היתה האיטי

לפחות חמשים אלף מתים, ואולי הרבה יותר: ארץ בהריסות, נשיא ללא ארמון, כנסיה ללא ארכיבישוף, 70 אחוז ללא עבודה, תוחלת חיים של 60 שנה: הארץ העניה ביותר בחצי הכדור המערבי נפלה אל תהום עמוקה. מי ירים אותה?

"גיהינום בהאיטי", מכריזה המהדורה הבין לאומית של 'מיאמי הרלד', הנקראת בכל רחבי אמריקה הלטינית והים הקריבי. בראשה (משמאל) מצוטט הנשיא רנה רפוואל: "הפרלמנט התמוטט. משרד המס התמוטט. בתי ספר התמוטטו. בתי חולים התמוטטו". גם ארמון הנשיאות קרס

האם אסונות הטבע האיומים ביותר נוטים לפקוד את הארצות העניות ביותר? ככה זה נִראֶה. רעשי אדמה אינם פוקדים את לונדון, או את פאריס. נחשולי צונאמי אינם מטביעים את מנהטן או את אמסטרדם. סופות ההוריקן הקשות ביותר של פלורידה ושל לואיזיאנה אינן מתקרבות כלל אל קרסוליו של טאייפון אחד בבנגלאדש. אפוקליפסות-עכשיו כמו נועדו לאביוני הארץ ולחלשיה.

לא, זה לא אִפיוּן מדעי. שלומן הגיאולוגי של לוס ואנג'לס ושל סן פרנסיסקו תלוי להן מנגד. אמסטרדם תלויה לשִיוּרה במערכת סכרים מידי אדם. ניו אורלינס (עיר עניה בארץ עשירה) הזכירה לנו מה קורה לסוללות-מָגֵן פעם בחמישה, או פעם בחמישים הוריקאנים.

אבל מה אפשר להגיד היום לנוכח המראות מהאיטי?

בחצי הכדור המערבי, אין עניה ממנה. היא לא זכתה בתואר הזה בזמן האחרון. היא החזיקה בו כמעט מיומה הראשון. היא נושאת בגאווה גם את התואר "הרפובליקה השחורה הראשונה בעולם". היא נולדה מתוך מרד נגד צרפת, בשלהי המאה ה-18. נפוליאון ניסה לחזור ולכבוש אותה, באותה השנה שבה ויתר על לואיזיאנה (יותר משני מיליון קמ"ר) לטובת ארה"ב תמורת חמישה-עשר מיליון דולר. הסיבה להעדפת האיטי היתה עושרה – מטעי הסוכר שלה וּ-700,000 עבדיה. צרפת חבה לה רבע מעושרה הלאומי.

זו היתה הפעם האחרונה שהמלים "עושר" והאיטי הוסמכו זו לזו.

אגב, נפוליאון הפסיד 50,000 חיילים בהאיטי, כולל 18 גנרלים. צבא של עבדים משוחררים הצליח לעולל לקיסר צרפת מה ששום צבא אירופי לא יהיה מסוגל לעולל בעשר השנים הבאות.

הצרפתים חזרו וניסו לכבוש את האיטי רבע מאה אחר כך. הם ויתרו תמורת פיצויים. אכן, אדונֵי העבדים קיבלו פיצויים מאומת העבדים במקום להעניק לה פיצויים. במובן מסוים, האיטי השתחררה קצת יותר מדיי מוקדם. היא לא הספיקה להפיק איזושהי תועלת חומרית מייסורי מצפון של ליברלים אירופיים. ייסורי מצפון כאלה – אמתיים או מדומים – יסבסדו לימים ארצות שחורות אחרות, בייחוד באפריקה אבל גם בים הקריבי.

