מן הארכיון: ‘פרוייקט המלחמה המיוּתֶרֶת’ — שעשוע במֶרחבי הזמן

המלחמה האיומה ביותר שיכלה להימנע בקַלוּת

 (מתוך אוסף תמונות באוניברסיטה שוודית)

 

אני חוזר ונותן כאן שלוש רשימות, שפירסמתי לפני ארבע שנים ויותר, במלאות תשעים שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. מחר, יום שלישי, אחד-עשר בנובמבר, ימלאו תשעים שנה לסיום המלחמה. מדוע פירסמתי את הרשימות ומדוע אני חוזר ומפרסם אותן יתבאר מן ההקדמה שלהלן. אני מוסיף לחשוב את מלחמת העולם הראשונה למאורע החשוב ביותר של הזמן המודרני (זאת אומרת מן הרבע השני של המאה ה-19 ואילך).

 

הנה כי כן, זה הזמן להשתעשע בהרהורים הֵפֶך-עובדתיים, ולרקום היסטוריה חלופית. בשלושה באוגוסט מלאו תשעים שנה לתחילת מלחמת העולם הראשונה, הלוא היא המלחמה האיומה ביותר שיכלה להימנע בקַלוּת — והואיל ולא נמנעה טרפה את כל הקלפים. אנחנו הננו ילדיה, או ניניה, של המלחמה ההיא. כל מה שהננו עלה מחורבותיה.

להלן אני פותח — מבלי להתחייב על המשך, או על סגירה — את “פרוייקט המלחמה המיותרת”: שעשוע במרחב הזמן, על מֶה הָיָה וּמֶה הָיָה אילו. שני פרוייקטים קודמים שפתחתי — ארלוזורוב ולקחי דרום אפריקה — נשארו תלויים לחלוטין בי, בהיעדר אינטראקציה. מה אפשר לעשות. אני בהחלט מביא בחשבון את האפשרות שאני מדבר מפעם לפעם אל עצמי.

שתי תרומותיי הראשונות לפרוייקט התפרסמו בשבועות האחרונים בשני כלי תקשורת מרוחקים קצת זה מזה: באכסנייתי הרגילה, ‘גלובס’, וּבמקום קצת פחות רגיל, אתר הרשת של השירות הרוסי של הבי-בי-סי. מה פתאום השירות הרוסי של הבי-בי-סי? ובכן, הם עשו פרוייקט משלהם על מֶה-הָיָה-קורה-אילמלא-פרצה, והואילו להזמין אותי להרהר על גורלו של הָעָם היהודי בהיעדר מלחמה.

העניין שלי בנסיבות פריצתה של מלחמת העולם הראשונה הוא יותר מאנקדוטי. בחודשים האחרונים למדתי צדדים בהתנהגותם הָאַלימה של עמים קטנים. המכון האמריקני לשלום (USIP) בוושינגטון הואיל להזמין אותי להצטרף אליו לשנה אחת כ”עמית בכיר”, כדי להרהר, לחקור ולכתוב על “הברירה הגורלית: אַלימוּת ואי-אַלימוּת במאבק העצמאות של עַמים קטַנים”.

בסוף חודש יוני הצגתי כמה מהרהוריי וּמִמִמְצָאַיי בהרצאה פומבית במכון, ובקרוב אני מקווה גם להשלים כתיבת מונוגרפיה בנושא הזה. דיברתי שם, בין השאר, על הסכנה הנובעת לשלום העולם מצד “ייאושם של עמים קטנים”. לעת ייאושם, כאשר אין הם מבחינים בשום אור בִקצֵה המִנהרה, הם נוטים לאבד כל רסן, לִפנוֹת אל אַלימוּת חסרת אבחנה וחסרת שחר, ואגב כך לסַכֵּן את השלום ואת היציבות באזורי מגוריהם ולפעמים הרחק מֵעֵבֶר לָהֶם.

ייאושו של עם קטן (הסֶרבים) הצית את התבערה של אוגוסט 1914. ייאושם של עמים קטנים הצית תבערות אחרות, משנות העשרים של המאה ה-19 ועד ימינו. המזרח התיכון מלא סיפורים כאלה: הכורדים, הארמנים, הפלסטינים, היהודים… אבל ייאושם של עמים קטנים מסַכֵּן את השלום גם במקומות אחרים. בהרצאתי הצעתי למצוא דרכים לטפל בייאוש הזה, לפעמים טיפול פוליטי, לפעמים טיפול תראפְּיוּתי.

המתעניינים יוכלו להציץ באתר הבית של מכון השלום האמריקני, למצוא שם תקציר של הרצאתי, ולהאזין למלוא פס-הקול שלה.

בינתיים, הנה שתי הצצות להיסטוריה חלופית.

