העם החליט, העם התחרט, יחי העם

 

התפרסם ב’כסף’, מוסף סוף השבוע של ‘גלובס’, 24-23 באוקטובר 2003

מה לך עניין דמוקרטי יותר ממשאל-עם. אם הדמוקרטיה היציגה היא אקט ארבע-שנתי (או חמש-שנתי, או שלוש-שנתי) של האצלת סמכויות מידי העם לידי משרתיו, הנה משאל-עם הוא התזכורת התקופתית שהעם שולח: הסמכויות אומנם הואצלו, אבל אנחנו מוסיפים להיות הריבונים.

 

ומה לך עניין דמוקרטי יותר ממשאל-עם, שהעם עצמו יוזם, על פי רצונו, אפילו על פי הקפריזות שלו. מה לך שיטה דמוקרטית יותר מזו הגוזלת מפוליטיקאי את ביטוח הכהונה שלו. לא, היא אומרת לו, אין זה מספיק שנבחרת ברוב קולות, או ברוב יחסי; אין זה מספיק שיש לך רוב פרלמנטרי (אם השיטה מצריכה רוב כזה); אין זה מספיק שהבחירות הבאות נועדו להתקיים רק בעוד שלוש שנים. אם הרגזת את בוחריך, החוק מרשה להם לקשור נגדך קשר גלוי, ולזמן אותך למשפט הבוחר.

 

זה מסר בכלל לא רע, אם כי יש לו משמעויות מעשיות חמורות למדי. בארה”ב, מערכות הבחירות מתארכות והולכות. מועמדים צריכים להחליט, להודיע על כוונותיהם ולהתחיל להיאבק  חודשים רבים מראש, לפעמים שנים מראש. הכול נוגע לכסף. פוליטיקאים אמריקניים מוכרחים לצבור אותו בקופותיהם לא רק כדי לממן את מסע הבחירות הבא, אלא גם כדי להניא יריבים פוטנציאליים מלקרוא עליהם תיגר.

 

התוצאה היא, שסנאטורים וחברי קונגרס באמריקה נאלצים לפנות חלקים ניכרים של לוח הזמנים שלהם לאיסוף כספים. התוצאה היא גם תלות גוברת של פוליטיקאים במממני הקריירות שלהם. על המושל המודח של קליפורניה, גריי דייוויס, נהגו להתלונן שהוא מקדיש הרבה יותר תשומת לב לאיסוף כספים מאשר לפתרון בעיות. וזה כאשר הוא צריך להגן על כהונתו רק פעם אחת. נקל לשער מה היה קורה, אילו דייוויס היה יודע שחרב של משאל-עם מרחפת על צווארו. הוא היה חדל לחלוטין לעבוד, ומתעסק רק באיסוף כספים.

 

אלה הטענות המעשיות נגד משאל-עם. יש גם טענות פילוסופיות, הנוגעות לעצם אופיה של הדמוקרטיה היציגה. כתבתי עליהן בהזדמנויות קודמות.

 

אף על פי כן אין זה כלל מן הנמנע שאנחנו נכנסים לעידן חדש של משאלי-עם, כאשר ארה”ב היא סוללת הדרך. את הרושם של משאל העם בקליפורניה מוקדם להעריך, אבל אי אפשר לטעות בחשיבותו.

 

אמריקה נותנת רעיונות

 

 ב-30 השנה האחרונות אמריקה נתנה ללא הרף רעיונות לפוליטיקאים זרים. הליכי ההדחה נגד רי’צארד ניקסון ונגד ביל קלינטון זכו לחיקוי; מפלגות פוליטיות בכל העולם העתיקו את שיטת ה’פריימריז’ האמריקנית, והתחילו לערוך ועידות עם טונים קרניבליים כמעשה אמריקה; ועדות פרלמנטריות נטולות שיניים התחילו להתנהג כוועדות קונגרס, להזמין עדים ולערוך חקירות; וכן הלאה.

 

גלובליציה אינה רק הפצת טכניקות של מינהל עסקים, היא כרוכה גם ביצוא מסיבי של הרגלים פוליטיים. אין קושי לנחש שאנחנו נראה יותר משאלי-עם.

