הצדקנות, ההתחסדות, הפסיביות-אגרסיביות, הרחמים העצמיים, האגוצנטריות הלא-מעניינת

כמה טוב היה לקַווֹת שאהוד אולמרט הֶחכם והשקוּל יחליף לתמיד את אהוד אולמרט הטיפש וקל הדעת; שהמדינאי ישכיח את הצעקן הווּלגרי; שהַמַעמיק יַשכּיח את הדמגוג; שהזָהיר יחליף את הגוּזמאי והבַּדַאי. כמה טוב היה לקוות שהשנים העוברות פטרוּ את אהוד אולמרט מֵעונשו של אהוד אולמרט.

היום, לפחות היום, אהוד אולמרט היָשָן והָרַע חזר במלוא צוֹרמנוּתוֹ הדוֹחה. היום הוא הכריז שלמדינות אירופה אין הזכות “להטיף מוסר” לישראל, מפני שהן “התקיפו את קוסובו והרגו עשרות אלפי אזרחים, כאשר אף אחת מהן לא ספגה ולוּ רקטה אחת בשטחה”.

מה הוא חשב, כאשר הוא פלט את גבב השטויות הזה? האם הוא חשב שהוא מדבר באוזני מזכּירוּת המרכז החופשי בבנימינה? האם הוא לא העלה בדעתו שהעולם כולו יאזין, ויָנוּד לַתִפלוּת הפרובינציאלית הירוּדה הזו?

על מה הוא הסתמך כאשר דיבר על “עשרות אלפי אזרחים” הרוגים? על יֶדע אישי? על אסוציאציה? על עובדה-תשאלו-את-לונה-אשתי-חלמנו? (הארגון Human Rights Watch העמיד את מספר ההרוגים על “488 עד 527” בהפצצות שארכו 72 יום. סרביה עצמה סיפקה נתונים סותרים, שנעו בין 1,200 ל-5,700. סגן הרמטכ”ל של ארה”ב, גנרל ג’וזף רולסטון, אמר בשעתו, כי “על אף משקלן של הפצצות שהוטלו, האבידות האזרחיות בסרביה היו קַלוֹת להדהים, והן מוערכות ב-1,500 ופחות”).

מר אולמרט אפילו לא זכר שלא קוסובו הותקפה, אלא סרביה; ושהסיבה הפרוזאית היתה שסרביה הניסה מיליון אלבנים מקוסובו, והעולם לא הצליח לעמוד מנגד (אף כי דווקא הימין האמריקני שוחר-החירות התנגד בכל התוקף להתערבות בין לאומית, מפני שהיא לא שירתה שום “אינטרס לאומי”).

 


מפציץ B-52 של ארה”ב ממריא למשימת הפצצה בשמי יוגוסלביה. מארס 1999

 

וחוץ מזה, האירופים תקפו? האירופים? תשעים אחוז מן הפצצות צנחו ממֵעֵיהֶם של מפציצים אמריקניים. את עיקר המלחמה האוירית נגד סרביה ניהלה ארצות הברית, שבלעדיה אין לנו חיים.

האם כך הוא מנהל את ישיבות הקבינט שלו? האם כך הוא מדבר עם יועציו? האם זה סוג המידע שהוא מקבל? האם זה סוג הפירוש שהוא מעניק למידע שהוא מקבל?

האין הנוּרוֹת האדומות צריכות להידלק? האין זה מובן שהאיש הזה מאבד את עשתונותיו? הרעלת ניקוטין בלי ניקוטין?

הצדקנות, ההתחסדות, הפסיביות-אגרסיביות, הרחמים העצמיים, האגוצנטריות הלא-מעניינת. גרשום שלום (שוֹלֶם), אחד האנשים החכמים שדרכו על אדמת הארץ, נשאל פעם, לפני הרבה שנים, מדוע זה היהודים, אשר עשו חיל בעסקים בכל העולם, נכשלו כל כך בארצם (זה היה הרבה לפני הליברליזציה, כאשר משטר כלכלי ריכוזי חנק את רוב היוזמה החופשית בישראל.) שלום השיב, שהיהודים תמיד עשו חיל בעניין החשוב ביותר לשִיוּרָם. בגולה זה היה ממון, בארצם זה בטחון.

