מלחמת המפרץ ההוא

משני עברי מפרץ מקסיקו, שני נשיאים מנסים עד ייאוש לשכנע את ארצותיהם שהם מנווטים לאיזשהו מקום. “האסון האקולוגי הגדול ביותר בתולדות אמריקה” (60,000 חביות נפט ביום) ומלחמת-הדמים של מקסיקו נגד תאגידי הסמים (23,000 הרוגים) מגיעים אל שיאם הזמני

איפה צולמה התמונה הזו? אפגניסטן? פקיסטן? קירגיזסטן? שייח'-ג'ראחיסטן? לא, היא צולמה ברחוב באקאפולקו. כן, כן, אקאפולקו. פשיטה שגרתית של צבא מקסיקו אל עיר-הקיט המפורסמת ביותר במלחמה האין-סופית עם תאגידי הסמים הכול-יכולים. הצילום הזה, של AP, הופיע בעמוד הראשון של העתון המקסיקני Novedades

הם התפרצו אל לוח השידורים הרגיל באותו היום, ובערך באותה השעה. הם ניסו לשוות את מקסימום הדרמטיות לנאומיהם. התמיכה הציבורית בהם ירדה אל שיעורה הנמוך ביותר מאז נבחרו. מפלגותיהם לוחמות על חייהן. הם מתבוננים זה בזה משני עברי מפרץ מקסיקו, ונאנחים. אין להם מושג של ממש איך לשכנע את דעת הקהל שלהם שהם ראויים לאמון.

הם הנשיא ברק אובמה בוושינגטון והנשיא פליפה קלדרון במקסיקו.

הראשון נשא בשבוע שעבר את הנאום הראשון של נשיאותו מן הלשכה הסגלגלה בבית הלבן. זו תפאורה השמורה לימי משבר חמורים במיוחד. ואף על פי שהנשיא אובמה התנסה בשורה של משברים חמורים בשנה וחצי האחרונות, הוא נמנע מלנצל את התפאורה. “האסון האקולוגי הגדול ביותר בתולדות ארה”ב” העניק לו את התירוץ. האסון הזה מטפטף 60,000 חביות נפט ביום אל מימי מפרץ מקסיקו, תשעה מיליון וחצי ליטר, יותר מסך כל תצרוכת הדלק היומית של ישראל (ראו-נא wolframalpha.com).

השני, נשיא מקסיקו, מיהר לחזור מיוהנסבורג, כדי לחזור ולאחוז את ההגה בשבוע האיום ביותר של מלחמת מקסיקו נגד תאגידי-הסמים. ביום אחד בשבוע השני של יוני נרצחו שמונים-וחמישה בני אדם, הקציר היומי הגדול ביותר מאז נכנס קלדרון לכהונתו, לפני שלוש שנים וחצי. השיא החזיק מעמד יומיים. בתחילת השבוע השלישי של יוני נרצחו תשעים-וששה בני אדם. למחרת הרגו התאגידים שנים-עשר שוטרים.

ביום רביעי הרגו כוחות הבטחון חמישה-עשר חשודים בקרב יריות שנמשך ארבעים-וחמש דקות, בעיר ציורית בדרום מקסיקו, ששמה טאסקו (Taxco). עד הזמן האחרון טאסקו היתה מחוז חפצם של תיירים שוחרי מציאות. היא מפורסמת בחנויות התכשיטים שלה ובתעשיית הכסף (המתכת, לא המצלצלים). עכשיו היא שדה-קרב עקוב מדם. במכרה כסף נטוש לא הרחק ממנה התגלו החודש חמשים-וחמש גוויות.

יום יום מתרחשות במקסיקו הוצאות להורג. התאגידים מנסים להלך אימים על יריביהם. הטכניקות נעשות גרוטסקיות יותר ויותר. בשבוע שעבר נמצאו שש גוויות לא הרחק מעיר-הקיט המפורסמת קאנקון. הן נמצאו ללא לב, ומוורידיהן נשאב כל הדם. מניין ההרוגים במלחמת מקסיקו מתקרב ל-23,000.

"פולחן המוות" בעתון המופיע בחצי-האי יוקאטאן, מקסיקו. "שש גוויות נמצאו בקאנקון ללא לב או דם" (שבעה ביוני 2010). מצד שמאל נראה דג מת מוכתם בנפט, באיזור האסון האחר של מפרץ מקסיקו

עברו שנים-עשר יום, ובתשעה-עשר ביוני מודיע אותו העתון על "עוד זוועות בקאנקון": שתים-עשרה גופות נוספות התגלו. קאנקון ו"זוועות" לא מסתדרות כל כך טוב, אבל האתרים האקזוטיים ביותר בחצי הכדור המערבי מתבוססים עכשיו בדם

