תורת השיגעון הלאומי

עוזי ארד, האסטרטג הלאומי, רוצה שישראל תכתוב צוואה: אם אנחנו נמות, ימותו גם האיראנים. זאת אומרת, הבה נעמיד את הטירוף במרכזה של תורת הבטחון הלאומית. אבל ישראל משוגעת תכריח את העולם לבחור בינה ובין שיורו. נחשו-נא במה הוא יבחר

ביום ששי שעבר, בראיון למוסף ‘הארץ’, עוזי ארד, האסטרטג הלאומי, הציע להעמיד הרג המונים במרכזה של תורת הבטחון הישראלית. הבה נכתוב צוואה, הציע מר ארד, וציטט בהסכמה את פרופ’ יחזקאל דרור, האסטרטג הישיש: אם טילים גרעיניים של איראן ישמידו אותנו, הבה נבטיח שאף איראן עצמה תושמד. “זו תרומה לתיקון עולם”, אומר הקשיש על דעת הישיש.

נניח רגע אחד לעצם השאלה של “הרג המונים” (המלים הן שלו). הבה נניח שאמנם “תיקון עולם” הוא לסיים את חייהם של שבעים מיליון איראנים. הבה נשאל איך ימותו שבעים מיליון איראנים, או אפילו רק שלושים-וחמשה מיליון. בראיון הנ”ל, מר ארד נזהר מלייחס לישראל יכולת גרעינית. אף אני אֶזהר מלייחס לה.

אני משתעשע איפוא בהיפותיזות. שום דבר בארסנל הלאומי אינו מסוגל להרוג עשרות מיליונים בלחיצת כפתור. אבל אילו היה לישראל נשק גרעיני – נניח, 300 ראשי חץ מורכבים על טילים לטווח בינוני; ואולי כמה צוללות נושאות ראשי חץ; ואולי גם כמה מפציצים ארוכי-טווח – היא היתה יכולה לנסות לממש את האיום.

ששים השניות האחרונות בחיי ישראל. רוב עריה חדלו להתקיים. עכשיו, אדוני ראש הממשלה, או ממלא מקומו. עכשיו הגיע הזמן לסובב את המפתח. הכול משוגר בעת וּבעונה אחת. 300 פטריות גרעיניות ועוד קצת מתאבכות בשמי איראן. נניח שכל אחת מהן שקולה כנגד הירושימה. או אולי שתי הירושימות? או שלוש?

מה יקרה לנשורת הרדיואקטיבית? האם היא תעצור שני קילומטרים לפני גבול אפגניסטן? פקיסטן? טורקמניסטן? ארמניה? אזרבייג’אן? עיראק? טורקיה? בערך כפי שהנשורת של צ’רנוביל עצרה, ב-1986. מוֹנֵי הגייגר רטטו אז בליסבון.

חורף גרעיני, או לפחות סתיו

נקל איפוא לשער, שענן רדיואקטיבי יכסה את כל חצי הכדור הצפוני – איראן נמצאת במקום טוב באמצע, בין הפאציפי לאטלנטי – וַחלקים של חצי הכדור הדרומי. אם לא יתחיל מייד חורף גרעיני, הנה סביר שיפציע הסתיו. מאות מיליונים יושפעו במישרים. סרטן הדם, סרטן העור, מוּטאציוֹת שהרפואה עדיין לא התנסתה בהם; ילדים ייוולדו עם זנבות, או ללא גפיים, או לא ייוולדו כלל; המונים יעוקרו, יתעוורו, יתחרשו; מקורות מים יזוהמו ללא תקנה; דגים ימותו בהמוניהם באוקיאנוסים וּבַנהרות; ירקות וּפירות לא יהיו ראויים עוד למאכל אדם; אוכל כשר ולא כשר יסוּף מן הארץ.

נִקמת ישראל באיראן לא תמחה את איראן בלבד מעל פני האדמה. יש לה פוטנציאל לא מבוטל למחות את הציוויליזציה עצמה. ישראל תהיה ג’ינג’יס חאן עם פצצה, שלא להשתמש במטאפורות לא-פטריוטיות בנות זמננו.