גרשום שלום כמובן לא שמע עדיין על אהוד אולמרט ועל עמיר פרץ.

אגב, אני מוסיף להאמין שאנחנו צודקים, ושחיזבאללה הוא ארגון פשיסטי, אשר קשר קשר נגד השלום ונגד החיים. אני חושב, לעומת זאת, שהמלחמה הזו, באופן שבו היא מתנהלת, לא היתה נחוצה. הקורא הסקרן מוזמן לעיין בנימוקיי ברשימות קודמות.

 

 

טרנספר האלבנים של קוסובו בידי סרביה, מארס 1999

 

אחת הממשלות הדמוקרטיות המעטות שלא תמכו במלחמת ההצלה בקוסובו היתה זו של בנימין נתניהו ואריאל שרון, שגם לאהוד אולמרט היה בה חלקיק קטן. שר החוץ שרון הביע אז צער כולל על פגיעה ב”אזרחים חפים מפשע”, וקרא לחידוש מיידי של המשא-ומתן. כן, זה מה שאמרתי. שרון. קוסובו. צער. חפים. חידוש. מיידי.

יועצו של שרון, רענן גיסין רם-הקול, אמר, “המצב מסובך, ואיננו רוצים להביע דעה. פשטני הוא להגיד שצד אחד הוא טוב, וצד שני הוא רע”.

הקישו-נא כאן כדי לקרוא את דיווח ה’ניו יורק טיימס’ מ-31 במארס 1999. (אם הצילום שייפתח גדול מִמְמַדֵי המסך, אני מציע לשמור את הצילום באמצעות הקשה על הכפתור הימני של העכבר. אחר כך תוכלו לקרוא באמצעות תוכנה שתקטין אוטומטית את הצילום.)

 

תגובות יתקבלו ברצון ובתודה, ובלבד שיעמדו בשני קריטריונים: יהיו ענייניות ומנומקות, ללא פגיעות אישיות; ולא יהיו אנונימיות (שם מלא וכתובת דוא”ל אמתית). תגובות שלא יעמדו בתנאים האלה יושמטו.

19 Responses to “הצדקנות, ההתחסדות, הפסיביות-אגרסיביות, הרחמים העצמיים, האגוצנטריות הלא-מעניינת”

  1. אבל מי שומע? הציבור חי ברמת היסטריה חסרת תקדים.

  2. דרור פויר הגיב:

    כן, חזק ונכון – ומדכא: זה האיש, האנשים בעצם, שמובילים אותנו.

  3. דודי גבאי הגיב:

    והעולם לא הצליח לעמוד מנגד”

    זו לא היתה עילת המתקפה אלא (וגם זה אולי מעוגל קצת כלפי מעלה) התוצאה שלה.
    קודם למתקפה התנהלה בקוסובו מלחמה מכוערת בין צבא לארגון טרור וגרילה, שבה שני הצדדים פגעו באזרחים, והיו דיווחים (כנראה לא נטולי בסיס) על טיהורים אתניים באיזורים מסוימים. מנוסת הפליטים ההמונית החלה *לאחר* תחילת המתקפה של נאט”ו.
    מטרת המבצע נוסחה ע”י אחד המפקדים בתמציתיות: “סרבים החוצה, נאט”ו פנימה” ואכן לאחר המלחמה בוצע טיהור אתני כמעט מלא של החבל מן האוכלוסייה הסרבית, בדיוק כמו שטוהר כליל מסרבים חבל הקראינה בקרואטיה כמה שנים קודם לכן. (העולם הצליח ומצליח תמיד בצורה נפלאה לעמוד מנגד, כאשר אזרחים סרבים הם הנרצחים והמגורשים).

