קונפוציוס נגד אוואטאר

סין עושה עכשיו חזרה כללית לקראת עלייתה אל עמדת הבכורה. היא אומרת עכשיו לא רק לסינים מה לעשות, אלא גם להרבה אחרים. והיא פותחת את 2010 בעיצומי-עונשין על ענקי התעשיה של ארה"ב. מתי היא תירגע? האם היא תירגע? והאם יהיה לה יום אחד קצת חוש הומור?


סוּפֶּרְמַאו: הזינוק של כלכלת סין, קריקטורה ודיאגרמה בעתון הגרמני 'זידוייטשה צייטונג' (חמישה בפברואר 2010). רק שלוש פעמים ב-30 השנה האחרונות רשמה סין צמיחה שנתית קטנה משבעה אחוזים וחצי. 15 פעם היא רשמה צמיחה גדולה מעשרה אחוז

Süddeutsche Zeitung

כל מי שחיכו בקוצר רוח ליום שבו ארה"ב תחדל להיות "מעצמת העל היחידה", קיבלו בימים האחרונים הזדמנות אותנטית להציץ אל העתיד. להציץ — וּלהיפָּגע.

איך ייראה העולם הדו-קוטבי, שלא לומר החד-קוטבי-בלי-אקצנט-אמריקאי? מה יקרה כאשר נושאות מטוסים סיניות יפטרלו סמוך למי החופים של ארה"ב ושל מערב אירופה (מזרח הים התיכון יהיה אז פחות או יותר אגם סיני)? מה יקרה כאשר שגרירים סיניים — נציבים עליונים לכל דבר — ירימו טלפונים לשרי ממשלה ולעורכי עתונים, כדי להזכיר להם מה לא כדאי להם להגיד היום על סין?

מה יקרה כאשר סין תטיל סנקציות על דמוקרטיות מערביות, שיסרבו למלא את רצונה? איזה משקל יהיה למדינות קטנות או בינוניות בַּמִשוואה הזו?

השָבועות האחרונים בחיי סין היו מלאים רמזים. ההתקפה על שָרָתֵי 'גוגל' הקפיצה את ארה"ב על רגליה, לא רק בגלל הפגיעה בִּזכויות האדם של דיסידנטים סיניים, אלא בגלל מה שהשתמע ממנה: יכולתה של סין לפגוע בתשתית המידע האלקטרוני של אמריקה. של מי לא בעצם. הממונה על שירותי הבטחון של ארה"ב דיבר על זה במפורש השבוע, בשימוע בוועדת הביון של הסנאט.

בשבוע שעבר באה התגובה הדרמטית של סין על עִסקת הנשק של ארה"ב עם טייוואן.

רק האיטי מתנגדת

אין טעם להקל ראש בעיסקה הזו — 6.4 מיליארד דולר. סין חושבת את טייוואן לחבל מורד, חלק בלתי נפרד מִשטחה. הארץ החשובה ביותר המתנגדת להנחה הזו היא האיטי (כן, היא אחת מעשרים, רוּבּן הגדול ננסיות טריטוריאליות, המוסיפות לקיים יחסים דיפלומטיים עם טייוואן). ארה"ב עצמה מכירה בזה, וּביטלה את הכרתה הדיפלומטית בטייוואן לפני 30 שנה ויותר. אם טייוואן אינה מדינה עצמאית, מה פתאום ארה"ב מציידת אותה בכמויות גדולות של נשק מתוחכם יחסית, אם גם לא המתוחכם ביותר?

וושינגטון הניחה שסין תתרעם, ואפילו תעניש באופן דיסקרטי. האמריקאים לא העלו בדעתם שבייג'ינג תתפרץ ברוגז חסר תקדים, ותטיל סנקציות כלכליות על ארה"ב.

סליחה? סנקציות כלכליות על ארה"ב? מתי שמענו בפעם האחרונה את צירוף המלים הזה מבלי לגחך? איך אפשר להטיל סנקציות על הכלכלה הגדולה ביותר בעולם, היעד הטבעי ביותר לִיצוא סחורות וחומרי גלם ולִיבוא טכנולוגיה? איך אפשר להעניש ארץ, שמאה אלף סטודנטים סיניים לומדים בכל רגע נתון באוניברסיטאותיה?

התשובה היא שהזמנים השתנו. סין עתה זה חלפה על פני גרמניה, ונעשתה היצואנית הגדולה ביותר בעולם. היא עומדת לחלוף על פני יפאן, וּלהיעשות הכלכלה השניה בגודלה ביותר בעולם. היא עברה את 2009 בשלום, אם לגידול של 8.7% בתמ"ג אתם קוראים שלום. השקעותיה באג"חים של האוצר האמריקאי הם הסיבה העיקרית שהאג"חים האלה לא קיבלו סיווג "זבל".