אני יודע שעד עכשיו לא אמרתי שום דבר שלא עלה על דעתו של עוזי ארד, אשר פלירט לו עם שואות גרעיניות עוד מנעוריו בתל אביב בשנות ה-50 (עדותו שלו בראיון הנ”ל). הוא אמנם לא אמר, וּמראיינו החריף לא טרח לשאול – אבל הואיל וחזקה על השר ארד שהוא יודע די הרבה על חורף גרעיני, מותר להניח שהוא מוכן בהחלט לנופף באיום הזה, במשתמע, מעל ראשה של הציוויליזציה.

לשון אחר, האסטרטג כְּבַד-הראש, חניך פרינסטון, שיָצק מים על ידיו של הֶרמַן קאהן (אנא בידקו בוויקיפדיה הקרובה ביותר למקום מגוריכם), מציע לשכלל את דוקטרינת ההרתעה הלאומית: לא רק את אויבינו אנחנו מוכנים להרוס, אלא גם את הצופים התמימים; לא רק את הצופים התמימים אנחנו מוכנים להרוס, אלא גם את ידידינו.

ישראל והמין האנושי

אני אינני מֵקֵל ראש בִּכאביו של מר ארד, בזכרונות השואה העקיפים שלו, בפטריוטיות שלו, בחרדתו לשלום עמו. אני רק מבקש ממנו תשובה לשאלה פשוטה: האם הוא, מר ארד, חושב ברצינות ששִיוּרה של ישראל שקול כנגד שיוּר המין האנושי? אינני שואל אם שיורה חשוב בעיניו, או חשוב מאוד, או חשוב עד ייאוש. אני שואל אם הוא חושב ברצינות לא-אמוציונלית שישראל תוכל לייסד את דוקטרינת הבטחון הלאומי שלה על ההזהרה המתמדת שאם היא תחדל להתקיים, איש לא יתקיים.

זו תהיה דוקטרינה מעניינת, מפני שהיא תעמיד את העולם במבחן חסר תקדים. הוא יצטרך להחליט מה חשוב בעיניו יותר: קיומה של המדינה היהודית הקטנה, המאבדת אהדה כמעט בקצב שבו הקוטב הדרומי מאבד קרח – או שלומו שלו. אינני מעמיד פנים שידועה לי התשובה. אבל ברור לי למדי שלא הייתי רוצה להציג את השאלה, מפני שהיא תכריח הרבה אנשים אדישים לחלוטין לאבד את אדישותם, וּלאמץ דעה אקטיבית על ישראל ועל מעשיה.

ישראל מתקשה יותר ויותר להצדיק את הפרקטיקות שלה. זה מצער, זה מכאיב, זה לא הוגן. יש בעמדת ישראל הרבה יותר צדק ממה שמבקריה מוכנים להודות. אבל כדי להשתייר, ישראל מוכרחה להתמודד עם המציאות במקום להתקומם נגדה. המציאות היא שישראל בלתי נסבלת, שהיא נמאסה על חלק ניכר של דעת הקהל המערבית, שאופיה החוקתי מעורר דְרָגות משתנות של סלידה גם אצל ידידים, או ידידים בכוח.

אין זאת אומרת שישראל צריכה להיכנע, ולחדול. יש לישראל הזכות להתקיים, זאת אומרת להיות מדינה יהודית שתעניק זכויות אזרח מלאות ללא-יהודיה מבלי להעניק להם זכויות קבוצתיות. אבל ישראל מוכרחה להיות חכמה כדי להתקיים, זהירה, מינורית. ישראל המאיימת על סביבתה בשואה גרעינית היא צפון-קוריאה בריבוע עם חיסרון חשוב: היא הרבה יותר קטנה, הרבה יותר מוקפת אויבים, הרבה יותר קרובה אל מרכזי האוכלוסיה של המערב, הרבה יותר מפונקת, הרבה יותר חשופה.

“בכל מחיר”? אין דבר כזה

אלמנטים של טירוף הם חלק סביר של דוקטרינת בטחון. בדרך כלל מוטב לרמוז עליהם. הם היו חלק מן הדוקטרינה מאז סוף שנות ה-60. הרמז עבד לא רע. אולי בזכותו לא הגיע צבא סובייטי לחצי האי סיני ב-1973. אבל לקבל את הגיונו הפומבי של עוזי ארד פירושו להעמיד את הטירוף במרכז הדוקטרינה.