 

למען האמת, הראשון כבר בדרך. נשיא דרום קוריאה, אשר נכנס לכהונתו רק לפני שמונה חודשים, הציע בשבוע שעבר לערוך משאל-עם בדצמבר על נשיאותו. אם הָעָם יצביע נגדו, הוא יפרוש. העתון ‘וול סטריט ג’רנל’ לא הצליח להתאפק, ויעץ לדרום קוריאה למצוא “ארנולד שוורצנגר” משלה. אבל סקרי דעת הקהל מראים, שהנשיא לא יתקשה לנצח במשאל העם. התוצאה האירונית: האופוזיציה מאיימת לפתוח נגדו בהליכי הדחה, אם יערוך משאל-עם נגד רצון הפרלמנט.

 

משאל-עם לא נעים ממתין גם לראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. המולטי-מיליארדר הכול יכול, אל-הטלויזיה והעתונות הזה, הצליח להעביר בפרלמנט חוק, אשר העניק לו חסינות מפני תביעה משפטית כל זמן שהוא בשלטון. אבל חצי מיליון איטלקים חתמו על עצומה, הקוראת למשאל-עם על חוק החסינות. אם המשאל יעלה יפה, כפי שאומנם מניחים, הוא ישמוט את הקרקע מתחת לרגלי ברלוסקוני.

 

כיוון אחר של משאלי עם: נסיון להנהיג מדיניות כלכלית לא פופולרית, מבלי שהנשיא, או המושל, יואשם בהתכחשות להבטחת בחירות. בקולומביה מתקיים השבוע (26 באוקטובר) משאל עם, שבו יתבקשו המצביעים לתמוך בהקפאת שכר ופנסיות בשנתיים הבאות. אין זה מספיק שהנשיא, אלווארו אוּריבֶּה (Uribe), ינצח במשאל. כדי שהתוצאות ייחשבו ללגיטימיות, לפחות רבע מבעלי זכות הבחירה צריכים להצביע. האופוזיציה אינה מעודדת אנשים להצביע נגד הנשיא, אלא היא מדברת על לבם של המתנגדים להישאר בבית. מה זה חשוב אם הנשיא ינצח במשאל, כל זמן שלמשאל לא יהיה תוקף.

 

שוטים ועקרבים. מי בעד? 

 

מושל מדינת אלבמה, בוב ראיילי, ניסה בחודש שעבר את כוחו בהתכחשות מסיבית לא סתם למצע בחירות, אלא להגיון הפעולה של המפלגה הרפובליקנית, שלה הוא שייך. זו המפלגה שהנהיגה את המערכה להפחתת מסים מאז 1981, בכל חלקי ארה”ב. המושל עצמו, כאשר כיהן כציר בבית הנבחרים בוושינגטון, מעולם לא הצביע לטובת איזושהי העלאת מסים.

ההכרעה בידי הבוחר’, מכריזה הכותרת הראשית בעתון הזה, המופיעבמדינת אלבמה (תשעה בספטמבר 2003).

 המושל בוב ראיילי, הנראה בצילום, הגיע למסקנהשכדי להתכחש להבטחת הבחירות שלו יהיה עליו לבקש מנדט ספציפי להעלות מסים. לא באבחשבון, ענו שני שלישים ויותר של הבוחרים

 

 

רוב המדינות בארה”ב שרויות בימים האלה במשברים תקציביים חמורים. המושל ראיילי, הציע איפוא להעלות ב-1.2 מיליארד דולר את מס ההכנסה. עיקר ההעלאה עמדה ליפול על כתפיהם של בעלי האמצעים. אבל ההסבר היה מסובך, בשעה שמתנגדי המושל היו צריכים רק לטעון, שהוא זומם להכניס את ידו החמדנית אל כיסי הבוחרים. התוצאה היתה תבוסה ניצחת של המושל: רק 32 אחוז הצביעו לטובתו.

 

המושל המובס לא התפטר, אלא הודיע בהכנעה שימלא את רצון הבוחר. זה קצת משונה, מפני שאפשר לטעון כי הוא הפסיד בהצבעת אמון. אבל בחוקת אלבמה אין הצבעות אמון.

 

העולם רוחש עכשיו משאלי-עם, או קריאות למשאלי-עם.

 

בוונצואלה, ועדת הבחירות המרכזית קבעה בשבוע שעבר תאריך למשאל-עם על המשך נשיאותו של אוגו צ’אווס, קולונל לשעבר, פופוליסט פטפטן, שנוא נפשו של המעמד הבינוני. אם האופוזיציה תצליח לאסוף די חתימות בין 28 בנובמבר ל-1 בדצמבר, ואם ועדת הבחירות תאשר את החתימות, משאל העם ייערך בעוד חמשה חודשים.

