מלחמת שלושים השנה של בנימין נתניהו

כהונת השגריר באו״ם קיצרה את מסלול ההמראה הפוליטי של נתניהו. הוא התחיל שם כבעל ברית מיוחס ואהוב של הימין הרפובליקאי. הימין ההוא תיעב את האו״ם, והציע ״לנופף לו לשלום״ אם ירצה לעזוב את ניו יורק. נתניהו פיתח ״להט ושימוש אפקטיבי בסרקזם״, כדי להגיד לאו״ם מה בדיוק הוא חושב עליו. כמה שכל כך הרבה השתנה וכמה שהכול נשאר כשהיה

נתניהו באו״ם לפני 30 שנה. שגרירותו שם הסמיכה אותו אל הימין האמריקאי — וקיצרה את דרכו אל השלטון (המקור: cnn.com)

כנראה אין זה מקרה שבנימין נתניהו נזכר השבוע בשנת 1980 וּבנשיא ג׳ימי קרטר.

בעשרים-וארבעה באפריל 1980 נמנעה ארה״ב מהצבעה במועצת הבטחון של האו״ם, ואיפשרה אימוץ של הצעת החלטה בִּגנוּת ישראל. על הפרק עמדה אז פעילות צבאית של ישראל בדרום לבנון. אחת-עשרה טיוטות נכתבו ונקרעו לגזרים לפני שארה״ב ויתרה על התנגדותה. 12 מ-15 החברות הצביעו בעד. ברית המועצות נמנעה, מפני שההצעה לא הרחיקה לכת די הצורך בגינוי ״תוקפנותה של ישראל״.

בנר ראשון של חנוכה, ראש הממשלה העלה את המאורע ההוא באוב. ג׳ימי קרטר היה ״עוין לישראל״, הוא אמר על הנשיא, שהיה שושבין השלום בין ישראל למצרים. ברק אובמה מזכיר לו את קרטר, מפני שסירב להטיל וטו על גינוי להתיישבות היהודית מעבר לקווי 1967. אכן, יצא המרצע מן השק. נתניהו אינו צריך עוד להעמיד פנים דיפלומטיות, שהוא חושב את אובמה לידיד וּלבעל ברית.

התחיל להתחכך במרפקיהם

אין זה מקרה שנתניהו נזכר ב-1980, הרחק מֵעֵבֶר לטווח הזיכרון של רוב הישראלים, מפני ששם, ממש שם, התחילה הביוגרפיה הפוליטית שלו. הוא עמד אז בראש ׳מכון יונתן׳ לחקר הטירור. זה היה הזמן שבו התחיל להתוודע אל פוליטיקאים ישראליים ואמריקאיים, והתחיל להתחכך במרפקיהם של אינטלקטואלים ושל בעלי טורים מן הימין השמרני, בייחוד הניאו-שמרני.

הימין ההוא רחש איבה עמוקה לג׳ימי קרטר. בעיניו, הנשיא הדמוקרטי ביטא חולשת דעת וחולשת מעשה, שהניבה שקיעה דרמטית בהשפעתה הבין לאומית של ארה״ב. הימים ההם עמדו בסימן השתלטות ׳הסטודנטים׳ על שגרירות ארה״ב בטהראן והנסיון הצבאי הכושל לשחרר את בני הערובה; ובסימן חוסר האונים של ארה״ב לנוכח הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. משטר פרו-קובאני תפס את השלטון בניקרגואה, וסכנה נשקפה לארות אחרות במה שנחשבה ל״חצר האחורית״ של ארה״ב. מבית, המשבר הכלכלי הֶחָמוּר ביותר זה ארבעים שנה ויותר חיזק את הרושם שארה״ב יורדת מגדוּלתה.

בנובמבר 1980, קרטר היה הנשיא הראשון זה 48 שנה שלא הצליח לחזור וּלהיבחר. רונלד רייגן הביס אותו בקלות, וכונן את אחד הממשלים השמרניים הרדיקליים ביותר בתולדות ארה״ב. הימין האמריקאי היה שרוי באופוריה. ישראל וידידיה ציפו להתחלה חדשה מצד מי שתואר כ״נשיא הידידותי ביותר לישראל מאז ומעולם״.

האמת היתה קצת יותר מורכבת. חודשי כהונתו הראשונים של רייגן הניבו משבר חמור ביחסים, כאשר הממשל ביקש את אישור הקונגרס לעִסקת מכירה של מטוסי ביון מתקדמים מסוג אייוואק״ס לערב הסעודית. ישראל התנגדה בכל התוקף. זה היה הזמן שבו השדולה הפרו-ישראלית אייפא״ק נכנסה להילוך גבוה, והגיעה אל פִּרקה.

בטרקליני ׳השמרנים החדשים׳

בדיוק נמרץ שנה אחת לאחר השבעת רייגן, ראש הממשלה מנחם בגין שלח את משה ארנס להיות השגריר בוושינגטון. ארנס הזמין את בנימין נתניהו, אז מנהל המכירות של תעשיות רים בצפון אמריקה, לשמש סגנו. זו היתה טבילת אש מועילה, שהקפיצה את נתניהו שנתיים אחר כך אל כהונת השגריר באו״ם. תשע שנים אחר כך, הוא נבחר לעמוד בראש הליכוד.

האו״ם היה שדה קרב, וממשל רייגן נהג בו בתור שכזה. ב-1981, רייגן מינה את ג׳ין קֶרְקפּטריק, פרופסור מאוניברסיטת ג׳ורג׳טאון, לשגרירה באו״ם. קרקפטריק קראה לשינוי רדיקלי במדיניות החוץ האמריקאית: עמידה לצד ידידים על יסוד אינטרסים, לא על יסוד סנטימנטים או שיקולים של זכויות אדם. היא היתה במשך שנים אחדות נושאת הדגל של מי שהתחילו להיוודע אז בכינוי ׳השמרנים החדשים׳, או ניאו-קונז.

אמנם קרקפטריק פרשה מן האו״ם ארבעה חודשים לאחר בואו של נתניהו, אבל הם היו שותפים קרובים. הדיפלומט הישראלי הצעיר, הרהוט והנאה נעשה בן-בית בטרקליני הניאו-קונז. הם קיוו שהיא תהיה יום אחד נשיאת ארה״ב, והוא — ראש ממשלת ישראל.

בימי קרקפטריק, משלחת ארה״ב באו״ם ניהלה מאבק בלתי פוסק נגד הלגיטימיות של החלטות האו״ם. כאשר דיפלומט סובייטי הזהיר כי האו״ם ייצא מניו יורק, סגנה של קרפטריק הכריז: אדרבא, אנחנו ״נלווה אתכם אל הרציף, וּננופף לכם לשלום לבבי בשעה שתפליגו לעבר השמש השוקעת״.

נציג ארה״ב באו״ם ״מציע לחברות הלא-מרוצות לקחת את האו״ם למקום אחר״. למשל, לכל הרוחות. (על עמוד השער של ה׳ניו יורק טיימס׳, 20 בספטמבר 1983)

ג׳ין קרקפטריק נואמת במועצת הבטחון של האו״ם. מאחוריה, מימין, נראה סגנה, צ׳ארלס ליקנסטיין, האיש שהבטיח ״לנופף שלום לבבי״ לאו״ם, אם יחליט להסתלק מניו יורק (המקור: צילום מסך של יוטיוב)

׳אתם מוזמנים לבעוט בנו׳

אלאן גֶרסון, פרקליט וושינגטוני ידוע שהיה יועץ בכיר לקרקפטריק, כתב, כי בשנתיים האחרונות של נשיאות ג׳ימי קרטר, ״האו״ם עשה כמיטב יכולתו להתעלם מארה״ב, לגַנות אותה, לבוז לה וּלהכפיש אותה״. באחד מנאומיה באוזני מועצת הבטחון של האו״ם, קרקפטריק הכריזה, ״אנחנו הסרנו מן השולחן את השלט ׳אתם מוזמנים לבעוט בנו׳״.

נתניהו הצטרף אל המאבק הזה נגד האוירה באו״ם ונגד האנטי-ישראליות האינסטינקטיבית של רוב חברותיו. באותם הימים, בידודה של ישראל בזירה הבין לאומית היה פנומנלי. היו לה יחסים דיפלומטיים רק עם שלוש ארצות באפריקה השחורה. עדיין לא היו לה קשרים דיפלומטיים עם סין ועם הודו. הכניסה לדיפלומטים ישראליים היתה אסורה בהחלט בכל ארצות מזרח אירופה, מחוץ לרומניה. אמנם לדיפלומטים ישראליים קשה להרגיש מבודדים בניו יורק, אבל בצד המזרחי של מנהטן היו מקומות נעימים יותר מארמון הזכוכית של האו״ם.

צריך כמובן להזכיר, שלא קרקפטריק ונתניהו התחילו את המאבק נגד האו״ם בתוך האו״ם. קדמו להם שגריר ארה״ב פטריק דניאל מויניהן ושגריר ישראל חיים הרצוג באמצע שנות ה-70, הלוא הם ימי ״ציונות היא גזענות״. אבל קרקפטריק ונתניהו שיכללו אותו.

חודש אחד לאחר מינויו כשגריר, ה׳ניו יורק טיימס׳ כתב על נתניהו, כי הוא מן המעטים באו״ם המסוגלים להתבטא ״באופן ספונטני״. העתון הוסיף: ״הסכמה שוררת בין יריבים וּבעלי ברית, שמעלתו הגדולה ביותר של מר נתניהו היא הלהט שלו והשימוש האפקטיבי שהוא עושה בסרקזם בהצגת עמדותיו״.

ההרגלים הרעים

מעט מעט התחילו העננים להתפזר. ישראל התחילה להיחלץ מבדידותה ביחס ישיר לסיום המלחמה הקרה. האו״ם חדל להיות תיאטרון של איבה, וּלסולנים כנתניהו וכקרקפטריק לא נועד עוד תפקיד. היא עזבה את האו״ם ב-1985, והתאכזבה לגלות שהנשיא רייגן אינו מוכן לקדם אותה. נתניהו עזב ב-1988, כדי להתמודד על מקום ברשימת הליכוד בכנסת. הוא יתמנה עד מהרה לסגן שר החוץ, ויוקפץ למנהיגות לאחר התבוסה הניצחת של הליכוד בבחירות לכנסת ה-13, ב-1992.

לא כל ההרגלים הרעים סרו מן האו״ם. הרוב האוטומטי שנהג להקניט את הדמוקרטיות המערביות הוסיף להניב אבסורדים תקופתיים, כמו בחירת שגריר ערב הסעודית לנשיא מועצת האו״ם לזכויות האדם; או החלטה של אונסק״ו, שלישראל אין כל קשר היסטורי עם ירושלים. ככל שהיחסים הבין לאומיים מידרדרים, וגוברים החיכוכים הדיפלומטיים בין החברות הקבועות במועצת הבטחון (בייחוד ארה״ב עם רוסיה ועם סין), גדל הדמיון בין הימים האלה ובין הימים ההם.

הואיל ומר נתניהו חוזר ונזכר בתחילת שנות ה-80 הוא ירצה אולי, ואולי לא ירצה, להיזכר במלים שהשמיע ב-17 באוקטובר 1984, לאחר שהעצרת הכללית של האו״ם, דחתה ברוב גדול הצעה איראנית להשעות את חברותה של ישראל. ״יהיו אשר יהיו פגמיו, האו״ם מציע לפחות מקום פגישה לכל האומות״, אמר נתניהו, והוסיף:

״כולנו עומדים לפני בררה. אנחנו יכולים להוסיף ולהתייחס בסובלנות אל המאמצים להפוך את הגוף הזה לפרודיה של עצמו, או שאנחנו יכולים להגיד, ׳רבותיי, נא להשאיר את קנאותכם בדלת הכניסה׳״.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות


  • Fatal error: Uncaught Error: Call to undefined function ereg() in /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-content/themes/notesil/functions.php:333 Stack trace: #0 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-content/themes/notesil/functions.php(35): notesil_commenter_link() #1 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-includes/class-walker-comment.php(180): notes_comments(Object(WP_Comment), Array, 1) #2 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-includes/class-wp-walker.php(146): Walker_Comment->start_el('', Object(WP_Comment), 1, Array) #3 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-includes/class-walker-comment.php(140): Walker->display_element(Object(WP_Comment), Array, '10', 0, Array, '') #4 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-includes/class-wp-walker.php(371): Walker_Comment->display_element(Object(WP_Comment), Array, '10', 0, Array, '') #5 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-includes/comment-template.php(2094): Walker->paged_walk(Array, '10', 0, 0, Array) #6 /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-content/themes/notesil/comments.php(25): wp_list_comments('type=comment&ca...') #7 /hom in /home/markbar3/yoavkarny.com/wp-content/themes/notesil/functions.php on line 333