הכתר נשמט מראשה של השושלת

בחירות מקומיות בארבע מדינות של הודו ובעיר הבירה הנחילו כנראה תבוסה ניצחת למפלגת הקונגרס השלטת של משפחת גאנדהי. יורש העצר ראהול, בן 43, יתקשה מאוד להוביל את המפלגה של סבא-רבא, של סבתא, של אבא ושל אמא לנצחון בבחירות הכלליות בעוד חצי שנה. ההודים עייפו מן השחיתות ומחוסר הדינמיות.  אבל האם האופוזיציה העיקרית, בשליטת הימין הלאומי הדתי, תצא נשכרת? כנראה, אבל לאו דווקא. להודו נולד השבוע יאיר-לפיד משלה

טבלואיד בדלהי מודיע על ״נצחון מוחץ לכתומים״, צבע-ההכר של מפלגת הימין הלאומי-דתי. סקרי היציאה מן הקלפיות חזו לה נצחונות בשלוש מדינות ובאיזור הבירה דלהי

טבלואיד בדלהי מודיע על ״נצחון מוחץ לכתומים״, צבע-ההכר של מפלגת הימין הלאומי-דתי. סקרי היציאה מן הקלפיות חזו לה נצחונות בשלוש מדינות ובאיזור הבירה דלהי

אנחנו קוראים את עלי התה של הודו.

הרחק מתשומת לבו של העולם החיצון, אוכלוסיה הודית השווה לזו של צרפת, איטליה וספרד גם יחד השלימה השבוע תהליך ארוך ומורכב של בחירות. ארבע מדינות של הפדרציה ההודית (מתוך 28) והאיזור האוטונומי של עיר הבירה דלהי בחרו את ממשלותיהם. לכל אחד מהם יש ראש ממשלה, שתוארו באנגלית ”צ‘יף מיניסטר“ (להבדיל מ“פראיים מיניסטר“ בזירה הארצית).

ההצבעה נמשכה שבועיים, התוצאות הרשמיות ייוודעו רק ביום א‘, אבל סקרי יציאה מן הקלפיות הומטרו על הודו כבר ביום ד׳ בערב. התוצאה הברורה: תבוסה כבדה למפלגת השלטון. זה כשלעצמו חשוב, אבל זה חשוב שבעתיים עכשיו, מפני שהבחירות הכלליות בהודו חייבות להיערך לא יאוחר מחודש מאי 2014.

במידה שהיה ספק לפני הבחירות המקומיות, הספק הזה נמחה, על פי הסקרים: רוח עזה של שינוי נושבת עכשיו, לפחות בצפון הודו. מאחר שבחירות לפרלמנט הפדרלי מוכרעות במרכזי האוכלוסיה של הצפון, הבחירות המקומיות מחזקות את הרושם שעשר שנות שלטונה של מפלגת הקונגרס מסתיימות והולכות.

למפלגה המייסדת של הודו, זו המושלת בכיפתה הפוליטית זה מאה שנה ויותר, לא ניתן שום פרס ניחומים בסקרי היציאה. צריך כמובן להקדים ולסייג את הסקרים האלה, ולהזכיר מה קשה היא מלאכת החיזוי בהודו, ומה רבים חסרונותיהם של מידגמים. הם חזרו והטעו את הודו בבחירות הפדרליות של 2009 ושל 2004. בשתיהן, סקרים חזו תבוסה לקונגרס, או תיקו, אפילו בין מצביעים היוצאים מן הקלפי. בשתיהן, מפלגת הקונגרס ניצחה, תחילה בקושי ולבסוף בקלות. אבל הסקרים משתפרים, והמגמה היא כה חד-משמעית עד שקשה להאמין שהיא מועדת להפרכה.

המנצחת הגדולה של הבחירות היא מפלגת העם ההודית (הידועה בראשי התיבות BJP), העומדת ימינה מן הקונגרס, לפעמים הרחק ימינה. היא שמרה על כוחה בשתי מדינות שהיו בשליטתה עוד מקודם; היא גרפה את רג‘סטן (68 מיליון בני אדם), שמפלגת הקונגרס ניהלה בחמש השנים האחרונות; והיא עומדת סמוך לרוב מוחלט באיזור דלהי (כמעט 18 מיליון), שהיה בידי הקונגרס ב-15 השנה האחרונות. לא היו סקרי יציאה במדינה חמישית, מיזוראם הזעירה, בצפון מזרח הודו.