 

הנשיא צ’אווס לחם כארי כדי למנוע משאל עם, אף על פי שהוא היה יוזם החוקה אשר איפשרה משאל כזה. ביהירותו הוא הניח שבסיס התמיכה שלו כל כך רחב, עד שאיש לא יעז לנסות לפגוע בו באמצעות החוקה שהוא יצר. הוא טעה. עכשיו נראה שהוא מוכן להביא את ארצו המעונה עד סף מלחמת אזרחים כדי למנוע משאל כזה.

 

בשורה של ארצות אירופיות מתבשלים משאלי-עם על החוקה החדשה, המוצעת לאיחוד האירופי. “אירופי טוב אינו יכול להתנגד למשאל-עם”, הכריז בשבוע שעבר ראש ממשלת צרפת ז’אן פייר ראפאראן. 

 

ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, מתנגד חד משמעית למשאל עם אירופי. העתון הלונדוני השמאלי ‘גארדיין’ בדרך כלל מתייצב נגד כל מה שראש הממשלה אומר או עושה. הפעם הוא דווקא סומך את ידיו על התנגדות בלייר. “שלטון באמצעות הפרלמנט עומד ביסוד השיטה של דמוקרטיה יציגה”, כתב העתון השבוע במאמר מערכת. “יש הרבה דברים בשיטה הפרלמנטרית הבריטית הצריכים תיקון… אבל הערובה הטובה ביותר לדמוקרטיה טובה יותר היא חיזוק הפרלמנט, לא החלשתו”.

 

זה טיעון שיחזור ויישמע, או לפחות צריך שיחזור ויישמע בשנים הבאות, ככל שנסיון קליפורניה יעמיק ויחלחל אל הקרקע הפוליטית. לא כל מה שנראה דמוקרטי הוא דמוקרטי, ולא כל מה שקורא לעצמו דמוקרטי הוא דמוקרטי.

 

 

בשבוע שעבר כתבתי כאן בדאגה, כי יש סימנים גוברים שרעיון פירוקה של ישראל, והחלפתה במדינה דו-לאומית, קונה שביתה בעתונות ובאקדמיה של ארה”ב. קראתי לרשימתי “החושך שבקצה המנהרה”, ותיארתי את הנטיה הזו כמסוכנת. אתר האינטרנט של ‘גלובס’ ספג הרעשה כבדה מצד קוראים, שקראו בין השאר לחיסולי הפיזי ולביתור גופתי, בגלל תמיכתי במדינה דו-לאומית. היתכן שהבנת הנקרא פחתה במידה כזאת בין קוראי עברית? עורכי האתר של ‘גלובס’ השאירו את הקריאות האלה על כנן. אני מניח שהם חושבים אותן לביטוי של דמוקרטיית אינטרנט. אני חושב אותן לשוי-ערך של קירות השירותים במחראות ציבוריות. אולי צריך להחיל על הקירות האלה כמה כללים פרלמנטריים.

20 Responses to “העם החליט, העם התחרט, יחי העם”

  1. דנה הגיב:

    שישראל הגיעה השנה למקום ה-21 במבחני הבנת הנקרא. בעבר היו התוצאות הישראליות טובות הרבה יותר. יכול להיות שהקטע שכתבת הופיע במבחן?

  2. ארתור דנט הגיב:

    לא חושש ממשאל עם.

