בלי סקס בבקשה, אנחנו הודים

הודו היא הארץ הראשונה החוזרת ומפלילה הומוסקסואליות לאחר שהתירה אותה. לא כל כך חשוב, חוץ מזה שימין דתי עומד לעלות לשלטון, ואולי לסכן חרויות נוספות

121213black_day_midday

"יום שחור לחרות בהודו״, מכריז עתון במומבאיי למחרת החלטתו של בית המשפט העליון להחזיר ״מעשה סדום״ לקודקס הפלילי. עתון בקולקאטה (=כלכתה) מכריז, ״באה השעה שהודו תגלה, ותצא מתוך ארון הלא-אכפתיות״. קשה מאוד לדעתב איזו מידה העתונים האלה משקפים את דעת הקהל

"יום שחור לחרות בהודו״, מכריז עתון במומבאיי למחרת החלטתו של בית המשפט העליון להחזיר ״מעשה סדום״ לקודקס הפלילי. עתון בקולקאטה (=כלכתה) מכריז, ״באה השעה שהודו תגלה, ותצא מתוך ארון הלא-אכפתיות״. קשה מאוד לדעתב איזו מידה העתונים האלה משקפים את דעת הקהל. נשיא מפלגת האופוזיציה מיהר להסכים עם בית המשפט, ולהכריז שמפלגתו, המועמדת לנצח בבחירות באביב, לא תיתן את ידה לשינוי החוק, מפני ש״הומוסקסואליות מנוגדת לטבע״

בסוף השבוע שעבר הונחה השאלה ההומוסקסואלית על שולחנה של הודו באופן לא צפוי. בית המשפט העליון החזיר על מכונו איסור בן 150 שנה. הפסיקה היכתה את התקשורת ההודית בתדהמה. כרגיל בארץ ענקית ומגוונת כזאת קשה לדעת כמה הודים ידעו, או התעניינו, ומה חשבו.

ההודים כיום נוטים להיות שמרנים מאוד. אפילו בסרטי בוליווד נוטפי הארוטיקה אין נשיקות מפורשות. הודים אומרים (זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית), ש“בהודו מותר להשתין (piss) ברחוב, אבל אסור להתנשק (kiss) ברחוב“. במקלחות של מכוני-כושר, גברים הודיים מתפשטים ומתלבשים מתחת למגבות הדוקות, אפילו מבלי להידרש (במקלחות במפרץ הפרסי יש שלטים מפורשים, האוסרים על התערטלות מתחת למותניים).

ההומוסקסואל היחיד שהודי ממוצע רואה בחייו, לפחות ביודעין, נקרא בסלנג ”היג‘רה“: גברים טראנס-מיגדריים, הנראים במקומות פומביים, ונחשבים לחלק מן ההוויה. אחדים מופיעים באיפור מלא בצמתים סואנים, ותובעים נדבות, לפעמים באיומים ובגידופים. קטן הסיכוי שהודי ממוצע יידע על זהותו ההומוסקסואלית של אדם קרוב אליו. בחברה הזו אין יוצאים מן הארון. ממילא, הודי מן המניין מזהה הומוסקסואליות עם החצנה בוטה, עם ויתור על זהות גברית, עם התנהגות לא-חברתית.

אבל הודו מגיחה, כידוע לכל חובב של תרחישים עתידניים. היא נועדה להיות מעצמת על, השוק הענקי שלה צומח במהירות גדולה בהרבה מזו של סין, רוחות של שינוי נושבות בה זה עשרים שנה. לפני ארבע שנים בא תורה של ההומוסקסואליות לחזור ולהיבחן. בית המשפט הגבוה של דלהי (דרגה אחת מתחת לבית המשפט העליון) פסק נגד חוק בריטי בן 150 שנה, שהטיל מאסר עולם על ”מעשה סדום“. הוא ידוע כ“סעיף 377“ בחוק הפלילי.

כשלמחוקק אין חשק

ארגונים פרטיים, בדרך כלל עם רקע דתי, ערערו על הפסיקה בפני בית המשפט העליון. לפני שבוע הדהים העליון כמעט את כל שומעיו: הוא קיבל את הערעור, ומצא שאין כל פגם חוקתי באיסור הבריטי.

