קרב בצהרי יום

בחצות הלילה, יום ששי, 8 באפריל, עומדת ממשלת ארה"ב להיסגר.  בשעה ההיא, הממשלה הפדרלית תגיע אל גבול האשראי שלה. הקונגרס צריך להגביה את התקרה, או שיאזל הכסף. הקונגרס חצוי בין בית נבחרים רפובליקני לסנאט דמוקרטי. הרפובליקנים יצביעו להגביה רק אם הדמוקרטים יסכימו תחילה להנמיך (את הוצאות הממשלה). הרפובליקנים רוצים קיצוץ של 61 מיליארד לאלתר, מבלי לחכות לתקציב הבא. הדמוקרטים מסכימים לחצי הסכום. נחוצה איפוא פשרה, "כמו בחיי נישואים" אומר הנשיא אובמה. אבל ”מסיבת התה“ הרדיקלית שונאת פשרות. זמן גורלי לנשיאות אובמה

פריחת הדובדבן ב Tidal Basin של וושינגטון. ברקע, האובליסק שבאמצע הדרך בין הבית הלבן ובין גבעת הקפיטול. צולם בשבוע שעבר

הקרב על נשיאותו של ברק אובמה אינו מתנהל בדרך לטריפולי, או לבנגאזי. הוא מתנהל בין שני הקצוות של שדרות פנסילווניה בוושינגטון — והוא עומד להגיע אל שיאו בשבת לפנות בוקר (שעון ישראל).

בששי לפנות בוקר (ישראל) עדיין נועדו הנשיא, היושב ראש הרפובליקני של  בית הנבחרים ומנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט בבית הלבן. היוכלו להסכים על התנאים להגבהה התקופתית של תקרת האשראי? בהיעדר הגבהה כזאת, הממשלה לא תוכל להנפיק אגרות-חוב, והכסף יאזל מקופותיה. היא תצטרך להוציא את כל עובדיה לחופשה ללא תשלום, ולהגיף את השערים.

האבסורד הזה אינו חסר תקדים. הוא התרחש בנסיבות דומות כמעט לפני 15 שנה. נשיא דמוקרטי מתנדנד, ביל קלינטון, איבד את הרוב בקונגרס. הרוב הרפובליקני החדש כפה עליו קיצוצי תקציב, שהוא לא היה מוכן לאשר. הרפובליקנים סירבו להאריך אפילו זמנית את ההקצאות לפעולות הממשלה, והיא נסגרה פעמיים, תחילה לשלושה ימים ואחר כך לשלושה שבועות. יושב ראש ועדת התקציבים של בית הנבחרים, רפובליקני צעיר וטלגני, עם שאיפות נשיאותיות, הכריז שהגיע השעה לשליפות. "זה קרב בצהרי יום", הוא שאל מטאפורה שחוקה ממערבון הוליוודי מפורסם.

התוצאה המיידית היתה פשרה. התוצאה ארוכת-הטווח היתה התאוששות פוליטית של ביל קלינטון. מאותו הזמן ואילך הוא השכיל לתאר את עצמו כמחסום היחיד לעליית “הקיצונים הרפובליקנים“. עזרה לו גם התאוששות כלכלית מהירה, שהוא תבע עליה אשראי וגם קיבל.

רק 41% בעד אובמה

יתכן שזו תהיה התוצאה גם הפעם, בייחוד אם האמרת מחירי הנפט והמשבר ביפאן לא ישימו קץ להתאוששות הכלכלית (בשבוע שעבר הראו נתונים מעודכנים, כי המשק האמריקני צמח ברבעון האחרון של 2010 בשיעור של 3.1%, בשיקלול שנתי). אבל ברק אובמה יתקשה לסמוך על התקדים. יש הבדלים ניכרים בין אז ובין היום.

הבדל חשוב אחד הוא משבר האמון. סקר דעת קהל חדש (מאוניברסיטת Quinnipiac, שסקריה נהנים מהערכה מקצועית) מראה, כי 50% מן האמריקנים, לעומת 41%, אינם סבורים שאובמה ראוי לתקופת כהונה שניה. רק 36% אמרו שיצביעו בעד אובמה. 37% העדיפו ”מועמד רפובליקני“ כלשהו. אלה נתונים איומים בשביל כל נשיא מכהן, והם איומים במיוחד בשביל מי שנישא אל הנשיאות על גל עצום של אופוריה ושל ציפיות.

כמובן, עשרה חודשים נותרו עד הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות, במדינת אייווה (Iowa). הרבה עדיין יכול לקרות. אבל כנראה אין זו הפרזה להגיד שבתוצאות המאבק על תקציב הממשלה תלוי שיורו הפוליטי של הנשיא.

כמה מפלגות יש בעצם?

זה אולי הזמן לתזכורות על סבכי הפוליטיקה האמריקנית. היא ידועה לתהילה, לקנאה ולחיקוי על היותה ”דו-מפלגתית“. התווית הזו נכונה כשלעצמה, אבל מסתירה יותר ממה שהיא מגלה. למעשה יש בקונגרס של ארה“ב ארבע, חמש או שש סיעות, המקימות קואליציות אד-הוק, ומפרקות אותן.