מפא“י ההודית

קל לטפול את התוצאות האלה על העייפות ממפלגות שלטון. ההודים מחליפים מפלגות כאלה פעם אחר פעם בזירה המקומית, בייחוד בימי משבר. אבל ההסבר הזה אינו מספיק. ממשלות של BJP בשתי מדינות, מאדהיה פראדש (72 מיליון) וצ‘אטיסגהאר (26 מיליון), חזרו ונבחרו בפעם הרביעית והשלישית, בהתאמה. עייפות החומר של המצביעים ההודיים אינה אפוא מקומית, אלא ארצית. נראה בעליל שמפלגת הקונגרס נמאסה עליהם.

את העייפות הזו אפשר להשוות אולי לזו שתקפה את המצביעים בישראל ב-1977, כאשר הפחיתו את כוחו של המערך (עבודה-מפ“ם) מ-51 מושבים בכנסת ל-33, וסיימו את ההגמוניה של השמאל בפוליטיקה הישראלית.

יש דמיון לא מבוטל בין מפא“י/העבודה בישראל ובין הקונגרס בהודו, חוץ מן הדמוגרפיה כמובן (ישראל היתה מדורגת 21 בטבלת מדינות הודו על פי אוכלוסייתן). שתיהן, מפא“י והקונגרס, כוננו את ההגמוניה שלהן הרבה לפני העצמאות; לשתיהן היה אתוס שוויוני וממלכתי, ששנות השלטון המתארכות שחקו בהדרגה; שתיהן הובילו את ארצותיהן למבוי כלכלי סתום, אם כי התחילו בסופו של דבר רפורמות, שקראו דרור חלקי לכוחות השוק, הרחיבו את המעמד הבינוני — וגם ריכזו עושר מופלג בידי מעטים; שתיהן התקשו להתמודד עם התחזקותו של ימין לאומי ודתי; שתיהן התנסו בכירסום בלתי פוסק של בסיסי התמיכה שלהן.

כל כך רב הדמיון, עד ששתיהן הובילו את ארצותיהן לעצמאות בהפרש של תשעה חודשים; את שתיהן הנהיגו סוציאליסטים כריזמטיים במשך 15 השנה הראשונות של שלטונן; את שתיהן הנהיגו אחר כך נשים חזקות, מעוטות סובלנות ושנויות במחלוקת; שלטונן הסתיים בהפרש של חודשיים (1977), אם כי הקונגרס הקדימה לחזור לשלטון, לפני שחזרה ואיבדה אותו. מאז שנות ה-80 היא הוסיפה לתת את הטון, אבל רק בעזרת קואליציות מסובכות ורופפות, שנטו להתמוטט קודם זמנן. שתיהן איבדו ראשי ממשלה לקליעי רוצחים, אם כי הקונגרס בהודו, בניגוד לעבודה בישראל, הצליחה לתרגם את ההלם הציבורי לנצחון פרלמנטרי עצום ממדים (ב-1984).

השושלת, על קיר סדוק בחזית מטה מפלגת הקונגרס במרכז ניו דלהי. למעלה, מימין: אבא ראג׳יב, בנו ראהול, סבא-רבא נהרו, סבתא אינדירה. למטה, מימין: אמא סוניה, אבא ראג׳יב, אמא במחיצת ראהול ופריאנקה, ראהול, ואין-לו-כל-קשר-משפחתי המהטמה גאנדהי (צילום: יואב קרני)

השושלת, על קיר סדוק בחזית מטה מפלגת הקונגרס במרכז ניו דלהי. למעלה, מימין: אבא ראג׳יב, בנו ראהול, סבא-רבא נהרו, סבתא אינדירה. למטה, מימין: אמא סוניה, אבא ראג׳יב, אמא במחיצת ראהול ופריאנקה, ראהול, ואין-לו-כל-קשר-משפחתי המהטמה גאנדהי (צילום: יואב קרני)

כנף הסארי של סוניה

מפלגת הקונגרס חישבה לשקוע, אולי להיעלם, בסוף שנות ה-90. אבל היא נאחזה בכל כוחה בכנף הסארי של שושלת נהרו-גאנדהי, גם אם את הסארי הזה לבשה אשה איטלקיה, סוניה גאנדהי, אלמנתו של ראש הממשלה לשעבר ראג‘יב (שנרצח בהיותו מנהיג האופוזיציה, ב-1991). קסמו של שם המשפחה עמד למפלגה. היא חזרה לשלטון במפתיע ב-2004, הגדילה את כוחה ב-2009, והיא מוכנה עכשיו למשוח את יורש העצר של השושלת, ראהול, הלוא הוא הבן, הנכד, הנין.

