חומת עזה והממשלה הבאה


“חירות לעזה”, מכריז הבוקר ‘אינדפנדנט’ של לונדון

 

‘די טאגסצייטונג’ של ברלין, מומחה לענייני חומות נופלות, מכריז בכותרתו הראשית, 24 בינואר, “החומה נפלה” (טור טקסט מימין הוצא בעריכה לצורך הגדלה)

 

הבריחה הגדולה”, מכריזה הכותרת ב’לה מונד’. “הפלסטינים מתחכמים לַהֶסגר הישראלי

 

אלפי פלסטינים נמלטים מעזה”, אומרת הכותרת בראשה של כפוּלת עמודים מיוחדת ב’אל פאיס’, החשוב שבעתוני ספרד

 

 

מה מאוד הייתי רוצה לדעת איך הם חושבים. לא מה הם חושבים, זה פחות חשוב, אלא איך.

זאת אומרת, איזה מין תהליך דיאלקטי כרוך אצלם בקבלת החלטות. האם הם מאזינים לדבר והיפוכו, לפני שהם מחליטים? האם לכל תיזה יש גם אנטי-תיזה? ואם כן, האם הם מאזינים לכל האנטי-תיזות? האם הם מעודדים אותן?

אני מתכוון לכונסי הנכסים הלאומיים, המעכבים את ההתמוטטות, ומנסים בכל כוחם למנוע אסונות עוד יותר כבדים.

מה בשם כל שדי שחת נאמר בישיבה שבה החליטו ראש הממשלה ושר הבטחון וקומץ שותפיהם האינטימיים לנתק את מכלי החמצן של רצועת עזה? מה הם חשבו שיקרה? האם הם חשבו שבעידן CNN ואל ג’אזירה, שבימי הרפובליקה העממית של בלוגיסטאן, במילניום של בלאקברי ושל iPhone, יניחו להם לחנוק מיליון וחצי בני אדם?

אני אינני מקל בהם ראש, באמת אינני. אני חושב שאם ירדו עשרה קבין של רציונליוּת לעולמה של ישראל, תשעה מהם נמצאים, אולי רק זמנית, במטבחו של אהוד אולמרט. גם אם אין הוא יודע מה אפשר לעשות, הוא לפחות יודע מה אי אפשר לעשות. הוא למד בדרך הקשה. זה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הממשלה הבאה, על אידיאולוגֶיהָ ועל דמגוגֶיהָ, על וזירי המלחמה שלה ועל רבּנֶיהָ.

הם רצו לעשות קצת, לא יותר מדיי, אבל גם לא פחות מדיי. הם אינם יכולים לשלב ידיים לנוכח הטבח היומי הברברי בשדרות (טבח, אף כי לא נהרג בו איש. טבח יכול להימדד, באופן קצת פואטי, על פי כוונותיו, לא רק על פי תוצאותיו). הם עשו משהו בנוסח הקלאסי שהאמריקנים קוראים לו cry uncle. השופט העליון משה לנדוי חיווה פעם את דעתו בזכות עינויים מוגבלים, “קצת טילטולים”. זה מה שרצו ראש הממשלה ושר הבטחון לעשות כאשר החשיכו את עזה ודיללו את החמצן בריאותיה, קצת לטלטל.

הֶהָיָה שם במטבח ברחוב סמולנסקין מישהו שקרא תיגר, שהציע אנטי-תיזה? ההיה בכלל ספק שהעולם החיצון ישכח מה עולל חמאס, וישפשף את עיניו בתדהמה של חרון למראה ההתקפה על עצם חייהם של הפלסטינים העלובים, ששני אקדחים נעוצים ברקותיהם, אחד של חמאס ואחד של ישראל?

 


בריאן ויליאמס ברשת אן.בי.סי, מגיש החדשות הפופולרי ביותר באמריקה, השווה את הבקעת החומה בעזה עם נפילת החומה בברלין, ב-1989. הכיתובית ברקע היא רמז די ברור לקריאה ההיסטורית של רונלד רייגן, ב-1988, בשער ברנדנבורג בברלין, למיכאיל גורבאצ’וב, “מר גורבאצ’וב, פרק-נא את החומה הזו“. ואם מישהו לא הבין את הרמז, יומן הרשת של חדשות NBC אומר את הדברים במפורש, מפי אחת המפיקות בעזה

 

 

יעברו שנים, ואל-נכון לא יישכחו מראות היום הזה, שבו האסירים הבקיעו את חומות בית כלאם. זה יתפתח למדרגת מיתוס, למדרגת אקט של שחרור לאומי, על ברכיו יגדלו דורות של מהפכנים, על קלטות הווידיאו שלו יגויסו דורות חדשים של קנאים ומתאבדים.

מה איומה נראתה ישראל ביום הזה, מה מכוערת, מה מעוּוֶתֶת, מה זדונית ורעה ולא-צודקת.

וכמה זה לא הגון, ואיך אפשר להתעלם מן הקונטקסט, ומי יכול לשכוח את מהותו הפשיסטית-גֶנוֹצידית של ‘חמאס’, ארגון טוטליטרי שמלחמה אינהרנטית לו עם עצם הרעיון של שלום ושל שכֵנוּת טובה.

אבל זה מה שעוללה ההחלטה האיומה של כונסי הנכסים. מאחר שחרטה והכאה על חֵטְא אינם מסימני התרבות הפוליטית הישראלית, נקל לשער שהתוצאה תהיה רחמים עצמיים. רחמים עצמיים הם נוסחת הקסם ההיסטורית של ימין לאומני. הם המפתח לדיסקרדיטציה של ממשלה ליברלית יחסית, להריסת האמון של ציבור לא מלומד בממסד הפוליטי והצבאי שלו.

הממשלה הבאה, הו, הממשלה הבאה. היא התחילה להיוולד בחומת-עזה הנופלת.


עתון באבו דאבי מכריז, “כעס פורץ בעזה

 

וכמובן, מפני שאיך אפשר אחרת, ההיסטריה הניאו-אנטישמית של השמאל הרדיקלי. זה צילום העמוד הראשון של ‘לַה חוּבֶנטוּד’, עתון היוצא במונטווידיאו, אורוגוואי. “ישראל מחריבה את פלשתינה — וּממשלת אורוגוואי שותקת”, מתלוננת הכותרת. הצילום מראה את נשיא אורוגוואי, טאבּארֶה ואסקֶס (Tabaré Vázquez) מדליק מנורה של שבעה קנים, ללַמֶדך, באופן כה סוּבּטילי, שד”ר ואסקס נמצא בכיסם הקטן של היהודים.

למטה, כותרת בעמוד פנימי מכריזה, “ישראל מחוללת גנוציד (=ג’נוסאייד באנגלית) חדש בפלשתינה” — וקושרת את הגנוציד במשבר השיטה הקפיטליסטית, אלא מה

 

 

תגובות יושמטו אם לא יעמדו בשני תנאים: יהיו עִנייניוֹת וּמנוּמָקוֹת וחופשיות מִפּגיעוֹת אישיות; ויהיו חתומות בשמו המלא של הכותב, לצד כתובת דוא”ל אמתית (היא לא תֵירָאֶה).

בעלי אתרים, הנותנים את כתובת אתריהם, וחותמים בשם הנָקוּט בַּאתריהם, פטורים מחובת הזיהוי המלא.

כדאי גם לשמור את התגובה לפני השארתה. אם היא אינה מופיעה בפעם הראשונה, אין זה מפני שהיא “צונזרה”, אלא מפני שבאג מסתורי מקנן במערכת. נסו-נא פעם נוספת.

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

24 Responses to “חומת עזה והממשלה הבאה”

  1. חייש הגיב:

    הביבים מחממים ידיהם.

