כשקליפורניה יוצאת מדעתה, למה היא מתכוונת?

פורסם ב‘גלובס’, 8 באוקטובר 2003

 

דיילי ניוז’ של לוס אנג’לס, שמוֹנָה באוקטובר 2003

 

בעצם, מה רע בזה? תעשיין מצליח מחליט שהוא עשה די כסף, ועכשיו הגיע הזמן לעשות משהו לטובת החברה ולטובת כיסו של הציבור. הוא נכנס לפוליטיקה, מממן את מערכת הבחירות מחשבון הבנק שלו, ומנצח.

 

ארנולד שוורצנגר, המושל המיועד של קליפורניה, חזר והציג את עצמו בזמן מערכת הבחירות כ”איש עסקים”. בהחלט. הוא השקיע עשרות מיליוני דולרים, בייחוד בנדל”ן; הוא פתח מסעדה בבוורלי הילס, שאומנם לא נחלה הצלחה גדולה, אבל גם לא פשטה את הרגל. הוא עובד זה רבע מאה בתעשיה המצליחה ביותר של קליפורניה, שהיא גם אחד מענפי היצוא החשובים ביותר של ארה”ב: הוליווד.

 

“תעשיית השעשועים” היא קודם כול תעשיה. בשנת 2001, הוליווד העסיקה, במישרים או בעקיפים, 296,000 בני אדם בקליפורניה. בשנת 2000 היא הזרימה אל כלכלת קליפורניה 34 מיליארד דולר, שזה הרבה יותר מן התוצר המקומי הגולמי של רוב חברות האו”ם. כאשר הושבתה הוליווד, לרגל סכסוך עבודה עם כותבי תסריטים, לוס אנג’לס לבדה הפסידה 50 מיליון דולר ביום.

 

שטות תהיה להניח שלתעשיה כזאת לא תהיה השפעה ניכרת על הפוליטיקה. ואומנם, הוליווד מתערבת זה שנים בענייניה הפנימיים של ארה”ב. לפני 35 שנה, נשיא אמריקני היה כל כך אסיר תודה להוליווד על תמיכתה במפלגתו (הדמוקרטית), עד שהציע לאיש החשוב ביותר בהוליווד, היושב ראש האגדי של אולפני ‘יוניברסל’, לוּ ווֹסֶרמַן, להיות שר המסחר בממשלתו. ווסרמן החליט להישאר בהוליווד.

 

הוליווד נהגה להתערב בפוליטיקה באמצעי האפקטיבי ביותר השמור לה: היא תרמה כסף למועמדים רצויים, בדרך כלל ליברלים, בדרך כלל מן המפלגה הדמוקרטית.

 

היו בה גם כמה רפובליקנים מפורסמים. אחד נעשה מושל קליפורניה ב-1966, והתמודד על כהונת הנשיא שלוש פעמים ב-14 השנה הבאות, עד שגם נבחר. שמו רונלד רייגן. אחר נעשה הנשיא של ‘התאחדות הרובאים הארצית’, השדולה רבת העוצמה של בעלי כלי הנשק הפרטיים. שמו צ’ארלסטון הֶסטוֹן, והוא קנה את עולמו בסרטים ‘בן חוּר’ ו’עשרת הדִבּרוֹת’ (רמז: הוא לא היה קוֹרַח).

 

אבל כללית, הוליווד, ממש כמו ווסרמן, העדיפה למלא תפקיד מאחורי הקלעים. היא מילאה תפקיד חשוב בנצחונותיו של ביל קלינטון בבחירות של 1992 ושל 1996. כמה מעמודי התווך של הוליווד (סטיבן ספילברג, טום האנקס, דייוויד גפן) הציעו לפרוע את חובותיו של הנשיא לפרקליטיו, סביב פרשות ווייאטווטר ולוינסקי. הוא מצדו הציע לידידיו בהוליווד את סוויטת האירוח היוקרתית ביותר של הבית הלבן.

 

קצת משונה שבהוליווד הדמוקרטית, דווקא רפובליקנים זוכים בהצלחות הפוליטיות הגדולות ביותר. וקצת משונה שמכל הרפובליקנים, דווקא ארנולד שוורצנגר הוא זה ההולך בעקבות רונלד רייגן.