  • היום שבו נפתחו שערי הגיהינום: מה היה קורה אילמלא נרצח יורש העצר האוסטרי-הונגרי? אין זה מן הנמנע שהכול היה משתנה. הכול.
  • הציוויליזציה היהודית שניצלה: אילמלא פרצה מלחמת העולם הראשונה? או אילו פרצה, והסתיימה בנצחון גרמני? זה קל. לא היה היטלר, לא היתה מלחמת עולם שניה, לא היתה שואה, הרוב הגדול של יהודי העולם היו חיים במזרח אירופה, ומדברים יידיש. העוסמאנים לא היו מפסידים את קיסרותם, ארץ ישראל היתה עוברת לשלטון ערבי, תל אביב היתה (אם בכלל) שכונה קטנה של יפו, ובארץ דווקא היו פורחות מושבות חקלאיות משגשגות — אבל הן היו שייכות לגרמנים, לא לקומץ היהודים.

על המציאות הלא-חלופית אפשר לקרוא

באתר מקיף ומעניין, firstworldwar.com

אתר נאה של שירות השידור הבריטי (BBC), המוקדש למלחמה

אתר מצוין של שירות הטלויזיה הציבורי בארה”ב (PBS)

רשימה ארוכה של קישוריות על מלחמת העולם הראשונה

באתר המציג שפע צילומים של כרוזי תעמולה מן המלחמה (בצרפתית)

שפע קישוּריוֹת לספרות על היסטוריה חלופית (מ Yahoo)

15 Responses to “מן הארכיון: ‘פרוייקט המלחמה המיוּתֶרֶת’ — שעשוע במֶרחבי הזמן”

  1. ירושלמי הגיב:

    יואב, כרגיל תענוג לקרוא.
    לכבוד יובל ה -90 התחלתי לקרוא את ספרה של ברברה טוכמן “אוגוסט 1914”. הספר מומלץ לכל מי שמתעניין בנושא.
    עדיין לא הספקתי לסיים אותו אך מהפרקים הראשונים אני לא רואה את הקשר בין יאושם של הסרבים לפרוץ המלחמה.
    לפי טוכמן האחריות העיקרית רובצת על גרמניה בשל רצונה להשיג את ההגמוניה לה היא היתה ראויה לדעת הגרמנים (במידה פחותה על הצרפתים שהיו נחושים לנקום את חרפת 1870).
    יתכן שהניתוח הזה מתעלם מהזוית הסרבית אך הוא נראה לי משכנע למדי.

  2. עידן הגיב:

    הלינק ל הציוויליזציה היהודית שניצלה
    לא עובד.

    עוד פרוייקט משובח שלך.

  3. dh הגיב:

    א. אינטראקציה – זכור נא שלא כל מי שקורא, מגיב.

    ב. חלקם של הסרבים – הסרבים היו רכיב זעיר במערכת מורכבת, הם אולי סיפקו את הטריגר, אבל ודאי לא מוצדק לתלות בהם את האשם. האולטימאטום שהכתיבה ווינה אחרי רצח הארכידוכס נוסח בכוונה תחילה כדי שלסרביה לא תהיה ברירה אלא לסרב לו, על אף רצונה להימנע ממלחמה שידעה שתפסיד בה. המלחמה היתה תוצאה של מדיניות הרסנית של מעצמות אובדניות, לא של עמים קטנים.

    ג. הקישור להיסטוריה החלופית של העם היהודי מחייב סיסמה. בכל אופן, מוזרה מאד בעיני הקביעה שהאימפריה העות’מנית היתה עומדת על תילה. לדעתי, ולדעת פרשני התקופה, שלוש המעצמות הרב לאומיות התקרבו מאד לסופן והיו מגיעות אליו עם או בלי המלחמה העולמית. לאוסטרו-הונגריה היה אולי סיכוי להפוך למשהו הדומה לאיחוד האירופי של היום – מסגרת רופפת למדי של ישויות לאומיות עצמאיות. המדינות הימי-ביניימיות של הצאר והסולטאן לעומת זה היו מעבר לכל סיכוי לשיקום. זו לא המלחמה שהכריעה אותן.

    ד. “לא היה היטלר” הערכת האופציה הזאת נוגעת לשאלה עמוקה מאד ואמוציונלית מאד– “עד כמה זה גרמני?”, שאציג את שתי התשובות הקיצוניות אליה:
    האחת, שהשתלטות היטלר והנאציזם על אומה אירופית תרבותית היתה תאונה היסטורית שצצה מהכאוס ויכלה לקרות בכל מקום, אפשר שאילו ניצחה גרמניה במלחמת העולם ה 1, היא היתה מתרחשת באנגליה או צרפת.
    השנייה, שזרעי הרייך השלישי נטמנו באדמה עמוק מאד, מוקדם מאד. נכסי התרבות הגרמנית המנוגדים כביכול לנאציזם, כמו מרטין לותר, גיתה וקאנט, הם למעשה חלק מהעניין.
    הפירוש השני להיטלר שולל את האופציה שניצחון גרמני במלחמה היה מונע את פרק הזמן הפאוסטי המוחלט בהיסטוריה הגרמנית.