    מדינות אירופה החברות בנאט”ו (פרט לנורווגיה) נטלו חלק, בשמחה וששון, באותו מבצע. (אומרים שהגרמנים לא רוצים לשלוח חיילים לדרום לבנון בגלל המטען ההיסטורי שיעיק על עימות אפשרי עם צה”ל. ב 1999 חיל האוויר הגרמני לא נרתע מהפצצת בלגרד בשנית). דעת הקהל קיבלה אותו בברכה בגלל שמטרתו נחשבה צודקת, והסכימה, באופן כללי כמובן, למחול על מאות אזרחים הרוגים, בהם פליטים אלבנים (בשגגה) ועל פגיעה מאסיבית בתשתיות אזרחיות (בכוונה). באירוע אחד, בכפר ששמו קוריסה, נהרגו 87 אזרחים אלבנים.
    לנאט”ו היתה עדיפות צבאית עצומה על פני צבא סרביה המיושן, ואת המטרות המדיניות, יהיו אשר יהיו, היה אפשר להשיג גם ללא כל פגיעה באזרחים, אם כי במחיר חייהם של חיילי נאט”ו.
    כמו כן, הצבא הסרבי היה ככלל צבא סדיר, עם בסיסים, מדים, כלי רכב ניתנים לזיהוי, וכו’ – שלא כחיזבאללה.

    יש היגיון בהעלאת זכרה של אותה מלחמה כנימוק נגד לביקורת אירופית על פעולותינו בלבנון, וכהוכחה לסטנדרטים כפולים – לפחות כלפי מי שטוען שמלחמתנו צודקת עקרונית אך האמצעים פסולים. (תארו לכם שסגן הרמטכ”ל יאמר שהאבידות הלבנוניות בהתקפותינו “קלות להדהים – פחות מ 1500 אזרחים!”).
    אני מסכים שדרך הניסוח היתה שגויה.
    יש לאולמרט נטייה לגוזמאות.
    כאשר שאל אותו מראיין, כקובע עובדה, “המלחמה ודאי תפגע בתוכנית ההתכנסות” ענה אולמרט משהו בנוסח: “לא, היא דווקא תחזק את התוכנית”. ברור, גם לו, שזה לא נכון, שכלכלית, צבאית ופוליטית המלחמה תקשה על ההתכנסות. אבל הוא נסחף בלשונו אחרי ההתגרות, לא נאה היה לו להסתפק בתשובה פשוטה כמו “אלו שני דברים נפרדים”. באותו אופן לא היו נאים לו 500 או 2000 הרוגים בסרביה והוא קפץ עם 10,000.

  4. מצפה הילה הגיב:

    הטפשות הקולוסלית של המלחמה הזאת מתגלה לשם שינוי בזמן אמת – אבל כנראה רק במבט מרחוק. כאן אצלנו האזרחים, כמו בפנסטיית מד”ב, רואים הכל אחרת.

  5. Oren הגיב:

    As sober and informed as always.

  6. ג'וד שבא הגיב:

    “כמה טוב היה לקוות שהשנים העוברות פטרוּ את אהוד אולמרט מֵעונשו של אהוד אולמרט”.
    זה לא קרה.

    תודה על כשרונך ועל חוכמתך.

  7. ולא מצאתי נימוקים הקרובים להיות מספקים.
    יש הטלת ספק בכיוון הנוכחי, זה כל מה שאפשר לומר. יש הצבעה על השלכות שליליות אפשריות, אבל לא הערכה מבוססת של סבירותן, ולא שקילה מול השלכות אפשריות של כיווני פעולה אלטרנטיביים. יש אמירות מעורפלות כמו “לא תמיד הפעלת כוח מלא מועילה בטווח הארוך”, “לא תמיד יש לדרוש כניעה טוטלית” ועוד.

    וכמובן, אין הצעות פוזיטיביות, כפי שאתה עצמך מציין.

    לכן, מוגזם יהיה להגיד שהבאת נימוקים מדוע מלחמה זו אינה נחוצה. הבאת עובדות מעניינות, פרספקטיבה חלקית, מתאר כללי של השקפה. לא משהו שמתקרב למה שצריך כדי לבסס החלטה על דרך.

