לצבא האדום אין רובים

בורמה היתה אל נכון מגיעה אל עמודי החדשות השבוע גם בלי עזרתם של נזירים בודהיסטיים. היא לא היתה כובשת את דמיונו של איש, אבל היא היתה מזכירה לעולם את קיומה העלוב. מדד השחיתות העולמי של Transparency International, חזר ודירג אותה השבוע במקום האחרון, לצד סומליה. בהתחשב בזה שסומליה אינה קיימת, אלא על הנייר בלבד, חֶברָתָה אינה יכולה להיות נחמה של ממש.

לא קל להגיע אל המקום האחרון, כאשר יש כל כך הרבה מִתחרים. הגנרלים, השולטים בבורמה ביד ברזל זה 45 שנה, יתקשו איפוא לטעון מה שעריצים ואוטוקרטים חוזרים וטוענים במקומות אחרים, בייחוד באסיה: שעריצותם נחוצה כדי להביא סדר ושגשוג, או לפחות סדר שיאפשר יום אחד שגשוג.

תירוצים בָּרוח הזו אנחנו שומעים זה שנים מסין. לכאורה, היקף הזינוק של כלכלתה בשלושים השנה האחרונות מאשר את התיזה — אם אנחנו מניחים שהסינים היו שוברים את הכלים אילו ניתנו להם חרויות דמוקרטיות. וייטנאם עומדת עכשיו בעיצומו של זינוק היסטורי, וגם היא עושה כן אגב הוצאת החמצן הפוליטי.

עיר-המדינה סינגפור היא כמובן המעבדה המפורסמת והמצליחה ביותר של קפיטליזם-ללא-דמוקרטיה. הלאבוראטור מס’ 1 שלה, לי קוואן יו, עושה זה שנים נפשות לנוסחה הקונפוציאנית שלו: אֱהַב את אביך, התפלש ברגליו של סָבךָ, עבוד קשה, חשוב מעט (מפני שאנחנו כבר חשבנו בשבילך). נתוני התמ”ג של סינגפור מדברים בעדם, וההכנסה השנתית לגולגולת עומדת שם על 31 אלף דולר ויותר.

אנחנו יודעים, אבוי, שדמוקרטיה אינה ערובה לשגשוג. אפילו בדמוקרטיה צריך לעבוד קשה, וזה מסובך במיוחד, מפני שבדמוקרטיה עבודה קשה היא עניין וולונטרי. כנגד זה, מועיל להיזכר מפעם לפעם שלא כל עריץ, המוכן לשלוח טנקים אל כיכר העיר, מסוגל להניב נס כלכלי בנוסח סין.

בן גוריון דווקא האמין

בורמה ו”נס” אינם מתחברים טוב. אוכלוסייתה גדולה מזו של סינגפור פי עשרים ויותר, ובניגוד לסינגפור היא משופעת באוצרות טבע. אבל תמ”גה אינו מגיע אפילו לשבעה אחוזים מזה של סינגפור, וההכנסה השנתית לגולגולת (בחישוב יחסי של כוח הרכישה) עומדת על 1,800 דולר. רבע התושבים נמצאים מתחת לקו העוני הרשמי.

בורמה היתה פעם מקור של תקוות, גם לישראל. כאשר ראש ממשלתה הראשון, אוּ נוּ, ביקר בתל אביב, ב-1955, המונים מילאו את הרחובות.

 

1955: ראש ממשלת בורמה אוּ נוּ בתל אביב (למעלה); מעיין בספר תורה, כשלצידו, מימין, ציר ישראל בבורמה דויד הכהן (למטה). הצילומים הם מאוצרותיה הבלומים של לשכת העתונות הממשלתית, שאפשר לעיין בהם על הרשת

 

או נו היה אחד האישים הבולטים ביותר במה שהתחיל להיקרא אז “העולם השלישי”. דויד בן גוריון קיווה שהוא יתווך בין ישראל למצרים, ויעזור לפתוח את שערי סין לפני ישראל. אחד האישים הבולטים במפא”י, חבר הכנסת דויד הכהן, מונה לציר בראנגון.

