‘בלייד’, עתון היוצא במדינת אוהיו, הודיע בשבת שעברה על יוזמת ג’ון קרי לקצץ מסי תאגידים, כדי ליצור עשרה מיליון מקומות עבודה חדשים. זו מוסיקה עֲרֵבָה לאוזניהן של מדינות המערב התיכון, הסובלות משיעורי אבטלה גבוהים
התפרסם במוסף היומי של ‘גלובס’, 31-30 במארס, 2004
מה ששבוע אחד יכול לעשות במערכת בחירות. לפני שבוע, מסע הבחירות של הנשיא בוש היה בתנופה מלאה, והוא הצליח לעשות מה שתיכנן מלכתחילה: להפוך את אמינותו האישית של ג’ון קרי לנושא העיקרי.
המועמד הוודאי של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות מעד יום אחר יום, כמעט בכל הופעה פומבית. פתאום היה נדמה, שהוא מסוגל רק למעוד.
ראו-נא מה קרה מאז: הנושא העיקרי הוא עכשיו אמינותו האישית של ג’ורג’ בוש. ולא סתם אמינותו האישית, אלא אמינותו בענייני המלחמה בטירור.
מאז תחילת השבוע שעבר, יום יום, כמעט ללא יוצא מן הכלל, העניין המעסיק את העתונים ואת התקשורת האלקטרונית הוא השימועים בוועדת החקירה על מצב אי-הכוננות של ארה”ב בחודשים שלפני אחד-עשר בספטמבר. סקרי האזנה וצפיה מראים, שמספר גדול במידה בלתי רגילה של אמריקנים טורחים להאזין ולצפות.
יועץ לשעבר של הנשיא אומר עליו ועל עוזריו דברים איומים. הבית הלבן ותומכיו פותחים מערכה מסיבית להבאיש את ריחו של היועץ במקום לדבר לגופו של עניין. יועצת הנשיא לבטחון לאומי מתחמקת מהופעה פומבית לפני ועדת החקירה, והרפובליקנים בוועדה תולשים את שערותיהם בייאוש.
אולי הדבר המעניין ביותר בתפנית הזו הוא שלג’ון קרי לא היה בה כל חלק. הוא יצא לחופשת סקי. אין זה מן הנמנע שהוא גילה בזה את הנשק הסודי שלו: להיעלם לזמן מה מן הזירה, כדי להשכיח את מוּמָיו הפוליטיים והאישיים. אתמול הודיעה קצינת העתונות שלו, שהוא ייעלם לחמשה ימים נוספים לרגל ניתוח בכתף. האם יועציו של קרי אומרים לו, שהוא אינו צריך להתאמץ, מפני שג’ורג’ בוש מיטיב הרבה יותר ממנו להדק את החבל סביב צווארו?
כל כך לא נעים היה השבוע האחרון בחייו הפוליטיים של הנשיא, עד שאפילו אקט נאה של הומור עצמי התקבל בשריקות בוז. אָמוּן על מסורת רבת שנים, בוש השתתף בארוחת ערב של כתבים בוושינגטון, שבה נשיאים נוהגים להקניט את עצמם. בוש הכין סרטון בשביל המשתתפים, שבו הוא נראה מחַפּשׂ משהו מתחת לרהיטים בלשכה הסגלגלה. מה הוא מחפש? “טוב, צריך למצוא איכשהו את נשק ההשמדה ההמונית”, הוא אומר.
זה דווקא היה יכול להיות מצחיק, אילמלא הנשיא הואשם שלושה ימים קודם שהוא חיפש תירוץ לצאת למלחמה נגד עיראק מייד לאחר אחד-עשר בספטמבר. שלא לדבר על זה שיום-יום חיילים אמריקניים נהרגים בעיראק, לאחר שלא מצאו אפילו משהו הדומה לנשק השמדה המונית.
השבוע האחרון הניב עוד כמה סקרי דעת קהל, המשקפים תיקו סטטיסטי. אף אחד מהם אינו מעמיד את שני הטוענים לנשיאות במרחק גדול מ-3% זה מזה, זאת אומרת בגבולות סטיית התקן.
