קורעים לה את הספר

היסטוריונית יהודיה משיקאגו עיצבנה את הימין הדתי בהודו. העמידה בספק את יומרותיו. מאבק משפטי נגד ספרה הוכתר השבוע בהצלחה: המו“ל התחייב לסלק כל עותק מאדמת הודו. האם ”הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם“ היא דמוקרטית קצת פחות ממה שהיתה? שאלה לא בלתי חשובה שלושה חודשים או פחות לפני בחירות, העשויות להעלות את הימין הדתי לשלטון

מה הם עושים שם, מאחורי הגלגל? הם עובדים את אלוהיהם, או משהו כזה. על כותל במקדש השמש של קונארק, ליד מפרץ בנגל (צילום: יואב קרני)

מה הם עושים שם, מאחורי הגלגל? הם עובדים את אלוהיהם, או משהו כזה. על כותל במקדש השמש של קונארק, ליד מפרץ בנגל. למטה, צלייניות הינדואיות חסודות וצנועות אינן מתבוננות בתחריטי האבן שמעליהן (צילום: יואב קרני) 

konark_pilgrimsביום ג‘ השבוע הודיעה הוצאת ספרים גדולה בהודו, עם שם בין לאומי מפורסם, שהיא תקרע לגזרים את כל העותקים של אחד מספריה, ותחדל למכור אותם בהודו.

הידיעה אמנם נחתה בעמודים הראשונים של העתונים, לפחות באלה המתפרסמים באנגלית (העתונות בהודו משגשגת; אנשים קוראים עתונים לא-דיגיטליים לתיאבון), אבל אין צורך להעמיד פנים שהיא גרמה התרגשות עממית. היא העבירה לעומת זאת צמרמורת בגוו של מעמד עירוני משכיל, הנמצא תמיד במיעוט, בכל חברה אנושית, אבל מעניק סוג של אנרגיה אינטלקטואלית שרק הטליבאן וצפון קוריאה אינם זקוקים לה.

ההוצאה קורעת-הספרים אינה אלא פינגווין/הודו, חברה-בת של רנדום האוז/פינגווין העולמית, שמרכזה בניו יורק. אמא פינגווין היתה המוציאה לאור המפורסמת ביותר של העולם הדובר אנגלית, עם רשתות הפצה מניו זילנד ודרום אפריקה ועד הודו וקנדה. כניסתה להודו, כמעט לפני 30 שנה, היתה רמז מבורך של פלורליזם, של חשיפה לעולם החיצון, ושל עידוד יצירה.

זה היה זמן שבו התחילו להיפתח השערים מעט-מעט, מקץ ארבעים שנה של ממשלה סוציאליסטית ריכוזית, עם נטיות אנטי-דמוקרטיות. רפורמות כלכליות הססניות עמדו לצבור תנופה, ולהעביר את הודו, לפחות לכאורה, אל ליגת ׳הנמרים׳ האסיאניים.

פינגווין נכנסה להודו בשנה שבה מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו-גאנדהי נחלה את נצחון הבחירות הגדול ביותר בתולדותיה. מעטים העלו בדעתם שזה היה גם הנצחון הגדול האחרון מסוגו. מאז, שום מפלגה לא הצליחה לזכות ברוב מוחלט של מושבי הפרלמנט. הנצחון ההוא התנדף אל תוך ענן של שחיתות ושל אינרציה.

מדינת אזרחיה

בשנים ההן התחילה להתארגן חלופה לשלטון השושלת. היא באה מירכתי הימין, מתנועה הינדואית דתית לאומנית. היא קיבלה עליה לטהר את הודו מחילוניות וממטריאליזם, ולהעמיד את האינטרסים של ההינדו במרכז סדר היום. ההינדו מחזיקים בערך 80% מאוכלוסיית הודו (1.2 מיליארד). עוד 14%, פחות או יותר, הם מוסלמים.