כרגע אפשר לדבר על שתי סיעות רפובליקניות ועל שתיים או שלוש סיעות דמוקרטיות. אף כי לרפובליקנים יש רוב ברור בבית הנבחרים, ולדמוקרטים יש רוב בסנאט, מנהיגיהן של שתי המפלגות יתקשו לטעון שכל מרכיבי הרוב הזה סרים למרותם.

בבית הנבחרים יש כיום סיעה רפובליקנית רדיקלית, הרוצה לקצץ במהירות את כנפיה של הממשלה הפדרלית. הסיעה הזו יונקת מהצלחתה הגדולה של תנועת ”מסיבת התה“ בבחירות של השנה שעברה.

בערך שליש הרפובליקנים בבית הנבחרים מזוהים עם ”מסיבת התה“, ואינם אמונים על הפרגמטיות המסורתית של כל תהליך חקיקה. היינו, הם אינם נוטים למשא-ומתן ולפשרות. הם חושבים שפרגמטיות עומדת ביסוד האסון הפיסקאלי של ארה“ב: חוב לאומי של 14 טריליון (14,000 מיליארד) דולר ויותר וגרעון בתקציב השוטף העומד על 1.65 טריליון דולר.

רשימה בלתי אפשרית

”מסיבת התה“ מילאה תפקיד מרכזי בנצחון הבחירות של הרפובליקנים בבית הנבחרים ובצמצום ניכר של הרוב הדמוקרטי בסנאט. הצלחת התנועה הכריחה את הממסד הרפובליקני להתחייב על קיצוץ מיידי של מאה מיליארד דולר בהוצאות הממשלה, עוד לפני התקציב הבא. סיעת ”מסיבת התה“ עומדת על קיום ההבטחה. חבריה מסרבים לתמוך בהגבהת תקרת האשראי של הממשלה.

אחד מהם הוא הסנאטור הצעיר מארק רוביו מפלורידה, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה, טוען אפשרי לנשיאות בעוד שש או עשר שנים. הוא כתב זה לא כבר ב‘וול סטריט ג‘רנל‘, כי יצביע בעד הגבהת התקרה רק אם ”זו תהיה ההגבהה האחרונה שאנחנו מאשרים אי פעם, ואם יתלוו אליה תכנית לרפורמת מסים יסודית, תיקון כללי של מערכת הפיקוח [על הפעילות הכלכלית], קיצוץ בהוצאות השוטפות של הממשלה, תיקון לחוקה שיחייב את איזון התקציב, ורפורמות להצלת הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי לקשישים ולמעוטי-יכולת“.

זה הכול. זו רשימה כל כך בלתי אפשרית, עד שהגשתה שקולה כנגד הודעה שהסנאטור לא יצביע להגבהת התקרה יהיה אשר יהיה. הוא מייצג את הלוך הרוח בתנועת ”מסיבת התה“. פעילי המסיבה עמדו בימים האחרונים עצרות בחזית בניין הקפיטול בוושינגטון, כדי להזכיר להנהגה הרפובליקנית מה יקרה לה אם היא לא תעמוד בדיבורה.

היא לא תעמוד. ההבטחה לקצץ מאה מיליארד דולר ירדה בינתיים ל-61 מיליארד. הבית הלבן מציע 33 מיליארד. צמרת הרפובליקנים עשתה נסיון זהיר להידבר עם צירים דמוקרטיים בבית הנבחרים, העומדים ימינה מהנהגת מפלגתם. זה בעצם נסיון של הסיעה הרפובליקנית מס‘ 1 לכונן קואליציה אד-הוק עם הסיעה הדמוקרטית מס‘ 2, למגינת לבה של הסיעה הרפובליקנית מס‘ 2 ושל הסיעה הדמוקרטית מס‘ 1. תאריך היעד הוא 8 באפריל.

מתנדבת עם פיצה

מה יקרה אם תיסגר הממשלה? זה לא יהיה נורא כמו בישראל, או בארצות אירופה. רוב השירותים בארה“ב ניתנים על ידי ממשל מקומי — המדינה, העיר, או המועצה. בזה כלולים משטרה, שירותי כיבוי, בתי ספר ובתי חולים. אבל נקל לשער מה יקרה, למשל, אם רשות המסים תצטרך להיסגר בסמיכות זמנים ל-15 באפריל, הלוא הוא תאריך היעד לתשלום מס על הכנסות משנת 2010; או מה יקרה אם קשישים יחדלו לקבל שיקים של הביטוח הלאומי; או אם הבית הלבן יצטרך לשלוח את כל עובדיו הביתה, ולהסתמך על מתנדבים בלבד (בפעם הקודמת, בסתיו 1995, מתנדבת אחת בבית הלבן נשלחה להביא פיצה לנשיא קלינטון. כאשר נכנסה אל משרדו, ונשאלה לשמה, היא השיבה ”מוניקה לוינסקי“).