סקר אחד, במדינה החיונית מאוד פנסילווניה, מראה כי רק 8% עדיין מתלבטים. בשלב כל כך מוקדם, בדרך כלל שיעור המהססים גדול כפליים. מה זה אומר? קצת מוקדם לשפוט, אבל הנתון זה מחזק לכאורה את הרושם שבבחירות האלה, ההתמודדות העיקרית לא תהיה על הטיית מצביעים, אלא על מוטיבציה. ההצלחה הגדולה לא תהיה לשכנע לשנות כיוון, אלא להואיל ולהתייצב בקלפי ביום הבחירות.
במובן הזה, בעינה עומדת חוכמת אנשים מלומדה: הבוחר, יותר ממה שהוא מתעניין במלחמת בטירור או בעיראק, מתעניין במצב הכלכלי. את הרושם הזה מעניק לא רק השכל הישר, כי אם גם סדר היום של המועמדים. איזור הפעילות העיקרי שלהם מוסיף להיות המערב התיכון, בייחוד מדינות אוהיו ומישיגן. הן, וזשכנותיהן המיידיות, מחזיקות כנראה את המפתח לבית הלבן. והמפתח אל לבן של המדינות האלה הוא מצוקתן הכלכלית. שתיהן סובלות מרמת האבטלה הגבוהה ביותר בארה”ב. גם אם נראה שהאבטלה שם עברה את שיאה, הקלה ניכרת אינה מסתמנת.
המועמדים שָׂמים את מבטחם בענייני כלכלה”, מכריזה הכותרת בגליון יום א’ המשותף של עתוני דיטרויט. זה בכל אופן מה שמעניין את תושבי מישיגן, לא מדיניות חוץ, לפחות לא כרגע
במישיגן, ביום ו’ שעבר, הסנאטור קרי בחר להודיע על יוזמה כלכלית מרכזית, שקצת הוציאה את מחנה בוש משיווי משקלו: הקלות מס לתאגידים אמריקניים, שיחזירו את קווי הייצור שלהם אל אדמת ארה”ב. דמוקרטים אינם מציעים בדרך כלל הפחתת מסים, זה פטנט רפובליקני. קרי הבטיח עשרה מיליון מקומות עבודה חדשים. למלים האלה יש צליל נעים במיוחד במרכזי התעשיה הכבדה של המערב התיכון.
מישיגן הצביעה לפני ארבע שנים בעד אל גור, בהפרש קטנטן. אוהיו הצביעה בעד בוש. עריקה של כל אחת מהן עשויה לשים קץ ליומרותיו של המפסיד. כרגע נראה שאוהיו היא הנוטה לערוק אל הדמוקרטים. קרי מוביל בה בהפרש זעיר, אבל אפילו ההפרש הזה הוא לא שגרתי. אוהיו נוהגת להצביע בעד רפובליקנים.
במאה השנה האחרונות, רק ארבעה נשיאים נוצחו כאשר ניסו לחזור ולהיבחר. שלושה מהם היו רפובליקנים, והיה להם מכנה משותף אחד: הם איבדו את אוהיו, ארבע שנים אחרי שניצחו בה. אחד מהם היה ג’ורג’ בוש האב.
מוטב להיזהר בהערכת שבוע אחד ומשמעויותיו. מטוטלת מעין זו שראינו בשבועיים האחרונים תוסיף אל נכון לטלטל אותנו גם בחודשים הבאים. מחנה בוש קיווה ליצור פער ניכר בשלושת החודשים הראשונים של מערכת הבחירות בואך פגרת הקיץ. כרגע קשה מאוד שיצליח. הטור הזה יוסיף להטעים את מה שקורה במדינות המערב התיכון. זו תהיה האינפורמציה החשובה ביותר ליושבי המזרח התיכון.
-
את פרטי יוזמת המסים של קרי אפשר למצוא ב’וושינגטון פוסט’
-
מאמר מערכת בשִבחָה — ב’סן חוסה מרקיורי ניוז’, העתון של עמק הסיליקון
-
הערכות ספקניות עליה בקהילת העסקים של ארה”ב – בדיווח של ‘רויטרס’
בחירות, בחירות, בחירות
צרור כזה של בחירות דרמטיות בחלקים כל כך רבים של העולם כמעט בעת ובעונה אחת לא ראינו הרבה זמן.
