האם היהודים נוטשים את ספינת אובמה?

כאשר הנשיא מוסיף לשקוע בסקרי דעת הקהל, הוא ספג השבוע סטירת לחי מצלצלת ממחוז בחירה בניו יורק עם רוב יהודי. בפעם הראשונה זה 90 שנה נבחר שם רפובליקן. מה זה אומר? לא מעט, אבל פחות ממה שנדמה

"אכלת אותה!" (בתרגום חופשי), מכריז העמוד הראשון של ה'ניו יורק פוסט', יום רביעי השבוע, ארבעה-עשר בספטמבר. הפנים הצוהלות שייכות לאיש-עסקים, בוב טרנר. הוא הרפובליקאי הראשון זה תשעים שנה שניצח במחוז-בחירה עם הרבה מאוד יהודים בניו יורק. דמוקרט גם הובס בבחירות-משנה במדינת נוואדה, אבל זה היה צפוי יותר

”הקול היהודי“ בארה“ב הוא במידה רבה מיתוס, בוודאי בזירה הארצית. אין די יהודים באמריקה — אפילו לא שני אחוזים של האוכלוסיה — כדי להצדיק אותו.

יש ”קול יהודי“ בזירות מקומיות. יהודים יכולים להטות את הבחירות במדינות אינדיבידואליות, אם המאבק צמוד מאוד. מעידתן של פנסיונריות יהודיות בדרום פלורידה העניקה את הנשיאות לג‘ורג‘ בוש הבן ב-2000 (הן הצביעו בטעות בעד המועמד האנטישמי היחיד שהתמודד). ב-1960, מצביעים יהודיים באילינוי היטו את הכף לטובת ג‘ון קנדי, ואיפשרו את בחירתו לנשיא (חוץ מזה שהיה גם כנראה אלמנט של זיוף בספירת הקולות). ב-1948, מזכיר המדינה של ארה“ב, ג‘ורג‘ מרשל, שהתנגד להקמת ישראל, חשד שהנשיא טרומן תמך והכיר בגלל ”הקול היהודי“.

לא ”הקול היהודי“ הוא המשפיע על מהלך הפוליטיקה הנשיאותית, אלא ”הכסף היהודי“. עצם השימוש במושג מעורר אסוציאציות לא-נעימות, וצריך לסייג אותו: לא ”הכסף היהודי“, אלא כספם של הרבה יהודים יחידים. היסטורית, לפחות מאז שנות ה-30, יהודים נוטים לתרום, וגם להצביע, למועמדים דמוקרטיים לנשיאות. תרומותיהם המסיביות של יהודים איפשרו את עלייתם של ביל קלינטון ושל ברק אובמה. ב-2008, הגירתם של תורמים יהודיים ממחנה הילרי קלינטון אל מחנה אובמה היתה מן הסיבות החשובות להצלחותיו המוקדמות.

השבוע שמענו גם על ”קול יהודי“ וגם על ”כסף יהודי“. הקול היה קולם של מצביעים במחוז הבחירה רב-היהודים ביותר באמריקה. זה מחוז בחירה לבית הנבחרים בוושינגטון, והוא משתרע על חלקים של קווינס ושל ברוקלין, שני הרבעים הגדולים ביותר של ניו יורק.

כמה שהוא שוקע
הבוקר, שבת, מתפרסם ב’ניו יורק טיימס’ סקר דעת קהל תקופתי, המראה כי שיעור השוללים את התנהלותו של הנשיא אובמה הגיע ל-50%, בפעם הראשונה בנשיאותו.

אחוז הסומכים את ידיהם על מנהיגותו פחת עד 43%. לא נורא בהשוואה עם ג’ימי קרטר, ב-1980, מעיר העיתון — התמיכה בקרטר פחתה אז עד 31% — אבל די נורא בשביל נשיא מכהן, המנסה לחזור ולהיבחר.