בן גוריון עצמו התפעל מהצלחתה של הדמוקרטיה הבורמית: הנסיבות חייבו את הצבא לתפוס את השלטון, בסוף שנות ה-50, אבל הוא מיהר להחזיר אותו לידי ראש הממשלה הנבחר. זמן קצר אחר כך, בן גוריון ביקר בבורמה, ואפילו עשה מדיטאציה בפאגודה בודהיסטית.

התפעלותו של ב”ג היתה קצת נמהרת. הגנרל הדמוקרטי לא נשאר בקסרקטיניו לאורך זמן. הוא חזר, ב-1962, וכונן עריצות איומה שארכה רבע מאה. ב-1988 להמונים נמאס, הם יצאו לרחובות, והעולם כולו התבונן במה שאהבו אז לכנות “כוח העם”.

מהפכה עממית בשידור חי

עוד לפני נפילת החומה בברלין, עוד לפני שהתמוטט המשטר הקומוניסטי הראשון במזרח אירופה, המונים התחילו להפיל רודנויות בעולם השלישי. אלה היו השנים הראשונות של סי.אן.אן, והמהפכות העממיות — בייחוד בהאיטי ובפיליפינים — הועברו בשידור חי, ועוררו התפעמות.

אבל — כמו שהקדים המהטמה גאנדי להבין — הצלחתה של מהפכה עממית לא-אלימה תלויה במידה רבה בעַכָּבוֹתָיו של המשטר שאותו היא רוצה להפיל. הגנרלים של בורמה היו חסרי עכבות. מקובל להניח שהם שחטו כ-3,000 בני אדם.

דיכוי אינו יכול להיות מבוסס רק על כוונת הרובה. בארץ כבורמה, עם אוכלוסיה של 47 מיליון, אין די חיילים, אין די רובים ואין די כוונות בשביל כל מתנגד פוטנציאלי. כדי להאריך ימים, הדיכוי צריך ליצור מחסום של פחד אצל המדוכאים.

דיקטטורות מצליחות כאשר הן מעַקרוֹת את הֶהמון, והופכות אותו לאוסף עצום של יחידים. דיקטטורות נופלות, או לפחות מתנדנדות, כאשר מחסום הפחד מתמוטט, וכאשר אוסף היחידים חוזרים וּמגַלים את כוחם הקיבוצי.

כמעט עשרים שנה חלפו מאז התקוממות הדמים של 1988, שהניבה את הקדושה המעונה המהוללת ביותר של זמננו, אאון סאן סו צ’י. היא בתו של גנרל, גיבור מאבק העצמאות של בורמה. היא התגוררה בעצם בבריטניה, אבל סרה לביקור מולדת בדיוק בזמן שבו התלקחה ההתקוממות. “לא הייתי בתו של אבי אילו נשארתי אדישה”, היא אמרה.

היא הושלכה לכלא ולמעצר בית, ושם בילתה כמעט את כל השנים שעברו מאז. ב-1991, הפרלמנט הנורווגי העניק לה, בהיעדרה, את פרס נובל לשלום, וקרא לה “מופת של כוח לחסרי הכוח”.

אל שער ביתה המבודד בראנגון הגיעו החודש הנזירים הבודהיסטיים שהתחילו את ההתקוממות הנוכחית.

היא מוסיפה להיות הסמל, והיורשת הדמוקרטית הטבעית. אבל הפעם “כוח העם” אינו בא מן הפוליטיקאים, אלא מן הפאגודות. המהפכה הזו אינה כתומה, אלא אדומה, צבע גלימותיהם של הנזירים.

מלחמות הקודש של בודהא

נזירים בודהיסטים יוצאים למלחמה? היש רעיון סביר פחות, בוודאי בשביל תיירי-בודהא הישראלים, היוצאים מן הבקו”ם עם תעודת השחרור, ושמים את פעמיהם אל בירתו הזמנית של הדאלאי לאמה (למשל)?

האמת היא כמובן שנזירים בודהיסטים הם חברים הרבה יותר פעילים של קהילתם ממה שנדמה. הדאלאי לאמה עצמו הנהיג התקוממות צבאית כושלת נגד סין, במולדתו טיבט, ב-1959.