    או ליתר דיוק – אף פוליטיקאי מהליכוד וימינה. כי העם הנהדר שלנו, אור ומופת לגויים, תמיד מתייצב בהמוניו מאחורי נבחרי הציבור שלו, אותם מסכנים שמותקפים ומושמצים ללא רחם רק עקב היותם פטריוטים ציוניים זקופים. שהרי ידוע לכל בר בי רב שראש הממשלה הוא הישר באדם, שהבנים שלו שותקים בחקירות רק כי הם ביישנים, ששר המסחר והתעשייה שלו מעולם לא יעז לתת הטבות במאות מיליונים למקורבים בניגוד לדעת היועץ המשפטי לממשלה, שחברי הסיעה הגדולה בכנסת לא נבחרים ע”י עבריינים ו/או בסטונרים בעלי IQ של קונדום קרוע, ועוד כהנה וכהנה סילופים גסים המופצים ע”י התקשורת השמאלנית הארורה רק כדי להפיל את הממשלה הציונית ולהעלות במקומה את הבוגדים מהשמאל שימכרו את המדינה לערבים. אבל מזימתם לא תצלח, מכיוון שיש לנו ארץ נהדרת ועם נהדר ! עם חכם ! עם פיקח ! עם שלא ילך שולל אחרי מזימתם של יואב קרני וחבריו אלא תמיד תמיד יצביע לליכוד. (בייחוד זכור לטוב אותו פרופסור מעיירת פיתוח בדרום שזעק בלהט מול מצלמות הטלביזיה: “סבא שלי הצביע ליכוד, אבא שלי הצביע ליכוד, אני מצביע ליכוד והבן שלי יצביע ליכוד. כולנו נצביע ליכוד כי הליכוד זה אימא שלנו ואימא לא מחליפים, אפילו אם ערפאת יהיה בליכוד”…)

    וזו בדיוק הסיבה שמשאל עם לא יתפוס בישראל. נוצרה פה מסה קריטית רעילה: מצד אחד חבורה נבערת מדעת ומהיגיון שמצביעה אוטומטית לימין כי אימא של שמעון פרס ערבייה, ולצידם דוסים אלימים שרוצחים בשם אלוהינו שבשמיים את ראש הממשלה, אותו שיכור בוגדני שרצה למסור את ארץ אבותינו לערבים ימ”ש. אז למה שאיזה פוליטיקאי יפחד ממשאל עם ? הרי תמיד הוא יוכל לעמוד על המרפסת בכיכר ציון ולשאוג “יש לי רק שתי מילים להגיד לכם: יאללה בית”ר”, ותכף ומיד מתמלא קהל בוחריו המסורים ברגשות פטריוטיים ואץ רץ לקלפי. זו גם הסיבה לתגובות שקיבלת בגלובס. אתה פשוט שוהה יותר מידי זמן בוושינגטון די סי, יואב, ושכחת מהיכן באת…

  3. אחד הגיב:

    אני קורא שוב ושב את האמירות האלה ש”לא משנה מה יקרה, כולם יצביעו לליכוד”. אני חושב שזאת תגובה מתנשאת מאוד. אם תשים לב מערכות בחירות בארץ בדרך כלל מתנהלות על פי המתכון “אני לא מציע לכם סחורה כל כך טובה, אבל המפלגה השניה היא עוד הרבה יותר גרועה ממני.” וזה באמת כך. מצביעי הליכוד בחלקם הגדול לא מתים על המפלגה שלהם, ואתה יכול לראות גם בסקרים, שבנושאים רבים מצביעי הליכוד לא חושבים כמו נבחריהם בכלל, למשל בנושא ההתנחלויות. הם מצביעים לליכוד מכיוון שהסחורה שמציעה מפלגת העבודה, היא עוד הרבה יותר מחורבנת. מאז 74 מפלגת העבודה לא מצליחה לייצב לעצמה מנהיגות שמדברת בקול אחד, ופועלת להגשים את אותן מטרות. פרס ורבין היו עסוקים להכשיל אחד את השני, ומאז רצח רבין המפלגה הזאת היא כאוס אחד גדול. מי יצביע למפלגה כזאת? ומי האלטרנטיבה: מרץ? שינוי?

    לפוליטיקאים בארץ יש בעיה אחרת כשהם רוצים להתמודד. מקורות המימון כאן מאוד מוגבלים, מדובר בחובה להיות נאמנים לכ50 משפחות בארץ שהן מקור המימון לכל קמפיין, ולעוד כמה אישים בחו”ל. החיבור הזה בין הון לשלטון בארץ, יוצר מצב שלפוליטיקאים כמעט אין חופש פעולה.

  4. לא שם הגיב:

    משאלי עם – דמוקרטיה אמיתית, או פופוליזם ועיוות הרעיון של שלטון נציגים?

    אני נוטה לצד השני מן הטעם, שכך לימד מורה לאזרחות מצויין שהיה לי בתיכון. כמובן אני מוצא צידוקים והנמקות מקובלים יותר לדעתי. כגון שמשאל עם אינו פרקטי, שהוא נותן רק אשלייה של בחירה (כי יש כוח רב שמנסח אותו) ושהוא חותר תחת הרעיון של שלטון המופקד בידי נציגים.