    ה. לעניין היהודי – הלחצים שיצרו את הציונות נוצרו לפני מלחמת העולם הראשונה והתחזקו אחריה גם ללא קשר לנאצים. בווילנה, בבוקרסט, בקרקוב ובסלוניקי לא מצאו היהודים את מקומם בתוך מדינות הלאום החדשות. (או החדשות עבורם). קשה להעריך את הצלחת התנועה הלאומית היהודית בנסיבות היסטוריות אחרות, אבל אפשר להעריך בסבירות גבוהה מאד שתנועות לאומיות אחרות במרכז ומזרח אירופה היו מצליחות גם ללא המלחמה, וחלקן היו דוחק את היהודים משם. גם בתסריטים אחרים, כמו הישרדות הצאר, יהדות מזרח אירופה נעלמת.

  4. גדי הגיב:

    ותחליף את המספר שלמעלה ב-7136.

  5. רוני ה. הגיב:

    ולכן זה יהיה חסר אחריות מצידי לנסות להציע היסטוריה חלופית בלי להבין לעומקם את הגורמים שפעלו לפני כ-90 שנה באירופה. אבל אנסה בכל זאת לתת כמה נקודות למחשבה, ואולי אפשר יהיה לפתח אותן הלאה בהמשך.

    – הבלקנים היו מוקד של אי יציבות במשך עשרות שנים עוד לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, בגלל היותם מוקד חיכוך בין האיסלאם והנצרות, ובין מערב אירופה למזרחה. יתכן מאד שרצח פוליטי בבלקנים היה פשוט בלתי נמנע, וגם אם לא היה קורה, האיזור הזה היה מודלק באופן אחר. לא בכדי האיזור הזה נחשב לחבית הנפץ של אירופה.

    – השאיפה ליצירת עם אירופי אחד היתה גורם יסוד באירופה מזה מאות בשנים. הרצון הגרמני “לכבוש את אירופה” לא נבע מקוניוקטורה זמנית או מאישיותו של מנהיג כזה או אחר. זה היה תהליך כלל אירופי רב עוצמה, והגרמנים, בגלל אופיים, תמיד רצו להוביל את התהליך הזה.

    צריך לזכור, שבמשך כמאתיים השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, אירופה עברה תהליכי מיזוג אינטנסיביים מאד. מאוסף של קיסרויות קטנות דוברות שפות שונות התגבשו מדינות ועמים, לרוב בתהליכים אלימים למדי. למשל, השפה הגרמנית היא שפה חדשה מאד – היא התגבשה רק במחצית המאה השמונה-עשרה. כל התהליך הזה נעצר בגלל תוצאות מלחמת העולם השניה, אבל המוטיבציה ליצירתו תמיד בערה בעצמות הגרמנים.

    – “הבעיה היהודית” לא היתה נעלמת גם אם לא היתה מתרחשת מלחמת העולם, והשואה לדעתי אינה קשורה לרצח פוליטי כזה או אחר. הרצל ראה הרי את בעיית האנטישמיות הרבה לפני פרעות קישינב ובוודאי לפני השואה. אני חושב שה”בעיה היהודית” של אירופה נבעה משילוב של גורם דמוגרפי יחד עם גורם של הגירה: בשנים שקדמו למלחמת העולם, היה ריבוי טבעי גדול של האוכלוסיה היהודית, והיא הגיעה בערים מרכזיות באירופה ל-40% מהאוכלוסיה. הדחפים הגזעניים שהביאו לשואה לא היו נעלמים גם אם לא היתה מתרחשת מלחמת העולם. לדעתי אין כמעט ספק שמדינת ישראל היתה קמה בכל מקרה, ויתכן שאם לא היתה שואה, היו בנוסף לה, מנסים לישב את מיליוני היהודים בעוד “תחום מושב” באירופה, יתכן באזרבידז’אן או בדומה לה. ויתכן מאד שטרנספר המוני כזה היה מתבצע שם בכח. אני חושב שתהליכים אלימים בהקשר היהודי “התבשלו” באירופה במשך תקופה ארוכה ולא נבעו מהמלחמה.

    – האימפריה העותמנית היתה מתפרקת בכל מקרה. זאת היתה אימפריה מנוונת, חלשה ולא מפותחת מבחינה טכנולוגית. הסיבה לכיבוש האימפריה לא קשורה בכלל למלחמת העולם, אלא לנפט. כאשר המעצמות גילו את הנפט במזרח התיכון, לא היה לעותמנים שום סיכוי, והסכסוך בין הגרמנים לצרפתיים לא היה קשור לזה. גילוי הנפט נבע מההתפתחות הטכנולוגיות של הרכבות והמכוניות שהיו באותה תקופה ולכן היה בלתי נמנע. זה היה מזלם הרע (או הטוב) של הערבים, שהנפט נמצא בשטח שלהם.

