בבית המשפט העליון של ארה”ב אין תחלופה מהירה. רק תשעה שופטים, המתמנים לכל חייהם. כשמתפנה מושב, אמריקה עוצרת את נשימתה. שופטת עליונה חדשה הוצגה השבוע: בת עניים פוארטו-ריקנית מניו יורק. זה היה רגע דרמטי במיוחד, קצת לחלוחית בעיניים, קצת התפעלות מכוחה של אמריקה להשתנות
לא היה אפשר לטעות השבוע בלשון הגוף של נשיא ארה”ב: ברק אובמה היה מרוצה. מרוצה מאוד. בִּמחי מינוי אחד הוא שינה את סדר היום, הסב את תשומת הלב הציבורית, פרט על נימים, הזכיר את ההיסטוריוּת של נשיאותו, והנחיל לאמריקנים משהו שהם אינם משוּפּעים בו בימים האלה: גאווה.
זה יכול לקרות רק בארה”ב, מפני שרק בארה”ב המינוי של שופטים עליונים מעורר התרגשות כה רבה. זה מאורע שהיה מפסיק את שידורי הטלויזיה עוד לפני שנולדו כבלים, ועוד לפני שמישהו העלה בדעתו לשַדר חדשות עשרים-וארבע שעות ביממה. זה עניין הנידון שבועות, חודשים, בעצם שנים לפני שהוא קורה וּלאחר שהוא קורה.
מינוי שופטים עליונים – באישור הסנאט – הוא מן הסמכויות החשובות ביותר של נשיא בארה”ב. יש נשיאים שההזדמנות הזו אינה ניתנת להם במרוצת כהונתם. יש נשיאים שהיא חוזרת וניתנת להם. כשהיא ניתנת, הם שולחים באמצעותה דרישת שלום לדורות הבאים. הנשיא ג’רלד פורד, למשל, כיהן כמעט לפני 35 שנה, וּמת לפני שלוש שנים. אבל השופט שהוא מינה ב-1975 עדיין יושב על המדוֹכה, ועתה זה מלאו לו 89. שמונים-ותשע.
בחודש החמישי של נשיאותו ניתנת לברק אובמה, פרופסור לשעבר למשפט חוקתי, ההזדמנות לשלוח דרישת שלום שֶהֵדֶיהָ יישמעו אל נכון 20 או 25 שנה מהיום. הוא הציג את בחירתו ביום שלישי. חלק ניכר מן האמריקנים יתקשו לֶהגות את שמה: סוניה סוֹטוֹמאיוֹר (במילרע). אם יאושר מינויה, בפעם הראשונה מאז וּמעולם (זאת אומרת 220 שנה של חוקה) יהיה לארה”ב שופט עליון ממוצא לטינו-אמריקני. אכן, הגיע הזמן. ה’לטינוס’ הם כיום המיעוט הגדול ביותר בארה”ב, והם יגדלו ויילכו בשנים הבאות. הוריה של סוטומאיור באו מפוארטו ריקו, שהיא אמנם חלק של ארה”ב, אבל על פי הגיאוגרפיה שלה ועל פי תרבותה היא גם חלק מאמריקה הלטינית.
זו הפעם השלישית בלבד שאשה מתמנה לָעליון. סוטומאיור תמצא שם את אחת משתי קודמותיה, רות בֵּיידֶר-גינזברג בת ה-76, יהודיה.
בבית המשפט העליון של ארה”ב יש רק תשעה שופטים. לצד ביידר-גינזבורג מכהן שם עוד יהודי אחד, סטיבן בראייר, בן 70. יש שם רק שחור אחד, קלארנס תומס. את תומס מינה ג’ורג’ בוש האב כמעט לפני 18 שנה. בהיכנסו תומס היה רק בן 43.
הם נידונים ל-25 שנה
זו בעצם החוכמה: כדי לטבוע חותם עמוק במיוחד על המשפט האמריקני, נשיאים, לפחות בַּחצי המאה האחרונה, נטו לשלוח לשם אנשים צעירים יחסית, סביב גיל 50, כדי שבעזרת האל וּבעזרת הרפואה המודרנית יוכלו לשבת שם באין מכלים איזה 25 שנה. אחדים ישבו יותר, אפילו הרבה יותר.
זה ההבדל הֶחשוב בין השיטה האמריקנית לַשיטה הישראלית: אין גיל פרישה מחייב בבית המשפט העליון. המינוי הוא לכל החיים. לפני כמה שנים אמריקה ליוותה את ייסורי פרידתו של ויליאם רֶנְקְוויסְט, שהיה נשיא בית המשפט במשך 20 שנה. הוא לקה בסרטן, הוא התקשה לדבר, הוא התקשה ללכת, אבל נשאר שם עד נשימת אפו האחרונה. שופט אחד היה קרוב לסניליוּת, כאשר הואיל להתפטר לפני 19 שנה.
