“הנה ימים קודרים באים”

דימוּיָה של ישראל נִשחַק עד דק בעתוני העולם, מהונדורס ועד סין. לא מאמרי המערכת וּמכתבי הקוראים שוחקים. התמונות שוחקות, בייחוד תמונותיהן של הילדים ושל הנשים הקשישות. במלחמת לבנון הקודמת, צילומים כאלה זירזו את התרוקנותו של שעון החול

 

המוסף היומי של ‘גלובס’, 18 ביולי 2006

 

קוראי העתון בלשון הספרדית El Día, היוצא ביוסטון, טקסאס, קיוו להתחיל את השבוע השלישי של יולי במשב רוח צונן. קיץ איום משתולל בכל רחבי ארה”ב, ואינדקס החום ביוסטון חצה את קו המאה (בפרנהייט, שזה בערך 36 מעלות צלזיוס). אבל הם כנראה לא ציפו לצינה כזאת. ביום ב’ השבוע הם מצאו בראש העמוד הראשון את השאלה-לא-שאלה “מלחמת עולם שלישית?”,  באותיות-דם ענקיות, על רקע תימרות עשן הנראות כמעט כמו פטריה גרעינית.

בדיקה די שיטתית של מאות עמודים ראשונים מעתונים בכל רחבי העולם מעלה, כי הכותרת הזו היתה כנראה הדרמטית ביותר לתיאור המלחמה בלבנון. צריך להגיד שזו לא היתה בחירה טבעית בשביל עורכי El Día. כמעט כל העתונים המתפרסמים במדינות של ארה”ב שיש להן גבול עם מקסיקו העמידו במרכז עמודיהם הראשונים את הידיעות על תהלוכת המחאה של 900,000 פעילי שמאל במקסיקו, הטוענים שהימין זייף את תוצאות הבחירות לנשיאות בתחילת החודש.

לא עניין של מה בכך הוא שמקסיקו הענקית עומדת על סף אלימוּת רחוב. אבל כמובן אם עניין לנו במלחמת עולם שלישית, מקסיקו צריכה לוותר על הבכורה לטובת המזרח התיכון, גם אם הטורטיה תיתקע לקוראי העתון בגרון. מעניין לדעת אילו כותרות יתפרסמו בימים הבאים ב El Dia. אחרי מלחמת עולם שלישית הוא יתקשה לשכנע את קוראיו שהמצב מחמיר והולך.

להגנתו החלקית של העתון הטקסאני צריך להגיד, שאפילו עתונים במקסיקו העניקו למזרח התיכון מקום טוב באמצע. העתון Uno Mas Uno, ‘אחד ועוד אחד’, הכתיר את עמודו הראשון בשבת שעברה במלים “מלחמה טוטלית”, שבספרדית נראות הרבה יותר דרמטיות מפני שהן מוקפות בשני סימני קריאה, אחד מכל צד.

“מחריב העולמות”

בכלל, קשה להיזכר אימתי ישראל העסיקה כל כך הרבה עמודים ראשונים בכל כך הרבה ארצות בעת ובעונה אחת. הפעם האחרונה היתה אל-נכון ביום שלאחר רצח יצחק רבין. ההבדל הוא שאז ישראל עוררה אהדה והתרגשות. הפעם בתודעת עורכי העתונים בעולם, ישראל היא כנראה גילגול נשמתו של האל ההודי וישְנוּ, “מחריב העולמות”.

ראו למשל את ה’גארדיין’ של לונדון, לא עתון המסביר פנים לישראל גם בימים כתיקונם. ביום שלישי השבוע הוא הקדיש את רוב עמודו הראשון לייסורי לבנון. על המחצית העליונה של העמוד מרוח צילום של חורבן מרחובות ביירות, המזכיר במידה בלתי רגילה את … החורבן ברחובות ביירות לפני עשרים שנה. ומזכיר כמובן את עריה המופצצות של יוגוסלביה, ואת גרמניה ואת יפאן של סוף מלחמת העולם השניה. “לבנון: העולם פוסח על שתי הסְעִפִּים”, מכריזה הכותרת ב’גארדיין’.

 

 

‘דיילי טלגרף’, שדווקא מסביר פנים לישראל מפעם לפעם, הוא עכשיו אולי הברומטר למידה שבה ישראל מאבדת אהדה. הוא מרח צילום חורבן דומה להפליא על המחצית העליונה של עמודו הראשון יום אחד לפני ה’גארדיין’. הכותרת הענקית הכריזה, “לבנון מתבוננת אל תוך התהום”.

בעוד שהכותרות ב’גארדיין’ וב’דיילי טלגרף’ הן קצת פואטיות אבל אינן מביעות עמדה, העתון ‘אייריש אינדפנדנט’, המופיע בדאבלין, הכתיר אתמול את עמודו הראשון במלים “טבח של ילדים חפים מפשע”, מעל תמונת גופתה של ילדה לבנונית שנהרגה בהפצצת חיל האויר בדרום לבנון, ומעל תמונתו של ילד פלסטיני מתייפח בעזה שאחיו נהרג מפצצה ישראלית. את הטקסט המלווה כתב העתונאי הבריטי הוותיק רוברט פיסק (Fisk), זה המתקשה לכתוב את שמה של ישראל מבלי להוסיף לו תוארי גנאי. “כך נפתח היום השני ל’מלחמת ישראל נגד הטירור'”, כתב פיסק על מותם המזעזע כשלעצמו של ילדי לבנון, “ולא זו בלבד שהיא (ישראל) משתמשת בלשונו של ג’ורג’ בוש אלא גם ברבים משקריו”.

 

 

פעם, לפני הרבה שנים, עמודים ראשונים נועדו למסור עובדות. עכשיו, דעות רדיקליות נמסרות בתור כותרת ראשית. לרוע המזל, בעיני הרבה מאוד אנשים בבריטניה ובאירלנד, פיסק הוא האורים והתומים של המזרח התיכון.

עניין הילדים הוא המבהיל ביותר, קודם כול מפני שהוא באמת מבהיל, ושנית מפני שהוא עשוי לקצר את סבלנותם של אלה המעניקים לישראל ארכה. ב-1982, במלחמת ישראל הקודמת נגד הטירור ולמען שְלֵמוּת לבנון, נשיא ארה”ב היה רונלד רייגן. רק ג’ורג’ דאבליו בוש מסוגל להתחָרוֹת באהדתו של רייגן לישראל ובחמימוּתוֹ כלפיה. אבל סבלנותו של רייגן התחילה לפקוע כאשר ראה את תמונות הילדים ממערב ביירות. הוא אפילו מיסגר את אחת התמונות – של ילדה שאיבדה את רגלה – וסיפר כי הוא מתבונן בה מדי בוקר בהגיעו לעבודה.

רייגן אמנם נהג להגיד על מעשי ישראל בלבנון, Boys will be boys, זאת אומרת כזאת היא ישראל, אין מה לעשות. אבל עם הילדה הפצועה, קצת לפני סברה ושתילה, שעון החול של ישראל התחיל להתרוקן.

 
התותח היהודי

ישראל של הימים האחרונים היא ישראל של קסדות ושל תותחים. Die Presse של וינה העמיד לוע ענקי של תותח ישראלי במרכז עמודו הראשון, מאיים לא על לבנון בלבד אלא על הקוראים באוסטריה עצמה. עתון בספרד, הנקרא ’20 דקות’, פירסם קריקטורה של טנק ישראלי דוהר, שהתותח הבוקע ממנו נראה כמו חוטם יהודי ארוך.

הצילום המייצג ביותר של מלחמת ישראל בלבנון, שהופיע בעשרות עמודים ראשונים בעולם בסוף השבוע שעבר, היה זה של הגשר המתפוצץ על נהר הליטני (ראו למשל את העמוד הראשון של Avui, עתון בלשון הקַטַלַנית, המופיע בבַּרסֶלוֹנַה). הצילום הפופולרי ביותר באמצע השבוע היה זה של אשה שיעית (כנראה), הקוראת קריאת שבר על עיי החורבות בדרום ביירות. היה אפשר למצוא אותה במרכז העמוד הראשון של ‘קורייר ניוז’, עתון במדינת אילינוי בארה”ב; ב’לוס אנג’לס טיימס’; ב’טורונטו סטאר’ של קנדה; בעתון ‘אל קולומביאנו’, היוצא כמובן בקולומביה; ב’או אסטאדו דה סאו פאולו’ בברזיל; ב’הראלד’ של גלאזגו, סקוטלנד; ב’איל סארדיניה’, איטליה; אפילו ב’סטאר אנד סטראייפס’ (‘כוכבים ופסים’), העתון היומי של צבא ארה”ב.