כל זה מעניין למדי לא רק מצד המאבק הרב-יבשתי נגד הומופוביה, כי אם גם מצד הוויכוח בארץ, ובמקומות אחרים, על עודף האקטיביות של בתי משפט והתערבותם בתהליך החקיקה. ב-2009, בית המשפט הגבוה של דלהי החליף בעצם את המחוקק. זה האחרון, לא בית המשפט, היה צריך לבטל את הפללת ההומוסקסואליות. זה מה שעשה המחוקק הישראלי לפני 25 שנה.

התערבות בית המשפט הקלה על המחוקק. לפעמים, לאסיפות מחוקקות אין הכוח, אין האומץ ואין החשק להתערב להגנת זכויותיהם של מיעוטים. מיעוטים, מה לעשות, נוטים תמיד להיות במיעוט, בייחוד בזמן בחירות.

ראינו הרבה ארצות שסירבו לשנות את החוק הפלילי שלהן, אבל עדיין לא ראינו את הגלגל חוזר ומתהפך. אפילו רוסיה לא חזרה והפלילה את עצם היחסים ההומוסקסואליים, אלא רק את ”החצנתם“. זאת אומרת, שוטרים אינם רשאים לפרוץ אל חדר המיטות, ולכבול באזיקים לנוכח האקט. בהודו, לפחות להלכה, שוטרים יכולים גם יכולים, אם כי צריך להגיד ש-”377“ הוחל רק מאתיים פעם ב-150 שנות קיומו.

בדיוק לפני שנה יצאו נשים ונערות בדלהי להפגין בעקבות האונס הקבוצתי באוטובוס. ״אינני צעצוע המין שלך, חדל לשחק בי״, אומרת אחת הכרזות (צילום: יואב קרני)

בדיוק לפני שנה יצאו נשים ונערות בדלהי להפגין בעקבות האונס הקבוצתי באוטובוס. ״אינני צעצוע המין שלך, חדל לשחק בי״, אומרת אחת הכרזות (צילום: יואב קרני)

מדוע הם הופכים למפלצות?

סקס מכל מיני סוגים מעסיק את ההודים בימים האלה. השבוע מלאה שנה לאונס הקבוצתי באוטובוס בדלהי, שבו עונתה אשה צעירה למוות. מאז, שינוי ניכר חל לפחות באופן שבו מעשי אונס מדווחים בתקשורת. הם עדיין רבים מאוד, אכזריים מאוד, ובלתי מובנים מאוד (גבר נשוי בן 30 נכנס לדירת שכניו, ואונס תינוקת בת ארבעה חודשים). אבל הם אינם נדחקים עוד אל שולי התודעה.

זה טוב, אבל אין כאן תשובה על עצם השאלה מדוע גברים ללא נטיות פליליות ידועות, וללא רקורד של אלימות, הופכים למפלצות, כאשר הם מתמודדים עם דחפים מיניים. תשובה חלקית אחת היא שמעטה דק מאוד של צניעות ושל התחסדות מכסה על החברה ההודית. כמו רוב המכניזמים של דיכוי חברתי, הוא מתקשה להגן עליה מפני יצריה.

קשה לדעת עד כמה המעטה הזה טבעי, או שהוא בא בירושה מן הבריטים, ולפני הבריטים משלטון מוסלמי בן 300 שנה (לפחות בצפון הודו). רבבות צליינים הינדואיים, הנוהרים מכל רחבי הודו אל מקדש השמש העתיק בקונארק, עושים כן לרגל אמונתם, כנראה לא מתוך העדפות אסתטיות או עניין אמנותי.

קירות המקדש הענקי חרותים בסצינות מין נועזות: אורגיות הטרוסקסואליות, מין בין שתי נשים, מין אוראלי, אשה וכלב, מין בין בעלי חיים. אמנם אין שם, עד כמה שהצלחתי לברר, הומוסקסואליות. אפשר שהטאבו הזה אמנם היה קיים, אפילו כאשר מעט מאוד עכבות הדריכו את אמני קונארק ואת המלך המהולל מן המאה ה-13 ששילם את שכרם. אבל כל השאר שם הוא בחזקת פורנוגרפיה קשה מאוד.

