”אולי העם האמריקאי מבשל משהו בשקט, מבלי שנרגיש“

מנחש משקיף פוליטי אחד, שנאלץ לוותר על ודאויות ולעבור לאינטואיציות. הנתונים הסטטיסטיים מראים שברק אובמה יחזור וייבחר. אבל אם כך, מדוע הרפובליקאים שופעים כל כך הרבה בטחון? ומדוע אובמה מגלה חרדה? מערכת הבחירות היקרה ביותר בדברי ימי האדם הסתיימה, אולי בלי הכרעה של ממש

אנחנו איננו יודעים מי ינצח בבחירות לנשיאות. אבל האם הם יודעים? ברק אובמה ומיט רומני? לפחות בסתר לבם?

ב-1980 ידע ג‘ימי קרטר שהוא מוּבל לעקידה. הצילום המסורתי של הנשיא בשעת הצבעה גילה שהוא חונק את דמעותיו. ב-1992, ג‘ורג‘ בוש הבן כינס את בכירי מטה הבחירות של אביו ערב ההצבעה, כדי להודיע להם שכָּלוּ כל הקִצים, אבא אינו יכול עוד לנצח, תודה לכולכם.

פגי נוּנאן, פרשנית ימנית רבת מוניטין, אשר כתבה את נאומיהם של חשובי המפלגה הרפובליקאית, כותבת ביומן הרשת שלה (באתר ה‘וול סטריט ג‘ורנל‘):

”אני חושדת ששניהם, רומני ואובמה, חשים מה מתרגש ובא, וזו  הסיבה שרומני נראה כל כך שליו, ואובמה נראה כל כך נסער“.

נונאן אינה מעמידה פנים שהיא יודעת אל-נכון מי ינצח. אבל היא מתחלקת באינטואיציה החריפה שלה. היא חושבת, כי

”בשעה שהכול מתבוננים בסקרים וּבסופת ההוריקן, רומני מחליק אל הנשׂיאוּת. הוא גואה בשקט, והוא גואה זה זמן מה“.

היא מצטטת עמית מן השמאל, שאמר לה במוצאי יום הוויכוח האחרון בין אובמה לרומני: ”אולי העם האמריקאי מבשל משהו בשקט, מבלי שנרגיש“. אכן, מהנהנת נונאן, ”הם מבשלים את נצחון רומני“. היא נכחה בכמה מעצרות הבחירות האחרונות שלו, והתרשמה מן הקהל שנהר לשמוע אותו: 28 אלף בפנסילווניה ביום א‘ השבוע, 30,000 באוהיו. זו לא היתה רק הצלחה של המארגנים, היא אומרת.

אוסף הסקרים האחרון שלפני ההצבעה. משוּעתק מאתר הרשת של ה’ניו יורק טיימס’

עקומת הסקרים של ששת החודשים האחרונים בואכה ששה בנובמבר באתר הרשת של realclearpolitics

חשמל עמד באויר. אז מה?

רק שוטה יקל ראש באינטואיציות של פגי נונאן. אבל אני מודה שספירת הראשים בעצרות הבחירות אינה מרשימה אותי.

אני זוכר שהייתי אחד מ-50,000 בעצרת הבחירות האחרונה של וולטר מונדייל במרכז מנהטן, ב-1984. זו היתה העצרת רבת המשתתפים ביותר של כל עונת הבחירות. חשמל עמד באויר. וימים אחדים אחר כך, מונדייל נחל את התבוסה הגדולה ביותר בתולדות אמריקה: הוא הפסיד ב-49 מ-50 המדינות. הוא לא הצליח לנצח אפילו בניו יורק, מדינה המצביעה כמעט אוטומטית בעד דמוקרטים.

אין זאת אומרת שנונאן טועה. רומני אמנם השתפר מאוד במרוצת מסע הבחירות שלו. הסקרים מלמדים ששיעור ההתלהבות של הרפובליקאים ממועמדם לנשיאות גדל להפליא מאז נצחונו המפורסם בוויכוח הטלויזיה הראשון עם אובמה, לפני חודש ויותר. דוברים רפובליקאיים רשמיים ולא-רשמיים חוזים ללא היסוס את נצחונו, בהם פרשנים שיש להם מה להפסיד מתחזיות-שווא.