יתר על כן, כאשר מרואייני הסקר נשאלו אם הם בוטחים במנהיגותו של הנשיא בענייני כלכלה, רק 43% השיבו בחיוב, ו-57% השיבו בשלילה. מאחר ש-50% ויותר חושבים שארה”ב עומדת כבר בעיצומו של מיתון חדש, או עומדת להיקלע למיתון כזה, אי-אמון כה מסיבי במדיניותו הכלכלית של הנשיא שולח אות ברור על סיכוייו לחזור ולהיבחר. הדיווח ב’ניו יורק טיימס’

יועץ הבחירות הידוע ביותר, והקולני ביותר, של המפלגה הדמוקרטית, ג’יימס קארוויל, ביטא השבוע את תחושת החרדה המשתלטת על מפלגתו. הוא קרא לנשיא “להיכנס לפאניקה”, ולהיפטר מן היועצים שהכניסו אותו לבוץ הזה. הנה הטקסט, וגם הווידיאו, באתר הרשת של סי.אן.אן

ביום שלישי היו שם בחירות מיוחדות למלא את מושבו המתפנה של טוני ווינר, ציר קונגרס (יהודי) שאפתן ומבטיח, שחשף את מבושיו על האינטרנט, ונאלץ להתפטר. רק דמוקרטים חבשו את המושב הזה מאז שנות ה-20 של המאה ה-20.

המחוז התשיעי הזה עומד להתבטל בשנה הבאה, כאשר מדינת ניו יורק תאבד שני מושבים בקונגרס בהתאם להצטמקות אוכלוסייתה. לפני היעלמותו, בוחריו התענגו על תשומת הלב הארצית, וניצלו את ההזדמנות לעשות מה שבחירות-משנה בכל ארץ דמוקרטית מאפשרות: למחות.

זו היתה סטירת לחי מצלצלת לנשיא אובמה. סטירת לחי דומה, בינואר 2010, הוציאה את מושב הסנאט של משפחת קנדי במסצ‘וסטס מידי הדמוקרטים. זה היה הסימן המובהק הראשון שהתמיכה הציבורית בנשיא מתמוטטת. שנה אחת אחר כך נטלו הרפובליקאים את השליטה בבית הנבחרים, ויכולתו של הנשיא ליזום חקיקה הגיעה אל קיצה. הוא שוקע במידה כזאת בסקרי דעת הקהל, עד שקשה לראות כיצד יוכל לחזור ולהיבחר בשנה הבאה. כמובן, הרבה יכול לקרות ב-14 חודשים, אבל אולי לא כל כך הרבה. למשל, קשה להאמין שיחול שיפור דרמטי במצב הכלכלי — והכלכלה היא המפתח.

ביתם הטבעי של היהודים

יהודי המחוז התשיעי של מדינת ניו יורק הם שמרנים הרבה יותר מרוב יהודי אמריקה. רובם אורתודוקסים, עם פלח גדול של חרדים. במובן הזה, יש משהו קצת לא טבעי בנאמנותם למפלגה הדמוקרטית, הליברלית מאוד בענייני חברה ותרבות. אבל המפלגה הזו היא ביתם הטבעי של היהודים. מחוץ ליוצאים נדירים מן הכלל, הצבעה בשביל רפובליקני אינה עולה על דעתם מאוסף של סיבות היסטוריות, רגשיות ושבטיות.

יהודים במפלגה הרפובליקנית מנסים לשנות את מצב העניינים הזה מאז שנות ה-70. סוף סוף, נשיא רפובליקני מאוד, ריצ‘רד ניקסון, הציל את ישראל מהתמוטטות במלחמת יום הכיפורים. נשיא רפובליקני מאוד, רונלד רייגן, הציל את ישראל מהתמוטטות כלכלית באמצע שנות ה-80, ונחשב לידיד הגדול ביותר של ישראל בבית הלבן אולי מאז ומעולם. ב-1984 ניסה רייגן לחזור ולהיבחר. הוא זכה ברוב היסטורי, 61%, בתמיכת 49 מ-50 המדינות של ארה“ב, כולל הליברליות ביותר שבהן. אבל אפילו אז, שני שלישים של היהודים תמכו ביריבו הדמוקרטי הכושל וולטר מונדייל.