קציר הדמים בעיר אחת: קוורנאוואקה (Cuernavaca), בירתה של מדינת מורלוס (Morelos) במרכז מקסיקו. קוורנאוואקה היא יעד מפורסם של תיירים ושל מקסיקאים הרוצים לנוח מן הקצב ומן הרעש של עריהם הגדולות. ניתן לה הכינוי "עיר האביב הנצחית". העתון המקומי הזה דיווח בעשרים ביוני 2010, כי במאה ושבעים הימים הוקדמים היו בעיר מאה "הוצאות להורג" בידי תאגידי הסמים. אגב, זה שיעור קטן בהרבה מזה של העיר חוארס, על גבול מקסיקו-טקסס

“לחיות בפחד לנצח”

משני הנשיאים הצפון-אמריקאיים, חייו של קלדרון קצת יותר קשים. הוא עומד על דמם של אזרחיו. רק ארבעים אחוז מהם תומכים בו, על פי סקר דעת קהל אחרון. בשבוע שעבר הוא פירסם קול קורא של שני עמודים בגדולים שבעתוני מקסיקו, 5,000 מלה. או שנילחם בהם, הוא כתב, “או שנחיה בפחד לנצח”. הוא מנהל מלחמה שהרבה אנשים חולקים על סיכויי הצלחתה. למשל שר חוץ לשעבר של מקסיקו, אחד האינטלקטואלים הבולטים שלה, חורחה קאסטאניידה, קורא בגלוי להגיע לשביתת נשק עם התאגידים.

קלדרון עצמו מודה בחולשה העיקרית של מלחמתו: יש תאגידים, מפני ש”מקסיקו שוכנת ליד הארץ בעלת צריכת הסמים הגבוהה ביותר בעולם. שכנתנו היא הנרקומנית מס’ 1 בעולם”. הוא לא התכוון לגוואטמלה.

בשבוע שעבר התפרסם מחקר, המראה כי מדי שנה בשנה מזרימים התאגידים בין 19 ל-29 מיליארד דולר במזומנים מארה”ב למקסיקו. הם נישאים בכיסיהם של יחידים, או מגיעים במכולות. הואיל ורוב הפעילות הכלכלית במקסיקו מבוססת על מזומנים, אין לתאגידים קושי מיוחד להלבין את ההון, לרכוש נדל”ן, נשק, שוטרים ופוליטיקאים. ארה”ב מעניקה למקסיקו 1.3 מיליארד דולר בשנה למלחמתה בסמים — אבל היתה מיטיבה הרבה יותר אילו מצאה דרך להגביל את זרימת הכסף השחור, ואת משלוחי הנשק האוטומטי, שלא לדבר על צימצום ההתמכרות לסמים בגבולותיה שלה.

מחסלי החסילונים

הנשא אובמה ניסה בשבוע שעבר להזכיר לאזרחי ארצו התמכרות אחרת שלהם: לנפט. חודשיים מלאו להתפוצצות במשטחית הקדיחה הימית של BP, בעומק מפרץ מקסיקו. מה שהתחיל כאסון מוגבל, עם הערכות נזק מינימליסטיות, התפתח מאז לפצע מדמם בכל מובן שהוא. הנפט מכלה לא רק את הדגים, את החסילונים ואת עופות המים של שלוש מדינות בדרום ארה”ב, אלא את האמון במנהיגותו של הנשיא.

רק שליש מן הנשאלים בסקר של AP בשבוע שעבר העניקו לנשיא ציון “טוב”, או “סביר”, על טיפולו במשבר. 66% העדיפו “עלוב” או “מחריד”. כמעט קשה להאמין איך הבית הלבן הצליח לדחוק את עצמו אל הפינה במשבר שבו היה כל כך קל להטיל את האשמה על אחרים. הנשיא עורר את הרושם שהוא נרדם ליד ההגה. למרבה העניין, אחת הביקורות החוזרות עליו היתה שהוא “לא כעס מספיק”.

הנשיא הזה, שכעס פומבי אינו מתיישב עם סגנונו, ניסה בשבועיים האחרונים לעורר את הרושם שהוא כועס. ספק אם זה עבד. נאומו מן הלשכה הסגלגלה היה, כרגיל, מלאכת מחשבת של טקסט ושל הגשה. אבל כותרות בכמה עתונים מלמדות על הספקות. עתון בפילדלפיה הכריז בעמודו הראשון “נאום ללא כעס — וללא תשובות”. עתון בניו ג’רזי: “אובמה משמיע עוד הבטחות”. עתון באילינוי: “נאום ללא פרטים”. כותרת בעתון בוויסקונסין כוללת מלה אחת בלבד “פוחז”. היא מצטטת לכאורה מה שאמר הנשיא על ענק הנפט BP, אבל שני צילומים גדולים של נאום אובמה מעטרים את הידיעה, ומניחים לקורא להחליט מי הפוחז.