 

רייגן היה איש ציבור ופוליטיקאי הרבה שנים לפני שהתמודד על כהונה פוליטית. היתה לו השקפת עולם מגובשת, היו לו העדפות ברורות בענייני חברה וכלכלה, והוא השמיע את קולו פעם אחר פעם בדרגה של רהיטות ושל ליטוש (בניגוד לרושם המקובל, הוא קרא לא פעם את הטקסטים שהוא עצמו חיבר).

 

דעותיו של שוורצנגר אינן ידועות. הוא השתמט פעם אחר פעם כמעט מכל הזדמנות להביע אותן. השתמטותו הגיע לממדים של פארסה, כאשר העמיד פנים בראיון טלויזיה, שאין הוא יכול לשמוע את השאלה בדיוק כאשר התבקש להגיד אם יש נסיבות שבהן יסכים להעלות מסים.

 

גם אם קשה להגיד מה בדיוק רצו הקליפורנים כאשר בחרו את שוורצנגר, הנה אפשר להגיד שהם שברו את הכלים. מן המדינה הגדולה ביותר בארה”ב בקעה נהימה של רוגז. על הקליפורנים נמאסו הפוליטיקאים, ונמאסה הפוליטיקה.

 

דברים כאלה קורים מדי פעם בארה”ב. לפני 11 שנה הצביעו חמישית מן האמריקנים בבחירות לנשיאות בעד תעשיין חם-מזג, אשר נזף בכל מראיין שהעז לשאול אותו מה בדיוק הוא חושב על שורת עניינים. לפני חמש שנים, הבוחרים במדינת מינסוטה העלו לכהונת המושל מתאבק חופשי, שהיה חייב את פירסומו לקרבות טלויזיה מבוימים.

 

לקליפורנים ניתנה בעצם ההזדמנות להיפטר מן המושל הלא-אהוב שלהם לפני 11 חודש, בבחירות כלליות מסודרות. הם לא נפטרו ממנו, בעיקר מפני שהרפובליקנים לא השכילו להעמיד מולו יריב בעל משקל. קליפורניה היא מדינה ליברלית, והיא מעדיפה מועמדים ליברליים, גם כאשר הם באים מן הימין. אבל המפלגה הרפובליקנית נמצאת בידי הימין השמרני, ובבחירות המוקדמות שלה היא העדיפה ב-2002 מועמד ימני מובהק. אילו מינתה מועמד מתון, כמעט אין ספק שהוא היה מנצח.

 

ב-2002, הרפובליקנים היו מביסים כנראה את שוורצנגר בבחירות הפנימיות שלהם, והוא ממילא לא היה נעשה מועמד. מה קרה איפוא הפעם? לא קרה שום דבר. פשוט לא היה די זמן לבחירות מוקדמות, וכל מי שרצה להיות מושל השליך את מגבעתו אל הזירה.

 

לשוורצנגר יש השקפות ליברליות למדי בכמה עניינים חברתיים שנויים במחלוקת, כמו תמיכה בזכות האשה להפלה מלאכותית, או זכויות הומוסקסואלים. בשביל הימין הרפובליקני, כל אחד מן העניינים האלה הוא מטלית אדומה. השקפות כאלה היו מבטיחות תבוסה לכל טוען רפובליקני לנשיאות.

 

מה הפך איפוא את שוורצנגר מלכתחילה לרפובליקן? מדוע לא הצטרף אל גיסיו ואל אחייניו במשפחת קנדי, ונעשה דמוקרט? הוא עצמו טען, שההחלטה גמלה בלבו בזמן מערכת הבחירות של 1968. עתה זה הגיע מאוסטריה, והאנגלית שלו היתה רצוצה, אבל היא הספיקה לו להבין שהדמוקרטים רוצים מעורבות גוברת של המדינה בכלכלה, והרפובליקנים רוצים את ההיפך.

 

גם אם נאמין לו, השאלות של 2003 קצת פחות מופשטות. הוא יצטרך למצוא דרך לאזן את התקציב, ולא יהיה איזון אלא אם כן יהיו מסים חדשים (לא יהיו, הוא הבטיח), או קיצוצים מסיביים בתכניות רווחה (לא יהיו, הוא הבטיח).

