מדינות-לאום: הצדק הטבעי — והאבסורד (רשימות ליום העצמאות)

זה 180 שנה שהעולם מתפרק לגורמיו, ובזמן האחרון גם לגורמי-גורמיו. עם כמעט 200 מדינות באו“ם, ועם מדינות ננס באוקיאנוס השקט ובים הקריבי, האם פוטנציאל ההתפרקות כבר מוצה? התשובה המיידית: בהחלט לא

הרעיון של מדינת לאום הוא בעת ובעונה אחת חדש יותר ממה שנדמה, וישן יותר ממה שנדמה.

מה מובנות מאליהן יותר מאשר ”צרפת“, או ”גרמניה“, או ”איטליה“? חיים וייצמן היה יכול לטעון בתוקף, עוד בשנות ה-20, כי ”ארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית“. אבל אנגליה, או בריטניה, לא היתה ”אנגלית“; וצרפת לא היתה ”צרפתית“, ואיטליה שזה מקרוב נולדה בוודאי לא היתה ”איטלקית“.

התפשטותה של מדינת הלאום נזקפת לזכותו של נשיא ארה“ב בימים ההם, וודרו וילסון. אבל רק עשרה חודשים לפני תום מלחמת העולם הראשונה הוא עדיין היה מוכן להשאיר על כנה את המדינה האנטי-לאומית ביותר, הלוא היא אוסטריה-הונגריה, שהמכנה המשותף היחיד של עמיה היה ראש קיסרי אחד בווינה. רק עורמת ההיסטוריה שינתה את הכוונה הזו, ומאותו רגע נפתחה תיבת פנדורה בכל רחבי העולם. היא לא נסגרה עד עצם היום הזה.

וילסון לא המציא את רעיון הלאומיות. אירופים השתעשעו בו, לפעמים בשלוליות עמוקות של דם, עוד מתחילת המאה ה-19.

התנועה הציונית נולדה מתוך הקלחת הרותחת של לאומיות אירופית. המגמות המנוגדות של הלאומיות הזו — ליברליות, שמרניות; סובלניות, שונאות-מיעוטים; דמוקרטיות, אותוריטריות; דתיות, חילוניות — השאירו טביעות-אצבעות ברורות על גופה של הציונות ועל נפשה. הפוליטיקה של התנועה הציונית נבראה בצלמן של פוליטיקות מקומיות במדינות-הלאום הקטנות והבינוניות.

אבל העולם היה זקוק לטראומות איומות, ולנסיונות התאבדות קיבוציים, כדי להביא את הקץ על האימפריות המערביות הגדולות, ולפרק אותן לגורמיהן (לגורמיהן — אבל לא לגורמי-גורמיהן, כפי שיתבאר בהמשך). אפריקה הניבה 50 מדינות חדשות ויותר; אסיה תרמה כמעט עשרים; הים הקריבי העניק לנו ”מדינות-ננס“ של מאה אלף תושבים ופחות.

נאורו, אבחזיה ודרום אוסטיה גם

בדרום האוקיאנוס השקט, הרף הונמך עד 10,000 תושבים, כמו למשל במקרה של נאורו, שלא היתה אלא סלע פוספטים בלב ים. הפוספטים נגמרו, ועכשיו היא משכירה את מדיניות החוץ שלה לכל המרבה במחיר. למשל, תמורת 60 מיליון דולר מרוסיה היא הואילה להכיר זה לא כבר בעצמאות אבחזיה ודרום אוסטיה.

עצמאותן של שתי האחרונות מעניינת כשלעצמה. צבא רוסיה כפה אותה, כדי לסיים, למעשה אם גם לא להלכה, את עצמאותה של גרוזיה (“גיאורגיה“).

אילו הוחלה אמת-המידה של אבחזיה ואוסטיה על רוסיה עצמה, היו פורשות ממנה עשרות מדינות זערוריות, בנוסף על ה-14 שנפלטו ממנה ב-1991, כאשר התמוטטה ברית המועצות. כאשר בא תורה של יוגוסלביה להתפרק, בדיוק לפני עשרים שנה, היא הנחילה לאירופה שש מדינות, שרק שתיים מהן התקיימו אי פעם.

לצד ההתפצלות נעשה גם נסיון של התמזגות. האיחוד האירופי נועד להיות אבן-הפינה של פדרציה אירופית, שאולי תדמה לארה“ב, חוץ מזה שיש בה 23 לשונות רשמיות. האירופים ניחמו את עצמם במטבע משותף, אבל על גודל הנחמה נמצאו לאחרונה חולקים.