האתוס של הרפובליקה ההודית הוא חילוני. אמנם הבריטים, ביציאתם המבוהלת, ב-1947, החליטו לחלק את תת היבשת לשתי מדינות על יסוד דתי, אבל מנהיגי הודו סירבו למלא את הגומחה שהבריטים הואילו להעניק להם. פקיסטן היא מוסלמית עד כדי הגזמה (מנהיגיה נשבעים אמונים לא רק לחוקתה, אלא גם ליחידיותו של אללה ולמוחמד נביאו). הודו חושבת את עצמה למדינת אזרחיה. יש בה 160 מיליון מוסלמים ויותר. סטטיסטית זה מיעוט לא גדול, אבל הסטטיסטיקה מאבדת את תוקפה לנוכח מספרים כאלה.

ככה ייעשה למסגד שהאלים אינם חפצים ביקרו. לאומנים הינדואיים נראים כאן במהלך הריסת המסגד בן 500 השנה באיודהיה, 1992. המטרה: לחזור ולהקים את בית המקדש של האל ראם

ככה ייעשה למסגד שהאלים אינם חפצים ביקרו. לאומנים הינדואיים נראים כאן במהלך הריסת המסגד בן 500 השנה באיודהיה, 1992. המטרה: לחזור ולהקים את בית המקדש של האל ראם

עליית הימין ההינדואי הדתי קיבלה עד מהרה צביון אנטי-מוסלמי, שהגיע אל שיאו במסע התעוררות משיחי בתחילת שנות ה-90. אז, המוני צליינים הינדואיים עלו על עיר צפונית והרסו מסגד בן 500 שנה, כדי לבנות תחתיו את בית המקדש לאל ראם (=ראמה), בעל מקום של כבוד בפנתיאון האלים הצפוף מאוד של ההינדו.

להריסת המסגד היה אפילוג עקוב מדם עשר שנים אחר כך, תחילה בשריפה של קרון רכבת מלא צליינים הינדואים בידי אספסוף מוסלמי; ומייד אחר כך בטבח של אלף מוסלמים, אולי יותר, אולי הרבה יותר, בידי אספסוף מבני ההינדו, בעיר אהמדאבאד, במדינת גוג׳אראט.

סוכנים של קיטוב

מסע ההתעוררות הניב את התוצאות המקוות. ארבע שנים לאחר הריסת המסגד, מפלגת העם של הודו (BJP), הזרוע הפוליטית של הימין הלאומני, הרכיבה ממשלה בפעם הראשונה בתולדותיה. היא אמנם לא האריכה ימים, אבל BJP חזרה לשלטון כעבור שנתיים, ונשארה בו שש שנים.

בהיותה בשלטון חלו בה תמורות פרגמטיות, הן בענייני חוץ, הן בענייני פנים, הן בענייני כלכלה. האנטי-אסלאם של מחולליה לא מנע אותה מגישושי התקרבות אל האויבת הנצחית פקיסטן. האנטי-קפיטליזם של מייסדיה לא הפריע לה להחיש את קצב הרפורמות הליברליות, כדי למשוך משקיעים זרים, ולעודד צריכה פרטית. מעמד בינוני גדול הופיע בערי הודו, עם תיאבון טבעי ועם רמת ציפיות גבוהה.

אבל מפלגת העם שכחה שבפוליטיקה ההודית אי אפשר לנצח בלי תמיכת הכפר. מאחר שהכפר נשאר הרחק מאחור, הלאומנים המתוקנים איבדו את שלטונם ב-2004.

אין זמן רע יותר לפרגמטיסטים מאשר נדודים ארוכים בישימון האופוזיציה. באופוזיציה, רטוריקה חשובה ממעשה. הפרגמטים נוטים לאבד את הבכורה למטיפים קנאים, לאנשים של הפשטות רטוריות, לכוהנים גדולים של כעס ושל רחמים עצמיים; לסוכנים של קיטוב ושל פילוג.