  8. ג'וד שבא הגיב:

    עכשיו יש ספין תקשורתי חדש.
    הכתבנים והפרשנדתנים הכריזו הערב:

    “נשמעים קולות שמתחילים להבין שלא נוכל לחסל את מערך הרקטות של החיזבאללה על ידי התקפות אוויר ופעולות קרקע כפי שעשינו עד כה, ויש צורך בפעולות גורפות יותר של השטחת כפרים.”

    נפל”ם
    פצצות מצרר

  9. יואב קרני הגיב:

    לאיתן אהרוני —

    אני חושש שאתה מעמיד אותי במבחנים שאין לי מלכתחילה סיכוי לעמוד בהם. בשום נקודה לא העליתי בדעתי להציע הצעות אופרטיביות. אין לי הַסַמכוּת ואין לי היֶדַע, אני מקווה שגם אין לי די יוהרה.

    הצעתי תבניות למחשבה, על היסטוריה, על מַאַזְנֵי כוחות, על פסיכולוגיה של שימוש בכוח. כתבתי אגב שצריך להתגונן — זה משהו המתקרב להיות אופרטיבי. כתבתי שצריך למתוח קווים אדומים ברורים, ולדאוג שהכול יבינו אותם — זה מתקרב להיות קונקרטי. כתבתי שאולי היה צורך להגביל את התגובה הראשונה לתוקפנות החיזבאללה לאיזור קטן של לבנון, כדי להמחיש ללבנונים מה המחיר שהם יידרשו לשלם אם לא ישימו קץ למדינת החיזבאללה — זה מתקרב להיות ספציפי.

    אלה רק הצעות, מחשבות, שאין בסופן שום סימן קריאה. מלכתחילה כתבתי שתגובה מסיבית כל כך היא טעות, מפני שהיא תניב תוצאות הפוכות. הבעתי גם את התקווה שאתבַּדֶה. מה חבל שלא התבדיתי.

    אני מעריך את תגובתך, ומודה לך שקיבלת את עצתי לחזור ולקרוא רשימות קודמות, גם אם לא הסכמת עם תוכנן.

    כל טוב לך.

  10. יואב קרני הגיב:

    לדודי גבאי —

    עתה זה גיליתי שנמחקה תשובתי הארוכה והמפורטת להערותיך. זה באג ארור ורב ימים המקנן בלב המערכת. אני מנחש שאילו קרה כדבר הזה לכמה מאורחיי ההיסטריים במיוחד הם היו טוענים שהשמטתי וצינזרתי.

    כך או כך, אני מנסה בזה לשחזר במידת הקיצור מה שכתבתי.

    אמנם, כדבריך, להתערבות בקוסובו קדמה מלחמת גרילה (קצרה). אבל למלחמת הגרילה הזו קדמו כמעט עשר שנים של מאבק הירואי לא-אַלים מצד האלבנים. הם הופלו, הם דוכאו, הם הורדו למדרגת אזרחות שניה — אבל הם דבקו בנוסחה לא-אלימה.

    אגב, רוב האלבנים של קוסובו הצביעו בעד הפוליטיקאים המתונים בבחירות האחרונות, והנחילו תבוסה ניצחת לרדיקלים. לא היה כאן מוטיב חמאס.

    אשר לסרבים, אכן הם מן הקרבנות המובהקים של ההיסטוריה, מן העוסמנים, עבור דרך האוסטרים, הנאצים, הפשיסטים הקרואטיים, הקומוניסטים וגמור בעוולות הזמן הזה.

    אבל זו בדיוק הבעיה. קָרבָּנִיוּתָם הניבה מַפָּלים של רחמים עצמיים, והרחמים העצמיים העניקו להם רשיון עצמי לעשות מעשי זוועה איומים, מפני שהם הלוא הקרבנות הגדולים ביותר, ושום מעשה זוועה מִידֵיהֶם לא יִשוֶה למַעשׂי זוועה שנַעשׂוּ נגדם.

    אני חושב שזה הליקוי הגדול ביותר של תנועות לאומיות של עמים קטנים: התפקיד הנפסד של רחמים עצמיים. אני כולל בזה גם אותנו, אבל בשום פנים לא רק אותנו. המרחב שסביב ישראל טובע באוקיאנוס של רחמים עצמיים.