ישראל המאיימת ב”הרג המונים” היא ישראל המודיעה כי החליטה להתקיים “בכל מחיר”. אם היא מוכנה להרוג המונים, אל נכון היא מוכנה לגרש המונים, או לכלוא המונים, או להרעיב המונים, או לשלול זכויות מהמונים. הרמן קאהן אולי לא לימד את יוצקי המים, אבל אין שום דבר הראוי להתקיים “בכל מחיר”.

האיום החמור ביותר על ישראל בימים האלה הוא הערעור על עצם קיומה – לא רק מצד אויבים מסורתיים, אלא מתוך דעת הקהל המערבית. מוטב לא להקל ראש באיום הזה. בינתיים הוא נשמע בייחוד באקדמיה, והדיו מגיעים גם לעתונות. אבל כך בדיוק מתחילים להתגלגל רעיונות ההופכים בסופו של דבר למדיניות.

הבה נתעשת. הפחדים במקומם, הזכרונות ההיסטוריים לא איבדו את תוקפם, הזכויות הלגיטימיות אינן לגיטימיות פחות ממה שהיו. אבל מדינות קטנות זקוקות לידידים, ואסור להן להעמיד את ידידיהן במבחנים קשים מדיי. ישראל המתגוננת צריכה להכיר במגבלותיה הנתונות, ולא להשתגע.

זיהוי מלא, או לפחות ציון כתובת של אתר רשת, וכתובת דוא”ל אמתית הם תנאים מקדימים לפירסום. כתובת הדוא”ל לא תיראה, היא נועדה לעיניי בלבד, ואני אשתמש בה אך ורק לאימות הזהות, אם יהיה צורך. מסרים יושמטו בהיעדר זיהוי בלי קשר לתוכנם. מצטער על עודף הבקשות, נסיון לא נעים מחייב אותן. תודה.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

19 Responses to “תורת השיגעון הלאומי”

  1. alterk הגיב:

    כשקראתי את הראיון עם ארד ניחשתי שצפוי פה פוסט בנושא, אבל קיוותי לפוסט שיתמקד בהרמן קאהן, ולא בחורף גרעיני…

    לעניין, כל השיקולים הזרים והמוזרים האלו של “חורף גרעיני” ו-“המין האנושי” פשוט מגוחכים. התיתכן ציוויליזציה בלי מדינת ישראל? התיתכן תרבות בלי המוח היהודי? היתכן עולם בלי ירושלים-המאוחדת-בירת-ישראל-לנצח-נצחים? הייתכנו עמים ללא העם-הנבחר?

  2. שוויק הגיב:

    אם האלטרנטיבה היא הפצצה מקדימה של הכורים באירן, אולי מאזן אימה היא חלופה ראוייה יותר.
    אלא שהמאמר שלך באמת מאיר היבטים נוספים של מאזן אימה שננקט על ידי מדינה קטנה.
    ומצד נוסף גם נכון מה שכתבת
    “האיום החמור ביותר על ישראל בימים האלה הוא הערעור על עצם קיומה – לא רק מצד אויבים מסורתיים, אלא מתוך דעת הקהל המערבית. מוטב לא להקל ראש באיום הזה. בינתיים הוא נשמע בייחוד באקדמיה, והדיו מגיעים גם לעתונות. אבל כך בדיוק מתחילים להתגלגל רעיונות ההופכים בסופו של דבר למדיניות.”
    אז משה דיין צדק כשאמר שהזמן פועל לטובתינו. הוא רק שכח לציין שהתכוון לציר זמן בכיוון ההפוך.
    כך שהמצב באמת נראה ללא מוצא

  3. עוז הגיב:

    התשובה לכל השאלות שלך, כן, כן ו-כן.

    בניגוד לקשקשת היהודית האתנוצנטרית. העולם יתקיים גם בלי מדינת ישראל. עובדה היא שרוב היהודים בעולם בכלל לא רוצים לחיות בישראל.

