"הסוכן הציוני" נגד "המהפכה הבוליבארית"

מערכת בחירות לנשיאות ונצואלה התחילה, ואוגו צ‘אווס — הרוצה להיות שם עד שנת 2031 — כבר יורה מכל הכלים. בפעם הראשונה, האופוזיציה נגדו התאחדה. היא בחרה מועמד צעיר, דינמי ומבטיח. סבא וסבתא שלו היו יהודים. זה מספיק. התקפה ארסית על ”הסוכן הציוני“ התחילה. איך פתולוגיה אנטישמית נספגה בצופן הגנטי של שמאל רדיקלי

"קפרילס ניצח", מודיע העתון הזה, המופיע בקאראקאס (שלושה-עשר בפברואר). הוא קיבל 62% מן הקולות, ויתמודד נגד צ'אווס בחודש אוקטובר. נשיא ונצואלה רוצה לחזור ולהיבחר בפעם הרביעית, ומתכנן גם פעם חמישית, ששית ושביעית. תעמלניו מסתערים עכשיו על קפרילס בכל האמצעים, כולל אנטישמיות גלויה

יום אחד לאחר נצחונו בבחירות המקדימות של האופוזיציה, אנריקה קאפרילס ראדונסקי  (Capriles Radonski) נשק למשהו שמרחוק נראה כמו פרוכת של ספר תורה. בראש הספר היה קבוע כתר זהב קטן. אה, תפסו אותו סוף סוף על חם, את הסוכן הציוני. אבל רגע אחד, מה זה שם, בערך שלוש אצבעות מתחת לכתר? היתכן שזה חוטם? מאימתי לספר תורה יש חוטם?

התשובה הידועה לרוב קוראי הרשימה הזו היא שלספר תורה דווקא אין חוטם. לבתולה הקדושה, לעומת זאת, יש  גם יש. אנריקה קאפרילס הוא קתולי מאמין, והוא צולם בכנסיית ’ואייה דל אספיריטו סאנטו‘, זאת אומרת עמק רוח הקודש, בנואבה ספרטה, אחת מ-23 המדינות המרכיבות את ונצואלה.

קאפרילס, בן 39, רוצה להיות נשיא הרפובליקה. בתחילת השבוע הוא ניצח בהפרש עצום במקדימות של האופוזיציה. זו הפעם הראשונה שהאופוזיציה מצליחה להתלכד סביב מועמד אחד. אין לה בררה. מולה עומד אוגו צ‘אווס, הרודן הנבחר של ונצואלה (כן, זה פרדוקס, אבל זה אפשרי: הוא נבחר באקט דמוקרטי, אבל שולט כדיקטטור).

קפרילס מנשק בתולה קדושה (גזיר מן העתון El Nacional)

נאצי, הומו, ציוני

לא יצאו אלא 48 שעות מנצחונו של קאפרילס, והתחיל להתגלגל המכבש האדיר של זה הנקרא בספרדית 'צ‘אוויסמו', שנשמע קצת הרבה כמו 'מאצ‘יסמו'. זו תהיה מערכת בחירות ארוכה מאוד, היא תימשך כמעט עשרה חודשים. אבל ה'צ‘אוויסטאס' ממהרים לרוקן את עביט השופכין על ראשו של קפרילס. הוא גזען, הוא נאצי, הוא אליטיסט, הוא הומוסקסואל; הא, כן, והוא סוכן ציוני.

רשת פרו-ממשלתית של תחנות רדיו פירסמה השבוע באתר הרשת שלה פרשנות תחת הכותרת המעודנת להפליא, ”האויבת היא הציונות“. זו עדות עגומה על המידה שבה אנטישמיות פרועה, מוסווית כאנטי-ציונות, התמזגה בצופן הגנטי של שמאל רדיקלי, לפחות באמריקה הלטינית.

את המאמר כתב אחד, אדאל (Adal) פרננדס, היכול גם להיות עאדל פרננדס. הקהילה הערבית הניכרת בוונצואלה הניבה כמה אנשי מפתח במשטר צ'אווס, אנטי-ישראליים לתיאבון. מאמרו של פרנדדס נפתח, ללא כחל ושרק, באילן היוחסין של מנהיג האופוזיציה:

”קפרילס, בנם של אנריקה קפרילס גרסיה, צאצא של משפחת יהודים ספרדיים מקוראסאו [אי בים הקריבי], ושל כריסטינה מוניקה ראדונסקי, בתם של יהודים רוסיים-פולניים“.