המפלגה הפכה לאחוזה משפחתית. המשפחתיות מעניקה הזדמנות להצעיר את השלטון מפעם לפעם. אביו של ראהול נעשה ראש הממשלה בגיל 40, לאחר רצח אמו, והביא אתו סיעה של יועצים צעירים. לשם השוואה, ראשי הממשלה של האופוזיציה היו בני 60 עד 80 בהיכנסם לתפקידיהם. אבל הנעורים לא היו בהכרח נכס. יועציו הצעירים של ראג‘יב העלו את ממשלתו על שרטון, והיא נחלה תבוסה אלקטורלית איומה לאחר תקופת כהונה אחת ויחידה. גם ראהול אינו מהלך קסמים על רואיו ועל שומעיו, ומעורר רושם חובבני ולא-מבוגר.

קשה לדעת אם זוהרה של השושלת הועם במידה כזאת שלא תהיה לה תקומה. פוליטיקה שושלתית היא עניין כמעט מובן מאליו בהודו. ילדים יורשים את אבותיהם, לפעמים את אמותיהם, בהרבה מדינות הודיות. ראשי הממשלות של אוטאר פראדש (הגדולה ביותר, מאתיים מיליון בני אדם, כמו ברזיל), של אודישה (הידועה גם כ“אוריסה“, ארבעים-ושניים מיליון), של ג‘הארקהאנד (שלושים-ושלושה מיליון), של קשמיר (שנים-עשר מיליון) ושל אוטאר-אקנד (עשרה מיליון) הם בניהם של ראשי ממשלות קודמים. ילדיהם של אקסים מנסים את כוחם בשורה של מדינות אחרות.

נירמול הוא מוות

אולי זה המשך טבעי של השושלות המלכותיות, אשר מלכו על חלקים ניכרים של הודו לפני 1947. זו בוודאי תוצאה של נאמנויות כתתיות, כאשר קאסטות מצביעות כאיש אחד לטובת מנהיג מוכר. זו גם תוצאה בלתי נמנעת של גודל האוכלוסיה והיוקר הגובר של מסע בחירות. מחוז בחירה ממוצע בהודו מכיל מיליון מצביעים, לפעמים אפילו שני מיליון, ושם משפחה ידוע הוא נכס-פתיחה חשוב לבעליו.

ותיקי מפלגת הקונגרס ואוהדיה אינם מסתירים את דעתם, שהמפלגה תלויה בשושלת גאנדהי לעצם קיומה. נירמול הוא מוות. אין זאת אומרת שלמפלגה אין מנהיגים פוטנציאליים מחוץ לשושלת. אחדים הם משכמם ומעלה, לפחות מצד איכויותיהם האישיות. אבל מאז שנות ה-60 לא היו למפלגה המכניזמים המאפשרים דמוקרטיה פנימית. היא התמכרה לאבסולוטיות הנאורה של גאנדהי, יהיה הגאנדהי אשר יהיה.

בשנים האחרונות דבקו במפלגה שערוריות שחיתות מסמרות-שיער. הן לא נגעו בשושלת במישרים, לפחות לא לפי שעה (אם כי לא פסקו הרינונים על חתנה של סוניה, רוברט ודרה, הנשוי לבתה פריאנקה). אבל משפחת גאנדהי מוחזקת אחראית. ממילא, העייפות מן המפלגה הופכת לעייפות מן השושלת.

״האריה מגוג׳אראט״. נארנדרה מודי בכרזת בחירות בעיר תריסור, מדינת קראלה, בדרום הודו. שלטי הקונגרס לא נראו כלל לאורך מאות קילומטרים של נסיעה (צילום: יואב קרני)

״האריה מגוג׳אראט״. נארנדרה מודי בכרזת בחירות בעיר תריסור, מדינת קראלה, בדרום הודו. שלטי הקונגרס לא נראו כלל לאורך מאות קילומטרים של נסיעה (צילום: יואב קרני)

נכס, או אבן ריחיים?

