מכתבים מן הים הדרומי: מי אמר שהצָפוֹן מוכרח להיות למעלה? (מִנחָה לאוסטרלים גַלמוּדים)

אי אפשר לטפול על האוסטרלים אשמה של אגוצנטריות, או גלוֹבּוֹצֶנטריוּת. הם אינם חושבים שהם נמצאים במרכז העולם. אם בכלל, יותר מדיי אוסטרלים משׂכּילים סובלים מתסביך בדידוּת. בלשונו של סטיוארט, ידיד אוסטרלי המתגורר בסידני, לשעבר תושב וושינגטון, נוסע רב-יבשתי להוּט: “כשאתה טס שעה אחת מוושינגטון, אתה בניו יורק; שעה וחצי, אתה בטורונטו; שעתיים וחצי, אתה באיי הים הקאריבי; ארבע שעות, אתה במקסיקו; שש שעות, אתה בלונדון. כשאתה טס שעה מסידני, אתה שעה אחת מסידני; שעה וחצי, אתה שעה וחצי מסידני; שעתיים וחצי, אתה שעתיים וחצי מסידני”, וכן הלאה, וכן הלאה.

 

האופרה בסידני על המים, ינואר 2004 (צילום: יואב קרני)

 

ס. אוהב את סידני אהבת נפש. בצדק. היא עיר יפהפיה, מבורכת בקסמים מטרופוליטניים שאינני מוצא דוגמתם בשום עיר אמריקנית. אבל הוא נושא יום יום את כאב הריחוק משאר העולם. אוסטרלים רבים חוצים את האוקיאנוס, ומתיישבים בקליפורניה, אם לא מזרחה ממנה. זה היִתְרון, וזה החִסָרון, של אנגלוֹפוֹניוּתָם: הם צריכים לכל היותר לעבוד על האקצנט, ולהימנע מכמה אוסטרליזמים (מַכָּר אוסטרלי התפוצץ מצחוק, כאשר אמרתי לו, בתשובה על שאלה, שאם הילרי קלינטון תהיה מועמדת לנשיאות ב-2008, אני אייחל לנצחונה. השתמשתי בקולוקוויאליזם אמריקני, I’ll root for her. באנגלית אוסטרלית יש לזה משמעות אחרת, “יהיה לי סֶקס אִתָּהּ”).

היתכן שֶבַּסוף האליטה המחונכת של אוסטרליה תיבָּלַע בחיקה של אמריקה?

הוסעתי ברחבי קנברה הבירה, שצמחה בלב השממה. תכנן אותה בקפדנות ניכרת אדריכל אמריקני מוכשר. יש בה לא מעט בניינים יפים, כולל הפרלמנט והמוזיאון הלאומי, וסביבות אורבניות מצודדות. אבל עִצרוּ-נא בקמפוס של האוניברסיטה האוסטרלית הלאומית, ותעמדו מייד על המחיר של הריחוק: פרובינציאליות משמימה וחסרת תקנה (מבלי להביע חלילה דעה על העומק האינטלקטואלי של הסגל, או של הסטודנטים). 

כך או כך, מִנחָה לסיוטארט מסידני ולכל האוסטרלים הַגַלמוּדים: צילום של מפה, הנמכרת בחנות הספרים הגדולה ביותר של סידני, Dymocks: העולם הֶהָפוּך, שאוסטרליה בראשו, ואינדונזיה במרכזו, ומזרח טימור בסמיכוּת מיידית, ואירופה וצפון אמריקה בירכתי העולם. מפני שמי בעצם אמר שהצפון צריך להיות למעלה? 

 

3 Responses to “מכתבים מן הים הדרומי: מי אמר שהצָפוֹן מוכרח להיות למעלה? (מִנחָה לאוסטרלים גַלמוּדים)”

  1. נמרוד ברנע הגיב:

    התגעגעתי לכתיבתך, אני עדיין מצפה בקוצר רוח לשמוע את ניתוחך לפרישתו של דין ועלייתו המהירה של קרי חסר האופי וההפכפך בדעותיו.

    השאלה שעולה בראשי כאשר אני קורא את הסיפור הזה היא אם האוסטרלים מרגישים פרובינציאלים ומהגרים לארה”ב, מה קורה עם הניו זילנדים שהם הפרובינציה של הפרובינציה?

  2. יואב קרני הגיב:

    אכן, נמרוד, פניתי עורף לפוליטיקה האמריקנית בזמן קריטי במיוחד, אבל שום דבר לא היה משכנע אותי להמיר את הרי מזרח טימור בניו המפשר.

    אשר לדרגות של פרובינציאליות, זה מזכיר לי ראיון שנתן לפני הרבה שנים ראש הממשלה (או, למען הדיוק, ה”צ’יף מיניסטר”) של ניווה (Niue) לעתון אמריקני. אני חושב שזה היה ב-1978, או משהו כזה. הוא התלונן שבארצו, “כל ילד יודע מי זה ג’ימי קרטר [נשיא ארה”ב בימים ההם], אבל אני בטוח שג’ימי קרטר אפילו אינו יודע שניווה קיימת” (אני מצטט מזכרוני).

    ניווה היא אולי האי הנידח ביותר בעולם, בדרום האוקיאנוס השקט, בין שום-מקום ללא-כלום. על פי ספר השנה של ה CIA, אוכלוסיית ניווה פחתה משיא של 5,200 ב-1966 ל-2,100 ב-2002, תוצאה של הגירה מסיבית לניו זילנד.

    ממילא תוכל להבין, שניו זילנד אינה עומדת בתחתית סולם הפרובינציאליות. ניווה, ועוד כמה אחרות, נמצאות אפילו מתחתיה. ומאחר שעתה זה חזרתי ממזרח טימור, אני יכול לספר לך שיש ארץ בעולם שבה העיר דילי נחשבת למרכז מטרופוליטני גדול, ונערי הפרובינציות שָׂמים את פעמיהם אליה בדחילו ורחימו.

    ומה אני אגיד? אני נולדתי וגדלתי ברמת גן, שהיא כידוע לא רק מקום גיאוגרפי, אלא מצב-דעת.

Leave a Reply