  2. צ'יקי הגיב:

    אני זוכר איזו התרגשות היתה כשהתחיל הצעד האוילי של הרעבת מיליון ורבע איש. גם אם הם לא היו מפילים את הגדר, הרי ברור שזה רק היה מוביל לעוד אלימות. אבל זה היה שנים רעיון של טוקבקיסט 29, ובאמת כמו שאפיינת יפה, זה רעיון שאווילותו כל כך ברורה. אבל הפרשנים כל כך שמחו שברק בחר בטוקבקרטיה.

  3. יאיר ירט הגיב:

    סתם שאלה שתמיד אני שואל מדוע ישראל צריכה לתת לפלסטינים חשמל או מים או כל דבר אחר אולי הם רוצים להיות ולהמשיך להיות קורבן נוח להיות קורבן זאת טקטיקה מעולה אבל למה לכל הרוחות ישראל צריכה לשלם את המחיר
    אז שלא יהיה להם חשמל ישבנו תחנות כוח ושיבנו להם תשתיות אבל למה ישראל צריכה לשלם את המחיר
    שגם להעניק להם חשמל שיפעילו את המחרטות ובמקרה את בתי החולים וכן זה טוב שהם פרצו את המצור עכשיו נראה כמה האחים הערבים שלהם אוהבים אותם
    כן אנחנו נמצאים במצעד של איוולת אבל כמו שאמרת קודם אנחנו נמצאים בבלוגיסטאן ולא רק אנשים מן הימין נמצאים בו

  4. חני הגיב:

    באנגליה ובארצות הברית אילו היו יורים לאחת הערים שלהם קסאמים. כבר ראינו איך ארצות הברית הגיבה כשהחריבו את מגדלי התאומים.ואתה יודע מה,גם אני חושבת שטוב שהפלסטינים הפילו את החומה שביניהם לבין מצריים. אני גם בעד שהמצרים ימשיכו לסייע להם מבחינה הומניטרית.אני גם בעד שהם יסייעו גם לנו להגיע להסכם שיפסיק את ירי הקסאמים.והייתי גם שמחה לשמוע מה, לדעתך, יכול להפסיק את הירי הזה, ובכלל, להיטיב את יחסינו עם הפלסטינים.
    להזכירך:את אקדח החמאס שמכוון לרקה שלהם וגם לשלנו הפלסטינים בחרו בעצמם בבחירות דמוקרטיות.

  5. yigal laviv הגיב:

    פוסט מצויין.הפצתי אותו לכל מכרי

  6. יגאל רם הגיב:

    כל ביקורת נגד מדיניות ישראלית ביחס לעזה ולקסאמים על שדרות לא רלוונטית אם אינה מעלה אלטרנטיבת פעולה אחרת מנומקת טובה יותר

  7. יעל גר הגיב:

    ביקורת נגד דברים שלא יעשו- הומניטארית,חוקית ומוסרית יכולה וצריכה לעלות, גם בלי הצעות אלטרנטיביות או תשובה אסטרטגית. זנה למה יש דין ואמנות בינלאומיות. זה למה יש הגדרות כמו “ענישה קולקטיבית” ופשעי מלחמה

  8. ברוך רוזן הגיב:

