ועידת ייסורי המצפון

שנה למלחמת עזה: במקום לצרוח על מבקריה, ישראל צריכה להזמין אותם לשבת. הבה נדבר – היא תגיד – על זכות ההתגוננות של חברה דמוקרטית

האין זה עונג לקרוא מאמרים, הנפתחים במלים, “אני שירתתי בנאמנות בצבא הישראלי”, ונמשכים בהתקפה רטורית על “ההתפשטות הציונית” וּבסניגוריה על “תנועת ההתנגדות האיסלאמית”? אנחנו נתקלים בהם מפעם לפעם, כל אימת שעתון זר זקוק לשֵם ישראלי, או ישראלי לכאורה, כדי להצדיק את המסע לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.כתבתי כאן לפני כמה חודשים על פרופ’ ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון, שקרא להטיל חרם בין לאומי על ישראל בשם שירותו הצבאי וּבשם ילדיו המשחקים בֶּחצר. פרופ’ שלמה סנד מאוניברסיטת תל אביב התכבד בִּפרס ספרותי צרפתי לרגל ספרו על “המצאת העם היהודי” (לא הספיקותם לקרוא? אין דבר, הסרט בדרך).

פרופ’ אבי שליים מאוקספורד הוא משתתף ותיק בתיאטרון הזה. הוא חוקר רב-אנפין של תולדות המזרח התיכון. מפעם לפעם פרופ’ שליים מזכיר לעצמו, בקול רם, כמה הוא שונא את המדינה שבִּצבאה שירת.

וזה מתאים בהחלט ל’גארדיין’ הבריטי. העתון הזה יכול להגיד, בערך כמו פרופ’ שליים או כמו פרופ’ גורדון, ש”אנחנו היינו פעם פרו-ציוניים נלהבים”. זה נכון, הם היו, עוד בזמן שה’גארדיין’ ישב במנצ’סטר, וגם פרופ’ חיים וייצמן ישב שם, לפני מאה שנה. אבל ה’גארדיין’ יוצא מגדרו לכַפֵּר על עוון נעוריו. הוא אכסניה מבוקשת אצל שוחרי פירוקה של ישראל, וַסָת נאמן של מצב רוח אנטי-ציוני רדיקלי באינטליגנציה הבריטית.

מה הפלא איפוא, שפרופ’ שליים איווה לו את ה’גארדיין’ לאכסניה בשבוע הראשון של ינואר, וּמה הפלא שה’גארדיין’ איווה לו את פרופ’ שליים. “הפרופסור לִיחסים בין לאומיים מאוקספורד, אבי שליים, שירת בצבא הישראלי, וּמעולם לא הטיל ספק בלגיטימיות של המדינה”, אומרת כותרת המשנה ב’גארדיין’ (לפחות על הרשת),  “אבל התקפתה נטולת הרחמים על עזה הביאה אותו למסקנות מזעזעות”.

“אינו נקי מכל עוון”

אה, לבי לבי לפרופ’ שליים. הוא היה כה נאמן וכה לגיטימיסטי עד ‘עופרת יצוקה’. ואו אז, עולמו חרב עליו. אופיה של המדינה הציונית נודע לו בִּן רגע, בהבזק, באִבחת סכין חדה בין צלעותיו.

יש אפילו שורה בִּרשימתו, האומרת, “כמובן, חמאס אינו נקי מכל עוון בסכסוך הזה”. שכה אחיה. פרופ’ שליים לא רק ביסס את זכותו להפקיע מישראל את לגטימיותה בשם שירותו הנאמן להפליא בצבאה – הוא גם ביסס את זכותו להיות מגנה חסוד וחד-צדדי של מעשיה בשם נכונותו המרשימה להודות שחמאס “אינו נקי מכל עוון”. אבל ההודאה אינה מאריכה מלים, מפני שהיא מוסמכת להסבר ש”אויב חסר מצפון שלל מחמאס את פירות נצחונו האלקטורלי”.