 

מה הוא יעשה? הוא יאציל סמכויות לאנשים בעלי כישורים, מבטיחים תומכיו. זה כמובן טוב, חוץ מזה שגם ג’ורג’ בוש האציל סמכויות, והוא מתחרט שהאציל.

 

האם קליפורניה תהיה סימן לבאות בזירה הארצית?

 

יתכן מאוד שכן, אם גם לא בהכרח באותו כיוון מפלגתי. בסתיו 1991, שר המשפטים של הנשיא ג’ורג’ בוש הובס בנסיון להיבחר לסנאטור מטעם מדינת פנסילווניה. אמריקה פערה אז את פיה לרווחה, והתוודעה בפעם הראשונה אל יועץ הבחירות הממולח של המנצח: אחד, ג’יימס קארוויל. הוא ידע שהוא ינצח מסיבה אחת בלבד: המשבר הכלכלי. הוא טבע אז את מימרת הכנף הנצחית, “זו הכלכלה, טמבל”.

 

נצחונו של שוורצנגר אינו צריך להנחיל יותר מדיי סיפוק לבית הלבן. כן, הוא רפובליקני – אבל ספק אם נבחר מפני שהוא רפובליקני. הוא נבחר מפני שהוא מייצג את ההיפך מן המושל הנוכחי, ומפני שהמושל הנוכחי מיייצג כשלון כלכלי מבעית. תרגמו-נא את המלים האלה לאנגלית וושינגטונית, ובמקום מושל תקבלו נשיא.

 

קליפורניה הזכירה אתמול לכל פוליטיקאי אמריקני את הפוטנציאל הקפריזי של בוחרים נרגזים. כאשר חמתם בוערת, הם עורפים ראשים ללא רחמים.

 

12 Responses to “כשקליפורניה יוצאת מדעתה, למה היא מתכוונת?”

  1. ירדן הגיב:

    האם אפשר לעשות פראפרזה על תרבות הקפריזה הישראלית? איך אנחנו יוצאים במשוואה הזו?

  2. כרמל הגיב:

    ואני לא בטוחה שאנשים כמו טופז ופנינה וכאלה לא עדיפים על ענבל גבריאליות.
    אצלנו התופעה אחרת – בזמן הבחירות התקשורת ממליכה את הפארסה וחוששת ממנה, אבל בקלפי, הפחד מושך אל הקונפורמיות. ראו מקרה עלה ירוק בבחירות האחרונות, שרבים ממצביעיהם הפונטנציאלים נבהלו ברגע האחרון מהקריאה לדגל והצביעו אצל הגדולות. אצלנו יש את איום הבטחון שיאפס אותנו, הוא לא יתן לנו לבחור את משה איבגי לשלטון על פני משה בוגי יעלון ולא משנה מה תהיה הקפריזה.

  3. דבי הגיב:

    משה איבגי בשלטון זה הרבה פחות מסוכן ממשה בוגי יעלון.

  4. דורי הגיב:

    שדמות כמו צ’ונסי גארדינר, הגנן מ”להיות שם”
    של יז’י קושינסקי, תצליח להבחר לתפקיד נשיא

  5. יובל הגיב:

    משום מה, יש לי תחושה שאם בארץ יאפשרו “החזרה” של ראשי ממשלה, הרי שכהונה ממוצעת תהיה פחות משנה.
    בעצם, כשזוכרים שבמהלך 6 השנים בהן היתה בחירה ישירה בארץ, היו 3 ראשי ממשלה שונים, הרי שמבינים מאיפה התחושה מגיעה…
    וזה גם נועד להגיד, שפחות מרשימה אותי העובדה שמדובר בשוורצנגר דווקא, ויותר העובדה שהקליפורנים החליטו לתת לגיטמציה ציבורית למהלך בו “מוחזר” המושל ולא ניתנת לו הזדמנות להוכיח את עצמו בתקופת כהונה מלאה (על אף שזו השניה שלו).