יש אמנם הכרזות רבות בטחון גם אצל הדמוקרטים. אבל קשה שלא להבחין בגילויים של חרדה. הם בוקעים אפילו מגרונו הניחר של הנשיא. ערב יום הבחירות הוא אמר בראיון עתונאי, כי

יש לנו די מצביעים כדי לנצח — אם הם אמנם יצביעו“.

קצת קשה למצוא עודף בטחון בניסוח הזה, הנכון כשלעצמו. כמעט כל הסקרים, כמעט בכל פעם, מראים יתרון לאובמה, לפעמים יתרון ניכר, בין אלה הרשומים להצביע. היתרון הזה נמחק כמעט לחלוטין בין אלה העומדים להצביע (על פי חישובי ההסתברות של הסוקרים).

על זה יקומו הבחירות או ייפלו. כאשר ההפרש הממוצע בסקרים הארציים עומד על אחוז אחד ופחות (0.7% לאובמה באינדקס של realclearpolitics.com), הנצחון יהיה למועמד המאורגן ביותר, שיביא את מצביעיו אל הקלפי. זה נכון בכל בחירות בכל מקום, אבל זה נכון שבעתיים בארץ שבוחריה מקוללים בשיעורים גדולים של אדישות ושל ניכּוּר.

המזכרת הארכאית של האבות

הבעיה הרגילה של הסקרים הארציים היא שהבחירות לא יוכרעו בזירה הארצית. בארה“ב מתקיימות היום 51 בחירות מקבילות (מחוז קולומביה של עיר הבירה וושינגטון הוא ה-51).

מחוץ לשתי יוצאות קטנטנות מן הכלל (מדינות נֶבּרסקה וּמיין), בכל אחת מן המדינות האחרות, המנצח גורף את כל הקופה, בלי קשר להפרש נצחונו. הקופה היא מִשלחת האלקטורים שהמדינה שולחת לוושינגטון. חבר האלקטורים הוא המזכרת הארכאית, שאבות הרפובליקה הורישו לבאים אחריהם, מפני שלא התפעלו מהבעות קולקטיביות של רצון ההמון.

ב-75% מן המדינות, המשחק הוכרע זה כבר. יתרונו של אחד המועמדים הוא כזה, שנסיון למחוק אותו הוא בזבוז זמן ומשאבים. ממילא המערכה ניטשת במספר קטן של מדינות.

הסקרים הארציים אינם מייצגים בהכרח מה שקורה בכל אחת מן המדינות האלה. חיזוי הבחירות מסתמך אפוא במידה חסרת תקדים על סקרים בקומץ של מדינות, בייחוד פלורידה, אוהיו, וירג‘יניה, קולורדו, נוואדה, אייווה וניו המפשר. אלה הן ”המתנדנדות“. בהן, ובעוד כמה שהן ספק-מתנדנדות, יש יתרון ממוצע, אם כי קטנטן, לנשיא.

זה היה המצב גם לפני שבועיים, בין ויכוח הטלויזיה האחרון ובין סופת ההוריקן ׳סאנדי׳. אבל אז הסקרים הארציים העניקו יתרון קטן לרומני. היה קשה ליישב את חוסר ההתאמה. הימים האחרונים יישבו אותו, כאשר מעמדו של הנשיא השתפר בסקרים הארציים.

הנשים, הלבנים, הלא-מפלגתיים

סקר של מרכז פיו (Pew) רב המוניטין היה הראשון שהראה זינוק בתמיכה לרומני, כמעט לפני חודש, כאשר העמיד אותו ארבעה אחוזים מעל אובמה. לפני עשרה ימים, סקר פיו הראה שוויון מלא. בתחילת השבוע הוא הראה כבר יתרון של 3% לאובמה. לשון אחר, התמיכה באובמה בחודש האחרון גדלה ב-7%. מרשים מאוד.

