מכתבים מן הים הדרומי: דין-וחשבון מארץ הליליפּוּטים

 

פורסם במוסף היומי של ‘גלובס’, 14-15 בינואר 2004

 

 


“ארמון האפר” בדילי, בירת מזרח טימור. כאן יושב הנשיא, שאנאנה גושמאו, לוחם גרילה מהולל. הבניין נשרף על ידי האינדונזים לפני הסתלקותם, כעונש על תמיכת הטימורים בעצמאות. עכשיו הוא סמל לייסוריה של האומה – ולתקוות התחדשותה. (צילום: יואב קרני)

 

 

בין הזְעֵיר-מדינות (micro-states) של העולם, מזרח טימור בשום פנים אינה הקטנה ביותר. למען האמת, עם 900,000 תושבים, ועם שטח של 19,000 קמ”ר, מזרח טימור יכולה להיחשב לענק בין כמה מֵחֲגָבֵי האו”ם.

 

בקִרבָתָה המיידית (קִרבָה היא עניין יחסי בנתיבי המים האין-סופיים של דרום האוקיאנוס השקט) אנחנו יכולים למצוא את נארוּ ((Nauru, עם שטח של 21.2 קמ”ר ואוכלוסיה של 12,000; או את מיקרוֹנֶזיה, עם 701 קמ”ר, 118,000 תושבים;  או את קיריבּאס (Kiribati), עם 811 קמ”ר, 94,000 תושבים. בים הקאריבי שוכנת לה לבטח אַנטיגַה (Antigua), 442 קמ”ר, 71,000 תושב. מול החוף המערבי של אפריקה אפשר למצוא את סַאו תוֹמֶה וּפּרינסִיפֶּה, 1,000 קמ”ר, 147,000 בני אדם.

 

בסביבתנו הקרובה יותר, מַלטַה עומדת לתפוס את מקומה סביב שולחן האיחוד האירופי, עם 316 קמ”ר ו-384,000. ליכטנשטיין וסן מרינו היו חברות מייסדות של הוועידה לבטחון אירופה, באמצע שנות ה-70.

 

בקיצור, זערוּריוּת, היא כשלעצמה, אינה שוללת מאיש את כרטיס הכניסה לקהילת העמים. אף אחת מן הנ”ל לא התקשתה להיכנס, ולהתכבד. אף אחת – חוץ ממזרח טימור. כאשר הפורטוגלים החליטו לחסל את האימפריה בת 500 השנה שלהם, ב-1974, הם העניקו עצמאות לענקים ולננסים כאחד. סאו תומה המוזכרת למעלה היתה אחת הננסיות. איי קאבּוֹ וֶרדֶה (“הכף הירוק”) היוּ הננסים האחרים, באוקיאנוס האטלנטי. אבל מזרח טימור עִצבְּנָה את שתי שכנותיה המיידיות, עצומות הממדים ורַבּוֹת הכוח – אינדונזיה ואוסטרליה.

 

ראש ממשלת אוסטרליה בימים ההם צרח במלוא גרונו נגד “זְעֵיר-מדינות”. הוא האמין שאין להן סיכויי שיור, ושהן יַרבּוּ אי-יַציבוּת בסביבתן. הוא נחר בבוז, כאשר אמרו לו שהמזרח טימורים רוצים עצמאות. שטויות, הוא אמר, היחידים הרוצים בה הם כמה אינטלקטואלים בני דם מעורב (זאת אומרת, דם פורטוגלי וטימורי).

 

הנמר שאג, הנמר ייבב

 

הימים היו ימי השיא של המלחמה הקרה, הודו-סין עתה זה נפלה בידי הקומוניסטים, ותנועת העצמאות המזרח-טימורית אימצה עגה מרקסיסטית-לניניסטית-מאואיסטית. במערב סָפקוּ כַּפַּיים בחשש, ומדדו את עומק המים במפרץ דילי, עיר הבירה הקטנטנה של מזרח טימור. האם צוללת גרעינית סובייטית תוכל לעגון שם? תוכל גם תוכל, היתה התשובה.