  • נזירים בודהיסטיים בדרום וייטנאם היו מעלים את עצמם באש, כדי למחות נגד המלחמה, בשנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה.
  • נזירים בודהיסטים מילאו תפקיד בכל מיני תהפוכות פוליטיות בתיילנד, משנות ה-70 ואילך. התפקיד לא היה רק בעידוד מדיטאציה, אלא גם בשבירת עצמות.
  • נזירים בודהיסטים בשרי לאנקה ממלאים תפקיד מרכזי בעידוד לאומנות סינהאלית נגד המיעוט הטאמילי, וקשה להגיד עליהם שהם קירבו את האי האומלל לשלום.

הסיבה הפשוטה היא שהנזירים באים מן העם, משקפים את הלכי הרוח העממיים וגם מזינים אותם. הם יכולים על כן להיות “סוכנים של שינוי”.

הידיעות הבאות מבורמה אינן טובות. הצבא עצר נזירים, ירה על נזירים,פשט על פאגודות, הטיל עליהן מצור. האם הצבא יעז לרוקן את מנזרי ראנגון ומאנדאליי מיושביהם? האם הצבא יעז לקרוא תיגר על הבודהיזם עצמו? האם תגובה ברוטלית במיוחד תצליח לחזור ולהגביה את מחסום הפחד? האם הגנרלים יגיעו למסקנה, שאין להם מה להפסיד חוץ מאשר את כבודם ואת שמה הטוב של ארצם (שהם כבר הפסידו ממילא ללא תקנה)?
ולבסוף, האם בורמה תיאלץ לחכות עוד עשרים שנה להזדמנות הבאה?

אם התשובה כתובה באיזשהו מקום, יתכן מאוד שהיא כתובה בסינית. סין, השכנה הגדולה מצפון, מאמינה באי-התערבות נגד עריצים, בייחוד כאשר יש לה טובות הנאה חומריות ופוליטיות. אם הסינים ירצו, לא תהיה לבורמה חרות. מה אירונית היא הפצרתו של המערב בסין שתגן על אזרחי בורמה מפני רודניהם. האם הדיפלומטים האמריקניים והאירופיים בבייג’ינג אומרים למארחיהם, “רק לא טיינאמן בבקשה” — והסינים סופקים כפיים, ומשיבים ברצינות גמורה, “לא, בוודאי שלא”.

14 Responses to “לצבא האדום אין רובים”

  1. זו ש הגיב:

    האם ההתעקשות (שאינה רק שלך) להמשיך ולכנות את מיאנמר בשמה הישן, בורמה, היא מחאה כנגד לגיטימיות השלטון שם? כי בכל זאת, גם אם דיקטטורה, כרגע כך קוראים ליישות הבורמזית, לא?

  2. יואב קרני הגיב:

    “ההתעקשות” היא תוצאת סירובה הפומבי של אאון סאן סו צ’י לקבל את השינוי שהגנרלים כפו על בורמה לאחר גל הדיכוי הקודם. היא אמרה ששינוי כזה יכול להיעשות רק באופן דמוקרטי. ממשלת ארה”ב, למשל, אינה מכירה בשינוי.

    זה עניין סמלי בלבד, ונוגע רק לעולם החיצון, מפני שבבורמה עצמה, “בורמה” ו”מיאנמאר” משמשות בעירבוביה, אין כל הבדל ביניהן. אומרים לי שאין אפילו הבדל אתימולוגי, והן נשמעות כמעט אותו דבר. איך זה יתכן? אוזניי הלא-שומעות-בורמית לא יוכלו להבין. אנחנו, זאת אומרת רובנו, רק יכולים להשתדל להתקרב אל צלילי הלשונות המזרח-אסיאניות. אין אפילו אותיות מספיקות באל”ף בי”ת הלטיני כדי להגות את השמות.

    הייתי אומר שהעדפת בורמה על מייאנמאר שקולה כנגד התרסה. אנחנו אומרים לגנרלים, אמנם הצלחתם לחטוף ארץ שלמה זה 45 שנה, אבל לא נניח לכם לחטוף גם את שמה.

    כנגד זה, כמובן זכותה של כל ארץ לשנות את שמה, אם היא רוצה. ראינו דברים כאלה, במיוחד באפריקה. לא תמיד זה עובד. אנשים אינם קוראים ל”חוף השנהב” “קוט דיבוואר”, אף כי היא אומרת שזה שמה הרשמי בכל הלשונות. כיוצא בזה, טורקיה לא הצליחה לשכנע דוברי אנגלית לקרוא לה Turkiye. היא רצתה להיפטר מן הדמיון המביך בין שמה באנגלית ובין תרנגול הודו — אבל זה קשה מאוד לאחר כל כך הרבה מאות שנים של שימוש.

    “בורמה” היא שיבוש אנגלי של “באמה”. אין לה הצדקה היסטורית. אבל זה אפשר להגיד גם על אוגנדה (שיבוש של “באגאנדה”), או קונגו (שיבוש של “באקונגו”).

  3. ד.ט הגיב:

    שני השמות אינם נשמעים אותו דבר בשפת המקום. אלה שני שמות שונים שמקורם שונה לגמרי, אחד (בורמה) עממי יותר ואחד ספרותי. (הם גם לא נשמעים כמו בורמה ומיינמאר, אלא באמה ומיינמה).

    אוגנדה הוא שמה ההיסטורי של בוגנדה בסוואהילית.(באגאנדה זה שם העם). כיום השמות מסמנים דברים שונים – בוגנדה היא חלק מאוגנדה.

  4. יואב קרני הגיב:

    כלא-מומחה לענייני בורמית, נדמה לי שהערתך מאשרת את מה שאמרתי, “באמה” ו”מאיינמה” נשמעות הרבה יותר קרובות זו לזו מ”בורמה” ו”מיאנמאר”. אגב, את ידיעתי המוגבלת מאוד בָּעניין הזה שאלתי מנכדו של או תאנט, הבורמי אשר שימש פעם מזכ”ל האו”ם. הוא הסביר את זה לאחרונה בשידור רדיו בארה”ב. אגב, אפשר להאזין לשידור הזה — באורך של שעה — על הרשת, באתר של תחנת הרדיו הציבורית של האוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון

    http://wamu.org/audio/dr/07/01/r2070117-12436.asx

    לעניין אוגנדה ובאגאנדה, כאן דווקא הייתי יכול לטעון למומחיות — סוואהילי היתה השפה הראשונה שדיברתי בחיי, עוד לפני עברית (בי נשבעתי). אבל אני מודה שלא הרבה נשאר. אני חושב שמקובל כי באגאנדה הוא שמה של הממלכה האפריקנית החשובה, שבראשה עמד ה’קאבאקה’, והיא נתנה לבריטים את רעיון ‘אוגנדה’. הממלכה הזו פוזרה לכל רוח בשנות ה-60.

    “שמה ההיסטורי” של אוגנדה בסוואהילי הוא רעיון קצת מצחיק, בהתחשב בזה שבסוואהילי יש מעט מאוד דברים היסטוריים, מהיותה שעטנז של לשונות ושל דיאלקטים, כולל גוג’אראטי וערבית.

    תודה על כל פנים על תשומת הלב שהקדשת לשאלת השמות. מכל מלמדיי השכלתי.

  5. ד.ט הגיב:

    הממלכות המסורתיות הוחזרו(ללא סמכויות של ממש) אחרי שהופל אובוטה.

    גם קבקה יש.

    באתר שלהם הם קוראים לממלכה בוגנדה ולעם – באגאנדה או סתם גאנדה
    http://www.buganda.com

    ע”פ אנצ’ בריטניקה מ-1911 השם אוגנדה הגיע משיבוש של בוגנדה, בפיהם של דוברי סוואהילית שהתלוו למגלים הראשונים
    http://www.1911encyclopedia.org/Uganda

    בו היא תחילית שמציינת מקום.

    בקשר לבורמה-מייאנמר, בבי.בי.סי מסבירים שאכן לשני השמות מקור אחד, (בניגוד לדבריי קודם) והם פחות או יותר וריאציות הגייה (מה שמתיישב עם דברי נכדו של או טאנט) ש”באמה” היא העממית ביניהן ו”מיינמה” היא הרשמית.

    http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/magazine/7013943.stm

  6. ד.ט הגיב:

    חשוב לציין ש”המגלים הראשונים” בתגובה הקודמת הם המגלים האירופים הראשונים.

  7. דני פ הגיב:

    כל החלפת השמות הזו היא עניין קצת מעצבן, ומדיפה ריח של תקינות פוליטית. האם מחר ממשלת ספרד תדרוש מאיתנו לקרוא לארצם אספניה? אז כאשר יש ממשלה לא-לגיטימית שמבקשת להלחיף את השם אז יש תירוץ לא לציית.

