החדשות האחרונות על רשימת המצטרפים אל מסע הבחירות של ארנולד שוורצנגר מעוררות אצלי רגשות מעורבים. וורן באפיט, אשף הפיננסים, וג’ורג’ שולץ, מרוזני המפלגה הרפובליקנית, לשעבר מזכיר המדינה, שר האוצר, שר העבודה, שר התקציבים, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקאגו – הם יהיו יושבי ראש משותפים של ‘המועצה להצלת קליפורניה’ במטהו של שוורצנגר. הם יכינו תכנית להבראת המדינה, שתקציבה השנתי (99 מיליארד דולר) גדול מזה של רוסיה, ויחסרו לה בשנתיים הבאות 38 מיליארד דולר כדי לספק לתושביה מה שסיפקה להם לפני שנתיים.
כל מי שמקילים ראש בשוורצנגר (אני למשל) צריכים לעצור ולשקול. אבל אם הם עוצרים ושוקלים, מוטב שיקראו את הידיעה הבאה ב’לוס אנג’לס טיימס’ על אודות מצטרף נוסף:
רוב לו |
מר רוֹבּ לוֹ (Lowe), שהוא לא רק נאה הרבה יותר מבאפיט ומשולץ, אלא הוא גם חצי גילם, או טיפה יותר (39). שוורצנגר ורעייתו מריה שרייבר לבית קנדי פנו אל מר לו, וביקשוהו לקבל עליו תפקיד בכיר במטה הבחירות של הטוען למושלות קליפורניה. התפקיד עדיין לא הוגדר, אבל תוארו יהיה “יושב ראש משותף של מטה הבחירות”, לא פחות ולא יותר.
אני אינני ציניקן. אינני. ויש בלבי הערצה גדולה לאמריקה. אני חושב, ברצינות גמורה, שהיא מתנת אלוהים למין האנושי. היא הצילה את חרויות המערב פעם אחר פעם, ואנחנו – במובן זה של אנשים מערביים בני חורין – חייבים לה את חיינו. אבל מה שקורה עכשיו בקליפורניה הוא כל כך מתמיה, עד שצריך לגרד את הפדחת, ולשאול מה-זה-לכל-הרוחות.
אני דווקא מכבד את רוֹבּ לוֹ על האידיאליזם שלו ועל כשרונותיו הדרמטיים, אם כי לא על יהירותו ועל קלות דעתו (סרט פורנוגרפי מיותר במצלמת חובבים, בהשתתפות קטינה. לזכותו של רוב ייאמר שהסרט צולם בזמן ועידת המפלגה הדמוקרטית באטלנטה, כך שהיה לו קונטקסט פוליטי). אבל מה בדיוק מכשיר את האיש הזה להיות מנהיג במסע הבחירות של המועמד למושל המדינה הגדולה והחשובה ביותר בארה”ב?
כן, הוא דיקלם בהצלחה טקסטים שנכתבו בשבילו ב’בית לבן’ (West Wing), שֶשָם היה שמור לו התפקיד של סאם סיבּוֹרְן, אידיאליסט צעיר, המזכיר קצת, אולי, את ג’ורג’ סטפאנופולוס של ביל קלינטון. והוא יהיה הכוכב בסדרה דרמטית חדשה של רשת אן.בי.סי (החל מ-28 בספטמבר), שתיקרא “בגוב האריות”, ותציג את סיפורו של יורש עצר אידיאליסטי בשושלת פוליטית מפורסמת.
אבל היתכן שהגבולות בין הפיקטיבי לווירטואלי לריאלי נעלמים במידה כזאת, שמישהו התבלבל בין נסיון ממשי בבית הלבן ובין נסיון באולפן הוליוודי?
מה שמטריד כאן הוא לא הכניעה לאבק כוכבים, כי אם העובדה הפשוטה שחולשות הפרקטיקה הפוליטית בארה”ב מקנות לאנשים בעלי עושר פרטי פנומנלי עמדות זינוק לא סבירות. מאחר שמערכות בחירות יקרות ללא נשוא, בוודאי במדינה כמו קליפורניה, ומאחר שרוב בני התמותה אינם מסוגלים לעמוד במטלה של גיוס כספים מתורמים אינדיבידואליים, השדה מתמלא והולך במולטי-מיליונרים.
חוקי מימון הבחירות באמריקה אוסרים על יחיד לתרום יותר מאלף דולר, אבל מתירים לאדם לבזבז את כספו שלו ללא הגבלה. ולמי יש כסף כזה? למשל לאנשים המשתכרים עשרים מיליון דולר לסרט.
לא ימים טובים לדמוקרטיה האמריקנית.
סקר חדש מראה: התמיכה במושל דייוויס פוחתת לשפל היסטורי (טקסט עברי)
|
ראו-נא רשימה מתעדכנת של מקורות על הרשת (טקסט עברי) |