אני זוכר שיחה עם היהודי הבכיר ביותר בממשלת רייגן, תת שר השיכון (לא היה שום יהודי בקבינט). הוא אמר לי, באוגוסט 1984, “הפעם נקבל יותר מ-50% של קולות היהודים”. רייגן אפילו ביקר בבית כנסת בפרוור של ניו יורק, וסעד על שולחנה של משפחה יהודית. לשווא. הוא קיבל 35%. שנה אחת אחרי כן הוא ביקר בבית עלמין במערב גרמניה, שבו היו קבורים חיילי אס.אס. היהודים מחו בקול רם, אנשי הסגל של הבית הלבן חרקו שיניים.

ראש הסגל של הבית הלבן בזמן מערכת הבחירותש ל 1984 היה ג‘יימס בייקר, לימים מזכיר המדינה של ג‘ורג‘ בוש האב ויועצו החשוב ביותר. ספק אם היה ב-50 השנה האחרונות נשיא שהתחשב בקהילה היהודית פחות מבוש האב, בוודאי במה שנוגע ליחסים עם ישראל. במעמד מפורסם בבית הלבן, שדלף אחר כך לעתונות, בייקר השתמש במלה גסה במיוחד, כאשר נשאל על דעת היהודים.

במרוצת השנים הראו רוב היהודים, כי יש להם סדר-יום עמוס לעייפה, וסעיפי כלכלה, חברה וזכויות אזרח עומדים בראשו. גם כאשר היחסים עם ישראל עולים שלב, קשה לכמת את מרכזיותם. ג‘ימי קרטר הדמוקרט, בבחירות של 1980, איבד הרבה מאוד יהודים. צינתו כלפי ישראל בשלהי נשיאותו מילאה תפקיד — אבל אינפלציה דו-ספרתית וחולשת מדיניות החוץ של ארה“ב באופן כללי מילאו תפקיד חשוב יותר.

ישראל, או נישואי הומוסקסואלים?

גם השבוע לא לגמרי ברור מה קרה. ראש העיר לשעבר של ניו יורק, אד קוץ‘, יהודי ויקיר האורתודוקסים, התערב במערכת הבחירות נגד מועמד מפלגתו. הוא קרא ליהודים לשלוח מסר מחאה לנשיא אובמה על מדיניותו כלפי ישראל. אין כמעט ספק שזה השפיע. אבל אין זה מן הנמנע שעניין אחר בהחלט היטה את הכף נגד המועמד הדמוקרטי: הצבעתו, בבית המחוקקים של מדינת ניו יורק, לטובת הכרה בנישואים חד-מיניים. למרבה האירוניה, המועמד הזה, דייוויד וופרין (Weprin), הוא יהודי אורתודוקסי.

כך או כך, בחודשים האחרונים מתרבים המימצאים שהנשיא מאבד תורמים יהודיים. הוא זקוק להרבה תורמים בגלל ההגבלות שהחוק מטיל על גובה תרומות. דיוקנו האידיאלי של תורם יהודי הוא הרבה כסף עם פנקס טלפונים עבה. תורמים רבי-טלפונים יכולים לערוך נשפי התרמה בטירותיהם, ולאסוף מיליונים. הנשיא מתכוון להוציא מיליארד דולר על מערכת הבחירות שלו, וזה לא קל כאשר עננה כלכלית קודרת רובצת על אמריקה.

הנהלת המפלגה הדמוקרטית דנה בשבוע שעבר בשיקאגו, בין השאר, במציאת נתיבות אל לבם של היהודים. פעיל יהודי מרכזי במפלגה הרפובליקנית, מאתיו ברוקס, אמר ל‘ניו יורק טיימס‘, שהדיון הזה מעיד על ”פאניקה לנוכח הסחף בתמיכת היהודים באובמה“. נסיון רב-שנים מראה שהכרזות כאלה משקפות משאלת-לב רפובליקאית יותר מהוויה דמוקרטית. אבל לפחות סקר אחד (McLaughlin & Associates) הראה בשנה שעברה, כי 46% של היהודים ”עשויים לשקול“ להצביע בעד מועמד אחר זולת אובמה. אותו הארגון מצא, שרק שני שלישים מן היהודים תורמי אובמה ב-2008 תרמו עד כה למסע הבחירות הבא שלו.

מוטב לא להפריז בחשיבות הנתונים האלה. מערכת הבחירות אצל הרפובליקנים אמנם נכנסת להילוך גבוה, אבל הנשיא עצמו עדיין לא התחיל את מערכת הבחירות שלו. זה יקרה רק בחורף. אם מושל טקסס ריק פרי יוסיף להצטייר כמועמד המוביל של הרפובליקאים, חזקה על הרבה יהודים מהססים שיחזרו אל אובמה, בגלל שאלות של ביטוח סוציאלי, ביטוח בריאות וזכויות אזרח.

המוטיב הבולט ביותר בהתנהגות הפוליטית של רוב היהודים הוא הרגישות המיוחדת למעמדם כמיעוט דתי. אף על פי שהם עשו חיל באופן אינדיבידואלי, ונחלו הצלחות עצומות בכלכלה ובפוליטיקה, בתרבות ובאמנות, הם נוטים להאמין שיש להם מכנה משותף רחב עם מיעוטים מקופחים (שחורים, היספאנים) יותר מאשר עם פרוטסטנטים לבנים עשירים.

הדעת נותנת שיום אחד ישתנו דפוסי ההצבעה של היהודים. האם זה יקרה הפעם? קצת קשה להאמין.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

 

13 Responses to “האם היהודים נוטשים את ספינת אובמה?”

  1. יוסי דר הגיב:

    כסבור הייתי שהמועמד הדמוקרט במחוז התשיעי הפסיד בעיקר עקב הסקנדל של ווינר, שהכתים במעשיו לא רק את עצמו אלא, לפחות במידה מסויימת, גם את מפלגתו.

    אני לא יודע אם הסקנדל הזה כיכב שם במערכת הבחירות, אבל הוא מן הסתם ריחף באוויר.

    והרי אנשים מצביעים לא רק מהראש, אלא גם – אולי בעיקר – מהבטן.

    אובמה: התחושה היא שהוא יפסיד אפילו נגד קונוס.

  2. דני פ הגיב:

    “[יהודים] נוטים להאמין שיש להם מכנה משותף רחב עם מיעוטים מקופחים (שחורים, היספאנים) יותר מאשר עם פרוטסטנטים לבנים עשירים.”

    דווקא החומות בין פרוסטסטנטים עשירים ויהודים נבקעו מזמן. הסדרה “מד מן” (המעולה) שמראה את ארה”ב בשנות ה-60 המוקדמות מזווית ראיה של וואספים עשירים, תמיכה במועמד הרפובליקני ניקסון ב-1960 הייתה מובנת מאליה – אך אין זה המצב היום – והסדרה מדגימה את השינויים שקבוצה זו עוברת – ליברליזציה הדרגתית, וכמשתמע מכך מעבר למפלגה הדמוקרטית.

    הקבוצה שיהודים מגדירים את עצמם נגדם היא דווקא של פרוטסטנטים עניים, או לא בדיוק עניים אלא עממיים, אנטי-אליטיסטים, נוצרים אדוקים, או במילים אחרות, שרה פיילין. היהודים היום לא מגדירים את עצמם נגד צאצאיהם של שומרי החומות של הרווארד שניסו להרחיק את היהודים, אלא נגד אותם פרוטסטנטים שהרווארד מעניינת אותם כקליפת השום.

    אם פיילין, בקמן או ריק פרי יזכו במועמדות המפלגה הרפובליקנית אין ספק שהיהודים יחזרו לאובמה. גם אם רומני יזכה, הוא בוודאי ירגיש צורך למנות סגן נשיא אוונגליסטי שילהיב את ההמונים… ולכן גם אז היהודים יחזרו לאובמה.

    ישב לידי פעם בטיסה מאירופה לצפון אמריקה נוצרי אוונגליסטי (נחמד מאוד) שרצה להבין ממני מדוע היהודים מצביעים לדמוקרטים, הרי הם אינם מחפשים נדבות (handout). התשובה שחלפה לי בראש (ולא עניתי כמובן) היא ‘בגלל אנשים כמוך’.

    לפעמים יהודים דווקא מצביעים לרפובליקנים – למשל לראש עיריית ניו יורק, עיר שבה יש מעט לבנים אוונגליסטים אבל הרבה שחורים והיספנים.

    • יואב קרני הגיב:

      כרגיל, דני, דברי טעם.

      אני חושב שיהודים בניו יורק עדיין מצביעים נגד הסטריאוטיפ הרפובליקאי רב הימים של אליטה פרוטסטנטית עשירה. הם אינם מתחככים באוונגליסטים. אני מסכים הבחלט שיהודים יחזרו אל אובמה בהמוניהם אם ריק פרי יהיה המועמד הרפבוליקאי. למען האמת, כפי זרמזתי, אינני חושב שהם עורקים בהמוניהם. הם יצביעו בעד אובמה במספרים גדולים מאוד — והם יעשו כן בלי קשר עם ישראל. כשלעצמי, אני אופתע אם נראה עליה ממשית במספר היהודים התומכים במועמדים רפובליקאיים. אבל אולי זו תהיה שנת ההפתעות.

      אגב, אינני חושב שההצבעה לטובת מועמדים רפובליקאיים לראש עיריית ניו יורק מלמדת יותר מדיי. היהודים אמנם תמכו ברודי ג’וליאני ובמייקל בלומברג (ותמכו בג’ון לינדזי בשנות ה-60) — אבל הרפובליקאים האלה היו ליברליים יותר מרוב הדמוקרטים בשאלות חברה, והם התמודדו נגד מועמדים דמוקרטיים גרועים במיוחד, שאחלד מהם היה בכלל יהודי (גרין, ב-2001). יהודים תומכים מפעם לפעם במועמדים רפובליקאיים בזירה המקומית, אבל אנחנו עוסקים בייחוד בזירה הארצית. שם לא היתה תזוזה ממשית מאז 1960.

  3. רני הגיב:

    השפעת היהודים הלא פרופורציונלית על הפוליטיקה של ארה”ב, נכון מכך השפעתם על תוצאות הבחירות לתפקידים לא מקומיים, נובעת מהיותם מאוד מאוד מודעים פוליטית, ממקומם המאוד מורכב, אך החזק בכל מקרה, בעילית המשפיעה על דעת ציבור ולא פחות מכל גורם אחר ממיתוסים שונים ומשונים על היהודים והיהדות.

    ממודעות פוליטת נגזרות פעולות כמו תרומה, עיסוק אישי בפוליטיקה של אנשים מוכשרים (ראה ראם עמנואל), תעמולה במדיה (ראה ג’ון סטיוארט) וכו’. ממקומם בעילית הם הצליחו לגרום לכך שמה שחשוב להם או לחלקם נהיה חשוב כללית לכל ארה”ב- למשל עצם קיום ישראל.

    על המיתוס לא ארחיב. חוץ משלוש אמירות אלו קשה למצוא בסיס מוצק, נקודת ייחוס וקבוצת ביקורת לכמת השפעה זו או להסבירה בפרטי פרטים משום שהכל משתנה כל הזמן. משתנים מקומם בחברה ומבנה החברה, מחברה בהנהגה וואספית לחברה מבולבלת; מקומם בכלכלה ומבנה הכלכלה, מייצור לפיננסים; כמות התושבים; הפיזור הגאוגרפי של האוכלוסיה, כמו דעיכת האיכר העצמאי הקטן וייהוד פלורידה; מקום הדת בחברה האמריקאית ובעילית האמריקאית. חוקי הבחירות ועוד. לדעתי, כמו ארה”ב עצמה, השפעתם בדעיכה ופעילות ממשלת ישראל מזרזת דעיכה זו.

  4. אדם הגיב:

    יוסי, אני זוכר את אותה התחושה לגבי בוש, לפני שנבחר לכהונה שניה.

  5. גיל הגיב:

    אני חושב שעדיין מאוד מאוד מוקדם לקבוע מה יהיה בשנה הבאה. כמו שכתב אדם, בשנת 2004 בוש נראה גמור עם מלחמה מאוד לא פופולרית בעיראק — ולמרות זאת הוא ניצח. הקדימון שראינו השנה מטעם המועמדים הרפובליקאים, שבו הם תקפו את פרי, רק יחריף ויילך בחודשים הקרובים, ולא ברור איזה מועמד יצא מהרפובליקאים, וחשוב מכך, מתי. המירוץ שלהם בקלות יכול לגלוש עד אמצע השנה הבאה בדומה לזה בין קלינטון לאובמה ובינתיים אובמה ישב מהצד ויצבור כספים.