באמת, איזה אויב חסר מצפון הוא זה המסרב להכיר בזכותם הדמוקרטית של המצביעים הפלסטינים לתמוך בחיסולו. פרופ’ שליים עתה זה הוציא ספר חדש בארה”ב, ששמו “ישראל ופלסטין – הערכות חוזרות, רוויזיות, הפרכות”. חזקה עליו שאת הרוויזיות שלו הוא מציע לאחרים, לא לעצמו; ואם הוא מציע משהו לעצמו, הרי זה רק כדי לנזוף בעצמו המוקדם בשם התוֹבָנוֹת שסיגל עצמו המאוחר.

למשל, הוא נזכר בהתרסתו הנבואית של דיפלומט בריטי בכיר, ב-2 ביוני 1948, שהאמריקאים אחראים ליצירתה של “מדינה גנגסטרית”, שבראשה עומדת “קבוצה של מנהיגים החסרים מעיקרם כל מצפון”. פרופ’ שליים כותב באותה כנות אינטלקטואלית המאפיינת את רוב סיגו ושיחו, “לפנים נהגתי לחשוב שהשיפוט ההוא החמיר מדיי, אבל התקפתה הזדונית של ישראל על העם של עזה, והסכמתו-שבשתיקה של ממשל בוש להתקפה הזו, חזרו ועוררו את השאלה”.

קצת קשה להפריד את המוּסר המתחסד של שליים מן המסר שלו, אבל אני חושב שמוטב להאזין לו בנקודה הזו. מלחמת ישראל בעזה היתה ציון דרך בדה-לגיטימציה שלה. ישראל אמנם הפכה לגנגסטרית בעיני הרבה מאוד אנשים, שלקִרבתם היא זקוקה עד ייאוש, או לפחות לַהבנתם, או לפחות לחוסר-איבתם. ויתור על האנשים האלה – מעמד בינוני משכיל במערב אירופה, אקדמיה בצפון אמריקה, אחרים – ינעל את הישראלים במצודתם. הם לא יטוסו לטורקיה מפני שהם כועסים על הטורקים, הם לא יטוסו ללונדון ולמדריד מפני שמישהו עלול להוציא נגדם צו מעצר, וכדומה. זה לא בריא לעצביהם, זה לא בריא לשלומם הלאומי.

הגזמנו? זאטוטים פלסטיניים מתים בעזה על שערי עתונים בברזיל ובטורקיה, בדיוק לפני שנה

יד אחת מאחורי הגב

מה אם כן אפשר לעשות? אפשר, אולי, להזמין את האינטליגנציה המערבית לשיחה מעמיקה ועצובה על שיטות ההתגוננות של חברה דמוקרטית מפני טירור. אפשר להזכיר – לא לאבי שליים, הוא אינו זקוק לתזכורת; אבל לאנשים הגונים הקוראים אותו בהסכמה עניינית – שחֲבָרות דמוקרטיות אחרות נטו לִתגובות “חסרות יחס” על אקטים של טירור.

ההפצצות האנגלו-אמריקאיות על גרמניה בִּזמן מלחמת העולם השניה היו כאלה. מטרתן המוצהרת היתה להרוג אזרחים. במשך שלושה לילות, ב-1943, הבריטים שרפו את המבורג, והרגו 50,000 אזרחים גרמניים. האמריקאים יצרו מודלים של שכונות ברליניות בלב המדבר של ניו מקסיקו, והתאמנו בחיסול אוכלוסיה אזרחית. בברלין זה עבד פחות טוב, מפני שהיו יותר מדיי מכשולים פיזיים להתפשטות האש.

האם הבריטים והאמריקאים היו “גנגסטרים”? בחוכמה שלאחר מעשה קצת קשה להצדיק עניינית את ההפצצות ההן. אבל גנגסטריות הן בוודאי לא היו. חברות דמוקרטיות מותקפות מתקשות לפעמים להשיב מלחמה עם יד אחת מאחורי הגב. ישראל לא הצטיינה באיפוק, לא בעזה, לא במערב ביירות ב-1982.

מה מישראל יהלוך אם היא תציע למבקריה לפתוח דיון אֶתי, אינטלקטואלי, אנושי, פסיכולוגי, פילוסופי בשאלת ההתגוננות. סוף סוף, אפילו השופט גולדסטון דיבר על פשעי חמאס נגד האנושות. ודו”ח של אמנסטי אינטרנשונל תיאר פעם את ההתאבדויות של מחבלי חמאס ברחובות תל אביב וירושלים כִּפשעים נגד האנושות.

