האם ראש הממשלה צריך לדעת מה זה ”מאזן התשלומים“?

שבועיים לפני הבחירות הארוכות ביותר בעולם (הצבעה של חמישה שבועות), הודו אחוזה ”קדחת מודי“, מועמד הימין לראש הממשלה. הציפיה לשינוי כללית, וּמשפרת ללא הכר את מצב הרוח בבורסות ובשוקי הכספים. לקנות, לקנות, לקנות מייעצים מומחי השקעות ללא-הודים. בינתיים, הפוליטיקאים מבטיחים. למשל: 250 מיליון מקומות עבודה חדשים בתוך עשר שנים. לא, לא טעות דפוס

האיש אשר על הסוס הלבן. זה נארֶנדרה מוֹדי, מועמד הימין לראש ממשלת הודו. אוסף עצום של תקוות, ושל חרדות, נתלות בו. הבורסה במומבאיי מחכה לו בקוצר רוח, ועושה חזרות כלליות לקראת מחול הנצחון, באמצע חודש מאי (גזיר מן העתון ׳אנאנדה-באזאר׳, המופיע בלשון הבנגלית בעיר קולקאטה, הלוא היא כלכתה משכבר הימים)

האיש אשר על הסוס הלבן. זה נארֶנדרה מוֹדי, מועמד הימין לראש ממשלת הודו. אוסף עצום של תקוות, ושל חרדות, נתלות בו. הבורסה במומבאיי מחכה לו בקוצר רוח, ועושה חזרות כלליות לקראת מחול הנצחון, באמצע חודש מאי (גזיר מן העתון ׳אנאנדה-באזאר׳, המופיע בלשון הבנגלית בעיר קולקאטה, הלוא היא כלכתה משכבר הימים)

על שוּקי הכספים של הודו שורה עכשיו ”עליצוּת לא-רציונלית“, אם מותר להשתמש במטבע הלשון המפורסם של אלאן גרינספן בימי התנפחותה של בועת הטכנולוגיה העלית בבורסה האמריקאית, באמצע שנות ה-90.

כשם שהעליצות ההיא היתה קשורה בציפיות לא-ריאליות — אלה שהזניקו בסופו של דבר את הנאסד“ק מעל 5,000 — אף העליצות ההודית קשורה בציפיות פנטסטיות. הבורסה של מומבאיי שניה עכשיו רק לזו של ג‘קרטה בין אלה המכוּנות ”הארצות המגיחות“. במשך עשרה ימים, עד תחילת השבוע, קרנות-נאמנות זרות רכשו מניות הודיות בערך של 2.2 מיליארד דולר. מאז תחילת השנה עמדה הזרימה על שלושה מיליארד דולר.

גולדמן סאקס שידרגה השבוע שני בנקים הודיים, והיא ממליצה לקנות את מניותיהם (SBI ו BoB, שניהם בבעלות המדינה). היא חוזה עכשיו שהשיפור הצפוי בכלכלת הודו יאפשר לבנקים האלה לקצץ את חובותיהם הרעים.

המטבע הלאומי, הרופי, קרוב עכשיו להשתחרר מן העוגן של 60 לדולר, ונשמעים דיבורים על עלייתו עד רמה של 45 רופי. אלה כמובן חדשות לא כל כך טובות ליצוא ההודי, אבל חדשות מצוינות בשביל צרכנים, הנאנקים תחת עול אינפלציה, ויצרנים המשלמים רבית קצוצה (היא עומדת עכשיו על 9%).

לשחרר את סתימת העורקים

הציפיות הן פוליטיות. השווקים הגיעו למסקנה, שבהודו תקום בחודש יוני ממשלה חדשה. היא תהיה יציבה, היא תעשה בדק-בית יסודי — והיא תהיה ידידותית מאוד כלפי המיגזר הפרטי. תשתחרר סוף סוף סתימת-העורקים, שהאטה בשנים האחרונות את צמיחתה של הודו (מסמוך ל-10% בתחילת העשור עד 4.6% השנה).

