כחלון לשלטון

פרטי המזימה לגזול את ראשות הממשלה מן הגושים הגדולים, ולהעביר אותה לידי המפלגה החמישית בגודלה. זה כבר קרה, בבריטניה, באיטליה וביפאן. מדוע לא כאן ועכשיו?

רמזי ירמוז לנו רמז. ראש ממשלת בריטניה בשנות השפל הגדול, רמזי מקדונלד, עמד בראש סיעה של 13 חברים. לשותפת הבכירה בממשלתו היו 470

רמזי ירמוז לנו רמז. ראש ממשלת בריטניה בשנות השפל הגדול, רמזי מקדונלד, עמד בראש סיעה של 13 חברים. לשותפת הבכירה בממשלתו היו 470

 

מה עכשיו? את מי יזמין הנשיא לנסות ולהרכיב? מי יחזיק במשך שבועיים, או חודש, בתואר ״ראש הממשלה המיועד״?

האם ’מִשֹחק הוגן‘ מחייב את הנשיא להזמין את ראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת? לאו דווקא, החוק מטיל רק חובה חד-משמעית אחת על הנשיא: להזמין חבר כנסת. לשון אחר, שמעון פרס לא במירוץ. תיאורטית, כל 120 חברי הכנסת נמצאים במירוץ.

אפשר להעלות על הדעת מצב, שבו משה כחלון יוזמן להרכיב ממשלה, אם זו תהיה הדרך היחידה לאסוף 61 חתימות. אגב, גם ימין גם שמאל יכולים לנסות את הנוסחה הזו, שלא הספקתי לרשום במשרד הפטנטים.

מעולם לא קרה כדבר הזה, אבל תקדימים תמיד נוצרים. בסוף 1960 התמוטטה והלכה ממשלת בן גוריון, תחת הנטל המכוער של פרשת לבון. מפא״י לא רצתה בחירות, והופרח אז בלון הניסוי של הטלת המשימה של הרכבת ממשלת חדשה על פינחס רוזן, שר המשפטים הוותיק, מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית, השותפת הקטנה ביותר בקואליציה, עם ששה מושבים. ספק אם זה היה רציני, וּמכל מקום ד״ר רוזן, משפטן כבד ראש, התנער מן הרעיון.

ספאדוליני, קראקסי וּמוּראיאמה גם

דברים כאלה אינם קורים לעתים מזומנות בדמוקרטיות רב-מפלגתיות, אבל יש דוגמאות.

באיטליה רבת-הייסורים הפוליטיים זה קרה פעמיים בשנות ה-80, כאשר נעשה נסיון לייצב את מה שיקראו לימים ׳הרפובליקה הראשונה׳. היא עסקה במשך ארבעים שנה במשחקים בלתי פוסקים של כסאות מוזיקליים, וּתקופת הכהונה הממוצעת של ראש ממשלה היתה אחד-עשר חודשים.

ב-1983 החליטה מפלגת השלטון הנצחית, הנוצרית-דמוקרטית, לוַתר על הכהונה לטובת מנהיג הסיעה החמישית בגודלה בבית הנבחרים (29 מתוך 630 מושבים). כך נעשה הרפובליקן ג׳ובאני ספאדוליני לראש הממשלה. הוא החזיק מעמד שנה וחצי.

ירש אותו אחד המנהיגים הוָתיקים של מפלגת השלטון, אבל ממשלתו התמוטטה כעבור שמונה חודשים. להלן חזרו הנוצרים-דמוקרטים וּמחלו על כבודם. מנהיג המפלגה השלישית בגודלה (73 מתוך 630), הסוציאליסט בֶּטינוֹ קראקסי, נעשה ראש הממשלה. הוא החזיק מעמד הרבה יותר זמן מרוב קודמיו, שלוש שנים ותשעה חודשים. סופו, וסופם של הדמו-נוצרים, היה רע להפליא. אבל זה עניין נפרד.

גם יפאן התנסתה במשהו מעין זה. ב-1993, המפלגה הדמוקרטית-ליברלית ההגמוניסטית איבדה את השלטון, בפעם הראשונה בתולדותיה. קואליציה מסובכת החליפה אותה, אבל שנה אחת אחר כך פיתו הדֶמו-ליברלים את המפלגה הסוציאליסטית לפרוש ממנה, וּלהצטרף אליהם בקואליציה חדשה.