    קראתי במקומות אחרים ברשת על נושא בורמה וגם שם הדיון מתעסק בעניני נומנקלטורה. זה די מעיד על חוסר האונים המוחלט של המערב לעזור לעם הבורמזי. זה נורא חבל.

  8. דודו בקל הגיב:

    באופן די מפתיע ולא ברור, מעדיפים בקול ישראל וגם ברדיו הצבאי לכנות את בורמה “מיאנמר” ולא בורמה, ברור שיש בכך איזושהי הסכמה והשלמה עם השלטון הצבאי.
    יכול להיות שזו החלטה מודעת-אולי לא רוצים להרגיז את הסינים, אבל לאור העובדה שמדינת החסות שלנו, ארה”ב, כן משתמשת בשם בורמה, העניין הזה תמוה אף יותר.

  9. שלומי שטרית הגיב:

    “כנגד זה, מועיל להיזכר מפעם לפעם שלא כל עריץ, המוכן לשלוח טנקים אל כיכר העיר, מסוגל להניב נס כלכלי בנוסח סין.”

    יואב, לא צריך להרחיק עד לבורמה כדי למצוא דוגמאות לכך… המזה”ת מלא בהן.

  10. דוד גיל הגיב:

    האם יש לך מידע על מעורבות סוחרי נשק ישראלים עם המשטר הצבאי בבורמה
    ההערה מתייחסת לעובדה שפרובוקציות של ישראלים כלפי המשטר הרודני לא טופלו

  11. אלון ניסר הגיב:

    זה שמתחיל “דיקטטורות מצליחות כאשר הן מעַקרוֹת את הֶהמון, …”
    ובאתרים הזרים (אם כי מעט מדי בישראל) מסתובבות שמועות על טבח של אלפי או עשרות אלפי נזירים ולא רק כמה עשרות..בינתיים העולם וגם אנחנו שותקים

    ואגב מה קרה למדיניות שם מלא בתגובה?

  12. יואב קרני הגיב:

    מצטער על אי-ההבנה, הקטע שאתה מזכיר אינו ציטוט, אלא חיווּי שלי. אני מודה שאני משתמש מפעם לפעם בהזחת טקסט כאמצעי של הדגשה ואיוורור, וזה עלול להטעות. אבל אני מבטיח תמיד לצטט כאשר אני מביא דברים בשם אומרם. אם אומרם אינו מצוין, אתה רשאי להניח שהקול הוא קולי.

    גם עניין הזיהוי המלא הוא תוצאת מעידה שלי. כאשר אני שוכח לתת את הבקשה בתחתית הטקסט, אין לי בררה אלא לקבל טקסטים ללא זיהוי מלא.

  13. חצבאני הגיב:

    כל הכבוד על התיאוריה שלך, לא בציניות באמת, מחסום הפחד, המסה של המיואשים ולא מפחדים אבל בדיקה מעמיקה גם בפרקטיקה וגם בתיאוריה מראה שבדך כלל, בני אדם ומוסדותיהם זה לא מתמתיקה, צריך עזרה מבחוץ בכסף, נשק ואפילו מדריכים ברוטליים. זה לא מבטיח הצלחה אבל בהעדרות בסיס בחוץ ותמיכה בכסף ונשק ותעמולה מתמדת מבחוץ הסיכויים להצלחת מרד, כפי שרואים בבורמה, קלושים. אתה יכול לתת דוגמאות לפחות כמוני אז אמנע מכך. השאלה מי יתן כסף ונשק ולא כל שונאי המשטר בבורמה הם נזירים לא אלימים צמחוניים, היא שאלת המפתח. טיאנמן כבראמרנו? טיבט כבר אמרנו. לא יכולתי להתאפק ונתתי דוגמאת. שתהיה לך שנה טובה שם בניכר, ניכר? גם זה נושא לדיון.

  14. דני פ הגיב:

    אותו תאנט מינט-או על בורמה:

    http://lrb.co.uk/v29/n03/than01_.html

    הוא סוקר את ההיסטוריה העגומה של הארץ, ומסביר מדוע לפי דעתו משטר הסנקציות אינו עובד וצריך דווקא ליצור לקרב את בורמה לשאר העולם בכדי לחזק את החברה האזרחית.

Leave a Reply for דודו בקל