״השווקים ממריאים לגבהים חדשים ״, מודיע העתון הפיננסי ההודי ׳פייננשל אקספרס׳, עשרים-וחמשה במארס 2014. שתי העקומות מראות את עליית שני המדדים העיקריים בבורסה של  מומבאיי מאז תחילת השנה

״השווקים ממריאים לגבהים חדשים בציפיה לממשלה יציבה [קרי: ממשלת ימין, לאחר הבחירות הממשמשות ובאות]״, מודיע העתון הפיננסי ההודי ׳פייננשל אקספרס׳, עשרים-וחמשה במארס 2014. שתי העקומות מראות את עליית שני המדדים העיקריים בבורסה של מומבאיי מאז מאי 2013

הציפיות האלה קשורות בתחזית, שבבחירות המתקרבות במהירות (יתחילו בשבעה באפריל, יסתיימו בשני-עשר במאי), הימין ינחל נצחון מסיבי. זה מה שמראים כל הסקרים. הנסיון אמנם מראה, שעל סקרים בהודו קשה לסמוך מפני שקשה מאוד לערוך, אבל בחירות בחמש מדינות של הודו בסוף השנה שעברה הנחילו נצחונות ברורים, לפעמים עצומים, לאופוזיציה הימנית.

מסע הבחירות של הימין אפקטיבי לאין שיעור מזה של מפלגת השלטון הוותיקה, הקונגרס של שושלת נהרו-גאנדהי. הימין שולט ללא מצרים במדיה החברתית. עצרות הבחירות שלו מושכות רבבות, לפעמים מאות אלפים. הוא שיווה לבחירות האלה נופך נשיאותי, אף כי הודו היא דמוקרטיה פרלמנטרית.

מפלגת האופוזיציה העיקרית, ’בהאראטיה ג‘אנאטה‘, או ’מפלגת העם ההודית‘ (BJP) הקדימה להודיע, עוד בסתיו שעבר, מי יהיה מועמדה לראש הממשלה. האיש, נארֶנדרַה מוֹדי, עמד ב-12 השנה האחרונות בראש מדינת גוּג‘אראט, במערב הודו. היא מוּצגת כדגם הצלחה, הראוי לחיקוי ארצי. בהודו יש 28 מדינות, ה-29 בדרך, והן שונות זו מזו באופן קיצוני. הדגם של גוג‘אראט יתאים רק לחלקן, אם בכלל. אבל ההודים להוטים להאמין שמישהו יוכל לגאול אותם מן האינֶרציה של השנים האחרונות.

מוֹדי לא יחבוש כיפּה

משיחת מודי למועמד היתה כרוכה בסיכון ניכר. הוא דמות מקטבת, המזכירה (אפילו לכמה הודים) את אריאל שרון בישראל, או את רונלד רייגן בארה“ב בשנות ה-70. בארץ שבה מתגוררים 160 מיליון מוסלמים (לכל הפחות), הוא מוחזק אחראי, לפחות באופן פוליטי וּמוסרי אם גם לא משפטי, לטבח של אלף מוסלמים (אולי יותר) באהמדאבאד, העיר הגדולה ביותר בגוג‘אראט, לפני 12 שנה.

מודי מייצג ימין לאומני דתי נוקשה, שמעולם לא היה בשלטון בהודו. BJP עצמה היתה שם, אבל נוכחותה היתה בדרך כלל מפוּיסת וּמזמינה. היא מינתה מוסלמי לנשיא הודו, ושיפרה את היחסים עם האויבת ההיסטורית פקיסטן. מודי מפורסם בסירובו לעשות אפילו מחוות קטנות של דרך ארץ, שכל פוליטיקאי הודי אמון עליהן, כמו למשל לחבוש כיפה מוסלמית לעיני המצלמות בהתקדש עיד אל פיטר.

