קו המשווה

הרוצח מאוסלו אמנם נשבע אמונים ל”אחינו הציוניים”, במיוחד לאלה “הרוצים לגרש את המוסלמים” מארצם. אבל עיון בין השורות מפיג כל חשש שהוא אוהב יהודים. הוא מגנה את היטלר, אבל רק מפני שהפסיד, ורק מפני ששחט יהודים ללא אבחנה. הוא היה מבחין; הוא היה מסתפק בחיסול 75% מהם

מאז אחד-עשר בספטמבר, כל טראומת טירור מרכזית נקראה על שם התאריך שלה. לנורווגים, אבוי, נולדה טראומה ממשית בצלם אוסמה. בימים האלה אנחנו שומעים, ש"נורווגיה לעולם לא תהיה מה שהיתה". העתון הנורווגי הזה מרח על עמוד השער שלו את בניין המשרדים שנפגע באוסלו, כנראה עוד לפני שנודעו מלוא הפרטים של הטבח ביוטויה

לטרגדיה האיומה בנורבגיה בסוף השבוע שעבר היה נופך כמעט-סוריאליסטי. כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הפצצה באוסלו ועל הטבח באי יוטיה, רמת הפיטפוט באתרי הרשת הג’יהאדיסטיים עלתה בבת אחת. ואף כי איש לא ידע מי היה אחראי, הגולשים הג’יאהדיסטים הניחו במידה של בטחון שאחד משלהם שפך את הדם. והם נטפו עונג. סוף סוף, לאחר שביתת-נשק כפויה וארוכה מדיי, החזית המערבית חזרה והתלקחה.

יצאו כמה שעות, והתברר שטיפוס צפוני מאוד, נוצרי מאוד, אנטי-איסלאמי מאוד היה הרוצח. האויר יצא ממפרשי הג’יאהדיסטים עלי-רשת. לא לאורך זמן, מפני שאחדים מהם גילו פתאום את היתרון של קורבניותם. הם מיהרו לגלות, שהשטן הבלונדיני הוא בעצם פרו-ישראלי נלהב ומגן נמרץ של זכויות היהודים. אופס. לא נעים.

הרוצח הנורדי יצא למלחמת הקודש שלו בשם הצורך לבער את “התקינות הפוליטית” מאדמת אירופה ומאווירה. המניפסט עצום-הנפח שלו אינו ניתן כמובן לקריאה מלאה (1518 עמוד), אבל אי אפשר לטעות כלל באיבתו לתקינות הפוליטית. הוא מייחס לה את שקיעת הציוויליזציה המערבית, מאז התחילה להיכפות על אירופה בשנות ה-20 של המאה ה-20. תיכף נדבר על זה.

לחשוד בבלונדינים כחולי-עין

למרבה האירוניה הוא דווקא הצליח לאשר את אחת הציפיות האבסורדיות של “התקינות הפוליטית” לפני עשר שנים, בימים שלאחר אחד-עשר בספטמבר. אז, שלטונות הבטחון נטו להניח שגברים שחומים עם שמות ערביים ודרכונים מזרח-תיכוניים מסוכנים לשלום הציבור הרבה יותר מסקנדינבים בלונדינים וכחולי-עין. תקינאים פוליטיים ביקרו את מה שהם חשבו ל”החשדה אתנית”.

עכשיו מותר בהחלט לחשוד בבלונדינים כחולי-עין, בייחוד אם הם רוצים לקנות דשנים כימיים בכמות סיטונאית, או אם הם מחפשים מחסניות לנשק אוטומטי, או אפילו אם הם מבלים שעות ארוכות בספריות, וקוראים על מרקסיסטים יהודיים בפרנקפורט שמלפני תשעים שנה.

לרוע המזל, בלונדינים או לא בלונדינים, מותר להניח שהפציע עידן הנשק האוטומטי בפיגועי טירור. כמעט לא מובן מדוע זה לא קרה עד כה.זה כל כך הרבה יותר פשוט לאירגון מאשר החניית טנדר מלא מרעומים בשדרות ברודוויי.

טימות'י מקוויי, הרוצח מאוקלהומה סיטי, על שער 'טיים', אפריל 1995

כתבתי למעלה על פיטפוטי הרשת של הג’יהאדיסטים, שהשתוקקו לאקט חדש של אישור ושל עידוד. אבל גם האנטי-ג’יהאדיסטים פיטפטו. הם היו מוכנים למהר ולהראות לנורווגים שגם גן העדן שלהם אינו מחוסן מפני איסלאם אלים. זה קצת מזכיר את השעות הראשונות שלאחר פיצוץ בנייני הממשלה הפדרלית באוקלהומה סיטי, לפני 16 שנה. ההנחה הכללית היתה שאיסלאם קנאי שלח את ידו הארוכה אל אמריקה התיכונה. אחר כך התברר ששטן בלונדיני וכחול-עין עשה כן כדי להציל את אמריקה מידי הממשלה הפדרלית הכול-יכולה.

הטירוריסט ההוא, טימות’י מקוויי, עורר מייד עניין עצום בשוליים הסהרוריים של אמריקה הפרובינציאלית: עולם של “מיליציות יום ראשון”, שחבריהן מתכנסים להאזין להזהרות נוקבות מפני מזימה לאכוף “ממשלה עולמית סוציאליסטית” על אמריקה, שבראשה יעמוד מזכיר האו”ם, וכלי המשחית שלה הם מסוקים שחורים מסתוריים המרחפים ללא סיבה מעל בתיהם של פטריוטים.