 

האמריקנים נתנו אור ירוק, הפורטוגלים לא התנגדו, האוסטרלים טפחו על השכם – ואינדונזיה הענקית פלשה ובלעה את מזרח טימור. בזה היה הסיפור יכול להיגמר, מפני שמי מסוגל אפילו להראות את האי ההררי הזה על המפה.

 

אלא שמזרח טימור נתקעה בגרונם של האינדונזים. הם הסתבכו במלחמת גרילה, שאומנם לא סיכנה את מעמדם הצבאי, אבל הניבה דיכוי פראי, והוציאה את דיבתם של האינדונזים רעה בעולם: גינויים, סנקציות, הפגנות. ב-1996 הוענק פרס נובל לשלום לשניים משוחרי העצמאות של מזרח טימור, והיא חדלה בזה להיות נקודה מרוחקת ולא ידועה.

 

חצי שנה אחר כך התחולל המשבר הפיננסי הגדול של מזרח אסיה, והתיך בן לילה את החזקים שבמטבעות האיזור. שאגתם של “הנמרים” המפורסמים וַעטורי ההצלחה הפכה ליללת כאב. מכל הנמֵרים, לא היה פצוע וזב דם יותר מן הנמר האינדונזי. הארץ המוסלמית הגדולה ביותר בעולם, עם 200 מיליון תושבים, היתה זקוקה עד ייאוש לעזרה בין לאומית. רודנה הכול-יכול סוהארטו, קיסר של ממש, האיש שֶגַחֲמותיו היו חוק, נפל מִכִּסאוֹ לאחר 32 שנות שלטון.

 

יורשו המבולבל והחלש הדהים את ארצו ואת העולם, כאשר הודיע שיערוך משאל-עם במזרח טימור. הוא יציע לַמקומיים אוטונומיה נדיבה בתוך אינדונזיה. אם הם יסרבו, הוא ישלח אותם לכל הרוחות.

 

ממשלת האו”ם. אולי גם בפלסטין?

 

האינדונזים האמינו, או לפחות העמידו פנים שהם מאמינים, כי לאחר מלחמה שעלתה בחייהם של 200,000 מזרח טימורים, הם יַצביעו לטובת המשך הקשר עם אינדונזיה. הם לא. הם הצביעו ברוב עצום לטובת עצמאות. חמתם של האינדונזים בערה בהם להשחית. הם הענישו את המזרח טימורים, הרסו את עריהם, וניסו לגרש את אוכלוסייתם למערב טימור האינדונזית.

 

 

מזרח טימור

 

השם הרשמי: Timor Leste (בפורטוגלית), או Timor Lorosae (בלשון המקומית, טֶטוּן, Tetun)

 

השטח: 14,609 קמ”ר. בעיקר הרים, שהגבוה בהם מגיע ל-2,963 מ’.

 

האוכלוסיה: בערך 900,000 בני אדם, רובם מסווגים את עצמם כקתולים.

 

הלשונות: 18 במניין. טֶטוּן היא הלשון המקומית המדוברת ביותר. רוב התושבים מדברים אינדונזית, אבל פורטוגלית היא הלשון הרשמית.

 

המטבע: הדולר של ארה”ב.

 

ההכנסה השנתית לגולגולת: 410 דולר.

 

שיעור העוני: 40%. 83% של האוכלוסיה מתקיימים על שני דולרים או פחות ביום.

 

תמותת תינוקות: 88 לכל אלף, יותר מן הממוצע בארצות העניות, כפליים מן הממוצע באינדונזיה.