תהליך ההתפרקות לגורמים נבלם בהרבה מקומות. הודו, למשל, יכלה לחקות את הדגם הסובייטי/יוגוסלבי. כמה מן המדינות המרכיבות אותה הן אתניות מובהקות, ואילו נעשו עצמאיות, היו מן המאוכלסות ביותר בעולם. דווקא פקיסטן התפרקה פעם אחת, ואולי תחזור ותתפרק.

מפת אפריקה, 1876. אפילו גבול אחד במפה הזו לא נשאר על כנו. 50+ מדינותיה אינן הגיוניות יותר או פחות ממאה מדינות, או מ-300. אף אחת מהן אינה "מדינת לאום"

מועמדת טבעית להמשיך את תהליך ההתפרקות היתה אפריקה. קשה להגיד אפילו על אחת ממדינותיה שהיא ”היסטורית“. הגבולות המלאכותיים נמתחו לעתים קרובות בסרגלים, לנוחיותם של ממשלים קולוניאליים אירופיים. האפריקאים, מפני שהבינו את הפוטנציאל האלים של תיחום מחדש, החליטו עוד לפני 50 שנה להשאיר את הגבולות על כנם ויהי מה.

ה“יהי מה“ הניב מלחמות אזרחים קטלניות. מיליונים רבים נספו בקונגו ב-50 השנה שעברו; מיליון מתו בניגריה, בסוף שנות ה-60; כמעט מיליון נשחטו ברואנדה, באמצע שנות ה-90; שתי מלחמות אזרחים התנהלו באתיופיה, במשך 30 שנה; סומליה חדלה בעצם להתקייים לפני עשרים שנה; מלחמות אזרחים איומות התנהלו בסודאן, בצ‘אד, בחוף השנהב, בליבריה, בסיירה-ליאון, באנגולה, במוזמביק.

במאלי, מורדים אתניים הכריזו בחודש שעבר על הקמת מדינה עצמאית בחצי הצפוני של הארץ המדברית הענקית הזו. ארגון מדינות אפריקה השיב בלאו רועם.

מתוך הכבשן הזה נפלטו בכל זאת שתי מדינות חדשות: אריתריאה, ב-1992, ודרום סודאן, בקיץ שעבר. עצמאותן לא היטיבה עם איש, בייחוד לא עם תושביהן.

לא כללנו ברשימה הזו את אמריקה הלטינית, מפני שהתפרקותה לגורמיה הקולוניאליים התחילה עוד לפני 200 שנה, ולא נוספו בה מדינות לטיניות זה מאה שנה, מאז המציאה ארה“ב את פנמה.

סקוטלנד? קטלוניה? פאדאניה?

פוטנציאל ההשתנות של מפת העולם בשום פנים לא מוצה. אפילו במזרח התיכון אפשר להעלות על הדעת לפחות שלוש מדינות נוספות, בדרגות משתנות של סבירות: מדינה כורדית בצפון עיראק, ואולי גם במזרח טורקיה, במערב איראן ובצפון סוריה; מדינה חדשה בדרום תימן, שכבר התקיימה שם לפני עשרים שנה; ומדינה חדשה במערב לוב. באיראן יש פוטנציאל היפרדות, אבל קצת קשה לראות אותו מתמצה בנסיבות הקיימות.

פוטנציאל יש עדיין באירופה. המועמדת המיידית היא סקוטלנד, העומדת לערוך משאל-עם על עצמאות. זה יהיה ציון דרך דרמטי בשקיעתה של בריטניה. הקיסרות הגדולה ביותר בדברי ימי העולם עדיין שולטת באיי פולקלנד, בסט‘ הלנה ובמונסראט (בין הממקמים נכונה יוגרלו פרסים יקרי-ערך. אולי). עכשיו היא עלולה להתפרק מן הנכס העיקרי שהפך אותה מסתם-אנגליה לבריטניה-הגדולה.

לעצמאות סקוטלנד עשויה להיוודע השפעה דרמטית על ספרד. אם סקוטלנד, אז מדוע לא קטלוניה? ואם קטלוניה, אז מדוע לא ארץ הבסקים? ואם יהיה מומנטום, מי יודע אם ספרד לא תתקדם במהירות אל 1491.