נאמנות השופטים למושביהם אינה רק עניין של אגו. השופטים העליונים הם משתתפים מרכזיים בעיצוב פניה של אמריקה. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, הימין השמרני זועק חמס על “האקטיביזם השיפוטי” של בית המשפט. פעם, תרגום המלים האלה לעברית חייב הרבה הסברים. כיום הצירוף הוא חלק מוּכּר ושמיש של השׂיח הציבורי בארץ.
תהליך המינוי של שופטים עליונים הוא “פוליטי”, גם מפני שכל דבר ציבורי הוא “פוליטי”, וגם מפני שהחוקה האמריקנית אינה מעמידה פנים. אין “וַעדות מינוי”, יש רק מְמַנה אחד, הנשיא. מאחר שהסנאט מאשר, אין לנשיא בררה אלא להתחשב ברצונו, או לפחות להעמיד פנים שהוא מתחשב. בסנאט יושבים כמובן פוליטיקאים, עם סִדרֵי יום ועם העדפות אידיאולוגיות.
לנשיא אובמה יש יתרון שלא היה דוגמתו לשום נשיא זה 32 שנה: למפלגתו יש רוב מוחץ בסנאט, 59 מ-100. טכנית, הרוב הזה אינו מוחץ מספיק, מפני שנחוצים 60 סנאטורים כדי לסכל טכסיס השהיה פרלמנטרי, המאפשר למיעוט להקפיא את סדר היום. אבל ספק גדול אם הרפובליקנים ינסו, ואם ינסו ספק אם יצליחו.
“לחוקק מן המדוֹכה”
שופטים עליונים אינם מונחים בכיסם של ממניהם. ההנחה הטבעית היא שנשיא רפובליקני שמרני ינסה להטות את בית המשפט העליון ימינה. זה מה שעשה ג’ורג’ בוש הבן, פעמיים. כיוצא בזה, נשיא דמוקרטי ליברלי ינסה להטות את בית המשפט שמאלה. זה מה שמנסה כנראה ברק אובמה לעשות.
סוניה סוטומאיור משמשת שופטת באחד משלושה-עשר בתי המשפט הפדרליים לעירעורים, זה המופקד על חלק מצפון-מזרח ארה”ב. היא השאירה מאחוריה שובל ארוך למדי של הצהרות פומביות ושל חוות דעת משפטיות. שדולות של הימין התחילו להפיץ אתמול סרט וידיאו שבו היא נשמעת מכריזה כי “בבית המשפט אנחנו קובעים מדיניות”. בעיני השמרנים זה אישור, כי היא מן השופטים ה”אקטיביסטיים”, הזוממים “לחוקק מן המדוכה” במקום לפרש את החוק הקיים.
כמה מפריצות הדרך החוקתיות החשובות ביותר של ארה”ב התרחשו בזכות “חקיקה מן המדוכה”. הפרדה גזעית בבתי הספר נאסרה ב-1954 לא מכוח חוק של הקונגרס, אלא מכוח פסק דין של בית המשפט העליון. ב-1973, בית המשפט העניק מעמד חוקי להפלות מלאכותיות (בהגבלות מסוימות). פסק הדין ההוא הניב התעוררות מסיבית של מתנגדיו, הקנה כוח חסר תקדים למצביעים שמרנים דתיים, והיטה את ארה”ב ימינה בשלושים השנה הבאות. התוצאה היא שעכשיו, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השניה, יש בבית המשפט רוב שמרני, אם כי הוא תלוי על בלימה.
המשרת והטבחית. כבר לא
סוניה סוטומאיור, אם תאושר, לא תשנה את יחסי הכוחות. בכלל, לעולם אי אפשר לדעת איך שופט עליון יתנהג לאחר השבעתו. השופט שסוטומאיור מחליפה מונה על ידי בוש האב בתקווה שהוא יחיש את התיימנותו של בית המשפט. למעשה, כמעט בכל העניינים החשובים, השופט הזה הצביע יחד עם הליברלים. אבל סוטומאיור יכולה להשפיע על הדינמיקה של בית המשפט. היא מנוסה, היא מלוטשת, היא דעתנית. והיא גם מיצוי מעורר הערצה של “החלום האמריקני”.
היא נולדה בשכונות העוני הידועות ביותר לשִמצה של הברונְקְס, הרובע הצפוני הענקי של ניו יורק. אביה מת בילדותה המוקדמת, היא עצמה לקתה בסוכרת בהיותה בת שמונה. אִמה עבדה בשתי משרות כדי לפרנס אותה ואת אחִיה. סוטומאיור הגיעה בסופו של דבר אל שתיים מן האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה”ב. היא עלתה לגדולה בִּזכות הצטיינות, אקדמית ומקצועית.
עֵינֵי מי לא התמלאו השבוע לַחלוּחית לנוכח החיזיון של בת-עניים פוארטו-ריקנית מקבלת מינוי לבית המשפט העליון מידי הנשיא השחור הראשון? זו היתה תזכורת מועילה על הדינמיות של אמריקה ועל הֶקף השינוי שהתרחש בה בדור האחרון. השחור והפוארטו-ריקנית היחידים בבית הלבן לפני דור אחד היו המשרת והטבחית, אם בכלל.