 

היסטוריה: שלוש ממלכות מקומיות נכבשו בהדרגה על ידי פורטוגל, החל מן המאה ה-16. האי טימור חולק בין פורטוגל להולנד ב-1859. היה שדה קרב חשוב בין אוסטרליה ליפאן במלחמת העולם השניה. פורטוגל הסתלקה ב-1975, בעקבות מלחמת אזרחים קצרה. אינדונזיה פלשה בדצמבר 1975. מלחמת גרילה נמשכה עד 1999. משאל עם הכריע לטובת עצמאות. מזרח טימור נולדה רשמית במאי 2002

להלן קרה משהו חסר תקדים: האו”ם החליט להתערב. אינדונזיה נדרשה להוציא מייד את צבאה, ובסתיו 1999 קיבל לידיו האו”ם את ניהול מזרח טימור. זה היה מאורע יחיד מסוגו בהיסטוריה הבין לאומית: בדילי קמה ממשלת או”ם. ראש הממשלה הזו היה הדיפלומט הברזיליאני סֶרז’יוּ דֶה מֶלוּ, אשר נרצח בשנה שעברה בבגדאד, בהתקפת טירור רבת קרבנות על מטה האו”ם.

 

האו”ם הזרים הון תועפות למזרח טימור, אם כי לרוע המזל רוב הסכום הזה שולם כמשכורות וּכקִצבּוֹת-מחיה ל-15,000 אנשי הסגל שלו, מחציתם חיילים, עיקרם אוסטרלים. מסעדות נפתחו בזו אחר זו, בתי מלון נבנו או התחדשו, מתורגמנים מקומיים התחילו להתרגל לשָׂכָר יומי של 150 דולר, בארץ שההכנסה השנתית לגולגולת בה מגיעה אולי ל-400 דולר, וחלק ניכר מתושביה מתקיימים על 55 סנט ביום.

 

באו”ם מתארים לא פעם את מזרח טימור כ”נסיון המוצלח ביותר בתולדות הארגון”. עובדה, במאי 2002 העביר האו”ם את השלטון לידי ממשלה מזרח טימורית נבחרת, ו”טימור לֶסטֶה” (Timor Leste, בשמה הרשמי, בלשון הפורטוגלית) באה אל העולם. שגריר ארה”ב לשעבר בישראל, מרטין אינדיק, הציע להחיל את הנוסחה של מזרח טימור על השטחים הפלסטיניים, כדי להכין מדינה פלסטינית לעצמאות באופן שיטתי, במקום להטביל אותה בן-לילה.

 

אבל במזרח טימור עצמה חלוקות הדעות על מידת הצלחתו של האו”ם. “איזה מין סיפור הצלחה הוא זה”? ספק שאלה, ספק השיבה נציגה של ארגון רב-לאומי חשוב. “האינדונזים יצאו, האו”ם קיבל את מזרח טימור, אף אחד לא הפריע לו. אבל האם באמת הוא עשה כל מה שהיה אפשר לעשות כדי להכשיר את המזרח-טימורים לנהל את חייהם?”

 

נלסון מנדלה הקטן

 

עיר הבירה דילי היא סיפור רגיל וידוע של אורבניזציה לא מבוקרת בעולם השלישי: אוכלוסית כפרית, השקועה בעוני מרוד, נודדת אל העיר בתקווה למצוא פרנסה. התוצאה היא שהעיר מתפשטת הרחק מֵעֵבֶר לגבולותיה הטבעיים, וליכולתה הכלכלית. בשלושים השנה האחרונות היא גדלה אולי פי עשרה, מ-25,000 לרבע מיליון (המספרים משוערים, הסטטיסטיקה פגומה). תשעים אחוז מתושביה מובטלים. רוב בתיה הם מבנים מאולתרים של בטון ושל פח.