אבל כל המספרים האלה מתוארים כ“חסרי משמעות סטטיסטית“, הואיל והם נופלים בגבולותיה של טעות הדגימה.

יש גם יש משמעות סטטיסטית להתפלגויות התמיכה. הסקרים מראים לנו בין השאר כמה נשים וכמה גברים, כמה מפלגתיים וכמה לא-מפלגתיים, כמה לבנים וכמה לא-לבנים תומכים בכל אחד.

כאשר רומני פרץ קדימה, בתחילת אוקטובר, הפיגור המסורתי שלו בין נשים כמעט נמחק, יתרונו בין לא-מפלגתיים הגיע עד 20% באחד הסקרים, ויתרונו בין הלבנים עמד על 25% ויותר. עכשיו מראים הסקרים שהנשים, הלא-מפלגתיים וחלק מסוים של הלבנים חזרו אל אובמה.

”90.9% סיכוי“, אבל…

בעל המודל הסטטיסטי השנוי במחלוקת של ה‘ניו יורק טיימס‘, ניית סילבר, טוען שלנשיא יש עכשיו ”90.9% סיכוי“ לנצח. הוא צודק לשיטתו. הוא אינו טוען שהנשיא עומד לנחול נצחון מוחץ. להיפך. הוא חוזה הפרש של 2.5% בלבד במניין הקולות הארצי. אבל הוא מראה, שהנשיא הקיף את עצמו בחומת-אש במדינות המתנדנדות, וחסם בזה את דרכו של רומני לנצחון.

אף על פי כן, המודל הזה מעורר אי נוחות מסוימת, מפני ששינויים קלים יחסית יכולים להפוך אותו על ראשו. פרשן באתר רשת הנוטה שמאלה, salon.com, השתמש ערב הבחירות באותם המספרים עצמם, כדי להראות כיצד רומני יכול לנצח, וגם כיצד אובמה יכול לנחול נצחון מוחץ בחבר האלקטורים, כמעט כשיעור נצחונו ב-2008.

מקץ מערכת הבחירות האינטנסיבית והיקרה ביותר בדברי ימי האדם (אפשר שהוצאותיה הסתכמו בששה מיליארד דולר), המצביעים בארה“ב מגלים חוסר חשק עז להכריע. ביום א‘ השבוע היו בחירות במקום אחר בעולם. אפיפיור חדש נבחר לכנסיה הקופטית של מצרים. שלושה פתקים הוכנסו לסל, וילד מכוסה עיניים התבקש לשלות אחד מהם. לא בדיוק דמוקרטי, אבל הרבה יותר זול עם אותה סבירות של תוצאות.

לוח-הזמנים לתוצאות

אז ככה: הקלפיות הראשונות ייסגרו בשש בערב (אחת לפנות בוקר בישראל), באינדיאנה ובקנטאקי. לא חשובות. שתיהן מונחות ממילא בכיסו של מיט רומני.

בשבע בערב ייסגרו הקלפיות עוד בשש מדינות. כאן תתחיל הקוביה להתגלגל.

שימו לב לווירג‘יניה ולניו המפשר. הדעת נותנת שאיש לא יעז לחזות את התוצאות. הן יוכרזו ”צמודות מדיי“. אבל אם למשל אובמה יוכרז מנצח בשתיהן, זה יהיה סימן לבאות. רומני יתקשה לנצח בלעדיהן. אובמה יוכל להסתדר גם בלעדיהן, אם כי בקושי.

בשבע וחצי (2:30 בבוקר, ישראל), ייסגרו הקלפיות באוהיו. כאן תיעצר הנשימה. אין כמעט סיכוי שמנצח יוכרז שם עם סגירת הקלפיות, או אפילו סמוך לסגירה. אבל המנצח באוהיו, כמעט ללא ספק, יהיה הנשיא הבא של ארה“ב.

בשמונה בערב ייסגרו הקלפיות בין השאר בפנסילווניה ובמישיגן. הנשיא מוכרח לנצח בשתיהן, כדי להגן על סיכוייו להיבחר. נצחון של רומני אפילו באחת יהיה סימן רע לאובמה. נצחון של רומני בשתיהן — סיכוי לא כל כך סביר —  יקפיץ את הרפובליקאים על רגליהם. הם יאמינו שזהו זה.