אין אצלם דבר כזה

יש שפע של דוגמאות אנקדוטיות לשיעורים הרבה יותר גדולים של מתירנות מינית, לפחות אצל המעמד השליט. למשל, המעשה במהרג‘ה שהיה צועד בראש תהלוכה שנתית בחוצות בירתו, ערום כביום היוולדו, בזיקפה מלאה. הוא לא עשה כן, על פי הידוע, כדי לפגוע ברגשותיהם של נתיניו, אלא אדרבא, כדי לבטא את חיבתו כלפיהם.

”הינדואיזם והומופוביה אינם מתיישבים“, כותב מומחה למיתולוגיה הינדואית באחד העתונים. שמרנים משיבים על זה, שהומוסקסואליות היא ”המצאה מערבית“. זה בדיוק מה שאומרים אפריקאים, להצדקת החוקים הדרקוניים נגד מין בין גברים באוגנדה, או בניגריה. ”אצלנו אין אנשים כאלה“, אמר נשיא איראן מחמוד אחמדיניג‘אד במהלך הרצאתו באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, לפני שש שנים. צחוק רם ולועג בקע מן האולם.

צירוף מקרים לא-מוצלח זימן את החלטת בית המשפט העליון לפרשת מעצרה של הקונסולית ההודית בניו יורק. מחאות אנטי-אמריקאיות מכוערות נערכו בשורה של ערים, וראו זה פלא, יריבים פוליטיים מצאו מכנים משותפים בקריאה לגמול לארה״ב באמצעות החלת החוק המחודש נגד הומוסקסואליות על דיפלומטים אמריקאיים. ללמדכם שמערביים לבנים ודקאדנטיים הם המזהמים את הודו בסטיה שהיא מצידה מעולם ידעה.

בשביל הודו, כל העניין הזה אינו אלא הסחת דעת, אבל הוא גם תזכורת. עוד מעט, בתוך ארבעה חודשים, יהיו בה בחירות. לימין הדתי ההינדואי יש סיכוי סביר מאוד לנצח, תחת המנהיג הרדיקלי ביותר מאז ומעולם. יש יסוד לחשוש שתהיה בה פחות דמוקרטיה, בוודאי פחות ליברליות. בית המשפט העליון הזכיר לה עד כמה חרויותיה תלויות בבית משפט, שאינו מוכן להגן עליה מפני פוליטיקאים. היום הומוסקסואלים, מי יודע מי מחר.

לאחר כתיבת הרשימה הזו, ביום ו׳, הודיע שר המשפטים של הודו, כי ממשלתו תבקש מבית המשפט העליון לחזור ולעיין בפסיקתו. ״הבה נקווה שתישמר הזכות״ לפרטיות, כתב השר.

תגובה אחת בנושא “בלי סקס בבקשה, אנחנו הודים”

  1. נדמה לי שלזרים קשה מאד להבין הרבה דברים בתרבות ההודית.

    לפני כמה שנים, בטיול קצר בהודו, ביומי הראשון ברישיקש, ראיתי תהלוכה מוזרה בראשה צעד גבר חף מכל לבוש, ואחריו כמה אנשים (פחות מעשרה) לבושים בבגדים חגיגיים. יתכן שעלו מהרחצה.

    כמו כן אי אפשר שלא להתרשם מהסמלים הפאליים, המוצגים בכל מיני מקומות. יחד עם זה – שמרנות מינית מהסוג המתואר כאן. איך כל הדברים האלו מתיישבים יחד? לא מובן לי.

    הסבר ראשון טריוויאלי שעוולה על הדעת הוא שמדובר במדינה גדולה ומגוונת, ובה שונות תרבותית גדולה מאד בין קבוצות שונות. ברור שיש גם זה, אבל איך שהוא לא נדמה לי שאותם המקומות בהם רואים ציורי זימה, כמו שתיאר יואב, מאופיינים דווקא בהוללות מינית. כנראה שצריך חקירה ודרישה בשביל לפענח את זה. אליך יואב…

השאר תגובה