  6. רוני ה. הגיב:

  7. דני הגיב:

    קשה מאוד לחשוב על היסטוריה אלטרנטיבית – מהלך של היסטוריה שכזו היא אקט יצירתי של אדם אחד, בעוד ההיסטוריה האמיתית היא אקט יצירתי של האנושות כולה – היסטוריה אלטרנטיבית היא מטיבעה מוגבלת – הרי דברים כמו נערה בת טפש-עשרה המצילה את צרפת מידי האנגלים, רצח שיטתי של 6 מליון יהודים על ידי הנאורה במדינות אירופה, או אפילו חבורה של ערבים שטסים לתוך גורדי שחקים, אם היו נכתבים כחלק מתסריט של היסטוריה אלטרנטיבית, היינו מבטלים אותם כלאחר יד.

    חשוב להדגיש שלולא המלחמה לא היתה פורצת המהפכה הבולשביקית, שהגדירה את האג’נדה הפוליטית, החברתית והכלכלית של המאה ה-20 כולה. לולא הפחד ממהפכה אלימה, אולי לא היינו חוזים בעלייתה של מדינת הרווחה.

    הערה לגבי היסטוריה יהודית: בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית, הטילה ארה”ב, לראשונה בתולדותיה (לפחות לגבי אירופאים) הגבלות על הגירה. זה היה אחד האירועים המשפיעים ביותר בהיסטוריה היהודית, מכיוון שבשנות ה-30 וה-40, בתקופה הנוראה מכל, לא היה ליהודים לאן לברוח. מגבלות אלו הפכו את הציונות, שהיה עד אז רעיון רומנטי אך לא כ”כ רלבנטי להמוני עם ישראל, להכרח. אני חושב שארה”ב היתה חוסמת את השערים מתישהו לאחר מכן, אך גם אם היתה שואה, יהודים רבים יותר היו ניצלים.

    לגבי הקמת מדינת ישראל, אני מסכים עם רוני שאנטישמיות היתה נשארת בעייה קשה בכל מקרה, ושהרעיון הלאומי, שהיה בשיאו דאז, היה קוסם לרבים – אך אין לדעת אם היתה מתאפשרת עליה לארץ ישראל. הרי הקמת היישוב התאפשרה בזכות המנדט הבריטי, שאף הוא לא היה אוהד במיוחד. שלטון אחר, כך נראה לי, היה עוד פחות נכון לתמוך בהגירה יהודית.

    עניין אחר – במקום לשאול מדוע מלחמת העולם פרצה ניתן באותה מידה של סבירות לשאול מדוע המלחמה לא פרצה קודם, הרי יריבות מעצמתית ומשברים בבלקן לא חסרו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. שנה לפני פרוץ המלחמה היתה מלחמת בלקנית – אך מלחמה לא פרצה. מלחמה היתה יכולה לפרוץ גם ב-1878 לולא תבונתו של ביסמרק – לגבי היהודים זה אומר לפני הפוגרומים ברוסיה, לפני הציונות, לפני ההגירה הגדולה לאמריקה.

  8. אורן הגיב:

    ואולי – ההיסטוריה כלל לא הייתה משנה את פניה אלא נשארת אותו הדבר (בלי הגבלת הכלליות ועד כדי קבוע)
    כלומר, התסיסה האירופית והלאומית הייתה קיימת. אז לא היה נרצח X אבל היה נרצח Y. או שאולי במקום טריגר P היה נמצא טריגר R…

    אולי.

  9. מספר 666 הגיב:

    תופס תאוצה . כאשר התחלתי לעסוק בכך לפני כמה שנים זה היה נושא נידח לחלוטין אולם בשנים האחרונות יותר ויותר כותבים פונים לעסוק בו .
    לפני כשנה פניתי לכמה עורכים ידועים והיצעתי ךלהכין להוצאה שלהם אנתולוגיה של מאמרים וסיפורים שיכתבו בידי סופרים ידועים שיעסקו בנושאים של היסטוריות חלופיות מההיסטוריה של העם היהודי וישראל . אבל אף אחד לא גילה עניין . מי יודע אולי גם זמנו של זה יגיע
    עוד על כך ראו
    . מה היה קורא אילו –חלק א’.
    http://sf-f.org.il/story.php3?id=46

    על הז’אנר הספרותי של “היסטוריות חלופיות ” מה היה קורא אילו אירועים היסטוריים היו מתגלגלים בצורה אחרת .
    . מה היה קורא אילו –חלק ב’ : יהודים חלופיים .
    http://sf-f.org.il/story.php3?id=55
    על ההיסטוריות החלופיות של העם היהודי .
    מה היה קורא אילו חלק ג ‘- מדינות ישראל חלופיות
    http://sf-f.org.il/story.php3?id=60
    על סיפורים שעוסקים בנתיבים חלופיים אפשריים בהיסטוריה של מדינת ישראל
    . נניח כי .
    http://www.haayal.co.il/story.php3?id=346
    על שורה של אירועים בהיסטוריה היהודית והישראלית שכל אחד מהם היה משנה את חיינו ללא הכר אילו היו מת רחשים בצורה אחרת.
    http://www.uchronia.net/bib.cgi/foreign.html?id=Hebrew

    רשימת היסטוריות חלופיות עבריות באנגלית

  10. יואב קרני הגיב:

    אכן, הערת מצוינות, עוד אישור במידה שהיה נחוץ לְעֶרכָּה של האינטראקציה הזו, המעודדת אנשים חושבים לחשוב בקול רם.