בתשע בערב (ארבע בישראל) יבוא, בין השאר, תורן של מתנדנדות המערב והמערב התיכון: קולורדו, וויסקונסין ומינסוטה. השתיים האחרונות נוטות לאובמה, בהפרש דחוק. הצלחה של רומני לחלץ אפילו אחת מידי אובמה תהיה מרעישה. אשר לקולורדו, היא נחשבת אחד המפתחות החשובים לבית הלבן. אפשר גם בלעדיה, אבל אפשר הרבה יותר איתה.

בעשר בערב תסתיים ההצבעה, בין השאר באייווה ובנוואדה, שתי מתנדנדות נוספות.

בין 10 ל-11 יהיו בידי חזאי הבחירות די נתונים כדי להודיע מי יהיה הנשיא הבא של ארה“ב, או כדי להודיע שלילה ארוך מאוד לפנינו. לילה כזה עשוי להתארך עד חודש דצמבר.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

9 Responses to “”אולי העם האמריקאי מבשל משהו בשקט, מבלי שנרגיש“”

  1. דודו הגיב:

    הדעת נותנת שניתן לחזות את התוצאות (שלישי, צהריים) בלוויית הסייג שהתחזית נסמכת על מידע גלוי בלבד. הרי התחזית:
    אובמה ינצח ב-(כמעט)-ודאות באוהיו, בפנסילווניה, במישיגן ובוויסקונסין.
    קרוב לודאי שאובמה ינצח גם באוהיו, ובניו המפשר.
    סביר שאובמה ינצח בוירג’יניה.
    סביר שבסנאט יהיה רוב דמוקרטי קטן, כיוון שמרוצים מקומיים נהנים מהרוח הגבית שמספק אובמה.
    הדעת נותנת שאת התחזית הזו אפשר היה לספק, והיו שסיפקו, לפני 4-5 ימים.
    מכאן, שפגי נונאן, פרשנית ימנית רבת מוניטין, פשוט מדברת מהרהורי ליבה, שהרי המידע הגלוי לה גלוי גם לפרשנים אחרים. כבר שבוע שהמירוץ אינו צמוד מבחינה סטטיסטית למרות הקירבה במספר המצביעים לשני המועמדים. השאלה המרתקת היא מדוע פרשנים ימניים רבים מתנהגים כאילו הם נחשפים (רק) למציאות אלטרנטיבית? האם עולם התקשורת המודרנית עד כדי כך יעיל ביצירת “בועות” עם הגיון פנימי עיקבי ומסננים רבי עוצמה כנגד כל פיסת מידע “מפירת הרמוניה”? ייתכן שזו תופעה מרתקת בעוצמתה.

    • דודו הגיב:

      יום שלישי, 10:20pm

      הסיפור גמור. אוהיו, פנסילווניה, ניו המפשר… לא צריך אפילו להמתין לבוקר יום רביעי.

      ושוב נשאלת השאלה – למה פרשנים ימנים מנוסים לא ראו שהמירוץ הוכרע כבר לפני שבוע? שלא היו מתחילתו של המירוץ נתונים אמינים שתמכו ביתרון של רומני? שנקודת השיא של רומני הייתה כשבוע לאחר העימות הראשון, ומאז מצבו הדרדר בעקביות?

      על מה מייקל גרהאם ופגי נונאן חושבים הערב?

  2. דני פ הגיב:

    90% סיכוי הוא כמו סיכוי של קבוצת תחתית מול קבוצת צמרת בגמר גביע המדינה. אז אמנם הטבלה לא משקרת, אבל הכדור הוא עגול ולדרבי חוקים משלו. רומני יכול לנצח (וזה מפחיד – למרות שמדובר באדם מוכשר ורציני, האידאולוגיה של המפלגה שלו – וגם שלו – מחרידה).