ואם סקוטלנד וקטלוניה, אז מדוע לא ”פאדאניה“, הלוא היא צפון איטליה? ומי יודע מי עוד ייזכרו בחלומות-השווא של אבותיהם. התתחדש דוכסות פראנש-קונטה במזרח צרפת? היחזרו ויקומו הרפובליקות של גינואה ושל ונציה? (התשובה: לא.) ולכמה מדינות היסטוריות תתפרק הולנד? וכמה זמן ייקח לאקסימואים של גרינלנד להחליט שעליהם להיפטר בדחיפות מן האימפריאליזם הדני. מתיישבי יהודה ושומרון יוכלו לצאת למסע אופניים בחופי גרינלנד, לתמוך בשאיפות האקסימואים; אבל לדנים לא יהיה איכפת כלל, מפני שלאירופה כבר לא כל כך איכפת אם היא תהיה או לא, ואיך, ומתי.

מה יקרה לסין? האם טיבט ושינג'יאנג (=טורקסטן) ומונגוליה הפנימית ומנצ‘וריה החיצונית יישארו תמיד חלקים בלתי נפרדים של המולדת? ואינדונזיה הענקית? והפיליפינים?

והאם כדור הארץ הוא סרכזת (צנטריפוגה), או מטוטלת? האם התנועה החוצה תימשך לאורך ימים, או שהמטוטלת תתחיל יום לא רחוק אחד לקרב במקום להרחיק? היתכן שיום אחד תשתרר הסכמה כללית, שרעיון מדינת הלאום הוא אבסורד? למשל, כאשר תתחיל הגירה מסיבית של בני אדם אל החלל החיצון?

אל תהמרו על זה.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד.

אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

18 תגובות בנושא “מדינות-לאום: הצדק הטבעי — והאבסורד (רשימות ליום העצמאות)”

  1. יפה אמרת, אך על הערה אחת אני תמה: דרום סודאן לא היטיבה עם תושביה? דומני שעוד מוקדם לקבוע זאת, הלוא כן? הרי הדיו טרם יבש, והאירועים עודם נפרשים לפנינו, השבוע ממש.

    1. אכן, אסף, מוקדם להגיד. אני כתבתי כאן טלגרפית. המשטר בדרום סודאן יזם מלחמה נגד השכל הישר ונגד האינטרס העצמי; הנשיא קל הדעת עף לבייג'ינג לבקש שסין תתמוך בדרום נגד הצפון (סין אינה תומכת באיש, היא רק קודחת נפט וכורה מתכות); עיר הבירה העלובה רוחשת שמועות על הפיכה צבאית. על זה צריך להוסיף מלחמות אזרחים על אש קטנה בין שבטים יריבים. מאז קונגו הבלגית קשה לחשוב על ארץ אפריקאית, שנולדה עם סימנים יותר מבשרי רעות מדרום סודאן.

    2. "מוקדם להגיד" מצלצל מוכר! מספרים שצ'ו אן לאי, ר"מ סין בתקופה מסויימת נשאל מה דעתו על המהפכה הצרפתית ענה שעדיין מוקדם להגיד…!

  2. ועוד שאלה צנועה: אם לא מדינת לאום, מה כן?

    בישראל, בכל אופן, רעיון מדינת הלאום עוות כמעט לבלי הכר; לאום ישראלי אין, ו"מדינת כל אזרחיה" — ביטוי מתמיה במיותרותו בכל דמוקרטיה מערבית — הוא רעיון קיצוני בישראל. מה חבל.

    1. אני מוסיף לתמוך במדינת הלאום, אם גם בחריקת שיניים. היא אנכרוניזם, היא מועדת להיות לא-ליברלית, אבל אין מנוס מפניה, בגבולות 1967.

  3. בטיבט יש כ 5-6 מיליון טיבטים, ספק אם הם יכולים לכפות משהו על מדינה של מיליארד ושליש. סין השקיעה סכומי עתק בשיפור התחבורה הטיבטית וקשרה אותה חזק לסין.

    טיבט שייכת לסין מאז המאה ה-12, לפחות יש הוכחות לחיל מצב קבוע מהמאה ה 14.

    בשינג'יאנג יש כשמונה מיליון מוסלמים וויגורים, שאינם רוב בחבל, וכארבעים מיעוטים שונים, זה חבל של 1.6 מליון קמ"ר עם מחצבים, בוודאי שסין לא תוותר עליו. מדינת מזרח טורקמניסטן היתה קיימת חמש שנים בלבד. קיימות טענות שמדינות המערב ממנות ומעודדות התקוממויות של שני האזורים האלו.