אם גם המבקרים מסכימים שישראל מתמודדת עם פשעים נגד האנושות, הבה נשאל אותם, בִּרצינות גמורה, מה עליה לעשות. האם היא צריכה לתבוע את הפושעים בבית משפט מחוזי במדריד? לקוות שהאינטרפול יוציא צו הבאה נגדם? להתלונן במועצת הבטחון? לירות באויר? לארגן הפגנות? או שיש לה הרשות להגיב אופן צבאי? ואז מה צריכים להיות הכללים: עין תחת עין? עין תחת שתי עיניים?

אל השוליים הסהרוריים

אני אינני מציע ברצינות שישראל תעצב את מדיניותה על יסוד דיון כזה. אבל אין זה מן הנמנע שדיון כזה, אם יתנהל ברצינות וּללא התלהמות (הכניסה לחברי כנסת וּלמגישי “ערב חדש” אסורה בהחלט), יאיר את ישראל באור קצת יותר אנושי, ויָקל עליה לחזור ולִזכּוֹת בהבנה לפחות מצד חלק מקוראי ה’גארדיין’ וּמִבּני-דמותם. ישראל המדברת בגלוי על ייסורי המצפון שלה (הכניסה לדן חלוץ אסורה בהחלט), על האמפתיה שהיא רוחשת לשכניה, על רגשי הצער העמוקים שלה תהיה הרבה יותר אטרקטיבית מזו הרוקעת ברגליה כל אימת שהיא שומעת ביקורת קיומית.

אגב, כמו שקורה במאורעות בין לאומיים חשובים, אפשר גם לערוך דיון פרללי, בשוּלֶיהָ של ועידת ייסורי המצפון. שם יוכל פרופ’ שליים לבחור את בני שיחו, מאביגדור ליברמן ועד הרב מלמד. המשימה הלאומית היא להַגלוֹת את האנשים האלה אל השוליים הסהרוריים. אבל אני מניח שהרשימה המסתיימת כאן שולחת אותי אל השוליים האלה הרבה לפניהם.

 

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

18 Responses to “ועידת ייסורי המצפון”

  1. לפחות לא בארץ. השאלה היא מה קורה בלונדון…

  2. עידו לם הגיב:

    אמנם לא בארץ,אבל בוודאי בלונדון…

  3. לאקדמאים האאנטי ציונים ישנם שותפים נלהבים בישראל. כמה אפילו כותבים באתר זה.הוקעת ישראל היא כנראה תנאי לקידום כמו פוסט דוקטורט ופרסום מאמרים מקצועיים. למרות שאנחנו בעולם של יחצנות אני לא רואה דרך יעילה להתמודד עם הבעיה במישור החיים האקדמיים בחו”ל.
    אפשר לפחות להבהיר לאקדמיה אצנו שדי נמאס לנו מכמה טיפוסים שמקצועם האמיתי הוא הכפשת ישראל ויש כמה שאף חורגים מעבר לכך. אין סיבה שניב גורדון יהנה ממשרה באוניברסיטת בן גוריון-אין שום חובה חוקית להעסיק אף אחד ואני לא רואה במקום עבודה של כל עובד שאפשר לפטרו חשוב יותר ממקום העבודה של ניב גורדון. אין לנו שום אפשרות או צורך למנוע הבעת דעה ואין למנוע עבודה מאדם על שום דעותיו אבל כאשר אדם מנצל את מקום עבודתו ותוארו והקשרים שרכש עקב עבודתו לפעילות של הסתה נגד מדינת ישראל אין חובה חוקית להמשיך להעסיק אותו בשום תפקיד.כאן מבחנה של האקדמיה-היא חייבת לומר לניב גורדון שיחפש עבודה במקום אחר-רצוי בחו”ל

  4. מספר 666 הגיב:

    שנראה שמוקד ההתנגדות האינטלקטואלית לישראל כיום נע ככל הנראה מצרפת לאנגליה.
    לפני כמה שנים היינו שומעים בעיקר התקפות מכיון צרפת והם נודעו בגישתם האנטי ישראלית הקיצונית .
    עכשיו כמדומה שהם נרגעו קצת או שבכל אופן שומעים עליהם פחות.
    או שאולי היום כבר יש להם פחות חשק לתקוף את ישראל בגלל בעיות פנימיות שמוציאות להם את
    החשק לתקוף בכיוון הזה.
    אז הלפיד עבר לבריטניה .
    אבל ניחוש :ככל שהקהילה המוסלמית בבריטניה תיהפך לקיצונית יותר אנחנו נשמע פחות ופחות התקפות אנטי ישראליות לפחות מהבריטים “המסורתיים”.