זיכרו את 732

טימות’י מקוויי של ארצות הצפון קרא הרבה יותר ספרים, או לפחות הרבה-הרבה יותר ערכי וויקיפדיה, וצפה בהרבה-הרבה יותר סרטוני YouTube. אלף וחמש-מאות עמודיו אינם אלא יומן-קריאה, אנתולוגיה של פרשנויות היסטוריות. בעולמו רב-הצללים של אנדרס ברינג ברייוויק, איסלאמיסטים תמיד חרשו מזימות, תמיד ניהלו ג’יהאד, תמיד אחזו עיניים — ותמיד עשו כן מאותה סיבת-הסיבות עצמה: להרוס את הציוויליזציה המערבית ולרשת את אירופה. זיכרו את 732, שבה חיל חלוץ ערבי נעצר רק בקושי בדרך לפאריס; ואת 1683, שבה חיל חלוץ טורקי נעצר רק בקושי בשערי וינה; ואפילו את 1800-ומשהו, כאשר שודדי-ים צפון אפריקאיים היו חוטפים כפריים מחופי אנגליה ואירלנד כדי למכור אותם לעבדים.

האיסלאמיסטים לא התקרבו להצליח, אלא לאחר שאינטלקטואלים מרקסיסטיים המציאו את “התקינות הפוליטית” ואת ילדתה, המפלצת רבת-הראשים הקרויה “רב-תרבותיות”. או-אז נקשר הקשר מבפנים נגד נכסי צאן-הברזל של הציוויליזציה: הכנסיה והמשפחה. אתיאיזם, שחרור האשה, המהפכה המינית ושחרור ההומוסקסואלים עירערו את יכולת ההתגוננות של אירופה, ואיפשרו את הפלישה המסיבית של המוסלמים, רק 50,000 ב-1955, כבר 25 מיליון כיום.

אל-נא תחשדו בי שאני נאצי, מטעים ברייוויק. אילו רק היה יכול לטייל במרחבי הזמן, הוא היה חוזר ל-1933 ותוקע כדור ברקתו של היטלר, “השטן הגדול”. פשעו הגדול ביותר, כותב השטן מאוסלו, היה ש”איש לא פשע פשע נורא נגד שבטו שלו יותר מאשר היטלר. בגללו, השבטים הגרמניים גוועים, ועלולים לעבור מן העולם אלא אם כן נצליח לנצח בתוך 20 עד 70 שנה”.

בהמשך הוא מטעים את טעותו הטראגית של היטלר, שלא הבחין בין יהודים רעים ליהודים טובים. הרעים הם שליחי הרב-תרבויותיות המרקסיסטית, הטובים הם ילדיה הלויאליים של אירופה. היהודים הרב-תרבותיים אינם מסכנים את המערב בלבד, אלא הם הסכנה הגדולה ביותר לשלומה של ישראל.

אתר רשת פרו-איראני, irandefencenet, פירסם את העמוד הזה -- ברייוויק בצל מגן-דויד -- שעות אחדות לאחר הטבח

אוסף יוצא דופן של קריצות

“הבה נילחם שכם אל שכם עם אחינו הציוניים נגד כל האנטי-ציונים, נגד כל המרקסיסטים התרבותיים והרב-תרבותיים”, כותב ברייוויק במה שמוכרח להיחשב לאוסף יוצא דופן של קריצות. הוא ידיד היהודים, הוא אומר, אבל הוא אנוס לקבוע בצער ש”יש בעיה יהודית” בצרפת ובבריטניה, ויש “בעיה יהודית ניכרת” בארה”ב. במערב אירופה ובצפון אמריקה, 75% מן היהודים התחברו אל אויבי המערב. בישראל, הוא מטעים, המצב קצת פחות חמור, רק 50% מן היהודים התחברו אל אויבי המערב.

הוא אינו מודיע מה הוא מכין ליהודים הבוגדניים האלה, אבל במקום אחר הוא מטעים, כי לאחר שהאירופים יחזרו ויכוננו את בכורתם באירופה (באמצעות מלחמות אזרחים שיימשכו על פי הצורך עשרות שנים), כל הבוגדים המרקסיסטים, בערך עשירית האוכלוסיה, יוצאו להורג “ללא רחמים”.

אני קצת מאריך בעניין הזה, מפני שאין כמעט ספק שנשמע הרבה בימים האלה על אהדתו המופלגת של ברייוויק לישראל וליהודים. למעשה, אלף עמודים אל מעמקי יצירתו (למען הדיוק, בעמוד 1163) אנחנו מוצאים את החוליה החסרה בין ברייוויק ובין האידיאולוגיה הנאצית.

תלונתו על היטלר אינה רעיונית, אלא היא פרגמטית לחלוטין: הוא, היטלר, לא עמד במשימה שקיבל עליו להציל את הגזע הנורדי. הוא טעה כאשר השמיד סיטונית את כל היהודים, אבל לא היה טועה אילו הסתפק בהשמדה סיטונית של “מרקסיסטים רב-תרבותיים”. רוב היהודים, בוודאי בגרמניה, ממילא היו מתאימים להגדרה הזו, על פי משנתו של ברייוויק.

עיתון נורווגי הכתיר את עמודו הראשון, למחרת הטבח, בתאריך, “7-23”, ללמדך שהיום הנמהר ההוא הצטרף אל 9-11 ואל בני-דמותו ממדריד, עבור דרך לונדון וגמור במומבאי-בומביי. זה בוודאי נכון, מבחינת הטראומה שנורווגיה סבלה. אבל היהיה זה נכון גם מבחינת ערך-הגיוס של הדרמה? המגדלים התאומים הוליכו דור שלם של צעירים מוסלמים אל זרועות הג’יהאדיזם. האומנם ברייוויק שולח דור שלם של צעירים אירופיים אל זרועות ניאו-היטלריזם?

הו, אירופה, אירופה.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה