הפיל והשאלה ההומוסקסואלית

 

פורסם ב’כסף’, מוסף סוף השבוע של ‘גלובס’, 15-14 באוגוסט

 


נצחון לזכויות ההומוסקסואלים”, מכריזה הכותרת הראשית של ‘טולסה וורלד’, עתון במדינת אוקלהומה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון על חוקיות יחסי מין הומוסקסואליים, בסוף יוני. בתמונה, בחזית היכל בית המשפט, נראים פעילים של הימין הנוצרי כורעים ברך בתפילת מחאה

 

 

אין זה כלל מן הנמנע שהבחירות בארה”ב בשנה הבאה יוכרעו לא על עיראק, לא על טירור, לא על כלכלה, אלא על הומוסקסואליות. הנה מדוע: רק מיעוט מבעלי זכות הבחירה טורחים להשתתף בבחירות. ממילא, במיעוט הזה מיוצגים באופן דיספרופורציונלי אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה במיוחד. בשנה הבאה יהיו ביניהם הרבה מאוד ממתנגדי זכויות ההומוסקסואלים.

 

ברבע המאה האחרונה היו שינויים סֵייסמיים בפוליטיקה האמריקנית, לרגל הגידול הבלתי פוסק במספרם של מצביעים מן הימין הנוצרי. ספק אם רונלד רייגן, ג’ורג’ בוש האב וג’ורג’ בוש הבן היו נבחרים אילמלא נהרו הנוצרים הימניים לקלפיות; וכיוצא בזה, ג’ורג’ בוש האב לא היה מפסיד ב-1992′ אילמלא החליטו הרבה נוצרים ימניים להישאר בבית.

 

הקבוצה הזו, שמספריה מוערכים ב-20 עד 30 מיליון, נוטה להצביע בהמוניה בייחוד בשאלות של חברה ושל מוּסָר ציבורי. ההתגייסות המסיבית שלה בשנות ה-70 היתה קשורה במישרים בפסיקת בית המשפט העליון לטובת זכות אוניברסלית של נשים להפלות מלאכותיות. הנוצרים הימניים נהרו לקלפיות, כדי לבחור פוליטיקאים שהבטיחו לשנות את הרכב בית המשפט העליון.

 

בְּרקע ההשתתפות הגוברת של הימין הנוצרי ריחף תמיד מה שדוברי הימין הזה נוהגים לקרוא “סדר היום ההומוסקסואלי”, כלומר ההאשמה שהפעילים ההומוסקסואליים בארה”ב אינם נושאים את עיניהם רק לשיווי זכויות, כי אם ללגיטימציה ול”הפצה של סגנון חייהם”.

 

ההזהרות מפני מזימות ההומוסקסואלים להעביר נערים צעירים ונבוכים אל שורותיהם עמדו תמיד במקום השני, או השלישי של כל מצע נוצרי ימני ב-25 השנה האחרונות. אבל בחודש האחרון הן עברו אל המקום הראשון. זה קרה בעקבות שני מאורעות היסטוריים, אשר התרחשו בהפרש של ששה שבועות זה מזה: פסיקת בית המשפט העליון על החוקיות של יחסי מין הומוסקסואליים, בסוף חודש יוני; והבחירה של הבישוף ההומוסקסואלי הגלוי הראשון בכנסיה האפיסקופאלית, בשבוע שעבר.

 

שני המאורעות האלה משלימים זה את זה. הראשון נותן תוקף משפטי מלא להומוסקסואליות, השני פותח לפניה את השער הרחב ביותר עד כה בחיים הדתיים.

 

אמריקה בעקבות ורמונט?

 

בית המשפט העליון היה המוסד שאיפשר את ביטול חוקי ההפרדה הגזעית במדינות הדרום, והעניק לאשה בעלות מלאה על גופה. הוא עשה כן הרבה לפני שהרשות המחוקקת היתה מוכנה לחוקק. בהתחשב במעמדו האולימפי, בהתחשב בכוחו המוסרי, ובייחוד בהתחשב בזה שהוא דווקא נוטה בימים האלה ימינה, פסיקת החודש שעבר עצרה את נשימתה של אמריקה. והא ראיה, שהיא היתה הכותרת הראשית כמעט בכל עתון בארה”ב.

 

 


ה’ניו יורק טיימס’ מודיע בכותרת ענק לכל רוחב עמודו הראשון על פסק הדין ההיסטורי של בית המשפט העליון, שֶסָתַם את הגולל על נסיונותיהן של מדינות אינדיבידואליות לאסור יחסי מין הומוסקסואליים. בצילום נראים טיירון גארנר (משמאל) וג’ון לורנס, שהרשעתם על “סודומיזם” התחילה את הַפָּרָשָה

  

אשר לכנסיה האפיסקופאלית, היא קטנה למדי. מספר חבריה אינו מגיע אפילו לחצי מספר היהודים בארה”ב. אבל במרוצת השנים היתה לה השפעה חסרת יחס על הפוליטיקה ועל הכלכלה באמריקה. היא הכנסיה המזוהה ביותר עם האליטה של החוף המזרחי, והניבה נשיאים, סנאטורים, חברי קונגרס ומנכ”לים יותר אולי מכל זרם דתי אחר. תהליך האישור של בחירת הבישוף ההומוסקסואלי הראשון סוקר יום יום בעמודים הראשונים של העתונים ובמהדורות החדשות המרכזיות בטלויזיה.

 

 יתר על כן, מתחזקת עכשיו האפשרות שמדינות בארה”ב יתחילו להכיר, באופן מלא או חלקי, בנישואים הומוסקסואליים. בית המשפט העליון של מדינת מסצ’וסטס עומד לפסוק בעניין בקרוב. עד כה הכירה רק מדינה אחת בנישואים כאלה, מן הקטנות בארה”ב, ורמונט. למרבה העניין, המושל שחתם על החוק, האווארד דין, הוא עכשיו הכוכב העולה של המפלגה הדמוקרטית. הוא מתמודד על מועמדותה לנשיאות, וסקרי דעת הקהל מראים עליהה בלתי פוסקת בתמיכה בו.

 

“סכנה ברורה ועכשווית”

הנה כי כן, בעיני הימין הנוצרי, הרואה את עצמו קו ההגנה האחרון של המשפחה המסורתית, התנועה לשיווי זכויות ההומוסקסואלים היא עכשיו מה שקוראים באמריקה “סכנה ברורה ועכשווית”. אין כל ספק, שהמאבק נגד “סדר היום ההומוסקסואלי” יעמוד בחודשים הבאים במרכז פעילות ההתרמה של הימין הנוצרי, שהיא חיונית לחלוטין לנצחונם של מועמדים שמרניים, לא רק בבחירות לנשיאות, כי אם אפילו יותר בבחירות לקונגרס.

 

הנשיא ג’ורג’ בוש, שהימין הנוצרי חושב אותו לבשר מבשרו, כבר יצא בפומבי נגד “נישואים” הומוסקסואליים. הוא אומנם דיבר תמיד בזכות סובלנות, וקרא “לפתוח את האוהל הרפובליקני לרווחה”. בהשראתו, פעיל הומוסקסואלי הוזמן לנאום לפני ועידת המפלגה בקיץ 2000 (למורת רוחם הגלויה והתיאטרלית של צירים מן הימין הנוצרי). אבל הוא אמר לפני שיצא לחופשת הקיץ שלו, כי נישואים הם עניין לגבר ולאשה בלבד. יתר על כן, הוא תומך בחקיקה מפורטת של הקונגרס, אשר תטעים את העניין הזה.

 

 


העתון ‘סינסינאטי אינקוואיירר’, המופיע במדינת אוהיו, מודיע בכותרתו הראשית (18 באוגוסט 2003), כי היוזמה לחוקק חוק שיאסור על נישואים הומוסקסואליים “צוברת תנופה” בקונגרס בוושינגטון.

סקר חדש (19 באוגוסט) מראה, כי 52 אחוז מן האמריקנים תומכים בחקיקה נגד נישואים הומוסקסואליים — עליה ניכרת לעומת סקר קודם; רק 41 אחוז מתנגדים

 

 

מעניין שסגן הנשיא דיק צ’ייני ליברלי יותר, אם כי אין הוא עומד לחלוק על הנשיא בפומבי. בזמן מערכת הבחירות, באוקטובר 2000, הוא אמר: “אני חושב שעלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי לנהוג סובלנות ולקבל כל מערכת יחסים שאנשים רוצים לקיים”. הוא הוסיף, כי אין הוא תומך במהלך ארצי בעניין הזה, והוא מעדיף שכל אחת מן המדינות תנהג בעניין על פי דרכה”.

  

עצם הרעיון של האצלת סמכויות לכל אחת מן המדינות הוא עניין פופולרי מאוד בימין האמריקני. אבל ספק אם הפופולריות שלו תחול על נישואים הומוסקסואליים. צ’ייני מחזיק בהשקפות שמרניות מובהקות כמעט בכל עניין אפשרי. אולי הליברליות שלו קשורה בזה שבתו נמצאת במערכת יחסים ארוכה עם אשה אחרת.

 

סובלנות כענף יצוא

 אמריקה היתה בדור האחרון לא רק יצואנית של העדפות פוליטיות, אלא בראש ובראשונה יצואנית של סובלנות. כל התקדמות שחלה בסוף המאה העשרים בזכויות אזרח, בזכויות נשים ומיעוטים היתה בעיקרה תוצאה של ההתקדמות באמריקה. אדם פותח את העתון, וקורא את נאומו של חבר הכנסת נסים זאב (23 ביולי) בגנות

סקר על הרגלים חברתיים של אוניברסיטת שיקאגו מראה, כי שיעור האמריקנים, הסבורים שיחסי מין הומוסקסואליים הם “תמיד רעים”, פחת בעשר השנים האחרונות ב-21 אחוז, אבל הוא עדיין גבוה: 56 אחוז.

 

מפקד האוכלוסים האחרון (2000) הראה, כי זוגות הומוסקסואליים חיים ב-99.3 אחוז מן המחוזות (counties) בארה”ב.

 

ה’ניו יורק טיימס’ (24 באוגוסט 2003) פירסם כתבה על ההיטמעות הגוברת של זוגות הומוסקסואליים בסביבתם ההטרוסקסואלית. הוא בחר לצורך זה את איזור שיקאגו. שם הוא מצא קשרים חברתיים הדוקים בין הֶטֶרוֹ להומו אפילו באיזור הידוע בנוצריותו האדוקה.

“ההומואיסט” בלשכת שר הפנים — “הומואיסט, שכולם נגעלים מלהתקרב אליו… הוא גרוע יותר מבהמה… אנשים נבהלים מלבוא אל השר, הם פוחדים מאיידס”. זה לא מצחיק. אלה דברים שאפילו מנהיגי הימין הנוצרי בארה”ב לא היו מעיזים להשמיע בפומבי. נובעת מן הדברים האלה חשיכה כבדה, שאין הדעת תופסת. חזקה על אמריקה שתנצח את האינסטינקטים הפרימיטיביים האלה.

 

אף על פי כן תלויה ועומדת השאלה של אמצעים ומטרות. האם שכרה של ההתקדמות המסחררת האחרונה לא ייצא בהפסדה? האם נישואים הומוסקסואליים חשובים במידה כזאת, שכדאי להסתכן בהתקוממות אלקטורלית של הימין הנוצרי? יש לא מעט ליברלים באמריקה, הסבורים שהדרישה לנישואים מיותרת, ומוטב להסתפק בהכרה משפטית במה שמכנים “איחוד אזרחי”.

 

הכנסיה האנגליקנית העולמית, שהאפיסקופאלים של ארה”ב קשורים בה, עומדת בסכנת פילוג על עניין הבישוף ההומוסקסואלי. האפיפיור הזקן ברומא ממריץ את הבישופים שלו לנהל מלחמת חורמה נגד נישואים הומוסקסואליים. בניגוד לרוב ארצות אירופה, השפעת הדת בחיי הציבור בארה”ב היא עצומה. בישופים מעניינים את האמריקנים ומשפיעים עליהם. לפעמים. המשך יבוא.

 

סקר דעת קהל שערך מכון גאלופ בשביל העתון USA Today ובשביל רשת הטלויזיה בכבלים CNN הראה בסוף החודש שעבר, כי שיעור הסובלנות כלפי הומוסקסואלים באמריקה פחת מאז פסיקת בית המשפט העליון על חוקיות יחסי מין הומוסקסואליים.

 

בעוד שבתחילת מאי חשבו 60 אחוז, כי יחסי מין הומוסקסואליים וולונטריים בין בוגרים צריכים להיות חוקיים, הנה בסוף יולי פחת השיעור עד 48 אחוז, הנמוך ביותר מאז 1996.

 

מקורות נוספים על הרשת


העתון ‘קונקורד מוניטור’, המופיע בעיר הבירה של מדינת ניו המפשר, דיווח ב-22 באוגוסט 2003 על התקוממות בתוך הכנסיה המקומית נגד בחירת הבישוף ההומוסקסואל הראשון.

הוא בא ממדינת ניו המפשר, שהיא תופעה מסובכת: אחת השמרניות ביותר בארה”ב כמעט בכל מובן שהוא, אבל עם רצועה ליברלית בחֶלקָה הדרומי, שהוא בעצם פרוור מרוחק של בוסטון.

 


ג’יין מרשל וברנדה מילר ניסו לקבל רשיון נישואים מן העיר נורוויץ’ שבמדינת קונטיקט. הן נענו בשלילה. סיפורן היה הכותרת הראשית בעתון המקומי של נורוויץ’ (25 באוגוסט 2003). באסיפה המחוקקת של מדינת קונטיקט נעשה זה לא כבר נסיון כושל לחוקק חוק, אשר יעניק לזוגות הומוסקסואליים אותן זכויות משפטיות הניתנות לזוגות הטרוסקסואליים, כמו למשל תשלום מוקטן של מס הכנסה, או סידורי ירושה.

 

דון סטנדרט (משמאל) וטוֹד קֶלנֶר תובעים את מדינת אריזונה על סירובה להעניק להם רשיון נישואים. סיפורם היה הכותרת הראשית בעתון ‘אריזונה ריפאבליק’ ב-1 בספטמבר, פגרת יום העבודה האמריקני. טוני זימֶר, פעילה לזכויות הומוסקסואלים ולסביות באריזונה מצוטטת בכותרת המשנה: “מעולם לא הייתי מובטלת. תמיד שילמתי את מִסיי. הוכרחתי לתמוך בשיטת שלטון, שאינה תומכת בי או במשפחתי”.

 

 

 

הנשיא רוצה תיקון (לחוקה הפדרלית) שיאסור נישואים של בני אותו המין”, מכריז העמוד הראשון של ‘דיילי ניוז’ הניו יורקי, 25 בפברואר 2004. כותרות ראשיות דומות הופיעו באותו היום בעשרות עתונים בארה”ב. בשביל בוש זה היה אקורד פתיחה של מערכת הבחירות לנשיאות. הוא מקווה שההתנגדות החד-משמעית בימין האמריקני תוציא יותר מצביעים לקלפיות ממה שטורחים לצאת בזמנים רגילים

Leave a Reply