    תכניס לראש שלך, שאפילו אם איינשטיין היה יהודי, הוא היה יותר גרמני מיהודי, וזה לא ארון הספרים היהודי שעזר לו לנסח את תורת היחסות אלא חשיבה ביקורתית ולא שגרתית.
    גם ממציא המכניקה, ניוטון, בכלל לא היה יהודי. וכל הקשקוש הזה של המון יהודים זוכי פרס נובל, זה קשקוש. כי הרבה תגליות חשובות בכלל לא זכו בפרס נובל.
    ויותר מזה, מדינת ישראל הצליחה ליצר 2 זוכי פרס נובל למדעים ב-60 שנות קיומה. אני לא סופר את השיקוץ נאמן שזכה בפרס נובל לכלכלה. אם נובל עצמו היה יודע שגזען דתי קיבל את הפרס על שמו ייתכן מאוד שהיה תורם את כספו למטרות טובות יותר.

  4. alterk הגיב:

    אוליי הסרקזם שלי היה מרומז מידי…

    בכל מקרה, כיוונתי לסף מחשבתו של עוזי ארד, לפני ואחרי ה- wargazm.

  5. מני ל הגיב:

    אני לא הייתי מניח שלא עברו בדעתו של עוזי ארד המחשבות האלה לגבי חורף גרעיני וכו’. אבל זה ישנה את דעתם של כמותו. כמו שאמר alterk בציניות, הם רואים את ה”גזע היהודי” במרכזו של המין האנושי ומפרידים למעשה בין יהודים לבין שאר העולם. מבחינתם עולם ללא ציונות (שהם משום מה רואים כשקולה לקיומם של היהודים כולם) הוא עולם שהמין האנושי לא ראוי להתקיים בו.

    מחשבות מסוכנות? מאוד. כדאי שהעולם המערבי יידע את גודל הסכנה.

  6. מני ל הגיב:

    זה _לא_ ישנה את דעתם של כמותו.

  7. משה שרף הגיב:

    די מזכיר את מה שעשה קנדי בקובה. ישנה תיאוריה מסוימת (ששמה לצערי פרח מזיכרוני) שהרתעה מן הסוג הזה יכולה להיות יעילה ביותר בשימוש מושכל. הבעיה היא שככל שמשתמשים בה יותר כך כוחה נחלש (מנסיבות ברורות). הפתרון הוא להכניס מצב של חוסר ודאות. אם נחזור לדוגמת קנדי – מצור ימי על קובה שיכול או לא יכול לגרום לטעות קריטית שיכולה או לא יכולה להביא להשמדה הדדית (כמו שכמעט קרה כשהסובייטים הפילו מטוס סיור אמריקני בטעות) , משהו שמקביל לפנאופטיקון של בנת’ם. להבדיל, אדולף היטלר השתמש בשיטה זו במסע הכיבוש המוצלח שלו באירופה, בתחילת הדרך. אנשים יעשו הרבה מאוד על מנת להימנע מעימות בהינתן שהצד השני איננו צפוי.

  8. משה שרף הגיב:

    “זו תהיה דוקטרינה מעניינת, מפני שהיא תעמיד את העולם במבחן חסר תקדים. הוא יצטרך להחליט מה חשוב בעיניו יותר: קיומה של המדינה היהודית הקטנה, המאבדת אהדה כמעט בקצב שבו הקוטב הדרומי מאבד קרח – או שלומו שלו”

    לא הבנתי אגב, הרי לדבריך בעצם ישראל תכרוך את שלומה עם שלום העולם, כי הרי באם תותקף ישראל תושמד הציוויליזציה. אך הגיוני יהיה להניח שהעולם יתגייס להגן על ישראל מפגיעה מחשש למלחמת עולם שלישית, הדיסוננס הקוגנטיבי רק יתרום ליחסי הציבור של ישראל (ממש כפי, ואני מתנצל מראש על ההשוואה, שהוא תרם ליחסי הציבור של גרמניה הנאצית בזמנו).

  9. בחודש האחרון, אולי יותר. שאפו.

  10. ניר הגיב:

    לא הבנתי – השמדה הדדית מובטחת היא הבסיס לכל כח גרעיני בעולם, והנשורת מפצצות אמריקניות או צרפתיות לא שונה למיטב ידיעתי מאלו הישראליות. מה כאן מייחד את ישראל? (חוץ מהאזכור הגזעני בתגובות ל”עם הנבחר”, כאילו שיש לזה קשר כלשהו לענין)

  11. אסף רזון הגיב:

    הזוכה בפרס נובל לכלכלה הוא ישראל רוברט אומן, לא “נאמן”.

    כמו-כן הקריטריון שלך בעייתי. האם בדקת את דעותיהם הפוליטיות והחברתיות של כל זוכי פרס נובל לפני שהתחלת לפסול אותם? כמה מהם למשל תומכים ב”השבחת גזע”? ואם כבר נספרים רק זוכים שדעותיהם מוצאים-חן בעיניך בהחלט ייתכן שהאחוז היחסי של ישראלים/יהודים הוא גבוה ממה שציינת…

  12. ישראל הגיב:

    נדמה לי שדווקא ישראל אומן שהוזכר ותורת המשחקים יכולה לתת מענה חלקי.

    להבנתי, מאזן האימה שארד מציע דומה למאזן שהיה במהלך המלחמה הקרה. הרעיון הוא שלמרות שכל צד יודע כי בשעת מבחן חד משמעי הצד השני לא ישמיד את כדור הארץ, קיים הפחד שהעימות ייצא מכלל שליטה. למשל, בתגובה לנשק גרעיני טקטי, ישתמש הצד השני בנשק גרעיני אסטרטגי יותר וכן הלאה.

    כל הרעיון של שימוש בנשק גרעיני הוא לא בהכרח שחור או לבן. גם אם אירן תופצץ בנשק גרעיני טקטי היא תשרוד. הבעיה היא כאמור שכאשר מכניסים את הנשק הזה, אי אפשר לדעת את התוצאות. באמצעות מאזן אימה זה, שום צד לא מכניס את הנשק לזירה והולכים כל הזמן “על הקצה”.

    אם אני מבין נכון את תורת המשחקים, כדי לשמר מאזן אימה חובה להכניס גורם לא רציונלי. אחרת, אין למאזן שום משמעות.

  13. ישראל הגיב:

    ישנן דרכים אחרות מלבד מלחמה עם אירן בה העולם המערבי יכול לוותר על מדינת ישראל בלי להסתכן בהשמדה. אופציה פשוטה היא שארה”ב ואירופה תתמוכנה במדינה אזרחית אחת שתכלול זכויות שוות לישראלים וערבים.
    סירוב ישראלי יכול לגרור סנקציות.

    זאת, אלא אם כן אתה סבור כי ישראל תאיים גם אז במלחמה גרעינית. זה יעמיד אותנו בשורה את עם צפון קוריאה. אני מאוד מקווה שאיננו מסוגלים לכך.

    כל זה נראה מופרך היום, אך כפי שיואב ציין פה מספר פעמים, הרכבת כבר החלה לנוע באקדמיה ובתקשורת, ולצערי בישראל עוד לא הפנימו את דחיפות הנושא. להזכירכך, שלפני 20 שנה שמיר לא היה מעז לומר “שתי מדינות לשני עמים”.

    יואב,
    בתגובתי הקודמת שכחתי לציין את האימייל לצורך זיהוי. אנא, קבל התנצלותי (וזהותי…)

  14. רועי הגיב:

    “ששים השניות האחרונות בחיי ישראל. רוב עריה חדלו להתקיים. עכשיו, אדוני ראש הממשלה, או ממלא מקומו. עכשיו הגיע הזמן לסובב את המפתח.”

    נשאלת השאלה – למה?
    אם רוב עריה חדלו להתקיים, מה הטעם בסיבוב המפתח? דווקא? אם נידונו למות, אז לפחות ניתן לעולם לחיות עם האשמה והכתם.

    זה נכון שמראש – לפני שהאיראנים משגרים – האמצעי הטוב ביותר להרתעה הוא איום בהשמדה הדדית, אבל מי שרוצה שהאיום יהיה אמין צריך גם מנגנון שיכבול את ידי הקברניט לסובב את המפתחות באופן אוטומטי אחרי שהערים מושמדות. אחרת האיום אינו אמין ואינו מרתיע.