    דבר ראשון ליעל גר. אני מניח שה”זנה” היא החלקת עט אבל מי יודע. הפגזת שדרות זו “ענישה קולקטיבית ” ואולי גם פשע מלחמה.הבעייה שרבים, יותר מדי רבים, כבר הסכימו שיש חוק אחד ליהודים, שחורים וסלווים שאותם שופטים בבית הדין הבין לאומי ויש כל האחרים, הצרפתים באפריקה, ההולנדים שעמדו על הדם בבוסניה, האמריקאים בכל מיני מקומות ואפשר עוד להאריך. חשוב שנדע שמי שמניח או מקבל או מפיץ שכל האשם ביהודים וכל הצדק אצל הערבים, יהיו אשר יהיו הוא גזען במלוא משמעות המילה. מילת הקסם ה”כיבוש” שייכת לאותן מילים כישופיות, “רוצחי האל”, “דם שמי מלוכלך”, “קוסמופוליט”, “ציוני” , “ניאוקונ” וה”כיבוש”. אפשר לחשוב שהכיבוש בהא הידע הוא הכיבוש היחיד בעולם.
    אבל הנה האמת, עזה חוזרת ל 1949 גבול פתוח יחסית עם מצרים גבול אטום עם ישראל. בעזה יש המון כסף, ראה רמת מחירים במצרים ועזה, זה שוק של יותר ממליון. בודאי יש מי במצרים [במשפחת הנשיא וחבריו?]. שכבר מחשב חישובים על מונופול הסולר, והמים והחשמל והקמח והמלט, תשאלו את דחלן את משפחת אבו מאזן ועוד אבויים למיניהם. באשר לנצחונות הפלשתינים ? מ 1948 הם אוספים אותם בדליים וחביות. אם לישראל היה הכשרון בחצי אגורה להכריז שמעכשיו הכל בכל מכל כל מאספרין וסולר ועד למנגו סרדינים ומים יבוא ממצרים היה יפה. אבל אלו הקרואים “שמאל” החיים בתסביך “עולו של האדם הלבן” חייבים את המסכנות האומללות והיאוש הפלשתיני. מעניין אם מחר מסע הסנדוויצים של גוש שלום יצא לדרך. זה מה שיש זה בלוג ולא ספר. ולא כל הרוע מצוי בישראל. חוץ מזה היה זה הגאון אולמרט שאמר שלא אכפת לו אם בעזה ילכו ברגל ומכתב זועם שלי ל”הארץ” על הטמטום הזה לא פורסם. סוף.

  9. טלי הגיב:

    אבל חוששת שהממשלה הבאה תהיה דומה מדי לזו הנוכחית, בהיעדר אלטרנטיבה של ממש…

    כיוון שזה דחוף, אני מקשרת לפוסט שפרסמתי הרגע על העברת מזון וציוד לעזה- אולי נצליח למחוק שבריר מהחרפה….
    http://www.notes.co.il/tali/40535.asp

  10. דודי קינג הגיב:

    לי דווקא אין בעיה עם מצור על עזה. אם פוסלים את המצור, צריך לפחות להציע אלטרנטיבה: איך היית מתמודד עם ירי עשרות קסאמים ביום על שדרות? הפצצה? הפגזה? שליחת חיילים למארבים? זה שעדיין לא נהרג שם מישהו לא אומר שזה בסדר. לחכות שיהרגו מספיק אנשים ורק אז להגיב נשמע לי כמו אסטרטגיה עלובה במיוחד, שלא לומר א-מוסרית ובלתי-אנושית.

    שיטת המצור דווקא עבדה, ועוד בלי לשפוך דם. הירי ירד בכמותו רק לאחר שסגרו את הברזים. לטעמי, הזווית הבינלאומית והתמדמית היא חשובה, אכן, אבל היא לא חזות הכל. אם מחיר שמירת תדמית חיובית בתקשורת המערבית הוא ירי קסאם יום-יומי על שדרות, אני מעדיף שנראה רע בעולם.

    אלא אם כן יש לך הצעה אחרת, כמובן.

  11. שולמית הגיב:

    גם אני חושבת שטוב מאד שייווצר קשר רציף בין עזה למצריים . הלוואי שתחזור לשלוט עליהם. או לפחות להיות בקואופרציה אתם.
    לנו אין מה לעשות שם.
    כדאי גם כיר שלא רק ישראל שמה על עזה אלא גם מצרים.
    אין לנו מה להתביש בפני העולם שלא היה נוהג טוב מאתנו אם היה מותקף.