  5. אבי פרידנזון הגיב:

    אולי זה נאיבי במקצת מצדי לנתח בצורה כזאת פשטנית תסריט של פסגה בינ”ל שכזאת, אבל לדעתי סופו של דיון שכזה להתכנס למסקנה שישראל צריכה להתניע בהקדם תהליך מדיני שבסופו נסיגה מהשטחים.
    אפשר להתווכח ולהתפלפל רבות בנושא הלחימה בטרור שאין לו לא דין ולא דיין.
    אבל כל עוד ישראל מגיעה לדיון הזה מעמדה נחותה של כובש וכמה מאות אלפי מתנחלים, תמיד נחזור לנושא הזה.

  6. מני ל הגיב:

    השאלה היא לא מהם האמצעים שישראל משתמשת בהם במלחמתה, אלא לפני כן, מהי המטרה שלה. המטרה שלה היא כמובן המשך קיומה בתור מדינה יהודית. מדינות המערב לא רואות את המטרה הזאת כמטרה לגיטימית שמצדיקה אמצעים כאלה וגם לא אמצעים מתונים יותר, כי הן לא רואות אינטרס בקיומה של מדינה יהודית שהוכיחה שמרחקה מעקרונות הדמוקרטיה הליברלית המקובלים על המערב הוא רב.

    מדינות המערב כן היו רואות אינטרס בקיומה של ישראל בתור מדינה חילונית ודמוקרטית, כי גם הן מבינות את סכנת המשטרים שנלחמים בישראל שבבוא היום עלולים להעצים את מלחמתם במערב. רק שהן לא רואות הבדל בין התיאו-אתנוקרטיות המזרח תיכוניות הערביות לבין זו שבישראל, ולכן עד שישראל לא תתעלה מעל עצמה ומעל שאר המשטרים באיזור, לא תעזור שום “הסברה” ולא יעזרו שום הבלגה ואיפוק. רק מדינה חילונית ודמוקרטית.

  7. ארז שץ הגיב:

    הטענות במאמרך נכונות ומדוייקות, פרט לנקודה מרכזית אחת. לישראל היו לפני היציאה לעופרת יצוקה כלים להסיר, או לפחות להקטין, את איום הטילים. מעבר לכך, לא השיג המבצע שום מטרה שלשמה נועד, והישגו היחיד הוא הטבח באוכלוסיה האזרחית, שגם הוא לא היה הכרח המציאות, אלא נבע מהחשש של הצמרת הצבאית-מדינית לסכן חיי חיילים ולהסתכן בהתנגדות ציבורית וועדות חקירה כמו במלחמת לבנון ב’. יתרה מכך, היתה בידי ישראל האפשרות להמשיך ולהרחיב את ה”תהדיה”, וכן היו שלבים רבים במהלך השנה שקדמה למבצע בו ישראל לא פעלה באופן שהיה יכול למנוע את הסלמת המצב, וכל זאת בלי להזכיר את שרשרת ההחלטות השגויות שלקחו מנהיגי ישראל ושהביאו ליצירת חמאס, והשתלטותו על הרצועה.

    ניתן לעיין בבלוג הבא: http://www.notes.co.il/idanl לפרטים ונתונים על המבצע ועל התקופה שקדמה לו.

  8. אבי קליין הגיב:

    כמה פעמים אפשר למחזר את “השנה היא 1939 והערבים/מוסלמים הם היטלר”? הרי לא כל מלחמה היא מלחמת העולם השנייה. רוב המלחמות דומות יותר למלחמת העולם הראשונה המיותרת, לאומנית ומטומטמת. רוב המלחמות הן מלחמת פוקלנד, וייטנאם, קוריאה או מלחמת עיראק האחרונה. התנהגות חלק מהמדינות שם בטח שלא זוכה לתמיכה או הסכמה עם חלקים גדולים במדינותיהם.