    מקרים מסוימים, כמו מקרה ברלוסוקוני, לדעתי מחייבים משאל עם. אלו המקרים שבהם הנציגים מחליטים על עתידם שלהם עצמם.גם ב”צמתים היסטוריים” בחיי העם משאלי עם יכולים להתקבל היטב, וכך למשל משאלי העם באירלנד וצפון אירלנד על הסכמי השלום.

    בעומק הדברים, שיטת המימשל היעילה והצודקת היא עניין פרקטי מעיקרו, וחשוב יותר שמכבדים את המסורת השלטונית ומקיימים את כללי המשחק, מאשר מהם בדיוק המסורת והכללים הללו. (בגבולות הסביר).
    שוויץ התברכה במשאלי עם לרוב ובממשלת אחדות מתמדת, והיא מתנהלת מצוין. בבריטניה אין משאלי עם והמערכת הפוליטית דו-קוטבית, והדמוקרטיה אחלה. מה יותר טוב? אין יותר טוב. אבל להנהיג פתאום משאלי עם בבריטניה, או לבטלם בשוויץ – זה לא טוב.

    ארתור – הזלזול שלך בעם ובתבונתו אינו מוצדק. עצם הזלזול הזה הוא אחת הסיבות העיקריות לדפוסי ההצבעה שהזכרת. ויש לי הרגשה שאינו נשען על שיחות אמיתיות עם אנשים אמיתיים.

  5. לא שם הגיב:

    (כי יש כוח רב שמנסח אותו) = כוח רב *למי* שמנסח.

  6. לא שם הגיב:

    אחד צודק, והא ראייה, שב 99 הליכוד קיבל רק 19 מנדטים.

  7. לא שם הגיב:

    במחשבה נוספת, משאל העם של ראיילי הוא דווקא דוגמה טובה למצב בו משאל עם נחוץ: שינוי כיוון של השלטון.

    כזכור ברשימה אחרת יצא יואב קרני בצדק נגד הנורמה של הפרת הבטחות שלפני הבחירות והליכה כנגד המצע. כאשר פוליטיקאי מבטיח מדיניות מסוימת, נבחר, ומבצע מדיניות אחרת, יש כאן פגיעה בדמוקרטיה. משאל עם יכול לרכך את הפגיעה.

  8. אלף הגיב:

    לצערי אחרי נסיעות מרובות לארה”ב (כן אני שכן שלך מריצמונד וירגיניה יואב) לתקופות בינוניות אני חייב להסכים עם ארתור.
    המדינה שלנו מצחיקה מאד. כל היום מתלוננים על הכל ואז בשעת האמת הכל בסדר. אני צריך להזכיר לך את הבחירות האחרונות?
    יותר מדי זמן בארה”ב ישכיח ממך את הנטיה המוזרה של אנשים לצעוק עוד ועוד על מי שהצביע על הזאב כי הוא הביא אותו.
    מה היה קורה אם לא היו מצביאים? סביר להניח שלא היה זאב והבן של ראש הממשלה לא היה צריך להיות בישן.

  9. רוני הגיב:

    זכותך ככתב גלובס לבקש ואפילו לדרוש שהדברים שנכתבו באתר יימחקו לאלתר.
    כשעבדתי בווינט שאלו אותי במפורש מה גבולות התגובות שאני מוכנה לעמוד בהן. לא משנה מה היתה תשובתי, משנה רק שיש לי זכות לבקש שלא להחשף לאלימות מילולית והכפשות.
    כמו אצל נעמה כרמי, שהחליטה לסגור את התגובות, הזכות הזו צריכה להיות שמורה גם באתר מסחרי, ונדמה לי שבגלובס ייענו לפנייתך מיד. לא אהיה מופתעת אם הם לא שמו לב כלל לאמירות האלה.

  10. ארתור דנט הגיב:

    בהתנשאות ובזלזול בעם ובתבונתו, רצינו לצאת בשצף קצף נגד המשמיצים, אבל פתאום נזכרנו שאנחנו באמת סנובים מתנשאים מכף רגל ועד ראש הגיבנת שלנו, ומזלזלים עמוקות בעם ובתבונתו. לפיכך החלטנו להעמיד כמה דברים על דיוקם לפני שאנחנו פורשים לדיר שלנו להתבייש בפינה.