רשימות באתר הזה העוסקות באופן כזה או אחר בבית המשפט העליון של ארה”ב
|
זיהוי מלא, או לפחות ציון כתובת של אתר רשת, וכתובת דוא”ל אמתית הם תנאים מקדימים לפירסום. כתובת הדוא”ל לא תיראה, היא נועדה לעיניי בלבד, ואני אשתמש בה אך ורק לאימות הזהות, אם יהיה צורך. מסרים יושמטו בהיעדר זיהוי בלי קשר לתוכנם. מצטער על עודף הבקשות, נסיון לא נעים מחייב אותן. תודה.
ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.
התהליך של החקירה בסנאט גורם לי לקנאה ממש.
לא אשכח את המטחנה – בשידור חי – שעבר קלרנס תומס בסנאט במשך כמה ימים רצופים בעקבות תלונת פרופ’ אניטה היל על שהוא הטריד אותה מינית.
כדי כך שבעקבות אותה חקירת סנאט אמר תומס שהוא מצטער שהעמיד עצמו לתפקיד.
אני מנחש שלמרות צבע עורו של תומס – אובמה לא סופר אותו בין כוחותיו, וזאת בשל עמדותיו השמרניות (של תומס).
למרות הנטייה לחשוב שמינוי דמוקרטי יהיה ליברלי יותר ומינוי רפוליקאי ההיפך, אזי התמונה מורכבת יותר בוודאי בסוגיות המהותיות קשה לדבר על “כוחותיו” האם סנדרה די אוקונר האשה הראשונה (אני חושב) שמונתה לעליון, דווקא ע”י רייגן וזכורה היום בגלל ההתבטאות האוממלה של בעלה על נצחונו (שלא קרה בסופו של דבר) של אל גור על בוש הבן והשותפות שלה בפסיקה שנתנה את הנשיאות לבוש הבן מול אל גור, הייתה לשון מאזניים מול השמרנים בבית המשפט העליון בסדרה של שאלות שקשורות לאפלייה ובפרט בחוסר ההצלחה של השמרנים לבטל (הפועל באנגלית הוא to reverse אבל הוא לא מתרגם טוב לעברית) את הפסיקה המפורסמת מ1973 שמתירה הפלות. גם הדוגמא של תומאס יותר מורכבת, מעבר לפסיקות שלו, האם ההסמלה שיש בשופט עליון שחור לא סייעה מאוחר יותר לבחירתו של נשיא שחור?
ובכל זאת, נכון שיש משהו מהנה לראות את האולטא שמרנים – גלן בק מפוקס ניוז, ראש לימבו וחבריהם מתנפלים על המינוי הזה כמו כלבים משוגעים?
ועוד משהו על השיטה האמריקאית, שימו לב שמי שהכשיר את השטח לאובמה היה קלינטון. מי שמינה את סוטומאייר (כמו גם עוד כמה שופטים כאלו) לבית המשפט הפדרלי לערעורים
בזמן האחרון אני מעט פסימי בקשר לשיטה האמריקאית המופלאה. אמנם יש נשיא שחור ותהיה כנראה שופטת עליונה לטינית אבל מה שמעניין את האמריקאים הוא ההצבעה ההמונית לאמריקן-איידול. אז נכון שהשופטים יכולים לחוקק מהמדוכה אבל רוחות השינוי המרעננות של נשיא שחור וכו’ עוברות מעל ראשו של האמריקאי שנאבק עם הפיטורים ועם ריבוי הערוצים. אם נזקק לדימוי שכונתי (וחלקי) אז זה בערך כמו מג”ד דתי בגולני בתקופה שהצבא כבר מזמן איבד מזוהרו. הדתיים שמחים על ההישג אבל זה לא באמת מעניין אף אחד.
אכן מדובר על כוחה של אמריקה להשתנות, או כל כוחו של אובמה להביא שינוי?
מבלי להכיר לגמרי את המערכת הזו לגמרי, נראה ש-it’s all him.
לא היה מזיק אם השיטה הישראלית הייתה מאמצת חלקים מהדרך בה מתופקד ביהמ”ש העליון בארה”ב.
בעוד עמיתו האמריקאי דן בכ-100 תיקים בשנה בלבד העליון שלנו הפך ב-30 השנים האחרונות למפעל אליו מנוקזות כל בעיותיה של החברה הישראלית ומקבלות אוזן נטויה.
גם הגיל בו שופטים מפסיקים לכהן, 70, בעייתי ומתאים לתוחלת החיים של שנות החמישים.
זה מונע את מינויים של ‘זקנים’ בני שישים כמרדכי קרמניצר, גם כשהקרקע הפוליטית מתאימה עקב הרצון למנות שופטים ל-15 שנים ויותר.
אין שום סיבה שאושיות כברק או דליה דורנר יפרשו משפיטה מכוח החוק כשהם עדיין בשיא אונם המשפטי לכל הדיעות.