מכאן ואילך הכול זורם בכיוון הבלתי נמנע. היהודים האלה שייכים לאוליגרכיה. קפרילס הבן למד ”ספציפית“ באוניברסיטת קולומביה בניו יורק (אהה! בקולומביה, ניו יורק!), עבד במשרדיהם של  עורכי דין עם שמות יהודיים, ”הקשורים באינטרסים של הבורגנות הציונית“. אחר כך הצטרף אל ארגון חשאי שניהל ”פולחנים דתיים פרוורטיים ומעשי פשע“.

”הם הרגו מיליוני פלסטינים“

להלן, מבלי להסביר את המעבר החד משורשיו היהודיים, מתוארים הקשרים בין קפרילס ובין מסדר קתולי שמרני, Opus Dei, אשר תמך בשעתו ברודנות פרנקו בספרד (אבל שטות לחשוב אותו ל"פשיסטי"). קתוליות או לא קתוליות, קפרילס אינו חדל להיות ”ציוני“. כדי להבין מיהו קפרילס ”חשוב להסביר מהי הציונות“. הפרשן פרננדס מואיל להציע הסבר: זו אידיאולוגיה של עליונות גזעית ושל קולוניאליזם, של טירור ושל תאוות-בצע. ”הם הרגו מיליוני פלסטינים“. כן, מיליונים. ”והם הקימו מחנה ריכוז במאה ה-21“.

אבל ההסבר ”מהי הציונות“ אינו מסתיים ברצועת עזה.

”הציונות“, מוסיף פרננדס, ”היא בעלת רוב המניות במוסדות הפיננסיים בעולם, שולטת כמעט ב-80% של כלכלת העולם וכמעט לחלוטין בענף התקשורת, בשעה שאנשיה נמצאים בעמדות-מפתח במחלקת המדינה של ארה“ב“.

מסקנה: כדי להילחם בהצלחה בעוני ובאימפריאליזם צריך להילחם תחילה בציונות.

”זו אויבתנו היום, הציונות שמייצג קפרילס רדונסקי… הציונות, המאיימת להרוס את כוכב הלכת שעליו אנו חיים“.

במקביל לפרשנות פרננדס, באינטרנט של ונצואלה הופצה קריקטורה מעוטת ניואנסים. היא מראה צ‘אווס ענקי, בכפפות איגרוף, גוחן אל קפרילס, ננס מגוחך במכנסים ורודים — במציאות הלא-צ‘אווסית קפרילס הוא דווקא גבר נאה ואתלטי — ושואל אותו,

”נו, זה אתה?“

קפרילס משיב:

”אם זה מה שהבית הלבן רוצה“.

דגל אמריקאי מצויר על כובע הבייסבול של קפרילס, וסרט עם צלב קרס מעטר את זרועו (סבתא שלו היתה ניצולת השואה, אבל מה זה חשוב).

זה לא הכול. מגיש-טלויזיה ידוע בוונצואלה, מאריו סילבה, התחלק עם צופיו בדוח משטרה משנת 2000, המתאר כיצד קפרילס נתפס באקט מיני עם גבר, במכונית חונה. אולי זו הסיבה שמכנסי קפרילס בקריקטורה הנ“ל נצבעו ורוד.

”סוציאליזם של המאה ה-21“

קפרילס אינו ננס, לא פיזית ולא פוליטית. הוא ניצח לפני ארבעה חודשים בבחירות למושל מדינת מיראנדה, מן החשובות בוונצואלה, על אף מאמצי המשטר לסכל את בחירתו. במקביל, בבחירות לקונגרס (פרלמנט) הוונצואלי, מועמדי האופוזיציה קיבלו 52% מן הקולות — אם כי המניפולציה הגסה של מחוזות הבחירה העניקה רוב מוחלט לנאמני צ‘אווס.

היש לקפרילס סיכוי? כנראה יותר ממה שהיה למועמד כלשהו של האופוזיציה ב-13 השנה האחרונות. אבל הסקר האחרון הראה שצ‘אווס נהנה מיתרון עצום, בסביבות 40-60. שמורה לו נאמנותם של עניי ונצואלה, 40% של האוכלוסיה, שהוא עשה לטובתם יותר מכל קודמיו.