BJP אינה מפלגת ימין קונבנציונלית. היא אמנם התמתנה והתברגנה בשנות שלטונה (2004-1998), אבל עדיין נותנים בה את הטון אלמנטים דתיים הינדואיים פונדמנטליסטים. מועמדה לראש הממשלה, נארנדרה מודי, ראש הממשלה של מדינת גוג‘אראט, הוא פוליטיקאי שנוי במחלוקת: נערץ עד קנאות על חסידיו, שנוא ומעורר פחד בעיני יריביו.

האם מודי הוא נכס או אבן-ריחיים? הוויכוח על זה יימשך כנראה עד הבחירות הכלליות, הצפויות במאי. אבל אם יתאמתו סקרי היציאה מן הקלפיות בבחירות המקומיות, הוא יוכל לתבוע אשראי. הוא השתתף במסע הבחירות ללא לאות. לעצרות הבחירות שלו הגיעו רבבות, לפעמים מאות אלפים. הוא הצליף במפלגת הקונגרס ובמשפחת גאנדהי ללא רחם.

חזרתי השבוע ממסע של עשרה ימים בשתי מדינות של דרום הודו, בקארנאטאקה (שבנגאלור היא בירתה) ובקראלה (שבה נמצאת קוצ‘ין). בשתיהן מושלת מפלגת הקונגרס. נדהמתי להיווכח שלפחות במלחמת שלטי החוצות, המפלגה הזו פשוט אינה קיימת. באותה השעה, שלטי ענק של מודי, בפוזה של מושיע לאומי, נראים בכל עיר, בכל עיירה, לאורך כל דרך. בלי מדינות הדרום אין לקונגרס כל סיכוי.

סמל המטאטא של ״יאיר לפיד״ ההודי. ארווינד קג׳ריוואל, מנהיג ״מפלגת האדם הפשוט״, מרוח על שימשתה של מונית-ריקשה בדלהי (צילום: יואב קרני)

סמל המטאטא של ״יאיר לפיד״ ההודי. ארווינד קג׳ריוואל, מנהיג ״מפלגת האדם הפשוט״, מרוח על שימשתה של מונית-ריקשה בדלהי (צילום: יואב קרני)

היאיר-לפידים של דלהי

אבל, למרבה העניין, בהתמודדות אלקטורלית אחת ניתן השבוע עוד מוצא אחד לתחושת העייפות מן הקונגרס. באיזור דלהי התמודדה מפלגה חדשה לחלוטין, שהבטיחה לנקות את האורוות, וחטאה לא פעם בדמגוגיה צרופה (היא תספק מים בחינם, היא תקצץ בחצי את תעריפי החשמל). ”מפלגת האדם הפשוט“ קיבלה כנראה 17 מושבים בבית המחוקקים של דלהי, כמספר המושבים החזוי לקונגרס. BJP נמצאת הרחק קדימה, אבל אולי ללא רוב מוחלט.

היאיר-לפידים של דלהי הראו, שעייפות מן הקונגרס אינם מוכרחה להיות מתורגמת לתמיכה בימין הלאומי-דתי. אם ”מפלגת האיש הפשוט“ תציג חלופה ארצית מתקבלת על הדעת — וזה מוטל כרגע בספק, לפחות מסיבות ארגוניות — הפסדיה הבלתי נמנעים של השושלת לא ייזקפו בהכרח לטובת BJP.

קרב ענקים מתחולל עכשיו על השלטון בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. בעוד חצי שנה היא תיראה אחרת בהחלט.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

2 Responses to “הכתר נשמט מראשה של השושלת”

  1. דני פ הגיב:

    יש הרבה דברים בפוליטיקה של הודו שאינני מבין. היו בחירות בארבע מדינות דוברות הינדית בצפון הודו שבהן המפלגות הגדולות הן ה-BJP והקונגרס, ובהן ה-BJP ניצחה. אבל יש מדינות שכנות (ביהאר, אוטאר פראדש), גם הן דוברות הינדית, שבהן שתי המפלגות אינן קיימות, והמפלגות המובילות הן מייצגות את הקאסטות הנמוכות. מדוע זה כך?