 

להגדלת העמוד הראשון של ‘אל קולומביאנו’ הקישו-נא כאן

 

לעתוני קנדה לא היתה השבוע שום התלבטות. מותם של שבעה קנדים ממונטריאול, בהם ארבעה ילדים, בהפצצת חיל האויר על כפר בדרום לבנון העניק למלחמה זווית פנימית. התוצאה היתה אל-נכון אחד הימים השחורים ביותר שידעה ישראל בדעת הקהל הקנדית.נשיא ונצואלה, אוּגוֹ צ’אוֶס, הצליח להפוך את מלחמת לבנון לעניין בילַטֶראלי, בינו ובין ישראל. זאת אומרת, הוא בעצם השתמש בישראל כדי לנגח את “האימפריאליזם הצפון-אמריקני”, שהוא מעוניין בו הרבה יותר ממה שהוא מעוניין בישראל או בלבנון. אבל הגינוי לישראל הניב הזמנה ישראלית למיופה הכוח הוונצואלי לבוא ולהינזף במשרד החוץ בירושלים, והסיפור נעשה כותרת ראשית לפחות באחד מעתוני ונצואלה.

מה יהיה על ישראל בעתוני העולם? ה’טיימס-ריפורטר’, עתון היוצא במדינת אוהיו בארה”ב, סיפק תשובה. כותרתו הראשית ביום שלישי השבוע היתה “הנה ימים קודרים באים”.

 

7 Responses to ““הנה ימים קודרים באים””

  1. חוד התער הגיב:

    dither = היסוס חסר-מנוחה, הימנעות מהחלטה.

  2. גיא הגיב:

    הייתי מצפה מקובעי המדיניות שלנו להיות מודעים לכך

  3. טוב לדעת על חוות הדעת העולמית, לפעמים ד’ אמותינו לא מספקות את הקריאת כיוון הנכונה, גם כאשר אנחנו חושבים שאנו עם היד על הדופק הבין-לאומי.

  4. Morin הגיב:

    טבח התמימים הוא אפיזודה מהברית החדשה: נודע למלך כי “מלך היהודים” נולד, והמלך מצווה להרוג את כל הילדים בגיל המאפשר להם להיות אותו “מלך היהודים”. מלאך מזהיר את מרים ויוסף שיורדים עם ישו למצריים, בעוד בני שנתיים ומטה נטבחים בכל אזור הצפון.
    יש ציור של ברויגל שמתאר זאת, ולא רק שלו. כמובן שהדבר מתקשר לכותרת של ה”אייריש אינדיפנדנט”.

  5. עמית ג. הגיב:

    בניגוד לעיתונות הכתובה האמריקנית ברשתות הטלויזיה יש תמיכה כמעט גורפת ודי מדהימה לטובת עמדת ישראל.
    רשת פוקס וMBNC ואפילו CNN המעט מוטים נגדנו…

    מדובר לא רק בראיונות עם “אנשינו” אלא ממש בהבעת עמדות של השדרנים והאנקור-פרסון – באמירות גלויות, במידע הסטורי מדויק יותר ואפילו בשאלות לאורחים.
    כך למשל זכה שגריר ארה”ב באו”ם לשאלה – “למה ארה”ב נותנת לקופי ענן להיות מזכ”ל ומתי מחליפים אותו?” שנענתה בתשובה המחויכת “אנחנו עובדים על זה והתאריך הוא 31 לדצמבר”
    עמדות אנטי ישראליות בראיון בפוקס זכו לנחירת בוז מטעם המראיין ולתגובה: “האין זה נכון שלעולם לא תהיה מרוצה עד שמדינת ישראל תימחק מהמפה?”

    בקיצור – המצב הוא לא שחור כל כך בארה”ב, הבעיה היא כמה זמן זה יימשך ומה אנחנו יכולים עוד לעשות בשאר מדינות העולם?

    נ.ב. להלן לינק שרץ עכשיו באימיילים למשהו קטן שיכול לעזור: http://www.giyus.org/

  6. יפתח הגיב:

    באמת, לו אתה ראש הממשלה, מה היית עושה?

  7. עומר הגיב:

    חזרתי מאנגליה בשבוע שעבר, ובחנתי בדימה מתגמית את הנושא. סיכום: הגארדיאן נגנו, הביביסי נגדנו (כמובן), אבל הטיימס והדיילי טלגרף די אובייקטיביים. בדיילי טלגרף, לעמרות זאת, יש סקר שאומר שהאנגלים מתנגדים בתוקף למלחמה הישראלית, ול”פודליות” של בלייר.

Leave a Reply for עמית ג.