דרכו של מודי לשלטון רצופה בהתעוררות של מצביעים מבני הרוב ההינדואי, בייחוד במדינות הצפון המאוכלסות, ששם יוכרעו הבחירות. שם, הציפיה לקראת הופעותיו הפומביות לובשת ממדים משיחיים. הוא מופיע במצנפות צבעוניות, ונושא נאומים (בדרך כלל בלשון ההינדית) המרַבּעים כל מעגל. הוא אומן של ניסוח בוטה וּממצה. הוא אינו יודע רחמים בקיתונות הבוז שהוא ממטיר על מפלגת הקונגרס, ובייחוד על המשפחה השלטת (ראהול גאנדהי אצלו הוא תמיד ״הנסיך״; אמו סוניה היא תמיד ״מאדאם״, להטעים את זָרוּתה.

ראהול גאנדהי, ״הנסיך״ בלשונו המושחזת של נארנדרה מודי, יהיה ראש הממשלה והיה כי מפלגתו תנצח. אבל איש אינו מאמין בנצחון כזה. יש אומרים שראהול עצמו כבר הסתגל לתבוסה. בינתיים הוא מבוסס בביצה עמוקה, כמו בצילום הזה, מן העמוד הראשון של העתון הבנגאלי ׳אאג׳קאל׳, היוצא בקולקאטה (כלכתה), עשרים-וששה במארס 2014

ראהול גאנדהי, ״הנסיך״ בלשונו המושחזת של נארנדרה מודי, יהיה ראש הממשלה והיה כי מפלגתו תנצח. אבל איש אינו מאמין בנצחון כזה. יש אומרים שראהול עצמו כבר הסתגל לתבוסה. בינתיים הוא מבוסס בביצה עמוקה, כמו בצילום הזה, מן העמוד הראשון של העתון הבנגאלי ׳אאג׳קאל׳, היוצא בקולקאטה (כלכתה), עשרים-וששה במארס 2014

שועי העסקים בהודו התייצבו לימין מודי כמעט כאיש אחד. בהודו יש כמה תאגידי-אחזקות תמנוניים, המחזיקים בידיהם נתחים ענקיים של הפעילות הכלכלית, מקופסות גפרורים ושקיות תה, עבור דרך כלי רכב וגמור בטכנולוגיה עלית. הם נמצאים בשליטתן של משפחות רבות-כוח, כמו טאטה, אדאני ואמבאני.

לתאגידים האלה יש נסיון מר במדינות הודיות, שבהן פופוליזם, ימני או שמאלי או לא-רעיוני, מנע את כניסתם. למרבה העניין, דווקא ממשלה קומוניסטית (במדינת מערב בנגל) ניסתה להביא את טאטה. הנסיון הזה עלה לה ביוקר: היא הפסידה בבחירות. מודי מיהר להזמין את טאטה לגוג‘אראט, כדי שתרכיב שם מכוניות. היא קיבלה נדל“ן כמעט בחינם והקלות-מס מפליגות.

גוג‘אראט הוכרזה מאז ”ידידותית לעסקים“, ותור ארוך מזדנב בכניסה אליה, לא רק של משקיעים הודיים, אלא גם של משקיעים זרים (כולל כמה ישראלים).

מי צריך תואר מהרווארד

בשבועות האחרונים התפתח ויכוח מעניין בשאלה אם ראש ממשלה צריך להבין בכלל בכלכלה. להודו יש כיום שר אוצר מבריק וּמשכיל, ששמו צ‘ידַמְבַּרַם (הוא בן העם הטאמילי, ולטאמילים יש בדרך כלל רק שם אחד). הוא בוגר בית הספר למִנהל עסקים בהרווארד, מדבר אנגלית מצוינת, וּמרשים את כל בני שיחו, הודים וזרים (השר נפתלי בנט היה אחד מהם, כאשר ביקר בהודו בסתיו שעבר).

ראש הממשלה זה עשר שנים, מַנמוֹהאן סינג, הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג‘, בריטניה. הוא שימש פרופסור לסחר בין לאומי בבית הספר הגבוה לכלכלה בדלהי. הוא החזיק בשורה של משרות בכירות  בשירות המדינה ההודי. הוא גם האיש שיזם את הרפורמות הכלכליות, אשר התחילו את צמיחתה של הודו, לפני עשרים שנה ויותר.