שכול בהאיטי. אב נושא בזרועותיו את בתו המתה על עמוד השער של עתון ניו יורקי

ז'אנר של פנטזיות מרושעות

האיטי לחמה לחירותה בו בדור ש-13 מושבות התקוממו נגד שלטון בריטי בצפון אמריקה, ויסדו את ארה"ב. אבל עצמאותה, בניגוד לעצמאותן, פתחה פרק ארוך וקודר, ששיעורים מבעיתים של אכזריות ושל ניצול התערבבו בו עם חוסר מזל יוצא דופן. במרוצת השנים, האיטי התפתחה לממדים של פארסה: עוניה היה תמיד הרבה יותר קיצוני, רודניה היו תמיד הרבה יותר אכזריים, אסונותיה – יותר הרסניים, מגיפותיה –  יותר קטלניות.

צִמְאון-השְׂרָרָה של שַליטיה חרג ממודלים ידועים של מדע המדינה, ונעשה מוטיב ספרותי ותיאטרלי. הוא היה שייך לז'אנר של פנטזיות מרוּשעוֹת: מקיסר מטורף בתחילת המאה ה-19, עד רופא מרושע שנעשה נשיא באמצע המאה ה-20 וניהל את האיטי באמצעות יחידות חיסול (ה"טוֹנְטוֹן מאקוּט"), ועד גנרל שהפך את ארמון הנשיאות לעמדת פיקוד של מבריחי סמים קשים.

אם ההאיטיאנים לא הזיקו לעצמם מספיק, הנה באה שרשרת ארוכה של התערבויות זרות, כולל כיבוש אמריקאי שנמשך עשרים שנה. ארה"ב – כל כך קרובה, כל כך רחוקה – נהגה בהאיטי כפילגש בזויה. היא סירבה להכיר בה בששים שנות עצמאותה הראשונות, מפני שהופעתה של רפובליקה שחורה פגעה ברגשותיהם של בעלי העבדים במדינות הדרום.

קצת קשה להאמין, אבל אחד האבות המייסדים המהוללים של ארה"ב, אלכסנדר המילטון, אמר בסוף המאה ה-18, שצורת השלטון היחידה הראויה להאיטי היא נשיא שיתמנה לכל ימי חייו, ויֶאֱכוֹף את רצונו על באמצעות כידונים. המילטון, שר האוצר הראשון של ארה"ב וּמייסד הדולר, מצוטט עד היום בהערצה ניכרת בארה"ב בדיונים על הדמוקרטיה האמריקאית.

כמעט איש אינו מצטט את משאלת המוות שלו להאיטי (האפיזודה הזו מובאת בספרו של גורדון בראון, Toussaint’s Clause , העוסק ביחסם של מייסדי ארה"ב אל המהפכה ההאיטיאנית).

ההוריקן שלפני הרעש

לפי נתוני הסי.איי.אי, 80% מתשעה מיליוני האיטיאנים חיים מתחת לקו העוני, ו-54% חיים ב"עוני מרוּד". התאוששות מסוימת נרשמה מאז 2005 – אבל ארבע סופות הוריקאן בעונה אחת, 2008, הֵסֵבּו נזק עצום לתשתית וּלחקלאות, ועלו להאיטי כמיליארד דולר. תוֹצָרָה המקומי הגולמי עמד ב-2008 על קצת יותר משבעה מיליארד דולר.

שני שלישים מן התושבים תלויים למחייתם בחקלאות. תַקבּוּלים מהאיטיאנים העובדים בחו"ל הם מקור ההכנסה העיקרי במטבע חוץ, והם שקולים כנגד רבע מן התוצר המקומי הגולמי. לפי נתוני הבנק העולמי, עובדים האיטיאניים ברפובליקה הדומיניקנית – שכנתה של האיטי, החולקת איתה את האי היספאניולה – נדרשים לשלם לבנקים מקומיים 35 דולר מכל 200 דולר שהם מעבירים הביתה.