    במונגוליה הפנימית רק כ 15 אחוז מהאוכלוסיה היא מונגולית. כ-93 אחוז מתושבי סין הם האנים. שבעה אחוזים הם מיעוטים בני למעלה מ 50 שבטים שונים.

    סין קיימת בגבולותיה הנוכחיים פחות או יותר כ 3000 שנה, לא יהיו שם שינויים, אין עניין לתושבים והמצב הכלכלי עדיף להם כך, ביחוד כשכיום קל יותר מתמיד לנדוד ממקום למקום.

    1. ארצות גדולות מאוד לא יתפרקו מנכסים טריטוריאליים אלא אם כן יעמדו בעיצומה של התמוטטות. זה יכול לקרות לסין כפי שקרה לברית המועצות. איש אינו מחוסן מפני שינויים בסטאטוס טריטוריאלי.

      אוקראינה היתה עצמאית במשך כמה חודשים לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא קשורה בטבורה ברוסיה מאז המאה העשירית. המדינה הרוסית הראשונה קמה בקייב. יש קירבה דתית ולשונית, יש 20 מיליון רוסים אתניים בתוך אוקראינה. וראה זה פלא, אוקראינה היא מדינה עצמאית.

      שלא לדבר על הרפובליקות המרכז-אסיאניות, שהמשטר הסובייטי המציא אותן. הן מעולם לא היו קיימות. והנה ראה זה פלא, הן קיימות.

      ומי שמע פעם על סלובניה? על בוסניה? על מקדוניה?

      אינני מאחל התפרקות לסין. אני רק מביא בחשבון את האפשרות שהיא תתפרק, בנסיבות מסוימות, בנסיבות קיצוניות, בנסיבות שסבירותן אינה גדולה.

  4. מועמדת מרכזית לפירוק באירופה היא בלגיה, לא?

    לגבי יוגוסלביה, היא הספיקה להנחיל מדינה שביעית, קוסובו, לפחות אם תשאל את האמריקנים או הגרמנים – אך לא את האו"ם.

  5. אני יודע שאקדמאים יצרחו במחאה על נסיון לטעון שהיתה קימת מדינת לאום לפני המאה ה 19. אבל באפריקה קימת המדינה הראשונה (אולי) בהיסטוריה. אני יודע שגבולות מצרים כיום שונים מגבולותיה ההיסטורים (לפחות בציר מזרח-מערב, לא בציר צפון-דרום). אבל לדעתי מצרים העתיקה מכילה את רוב הסימנים שלמדינת לאום.

  6. אחד הסממנים החשובים ביותר של מדינה הוא ריבונות. במקביל לתהליך ההתפוררות יש תהליך מקביל ולא פחות חשוב של איחוד לתוך גושים. איחוד שמהותו כלכלית אך מתפתח לפוליטית.

    מדינות באיחודים מוותרות על חלקים מהריבונות שלהן, בתחילה ריבונות כלכלית כגון מטבע או מדיניות ריבית עצמאית, לאחר מכן ריבונות של שליטה על הגבולות כגון הגירה, מכס (מה שנקרא מעבר של כוח אדם, סחורות והון).

    איחוד אירופה הוא מגמה כלכלית אבל כיום גם כוח פוליטי, ASEAN (התאחדות המדינות של דרום מזרח אסיה) החל כאיחוד כלכלי, אבל מתחיל לקבל לאחרונה החלטות פוליטיות (כגון קריאה לרפורמות במיאנמר [בורמה] שהיא חברה בארגון). וישנן עוד דוגמאות.

    אפשר לומר שיש שתי מגמות: הצרה תרבותית ובמקביל — הרחבה כלכלית.

  7. האם הגירה לא תצמצם את משקל הלאומיות של מדינות ותהפוך אותה רק לפולקלור?

    כיום קל הרבה יותר מתמיד למצוא מקצוע במדינה אחרת, דרך האינטרנט, לקבל אזרחות, להגר, ולהפוך להיות בן המדינה ללא קשר ללאום. די במקצוע מבוקש ובידיעת השפה האנגלית.