אכן, קשה להעלות על הדעת זוג הולם יותר לנהל את כלכלת הודו בימי משבר. אבל מודי, שיַחסי איבה אישיים כרותים לו עם צ‘ידאמבאראם, לגלג על סגולותיהם האקדמיות של ראש הממשלה ושל שר האוצר. מה שצריך הוא אמר, זה עבודה קשה למען העם, ״לא תעודות מהרווארד״.

התפרצות כזאת של אנטי-אינטלקטואליזם מתיישבת יפה עם טקטיקות פופוליסטיות. דויד לוי, בשעה שעדיין קיווה להיות יום אחד מנהיג הליכוד, היה מייחד טונים סרקסטיים להתרסותיו נגד ”פרופסור“ משה ארנס (שבעצם מעולם לא היה פרופסור).

אחד הכלכלנים הבכירים של BJP אמר החודש בראיון לערוץ הטלויזיה ההודי של בלומברג, כי ”ראש הממשלה אינו צריך לדעת מה זה ’מאזן התשלומים‘. יש לו די יועצים שיידעו“. צריך להודות שזו הכרזה קצת מרחיקת לכת. היא טבעה איכשהו באוקיאנוס המלל המציף את הודו בימים האלה.

מים קדושים ימתקו

ברוח המטאפורה הנוזלית הזו, הכול מדברים עכשיו על ”הגל של מודי“, צונאמי המטביע כל מה שנקרֶה בדרכו. למרבה הסמליות, מודי, שמעולם לא היה חבר בפרלמנט הפדרלי, החליט להתמודד על מושב ב“לוֹק סַבּהַא“ (הבית התחתון של הפרלמנט) מטעם מחוז בחירה בעיר הקדושה ואראנאסי (=באנארֶס), על שפת נהר הגאנגה (=גאנגֶס). מים קדושים ימתקו, והבחירה הַחריפה הזו הטעימה עוד יותר את הילת המשיח שלו.

בתחילת השבוע התבקשו אוהדי מודי לחדול לקרוא לכבודו ”הארי, הארי מודי“. גם לא-הודי יזהה את הקריאה הזו, הבוקעת מגרונותיהם של נזירים בגלימות כתומות בכל ערי המערב, חוץ מזה שהם קוראים אותה לכבוד האל ההינדואי קרישנה. אמרגני הבחירות של BJP כנראה התחילו לחשוש, שהאלהת מנהיגם תזיק לעניינם, סמוך לקו הסיום. הם מנסים עכשיו לשַווֹת למועמדותו של מודי אופי יותר רציונלי, פחות אמוציונלי.

אף כי לאיש אין ספק שמפלגת העם ההודית תהיה הגדולה ביותר בפרלמנט הבא, אין כל ודאות שהיא תזכה במספר מספיק של מושבים כדי לכונן קואליציה יציבה (שום מפלגה הודית לא קיבלה רוב מוחלט זה שלושים שנה).

מפלגת הקונגרס לא תעמוד בראש הממשלה הבאה. בזה אין כמעט ספק. שר האוצר צ‘ידאמבאראם עתה זה החליט, שאין אפילו טעם להיבחר לפרלמנט הבא. (הוא הואיל להאציל את מושבו לִבנו. שושלתיוּת שזורה בפוליטיקה ההודית לאורכה ולרוחבה.) השאלה היא אם הקונגרס תנחל תבוסה היסטורית, ותצנח אל מתחת למאה מושבים (מתוך 545).

קלף הנצחון המקוּוֶה שלה בשנים האחרונות היה ההשקעות המסיביות שהיא עשתה באזורים כפריים, מקום מגוריהם של רוב ההודים (70% ויותר). הסובסידיות שהיא מעניקה בתעסוקה ובמזון הן הגדולות ביותר בדברי ימי האדם. יש סימנים שבאזורים הכפריים, עד כמה שניתן לכמת אותם, מצב הרוח ”טוב“, בניגוד לערים המדוכדכות והמאוכזבות. ההצבעה הכפרית עדיין יכולה לטרוף קלפים.