    מה האלטרנטיבה למצור?

    אני חושבת שפריצת הגבול היא התפתחות טובה מאד.

  12. ינון שפריר הגיב:

    ומוסיף:

    אחת מהביקורות (המוצדקות לדעתי) לגבי הסכמי קמפ-דייויד היתה העובדה שבגין לא התעקש שמצריים תקח את עזה יחד עם סיני (אם גבולות 67 אז עד הסוף).

    אני חושב שפריצת הגדר סיפחה דה-פקטו את עזה למצרים. כלומר – כל העולם רואה שבעצם הפתרון ל”משבר ההומניטרי” יכול להיפתר ע”י המצרים.

    מה מפריע עתה לישראל לעשות כמעשה בריטניה ב15 למאי 1948 ולהצהיר שמתאריך מסוים אין אנו יותר אחראים לנעשה ברצועה ושאין לנו שום התנגדות שהפלסתינים יכריזו שם על מדינה עצמאית כבר מחר (מצידנו שיבחרו בבן-לאדן כנשיא הראשון של פלסטין העצמאית(.

    הגבול הבינ”ל כמובן ישאר חסום הרמטית (לא זכור לי למשל שבריטניה דאגה לאספקת התרופות לת”א ב 16 למאי 1948)

    נראה איך המצרים יגיבו? לי יש הרגשה ששיטות הטיפול שלהם בבעיה תדמה לשיטות שהם מיישמים במצרים נגד האחים המוסלמים.

  13. יואב קרני הגיב:

    כתבתי בסוף הרשימה, שעכשיו יבוא תור הרחמים העצמיים. והם אמנם באו. ואני מתקשה להסתיר את אכזבתי ואת כאבי.

    אני חושב שאוותר על ההזדמנות להתווכח איתם.

    רק הערה אחת ליגאל רם, כן, אתה צודק, אין לי אלטרנטיבות. לפעמים _אין_ אלטרנטיבות.

    ישראלים התרגלו שבעיות בטחוניות נפתרות במהלומה צבאית מהירה. הזמן הזה עבר. לפעמים אין מנוס מלטפל בבעיות בטחוניות כרוניות כמו היו כרוניות. אגב, ליגיונרים היו יורים על ירושלים המערבית במשך שנים, וישראל לא יצאה למלחמה; תותחים סוריים היו יורים על קיבוצי ספר, וישראל לא יצאה למלחמה.

    המציאות אינה רצף של אולטימטומים. לעתים קרובות אין לאיש שליטה מלאה עליה. ארה”ב למדה את זה. גם לישראל אין בררה אלא ללמוד.

    למרבה העצב, דווקא הממשלה הזו, השנואה כמעט על כל אזרחיה, הצליחה ללמוד את מגבלות המציאות באופן הרבה יותר מעמיק מרוב קודמותיה. זה בדיוק מקור האכזבה שלי מן המצור על עזה. זו היתה חריגה הרת-אסון מן ההבנה של מגבלות המציאות.

  14. שלומי שטרית הגיב:

    “מה בשם כל שדי שחת נאמר בישיבה שבה החליטו ראש הממשלה ושר הבטחון וקומץ שותפיהם האינטימיים לנתק את מכלי החמצן של רצועת עזה? מה הם חשבו שיקרה? האם הם חשבו שבעידן CNN ואל ג’אזירה, שבימי הרפובליקה העממית של בלוגיסטאן, במילניום של בלאקברי ושל iPhone, יניחו להם לחנוק מיליון וחצי בני אדם?”

    אני לא יודע מה הם חשבו שיקרה, אבל אני מוכן לנחש מה יקרה:
    המצור יוסר (חלקית), עד לפעם הבאה שבא תעלה כמות הקסאמים. ואז יוטל שוב מצור, וחוזר חלילה. ומפעם לפעם תרד ההתענינות בתקשורת העולמית, למעט במקרים “פוטוגניים” במיוחד (וסמוך על הפלסטינים שידאגו להם).