  9. alterk הגיב:

    יש סיבה לכך שרבות מהתגובות פה מתעלמות מנושא הפוסט ומהדיון בשאלת ה-“התגוננות”.

    כשמסתכלים על הדברים בקונטקסט המתאים, קשה מאוד לצייר את מדינת ישראל כקורבן מיוסר.

    לגבי השאלה שהעלת בפוסט:
    “אם גם המבקרים מסכימים שישראל מתמודדת עם פשעים נגד האנושות, הבה נשאל אותם, בִּרצינות גמורה, מה עליה לעשות?”
    אפשר להפנות את אותה השאלה גם מהעבר השני – מה על הפלסטינים לעשות?
    באשר יהיו שקטים (נניח כמו הצד הסורי), מדינת ישראל תתעלם מדרישותהם, תקדם מצג של “שלום כלכלי” והמשך הסטטוס-קוו.
    באשר יהיו אלימים, מדינת ישראל תתעלם מדרישותהם, תקדם מצג של “אין פרטנר” והמשך הסטטוס קוו.

    הדיון כיצד מדינה דמוקרטית-מערבית אמורה להתמודד עם טרור, כאילו “מדינה דמוקרטית” (נניח) ו-“טרור” (נניח) נחתו פה הרגע מהחלל, הוא עקר לחלוטין.

    הקונטקסט הוא קונטקסט של כיבוש, מתנחלים, מחנות פליטים, משבר מנהיגות, שלטון חוק רעוע, ממשל לא מתפקד, דיפלומטיית ביבים ועוד ועוד.

  10. גיל הגיב:

    יואב שלום, לצערי, דיון שכזה לא ישיג את מטרתו כי לא ניתן לשכנע את המשוכנעים. כמו כן הרשה לי לתקן אותך הפרופסור הוא שלמה זנד ולא סנד.

  11. עומר לביב הגיב:

    אני שואל את עצמי כמה השפעה יש באמת לכל אותם אקדמאים פוסט ציונים. תחושתי היא שהשפעתם על תקשורת גדולה הרבה יותר מאשר השפעתם המעשית.

    שאלה נוספת היא האם בכלל יש טעם בדיון ציבורי מהסוג אותו אתה מציע. לתומי אני מרגיש שהדעות כבר מעוצבות. השוללים אותנו, לא ישתכנעו אחרת, ולמען האמת, גם קובעי המדיניות בישראל אינם פתוחים לראות את דעת הצד השני.

    עומר

  12. רני הגיב:

    ישראל הנוכחית אינה נחמדה בעליל מרגיזה ומראה נטיות אובדניות. אך רבים מהחטאים הנתלים בה הנם עלילת כזב. הדוגמה הכי בולטת סיפור גזילת המים הלבנונים כנשמע מפי רה”מ התורכי. בעירק וסוריה בצורת חמורה זה שנים אחדות. תורכיה סכרה את הפרת והחידקל לא הסכימה לדבר על כך והקטינה משמעותית את זרימת המים לעירק וסוריה. ההשפעה על שתי הארצות במורד הזרם קשה ומשמעותית. אם תבדקו בבלוגים של השמאל האירופאי תראו שישראל מואשת בגזילת מים מלבנון. כך גם כמה פעמים בגארדיאן ובאינדיפנדט. איש אינו מדבר על עובדות הידועות לכל ישראלי.שישראל מצויה במורד הזרם ושישראל אינה גוזלת ולו טיפת מים אחת מלבנון.

    הלאה: חלק מהתגובות כאן הנן גזעניות במובהק.
    מאי מתי התנאי הנחוץ וההכרחי לאי השמדת מדינה הנו היותה חילונית ודמוקרטית. דומה שעיקרון זה מופעל אך ורק לגבי מדינת היהודים. התנייה ייחודית כזו היא גזענות במובהק. לפי קריטריון זה, אם לא היה ייחודי למדינת היהודים, סעודיה, פאקיסטאן וגם חלק ממדינות אירופה [למשל חוק השמות האיסלנדי] היו מיועדות להשמדה. מי מתי היכן שמע דרישה שסעודיה אפגניסטון סומלי או פקיסטאן יהפכו למדינה דימוקרטית חילונית ולא יש זכות להשמידן..