היא זקוקה לסחר, עדיין

לסין יש די הרבה סיבות שלא לטלטל יותר מדיי את המערכת הבין לאומית. נתוני הצמיחה המסחררים שלה מסתירים קצת את העובדה שאין לה בררה אלא לצמוח בקצב הזה. ראינו מה קרה בתחילת 2009, כאשר ירידה בהיקף הפעילות הכלכלית הוציאה 20 מיליון סינים מכוח העבודה.

סין זקוקה לסחר בין לאומי. אמנם נכון שהיא זקוקה לו קצת פחות ממה שהיתה. סטטיסטיקה חדשה של ממשלת סין מייחסת בערך 95 אחוז מן הצמיחה של 2009 לשוק הפנימי. סחר החוץ דווקא גילח איזה שלושה אחוזים מן התמ"ג. אבל 2009 היתה השנה הגרועה ביותר לסחר הבין לאומי בשבעים השנה האחרונות בכל מקום. 2010 כבר מצטיירת בצבעים אחרים.

להתחיל את 2010 בעיצומים על בואינג, ראייתאון (Raytheon), יונייטד טקנולוג'יז (UTC) ולוקהיד מרטין? מפני שהן צייתו לחוק אמריקאי, המחייב אותן למכור נשק לבעלות בריתה של ארה"ב?

ברור למדי שהחֲבָרות האלה עשו כן בחריקת שיניים. האינטרסים שלהן בסין כל כך הרבה יותר חשובים. UTC אמנם תמכור ששים מסוקי 'בלאק הוק' לטייוואן, ב-3.1 מיליארד דולר, אבל יותר מ-15,000 עובדים במפעליה בסין. כיוצא בזה, ראייתאון תמכור טילי פטריוט לטייוואן, אבל היא מכרה מכ"ם וּמערכות-נְחִיָה לנִמלֵי התעופה הגדולים ביותר של סין, כולל בייג'ינג ושנחאי.

הנה כי כן, סין מודיעה שהיא תגיף את שעריה בפני היצואנים הגדולים ביותר של ארה"ב.

כאשר לסין יש יתרון ענקי במאזן המסחרי עם ארה"ב, וכאשר היא מוסיפה לזייף את שערי החליפין שלה, היש בכלל ספק שארה"ב תגיב? ואז מה? מלחמת סחר בין מספר אחת למספר שתיים-וחצי?

הגנרלים כועסים?

מדוע סין הגיבה כפי שהגיבה, לא כל כך ברור. חוקר אמריקאי היושב בבייג'ינג, וכותב ספר על תהליך קבלת ההחלטות שלה, מביע את דעתו (בבלוג לענייני סין של ה'וול סטריט ג'רנל'), שהתערער במידת מה האיזון בממשל הסיני בין אזרחים וּבין גנרלים. הגנרלים — כותב פרופ' ראסל לי מוזס — התייחסו מלכתחילה בחשד אל ההפשרה ביחסי סין עם טייוואן בשנתיים האחרונות. הם חשבו אותה לביטוי של "פייסנות" כלפי ארה"ב (הנה כי כן למערב אין מונופול על המושג הזה, שהסכמי מינכן הוציאו לו שם רע ב-1938).

תהיה הסיבה אשר תהיה, סין אינה עומדת בזמן האחרון במבחן הרצינות והבגרות. מפעם לפעם היא מתנהגת ונשמעת כמו סין של שנות ה-60: חזקה רק לכאורה, עם כלכלה חקלאית מפגרת, עם פוליטיקאים מפוחדים וכמעט-היסטריים. אבל סין כבר אינה כזאת. היא צועדת בדרכה הברורה אל מעמד של מעצמת-על. מדוע היא צריכה לראות צילי הרים כהרים? באיזו רשות היא מצווה על נשיא ארה"ב שלא יעז לפגוש את הדאלאי לאמה? מדוע היא מאיימת על כל מי שחושב קצת אחרת? מדוע היא נוהגת בדיסידנטים שלה כמו היו סנדקים של פשע מאורגן?

הסרט 'קונפוציוס'. הקישו-כאן כדי לצפות בקְדימוֹן ('פרומו')

בחודש שעבר היא יצאה מגדרה למנוע התמכרות המונית ל'אוואטאר', הסרט המצליח ביותר של כל הזמנים. היא צמצמה את מספר בתי הקולנוע המקרינים אותו, היא הגבילה את הגירסה התלת-ממדית, בייחוד זו עם iMax. היא עשתה כן, מפני שההברקה ההוליוודית הזו עמדה לגזול את הבכורה מסרט חדש על חיי קונפוציוס.

נו, באמת. הממשלה אמנם הכריחה דרדקים של בתי ספר לצפות בקונפוציוס — אם כי לא יכלה לחייב אותם להישאר ערים בזמן ההקרנה, בלשונו של בעל טור ב'פייננשל טיימס' — אבל ידו של 'אוואטאר' היתה על העליונה.