    אני חולק על דעתך לגבי הרחמים העצמיים והחריגה ממגבלות המציאות. אין כאן לא מזה ולא מזה (לדעתי, כמובן). מה שיש זו מלחמה.
    אינני מבין מדוע אתה, ואחרים בדעתך, סרבים להכיר בכך, או להכיר בצעדים שיש לנקוט על מנת לנצח.

    איזה מזל (ונדמה שגם אתה נקטת באמירה דומה) שלא היה אינטרנט ב-1948.

  15. חולי הגיב:

    שוב נושא המתקשר, בצורה עקיפה אמנם:) , למהות האמת.

    לדעתי המציאות היא כל כך מסובכת שאין אפשרות ממשית לבודד סיבות למאורעות. בדרך כלל אנחנו מביטים אחורה, ומנסים להבין את “השתלשלות המאורעות” על ידי זה שאנחנו מסננים את המציאות מכל מה שלא מתאים לאמונה שלנו לכיצד המציאות צריכה ל”השתלשל”

    ולכן גם רוב הויכוחים בעניינים כאלו נותרים עקרים.
    ועוד לכן… לכן נראה לי שהאפשרות היחידה להתמודד עם מציאות כזו היא במישורים אדאולוגיים. אדאולוגיה ללא פשרות.
    (כמובן האדאולוגיה שאני מאמין בה… 🙂 .)
    אם זה לא מוסרי להרוג- אז זה לא מוסרי להרוג בכל מצב ולא חשוב מה אחרים היו עושים במצב דומה, ולא חשוב מי התחיל וכו וכו.
    אם זה לא מוסרי להרעיב או לפגוע וכו וכו אז לא חשוב מה עשה זה קודם או מה עשה שכנו. אם זה לא מוסרי אז זה לא מוסרי.

    .

  16. ד.ט הגיב:

    צריכה להילקח בחשבון כאשר מחליטים על פעולה כלשהי, אבל אני לא חושב שהיא צריכה להיות בהכרח במקום גבוה בסולם העדיפויות.

    הבעיה בעזה, בזה אני לא מחדש, היא בעיה נוראית. לכל פעולה עלול להיות מחיר וגם לאי-פעולה עלול להיות מחיר.

    אפשר להניח שהממשלה צפתה את תגובת התקשורת הבינ”ל, והחליטה שהצעד משתלם בכל זאת, כאמצעי לחץ על החמאס. (לדעתי האישית הוא לא נכון ללא כל קשר לתקשורת הבינ”ל). את פריצת חומות עזה לא צפו.

  17. חני הגיב:

    צר לי על הכאב והאכזבה שאתה חש, ואני רוצה להבהיר שאני לא בעד המצור,אני גם לא מזהה את עצמי כימנית לאומית, אבל קשה לי מאוד עם הסבל של תושבי שדרות. אני מבינה שהעולם מזדהה יותר עם הסבל של הפלסטינים, ואין לי ספק שגם הם סובלים, וכנראה הרבה יותר, אבל סבל הוא סבל הוא סבל,ולא הבנתי למה אתה חושב שמדובר ברחמים עצמיים. אנשים באמת סובלים בשדרות, האם אין להם זכות לבטא את הסבל שלהם? האם לנו אין זכות להזדהות עם הסבל הזה? האם גם את ביטויי הסבל של הפלסטינים אתה מכנה רחמים עצמיים?
    ואם יש, אכן, השוואה לנפילת חומת ברלין, איך אתה מסביר את העובדה שהחומה נפלה דווקא בצד המצרי? האם אין לכך משמעות?
    אני לא רואה את עצמי כמומחית בתחום הפוליטי, ואני באמת לא מבינה. אשמח אם תסביר.

