קו המשווה

בהודו וּבישראל, מפלגות שלטון טבעיות, שהשיגו עצמאות ושלטו לנצח, תוהות אם נשארה רוח חיים באפן. בין ראהול גאנדהי ליצחק הרצוג מתברר שיעור השקיעה. וכן: היה היו נוצרים-דמוקרטים ואפילו מפלגה שקראה לעצמה ״מאוחדת״

יש תיאוריה אחת, שהתחבבה מאוד על האינטליגנציה הרוסית בימיה האחרונים של ברית המועצות וּבימיה הראשונים של רוסיה, ועניינה הוא ״מוֹצָא העמים״. בַּעליה הוא לֶב גוּמילוֹב, אינטלקטואל ודיסידנט של הזמן הסובייטי, בנם של משוררים מפורסמים.

כטוב לבו בפואטיקה, בהיסטוריה וּבמטפיזיקה, גומילוב ניסח נוסחה, המתארת את תולדותיהם של עמים כהשתקפות חייהם של בני אדם. הם נולדים, הם ילדים, הם נערים סוררים, הם בחורים צעירים נוטפי הורמונים (המיגדוּר אינו חשוב, זכרים או נקבות).

והם מגיעים אל פִּרקם, ועוברים את שיאם, וּמתחילים להזדקן, וּלאבד את הטסטוסטרון (מטאפורה, לא ביולוגיה); ואז הם שוקעים לאטם, עד שהם מתחילים לגווע.

גומילוב לא היה היחיד שפלירטט עם רעיונות כאלה. התיבה ethnogenesis תנחיל לכם כמעט 300,000 קישוריות בגוגל.

תיאוריית גומילוב אינה חייבת להסתיים בעמים. אפשר להחיל אותה על יֵשויות קיבוציות נוספות, למשל על מפלגות פוליטיות, בייחוד מפלגות הרשאיות לתבוע אשראי על החייאה של עמים עתיקים. להלן נדבר על שתי מפלגות כאלה, שהזִקנה קפצה עליהן, בשום פנים לא בטרם עת: מפלגת הקונגרס של הודו וּמפלגת העבודה של ישראל. ההשוואה אינה מקורית, מדעני מדינה כבר הוציאו גזרות שוות.

האויר נפלט מריאותיה

הקונגרס ההודי היה עד זה לא כבר מפלגת השלטון הגדולה והחזקה ביותר בעולם הדמוקרטי. היא הניבה ששה ראשי ממשלה, שכיהנו חמשים-וארבע שנה. שלושה מהם היו שייכים למשפחה אחת. לפני ארבעים שנה, המפלגה הפכה לעסק שושלתי. סבתא, בעצמה בתו של ראש ממשלה, נרצחה, והנהגת המפלגה עברה לבנה; הוא נרצח, וההגה עבר לידי אלמנתו ילידת איטליה. היא עדיין שם. בנם הוא יורש העצר.

בבחירות של האביב שעבר, המפלגה נחלה את התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה, והתכווצה לממדים של סיעה פרלמנטרית קטנה. היא צנחה אפילו מתחת לסף המעניק למפלגה את הזכות להיחשב לאופוזיציה הראשית. מאז היא חזרה והובסה בבחירות לאסיפות המחוקקות של כמה מן המדינות החשובות ביותר בהודו.

בתחילת פברואר, מפלגת הקונגרס הוכתה שוק על ירך בבחירות לאסיפה המחוקקת של איזור הבירה דלהי, שחיים בו בערך עשרים מיליון בני אדם. היא שלטה בו במשך 12 שנה, ועד לפני שנה ורבע היו לה ארבעים-ושלושה מושבים מתוך שבעים. בבחירות של תחילת פברואר היא לא קיבלה אף מושב אחד. זה היה חיזיון מדהים. האויר נפלט מריאותיה.

״שבתון במהלך חופשה״

בהודו שולטת עכשיו ממשלת הימין החזקה ביותר בתולדותיה. היא הגישה באמצע פברואר את הצעת התקציב הראשונה המלאה שלה, שמונה חודשים לאחר שעלתה לשלטון. פרלמנטים דמוקרטיים קיימים בשביל דברים כאלה. משימתם החשובה ביותר היא לאשר תקציבים.

והנה ראו זה פלא, ביום שבו הוגש התקציב, נעלם יורש העצר של מפלגת הקונגרס, ראהול גאנדהי (כן, ככה מאייתים). אומרים שהוא עלה על מטוס, והתעופף למינכן, וּממינכן — לאתונה. הוא הודיע לאמא שנחוצה לו ״פגרה לצורך הרהורים״.