בשביל מה כל זה היה נחוץ? מדוע כמעט כל אקט פומבי של המשטר הסיני טבוע בחותם של פחד ושל כפיה? מתי סין כבר תירגע, ואפילו תסגל לעצמה קצת חוש הומור?

כשסין תירגע, גם העולם החיצון יוכל להירגע. בינתיים, אינטלקטואלים אנטי-אמריקניים לתיאבון באירופה, או בחלקים של אסיה, או באמריקה הלטינית, מוזמנים להתגעגע אל הימים שבהם ארה"ב משלה בכיפה. הם לא יחזרו. השאלה היא רק אם כולנו נצטרך להעדיף את קונפוציוס (שכבודו וגאונותו במקומם מונחים).

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

10 תגובות בנושא “קונפוציוס נגד אוואטאר”

  1. איפה אובמה כשצריך אותו?
    הרי הפיתרון פשוט מכל פשוט:
    נוסעים לסין ודופקים הרצאה באוניברסיטת בייג'ינג.
    מספרים לעם הסיני כמה הוא ענק וגדול וחכם.
    מספרים לעם הסיני על תרומותיו הכבירות לאנושות, ואף מונים כמה מהתרומות הללו – כגון המחוגה והנייר טואלט.
    והשאר כבר יסתדר מאליו.

  2. לא יוסי, פותחים במלחמת עולם אטומית נגד סין, על הזכות לחמש את טייוואן, או שאולי מחרימים את סין מבחינה כלכלית וגורמים למשבר כלכלי חדש.

  3. הסרט אווטאר כבר נמכר במיליוני עותקים בדיוידי פירטיים ברחבי סין, בלי שהוליווד תראה מזה אגורה…

  4. גם נדפוק את הכלכלה המערבית, וגם העובדים המנוצלים ישמחו לחזור לעיסוקיהם המסורתיים הכוללים עוני מרוד ומוות מרעב.

  5. כך נהגה סין תמיד, בעבר היא יצאה תה לכל העולם המערבי והסכימה לקבל רק אבקת כסף כתשלום, גם כשהציעו לה אוניית מלחמה שלמה כולל התותחים סין סירבה עד שבסוף מישהו הבריח תה להודו והמונופול הסיני נשבר.
    כלומר זה משהו בסיסי במנטליות הסינית להתעקש על הדבר האחרון שהצליח ולא לזוז ממנו בשום מחיר ולא משנה עד כמה השתנו הנסיבות.

  6. נו, אני רואה שאורחיי הנכבדים משעשעים את עצמם בכתיבת כתובות גראפיטי. כה לא מעניין, כה לא מבוגר, שמא תחפשו לכם סאלונים אחרים.

  7. בהחלט ייתכן שעדו מצביע על משהו יסודי. סין נתפסת בעיני עצמה, באופן מסורתי, כ"ממלכה התיכונה", מרכז העולם שסביבו חגים יתר העמים (מזכיר מישהו?). מבחינת סין, מעמדה במאה וחמישים השנים האחרונות הוא סטייה מדרך הטבע, אשר מתחילה בתיקונה כיום. די ברור מדוע תיקון ה"סטייה" מלווה בחשדנות רבה כלפי מי שנתפס כאחראי לה, קרי המערב, שמראש נחשב ל"ברברי" ונחות.
    חוש הומור, אם כן, יתפתח מאוחר מאוד, אם בכלל. וממש לא בטוח ששאר העולם יצחק…

  8. אחת הבעיות שלנו במערב (וישראל היא מדינה מערבית לצורך העניין) היא שלימוד ההיסטוריה שלנו הוא אירופוצנטרי, קרי אנחנו לומדים את תולדות העולם מנקודת מבט מערבית.
    כפועל יוצא, ההיסטוריה הסינית היא בבחינת נעלם עבור רוב הציבור. וחבל. כי אילו הכרנו את ההיסטוריה וההישגים של סין לאורך ההיסטוריה, לא היינו עומדים תמהים מול ההצלחה הנוכחית שלהם.

  9. הי יואב,
    מהזווית הפיננסית מתפתחת בועת נדל"ן אדירת ממדים בסין. הממשל הסיני הופך את הצמיחה בתמ"ג ליעד שחלה עליו חובת ההשגה (במקום לתוצאה), ולכן במקומות רבים ברחבי סין מעדיפים להשקיע בהיקפים אדירים בנדלן, רק על מנת להגיע ליעד.

    מאמר מעולה על הנושא באתר, http://www.gmo.com הרשמה חינם.

    אני כותב את כל זה על מנת לשאול אם יש לך רעיונות על התפתחות אפשרית של התפוצצות כזו? מה הניסיון אומר לנו על חברה מכוונת צמיחה שפתאום תמצא עצמה עם גידול באבטלה ועם צמיחה שלילית לפחות לתקופה קצובה ?

השאר תגובה