ההזדמנות השניה

אין באמריקה. אבל לו דווקא היתה, מפני שהדירקטורים איבדו כל תקווה. בפעם השניה הוא עשה משהו שאיש לא עשה לפניו. כמותו יש ”רק פעם אחת בימי חיינו“. ימי חייו מסתיימים והולכים. מה יעוללו הפעם הבוגרים האחראים?

צילום שהופיע השבוע ברחבי הרשת מציג את סטיב ג'ובס בצאתו מבית חולים בקליפורניה. סרטן הלבלב, הידוע גם בכינוי "הרוצח השקט", אובחן עוד ב-2004. שבע שנות חיים הן הרבה יותר מתוחלת החיים של רוב קרבנות הסרטן, המתגלה בדרך כלל מאוחר מאוד, מאוחר מדיי

למי התאים ב-1985 האיפיון הבא: ”ילד פלא, שירד מן הפסים, נעשה בלתי נסבל, ומתח את החבל — עד שהמבוגרים סביבו אמרו מספיק-ודי, ושלחו אותו הביתה“?

זה לא ציטוט ישיר, אלא פרפרזה על אוסף של איפיונים מן הזמן ההוא. אנשים נדו לו, מי בצער אותנטי, ומי בשמחה לאיד, מעמק הסיליקון, דרך רדמונד-וושינגטון, בואך וול סטריט. כן, הם אמרו, יכול אדם להיות גאון צעיר בגאראז‘ של ביתו, ולהמציא חפיצים (הצעת האקדמיה ללשון העברית ל“גאדג‘טים“) שאיש לא ראה דוגמתם; אבל לנהל חברה עם מאות עובדים, להגיש מאזנים רבעוניים, למסור דין-וחשבון למועצת מנהלים — בשביל זה צריך הרבה יותר מברק נעורים.

היה משהו כמעט מעודד במסקנה הזו. אין צורך להיות גאון כדי להצליח. אדרבא, גאונים נוטים להיות אגוצנטריים, אינם מוכשרים לעבודת צוות, אינם מבורכים בהבנת הסבלנות, נטולים כל יכולת של יחסי-ציבור. איך אפשר להצליח בעסקים בלי יחסי-ציבור? הלוא הרושם שאתה עושה חשוב מן המוצר שאתה מייצר.

וכך סולק סטיב ג‘ובס ממנכ“לות החברה שיסד, ’אפל‘. המבוגרים נטלו את המושכות מידיו. בסוף 1992, כאשר הנשיא המיועד ביל קלינטון כינס ועידה של אנשי-עסקים בכירים לדון בהבראת הכלכלה האמריקאית, הוא הושיב לצדו את ג‘ון סקאלי, מנכ“ל אפל. מי בכלל חשב על סטיב ג‘ובס בימים ההם, בוודאי לא בקונטקסט של הצלחות עסקיות הצריכות לימוד.

לא קשה לנחש איך היה מתחיל אז הספד מקצועי של ג‘ובס: ”הוא הקדים את בני דורו“, או ”הוא איחר למסד את מהפכתו“. המתבונן אז היה יכול לחשוב את ג‘ובס למגש הכסף, שעליו ניתנה הטכנולוגיה העלית לצרכניה. באפיזודה אחת, שתוארה בהפרזה בדרמת-הטלויזיה ”שודדי עמק הסיליקון“ (1999), ביל גייטס עטור הנצחון ממטיר חרפות של בוז על ראשו של ג‘ובס המובס. ג‘ובס תבע את גייטס לדין על גניבת ה‘חלונות‘. אבל ההיסטוריה דהרה הרחק לפניו. גייטס, שכל כך הרבה סיליקונאים חשבו להתגלמות הבינוניות, היה לאיש העשיר ביותר בעולם. ילדים סיניים והודיים ורוסיים התגודדו סביבו כמו היה כוכב רוק (לפני שהשתמשו בהעתקים גנובים של תוכנותיו).

מניית-פרוטה

המבוגרים האחראים והמיושבים לא הצילו את ’אפל‘. הו, לא. בזמן שבועת הטכנולוגיה העלית בבורסה התחילה להתנפח לממדים היסטוריים, או היסטריים, במחצית השניה של שנות ה-90, מניית אפל גלשה אל רמה שכפסע היה בינה ובין המעמד של ”מניית פרוטה“ (penny stock). איזה מזל שלא התפתינו לקנות אותה בימים ההם, מפני שאילו התפתינו אולי היינו כותבים את הטור הזה מן האי הפרטי בקאריבי, ואולי לא.

כמה שסקוט פיצג’רלד צדק כאשר אמר שבאמריקה אין הזדמנות שניה (no second act). חוץ מאשר לפעמים. הגאון הלא-מבוגר, האגוצנטרי, הלא-מתאים לתרבות הדוחות הרבעוניים, חולל את הנס הגדול ביותר בדברי ימי התאגידים. פחות או יותר. גורג‘ לוקאס, הקולנוען המחונן, אבי ”האימפריה מכה שנית“, אמר בשבוע שעבר, ”סטיב ג‘ובס אשר כזה מגיע פעם אחת בימי חיינו“.

ימי חייו של סטיב ג‘ובס מתקצרים והולכים, על פי רוב הסימנים. אולי הוא יהיה עדיין במעמד ההשקה של iPod 5, אבל הצגת הבכורה של iPad 3 עלולה להיות המסך האחרון. אני מנחש שבעוד 200 שנה (אני מתפתה להגיד אלף, אבל לא כדאי להיסחף), אנשים יתקשו לנקוב בשמו של נשיא ארה“ב ב-2011, או בשמו של הטניסאי מס‘ 1, אבל ”סטיב ג‘ובס“ עדיין יגיד להם משהו, לפחות במעורפל.

(הסדר התקין מחייב אותי להודות, שהרשימה הזו נכתבת במאק שולחני, אבל הטלפון החכם שלי הוא סאמסונג-נושא-אנדרויד. המניה הרלוונטית היחידה שלי היא נוקיה, ונדמה לי שאין צורך להכביר מלים, בוודאי לא להשיא עצות.)

הנערים המייסדים

נוסחת סטיב ג‘ובס מצאה חן גם בעיני תאגידים אחרים.

יאהו ניסתה להחזיר את הצבע ללחייה, כאשר סילקה את המקצוען הבוגר טרי סמל, ב-2007, והושיבה תחתיו את הנער המייסד ג‘רי יאנג. זה היה אסון. מנכ“לותו עלתה ליאהו בסיכוי להימכר למייקרוסופט עם פרמיה ענקית. נוכחותו לא החזירה שום צבע, והוא סולק כעבור שנה ומשהו לטובת מקצוען אחר.

גוגל עושה את הנסיון הזה באלה הימים. היא סילקה את המקצוען אריק שמידט, שהוביל אותה מהנפקה למעמד של מעצמת-על, אבל הגיע פחות או יותר אל מבוי סתום. היא הושיבה תחתיו את הנער המייסד לארי פייג‘. המהלך החשוב ביותר של מנכ“לותו עד כה היה לרכוש את Motorola Mobility ב-12 מיליארד דולר, כדי לשלוט בפטנטים שלה, בעיקר כדי לאיים על מייקרוסופט ועל אפל בתביעות-נגד על הפרות פטנטים, כל אימת שהן מאיימות בתביעות כאלה על טלפונים חכמים נושאי-אנדרויד.

אין זה מן הנמנע שהרכישה הזו היתה מהלך מבריק, ותחסוך לגוגל הרבה כסף. אבל האומנם היא מתקרבת אפילו אל רמת ההעזה והברק של סטיב ג‘ובס, לאחר שניתנה לו ההזדמנות השניה?

מלחמת התשה יקרה

למען האמת, אולי עמק הסיליקון כולו עובר אל שלב מסיבי של מיגננה. מלחמת התשה יקרה ולא-יצירתית מסיחה את דעתם של מפתחי ”חפיצים“ מסיאול ועד פאלו אלטו, מטאייפה ועד רדמונד. נראה שהאסטרטגים במלחמה הזו מניחים, כי אם אי אפשר לחקות את דגם ההשראה של ג‘ובס (ומי יכול), תמיד אפשר לגרור אותו (או את בני דמותו) אל בית המשפט. כמובן, זכויות יוצרים כשלעצמן ראויות להגנה; אבל לא כל דמיון הוא גניבה, ולא כל חיקוי הוא לא-לגיטימי.

גם מחוץ לעמק הסיליקון נעשו נסיונות להחזיר את גדולת העבר באמצעות אסוציאציות. בהיעדר היכולת להחזיר את הנרי פורד עצמו, תעשיית הרכב הקרויה על שמו מינתה את נינו, הנרי קליי פורד השני, למנכ“ל ב-2001. התוצאות היו לא-מרשימות.

צריך כנראה להגיע לדרגה קיצונית של ייאוש, כדי לעשות מה שעשתה מועצת המנהלים של אפל ב-1996, כאשר החזירה את ג‘ובס. כך בדיוק הובנה ההחלטה: מחוות ייאוש מצד תאגיד, שאפילו זילות מניותיו לא עודדה מישהו לנסות ולרכוש אותו. איש אינו צריך להתחרט שלא ניסה, מפני שאפל לא היתה קמה לתחיה בלי ג‘ובס.

אין זאת אומרת שהאופציה נתונה לכל תעשיה נואשת. את העיתונות המודפסת, אבוי, כנראה לא יציל גם בעל חזון. אבל אני מניח שזה בדיוק מה שהייתי כותב על אפל בקיץ 1996.

 

רשימה קודמת באתר הזה

אנשים חסרי תחליף, שֵם זמני (עשרים-וששה ביוני 2009)

שנים של טישטוש האמת הסתיימו, פחות או יותר. לסטיב ג’ובס אין לבלב, יש לו כבד חדש – וַעתידו מעורפל מאוד. החדשות באו לפני חמישה ימים, אבל התקרה לא התמוטטה. אנשים חטפו מיליון טלפונים, הורידו ששה מיליון תוכנות, וסירבו להתפרק ממניית ‘אפל’, היתכן? בלי ג’ובס? שאלו-נא את ג’ק וֶולש ואת לי אייאקוֹקה

 

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

9 Responses to “ההזדמנות השניה”

  1. נמרוד ספיר הגיב:

    את נשיא ארה”ב ב2011 נראה לי שיזכרו, פשוט משום שהיה הנשיא השחור הראשון של ארה”ב. אבל סביר להניח שלא יזכרו מה בדיוק עשה הממשל שלו.

    ההישגים של אפל עם ג’ובס פנומנליים. אבל נראה לי שאיתו או בלעדיו, חברה כל כך גדולה, שבנויה כולה על מוצר אחד או שניים, בשוק שבו אין לקוחות נאמנים. שעם כל הגודל שלה התרומה שלה לעושר המדעי והאינטלקטואלי של העולם מתגמד מול זה של חברות כמו IBM, גוגל או מיקרוסופט – לא תישאר כל כך גדולה לעוד הרבה זמן.

    ומניית נוקיה נשמעת כמו השקעה לא רעה – אין לה עוד הרבה לאן לרדת, יש לה עוד הרבה לאן לעלות.

  2. חיים הגיב:

    יואב – טור מצוין כרגיל. הערה קטנה – שמו של בן משפחת פורד שהיה מנכ”ל הוא וויליאם קליי פורד הצעיר, ומכונה ביל פורד. הוא היה יושב ראש מועצת המנהלים שהדיחה את ז’אק נאצר ולכן תפס את מקומו עד המינוי (המוצלח בינתיים) של אלן מולאלי.

  3. אורן הגיב:

    אני חושב שהמהלך שהציל את אפל — וזה אולי המהלך המבריק והנועז ביותר של סטיב ג’ובס — הוא פיתוח גירסת iTunes ל Windows. המהלך הזה היה כל כך נועז, כי הוא נגד את המדיניות המסורתית של אפל (ושל ג’ובס), והשינוי הזה היה כרוך בוודאי בוויתור עצום על האגו (אם תורשה לי פסיכולוגיה בגרוש).

    המדיניות של אפל (מהקמתה ועד היום) היא של גן סגור. התוכנות של אפל פועלות רק על החומרה של אפל, והחומרה של אפל מתקשרת רק עם חומרה (ותוכנה) אחרת של אפל. בסוף שנות התשעים אפל הייתה חברה כושלת. ואז הם הוציאו את הדור הראשון של האייפוד. והם עדיין היו חברה כושלת. כי היה אפשר לטעון שירים על האייפוד רק עם ה iTunes, וב iTunes היה אפשר להשתמש רק על מחשבי מק.

    רק בדור השני של האייפוד, אפל בלעה את הצפרדע, והוציאה גם גירסת iTunes ל Windows – והשאר היסטוריה (והיסטריה). פתאום כל אחד יכול להישתמש בגאדג’ט מגניב של אפל בלי לקנות מחשב של אפל. והחשיפה הפתאומית לגאדג’טים של אפל גרמו, בסופו של דבר, גם לעליה במכירות המחשבים – שוק שאפל לא ממש צמחה בו עד אז.

    וכפראפרזה על המשפט האחרון שלך – את העיתונות בכלל, אני לא חושב שיציל גם בעל חזון.