"מלחמת המפרץ של אובמה" בחינמון וושינגטוני (השייך ל'וושינגטון פוסט')

איפה אתה, ולדימיר פוטין

כצפוי, המלים המצוטטות ביותר של הנשיא הן אלה הנוגעות ל BP. “הם ישלמו”, הוא מבטיח. למחרת נאומו התייצבו אצלו יושב ראש BP ומנכ”לה, שני האנשים השנואים ביותר באמריקה בימים האלה. הוא הודיע להם, כי יהיה עליהם להפקיד 20 מיליארד דולר בידי נאמן, כדי להבטיח פיצוי נאות לכל הקורבנות.

בחזית הבית הלבן התנהלה הפגנה קטנה, שמשתתפיה נשאו שלט גדול “יופקעו נכסי BP“. זו עצה שוולדימיר פוטין היה מקבל מייד. הוא היה שולח אל נכון את ראשי BP אל מחנה עבודה רחוק מאוד לאיזה עשר שנים. בארץ דמוקרטית אי אפשר לעשות דברים כאלה. יש לא מעט אנשים החושבים שהנשיא כבר חצה את הגבול בהתקפותיו על BP. אבל סקרי דעת הקהל מראים את ההיפך: רוב גדול של האמריקאים אינם חושבים שהנשיא מירר די הצורך את חיי BP.

ברק אובמה מנסה להוציא קצת מתוק מעז. בדברו על התמכרות הנפט — “אנחנו צורכים 20% מן הנפט בעולם, אף כי יש לנו רק שני אחוזים של עתודות הנפט” — הוא קיווה להפיח חיים חדשים ביוזמת החקיקה שלו לצמצום התלות בנפט. אכן, אם לא עכשיו, אימתי.

התשובה היא, שלא עכשיו, ולא אימתי. האמריקאים כועסים בימים האלה על כל מי שרק אפשר. הם מתעבים את BP ואת מנכ”לי חברות הנפט הגדולות, הם מתעבים את הפוליטיקאים שלהם, חיבתם לנשיאם מתמעטת והולכת — ובבוא נובמבר הם עומדים להגדיל במידה ניכרת את כוחה הפרלמנטרי של המפלגה הרפובליקאית, בעלת בריתן המסורתית של חברות הנפט.

שכל ישר? הוא טובע הקיץ משני עבריו של מפרץ מקסיקו.

תגובות יתקבלו ברצון ובהערכה. הן יתפרסמו אם יהיו ענייניות, ויימנעו מהתקפות אישיות. זיהוי מלא וכתובת דואל הם תנאי ולא יעבור לפירסומן. כתובת הדואל לא תיראה בעמוד, היא נועדה לאימות בלבד. אם המגיב או המגיבה מעדיפים ששמם המלא לא יופיע, יציינו-נא בגוף המסר. תודה

3 Responses to “מלחמת המפרץ ההוא”

  1. דרור הגיב:

    המצחיק הוא שלאחר התרעומת על כך שהוא אינו כועס מספיק הוא התחיל להפגין כעס רב יותר. וכעת מבקריו שואלים האם אובמה יכול להרשות לעצמו להתפס כ- “Angry black man”.

    זה מדהים איך במקרה הזה (ובמקרים נוספים דוגמת רפורמת הבריאות) הצוות של נשיא שקמפיין הבחירה שלו משמש היום מופת ודוגמא לקמפיין יחצ”ני פוליטי מציג יכולות PR כלכך נמוכות. עד כדי כך שהציבור תופס אותו כאשם כמעט כמו BP.

  2. דני פ הגיב:

    “בחזית הבית הלבן התנהלה הפגנה קטנה, שמשתתפיה נשאו שלט גדול “יופקעו נכסי BP”. זו עצה שוולדימיר פוטין היה מקבל מייד. הוא היה שולח אל נכון את ראשי BP אל מחנה עבודה רחוק מאוד לאיזה עשר שנים. בארץ דמוקרטית אי אפשר לעשות דברים כאלה”

    פוטין ומחנות עבודה אינם קשורים לנושא כלל. מנהיגים רבים בעלי רקורד דמוקרטי ללא דופי התעמתו עם תאגידים גדולים, וכאשר תאגיד ממיט אסון אקולוגי על חבל ארץ שלם, הפקעת נכסיו אינה נראית צעד קיצוני במיוחד.

    יכול להיות שאין לממשל אובמה מה לעשות בעניין, אך יחסי הציבור שלו גרועים ביותר. לא נראה שאיכפת לו יותר מדי. אחרי 9.11 רודי ג’וליאני התייצב בפני כל מצלמה אפשרית וכך הפך לגיבור לאומי, לפחות למשך תקופה – כך היה צריך לעשות אובמה.

Leave a Reply