    כמובן, אם אנחנו מפתחים לעצמנו מוניטין של משוגעים, זה גם יכול לפעול לטובת הרתעה שכזו, אבל צריך לזכור שיש תופעות לוואי חמורות למי שעושה קולות של משוגע – קהילתו עלולה לקחת לו את החירות שלו ולעשות זאת בצדק למען שלום הציבור.

  15. שחר גפן הגיב:

    דיונים שכאלה נעזרים בהקצנת סיטואציות על מנת לגרות מחשבה אבל המציאות רחוקה ממצבי קיצון.

    1. מספיק איום בפצצה גרעינית על מנת לייצר כאן חיים בלתי נסבלים.

    2. השלב הבא לאחר שמדינות עולם שלישי ישיגו פצצות הוא השלב שבו ארגוני טרור ישיגו פצצות או פצצות מלוכלכות. צריך לחשוב 10 ו 20 שנה קדימה. לא מה יקרה עם איראן אלא לאן עוד תוחדר היכולת הגרעינית הזו. מול ארגוני טרור שום דוקטרינה לא תעזור. רק זו סיבה מספקת למנוע מהם בכל מחיר להתחמש.

    3. אחראי שאיראן תהה בעלת פצצה מדינות ערביות ישיבו את כבודן על ידי ייצור אחת משלהן. מצרים מנהיגת העולם הערבי, סעודיה בעלת האמצעים כמנה ראשונה בלבד. והכל בשם האיזון המקודש בלה בלה.

    4. יש גם פצצות פלוטוניום. טכנולוגיה שכזו מונעת את האפקט של הפצצה הרגילה ומאפשרת פגיעה ממוקדת. אין לי מושג למי ואם יש כזאת טכנולוגיה.

    בשורה התחתונה, אנחנו יותר מידי מתמקדים בכותרת פצצה איראנית ושוכחים את בנות חסותה של איראן כגון חיזבאללה… ושיטות העבודה העקיפות שלה. מה נעשה עם אוניה חמושה בפצצה ודגל פנמה ובעלות שאולה תתקרב לחופי תל אביב / חיפה ?

    פצצה איראנית זה לכן מדרון חלקלק וחובה למנוע אותו אם חפצי חיים אנחנו.

  16. לי אדלסון הגיב:

    לא אהבתי את הטפת המוסר שהשתמעה מכתבתו של העיתונאי מוושינגטון הרחוקה ..הייתי דווקא מסוקרנת ומצפה שתכתוב מאמר ובו היית לוקח אחריות ומציע מה אתה היית עושה חכם יותר לו היית בתפקידו של דר’ עוזי ארד…הלא כל מאמרך הינו הטפת מוסר ללא שמץ אחד של נטילת אחריות …אז איך אומרים במחוזותינו?? יואב קרני הינך חכם אבל בלילה ובחושך…כתבה שמבזבזת זמן ,נייר או מקום באינטרנט
    …קוראת מאוכזבת

  17. שלומי שטרית הגיב:

    כל מה שכתב יואב נכון. אבל מה עם מה שלא כתב? האם, בניגוד לפצצות שאין לישראל, הפצצות שלא יהיו לאיראן מיטיבות עם הסביבה? מדוע העולם ייחרד לשמע איומיו של ד”ר ארד כלפי 70 מיליון איראנים, אבל ישקוט כל עוד מאיימים של (נגיד) 7 מיליון יהודים?

    ומשפט לעוז: מדוע אני חושד שדווקא לזכייתו של עראפת בפרס נובל לשלום לא התנגדת?

  18. יוסי לוין הגיב:

    שלומי לקח לי את המילים מהפה. בגדול, בפוסט הזה המשכת בדיוק את מה שארי שביט עשה לעוזי ארד, נסיון להציג את כל מי שדן בשלל הסוגיות סביב שואה גרעינית כמטורף. שביט אמר “ד”ר סטריינג’לאב” כל מילה שניה, וארד בטיפשותו לא קטע את הראיון אחרי הפעם הראשונה.

  19. דרור הגיב:

    זהו, נגמר הבלוג?

Leave a Reply for רועי