    (גילוי נאות: אני ממש לא אוהב, בלשון המעטה, את המוצרים של אפל. הם קוליים מדי. ולא מספיק גמישים.)

    • יואב קרני הגיב:

      מעניין ביותר, אורן.

      אני זוכר עוד פגיעה אחת באגו, באותו עניין עצמו: זמן קצר לאחר שחזר למנכ”לות, ג’ובס הזמין את ביל גייטס לוועידת המפתחים של אפל (MacWorld). הנוכחים הגיבו בשריקות בוז. אבל ג’ובס הרגיע אותם. אחר כך נודע, שמייקרוסופט הואילה בטובה לקנות מניות של אפל בערך של 250 מיליון דולר. כמובן, עכשיו אנחנו יודעים שזו היתה ההשקעה הטובה ביותר שמייקרוסופט יכלה לעשות, אבל אז זו נחשבה להבעת אמון מועילה ורצויה במנכ”לות ג’ובס.

      אפשר אולי גם להוסיף למה שאמרת את המעבר שהכניס ג’ובס למעבדי אינטל במאק. זה איפשר להתקין ‘חלונות’ של מייקרוסופט (באמצעות תוכנות וירטואליזציה), ולהשתמש בתוכנות, המוגבלות ל’חלונות’, באיכות סבירה ובמהירות סבירה. לא ראיתי סטטיסטיקה על מספר המשתמשים בחלונות הווירטואליים, אבל אני יכול להעיד שהסידור הזה הקל עליי את המעבר לאפל.

      אני נוטה בדרך כלל להיות מרוצה מן המעבר — לפני שנה וחצי ויותר — אם כי יש גם אכזבות, בייחוד היעדר תמיכה ממשית לעברית (נפרדתי בצער מן הסוויטה של ‘אופיס’ לבית מייקרוסופט. אני משתמש ב’מלל’ לעיבוד תמלילים ובתוכנת הבית של אפל לדואל. שתיהן בסדר גמור, אבל אני חושש שאינן מגיעות לרמת ‘אופיס’).

      אגב, אורן, למה אתה מתכוון כשאתה אומר על חפיצי אפל שהם “קוליים”?

      • אורן הגיב:

        קוליים מלשון cool. אני זוכר שקראתי לפני שנים (ב-TIME?!) שסקר שנערך בקולג’ים גילה שלהיות הבעלים של אייפוד זה יותר קול משתיית בירה שבאופן מסורתי היה הדבר הקול ביותר שקטין אמריקאי יכל לשאוף אליו בקולג’.

        באופן אישי, איכשהו הייתה לי תמיד תחושה קצת לא נוחה עם ההדגשה של העיצוב (הבאמת מצויין), כאילו אני קורבן אופנה.

        אגב, כשהיה לי אייפוד הדבר הראשון שעשיתי היה להחליף את האוזניות הלבנות האיקוניות באוזניות שחורות (ואיכותיות יותר).

      • דרור שניר הגיב:

        חשבתי שדווקא יש Microsoft Office למקינטוש?
        http://www.microsoft.com/mac

        • יואב קרני הגיב:

          ללא תמיכה בעברית, אבוי. עניין משונה מעיקרו, בהתחשב בזה שיש די הרבה לקוחות פוטנציאליים (לא רק עברית, אלא גם ערבית ופרסית). לשונות הכתובות מימין לשמאל הן בנות חורגות בנוף של אפל.

  4. […] הביאה השניה של ג'ובס לאפל נתפסת כתחיה הגדולה של חברה אבודה ומרוסקת. האייפוד נחשב למוצר המהפכני שהוציא את אפל מהבוץ. אני לא חושב שזה נכון. כלומר האייפוד, ללא ספק, היה מהפכני. הוא גם היה הנגן הפופולרי ביותר, המעוצב ביותר ואחד הגאדג'טים הנחשקים (סקר קולג'ים מראשית המילניום הראה שלהסתובב עם אייפוד נחשב קול יותר משתיית בירה. אל יהי הדבר קל בעיניכם במדינה בה האלכוהול מותר לשתיה מגיל 21 ובאופן מסורתי נחשב כדבר הקול ביותר שסטודנט בקולג' יכול לצרוך).  האייפוד גם הגדיר סטנדרט חדש של שימושיות שחילחל אל האייפון והאייפד. אבל האיפון עצמו התחיל ככישלון מסחרי (גרף המכירות מויקיפדיה). […]

Leave a Reply for יואב קרני