    מפני מה המערב נהג סלחנות בייסורי הסרבים? ללאומנים סרביים יש אוסף רגיל של תירוצים: שנאת הקתולים לאורתודוקסים, שנאת המערב לסלאבים, שנאת הגרמנים ליוגוסלבים, שאיפותיה הטריטוריאליות החדשות של טורקיה (כן, כן. זה אלמנט חשוך במיוחד של תיאוריית הקונספירציה הסרבית).

    סיבה אפשרית אחרת היא שהסרבים התחילו את סיבוב המלחמות הרצחניות של הבלקן. הם טבחו לפני שנטבחו. הם הרסו ערים עתיקות (ווּקוֹבאר, דוּבּרוֹבְניק, סאראייבו) לפני שֶעָריהם נהרסו. הם הצליחו לרוקן מעיקרו את רזרבואר הרצון הטוב והאֶמפּתיה, שהם דוקא היו ראויים לו מכוח ההיסטוריה שלהם.

    הדמיון בין תנועתם הלאומית ובין תנועתנו הלאומית מֵביך אותי לא פעם. אולי יום אחד אעתיק כאן מסה מעניינת להפליא שכתב על זה איש העוקב אחרי שתי הארצות הרבה מאוד שנים. יהיה עליי לקבל את רשותו, כמובן.

    אגב, אני מסכים עם התפלצותך למִקרָא דבריו של הגנרל האמריקני על “האבידות הקַלוֹת להדהים”. דברים נפסדים, המראים משהו על מצב הדעת של לא מעט גנרלים עם רקורד אוירי. זכור-נא את דן חלוץ המודיע שלא יאבד אף דקה אחת של שינה לאחר שהטיל פצצת טון על בניין בעזה, וקבר עשרות חפים מפשע תחת הריסותיו. ודן חלוץ שהודיע כי יגלגל את לבנון עשרים שנה אחורה. והגנרל האמריקני שהבטיח לגלגל את עיראק אל תקופת האבן.

    אינני רוצה להישמע שונא-גנרלים. אני יודע יפה שהרבה מחרויותינו, שלא לדבר על עצם חיינו, אנחנו חָבים לגנרלים אשר כאלה. אבל ברור שהם מן הדוברים הפחות מוצלחים של תרבותנו הדמוקרטית. מה טוב היה אילו השתתקו. (כמובן, מה טוב היה אילמלא חדלו להקל ראש בחיי מופצציהם.)

    תודה לך, דודי, על התגובה המעניינת והמפורטת.

  11. יואב קרני הגיב:

    מי שהבחינו בהיעלמות כמה מן החלקים העסיסיים ומסיחי-הדעת ביותר של מחרוזת התגובות הזו אינם צריכים למהר ולהניח שצינזרתי או מחקתי.

    לתועלת המעוניינים בתוכן הרשימה ובתגובות הרציניות הישירות עליה הגלֵיתי מכאן כמה מן ההודעות הפחות-רלוונטיות, כולל תשובותיי עליהן. אפשר לקרוא אותן דרך שני הקישורים המופיעים עכשיו למעלה.

  12. moon הגיב:

    i rest my case
    that’s how historians alter the story
    and by god, if that make you feel greater, go for it
    I’ve learned for the first time, how leftist-moralist are manipulating words, and above all how they manipulate what is called the freedom of speech
    go ahead erase me again, no doubt you have delivered some pretty nice cover ups

  13. Michael Bergman הגיב:

    Hmmm – seems the subject matter has gone the way of the Dodo, and the ‘quaint visiting lounge’ erupted in celebration of cream-tart slinging and grammatical doodles…

    Nevertheless, I hope I will not be slandered for asking Yoav a quick question: You’re your perch nearby the corridors of power, can you shed some light or t least offer an opinion, as to what is going on between the US and the Israeli government with regards to this Vietnon we have so blindly and foolishly jumped into?