האבטלה בהאיטי עומדת על 70%. זה נתון איום ונורא כשלעצמו – והוא איום ונורא במיוחד בהאיטי, שהגיל הממוצע של תושביה הוא שמונה עשרה וחצי. היא פחות או יותר הארץ הצעירה ביותר בעולם — לא נתון מפתיע לנוכח תוחלת החיים הממוצעת, 60.8 שנה, המקום ה-184 בעולם. על פי דו"ח של קרן הפיתוח הפאן-אמריקאית, אשר פורסם בנובמבר שעבר (padf.org ), לפחות 225 אלף ילדים האיטיאניים מוחזקים בתנאי עבדוּת לכל דבר, קורבנות תכופים של ניצול מיני ושל התעללות פיזית ופסיכולוגית.

'ילדויות אבודות' הוא שמו של דוּחַ על עבדוּת ילדים בהאיטי. אפשר לקרוא, גם להוריד, בפורמט PDF

הם בורחים, הם מגוֹרָשים

מה הפלא שהאיטיאנים מנסים להימלט מִצבַת העוני וחוסר היַציבוּת – וּמה הפלא שאף אחד מיַעדי מנוסתם אינו מניח שטיחים אדומים לרגליהם. אחת המשימות החשובות של משמר החופים של ארה"ב היא לסכל כניסה המונית של מהגרים לא חוקיים מהאיטי לפלורידה. בסוף 2009 עמדה ארה"ב לגרש 35,000 האיטיאנים מתחומיה.

[לאחר פירסום הרשימה הזו הודיע ממשל אובמה שהוא משעה גירשו האיטיאנים לתקופה של 18 חודש, ומעניק להם התרי עבודה זמניים. 'ניו יורק טיימס']

גם כך, הפזורה ההאיטיאנית בארה"ב ניכרת. פעילי הפזורה מעמידים את מספריה על שני מיליון. זה נתון מסוּפָּק, ונראה שהמספר הממשי קטן בחצי. גם כך, זו פזורה העומדת בסימן גידול, ונוכחותה ניכרת במיוחד בערים גדולות לאורך החוף המזרחי, ממיאמי, עבור דרך ניו ג'רזי וניו יורק, וגמור בבוסטון (סקר בבוסטון הראה זה לא כבר, כי המסים שמשלמים האיטיאנים מכניסים 60 מיליון דולר בשנה לקופת העיר).

הדעת נותנת שבקרוב יהיו הרבה יותר. לפני עשר שנים העריך שגריר האיטי בוושינגטון, כי לפחות מיליון האיטיאנים מתגוררים מחוץ לארצם, חצי המספר הזה בארה"ב, "בכללם אחוז גבוה של אינטלקטואלים, אנשי מקצוע, טכנאים, עובדים מיוּמנים".

אגב, המושלת הכללית של קנדה – נציגה נומינלית של מלכת בריטניה, למעשה ראש המדינה – היא האיטיאנית, שמשפחתה נמלטה לקנדה ב-1968, בהיותה בת 11. בארה"ב, האיטיאנים לא הגיעו עד כה אל הפוליטיקה הארצית, אבל אחדים נבחרו לכהונות בעלות השפעה במדינות אינדיבידואליות של ארה"ב.

בשורה של ערים בארה"ב, הרעש בהאיטי היה בחזקת חדשות מקומיות לרגל גודלה של הקהילה ההאיטיאנית בעיר. עמודו הראשון של החינמון הניו יורקי הזה מראה האיטיאנית מקומית מציגה תמונה של בנה הצעיר, שעקבותיו אבדו. יש בארה"ב אולי מיליון האיטיאנים

חסות בין לאומית

בזמן כתיבת הרשימה הזו, ההיקף הממשי של הטרגדיה בהאיטי היה עדיין עניין לניחושים. ההערכות על מספר ההרוגים עולות בהתמדה. ההשערה האחרונה,  מן הצלב האדום, העמידה את המספר על חמישים אלף – אבל הערכה מוקדמת יותר נקבה במאה אלף. נשיא האיטי, שארמונו נחרב ברעש, אמר ל'מיאמי הרלד', כי אין הוא יודע איפה יישן בלילה. בניין הפרלמנט נהרס, המשרד הממונה על גביית מסים נהרס; הארכיבישוף של עיר הבירה פּוֹרטוֹ-פְּרַאנס כנראה נהרג; 140 עובדי האו"ם נעדרים, והנציג הראשי של האו"ם נהרג ("האבדות הכבדות ביותר שסבל האו"ם מאז ומעולם", אמר אתמול ביל קלינטון, המשמש זה שנתיים שליח מיוחד של מזכ"ל האו"ם לענייני שיקום האיטי). בתי חולים חרבו.