    סימון המילים “טרור” ו”מדינה דימקראטית” כפי שנעשה כאן הנו אך ורק בקשר למדינת היהודית מתי בדיוק זה “טרור” ומתי זה טרור סתם מי קובע מתי ואיך ומדוע. זו התחכמות זולה שמריחה מגזענות.

    חסד עשה עמנו אלוהי השפות שהביא את המילים הודנה תהדייה ודומיהן. אלו מילות מפתח להכרת המשמיע אותן. אשאל את האדם שכתב תהדיה, אתה יודע מה זה? אתה מכיר משפטן בין לאומי אחד שמכיר מילה זו או משמעותה או מוכן לומר מתי זה מופר או/ו מקויים? עד כמה שהבנתי זה מונח משפטי מוסלמי וכך איזה קאדי או מועלם יקבע דיני מלחמה. אתה מסכים שהרב עובדיה יחליט או הבבא סלי? או הרנטגן. אתה תובע מאיזה מדינה אחרת תביעה כזו? מהערבים לקבל את דיני הרבנות ? מהיכן הגזענות הזו או ההתכופפות הזו לפני האחר

    המומחה לדיני מלחמה מוסלמיים גם דיבר על איום טילים, בן אדם לא היה איום טילים אלו מילים מכובסות, מתחמקות, חלקלקות, כוזבות. היו מאות טילים ששיבשו את החיים בישראל. אתה מסכים שפלוניה יטווח את ביתך בכדורי טו טו במשך ימים? הנ”ל גם קובע שישראל ייצרה את החמאס. גם קביעה זו מריחה מגזענות “כוחם המיסתורי של היהודים”. עליית החמאס הנה תופעה מקבילה לעליית הקנאות המוסלמית האלימה בכל העולם. ישראל גם ייצרה את רשת אל קאידה והמחבלים בארה”ב ואירופה?. על קלישאות עלובות וגזעניות אלו מדבר בעל הבלוג.

    חוץ מזה כמובן הכיבוש הנו בעייה אמיתית שעשויה להיות קטלנית, כנ”ל ליברמן ודומיו, כנ”ל עליית הדתיות המטורפת אבל אלו אינן סיבות לחיסול מדינות, בודאי שכרגע מי שמתחמק מפשוט לשבת ולדבר שלום לפני שמתחיל הקטל המתקרב ובא אלו הפלשתינים. וגם על זה איש לא מדבר באנגליה ודומיה..

  13. שאול סלע הגיב:

    http://www.melaniephillips.com/diary/archives/Zionism%20AS.pdf

    האם הוא שינה את דעתו ?

    This is an emotive subject so let me begin by stating where I stand. I have
    never questioned the legitimacy of the Zionist movement or of the state of
    Israel within its pre-June 1967 borders. What I reject, and reject totally, is the
    Zionist colonial project beyond the 1967 border.

  14. יואב קרני הגיב:

    הערות מעניינות מאוד.

    אני נוטה להסכים במידה די רבה עם הביקורת. אכן, עמנואל ילין, זו אינה “הוועידה שאנחנו צריכים”. Alterk (אנא ציין את כתובת אתר הרשת שלך), הקונטקסט הוא “של כיבוש, מתנחלים, מחנות פליטים” וכו’. אכן, אבי פרידנזון, כל דיון רציני חייב להסיק ש”ישראל צריכה להתניע בהקדם תהליך מדיני שסופו נסיגה”.

    אני אינני מציע לזנוח את הקונטקסט. אני מציע לעומת זאת לנהל דיאלוג צדדי, משני, עם דעת קהל ליברלית באירופה ובאמריקה על שאלת ההתגוננות. הקונטקסט יעמוד בעינו, הוועידה שאנחנו צריכים תהיה-או-לא-תהיה – אבל אם יעופו טילים תהיה התגוננות, ואם יעופו הרבה טילים תהיה הרבה התגוננות. אני חושב שפחדיה של ישראל ראויים למידה של אמפתיה. אני חרד מהיקף היעלמותה של האמפתיה. הייתי רוצה לטפל בכמה מן הסימפטומים עוד לפני שיתחיל מאמץ הריפוי.