    For the record, I do enjoy reading your posts, and often benefit from your observations. However, I thought you to be more conservative than your last few posts imply, and am slightly curious as to whether you had a change of heart, and if so why. I admit this is of particular interest to me, as I once was chucked, somewhat unceremoniously, from this cyber-sallon of yours, for voicing opinions on the dark side of the US authorities.

  14. Michael Bergman הגיב:

    Sorry, read – * from your perch

    And I wish Reshimot will do something about the fact comments in English get their ‘simanei-pisuk’ all jumbled at the end of each paragraph


    !

  15. יואב קרני הגיב:

    אני מבקש שתחדלו להשאיר תגובות באנגלית. זה אינו אתר דו-לשוני.

    אני מתקשה להבין את הדינמיקה: אנשים השונאים את האתר הזה מתעקשים להשאיר את טביעות אצבעותיהם על קירותיו. מדוע?

    למיכאל — הנח-נא לתוויות. אני אינני מתנגד למלחמה הזו אידיאולוגית. אני התנגדתי לה, מפני שחששתי כי היא תנחיל לישראל תבוסה אסטרטגית ותטעים את חולשתה. נראה בעליל שהחשש לא היה מופרך.

    אני קצת משועשע מן האימפליקציה ש’קונסרבטיזם’ כרוך בוויתור על שכל ישר ובהתמכרות לכוח. היסטורית, זה בדיוק ההיפך מקונסרבטיזם. מתינות, שינוי אבולוציוני זהיר, הַסְכָּנָה למִגְבְּלוֹת העולם במקום תֵאָבון בלתי מוגבל לשַנות אותו — זה קונסרבטיזם. אדמונד בֶּרק, לא פול ווּלפוֹביץ.

    אגב, אף כי התנגדתי למלחמה האיומה והכושלת הזו אני אינני חושב שאפשר לסיים אותה בתנאים הקיימים. המלחמה הלא-הכרחית הזו התפתחה למלחמה עם מרכיבים קיומיים.

  16. Michael Bergman הגיב:

    Shalom Yoav,

    Regrettably, I cannot write in Hebrew (this comment is coming your way from
    Cambodia). If you prefer, I will take a silent position – and I mostly do
    anyway. Still, I dare say most people on your site read English, and that my occasional bleep is not that important anyway to make it a crucial part of a thread. But it is your ‘lounge’ and your call

    You are right of course. But that is the marks of the times. I meant conservatives in the Tory sense. In Australia they are called Liberals. But I do associate ‘sechel yashar’ (levelheaded ness?) with social measures and safekeeping

    Cheers. Your future fly-on-the-wall

  17. יואב קרני הגיב:

    מיכאל, אתה פטור מן המִגבָּלָה. קמבודיה היא בהחלט סיבה מספקת להרשות לך כל לשון שתעלה על דעתך. אפילו משפט או שניים בקמֶר לא יידָחוּ. ואם תרצה יום אחד לכתוב כאן על קמבודיה, או להציג צילומים, הדלת פתוחה לפניך לרווחה.

  18. Michael Bergman הגיב:

    Thanks fror Khmer is Akon Cherang

  19. אברום הגיב:

    מלחמות פורצות כל הזמן, וההצדקות למלחמות רבות ומגוונות. העובדה שירו עלי היא הצדקה לא רעה יחסית למקובל בתחום. כשנלחמים באיזורים מיושבים אנשים שאינם לוחמים נפגעים. זו דרכו של עולם ואדם משכיל כמו יואב קרני בוודאי מכיר את כל הדוגמאות הרלוונטיות. קרני גם מכיר דוגמאות לרטוריקה המגוחכת בתחילתן של מלחמות, ובתחום זה פרץ ואולמרט לא חידשו דבר. לדעתי הם היו יחסית מאופקים.

    אז מה נשאר? המלחמה לא השיגה חלק ממטרותיה. או ליתר דיוק, לא השיגה מספיק ממטרותיה. זו הבעיה האמיתית, ואנשים שהם לא רק משכילים אלא גם נבונים צריכים להתחיל לדון בה.

Leave a Reply for Michael Bergman