    רוב ההערות באמת יכולות לעמוד לעצמן ואינן צריכות הסכמה או אי-הסכמה ממני. אנחנו משתעשעים בספקולציות, וספקולציות – כל זמן שאינן בלתי אינטליגנטיות מעיקרן – אינן חייבות לעמוד במבחנים קשים מדיי. אני רק מציין, מבלי לדחות את הביקורת, שלרגל טעות טכנית שלי לא נפתחה הקישורית לרשימה על “הציוויליזציה היהודית שניצלה”, וממילא כמה מן המבקרים לא יכלו לדעת שהקדמתי את ביקורתם. למשל, את האימפריה העוסמנית אמנם השארתי על מכונה, אבל במהדורה שונה באופן דרמטי. אני חושב שהטורקים והערבים היו יכולים להוסיף ולשבת בכפיפה אחת, אילו הטורקים הסכימו לשותפות שוות-זכויות. מוסלמים בכל העולם הכירו בסולטן באיסטנבול כח’ליף כל המאמינים, ובדרך כלל לא העלו על דעתם להפיל אותו.

    אני מצטרף להצעתו של ירושלמי לקרוא את ‘אוגוסט 1914’ של ברברה טאקמן (טוכמן), ומציע גם לקרוא את ‘המגדל הגֵאֶה’ שלה, על אירופה של סוף המאה ה-19. בעלי סבלנות וזוללי היסטוריה ירצו גם לפחות לעיין ב Dreadnought. אינני יודע אם תורגם לעברית. קצת קשה להאמין לרגל הנֶפַח.

    הנה כמה נקודות:

    * אחריותם של הסרבים: כמובן אירופה היתה מוכנה למלחמה, והלוך הרוח בגרמניה היה מיליטריסטי ואימפריאליסטי. אבל אירופה לא היתה מתלקחת אילמלא ניתן לה ניצוץ, והסרבים נתנו לה את הניצוץ. על עניין אחד נדמה לי שאין קושי להסכים: אילמלא נרצח יורש העצר ההבסבורגי ב-28 ביוני 1914, המלחמה לא היתה פורצת באוגוסט. האם היתה פורצת באוגוסט אחר? בשנה אחרת? אולי, אבל אני טוען (ב’ציוויליזציה היהודית שניצלה’), כי קיסר אוסטרי חדש ב-1916 היה נמנע ממלחמה בבלקנים, בייחוד אם הקיסר הזה היה פרנץ פרדיננד עצמו; רוסיה היתה מתחזקת והולכת, אולי במידה שהיתה מרתיעה את הגרמנים; היתה פוחתת (אולי) הסבירוּת של הצטרפות בריטית; וארה”ב היתה שוקעת אל מלחמת התפשטות חדשה במקסיקו, ולא היה לה זמן או חשק בשביל אירופה. אלה רק ספקולציות, כמובן, אבל עניינן הוא הטענה שייאושם של הסרבים נעשה פאקטור כאשר אירופה כבר עמדה על סף התהום והיתה זקוקה לדחיפה אחרונה.

    אגב, הסרבים ניהלו מדיניות חוץ הרפתקנית וחתרנית עוד שנים לפני הרצח בסאראייבו. הם רצו מלחמה אירופית, מוגבלת או מלאה, כדי לממש את חזון האיחוד של העמים הסלאביים הדרומיים תחת הכתר הסרבי. אכן, את האולטימטום האוסטרי היה קשה להם לקבל, אבל הם היו מקבלים אותו אילמלא חשבו שרוסיה וצרפת יחלצו לעזרתם.

    * “הֶהָיָה היטלר”? מסכים עם “dh” (מדוע אינך חותם בשמך?), בן-דמות של היטלר אמנם היה יכול להופיע בארץ אירופית מובסת אחרת, וכללתי ספקולציה על “היטלר צרפתי” ב’ציוויליזציה היהודית שניצלה’. היטלר גרמני לא היה, פשוט מפני שלא היה בו צורך. גרמניה עטורת נצחון, אדונית אירופה; או אפילו גרמניה שלמה ומשגשגת המתחרה על הגמוניה באירופה מעמדת חוזק לא היתה זקוקה לנאצים, ולא היתה מתפתה להם.

    * dh לא ראה מה שכתבתי ב’ציוויליזציה היהודית שניצלה’ (באשמתי). שם הצגתי בעצמי את האפשרות של היעלמות היהודים מחלקים של מזרח אירופה לרגל הופעת מדינות לאום. אף על פי כן קצת קשה להעלות על הדעת היעלמות מלאה בנוסח השואה. זה לא יתכן אלא בנסיבות של מלחמה טוטלית.

    * לרוני ה.: הבלקנים אמנם היו חבית חומר הנפץ, וגם חזרו והתלקחו. שתי מלחמות בלקניות השתוללו שנה ושנתיים לפני מלחמת העולם הראשונה. אינני חושב שרצח כזה של סאראייבו היה אפשרי, לפחות מפני שקיסר הבסבורגי אחר לא היה מגיב עליו באופן המכאני וחסר ההשראה של פרנץ יוזף הזקן. הוא מת שנתיים אחר כך, ויורשו היה כנראה עסוק ראשו ורובו ברפורמה של הקיסרות מכדי להתפנות לג’סטות כאלה. בכל מקרה, מלחמה לא היתה פורצת באוגוסט 1914. זו לא היתה תקרית גבול, זו היתה התגייסות עצומת ממדים של משאבים. היא לא היתה מתחוללת בסתיו, היא לא היתה מתחוללת בחורף. מה היה מחולל אותה שנה אחר כך, או שנתיים, או חמש? עד כמה היא היתה שונה אילו התנהלה בין דיוויזיות של טנקים, לא בחפירות של חיל רגלים? זו לא היתה אותה מלחמה, היא לא היתה מתפתחת או מסתיימת באותו האופן.

    אדרבא, אני מציע למעוניינים לכתוב תרחישים משלהם להיסטוריה חלופית, זו בדיוק כוונת הפרוייקט.

    * מסכים בהחלט עם הערתו של דני, שמלחמת עולם יכלה לפרוץ קודם. היא לא פרצה. מדוע? דני משיב, “תבונתו של ביסמרק”. אני הייתי מרחיב ואומר, תבונתם הגוברת של רוב השחקנים על בימת הדיפלומטיה. ארצות גדולות נטו פחות ופחות לצאת למלחמה. הקטנים, המיואשים, האגוצנטריים, קלי הדעת ניסו למשוך אותם. ב-1914 הם גם הצליחו.

    * עידן שואל על בירוביג’אן, שאינה בדיוק רלוונטית לדיון הזה, אבל התשובה היא שלא היה לה כל סיכוי. היא היתה בדיחה. קומוניסטים יהודיים התיישבו בחצי האי קרים, ולימים אפילו הציעו לסטאלין להקים שם מחוז אוטונומי יהודי. קרים היתה עניין אחר – אבל מחוז נידח במזרח הרחוק מאוד לא היה יותר מארץ גזירה. אפילו סטאלין, מגָרֵש העמים הגדול, לא הצליח ליישב שם יותר מכמה אלפים.

    תודה ל”666″ (מה פשר החתימה הזו? מן השָׂטָן?) על חלופות ההיסטוריה היהודית. לא הייתי מפריז כמוהו בהנחה שעניין החלופות “תופס תאוצה”, אבל אני בהחלט מקווה לספקולציות אינטליגנטיות נוספות. עדיין לא הספקתי לעיין בקישוריות, אבל אולי אחר כך.

  11. ירדן הגיב:

    אתה בוודאי מודע לז’אנר הספרותי של היסטוריה אלטרנטיבית. דומני כי ניוט גינגריץ’, לשעבר יו”ר בית הנבחרים אף פרסם ספר עם אלטרנטיבות שכאלו. המובלי והפורה בין הכותבים הללו הם אחד, Harry Turtledove שמצליח לכתוב בקצב של בערך ספר לשנה.

    אני חושב כי התפתחות מקרית של אירועים אכן יכולה לשנות את המציאות, אולם קשה הרבה יותר להניח שאירוע אחד שמשתנה לא יכול לגרום לשינוי דרסטי יותר בהסטוריה. אם אנו עוסקים בזאת כך, מדוע לא להניח בצורה ריאלית שאינטרסים פוליטים גרמניים לא היו יכולים להביא דווקא ליישוב הארץ על ידי יהודים, כחלק מאסטרטגיית התפשטות גרמנית אל המזרח הרחוק?