דרגת ההתפנקות הילדותית של ההודעה הזו הדהימה את המערכת הפוליטית. האיש המוחזק אחראי לשקיעתה של מפלגתו החליט שלא היה לו די זמן לחשוב, והוא צריך עוד. תקציב-שמקציב, או איך שאומרים את זה בהינדית. הילד בן הארבעים-וארבע מדוכָּא, תנו לו מנוח. צייצן אחד בטוויטר לגלג, ״ראהול גאנדהי הוא האדם הראשון, הלוקח תקופת שבתון במהלך חופשה״.

מפלגת הקונגרס חשובה כמתה. היא הולכת מדחי אל דחי במהירות כזאת, עד שלא ברור מי בעצם ירצו להצביע בעדה בפעם הבאה. ראהול, הנער-שאינו-מתבגר, מממש עכשיו את הבטחת הבחירות הגדולה ביותר של יריביו. ראש הממשלה הנוכחי, נרנדרה מודי, חזר והשפיל אותו במהלך מערכת הבחירות (״הנסיך״, הוא קרא לו). הוא הבטיח ״לנקות את הודו ממפלגת הקונגרס״. היא אמנם מתנקה והולכת.

התחילו יחד, ניצחו יחד, הפסידו יחד

המפלגה הזו ניהלה את מאבק העצמאות של הודו מ-1931. היא הכריזה עצמאות ב-1947. היא החזיקה בשלטון ללא הפסקה עד 1977. היא הפסידה את השלטון פעמיים, לפני שחזרה וזכתה בו ב-1991. היא איבדה אותו ב-1996.

מישהו מאמין בנומרולוגיה? אני לא. אבל המספרים האלה מדהימים. מפא״י עלתה לשלטון בתנועה הציונית ב-1933. היא הכריזה עצמאות ב-1948. היא החזיקה בשלטון ללא הפסקה עד 1977. היא חזרה לשלטון ב-1992. היא איבדה אותו ב-1996. השנה היא המליכה עליה ״נסיך״ לכל דבר — נכדו של, בנו של, אחיינו של — המסתייע בשירותיה של נסיכה.

מעוררת אסוציאציות היתה בחודש שעבר פנייתו של יצחק הרצוג לבוחר להעניק לו ״שלושים מנדטים״. ב-1977, שלושים-ושלושה מנדטים הנחילו למפלגה את התבוסה האיומה ביותר בתולדותיה. ב-1969 היא קיבלה חמשים-ושבעה מושבים, במערך עם מפ״ם. ב-1965, כל מרכיבי תנועת העבודה קיבלו ששים-ושלושה מושבים פלוס ארבעת ״הערבים של מפא״י״.

הוא רוצה שלושים מושבים, והם מעבר להשג ידו, אבוי.

״לא סתם מפלגה״

כשלעצמי אני מאחל הצלחה ליצחק הרצוג. הוא מייצג את הסיכוי האחרון למתינות פוליטית ולפרגמטיות; הוא מייצג את הסיכוי האחרון לנתק את הזיהוי בין אידיאליזם לקיצוניות בציונות. אין לי כל מושג אם הוא מתאים להיות ראש הממשלה; אבל מקיפים אותו די אנשים, המסוגלים להציל אותו מטעויותיו. אף אחד מיריביו אינו יכול להשתבח בחישוקים כאלה. הם הפכו את היוהרה לסימן-הכר.

אבל נראה בעליל שיצחק הרצוג לא ירכיב את הממשלה הבאה; וממילא מסתיימת והולכת ״המפלגה הזקנה הגדולה״ של הפוליטיקה הישראלית (המושג הזה נולד בארה״ב לתיאור המפלגה הרפובליקאית; ההודים אימצוהו לתיאור מפלגת הקונגרס).

אם מפלגת האופוזיציה הראשית אינה רשאית עוד לקוות לנצחון אלקטורלי, היש בה עוד טעם? ראהול גאנדהי אמר זה לא כבר, שהקונגרס ״אינו סתם מפלגה, הוא רעיון״. זה נשמע טוב, בייחוד ככתובת על מצבה. היה היה רעיון, וראו, איננו עוד.

This entry was posted on יום רביעי, מרץ 18th, 2015 at 15:06 and is filed under הבחירות לכנסת 2015, הדמוקרטיה הישראלית, הלֶקַח הדרום אפריקני. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.