    אנחנו בני הלאום היהודי, לרבים מאתנו יש כמה דורות שמקורן ממדינות רבות, אך עדיין כולנו בני הלאום היהודי, כך שאנחנו קצת שונים מהכלל, וזה נותן לנו הרגשת שייכות לישראל גם כשאנחנו על הירח.

    ברוב המדינות, לאום הופך להיות משהו כמו אהדה לנבחרת ספורט. יתכן שבשל אינטרסים כלכליים, המדינות המתקדמות הופכות להיות בערך כמו חברות ענק ביפאן. אתה שייך למדינה ואוהד אותה בשל אינטרסים של נוחות (הרגל, כלכלה, בטחון, שרותי רפואה) — וכל השאר יריבים רק מסיבות כלכליות.

  8. אני חושב שבאיזה שהוא שלב קוויבק תזכה לעצמאות, במשאל העם האחרון על הנושא ההחלטה על היפרדות נפלה על חוט השערה. ועוד מקום שהייתי מהמר עליו בעתיד זה גרינלנד שיפרד יפה לשלום מדנמרק.

    1. שעתה של קוובק העצמאית כנראה באה וחלפה. משאל העם שאתה מדבר עליו התקיים כמעט לפני עשרים שנה. מאז, כל הסקרים הראו שמספר התומכים בעצמאות עומד בסימן ירידה. המפלגה הקוובקית (PQ), שהיתה נושאת הנס של המאבק לעצמאות, התרסקה. כמובן, הכול יתכן, ומשבר גדול ממדים עלול לפרום את התפרים — אבל קנדה ניצלה לפי שעה.

      אם תחזור ותעיין ברשימתי תראה שהזכרתי שם את גרינלנד.

  9. לאפרים קישון הייתה פעם הצעה לאזן את ההצבעות נגד ישראל באו"ם: נפריד בין המדינות השונות – חיפה, תל אביב, ירושלים. נשחרר את גדרה מעולה של המדינה הציונית וכן הלאה. כך יהיו גם לנו עשרות מדינות ננסיות שיניפו אצבעות אוטומטית נגד האצבעות של המדינות הערביות בכל הצבעה באו"ם.

    בסוף הרשימה עם זאת, הוא יורד מהרעיון בגלל החשש שהמדינות יתחילו להצביע אחת נגד השנייה – יהודים, בכל זאת.

  10. ההתחממות והמסת הקרחונים של גרינלנד מגלות שם מחצבים בקצב אדיר (במחלקה לגיאולוגיה במקום מגוריי עורכים מיפויים סדירים כל קיץ; יהלומים, זהב ונפט הם רק קצה הקרחון…). וסתם ככה, עושה רושם שדווקא עכשיו לדנים השבעים לא בא להתעסק יותר מדיי עם קולוניאליזם ישן, והם עושים צעדים לקראת עצמאות של גרינלנד.

    חדשות ישנות, אבל הנה קישור ל'דיילי טלגרף' של לונדון.

  11. אנו חיים בעידן שבו האידאולוגיה השולטת היא שהריבונות נתונה בידי העם, גם אם זה לא המצב בפועל.

    כאשר מדינה נכבשת על ידי צבא זר, צפויה להיות התנגדות עממית רחבה, שתהפוך את כל העסק לבלתי כדאי (במקרה הטוב). כך קרה בעיראק, אף כי לפני המלחמה היא נשלטה ע"י רודן (לא שבעיראק עמדה שאלה של סיפוחה לארה"ב או משהו כזה).

    בניגוד לתקופה האימפריאליסטית, כל נסיון השתלטות של מדינה אחת על אחרת, אלא אם כן ילווה במשהו כמו רצח עם, לא יוכל להצליח.

    אם מספר המדינות בעולם אינו קטן, הוא יכול רק לגדול.

  12. הבלוג שלך מעולה, יואב. חזרתי וקראתי בו היום את הרשימות שלך על תורכיה וארדואן מ-2010. וקראתי את רשימותיך על ליברמן ובעוד נושאים. ועכשיו על מדינות הלאום. רוחב הידיעה והיריעה שלך והעושר הלשוני והתרבותי שלך הם נדירים, גם בקרב פובליציסטים ישראליים. חבל שהפסקת לכתוב פוסטים חדשים בסוף 2012. מדוע הפסקת? וחבל שאינך מחזיק גם בעמוד פייסבוק פעיל. מעט מדי ישראלים, ואפילו משכילים, נחשפו לדעתי לעושר שאתה מציע כאן

השאר תגובה