החיש את התמוטטות הדמוקרטיה”.
    מעניין לנסות לבחון בפרספקטיבה היסטורית את ספקטרום הסכנות האורבות לישראל ואת מידת הפגיעות שלה. אחרת ההשוואה שנערכה בטור הזה נותרת מיותמת ממסקנות.

  6. יואב קרני הגיב:

    הערה קטנה לדודו: האתר הזה הוא פרוייקט נמשך. הופיעו בו קרוב ל-400 רשימות. אני אינני מרגיש צורך לחזור בכל אחת מהן על כל מה שנאמר בכולן. לא כל רשימה זקוקה ל”מסקנות”. לפעמים הרשימות המופיעות כאן הן הערות, הרהורים חלקיים, אסוציאציות. אין לי כמובן הרשות לדרוש ממך שתקרא את כל רשימותיי, אבל אם אתה מתעניין ב”מסקנות”, אני חושש שלא תוכל למצוא אותן בכל רשימה אינדיבידואלית.

    אשר להערה הקונקרטית, כמובן ישראל אינה מעצמה טריטויראלית משיעורן של רוסיה ושל גרמניה – למען האמת גרמניה לא היתה מעצמה טריטוריאלית משיעורה של רוסיה, כפי שהראו התוצאות – אבל אפשר ללמוד גם מטעויותיהן של מעצמות.

    כמובן, לישראל אין מירווח הטעות שיש לארצות גדולות ממנה, ולכן אין לה בררה אלא להגזים בתגובותיה, או בהתייראויותיה. אבל אני אינני מן הסבורים שהיעדר מירווח הטעות מצדיק כל טעות. השפלה בלתי פוסקת של אוכלוסיה כבושה אינה מן הטעויות שקוטנה של ישראל מכשיר.

  7. http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1442760

    אני מאחלת לה החלמה מהירה.באמת אינני מבינה מה היא חיפשה בבית האח הגדול.אמנם היא הסבירה את כניסתה ברצונה להציג בפני העם את מפת המחסומים ואת עוולות הכיבוש . מעניין אם זה אכן פעל על מישהו מבין צופי התוכנית.

  8. דודו הגיב:

    – אני אינני מן הסבורים שהיעדר מירווח הטעות מצדיק כל טעות.

    ודאי שלא. ההיפך הוא הנכון: בהיעדר מרווח טעות עדיף לנקוט משנה זהירות שכן טעויות עלולות לעלות ביוקר.
    ֿ

    – השפלה בלתי פוסקת של אוכלוסיה כבושה אינה מן הטעויות שקוטנה של ישראל מכשיר.

    זו בדיוק הנקודה – זו טעות חמורה (ונראה לי שהתגובה הקודמת שלי הובנה בצורה שונה מאד מהכוונה שמאחוריה). לא רק שקוטנה של ישראל אינו מכשיר את הטעות אלא שהוא מחמיר את התוצאות האפשריות שלה בהשוואה למעצמות שביכולתן להתאושש מטעות בסדר גודל דומה. מצד שני, די ברור שישראל עשתה את הטעות הזו, עושה אותה כיום בתופים ובמחולות ותמשיך לעשותה בעתיד הנראה לעין. סביר, אם כך, שישראל תשלם מחיר גבוה. מה יהיה טיבו של המחיר והאם הוא יהיה הפיך הן שאלות חשובות, אבל אולי לרשימה אחרת (או לפרוייקט אחר?). אני אשמח לשמוע את דעתך אבל אני לא “דורש” אותה בשום מובן.

  9. שולמית הגיב:

    ממה שאני ראיתי עדנה השוותה את כיבוש הארץ בידי יהושע למעשה שואה.

    אחר כך היא התנצלה על כך. היא בכתה והצטערה על דבריה. נראה שבשלב זה היא פרשה מן האח הגדול.

    השהות שם ממש מוטטה אותה. היא לקחה את המשחק ברצינות רבה מדי. בעצם, היא לא באה לשחק, אלא להשתמש בתוכנית כפלטפורמה להבעת דעותיה, אך נראה שהיא לא עומדת בלחצים.

  10. עמנואל ילין הגיב:

    לזו שכותבת שהיא לא מבינה מה היא חיפשה – אני דווקא מבין היטב מה היא חיפשה, ומזדהה עם זה.

    מה שהיא חיפשה זה דרך לדבר לעם ששנים כבר לא רוצה לשמוע. ובמידה רבה היא הצליחה. עם כל השנאה הנוראית שהופגנה כלפיה, לפחות שמעו אותה. זה משהו שלא היה פה כבר שנים.

    שנים שהשמאל מדבר רק לעצמו. רק משכנע את המשוכנעים. והנה, אישה אחת הצליחה לגרום לדיון בנושא דווקא במקום הכי פחות צפוי. ועל זה מגיע לה שאפו.

Leave a Reply for אהרון קנכט