    אז ככה: אין בארץ דפוס של הצבעה לליכוד “מכיוון שהסחורה שמציעה מפלגת העבודה, היא עוד הרבה יותר מחורבנת”. מה שיש בארץ זו נטייה של ציבור עצום ורב לאפסן את ההיגיון שלו בעליית הגג בכל פעם שמתקיימות בחירות. יש לזה סיבות מוצקות כמובן. שמעון פרס, למשל, יחלק את ירושלים. עמרם מצנע הוא הומו אשכנזי מניאק, נצר למדכאי עדות המזרח. אה, שכחנו בכלל להזכיר שהציבור הנ”ל מורכב מרוב מכריע של בני עדות המזרח. רצינו דווקא להצניע את עובדת היותנו גזענים מאוסים, אבל זה יוצא לנו בכל זאת. רבים מאחינו יוצאי עדות המזרח נאלצים מידי פעם להתחבט עם עצמם בזו הלשון:

    “מחד גיסא (צמד מילים שלנו, הם לא באמת מדברים ככה) המערך שפך עלינו פה בעיירה כסף כמו זבל לחינוך, בריאות ופיתוח וגם ריצפו לנו את כל הרחובות במרצפות של אלוני.

    מאידך גיסא (עוד צמד שלנו), הליכוד לא שם עלינו שקל אחד וכל הכסף הולך להתנחלויות ולישיבות.

    אז למי נצביע הפעם ?

    לליכוד, בטח שלליכוד. ז’ נצביע מערך ! בחיים לא נצביע לזבלים האלה כי למשפחה שלנו היה ארמון בקזבלנקה עם המון משרתים ופה המפא”יניקים העמיסו אותנו על משאיות וזרקו אותנו באמצע המדבר וסבתא סולטנה כל כך נעלבה עד שהפסיקה לגמגם ונעשתה אילמת. וצולעת גם.”

    אז אם כבר אחד הקוראים מזכיר לנו שהליכוד קיבל 19 מנדטים ב-1999, רצוי שיזכיר גם שש”ס קיבלה באותן בחירות 17 מנדטים, במסגרת המוטו של “הפעם נעניש את הליכוד ונצביע ש”ס”. זהו פחות או יותר הגוש החוסם, מסך הברזל של התבונה וההיגיון. ומי שלא מאמין – שיבדוק כמה אנשים הצביעו עבור המערך בעיירות הפיתוח, אחרי שבתקופתו של רבין הוזרמו לשם תקציבי רווחה ופיתוח חסרי תקדים. (תשובה: 4 משפחות של פעילי הסתדרות). ועוד יותר חשוב – שיבדוק כמה שם מצביעים למערך היום, אחרי שהליכוד העביר את התקציבים הנ”ל להתנחלויות (תשובה: אף אחד. אותן 4 משפחות עברו לעבוד ב”עם אחד”).

  11. מוטי הגיב:

    אחד החסידים הגדולים של משאלי-עם, אם לא הגדול מכולם, היה אדולף היטלר, להזכירכם.

  12. אלף הגיב:

    אני מסכים איתך ארתור.
    אני מעריך שהבעיה הגדולה של כולנו שאנחנו פוחדים כל כך מהעתיד שאנחנו מנסים להשליך את העבר לעברו כדי לדעת מה יביא המחר.
    אני מקווה שיבוא היום בא לא תוסיף בסוגריים
    (צמד מילים שלנו)
    אני מכיר מספיק כאלה עם ארמונות לשעבר שמדברים ככה וגם די והותר ציונים לשעבר שחיים את ההפך המוחלט.
    ושוב אני חוזר לעיניין התלונות כולנו ישראלים כולנו מתלוננים רק בדרכים שונות.

    ישראלי זה אני וזהוא!

    לא פולני אשכנזי מרוקאי תוניסאי תימני או רוסי.
    לצערי אנחנו גיבוב ולא איחוד.

    בא נקווה שמחר נשכח את העבר ונחיה בעתיד כי ההוה עבר.
    דרך אגב נושא העבר והעתיד נוגע גם למוטי.

  13. Yossi Gurvitz הגיב:

    מצבך טוב. באחת התגובות לכתבה שלי הומלץ להשתמש בי כמגן אנושי לנגמ”ש – ולהפוך את הדבר לחוקי.

    אין בישראל תרבות דמוקרטית, משום שאף אחת מהקבוצות האתניות שהקימה את ישדאל לא באה ממקום דמוקרטי. מתקיימת דמוקרטיה פורמלית, אבל אין הכרה בזכות הקיום של אופוזיציה או בקריאת תגר על השלטון. וכל זה, כמובן, מחריף בעת מצב מלחמה.

    אני מקפיד לקרוא את ה-TALKBACKERS, למרות שאני מסכים שמדובר במקבילה של שרבוט על קירות מחראה, משום שהם בדרך כלל נותנים מצג טוב למדי של דעת הקהל.

  14. ללא שם הגיב:

    אתה מתכוון לארתור קונן דויל?

  15. קפוצ'ון הגיב:

    מעצם היותי אשכנזי עם משקפיים עגולים שגדל בישוב מבוסס, הגזענות וההתנשאות הפרובינציאלית שלך כה מוכרות…

    אבל מותר לך, שכן “גנבו לך” (ואולי “לכם”?) את המדינה.

  16. לא שם הגיב:

    יוסי, בעניין המגיבים: ראשית, יש נטייה לזכור את התגובות הקשות והקיצוניות ולהתעלם מן התגובות המתונות. שנית, התגובות מלכתחילה אינן מייצגות את דעת הקהל אלא את דעת הקהל המגיב. מי שעובר על הכתבה וחושב “המממ…זה די נכון, אבל לא לגמרי” בדרך כלל לא יטרח לציין זאת בתגובה.

    גם הטענה בדבר הסיבה להיעדר תרבות דמוקרטית מצריכה עיון. המוסדות הציוניים וגם היישוב בארץ היו דווקא דמוקרטיים, ולא רק מן ההיבט הפורמלי.

    ארתור, אם אתה טוען שישנם מטומטמים בארץ וגם בין תושבי עיירות הפיתוח נמנה חלקם, הרי שאתה צודק. אם אתה מסיק מכאן (ומזה התחלת) שלאיש ימין אין לחשוש ממשאל עם, כי הרוב מונח בכיסו, בלי כל קשר למצב, מסיבות של נחיתות שכלית והצבעה מסורתית נגד מפא”י – זה לא נכון. יש לציין כי20% מן האזרחים מונחים דווקא בכיס השמאל, וכן שאהוד ברק זכה לרוב ב 99.
    כמו כן, אם שכחת, לפחות מיליון ורבע ישראלים (עולי רוסיה ואתיופיה) לא יודעים בכלל מה זה מפא”י.

  17. ארתור דנט הגיב:

    הוא שאותם 20%, או כל מספר אחר, אינם מונחים אוטומטית בכיסו של השמאל.

    הבה נעיין במקרה התיאורטי בו מפלגת העבודה מתכנסת ביום ההולדת המאה של מנהיגה הזמני, ח”כ שמעון (אני לוזר?) פרס, ומאשרת מצע חדש הקורא לסיפוח השטחים ולכיבוש ירדן כדי להקים שם את המדינה הפלשתינאית. האם נראה לך שמצביעי העבודה ימשיכו לשלשל אמת בקלפי ?

    לחילופין נסקור מקרה בו חושפת העיתונות שטומי לפיד קיבל שוחד של מיליון וחצי דולר תמורת הסכמתו לחייב נשים ללכת עם רעלות. טומי עצמו, עם טיקים נרגשים באף, טוען שאיננו זוכר מאין הגיע הכסף וממליץ לשאול את יאיר. כמה ממצביעי שינוי יצביעו עבורה בבחירות הבאות ?

    ונסיים בתרחיש מופרך מיסודו בו הליכוד, שרוב מצביעיו באים מקרב עדות המזרח ואנשים בעלי השכלה והכנסה נמוכה, מרוקן במצח נחושה את תקציבי המדינה לרווחה, לחינוך, לבריאות ולפיתוח, ומפנה את כל הכסף לחרדים ולמתנחלים. האם מצביעיו – הראשונים להיפגע מזה – ימשיכו להצביע ליכוד ? חס ושלום ! הם מיד יעבירו את קולם לש”ס… או שלא. בכל זאת – אימא לא עוזבים כל כך מהר… וככה עד קץ כל הדורות. כי, כמו שהסמרק אמר, הם נורא נפגעים מהעובדה שמתנשאים כמונו מזלזלים בהם…

    וכדאי גם לעיין בלינק המצורף:
    http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/mdd.htm
    (בסעיף השקפת עולם מדינית ביטחונית)

  18. לא שם הגיב:

    20 אחוז מונחים אוטומטית בכיס של ה*שמאל*, לא של “העבודה” או “ישראל אחת” או “המערך”. מה עניין שלשול “אמת” בקלפי למשאלי-עם?
    המאמר וגם תגובתך הראשונית עסקו במשאלי עם.

    לפני שאתה מזלזל באחרים, נא שפר את הלוגיקה של עצמך. הרטוריקה מצוינת.

  19. ארתור דנט הגיב:

    ממתי רטוריקה לא מספיקה ? בפוליטיקה זה דווקא עובד נהדר…

    בוא נחזור למקורות – תגובתנו הראשונית הייתה שבארץ אף פוליטיקאי מהליכוד וימינה אינו חושש ממשאל עם. קטני אמונה יכולים להציץ בלינק שבהודעתנו הקודמת.

    והראד”ש (הרב ארתור דנט שליט”א) מפרש: זאת מכיוון שנוצר כאן רוב אוטומטי מובטח ממספר קבוצות אוכלוסיה כמו דתיים, חרדים, אתיופים (מצביעי מפד”ל ברובם ובעלי אוריינטציה דתית), רוסים (ציבור ימני מובהק) וחלק גדול מעדות המזרח שמצביע, שלא כמו שאר הקבוצות שהוזכרו, בניגוד לאידיאולוגיה ולאינטרסים שלו עצמו.

    לגבי הקבוצה האחרונה התנהל ספין אוף קטן שבו טען סמרק זה או אחר שהם דווקא כן מצביעים בהתאם לאידיאולוגיה שלו, המסתכמת ב”אנחנו יודעים שדופקים אותנו אבל זה לא יפריע לנו לוותר על פרנסה, בריאות, חינוך ותקווה לעתיד טוב יותר, רק כדי להראות לגזענים-מתנשאים כמו דנט מאיפה הדג עושה פיפי”.

    אז נכון – במקום “השמאל” היינו צריכים לכתוב “מפלגות השמאל”. עבורן יצביעו רק אם תהיה להן אג’נדה מתאימה. הליכוד ו/או ש”ס, לעומת זאת, ייהנו מתמיכת הקבוצה מהפיסקה הקודמת ללא כל קשר למצען ומעשיהן. כך יהיה גם במשאל עם. האם אתה מתאר לעצמך סיטואציה בה אותם אנשים יצביעו, למשל, בעד פינוי התנחלויות באם אריק וביבי יתייצבו על אותה מרפסת בכיכר ציון ויזכירו לצאן מרעיתם שהפינוי הוא מזימה שנרקמה ע”י הבוגדים מהשמאל כדי להגדיל את מספר המניות של שמעון פרס בתדיראן ? אשרי המאמין… לנו אישית קשה לדמיין את זה, אבל זה בטח בגלל שמעולם לא דיברנו עם אנשים “אמיתיים”, כפי שציין פה מישהו בטוב טעם…

  20. lior הגיב:

    משאלי עם נפוצים בעיקר במשטרים לא דמוקרטיים. הסיבה לכך ברורה לכולנו. כמונו, גם הדיקטטורים יודעים כי משאל העם מונח בעצם בכיסם.
    במשטרים דמוקרטיים, על פי הבנתי, משאלי עם הם מופע של חוסר מנהיגות מצד השלטון. לשלטון אין אפשרות לפעול ואז הוא משתמש בעזרים כדוגמת משאל עם.
    בישראל, כך נראה, יש בעיית מנהיגות חריפה. יש מנהיגות נבחרת שאינה מובילה אלא מובלת אחרי רחשי ליבו של הציבור (מה שנקרא “הרחוב”). הדבר מתאים לתפיסה הישראלית של הדמוקרטיה אשר לפיה “הרוב קובע”. מי שיעז להציע עמדה המנוגדת לעמדת הרוב מיד יואשם ב”חוסר דמוקרטיות”.
    לכן, נראה לי שמשאלי עם רק יחזקו את התפיסה המעוותת של דמוקרטיית “הרוב קובע” של ישראל. במידה ודבר מה יתקבל במשאל עם, אני חושש שהמתנגדים יתקלו בקושי רב להביע את דעתם. כל דיעה מנוגדת מיד תתקל בדה-לגיטימציה נמרצת (הרי העם החליט). כידוע, כאשר אין אופוזציה אז גם אין דמוקרטיה.

Leave a Reply for lior