    הדאגה שחזרתי והבעתי כאן היא מפני הדה-לגיטימיציה של מדינת הלאום. אני מניח שמי שאינם שותפים מלאים או חלקיים לחרדה הזו לא יתעניינו במיוחד בתשובות שאני מציע, או אפילו בשאלות שאני מציג. עומר לביב מטיל ספק בהשפעת “האקדמאים הפוסט-ציוניים”. אני מניח שהוא מתכוון לישראלים, לא לאירופים ולאמריקאים. אני אינני ממעיט כלל מערכם, מפני ששינויים גדולים נטו כמעט תמיד להתחיל במחשבות אבסטרקטיות, מראשם של מגדלי שן.

    גם עומר לביב, גם גיל (תודה על תיקון האיות) מפקפקים בערכו של דיאלוג. אולי הצדק איתם, אבל דיאלוגים מתנהלים ללא הרף, בכל מיני מסגרות ותחת כל מיני חסויות. רובם מסתיימים בלא-כלום, אבל הם האמצעי היחידי המזומן לנו בסביבה תרבותית. למען האמת, אני טיפ-טיפה מודאג מן הנטיה לוותר על דיאלוג עוד לפני שהתחיל.

    אני חושב שנכונות של ישראל להעמיד את עצמה לביקורת, להאזין בענווה לביקורת, תועיל לה בחלקים מסויים של דעת הקהל הליברלית – וגם תקל מאוד על ידידיה המתמעטים, יהודים ולא-יהודים. ישראל צריכה להתנער מן הזיהוי הגובר שלה עם גסות הרוח ועם הרחמים העצמיים של הדיפלומטיה הליברמנית. אני מניח שציניקנים, או ריאליסטים, יגידו לי שאין מקום להתנערות כזאת, מפני שהגברתנות והשרלטנות במשרד החוץ מייצגות נאמנה את מצב הדעת של רוב האוכלוסיה. יתכן. אבל השקפה כזאת שקולה כנגד ויתור על הסיכוי לשנות. ואז מה הטעם באישהו דיון. אז אפשר לעבור בלבדית אל מסלול של הקנטות ושל כתובות גראפיטי.

    מדינת הלאום ראויה לפי דעתי להצלה, מפני שכרוכה בה נוסחה סבירה ולא-בלתי-הומנית של דו-קיום. אני חושב שהצדק עם רני (זיהוי מלא בבקשה) בעניין ההפרזות והגוזמאות המשמשות במסע להבאשת ריחה של מדינת הלאום. הכרזתו של ראש ממשלת טורקיה על גניבת מים מלבנון טבועה בחותם של תיאוריות קונספירציה. מר ארדואן גמא אותן בשפע בנעוריו הפוליטיים מן הספרות של האחים המוסלמיים, שנפוצה בטורקיה במיליוני עותקים, גם כאשר היה נדמה ששלום לרפובליקה החילונית. מר ארדואן הוא תוצאה טבעית של תעמולה סלפנית נגד המערב בכלל ונגד היהודים בפרט.

    אני מסכים בהחלט עם רני, שחטאיה הרבים של ישראל אינם מצדיקים עונש-מוות. עונש מוות אינו מוטל, גם אינו נדרש, בשום מקום אחר.

    עמנואל ילין, אני נוטה להסכים איתך – גם הבעתי דעה כזאת יותר מפעם אחת – שתוחלת החיים של מדינת הלאום מתקצרת והולכת לא רק בגלל הדמוגרפיה, אלא מפני שהעולם החיצון יאבד את העניין בהבטחת שיורה. זו סיבה מצוינת לתבוע החשה של התהליך המדיני, אולי גם בפורמט שאתה מציע – נוסחה בין לאומית שישראל תתבקש לקבל או לדחות אן-בלוק. אבל זו גם סיבה טובה לדבר על לבה של דעת הקהל הליברלית להאזין לישראל במידה טיפה יותר גדולה של סבלנות.