בעיני הרבה מאוד אמריקנים זה יהיה אישור שארצם ירדה מן הפסים, ואינה מצליחה לחזור. גם אם מצב הרוח בוול סטריט טוב ממה שהיה זה שלוש שנים, מצב הרוח בשאר אמריקה קודר למדי: ארבעה-עשר מיליון מובטלים, מחירי דלק גואים, האמרה נמשכת במחירי המזון, ירידה נמשכת במחירי בתים, קיצוצים דראקוניים בשירותים שמגישות רשויות מקומיות.

בשבוע שעבר שמענו שדטרויט, לפנים ספינת הדגל של התעשיה האמריקאית, מקום מושבן של תעשיות הרכב הגדולות, איבדה בעשר השנים האחרונות רבע מאוכלוסייתה, והיא מתכווצת והולכת. המדינה שבה היא שוכנת, מישיגן, הודיעה שהיא מגבילה מענקי אבטלה לששה שבועות בלבד, מפני שאין לה כסף.

בלשון החביבה על סוציולוגיה עממית, נשיאות אובמה מתקרבת אל ”נקודת הרכינה“ (tipping point). ההחלטות שהנשיא יקבל, או לא יקבל, בשבועות הבאים, יקבעו את קצב הפעילות הפוליטית לקראת שנת בחירות מסובכת מאוד. אמריקנים אינם אוהבים להדיח נשיאים. מאז תחילת המאה ה-20 הם סירבו רק ארבע פעמים לחזור ולבחור נשיאים שרצו לחזור ולהיבחר. מצב-רוחם צריך להיות רע במיוחד כדי שיסרבו. ואמנם מצב-רוחם בתחילת האביב של 2011 אמנם רע במיוחד.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות.

המגיבים מתבקשים להזדהות, ולהשאיר כתובת דואל אמתית.

הכתובת לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

 

8 תגובות בנושא “קרב בצהרי יום”

  1. תודה על הרשימה.

    משום מה אני לא מבחין ברפובליקני עם פוטנציאל להפוך מועמד מוביל.

    האם בשלב הזה – במיוחד כשאובמה כה חלש בסקרים – כבר לא היינו אמורים לראות מועמד כזה?

    בסוף עוד נקבל את פיילין (ואז לפחות נהנה מקצת בידור).

  2. "מה יקרה אם קשישים יחדלו לקבל שיקים של הביטוח הלאומי"

    מה יקרה אם ארה"ב תסגור את בסיסיה הצבאיים בגרמניה ובאוקינאווה, או תמנע ממלחמת פרסטיז'ה כמו מלחמת לוב? האמת שלא יקרה כלום, ארה"ב לא זקוקה לדברים האלה. אבל אין סיכוי שזה יקרה, אנשים רציניים בוושינגטון לא יתנו לזה לקרות.

  3. לגבי המיסים: הנה דוגמא נהדרת לאמרה שבחיים יש רק שני דברים בטוחים, מוות ומס הכנסה.

    גם אם הממשלה הפדרלית נסגרת עליך להגיש (by hook or by crook) את הדו"ח בזמן (עד ה 18 באפריל השנה). הבעיה היחידה תווצר לאנשים שמצפים להחזר ולא מגישים את הדוח בצורה אלקטרונית. דו"חות כאלה צריכים לעבור שזיפת עין אנושית. אם אתה מגיש את הדו"ח בצורה אלקטרונית אז לא צריכה להיות בעיה.

  4. בשבועות האחרונים יש ירידה גדולה בתמיכה במסיבת התה ואם הירידה באבטלה תמשיך, לאובאמה יש סיכוי מצוין להבחר שוב. חשוב לזכור שהרפובליקנים יספקו הרבה תחמושת לדמוקרטים במאבקים הפנימיים ביניהם על המועמדות לנשיאות וכרגע רוב המועמדים נראים חיוורים מאוד ומהססים להצהיר על מועמדותם.

  5. נדמה לי שקצבאות ביטוח לאומי ו/או נכי צבא וכו' אינם תחת הכותרת של תקציב פדרלי אלא אחרת (קצבאות או משהו כזה) ועל כן סגירה של הממשל אינה סוגרת בפועל את קצבאות הקשישים.
    אבל יכול להיות שזה מבוסס רק על פרק מפורסם של הבית הלבן שעסק בהשבתה רפובליקנית של הממשל על אי אישור תקציב.. מקווה שלא מטעה כי אין לי ממש זמן וכוח כרגע לבדוק. בוודאות יש כאלו דברים

    1. אתה צודק בהחלט. אני דיברתי רק על עצם הפעולה של שיגור השיקים בדואר, לא על מימון הקיצבאות.

  6. סביר שאם הממשלה היתה נסגרת (וזה לא קרה בסוף) שיקים של הביטוח הלאומי כן היו מגיעים.

    התהליך הוא אוטומטי למדי כך שהשיקים היו יוצאים (והדואר לא היה מתוכנן להיסגר)

  7. מצטרף מאוחר ובעניין שולי. tipping=רכינה? למה ומדוע? התרגום הרגיל של נקודת מפנה/תפנית נראה לי טוב יותר.

השאר תגובה