אף כי לדמו-ליברלים היו 223 מושבים מתוך 511, ולסוציאליסטים רק 70, מנהיג הסוציאליסטים, טומיאיצ׳י מוּראיאמה, נעשה ראש הממשלה. הסידור החזיק מעמד שנה וחצי. מוראיאמה נסוג במידה כזאת כמעט מכל עיקרון סוציאליסטי, עד שמפלגתו נמחתה מן המפה, פשוטו כמשמעו.

רמזי ירמוז לנו רמז

הדוגמא המפורסמת ביותר של מנהיג סיעת מיעוט בראש ממשלת קואליציה היא כנראה זו של רמזי מקדונלד.

הוא הנהיג את מפלגת העבודה הבריטית לשלטון בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר מלחמת העולם הראשונה. ממשלתו השניה, לרוע מזלה, קמה זמן קצר לפני התמוטטות וול סטריט, ב-1929, והשפל הכלכלי הגדול. הוא הגיע למסקנה שנחוצה ממשלת אחדות לאומית. מפלגתו התנגדה. אבל הוא לא שעה לה, וכונן ממשלה עם השמרנים ועם הליברלים. מיעוט של חברי הלייבור דבקו בו.

הציבור תמך בממשלה. בחירות מוקדמות הנחילו תבוסה איומה ללייבור. אף כי זה היה נצחון מקדונלד, הוא עמד בראש סיעה זעירה של שלושה-עשר מושבים (מתוך 615), החמישית בגודלה בבית הנבחרים. לשמרנים היו 470 מושבים, אבל הם הניחו למקדונלד את הכבוד בארבע השנים הבאות. בעיני מפלגתו, מקדונלד הוחזק בוגד, וחבריו לא סלחו לו עד יום מותו, והרבה מעבר ליום מותו.

מבוכת העושר

כחלון לשלטון הוא רעיון שלא דוּבּר בו. הוא עצמו חזר ותבע מראש את משרד האוצר, קצת באופן שנתן שרנסקי תבע לעצמו את משרד הפנים בבחירות של 1999, גם קיבל אותו מידי אהוד ברק. בנימין נתניהו חזר והבטיח לכחלון שמבוקשו יינתן לו, יהיה מספר מושביו קטן כאשר יהיה.

אבל מה יקרה אם תתפתח תחרות בין-גושית על כחלון? מה יקרה אם המחנה הציוני הדו-ראשי יוותר על זכותו הטבעית לרוטציה, ויציע את ראשות הממשלה לכחלון לארבע שנים? והמחנה הלאומי יגמול בהצעה כפולה, גם ראש הממשלה וגם שר האוצר? אכן, זה מה שקוראים באנגלית מתוקנת (ואולי גם בלשונות אחרות), ״מבוכת העושר״.

אם משהו מעין זה יקרה בימים הבאים, הטלטלה תהיה גדולה מנשוא. מפלגות קטנות, או קטנות יחסית, תמיד גילו תיאבון מופרז לכיבודים ולפיצויים. אבל אף אחת מהן עדיין לא תבעה את ראשות הממשלה. אם הן יגלו את הטריק הזה הפעם, אין סיבה שזו לא תהפוך לנוסחת-קבע.

אשר לכחלון, ראשות ממשלה סולידית עשויה להיות קרש הקפיצה של ׳כולנו׳ אל מעמד של מפלגת שלטון. לכהונה הזו יש כוח גדול מזה של האיש הנושא בה. יש לה קסם ונובעת ממנה קרינה. כלל מפורסם של בחירות בארה״ב, שנוסח לפני 25 שנה, טוען שהרוב הגדול של הבוחרים המהססים מצביעים בסופו של דבר בעד המועמד המכהן, יהיה הדרג אשר יהיה. כחלון, אם יתמודד בבחירות הבאות כראש הממשלה, עשוי לרשת את עצמו בכהונה הזו, בזכות ולא בחסד.

אם מחלצי 2015 ייצאו שנות כחלון בשלטון, אולי זו לא תהיה התוצאה הגרועה ביותר של הבחירות.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אנא במטותא, כתובות אמתיות בלבד. תגובה שלא תהיה בת-אימות לא תתפרסם, יהיה ערכה אשר יהיה.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

12 Responses to “כחלון לשלטון”

  1. יואב. אני לא יודע באיזו שעה כתבת את הפוסט הזה.

    תוצאות האמת מאפשרות בקלילות לנתניהו להרכיב ממשלה בת 68 חברי כנסת.

    ובקשר לכחלון, אני בטוח שזה יהיה התנאי שלו, אם גם מתחת לשולחן (מה שסביר): הדרישה שנתניהו יסיים את הכהונה, ולא יתמודד עוד. זה יכתיר בהצלחה מושלמת את הימור-הענק שעשה כחלון. ואו-אז הוא יתמודד על הנהגת הליכוד, נגד בנט אני מניח, כמובן לאחר ליכוד כוחות. כך תיסלל הדרך להקמת מפלגה בת 45 חברי כנסת ויותר, בדומה לימי מפא׳י והעבודה הרחוקים. השילוב עם החרדים מובן מאליו.

    לא ברור, אף כי מתוך הליכוד, עד כמה יעז כחלון להרחיק כדי למצוא הסדר כזה או אחר. ימים יגידו.

    • יואב קרני הגיב:

      אכן, יורם. אני נפלתי שדוד בחמש לפנות בוקר, שעון דלהי, 1:30 שעון ישראל (שכה אחיה, אני יכול להביא פתק מוועד השכונה, זה היה האור האחרון בחלון). כמו ב-1996, טעם חמצמץ עמד בפי, אבל הנחתי שנפרדנו בתיקו. כאשר התעוררתי, שלוש שעות וחצי אחר כך, כבר העבירה מינה צמח את השלטון לידי צוות האמתיים.

      ב-1981 לפחות לא היינו צריכים לחכות עד הבוקר, כדי לדעת ששמעון פרס לא יהיה ״ראש הממשלה הבא״. הפעם נשארו ליצחק הרצוג כמה שעות של נמנום ממלכתי לפני שהקיץ הקץ. אני חושב, כי סביר למדי להניח שמפלגת העבודה הסתיימה בתורת מפלגה השוחרת שלטון באופן ריאלי, ואולי בכלל.

      אגב, את הרשימה הנתונה כאן כתבתי לפני שלושה ימים, כדי להספיק להגיש אותה לפני סגירת הגליון של מגזין ׳גלובס׳, זה המחולק למנויים ביום חמישי בערב. הייתי צריך להחליט אם אפשר לכתוב על הבחירות מבלי לדעת את תוצאותיהן, או מוטב להעמיד פנים שהן לא התקיימו. כמובן, הטעמתי לתועלת הקורא את זמן הכתיבה. בפעם הבאה אולי יהיה מוטב להעמיד פנים שלא היו בחירות. אני מנחש שמפלגת העבודה, על שמונה-עשר אחוזיה, היתה מעדיפה להעמיד פנים כאלה.

  2. yoramkupermintz הגיב:

    לא אעז להריץ אותך למצוא את ועד השכונה. בכל זאת אדם שדוד מוטב שיעזוב הכול, חמש בבוקר אחרי הכול, ויילך לנוח.

    והזיהוי שלך את כחלון היה מדויק. הפאזל הסתדר לו בצורה מושלמת. אני מניח שהרבה יותר מאשר הוא קיווה. הוא לא חייב אפילו להזיע.

    זה האיש הצריך מעקב. אם לא ימעד בתוך הביצה הפוליטית, בבוא היום, להערכתי, יוביל גוש ענק. לאן? לא יודע. עשיתי כבר את הגוגל הדרוש, ובעוד מקומות, ולא מצאתי כמעט דבר מלבד, ״אני ליכודניק בנשמה״, וכו׳ וכו׳.

    ואכן אין טעם לכתוב על הבחירות הבאות. ארבע שנים של נתניהו, שמונה שנים לפחות של כחלון, בוודאות אפשר ללכת לנוח.

    ברכות על הזיהוי המדויק להיכן צריך להביט.

  3. איציק ש. הגיב:

    יואב, אתה, לשיטתך, כתבת רשומה, שהיא אחת ההזויות בהיסטוריית הכתיבה שלך.

    אני, אתה, ביבי, ושאר אזרחי ישראל – כולנו יודעים שביבי לא יפנה מילימטר קטנטן ממרחביו המצומצמים של כיסא רה”מ מרצונו הטוב.

    הלוא שמענו, אם לא קראנו, על תחושת הרדיפה של האיש?

    הלוא הֵבַנּוּ, על בשרנו, כי את מדינת ישראל ימכור פעמיים, בשביל קדנציה נוספת?

    העתיד שחור מתמיד. ביבי.

  4. יואב, מאמר מעניין אבל:
    1. האם יש לכחלון היכולות להיות ראש ממשלה במדינה כה מסובכת?
    2. האם יש לו הצלחה כלשהי חוץ מסלולר שגם שם לא הכל בזכות ( אם בכלל, וגם הביא אותן לפשיטת רגל והפסקת השקעות), מה הוא תרם בשאר התפקידים שביצע?

    • יואב קרני הגיב:

      שאלות במקומן.

      אבל אפשר להשיב שעל פי הגיונך, רק לעתים רחוקות יש טעם להחליף שלטון.

      כאשר ההגמוניה של מפלגה אחת מתארכת מאוד, באופוזיציה מתמעטים האנשים עם נסיון ביצועי ומיניסטריאלי. ראה למשל את בריטניה לאחר 18 שנה של שלטון הימין. היא העלתה את מפלגת העבודה לשלטון ב-1997, ובממשלה החדשה לא היה אף אדם אחד עם נסיון קודם, כולל ראש הממשלה, מפני שכל המנוסים מתו, או פרשו, או נעלמו. הלייבור נשארה בשלטון 11 שנה. השמרנים החליפו מנהיגים ללא הרף, ולבסוף העמידו בראשם איש ללא כל נסיון מיניסטריאלי קודם, הלוא הוא ראש הממשלה הנוכחי, דייוויד קמרון.

      זה עניינן של התחלות חדשות, בייחוד כאשר הן באות לאחר תקופות ארוכות של קיפאון ושל קיבעון. התארכות שלטון נוטה לשאוב את החמצן מן המערכת הפוליטית. האומנם צריך לוותר על חילופי שלטון מפני שהשלטון הנוכחי התארך?

      אני מזכיר לך שגם נתניהו היה מעוט נסיון בעלותו לשלטון ב-1996 (ציר בוושינגטון, שגריר באו״ם, סגן שר החוץ עם סגל של יועץ ושל מזכירה). ולהרצוג בוודאי יש עוד פחות נסיון מאשר לכחלון. זכור-נא שלאהוד אולמרט היה נסיון ענף, עם תוצאות טראגיות. נסיונו הגדול של אהוד ברק לא הועיל לו או לנו.

      אני חושב שאין בררה אלא לשפוט פוליטיקאים על סמך אינטואיציה ועל סמך אמון. מוטב שתשאל את עצמך אם אתה חושב שכחלון, או כל פוליטיקאי אחר, מתברך בשכל ישר ובהגינות. דף קורות החיים חשוב קצת פחות.

      אני מבין בהחלט את ספקותיך, ואין לי כוונה להקל בהם ראש, אבל אני מוכרח לשתף אותך באנקדוטה הבאה. כאשר ג׳ון קנדי נבחר לנשיא, אביו, שמילא תפקיד מרכזי בעלייתו הפוליטית, עמד על זה שהנשיא המיועד יצרף את אחיו הצעיר בובי, בן 33 בסך הכול, לקבינט שלו בכהונה עצומת-הכוח של תובע כללי (שר-על לענייני חוק ומשפט). לבובי לא היה כל נסיון ביצועי, למען האמת לא היה לו אפילו נסיון כעורך דין. הוא סיים לימודי משפטים, אבל מעולם לא עבד כעורך דין.

      ״אדוני הנשיא המיועד״, הקשה עתונאי אחד עוד לפני ההשבעה, ״אחיך אפילו לא עשה סטאז׳״. קנדי ענה: ״נו, אז הוא צריך להתחיל איפשהו״. הכול צחקו, העניין נסגר, ובובי היה מן הטובים והמיטיבים שבין שרי המשפטים האמריקאיים.

      כחלון צריך להתחיל איפשהו, לא?

    • מאיר גוטמן הגיב:

      “מהפכת הסלולר”, מרכאות בכוונה, אכן גרמה במישרין ובעקיפין לפשיטות רגל של טייקונים, עם או בלי מרכאות. פרטנר הפילה את בן דוב, סלקום את דנקנר. כתוצאה מכך נערכו ” תספורות” במאות מיליונים מחסכונותיהם בגמל ולפנסיה של מיליוני חוסכים. לא ראיתי עדיין ניתוח כלכלי שמשווה את ההפסד המגולם בחסכונות של החוסך הטיפוסי או הממוצע לרווחים מהרפורמה. יהיה מעניין.

  5. אירוע דומה מתחיל את סדרת הטלוויזיה הדנית “בורגן” (“הממשלה” בתרגומה לעברית): מבוי סתום פוליטי לאחר בחירות מוביל את ראשי מפלגת השמאל הגדולה להציע (ולתת) את ראשות הממשלה לראשת מפלגת המרכז, הקטנה ממנה.

Leave a Reply