  18. ברוך רוזן הגיב:

    חבל שבעל הבלוג מוריד את הויכוח לרמה של ניתוח פסכולוגי של הכותבים, “סובלים מרחמים עצמיים” וחבל שאיני שומע דעתו החשובה לי מאוד, באמת, לעניין. הערה נוספת לאשר אמרתי, מבחינתי קרה כאן דבר גרוע שמצדיק את היותר קיצוניים, יותר מרושעים, יותר בורים ומסוכנים בציונות הימנית. אבל זה קרה וזו עובדה. היה מי שאמר שאם תלחץ את הפלשתינים מספיק הם יברחו לארצות ערב והנה, אני מתנצל אבל זה קרה. עשרות אלפי פלשתינים נכנסו למצרים ויצאו מפלשתין, נקודה. חלקם גם יצליחו לצאת מהפליטות הארורה שהמיטו עליהם אחיהם ונושאי תסביך האדם הלבן, אחרת הסבר לי האנומליה של הקיום הנצחי של אונרה ומאות החלטות הגזעניות של האו”ם ביחס לישראל. אשר לרחמים עצמיים והפסיכוזה האנטישמית כל רשתות השידור בעולם לא אמרו את הדבר הפשוט והברור, עובדה ! הפלשתינים בהנהגת ויזמת החמאס לא פרצו את המצור הישראלי, הם פרצו את המצור המצרי, אם גזענות ודעה קדומה אין כאן מה יש כאן? המחאה הפלשתינית, בצדק, היא נגד אחים כוזבים ומרושעים וגם מסר פוליטי, אירני? בן לאדני? למובראק, ברור שזה אושר בדמשק ומובארק יודע זאת. ובאשר לפעולה איטית מחושבת חכמה, מי בישראל מסוגל לזה? אבל אם ישראל תתמיד גם הלירה המצרית הבולים המצריים ועוד ועוד, יחליפו את השקל והרצועה תחזור ותשתלב במצרים כפי שהיה עד 1969 וכפי שהשתלבה בישראל, החיים עושים את שלהם. היכן כאן הרחמים העצמיים? הרחמים היחידים הם על אותם פלשתינים שיתקלו במוחבראט ו/או סתם כך יתגעגעו לישראל.
    הערת אגב למעוניין ביחסים בין ערביים. אתמול שוחחתי ברשת עם לבנוני, בהחלט לא ציוני, וזה אמר: לא כל כך איכפת לי מזה שנצראללה סוחר בחלקי גופות אדם, כידוע מאז ימי הומרוס אנחנו הפיניקים קונים ומוכרים כל דבר. בעייתי היא כשיגמר לו המלאי מהיכן הוא ישיג חלקים חדשים. נראה לי שנתיב ההספקה הישראלי חסום כרגע ואני כלבנוני דואג.
    שבת שלום

  19. ישראל זלמנוב הגיב:

    יואב, לדעתי גם חוסר מעש הוא החלטה ויש לו מחיר. ההחלטה שלא לעשות כלום, אותה אתה מכנה “אין אלטרנטיבה”, היא עצמה אלטרנטיבה, ואחד מתפקידי הממשלה הוא לבחון את האלטרנטיבות ותגי המחיר שלהם ולהחליט.
    לעצם הדיון, ותקן אותי אם לא הבנתי נכון את דבריך, אני מבין שכואב לך על כך שמחיר יחסי החוץ והטווח הארוך לא נלקחו בחשבון, במיוחד לאור התמונות והדימויים.
    לדעתי, אולי הממשלה כן לקחה זאת בחשבון, אך החליטה שהמחיר לא מצדיק את ההבלגה. הרי מצור היה אפשרי, ודובר עליו, כבר זמן רב, ובכל זאת הממשלה לא מיהרה לנקוט בו.