אבל ונצואלה אינה ארץ מאושרת, על אף עושר הנפט הפנומנלי שלה (יתרות נפט גדולות מאלה של ערב הסעודית). הנשיא שודד את חברת הנפט הלאומית ואת הבנק המרכזי, כדי לממן תכניות בזבזניות מבית ומחוץ. הוא מחמש את צבאו מכל הבא ליד לקראת מלחמה עם ”האימפריה היאנקית“. הוא מסבסד משטרים שמאליים רדיקליים באמריקה הלטינית. שיעור האינפלציה בוונצואלה, בערך 30%, הוא השני בגובהו בעולם (רק זה של בלארוס גבוה יותר, על פי אתר הרשת של הסי.איי.אי). ניהול לא יעיל משבש ללא הרף את אספקת החשמל. אלימות ורצח הם לחם חוקם של התושבים, עניים כעשירים.

היתכן שצעירותו של קפרילס והדינמיות שלו יזכירו לוונצואלים את פגישתם הראשונה עם צ‘אווס, לפני עשרים שנה? הוא היה אז משב-רוח רענן בשיטה פוליטית שהסתאבה.

כיום צ‘אווס הוא דמגוג פופוליסטי, אותוריטרי, הרפתקן ומסוכן. כאשר הוא לוחם על חייו הפוליטיים, אין לו כל עכבות. אנטישמיות התחילה לחלחל אל הרטוריקה של משטרו עוד לפני כמה שנים. אם הוא יחשוב שהיא תועיל לשיורו, הוא לא יהסס להרחיב את השימוש בה בשם חזון ”הסוציאליזם של המאה ה-21“ שלו.

שר ההגנה בממשלתו הכריז זה לא כבר, שהצבא לא ירשה לאופוזיציה לעלות לשלטון. אחיו של צ‘אווס, שר החינוך בממשלתו, הזכיר להמונים שתיבת הקלפי היא ”רק אמצעי אחד“ להבטחת המהפכה. אמצעי אחר, אמר המחנך, הוא ”מאבק מזוין“. לא לזה התכוונה סבתא רדונסקי, כאשר הגיעה לוונצואלה מפולין עם מזוודה אחת.

[stextbox id="grey"]תגובות, בעברית בלבד, יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית, אשר תיבדק. בהיעדר כתובת כזאת, השארת תגובה היא ברכה לבטלה. הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה [/stextbox]

2 Responses to “"הסוכן הציוני" נגד "המהפכה הבוליבארית"”

  1. אלכס ג. הגיב:

    מעניין מדוע עושר הנפט לא מצליח לכסות את הבעיות ואת האינפלאציה, זה לפחות עבד ברוב המקומות שיש נפט.
    ואם יש לו תמיכה של העניים, כנראה שדווקא למעמד זה יש הטבות שמסבירות את התמיכה בצ'אווז? ויש שמועות שבין כה וכה ימיו ספורים בגלל מחלתו.

    המאמר הזה באמת משהו, לא היה מבייש אתר איראני, אם כי האיראנים (לא אחמדי נז'אד, אלא המיינסטרים) נמנעים בד"כ מהשתלחות אנטישמית גלויה. גיגלתי קצת, מאוד ייתכן שזה האיש (אם כי כמובן השם הזה לא אומר הרבה)

    אבל לפי הרטוריקה של הבלוג שלו, מאוד אפשרי.
    http://derechoalautopia.blogspot.com/

    בבלוג עצמו יש קישור לעוד אתר שהוא שיר הלל לעיראק, לסוריה ולוונצואלה כמובן http://www.rebelion.org/

    נ.ב. בנוגע לקשרים חמים ביותר בין איראן לוונצואלה יש בהחלט על מה לדבר. משלחות איראניות מבקרות שם באופן קבוע

  2. יש חשיבות לאזכור של קורסאו. כשהאי היה בשליטה הולנדית, במאה ה-17, הרבה אנוסים מאמריקה הספרדית נמלטו אליו וחזרו בפומבי ליהדות. האזכור הזה הוא רמז גס שקפרילס מגיע ממשפחת אנוסים, כלומר שהקתוליות שלו היא מזויפת.

Leave a Reply