רעש האדמה כמובן לא מחק את האיטי מן המפה. אבל אין זה כלל מן הנמנע שהוא מחק את ממשלתה, ושם קץ ליכולתה לנהל את ענייניה. האיטי האומללה תצטרך כל כך הרבה יותר מאשר רצון טוב, אוהלים ואוכל. אין זה מן הנמנע שהיא תהיה זקוקה לחסות בין לאומית לשנים רבות. מותר לקוות שהפעם החסות הזו תניב תוצאות קצת יותר טובות מחסויות העבר. אם לא, הים הקריבי יתמלא סירות אגוז, בדרך אל שום מקום.

כתבת-רקע ישנה (מה זה ישנה, ארכיאולוגית) אבל תקפה, שפירסמתי ב-1986 במוסף סוף השבוע של 'הארץ' על ההיסטוריה האלימה של האיטי, ועל התקוות הגדולות שעוררה הדחתה של שושלת דובאלייה באותה השנה. הכתבה ניתנת בפורמט PDF

נתוני הסי.איי.אי על כלכלת האיטי ועל הדמוגרפיה שלה

על עלייתה של הקהילה ההאיטיאנית בארה"ב, באתר הרשת של 'מיאמי הרלד'

תגובות יתקבלו בתודה וללא כל התערבות בתוכנן — אבל יחול עליהן כלל הזיהוי המלא. בעלי אתרים רשאים להשתמש בכינויי-רשת, וּבלבד שיכללו את כתובת אתרם.

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

3 Responses to “היתה האיטי”

  1. מספר 666 הגיב:

    דורם לי חשק לכתוב משהו על האיטי גם כן.
    כדאי לציין בתור קוריוז
    שאותו " רופא מרושע שנעשה נשיא באמצע המאה ה-20 וניהל את האיטי באמצעות יחידות חיסול ה"טוֹנְטוֹן מאקוּט")"פרנסואה דיוואליה
    שנודע גם בשימוש המאסיבי שלו בכשופי וודו ושגופתו הוסתרה לאחר מותו כדי שלא יקימו אותו כוהני וודו לתחייה על מנת שיהפך לזומבי כנקמה אולטימטיבית,יש לו ספר רציני ביותר שתורגם לעברית.
    כן כן וספר עם שם רציני כנדרש:
    ספרם של דניס לורימה ופראנסוא דיוואליה : בעיית המעמדות בתולדות האיטי .
    עברית ש. אבידל ‫( שמשון ענבל ) ירושלים : הוצאת "דעת עמים",( תשכ"ו. ‫
    אני מנחש שלשגרירות האיטי באותה התקופה הייתה יד בהוצאתו אבל באמת איני יודע.

  2. מספר 666 הגיב:

    כתבה משלי על ההיסטוריה של ההיטי
    הרפובליקה המכושפת
    http://www.notes.co.il/eshed/64850.asp
    חלק ב' על הזומבים של האיטי יופיע בקרוב.
    תודה ליואב קרני שכתבותיו על האיטי ושושלת פפה וביבי דוק סיפקו לי מידע על האיטי לאורך השנים .

  3. יואב קרני הגיב:

    מצוין, אלי. לא ידעתי ש-אתה הוא 666. עמדתי ממילא להמליץ על רשימתך היוצאת מן הכלל, ואני מציע לכל שוחר ידע לסור אל אתרך – לא רק בעניין הזה.

Leave a Reply