  20. מאיר גאליס הגיב:

    מה שמתחולל כאן זו מלחמת התשה והיא תיקח עוד שנים ארוכות. אני נמצא כבר כמה זמן בתחושה שמשטרים קטנים פשיסטיים ואלימים חשים נוח מאד בתוך המציאות הבינלאומית המבוגלנת של רוסיה-סין-ארה”ב-אירופה הנוכחית.
    במציאות הזו, מה שצריך זה מישהו שיקום ויגיד שחוץ ממדיניות החיסולים הממוקדים, מבצעים קטנים צבאיים והפעלת לחצים כלכלית מוגבלת, לא ניתן לעשות הרבה. שפשוט צריך להתיש אותם.
    המפתח האמיתי להיחלשות של החמאס בכל מקרה יושב במקומות אחרים.
    הפחד האמיתי שלי במציאות הזו אינו החמאס אלא שהחל מהממשלה הבאה אנחנו נמצא את עצמנו בעליית מדרגה פוליטית של כוחות הימין אצלנו.
    זו הבעייה האמיתית: דווקא בימים שצריך עצבים חזקים, שיקול דעת וחישובים של רווח והפסד ברורים, עולים כוחות לא-ראציונאליים המחזקים את אי הסדר.

  21. ברוך הגיב:

    ובאשר לאמירתי על סוחרים באברי אדם, עוד לא נדם שאון המקלדת וכבר תעשיית הרצח הפוליטי בלבנון מספקת אברי אדם.
    ובאשר למה יקרה בעזה הבט ללבנון. לבנון כיום היא בסיס לכוחות אירניים ולפי הבלוגרים הלבנוניים מדובר בהשקעה אירנית של יותר מבליון .$ בשנה. שימו לב ששם זה מהר מאוד הפך מלוחמה נגד ישראל [ התירוץ הנצחי ] להקמת וקיום בסיס אירני,חיסול הכוחות האנטי סוריים וקידום התהליך של ניכוס לבנון לסוריה. ברצח של קצין המודיעין הלבנוני הבכיר חילקו סוכריות בדחייה. אכן לידידנו מובארק יש בעייה בסיס של מי ומה יהיה בעזה לדעתי יכולה מצרים להכניס רגל בדלת של רפיח ולו רק בכדי לדאוג לעצמה. בכל מקרה התקדים כבר נקבע כמו בספר בראשית מי שרעב ברצועת עזה הולך למצרים.

  22. ניצן הגיב:

    גיא בכור דווקא כותב שסופסוף עשו את הדבר הנכון, אפשרו לעזתים לחבור לאחיהם ולהפסיק להפיל הכל עלינו

  23. מאור פרץ הגיב:

    הפלת הגבול בין מצרים לעזה ע”י החמאס תוכננה שבועות קודם לכן- כך שלבוא ולומר שבגלל הלחץ הישאלי “נפלה החומה” זה מנותק מהמציאות.
    ובאשר לאלטרנטיבות- נותרה אחת, אני לא אוהב אותה (ואני מניח שגם רובכם לא), והיא לקיים מגעים עם חמאס בנוגע להפסקת אש (“הודנה”).
    נאהב את זה או לא, אנחנו מתקרבים ליום שבו נפתח בדיאלוג בחמאס, פשוט כי כל אלטרנטיבה אחרת כבר כשלה.

  24. יעל אחרת הגיב:

    אני מתה על אלה שמתבכיינים על הנפגעים בצד הישראלי ושוכחים את מאות ואלפי ההרוגים הפלשתינאים.
    מתה עליהם.
    וגם אני מתה על אלה שחושבים שרק יהודים הם כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ולערבים יש, כניראה פסיכולוגיה אחרת.
    מה שכן בשנים האחרונות חדרה למוחי ההכרה שהאיסלאם הוא מסוכן, וכדי לפתור את הסכסוך, לטווח ארוך, יש לחשוב על דרכים יצירתיות יותר שמהן תבוא לנו הישועה.
    כן כן, כרגיל, אתם צודקים וניחשתם נכון, אומנות וכלכלה.

Leave a Reply for יאיר ירט