  3. גיל הגיב:

    לדעתי, הבחירות הללו יראו עד כמה הרפובליקנים מדברים מהרהורי ליבם ומנותקים לגמרי מהציבור. בניגוד למערכות בחירות אחרות שבו הצד המפסיד נלחם עד הרגע האחרון, בבחירות הללו אני שותף לתחושה שלך שהרופבליקנים חושבים באמת שהם עומדים לנצח. שהשסקרים מוטים לרעתם, או השד יודע מה. אני חושב שזו אלגוריה מסוימת לנטייה שלהם להיות אנטי מדעיים ולחשוב בצורה לא רציונלית (וחבל שנושאים מדעיים כמו ההתחממות הגלובלית לא עלו כמעט במערכת הבחירות הנוכחית).

    האלטרנטיבה היא שהסקרים בשבועות האחרונים מוטים באופן שיטתי לרעת רומני. אם זה אכן נכון זו תהיה פשיטת רגל של כל תעשיית הסקרים אבל אני בספק גדול שזה יקרה. ואגב, נכון שרבים מהסקרים נופלים תחת טעות הדגימה, אבל זה לא אומר שהם חסרי חשיבות ולא יכולים להצביע על מגמות שונות אם נלקחים סקרים אחרים בחשבון.

  4. ori hippo הגיב:

    מה היו הסיבות שבשבוע האחרון חזרה הרוח למיפרשי אובמה? האם החשיפה התקשורתית שהוא זכה לה כמנהיג בשל הסופה? ההצלחה שלו בשני הוויכוחים האחרונים?

  5. מיקי לטוביצקי הגיב:

    מן הסתם זו האופטימיות הרפובליקאית המפורסמת, שהם כל כך מתגאים בה. בעל הבלוג כבר כתב על זה בעבר, ברהיטות אופיינית.

    או זה, או שפגי נונאן ואחרים מסתכלים על סביבתם החברתית, על השכונות שהם וחבריהם מסתובבים בהן, ומקישים מהן (בטעות) על האומה כולה. הרי הבחירות הללו מקוטבות במיוחד על בסיס מוצא. רפובליקאים לבנים חושבים, כך נדמה לי, שאמריקה מורכבת מאנשים כמוהם. אמריקה היא ארץ שלהם ובשבילם, וברור להם שמה שהם ודומיהם חושבים, זה מה שאמריקה חושבת. כלל האצבע הזה נכון לפעמים, אבל יעילותו הולכת ופוחתת ככל ששיעור הלבנים באוכלוסיה פוחת.

    חסרה להם, כך אני מרגיש, הצניעות של מיעוט אחד בין מיעוטים רבים.

  6. אבירם חניק הגיב:

    מצטרף לשאלה של אורי, ומוסיף עוד אחת:

    הזכרת לא מזמן את המועמדים שהיו זוכים אילו הבחירות היו “רק שבוע אחד אחרי”. האם רומני היה זוכה שבוע אחד _לפני_?

  7. מיקי לטוביצקי הגיב:

    ציטוט מרהיב של רומני מהלילה (פיסקה 14 של הידיעה).

    מה דעתכם? האם האשם באופטימיות? בועה? או שקרים רגילים של מערכת בחירות?

  8. התוצאות ידועות ויש שיאמרו שהסקרים בכל זאת די דייקו על חוט השערה ואני ממשיך לטעון שהסקרים לא נתנו תשובה אמיתית וזו ניתנה רק בקלפי. ככול שהמירוץ צמוד יותר, הסקר חשוב פחות.

    מעניין לראות את הקהל המגוון התומך באובמה לעומת הקהל הלבן בעיקרו של רומני, ומעניין לדעת אם המפלגה הרפובליקנית תהיה חייבת להסתגל, ולפזול למרכז, או שמא בבחירות הבאות הטענה של האגף השמרני תהיה שעם רדיקלים שמרנים ניצחנו (בוש הבן ורונלד רייגן), ועם מועמדי פשרה (רומני ומקיין) הפסדנו, ולכן חייבים לא להתפשר באידיאולוגיה. טוענים שהציבור הלטיני השמרן הוא המפתח לעתיד. נראה.

Leave a Reply