    Alterk, אני אינני מוכן להצדיק כל מעשה זוועה פלסטיני בשם הכיבוש ובשם ההתמכרות הישראלית רבת השנים לסטאטוס-קוו. ישראל אינה יכולה להידרש ברצינות לחדול להגן על אזרחיה כל זמן שלא הסכימה לסגת מן השטחים. ההגנה העצמית תימשך, השאלה היא אם אפשר לקבוע פרמטרים ולעצב מערכת של ציפיות שיהפכו את ההגנה העצמית לשקולה יותר, מאופקת יותר ונסלחת יותר.

    יהיה קשה כמובן לשכנע את אלה המשוכנעים שישראל אינה צריכה להתקיים. יהיה אפשר אולי לדבר על לבם של מאוכזבי ישראל שעדיין לא הגיעו למסקנות רדיקליות על הצורך בפירוקה. יש כאלה.

    שוב, אני חוזר ומודה לכל המגיבים כאן, כולל מי שלא הזכרתי, בדרך כלל מפני שאין לי איתם חילוקי דעות. מכל מלמדיי השכלתי.

  15. מואיז הגיב:

    כל הזמן מנהלים דיונים עם אירופה ואמריקה, אבל אנחנו כאן וצריך לנהל דיון עם מצרים, ירדן, הפלסטינים, סוריה, לבנון, מה זה יעזור לנו שנדבר עם אירופאים מתקדמים מאה שנה, זה לא יעזור לנו.

    וחוץ הבעיה איננה בכלל ההתגוננות בפני טרור אלא מהעובדה שלישראל יש אחריות לכך שכמה מליוני אנשים משוללי כל זכויות אזרחיות. זו הבעיה. זאת לא רק הבעיה של ישראל אבל זו בעיה של ישראל.

    כהתחלה הייתי מציע שישראל תסכים לפתיחת הגבול בין עזה למצרים, במקום להתנגד לזה בכול תוקף. אפילו לעודד את זה. לא בטוח שזה יעשה לנו טוב, אבל המצב בהחלט ישתנה אז, בסך הכול לטובתנו.

  16. שלומי שטרית הגיב:

    כמו שחמי אומר “הטוב לא צריך את זה, לרע זה לא יעזור”.
    האשמת ישראל בפשעים אינה נובעת משום מדד אובייקטיבי, כפי שדברי הבלע של שליים ודומיו אינם נובעים מעובדות. הרי הדיון ה”הומניסטי” לכאורה (ורק לכאורה, משום שאיזה טיעון הומניסיטי יכול להיסמך על תמיכה במדינה אסלאמיסטית???) אינו אלא אמצעי נוסף במאבק לחיסול ישראל.

  17. alterk הגיב:

    בהקשרים אילו, ובכלל, ממליץ לקרוא את המאמר של מירון בנבנישתי היום בעיתון הארץ:
    “כך הפכה ישראל למדינה דו-לאומית”
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1144160.html

  18. מצטער, אבל לא זו הוועידה שאנחנו צריכים.

    מה שאנחנו באמת צריכים על מנת להציל את המדינה שלנו זו וועידה שבראשה יעמוד הנשיא אובמה, וישתתפו בה ראשי מדינות חשובות בעולם הדמוקרטי, ושתאמר לנו הישראלים:

    “הגיע הזמן שתחליטו באמת, בלי משחקים ובלי מריחת זמן: פתרון שתי מדינות, או מדינה אחת דו לאומית.” אנחנו נותנים לכם 3 שנים, אבל רוצים שהפעם תחליטו סוף סוף מה אתם רוצים ותנהגו בהתאם. אם אתם באמת רוצים שתי מדינות, אז תפסיקו מייד בניה בכל השטח מעבר לקו הירוק, ופנו את כל הההתנחלויות שמעבר לתוואי הגדר.

    אם תוך 3 שנים לא תעשו את זה המסקנה היא שעברתם את נקודת האל חזור לעבר מדינת אפרטהייד, והקהילה הבינלאומית תתחיל להייחס אליכם כפי שהתייחסה למשטר האפרטהייד עד שכל תושבי הארץ יקבלו זכויות שוות.

Leave a Reply