  12. ישראל הגיב:

    הקישור לאתר ה-BBC לא עובד

  13. אלון ניסר הגיב:

    איזה כיף זה היסטוריות אלטרנטיביות, אז אנסה לתרום את חלקי הקטן לפרוייקט של יואב
    אני שותף לתחושה ש1914-1945 הם מלחמת עולם עם הפסקה ושמלחמת העולם הראשונה היא זו שהציבה את כלי המשחק על המפה של מה שהובס באום (ההיסטוריון) כינה המאה העשרים הקצרה (בין 1914 ל1991 עם קריסת ברה”מ)
    בכל זאת הועלתה ע”י המגיבים המלומדים השאלה האם ההיסטוריה אכן נשענית על אירועים מכוננים ובלעדיהם הייתה שונה בתכלית (דוגמת מצעד האיוולת של ברברה טוכמן) או שליבת ההיסטוריה היא כוחות רבי עצמה של שינויים כלכליים, שינויים באופני הייצור, התחבורה, התקשורת. מפגשים בין תרבויות אנושיות ושינויים אקולוגיים וכו’. אני חושב שזו שאלה מצויינת ועל כן אנסה להפריד בהיסטוריה האלטרנטיבית שאציג בין מה שאני סבור שהמאורעות הספציפים היו משניים לכוחות ההיסטוריים הרחבים יותר ועל כן התרחש בכל מקרה ובין מה שאכן היה תלוי באירועי אוגוסט 1914
    ראשית – לסוגית השואה: לצערי אינני סבור ששואת יהודי אירופה ובפרט יהודי מזרח אירופה, גם אם בצורות אחרות ואולי מאורגנות פחות הייתה נמנעת. נראה לי שאירופה הפכה למדיאה הרוצחת את בניה, והוגים ציונים מרכזיים זיהו זאת וזו הייתה מוטיביציה מרכזית שאיחדה בין זרמים וכוחות שונים בציונות, בין ז’בוטינסקי מהימין (הפרוטו פאשיסטי אפילו?) להרצל וויצמן ולאנשי תנועת העבודה, המוטביציה שייתכן ויהיה מאוחר מדי להציל את העם, ב1906, הרבה לפני עלית הנאציזם כתב ברנר בלונדון על שישה מיליונים התלויים בשערה שרופה ושאל “הירצחנו? הישרפונו?..”, הרצל היה נחרץ בכך שחיוני להציל את היהודים מאירופה והזיהוי העמוק של האנטישימיות בא דווקא מגילוייה המכוערים בצרפת. . תחום המושב במזרח אירופה היה חבית אבק שריפה וסגירת שערי אמריקה האיצה תהליכים נפיצים.. שואת היהודים הייתה חרב דמוקלס התלוייה מאות שנים מעל העם היהודי ובאירופה של המאה ה20 החוטים שהחזיקו את החרב היו רופפים מדי.
    שנית: רוסיה, להבדיל מבמערב נראה שרוסיה וגרמניה נידונו להתנגשות גם בלי הטריגר שאוסטרו הונגריה סיפקה בסכסוך מול הסרבים. ובהתנגשות כזו, בוודאי בלי חזית מערבית רוסיה הייתה נמחצת אפילו מהר יותר ממה שנמחצה גם כך. סביר כי הגרמנים היו משגרים את לנין בקרון החתום משוויץ לרוסיה (ושווה לקרוא את התיאור המופתי של סטפן צוויג) מאותם סיבות שעשו זאת ושהניסיון למודרניזציה דמוקרטית של רוסיה היה נכשל מאותם טעמים שנכשל בהיסטוריה הממשית של המאה העשרים. ייתכן אולי שהגרמנים היו מנצלים תבוסה טוטאלית של רוסיה והופכים אותה לשטח קולוניזציה ענק, אולם נראה לי שפולין הייתה נושאת בתפקיד זה והענק הרוסי היה נידון גם בתסריט זה לטרגדיה שפקדה אותו גם כך. הדבר היחיד שיכול להיות שונה לטעמי הוא שללא הטריגר האוסטרו הונגרי המלחמה בין גרמניה לרוסיה היתה הפורצת מאוחר יותר וייתכן (אם כי לא סביר בעיני) שהצאר היה מופל גם הלחץ של המלחמה ואזי הכוחות של רפורמה לא בולשביקית היו מצליחים להשתלט על רוסיה, ייתכן שאזי רוסיה יכלה לעמוד במלחמה מול גרמניה גם בלי הפיכה בולשביקית ועשרות מיליוני מיתות מיותרות היו נחסכות מהעם הרוסי.
    שלישית: אוסטרו הונגריה – הייתי שמח לאמץ את התיאוריה של יואב על פירוק מרצון של האימפריה ע”י יורש העצר והפיכתה לאיזה חבר עמים,¬ אינני בטוח שבמבחן ההיסטורי הכוחות של החצר ההבסבורגית היו מתירים לקיסר לבצע זו אולם כיוון שבשנים אלו הלך גם המודל הבריטי של חבר עמים וקרם אור וגידים ייתכן ואכן כך היה קורה..
    רביעית: צרפת, אני שותף למחשבות שהעלו המגיבים על היטלר צרפתי, רבים מההוגים הפאשיסטים היו צרפתיים, חלקים נרחבים מההנהגה הצרפתית שיתפו פעולה בהתלהבות עם הנאצים – יותר כמדומני מברבות מהמדיניות הכבושות, זרמי עומק סמכותניים לאומניים אלו ניכרים בצרפת גם אחרי המלחמה ועד ימים אלו ממש – עדות לתופעה זו היא הגוליזם, הניסיונות למהפכה צבאית בצרפת בשנות ה60 (בעקבות אלג’יר) וכו’. ייתכן ומשבר כלכלי עולמי שמדיניות המטבע “שער הזהב” היה מביא היה מוריד את צרפת לברכיה, הרבה יותר מגרמניה שלא נפצעה במלחמה נוראה עם המערב.
    חמישית: אימפריה עותומנית – נראה שהאיש החולה של אירופה נדון להתפרק, אבל ייתכן שרפורמה ברוסיה טרום מלחמה עם גרמניה יחד עם הורדת המתח המתמיד שההבסבורגים ייצרו מולה היו מאפשרים גם שם פירוק איטי יותר וכואב פחות אולי, פירוק שהיה מאפשר אולי מודרניזציה (בסיוע גרמני אולי כפי שכבר התחילו בסיוע לטורקים) במזרח התיכון שלנו.. מודרניזציה שאולי ליהודים, כפי שהציע הרצל לסולטן היה בה מקום מרכזי ושהייתה מאפשרת כר נרחב יותר ומוקדם יותר לפעולה של הציונות, גם בלי “מנדט” בריטי שהוא הכרה בכיבוש בתקופת המלחמה.
    שישית ואחרונה: העולם הקולוניאלי. אחד התוצרים הנוראים לדעתי של מלחמות העולם הוא תהליך דה קולוניזציה אלים, מהיר שלא הותיר אחריו אבן על אבן כבסיס לבניין מדינות חדשות באפריקה (בעיקר) ותשתית זעומה באסיה. את התוצאות של תהליך זה אפשר לראות באפריקה המדממת עד היום. המדינה המפותחת יחסית היחידה באפריקה גם היום היא דרום אפריקה, שבה מראש היו מושקעים עיקר המאמצים למודרניזציה מוקדמת ע”י הבריטים, גם אם אח”כ נפלה ביד האפריקנרים וגזענים ממוצא בריטי, אפשר רק לשער מה היה קורה אילו לבריטים עמד כוחם להמשיך פרוייקט זה כפי שכנראה תכננו (וראה ספרו של קוויגלי שעוסק קצת בכך) – להשלים את מסילת הרכבת מהכף לקהיר, לפתח את ניגריה, קניה וכו’. בפרט אחרי שהצרפתים פינו את המגרש באפריקה לבריטים (ההסכמה הלבבית המפורסמת כמדומני כללה גם את זה). מלחמות העולם סחטו את כוחה של בריטניה והתנגדות מקומית יחד עם חולשה בדעת הקהל גררו את בריטניה כמו גם צרפת לדה קולוניזציה מהירה ולא אחראית. סביר שתהליכי העזיבה היו מלווים בהתנגדות מקומית אנטי בריטית כפי שקרה בהודו (גנדי) ארה”ב (הרבה לפני כן ) וכו’ אבל נדמה לי שהיה הבדל משמעותי בין התוצאות. מעניין לראות את תוצאות הפרוייקט הבריטי גם היום – בהודו – הדמוקרטיה הגדולה בעולם וגם באחיותיה המוצלחות פחות פקיסטן ובנגלדש, בארה”ב וקנדה, באוסטרליה וניו זילנד (וכן היה מחיר נורא ששילמו הילידים במקומות האלו) ואפילו בהשוואת דרום אפריקה לשאר אפריקה – ייתכן שאת המחיר הנורא מכל של מלחמות העולם האירופי שילמה דווקא אפריקה השחורה..