מפלתג הקונגרס מציגה את מצעה, השבוע. היד מימין למעלה היא סמל הבחירות של המפלגה, זה המוצג לפני המצביעים בקלפי. בצילום נראים (מימין לשמאל) שר ההגנה של הודו, א.ק. אנטוני, מן המנהיגים הבכירים של מפלגתו; נשיאת המפלגה, סוניה גאנדהי; ראש הממשלה זה עשר שנים, מנמוהאן סינג; ומועמד המפלגה לרשת אותו, סגן נשיא המפלגה וּבנה של סוניה, ראהול (גזיר מן העתון ׳פראהאאר׳, היוצא בלשון המאראטהי, בעיר מומבאיי

מפלתג הקונגרס מציגה את מצעה, השבוע. היד מימין למעלה היא סמל הבחירות של המפלגה, זה המוצג לפני המצביעים בקלפי. בצילום נראים (מימין לשמאל) שר ההגנה של הודו, א.ק. אנטוני, מן המנהיגים הבכירים של מפלגתו; נשיאת המפלגה, סוניה גאנדהי; ראש הממשלה זה עשר שנים, מנמוהאן סינג; ומועמד המפלגה לרשת אותו, סגן נשיא המפלגה וּבנה של סוניה, ראהול (גזיר מן העתון ׳פראהאאר׳, היוצא בלשון המאראטהי, בעיר מומבאיי

מספרים הודיים

כך או כך, מפלגת הקונגרס עושה נסיון של הרגע האחרון להוכיח שהיא אינה עוינת את עולם העסקים. היא פרסמה השבוע את מצע הבחירות שלה כמו היתה מפלגה שעתה זה נולדה. היא מבטיחה ”תכנית של מאה ימים לצמיחה ולתעסוקה“; מאה מיליון מקומות עבודה חדשים בחמש השנים הבאות; להעביר שני שלישים מן ההודים אל ”המעמד הבינוני“; חשבון בנק לכל הודי בתוך חמש שנים; השקעה של טריליון דולר בתשתית בעשר השנים הבאות. מנהיג בכיר של הקונגרס אפילו הביע צער על מיסוי רטרואקטיבי, שעיצבן את קהילת העסקים.

בהתכתשות המצעים, מפלגת העם מבטיחה אפילו יותר: 250 מיליון מקומות עבודה בעשר השנים הבאות. מה שנשמע כמעט מגוחך הוא בעצם כורח המציאות בהודו. יש בה 1.2 מיליארד בני אדם, והיא תחלוף על פני סין בתוך עשר שנים. חצי תושביה צעירים מ-25. אין לה פנאי לצמוח בנחת. הערכה סולידית מעמידה את מספר מקומות העבודה החדשים הנחוצים כדי להדביק את קצב המצטרפים אל שוק העבודה על שנים-עשר מיליון בשנה. המסר של שתי המפלגות העיקריות הוא 25-20 מיליון.

אגב, המשחק בהודו כנראה אינו מתנהל עוד בין שתי מפלגות עיקריות אלא בין שלוש. על ההתפתחות הזו אני מקווה לכתוב בשבוע הבא, וּבלבד שרוסיה לא תפלוש בינתיים לאוקראינה.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אנא במטותא, כתובות אמתיות בלבד. תגובה שלא תהיה בת-אימות לא תתפרסם.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

5 Responses to “האם ראש הממשלה צריך לדעת מה זה ”מאזן התשלומים“?”

  1. בוריס הגיב:

    שלום יואב.

    בנדודיי בהודו נתקלתי אין סוף בשלטים כמו “הצבא ההודי הכי חזק בעולם”. האם יש לצבא ההודי תפקיד כלשהו בחיי החברה? ברור שאין זו הדוגמה של טורקיה, אבל עדיין מה משקל של הגנרלים בפוליטיקה הודית, אם בכלל?

    בוריס

    • יואב קרני הגיב:

      שאלה מעניינת, רגישה ומסובכת.