    גורם נוסף שהחשיבות שלו הולכת וגוברת הוא הקול ההיספאני. עם יותר מדינות (כולל מדינתי שלי ניו מקסיקו) שמעבירות חוקים נגד מהגרים לא חוקים מטעם מושלים רפובליקאים, טוב זה לא יעשה להם בבחירות הבאות, במיוחד במדינות המתנדנדות.

    • יואב קרני הגיב:

      גיל, אני חושב שיש בינינו אי-הסכמה רבת-ימים על סיכויי אובמה. הבעתי את דעתי עוד לפני שנה וחצי, שהוא יתקשה לחזור ולהיבחר. אני עומד על דעתי. ההבדל בין 2004 ובין 2012 הוא בחומרה הדרמטית של המצב הכלכלי — ובאפקטיביות של המערכה האישית נגד אובמה. ב-2004, רצח-האופי נעשה למועמד הדמוקרטי ג’ון קרי. כמובן, אם הדמוקרטים יעשו מעשה הרפובליקאים, וישתלחו ללא רחמים במועמד הרפובליקאי, זה ישנה את המצב. במובן הזה, ריק פרי יהיה יעד קל יותר ממיט רומני.

      מעניין אגב לעיין בידיעה ב’וושינגטון פוסט’ הבוקר על הפופולריות המיוחדת במינה של פרי בין בוחרים רפובליקאיים במדינת אייווה, התחנה הראשונה במקדימות.

      • גיל הגיב:

        אני מסכים שהמצב לא זהה, והמצב הכלכלי משפיע מאוד על הבוחרים. השאלה כמובן איך ייראה המצב הכלכלי שנה מהיום ואת זה קשה לחזות כרגע.

        • יואב קרני הגיב:

          שום הערכה רצינית שראיתי עד כה אינה חוזה שינוי של ממש ברמת האבטלה בשנה הבאה. נתוני משרד התקציבים (OMB) של הבית הלבן עצמו מניחים אבטלה בשיעור של תשעה אחוזים פחות או יותר. קשה להעלות על הדעת נשיא חוזר ונבחר עם רמת אבטלה כזאת.

          עניין שני הוא ההיקף המבהיל של בתים פרטיים, שבעליהם עלולים להפסיד את המשכנתא. נתון אחד מעמיד את המספר על אחד-עשר מיליון בתים, או רבע הבתים הממושכנים בארה”ב. הנה קישור לדיווח של AP בעניין הזה. זו הקונקרטיזציה המובהקת ביותר של ייסורי הימים האלה. קשה לי מאוד לראות מה הנשיא יוכל לעשות כדי לשכנע טובעי-משכנתא כאלה להצביע בעדו. תמיד יתכנו הסחות-דעת. בוש הבן עשה אותן בהצלחה ב-2004, כאשר דיבר על נישואים חד-מיניים ועל הפלות מלאכותיות.

          אפשר לנחש ללא קושי, שאובמה ינסה להעמיד את גורל הביטוח הלאומי (“חברתי”, באנגלית אמריקאית) במרכז מערכת הבחירות, בייחוד לאחר שהמושל פרי כינה אותו “הונאת פונזי“. זה בהחלט יכול להשפיע על בוחרים, בייחוד קשישים.

          • יאיר ק הגיב:

            אני חושב שקצב וכיוון השינוי במצב הכלכלה בזמן ליד הבחירות חשוב לא פחות ממצב הכלכלה עצמו. הבוחרים האמריקאים אולי ימחלו לאובמה על אבטלה גבוהה אם הוא יוכל להשרות תחושה שהכלכלה נעה בכיוון הנכון והמצב הרע זמני. היו תחזיות כלכליות שדיברו על התאוששות-מה בזמן הזה, אבל נדמה שהתחזיות נהיות פסימיות יותר ויותר ככל שאנו מתקרבים.