- ספרד הניבה לפני שבועיים וחצי נצחון סנסציוני של השמאל;
- צרפת הניבה בתחילת השבוע נצחון גדול של השמאל בבחירות למועצות מחוזיות;
- בחירות מקומיות בטורקיה בתחילת השבוע חיזקו מאוד את מעמדה של מפלגת השלטון הניאו-איסלאמיסטית;
- בטייוואן היו בתחילת השבוע שעבר בחירות מדהימות לנשיאות, שעות אחדות לאחר נסיון להתנקש בחיי הנשיא;
- במלזיה, הארץ המוסלמית הקרובה ביותר כנראה למעמד של מדינה מתועשת, מפלגה מוסלמית פונדמנטליסטית נחלה תבוסה ניצחת בשבוע שעבר,
- באל סלוואדור שבאמריקה המרכזית, ילדיהם של שני מהגרים פלסטיניים התמודדו בשבוע שעבר על כהונת הנשיא. הפלסטיני הימני, הצעיר והעשיר, היכה ללא קושי את הפלסטיני הקשיש והשמאלי מאוד.
מעניינת תבוסת הימין בצרפת, תוצאת נסיונו להנהיג רפורמות חשובות במיגזר הציבורי. המסר הרגיל שהבוחר הצרפתי שולח במקרים כאלה הוא, “לא, תודה”.
הימין הספרדי הובס, אף כי הוא הנחיל לספרד תקופה ארוכה של שגשוג. ללַמֶדְךָ שלא תמיד “זו הכלכלה, טמבל”.
דרמת הבחירות בספרד: “סַאפַּאטֶרוֹ מכה את ראחוֹי במהפך אלקטורלי חסר תקדים”, מכריזה הכותרת ב’אל פַּאִיס’ (15 במארס 2004)
“שיראק — התחלת הסוף”, מודיע/מקווה ‘ליבראסיון’ (29 במארס 2004) למחרת הסיבוב השני של הבחירות האזוריות,שבהן מפלגות הימין והמרכז נחלו תבוסה ניצחת
העתון ‘סטאר’ של קואלה לומפור מודיע על נצחונה עצום הממדים של הקואליציה השלטת בבחירות במלזיה (22 במארס 2004). התוצאות כשלעצמן לא הפתיעו — אבל הפתיעה במידת מה הצלחתה של הקואליציה לחלץ את אחת המדינות של הפדרציה המאלזית מידי איסלאמיסטים, אשר כפו עליה חוקי שריעה. עכשיו נפתחת האפשרות, שחוקי השריעה יבוטלו באופן דמוקרטי, כנראה חיזיון ללא תקדים בעולם המוסלמי
“המירוץ (לנשיאות) באל סלוואדור יוכרע בין שני פלסטינים”, מכריזה הכותרת באתר הרשת של ‘סיאטל טיימס’. הפלסטיני הימני, הצעיר ב-34 שנה מן הפלסטיני השמאלי, נחל נצחון מוחץ. ארה”ב נשמה לרווחה — וגם הקהילה היהודית הקטנטנה באל סלוואדור. המועמד המפסיד היה פעם מנהיג הגרילה השמאליים, שותף קרוב של ארגונים פלסטיניים רדיקליים
לרשימה הנוספת שהיתה כאן הלילה?
נעלמה בטרם הספיקותי לקראה.
תאונה? צנזורה? עריכה מחודשת? גניזה?
אני חשבתי לתומי שהיו עד כה רק שניים,
הראשון – ג’ימי קרטר, והשני ג’ורג’ בוש האב.
הובר (1932).
פורד (1976).
לא בדיוק. שימו-נא לב שכתבתי, “ארבעה נשיאים שנוצחו בנסיון לחזור ולהיבחר מחדש” — “לחזור ולהיבחר”, זאת אומרת מי שנבחרו לפחות פעם אחת. ג’רלד פורד לא נבחר כלל, הוא היה סגַנוֹ הממונה של ניקסון, ולכן לא כללתי אותו בחישוב. הנשיאי הרביעי הוא ויליאם טאפט, שנוצח ב-1912. אגב, הוא עצמו היה מאוהיו.