זה קורה במפלגות בכל ארץ, מכל הגוונים הפוליטיים; קל וחומר במפלגה עם יסודות משיחיים. בהשראת הוגה דעות מתחילת המאה שעברה, נותני-הטון ב-BJP רוצים לחדש את ימי ההינדואיזם כקדם. למערכת הערכים שלהם ניתן לפני תשעים שנה השם ”הינדוטבה“, שאולי אפשר לתרגם ”הינדואיות“, או ”הינדישקאייט“ (בשאילה גסה מן היידיש, בדומה ל“יידישקייט“, אורח החיים היהודי על כל מורכבויותיו).

וונדי דוניגר (בצילום לא-חדש) לצד כריכת ספרה המוחרם, ׳ההינדו: היסטוריה חלופית׳ (מונטאז׳ מקומי. המקור: על הרשת)

וונדי דוניגר (בצילום לא-חדש) לצד כריכת ספרה המוחרם, ׳ההינדו: היסטוריה חלופית׳ (מונטאז׳ מקומי. המקור: על הרשת)

יום אחד לאחר הוצאת ספרה של פרופ׳ דוניגר מן המחזור גאתה ההתעניינות בספריה האחרים על ההינדואיזם. חנות ספרים במרכז הקניות היוקרתי ׳קאן מרקט׳, בדרום דלהי, העמידה את דוניגר במרכז חלון הראווה שלה (צילום: ואב קרני)

יום אחד לאחר הוצאת ספרה של פרופ׳ דוניגר מן המחזור גאתה ההתעניינות בספריה האחרים על ההינדואיזם. חנות ספרים במרכז הקניות היוקרתי ׳קאן מרקט׳, בדרום דלהי, העמידה את דוניגר במרכז חלון הראווה שלה (צילום טלפון: יואב קרני)

חטאה של וונדי דוניגר 

להשיב את ימי ההינדואיזם כקדם אינו רק עניין של פניה לאחור, אל עבר מפואר ומוגדר. עצם הנסיון להגדיר הינדואיזם הוא מקור בלתי פוסק של חיכוכים אקדמיים, דתיים ופוליטיים. זה היה חטאה של וונדי דוניגר בעיני הימין ההינדואי. דוניגר, יהודיה החוזרת ומטעימה שאין היא מאמינה באלוהים, היא פרופסור להיסטוריה של הדתות באוניברסיטת שיקאגו. היא מתמחה זה ארבעים שנה באמונות הודיות. היא כתבה שורה של ספרים פרובוקטיביים, שקצרו שבחים ניכרים וגם עלו להרבה הודים על העצבים (וויקיפדיה באנגלית).

מוטיב מרכז בכתיבתה הוא הקשר בין מיתולוגיה לארוטיקה בכתיבה הדתית ובאמנות ההינדואית. ארוטיקה אינה רק שיר השירים, ואינה מוגבלת רק לקאמה סוטרה. ארוטיקה היא אוסף של סמלים, שצנזור הודי ממוצע היה אוסר כיום את הקרנתם בבתי הקולנוע: מאיבר המין הזקוף של האל שיבה (ה“לינגה“, או ״לינגאם״), חלק הכרחי של הפולחן במקדשיו, ועד הילולות-הבשרים החרותות על כותליהם של מקדשים עתיקים.

פרופ‘ דוניגר לא התחבבה על חסידי ההינדוטבה במרוצת השנים. אבל לפני ארבע שנים החליטו אחדים מהם לאסור מלחמה גלויה על ספרה ׳ההינדו: היסטוריה חלופית׳. זה ספר מבריק, גם אם לא מרעיש, השזור ניסוחים מצוינים, כמו למשל

”הודו היא ארץ שבה לא רק העתיד אלא גם העבר אינו ניתן לחיזוי“.

פרופ‘ דוניגר אינה היחידה הכופרת בקיומו של ”הינדואיזם“, בחינת תורה סדורה ואחידה, עם עקרונות יצוקים ועם מסורות מוגדרות.   כל כך רבות הסתירות הפנימיות בתוך ההינדואיזם עד שמוטב לדעתה לדבר לא על ”הינדואיזם“ אחד, אלא על ”הינדואיזמים“.