  6. ארתור דנט הגיב:

    אתה רואה יואב ? כשאתה רוצה אתה יכול…

    ולסיכום, לפני שנחזור לדיר שלנו כדי להמשיך לבעול עיזים קטינות נחשוף כאן שני כללי האצבע של ארתור:

    1) אינדיקטור הכרחי של מאמר שווה הוא הנכונות של מישהו לשלם לך עבורו
    2) אם לא משלמים לך על מה שאתה כותב אז אתה בלוגיסט
    3) (אמרנו שני כללי אצבע אבל שכחנו לקחת בחשבון את האצבע שמחטטת באף) אתה ממש לא רוצה להיות בלוגיסט – ראה תגובותינו לשני המאמרים הקודמים שלך

    תודה וסליחה (באימא שלנו שאנחנו נורא מעריכים אותך והתחלנו לנדנד רק בגלל החשש שתיגזל מאיתנו אחת מהפנינים הנדירות בביצה המשמימה של סצנת האינטרנט כאן)

  7. June הגיב:

    יש מצב שהוא יהיה פעם גם הנשיא, למרות שלא נולד באמריקה?

    (עכשיו מה לעשות כדי להמליך עלינו את קלינטון?)

  8. איל, קורא אלמוני הגיב:

    שאלה העומדים בראש המדינה שלנו, יותר מוצלחים מהשחקן קולנוע הזה.

  9. מר קרני הנכבד,

    אתה כותב כי “קליפורניה הזכירה אתמול לכל פוליטיקאי אמריקני את הפוטנציאל הקפריזי של בוחרים נרגזים. כאשר חמתם בוערת, הם עורפים ראשים ללא רחמים”, אולם מתעלם מהפופוליזם הבעייתי הטמון בשיטה זו, כפי שמראה דיון זה
    http://mann.journal.lab.co.il/thread.php3?rep=789

    מה שאפשר ללוד ממקרה קליפורניה הוא שהבעייה האמיתית של דייוויס היא ככל הנראה חוסר כאריזמה (במונחים אמריקאים), לצד אי יכולתו לספק את הסחורה המניפולטיבית במקרה זה, מסיבות השמורות עימו. הרעיון שמחליפו יצליח ליצור ‘כלכלה נכונה’ בעזרת חיוכים של שיני פלדה נשמע מעט פתאטי, אך העיקר ההצגה הגדולה בתבל; וכי מהו משחק בסרטי קולנוע לעומת משחקי פוליטיקה במציאות המבקשת להיות וירטואלית? וכי מי יוכל לעצור את ‘אפקט סינדרלה’ או מצחצח הנעליים שמגיע לגדולות?

    כאן גם מתגלה העוקץ בשיטה זו, לפיה נבחרים לא יכולים במצב זה להעביר החלטות בלתי-פופולאריות, היות והם עלולים להיזרק אל מחוץ לזירה כבמיקרה דיוויס. מה ששווארצנגר עשה אינו אלא לתת את הסיפוק המהיר ביותר לבוחרים מתוסכלים שכלל לא התעניינו לדעת מהו המצע ומהם העקרונות לפיהם יציל את קליפורניה ממצבה הכלכלי הקשה. במידה רבה זוהי גם פשיטת רגל של רעיון הדמוקרטיה היצוגית במסגרת פרלמנטרית, לטובת ‘עריצות הרוב’ שאינו יכול לחכות 4 שנים כדי להחליף שלטון כושל, בשיטה שככל הנראה לא אפשרת הצבעת אי אמון פנים-מדינתי במסגרת פרלמנטרית מקומית.

    לגבי הוליווד ותעשיית החלומות הקיימת בה – הרשה נא לי להפנותך ואת הקוראים לדיון נוסף בנדון:
    http://mann.journal.lab.co.il/story_8

  10. Yossi Gurvitz הגיב:

    צ’רלטון הסטון שיחק את משה בסרט “עשרת הדברות”, ולא בסרט בשם ‘משה’.