 

רוב העיר, צריך למהר ולהזכיר, נהרסה על ידי האינדונזים לפני צאתם, והצַלָקוֹת עדיין ניכרות. אין לך צַלֶקֶת בולטת יותר מִמִשכָּנוֹ של הנשיא, לוחם הגרילה הוותיק שַאנַאנַה גוּשְמַאו, שישב שנים בכלא האינדונזי וזכה להערצה בין לאומית עצומה (“נלסון מנדלה הקטן”, קרא לו שליח של האו”ם. מנדלה הגדול התערב אצל האינדונזים למען שחרורו).

 

משרדי הנשיא שוכנים בבניין חסר גג, שנשרף כמעט עד היסוד ב-1999. כתליו אינם מסוידים, וטלאים של מלט מכסים אותם. גושמאו, איש של מחוות תיאטרליות, החליט לקרוא לַמִשכָּן “ארמון האוּדים הָעֲשֵנים”, או “אַרמוֹן האֶפֶר” (Palacio das Cinzas, בפורטוגלית, שהיא הלשון הרשמית).

 

 

בדילי קשה שלא לפגוש אנשים צעירים. למען האמת, קשה מאוד לפגוש אנשים זקנים, או אפילו קשישים. סיבה אחת היא שתוחלת החיים היא 57 שנה. האבטלה בין הצעירים (15 עד 24) עומדת על 43% (נתונים של ארגונים בין לאומיים). האם הנפט והגאז של פירצת טימור יעזרו – או יבוזבזו? (צילום: יואב קרני)

 

 

אי אפשר לטעות בכוונה: מזרח טימור נועדה להתנער מן האפר. עוד יחיו העצמות היבשות האלה.

 

התקווה אינה מיוסדת רק על חלומות אידיאליסטיים. ברצועת האוקיאנוס שבין מזרח טימור לאוסטרליה, איזור הידוע כ”פִרצַת טימור” (Timor Gap), התגַלוּ כַּמוּיוֹת ניכרות של נפט ושל גאז טבעי. ניצולן עומד להתחיל, והוא יניב למזרח טימור הכנסה משוערת של ששה מיליארד דולר בעשרים השנה הבאות: לא רע בשביל ארץ, שהתוצר המקומי הגולמי השנתי שלה עומד, אולי, על 400 מיליון דולר, והתקציב השנתי של ממשלתה השנה מגיע ל-256 מיליון דולר. “פִּרצַת טימור” מכילה עתוּדוֹת גדולות עוד יותר של נפט ושל גאז, אבל אוסטרליה משתמטת ממשא-ומתן על חלוקתן.

 

מדוע? שואל הקונסול הכללי של מזרח טימור בסידני, אַבֶּל גוּטְיֶרֶז. “הלוא ביום אחד אוסטרליה מגלגלת יותר מזומנים ממה שיניבו כל העתודות האלה”.

 

התשובה היא שֶלנַנָסים קשה מאוד לחיות בסביבתם של ענקים. גם כאשר הענקים מסירים את התנגדותם, ומניחים לַנַנָסים להיכנס למועדון העמים, הם עדיין יכולים להיות מאוד לא-נעימים. וזה כולל אפילו את האוסטרלים, מתחרים רציניים על התואר “הָעָם הנחמד ביותר בעולם”.

2 Responses to “מכתבים מן הים הדרומי: דין-וחשבון מארץ הליליפּוּטים”

  1. ירדן הגיב:

    עד כמה אינטרסים צרים מניעים את הנאורות שבמדינות. דו פרצופיות, או יותר נכון רב פרצופיות, היא חלק בלתי נפרד ביחסים בין מדינות. כל אחד שומר על הקלפים שלו קרוב לחזה.

    נשאלת השאלה אם כן, מה אנו יכולים ללמוד מכך, ואיך אנו צריכים לנהוג, במציאות המקומית שלנו, בה ברור שלכל אחד מהמעורבים בסיכסוך אג’נדה משלו.

  2. Alex Kline הגיב:

    If all nations were motivated only by narrow interestes, East Timor was to this day occupied by Indonesia.

Leave a Reply for Alex Kline