אין לנו כאן המקום להרחיב את הדיבור על הספר. הקורא המתעניין יוכל לרכוש עותק שלו בשורה של אתרי ספרים לא הודיים. עותק דיגיטלי אפשר להוריד באמאזון וב-iTunes, ואפשר לעלעל בו חלקית באתר הספרים של גוגל. אפשר כמובן למצוא ללא קושי את עקבות המחלוקת באתריהם של עתונים הודיים, כמו ׳טיימס אוף אינדיה׳, ׳הינדוסטן טיימס׳, ׳הינדו׳ ו׳אינדיאן אקספרס׳.

”הפחד שלנו מפני החירות“

בהודו, טחנות הצדק טוחנות לאט. הלאומנים תבעו את פינגווין ב-2009. רק השבוע הגיעה ההוצאה הכבודה להסכם איתם: היא תסלק את הספר מאדמת הודו. בדיקה אקראית בשתי חנויות ספרים בדלהי העלתה אתמול, שהספר אזל עוד לפני שההוצאה ביקשה להוריד אותו מן המדפים. מוכר ספרים אחד גיחך למישמע השאלה. עשרות הציגו אותה מאז הבוקר, רק שלוש שעות קודם.

021314toi_fear_of_freedom

אחד ההיסטוריונים הידועים ביותר של הודו, רמצ‘נדרה גוהא (Guha), כותב היום על ”הפחד שלנו מפני החירות“. ממשלות הודו, הוא כותב (ומתכוון הן לממשלה המרכזית והן לממשלותיהן של 28 המדינות),

"אינן מאמינות בחופש אינטלקטואלי… הפוליטיקאים להוטים לאסור ספרים ולהעניש את מחבריהם“.

עתון חשוב כתב אתמול במאמר מערכת על התחזקותם של ”יסודות דמויי טליבאן“ בהודו. בעל טור בעתון בולט אחר הזהיר מפני ”השתקתה של הודו הליברלית בידי אספסוף לא-סובלני ובידי מו“לים מבוהלים“.

וונדי דוניגר עצמה אמרה לעתון הודי, כי היא ”מודאגת עד מאוד מפני מה שצפוי לחופש הדיבור בהודו באקלים הפוליטי הנוכחי, המידרדר והולך“.

זה היה רמז לא כל כך דק לתוצאות החזויות של הבחירות הממשמשות ובאות. הן ייערכו לכל המאוחר בחודש מאי, ומפלגת העם ההודית, נושאת הדגל של הלאומנות ההינדואית, מועמדת לנצח בהן. בראשה עומד פוליטיקאי כריזמטי, נרנדרה מודי, ראש הממשלה של מדינת גוג‘אראט, המעיד על עצמו שהוא ”הינדואי לאומי“, ומוחזק בעיני רבים אחראי לטבח של מוסלמים במדינתו, כמעט לפני 12 שנה. הוא מבטיח ”לטהר את הודו ממפלגת הקונגרס“ השלטת.

האחריות הכרוכה בשלטון עוזרת לקנאים להתמתן; בדרך כלל, או לפחות מפעם לפעם. אולי גם זה ייגמר בשלום. אולי לא.

לקריאה נוספת:

  • נשיא הודו נואם בפתיחת פסטיבל הספרים הבין לאומי של דלהי נגד חוסר סובלנות, דעות קדומות ושנאה. ״שורשינו תמיד עודדו ויכוח״, הוא אומר (׳הינדוסטן טיימס׳)
  • פעיל לטובת חרויות אמנותיות קורא לרוכשי-ספרים בהודו להחזיר ״עותק אחד של פנגווין״ במחאה על הורדת ספרה של פרופ׳ דוניגר מן המדפים. הוא כבר החזיר ספר אחד, עותק של ׳המשפט׳ מאת פרנץ קפקא (אתר הרשת של NDTV, רשת החדשות ההודית בכבלים)
תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אנא במטותא, כתובות אמתיות בלבד. תגובה שלא תהיה בת-אימות לא תתפרסם.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

3 תגובות בנושא “קורעים לה את הספר”

השאר תגובה