  11. יואב קרני הגיב:

    אני כשלעצמי מעולם לא חשבתי ששחקני קולנוע, או אנשי בידור, או אמנים, פסולים מלשמש בפוליטיקה בתור שכאלה. כתבתי יותר מפעם אחת שאין הם ראויים פחות מבעלי מקצועות אחרים. אינני בטוח שארנולד שוורצנגר הוא האיש. אבל נראה שהקליפורנים אומנם היו שקועים בתזזית, בחמת זעם איומה נגד המושל המודח, איש עם חֵירשוּת צלילים חמורה מאוד. במרוצת השנים הוא עורר את הרושם, שהדבר היחיד המעניין אותו הוא איסוף כספים לטובת מערכת הבחירות הבאה.

    אינני חושב שדומה הקפריזה הישראלית לקפריזה הקליפורנית. הישראלים עדיין לא מרדו בפוליטיקה. אני גם חושש שמרד נגד הפוליטיקה בישראל יוליך לפתרונות לא-דמוקרטיים. ישראלים לא היו מוכנים לבחור לראש ממשלה פרופסור לארכיאולוגיה (1977), או ראש עיר (2003). קצת קשה להאמין שהם יפנו אל עולם השעשועים.

    אני מודה שיש לי רגשות מעורבים לגבי עצם אקט ההדחה של מושל, עשרה חודשים לאחר שהתחיל את תקופת כהונתו (השניה). זה אינו מתיישב עם עקרונות הדמוקרטיה היציגה, הכרוכה בהאצלת סמכויות. אני סקרן לראות כמה זמן ייקח לקליפורני עשיר מן השמאל לממן יוזמה למשאל-עם חדש. ואם זה יקרה, ואם יהיה עוד משאל-עם, השיטה הפוליטית של קליפורניה תסבול זעזוע אחר זעזוע.

    האם שוורצנגר יכול להיות נשיא? לא. החוקה מחייבת מועמדים לנשיאות להיות ילידי ארה”ב. סנאטור רפובליקני רב השפעה (יושב ראש ועדת המשפטים של הסנאט) הציע לאחרונה לשנות את החוקה, ולקבוע כי כל מי שחי בארה”ב לפחות 20 שנה, או 25, כבר אינני זוכר, יוכל להתמודד. שינוי חוקה הוא תהליך מסובך מאוד, ואם זה יקרה קצת קשה לי להאמין שזה יקרה בזמן בשביל שוורצנגר.

    אגב, הדמוקרטים צריכים להצטער שיש הגבלה כזאת, מפני שאחת הפוליטיקאיות הצעירות והמבטיחות ביותר שלהם, המושלת החדשה של מדינת מישיגן, היא ילידת קנדה, וּמְנוּעָה מלבקש לעצמה את הנשיאות.

    אשר לשאלת מיהו-בלוגיסט, יש לי השגות מסוימות וידידותיות בהחלט על כללי ארתור. אבל נדון בזה באופן נפרד.

  12. גיא הגיב:

    בפעם הראשונה שראיתי בתוכניות קומיות בארה”ב ראיונות רחוב עם תושבי קליפורניה היתי נקרע מצחוקץ אבל אז התחלתי לבקר שם, וגיליתי שלא מדובר בקטעים מצחיקים אלא בתעוד אותנטי.

    כשנשאלו מהן ארבעת עונות השנה, רבים מתושבי לוס-אנג’לס התקשו לנקוב בשמן של יותר משלוש (הקטע של החורף היה מכשיל).

    מהו מרכז מערכת השמש? התשובות הפופולריות היו שבתאי ולא יודע.

    להוציא קהילות מסוימות בקליפורניה, רוב הציבור אינו מתעניין בפוליטיקה. רוב התושבים לא מבחינים בין המועמדים. כמו בישראל רוב הגורם המרכזי בבחירת המועמדים הוא מוצא אתני (בישראל מכונה גם עדתיות). גורם זה (גם כמו בישראל) משפיע על מעמד סוציו-אקונומי, אינטרסים כלכליים ופוליטיים.

    הסיבה שארני נבחר היא איננה כי הבוחרים זועמים. הסיבה היא כי כמעט אף אחד מהבוחרים לא מתחבר לאינטרסים של מדינת קליפורניה. אבל…להצביע לשוורצנגר? לזה כל אחד יכול להתחבר….אני בטוח שאם ישאלו למה הצביעו עבורו ישיבו מרבית הבוחרים כי זה קול להצביע עבורו….

Leave a Reply