      תפארתה של הודו היא על היעדר תפקיד פוליטי לצבא. מי משכנותיה, וכמה ארצות בעולם הלא-מערבי רשאיות להתפאר שהצבא מעולם לא הפיל בהן את השלטון?

      מעניין מאוד גם מיעוט הגנרלים בפוליטיקה. אני חושב שבפעם הראשונה מאז ומעולם, רמטכ״ל לשעבר מתמודד השנה על מושב בפרלמנט. אינני חושב שגנרל בדימוס שימש אי פעם שר הגנה בהודו.

      אבל, כדבריך, לצבא יש נוכחות ניכרת. שלטים ענקיים בעיר הבירה, גם בערים אחרות, מפארים את תפקיד הצבא, ומדברים על לבם של הודים להתגייס (אין גיוס חובה).

      למרבה הסקרנות, באחרונה ממש התהלך סיפור מוזר על חרדה שתקפה את הממשלה לנוכח תנועות צבא לא מדווחות בכיוון דלהי. אבל זו היתה אזעקת שווא. קשה מאוד להעלות על הדעת הפיכה צבאית בהודו, אלא בנסיבות קיצוניות של התמוטטות.

      על איכות הצבא הדעות חלוקות. בזמן האחרון היו תאונות קטלניות בספינות ובצוללות של הצי, עד כדי כך שמפקד הצי התפטר. בקשמיר מתנהלת כמעט כל הזמן לחימה על אש קטנה, ולצבא היו אבדות, הן מידי הפקיסטנים, הן מידי טירוריסטים אסלאמיסטים. הצבא לא היטיב במיוחד בתקריות-גבול לא-אלימות עם סין, שזה מקור קבוע של רוגז ושל חרדה.

      הודו חושבת את עצמה לארץ גדולה ומוקפת אויבים. דוח אחרון של SIPRI, המכון השוודי העוקב אחר סחר נשק בעולם, מראה כי הודו היא קניינית הנשק הגדולה ביותר עלי אדמות (סיבה לקירבה הניכרת בין הודו לישראל). ממילא, לצבא יש פרופיל גבוה מאוד. אין ספק שהוא נופל בהרבה מזה של האויבת הפוטנציאלית העיקרית, סין (אשר כבשה ב-1962 שטח הודי הגדול מזה של מדינת ישראל, ומוסיפה להחזיק בו; וטוענת לריבונות על מדינה שלמה של האיחוד ההודי, ששמה ארוּנאצ׳אל-פּראדֶש.

  2. בוריס הגיב:

    תודה רבה על תשובתך המפורטת. אשר לקירבה הניכרת של המעצמה ההודית עם ישראל, גם אנו חושבים את עצמנו מוקפי אויבים.

    אך יש כאן פן נוסף מסקרן מאוד. קראתי לא פעם על משקלם הרב של סיקים בצמרת הפיקוד ההודית. והם הרי עד כמה שידוע לי השונאים הגדולים של איסלאם עלי אדמות. קראתי איפהשהו כי אסור לגבר סיקי לשכב עם מוסלמית בתור איסור דתי. וכנראה שגם כאן ישנה אינטימיות עמוקה ששום צד אינו מעונין לפרסם, האינטימיות בין פיקוד צה”לי והגנרלים הסיקים. כנראה מתקיים כאן צירוף סיבות ונסיבות להתפתחות של ידידות נפלאה.

    • יואב קרני הגיב:

      אני יכול רק להביע את התקווה החסודה, שאיבה קנאית למוסלמים באשר הם לא תאחד את ישראל עם איש. זה מכנה משותף ירוד ורעוע. אינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים, או שותפות-גורל אותנטית, צריכים לעמוד ביסוד ברית.

      היחסים בין הסיקים למוסלמים מסובכים, לא מסיבות דתיות אלא בגלל הנסיבות הפוליטיות: התנגשות בין ממלכה סיקית עולה וּבין קיסרות מוסלמית שוקעת במאה ה-19; חלוקת הודו, שחשפה את המיעוט הסיקי לאיבה מצד הרוב המוסלמי בפקיסטן ומצד הרוב ההינדואי בהודו.