            נהגתי לחשוב שהבחירה-מחדש של אובמה מובטחת, אבל החודשים האחרונים היו פשוט איומים ונוראים לאובמה. חדשה רעה אחת אחר אחרת.

            קרן האור העיקרית לאובמה היא שפרי ובקמאן נראים בדיוק כמו המועמדים שאובמה היה רוצה להתמודד נגדם. מרוץ נגדם יפצל את ארה”ב על קווי השבר החברתיים, ויכול להיות תמונת ראי של בוש-קרי. לעומת זאת, רומני מתחיל להראות כאיום רציני. החסרונות שלו (אופורטוניסט, משעמם, דתי אבל בזרם לא אהוד אצל הרפובליקאים) עלולים להפוך ליתרונות בבחירות הכלליות בגלל שהם מעניקים סיבות למצביעים במרכז לא להיבהל כל כך ממנו…

            נ.ב. המיתוס ש”נשיא רפובליקני מאוד, ריצ‘רד ניקסון, הציל את ישראל מהתמוטטות במלחמת יום הכיפורים” הוא מקובל, אבל פשוט לא נכון. הסיוע האמריקאי המסיבי החל רק באח”צ 14 לאוק’, ימים אחרי שצה”ל פלש לשטח סוריה ואחרי שהמתקפה המצרית נהדפה מוקדם יותר באותו היום.

  6. יאיר ק הגיב:

    נהגתי לחשוב שהבחירה-מחדש של אובמה מובטחת, אבל החודשים האחרונים היו פשוט איומים ונוראים לאובמה. חדשה רעה אחת אחר אחרת.

    קרן האור העיקרית לאובמה היא שפרי ובקמאן נראים בדיוק כמו המועמדים שאובמה היה רוצה להתמודד נגדם. מרוץ נגדם יפצל את ארה”ב על קווי השבר החברתיים, ויכול להיות תמונת ראי של בוש-קרי. לעומת זאת, רומני מתחיל להראות כאיום רציני. החסרונות שלו (אופורטוניסט, משעמם, דתי אבל בזרם לא אהוד אצל הרפובליקאים) עלולים להפוך ליתרונות בבחירות הכלליות בגלל שהם מעניקים סיבות למצביעים במרכז לא להיבהל כל כך ממנו…

    נ.ב. המיתוס ש”נשיא רפובליקני מאוד, ריצ‘רד ניקסון, הציל את ישראל מהתמוטטות במלחמת יום הכיפורים” הוא מקובל, אבל פשוט לא נכון. הסיוע האמריקאי המסיבי החל רק באח”צ 14 לאוק’, ימים אחרי שצה”ל פלש לשטח סוריה ואחרי שהמתקפה המצרית נהדפה מוקדם יותר באותו היום.

  7. ארן הגיב:

    שתי הערות.

    כמי שחי בארה”ב, אנשים כמו פיילין והאקאבי פשוט מפחידים אותי. (ואני מניח שהרבה יהודים) כי בארה”ב שהם מדמיינים לעצמם אין מקום למיעוטים בכלל וליהודים בפרט. וככל שהמפלגה הרפובליקאית מקצינה ימינה (כלכלית ודתית) כך היא דוחה יותר יהודים לא אורתודוקסים.

    שנית, שלטון של הרפובליקאים ישליך את הכלכלה האמריקאית למיתון הרבה יותר עמוק שיימשך הרבה יותר זמן. (גילוי נאות: אני קיינסיאני.) היה מחקר של ה-CBO [משרד התקציבים של הקונגרס, מכון מחקר עצמאי], אשר הראה כי קיצוצי המס של בוש (כשהמשבר היה ממש בחיתולים) העלו את התוצר בפחות מאחוז למשך רבעון אחד. ומכיון שאצל הרפובליקאים זה התרופה היחידה שהם מכירים…

  8. ori hippo הגיב:

    האם באמת אנשים כמו פיילין, האקאבי, או פרי מקצינים ימינה, או שזה רק השלב הראשוני המקובל של המערכת שממנו הם ינועו למרכז? איזה איום הם מהווים ליהודים? לישראל הם כנראה יהיו טובים יותר לפחות מהסיבות הדתיות.

Leave a Reply