    אגב אותה השוואה בין מפא״י למפלגת הקונגרס מחד, והליכוד וה-BJP מאידך קראתי כאן. המחבר, אגב, חושב שמפלגת הקונגרס סיימה את תפקידה ההיסטורי (הבעייתי לכשעצמו), ומייחל להתמוטטותה הסופית, מתוך תקווה שיבוא משהו טוב יותר.

    • יואב קרני הגיב:

      הצפון היה בסיס התמיכה ההיסטורי של מפלגת הקונגרס, בייחוד UP (ראשי התיבות הנוחים מאוד אשר שימשו גם את הבריטים, United Province, גם את הודו העצמאית Uttar Pradesh). הבסיס הזה התחיל להתמוטט ב-1977, כאשר הצפון סילק את הקונגרס מן השלטון בגלל זועות מצב החירום שהטילה אינדירה גאנדהי ב-1975. אז גם היתה נטישה מסיבית של מוסלמים, בקשר ישיר עם הברבריות של מבצע העיקורים (פרי-רוחו של הפרחח הסדאם-חוסייני, בנה הצעיר של אינדירה, סאנג׳יי, שהיה גם יורש אותה אילמלא התערבו האלים וריסקו את מטוסו ב-1981).

      הצפון נשמט מ״בנק הקולות״ (זה שימוש הלשון הנפסד בהודו, המתאר פלחי-בוחרים שמפלגות יכולות לסמוך עליהן לאורך ימים) של הקונגרס בסוף שנות ה-80. תחילה הנהנית היתה מפלגת העם ההודית (BJP), אשר משכה אליה את ההינדו, בהסתה לאומנית ודתית; אחר כך, בעקבות האורגיה של איודיה (הריסת מסגד מוסלמי עתיק בידי אספסוף מן ההינדו, כדי לבנות תחתיו בית מקדש לאל ראם), UP עברה לידי מפלגות מקומיות, שהן קואליציות של קאסטות. כיום, השלטון נמצא בידי מפלגה שבסיס הכוח הכפול שלה הוא הקאסטה של יאדאב והמוסלמים.

      בביהאר קמה קואליציה בין מפלגה מקומית ובין BJP, שהתמוטטה בתחילת הקיץ, בגלל התנגדות המקומיים למשיחתו של נרנדרה מודי, לאומן הינדואי עם רקורד מזעזע של הסתה דתית. מודי הוכרז בספטמבר מועמד הימין לכהונת ראש הממשלה.

      בבחירות לפרלמנט הפדרלי של 2009 רשם הקונגרס התאוששות מסוימת ב UP. אבל כאשר ניסה לתרגם את ההתאוששות הזו לחזרה לשלטון ב UP, בבחירות של 2011, הוא נחל כשלון חרוץ.

      תקוות BJP לנצחון בהנהגת מודי קשורה כמעט כולה בסיכוי שהוא יצליח להחזיר את UP ואת ביהאר לחיק הימין. שם יוכרען הבחירות הכלליות (לא יאוחר מחודש מאי). תקוותה היחידה של משפחת גאנדהי היא שהפחד מפני קיטוב דתי וכתתי יפצל קולות בצפון, ויואיל לבעלי ברית מקומיים של הקונגרס. אין לקונגרס, או לצורך לזה ל BJP, סיכוי ריאלי לקבל רוב בזכות עצמן.

      הפעם האחרונה שבה מפלגה הודית הגיעה לשלטון ללא קואליציה היתה ב-1985. מאז, המפה הפוליטית עומדת בסימן התפוררות. זו גם הסיבה שב-1989, ואחר כך ב-1996, הגיעה לשלטון קואליציה של מפלגות מקומיות, מה שמכנים ״החזית השלישית״. החשש הגדול ביותר המובע כאן הוא מפני חזרה אל ממשלות חלשות של ״החזית השלישית״, שאינטרסים מקומיים מנוגדים משרים עליהן אינרציה. הממשלה של 1991-1989 הורישה להודו את המשבר הפיננסי החמור ביותר בתולדותיה. המשבר ההוא אילץ את ממשלת הקונגרס, שבאה אחר כך (והיתה מיוסדת על מיעוט בפרלמנט) ליזום את הרפורמות הכלכליות החלקיות, אשר שינו את פני הודו.

Leave a Reply