      מוטב שלא לנסות לדוג במים עכורים. קונסול ישראלי במומבאיי עשה נסיון כזה לפני 30 שנה ויותר, כאשר קרא לַהינדוּ לעשות יד אחת עם ישראל בהתנגדות למוסלמים. הוא גורש מייד מהודו, ועברו שנים לפני שישראל הורשתה למנות לו מחליף.

      אני זוכר לילה אחד במסעותיי בקווקז, כאשר יושב ראש הסובייט העליון של צפון-אוֹסֶטיַה (רפובליקה אוטונומית בקווקז הרוסי) שיגר משלחת של חמשה אנשים אל חדרי בבית מלון בעיר ולַדיקַווקַז עם בקשה מיוחדת במינה: להשׂיא להם עצות איך להילחם נגד מוסלמים, מפני שהלוא ישראלים יודעים הכול. זו היתה חוויה קשה.

      לרוע המזל, אנחנו עומדים במלחמה עם מוסלמים, אבל חלילה לנו מלעמוד במלחמה עם האסלאם.

      אני יכול להגיד לך מנסיוני קצר הימים בהודו, שמספר ניכר של מוסלמים כאן פתוחים לישראל ורוחשים ידידות לישראלים. גם אם יש להם סולידריות טבעית עם מוסלמים אחרים, הם אינם אויבי ישראל ואינם שוללים את קיומה.

      אולי תתפלא לשמוע, שאת ביטויי הידידות הגדולים יותר מצאתי משום מה בין שיעים. כן, כן, שיעים הרוחשים ידידות לאיראן. הם אינם מוצאים שום סתירה, ואינם חושבים ששיעיוּתם מחייבת אותם לשנוא את ישראל או את היהודים.

      כמובן, אני בטוח בהחלט שיש הרבה מוסלמים בהודו, שיעים וסונים, הרוחשים איבה. אבל חלילה לנו מלהניח שכל מוסלמי הוא אויב, וכל אויב של מוסלמי הוא אוהב.

      אני מנחש שנצטרך להסכים שלא להסכים.

  3. בוריס הגיב:

    על אף הפיתוי אני שוב חייב להודות כי אני מסכים עם כל מלה.

    לא הצעתי לפתח דרכים נסתרות להתחבב על סיקים. הם אוהבים נשק טוב ולא אוהבים מוסלמים, אנחנו יכולים למכור נשק טוב ו”לספוג” שנאתם למוסלמים.

    אשר לשיעים, גורלם על פני מאות שנים רבות מזכיר במידה מסוימת גורל היהודים. ישנו צו שיעי דתי, המתיר לשיעי להסתיר את שיעיותו, ולהתחפש לסוני בסביבה סונית.

    בתור מיעוט נרדף (חוץ מן “המאה השיעית” ועוד תקופות קצרות), תרומתם בתרבות האיסלאמית גדולה ללא כל יחס (מזכיר במשהו את היהודים), בתחומים כמו מיסטיקה (הסוּפים) תרומתם גובלת בבלעדיות.

    לפני חומייני, האיסלאם השיעי לא עסק בפוליטיקה זמן רב אלא בפילוסופיה ואומנויות. כמו גרמנים שנחשבו לפני 250 שנה לעם הנוטה לפילוסופיה והיסטוריה, ולא מתאים למלחמות. סובורוב היה אומר שרק עצלן לא מביס גרמנים.

    המוטיב המרכזי של ההיסטוריה השיעית הוא תחושת הקורבן, הקדוש המעוּנה. אני לא חושב שחומייני פשוט מחק את זה מתרבותם וּמתודעתם. אולי איראן “תצליח” שוב ליפול קורבן, והכול יחזור לקַדמוּתוֹ. יש משהו טבעי בחיבה הדדית בינינו לשיעים אף על פי שהמציאוּת כרגע שונה בתכלית.

Leave a Reply for יואב קרני