    אשמח להערות ותגובות

  14. עידן הגיב:

    מה באמת בקשר לאיזור היהודי האוטונומי?

    מה אם בירובידז’אן היתה מצליחה?ֿ

    האם הצלחתה היתה מונעת את הקמת מדינת ישראל?

    יש הטוענים כי היא הוקמה למען מטרה זו ועמדה מאחוריה כל עוצמת ברית המועצות.

  15. יואב קרני הגיב:

    ואף אמנם, רק לפני כמה ימים כתבתי כאן רשימה ארוכה על ניוט גינגריץ’ ועל תרחישיו ההֵפֶך-עובדתיים.

    הז’אנר הספרותי של היסטוריה חלופית אינו שייך כמובן לגינגריץ’, או לתעשיין הבדיות הארי טֶרְטְלְדַאב (האיש שחיבר היסטוריה חלופית של מלחמת האזרחים האמריקאית על יסוד ההנחה המעמיקה שנשק אוטומטי הוברח לידי צבא הדרום ממחסני נשק של גזענים לבנים בדרום אפריקה בסוף המאה ה-20. הנ”ל הגיעו לשם בזכות רכב קוואנטים שהסיע אותם במרחבי הזמן). הענקים הם אסימוב ופול אנדרסון, לפי עניות דעתי.

Leave a Reply